חלק ב׳ · תורה ו׳

עַל־יְדֵי זֵעָה טוֹבָה (כְּגוֹן כְּשֶׁמַּזִּיעִין עַל־יְדֵי דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה), עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בְּחִינַת (דברים ט״ז:י״ד): וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל יוֹם־טוֹב. (וְלָאו דַּוְקָא יוֹם־טוֹב מַמָּשׁ, אֶלָּא כָּל יוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב, נִקְרָא יוֹם־טוֹב). כִּי הַשִּׂמְחָה – עַל־יְדֵי הַדָּמִים, כִּי הָעַצְבוּת – מִן הַטְּחוֹל, וּטְחוֹל הִיא עֲכִירוּת הַדָּמִים. וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, עֲכִירַת הַדָּמִים שֶׁל הַטְּחוֹל, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין חֻלְשׁוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁהָעֲכִירַת הַדָּמִים הוּא בְּמִדָּה בַּטְּחוֹל, אֲזַי אַדְּרַבָּא, הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁהַטְּחוֹל מְקַבֵּל הָעֲכִירַת הַדָּמִים, כִּי נִשְׁאָרִין הַדָּמִים זַכִּים; אֲבָל כְּשֶׁעֲכִירַת הַדָּמִים שֶׁל הַטְּחוֹל מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשִׂין חֻלְשׁוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְהָרְפוּאָה הִיא זֵעָה, כִּי עַל־יְדֵי הַזֵּעָה יוֹצֵא הָאֶרֶס, שֶׁיֵּשׁ בְּהַדָּמִים הָעֲכוּרִים, שֶׁהֵם הִפִּילוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁכָּב, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי נִשְׁאָרִין הַדָּמִים זַכִּים. וַאֲזַי זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, כִּי עִקָּר הָעַצְבוּת – עַל־יְדֵי הַטְּחוֹל, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים כַּנַּ"ל, וְעַכְשָׁו שֶׁיּוֹצְאִין עֲכִירַת הַדָּמִים עַל־יְדֵי זֵעָה, נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה וְכוּ'. וְזֶה אוֹתִיּוֹת זֵיעָה – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ (תהילים קי״ח:כ״ד) הַיְנוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי זֵעָה טוֹבָה כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁהַחוֹלֶה תֵּכֶף כְּשֶׁמַּזִּיעַ נִמְשָׁךְ עָלָיו שִׂמְחָה, כִּי עַל־יְדֵי הַזֵּעָה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, כַּנַּ"ל: