חלק ב׳ · תורה פ״ד

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דַּע, שֶׁעִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא שַׁעַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם אִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵהּ. כִּי תְּפִלָּה הִיא מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ט:ד׳) וַאֲנִי תְפִלָּה; וּתְפִלָּה – לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל׳:ח׳): נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי, תַּרְגּוּמוֹ לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת.

וּבִשְׁבִיל זֶה עַל־פִּי־רֹב כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת. כִּי הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֲנִי, הִיא בַּגָּלוּת בְּתוֹךְ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א׳:א׳): וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה. וּכְשֶׁהִיא רוֹצָה לָצֵאת, אֲזַי מִתְאַחֶזֶת בָּהּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, הַיְנוּ גַּדְלוּת, שֶׁגַּדְלוּת הִיא מִמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁרוֹצָה לְהִתְגַּדֵּל וְלִמְלֹךְ. וְזֶה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּכֹחַ, בָּזֶה נוֹתֵן כֹּחַ בַּתְּפִלָּה לְהִתְחַזֵּק כְּנֶגֶד מַלְכוּת הָרְשָׁעָה לָצֵאת מִגָּלוּתָא. וְזֶה (תהילים ס״ח:ל״ה): תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ. כַּד הַגַּאֲוָה, הַיְנוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, גּוֹבֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל, הַתִּקּוּן לָזֶה – שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ בְּכֹחַ וּתְחַזְּקוּ אֶת אֱלֹקִים, הַיְנוּ בְּחִינַת אֲנִי.

וְזֶה (דברים ח׳:י״ח): וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי הַכֹּחַ תְּתַקֵּן אֶת אֵשֶׁת־חַיִל, בְּחִינַת מַלְכוּת. וְזֶה פֵּרוּשׁ: לְמִקְנֵי נִכְסִין (הַיְנוּ תַּרְגּוּם שֶׁל לַעֲשׂוֹת חָיִל – לְמִקְנֵי נִכְסִין.) פֵּרוּשׁ, כִּי הַמַּלְכוּת כַּד אִיהִי בְּגָלוּתָא אֲזַי אוֹמֶרֶת: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת (שיר השירים א׳:ו׳), כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁין אֻכְמִין, בִּלְבוּשִׁין דִּקְלִפִּין, וּמְכֻסָּה בָּהֶם. וַאֲזַי: כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד (משלי כ״ז:ח׳), כִּי הִיא קֵן דִּילֵהּ. וְכַד אָדָם מִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּמוֹצִיא אוֹתָהּ מִגָּלוּתָא, מִכִּסּוּיִין דִּילָהּ, וְנַעֲשֵׂית קֵן לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְזֶה פֵּרוּשׁ: לְמִקְנֵי – לְשׁוֹן קֵן; נִכְסִין – לְשׁוֹן כִּסּוּיִין. וְעִקָּר כַּוָּנָתְךָ יִהְיֶה, שֶׁתְּתַקֵּן הַשְּׁכִינָה כְּדֵי לְזַוְּגָהּ עִם בַּעְלָהּ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ – הֲקָמַת הַבְּרִית רֶמֶז לְזִוּוּג. כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, הַיְנוּ תִּקּוּן הַשְּׁכִינָה, וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁין נְהִירִין: חִוַּר סֻמַק יָרֹק, בְּחִינַת אָבוֹת, וְהִיא בְּחִינַת שְׁבוּעָה, בְּחִינַת שִׁבְעָה. וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו נִשְׁבַּע לָאָבוֹת. וְזֶה: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה – כַּיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא. נִמְצָא, עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ נִתְחַדֵּשׁ הַשְּׁבוּעָה לָאָבוֹת: