חלק א׳ · אות ל״ח

(לח) אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים קְצָת בְּנֵי אָדָם, שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַסְּתָם חֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כִּי מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ בְּהִפּוּךְ אֶלָּא חֲבֵרוֹ בְּוַדַּאי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כָּךְ אוֹמְרִים קְצָת. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עָנָו יוֹתֵר וְהַצַּדִּיק הַשֵּׁנִי יֵשׁ לוֹ עַזּוּת יוֹתֵר, עַל־כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי חֲבֵרוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנָע כְּנֶגְדּוֹ. וְאָמַר שֶׁבֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כַּסֵּדֶר כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת כָּךְ שֶׁהַקָּטָן יִתְבַּטֵּל תָּמִיד לִפְנֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כִּי כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת כִּי הַקַּטְנוּת מִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת. אֲבָל אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כִּי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֲפִלּוּ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים שֶׁאֶחָד יִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁנִי וּבֶאֱמֶת זֶה שֶׁמִּתְבַּטֵּל וְנִכְנָע גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַשֵּׁנִי. וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים ע"ה) כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט בְּסִימָן קל"ה שֶׁשָּׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַקַּטְנוּת שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת: