קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ק״ב

כָּל אָדָם יִזָּהֵר בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע בָּעוֹלָם וְזֶה תָּלוּי בְּיִרְאָה, כִּי 'כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים' (בְּרָכוֹת ו). וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה, הַיְנוּ כִּי יֵשׁ יִרְאָה עֶלְיוֹנָה שֶׁבָּאָה לְהָאָדָם לִפְעָמִים מָתַי שֶׁתִּרְצֶה, וְעַל יִרְאָה כָּזוֹ אֵין שָׂכָר. וְיֵשׁ יִרְאָה שֶׁבָּאָה לְהָאָדָם מִכֹּחַ הָאָדָם עַצְמוֹ, וְיִרְאָה זֹאת הִיא בְּחִינַת: צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלהִים (שְׁמוּאֵל-ב כג ג). וְעַל-יְדֵי יִרְאָה כָּזֹאת תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת וְיוֹרֵד שֶׁפַע בָּעוֹלָם וְנִתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ: