קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קט״ו

'טקסט מודגש'מִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּגַשְׁמִיּוּת כָּל יָמָיו, וְאַחַר-כָּךְ נִתְלַהֵב וְרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֵג עָלָיו וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַזְמִין לוֹ מְנִיעָה, וְהַכְּסִיל כְּשֶׁרוֹאֶה הַמְּנִיעוֹת חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו. אֲבָל מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת הוּא מְקָרֵב עַצְמוֹ אָז דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל וּמוֹצֵא בְּהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִסְתָּר בְּהַמְּנִיעָה הַזֹּאת: