חלק א׳ · תורה רמ״א

כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַמִּדַּת הַדִּין הָיָה מְכַלֶּה אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַמִּדַּת הַדִּין אֵין לָהּ כֹּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ט): חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים. אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי אֶת חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים עַל אָדָם אֶחָד, חַס וְשָׁלוֹם, וּבָא אָדָם אַחֵר וְעוֹמֵד וְחוֹלֵק עָלָיו, אֲזַי מִדַּת הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, כִּי הֵם רוֹצִים יוֹתֵר שֶׁיִּנְקֹם בּוֹ הָאָדָם, כִּי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל וּמַשְׁגִּיחַ בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, הוּא חוֹלֵק לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה עַל צַדִּיק אֶחָד כְּדֵי לְסַלֵּק מֵעָלָיו מִדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל, כִּי יִסְמְכוּ עָלָיו שֶׁהוּא יִנְקֹם יוֹתֵר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּרַחֲמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יִסּוּרִים לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק:

וְזֶה פֵּרוּשׁ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְכוּ' הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְכוּ' בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי וְכוּ' (במדבר כ״ה:י״א). הַיְנוּ שֶׁפִּינְחָס הֵשִׁיב אֶת חֲמַת ה' וְסִלֵּק מִדַּת הַדִּין מִיִּשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי שֶׁהוּא לָבַשׁ נְקָמָה לִנְקֹם בָּהֶם, עַל־כֵּן נִסְתַּלְּקוּ הַדִּינִים כַּנַּ"ל, וְזֶה מֵחֲמַת כִּי הַדִּינִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכַלּוֹת וְכוּ', עַל־כֵּן הֵם רוֹצִים יוֹתֵר כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִנְקֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה: וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי; הַיְנוּ שֶׁבָּזֶה מוֹדִיעַ לָנוּ הַתּוֹרָה גֹּדֶל הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה פִּינְחָס לְיִשְׂרָאֵל, בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְלָבַשׁ נְקָמָה לִנְקֹם בָּהֶם, שֶׁבָּזֶה עָשָׂה לָהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה, וְהַטַּעַם הוּא, כִּי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, הַיְנוּ שֶׁבְּקִנְאָתִי, בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי, אֵינִי מְכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מִדַּת הַדִּין אֵין בָּהּ כֹּחַ לְכַלּוֹת כַּנַּ"ל. אֲבָל הָאָדָם כְּשֶׁנּוֹקֵם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן עָשָׂה פִּינְחָס טוֹבָה נִפְלָאָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּמֶּה שֶׁלָּבַשׁ קִנְאָה לִנְקֹם בָּהֶם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה רָפְתָה מִיִּשְׂרָאֵל כֹּחַ הַדִּינִים. בְּחֹשְׁבָם שֶׁפִּינְחָס יִנְקֹם בָּהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי פִּינְחָס הוּא אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִנְקֹם יוֹתֵר לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה הֵשִׁיב פִּינְחָס אֶת חֲמָתִי וְסִלֵּק מִדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת פִּינְחָס בְּוַדַּאי הָיָה רַחֲמָן, וּבְוַדַּאי אַחַר־כָּךְ הֵקֵל הַדִּינִים מֵעֲלֵיהֶם: