חלק א׳ · תורה רמ״ב

דַּע שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲרִיךְ אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה (ע' ע"ח שער הקליפות פ"ג), וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה מִבְּחִינָה זוֹ, קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּר, וְאַף אִם יַעֲצִים עֵינָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ, כִּי הִיא בְּחִינַת אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁל הַקְּלִפָּה, שֶׁהֵם פָּנִים אֲרֻכִּים, וְעַל־כֵּן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ: וְדַע, שֶׁצְּדָקָה הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וּמוֹעֶלֶת מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִסְמֹךְ עַל־זֶה, וְלִהְיוֹת מְעֹרָב עִם הַנָּשִׁים וּלְהַרְבּוֹת שִׂיחָה עִמָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ כָּל־כָּךְ, וְזֶהוּ (אבות פ"א): וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה; הַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה צְדָקָה וַעֲנִיִּים הֵם בְּנֵי בֵּיתְךָ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל תַּרְבֶּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל אֵין הָאִסּוּר רַק שֶׁלֹּא יַרְבֶּה, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא מֻכְרָח אֵין מַזִּיק לוֹ, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁהִיא מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים שֶׁל נִאוּף, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲבִי אָבוֹת הַטֻּמְאָה, בְּחִינוֹת מֵת, וּצְדָקָה מַצֶּלֶת מֵהֶם, בִּבְחִינַת (משלי י): וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ: