חלק א׳ · אות תקפ״ה

(קמב) שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִנְּסִיעַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זַ"ל לְיַאס, וְאֵיךְ שֶׁאָסַף שָׁם מָמוֹן הַרְבֵּה, אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל נִגּוּן טוֹב מִזֶּה, וּבִפְרָט נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי טוֹב מִזֶּה. אִם הָיוּ לוֹקְחִין בַּעַל תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת נד.): 'וּבְכָל מְאֹדֶךָ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ', אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם הָיוּ מַרְאִין לְפָנָיו נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ כָּל תַּאֲוָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן: (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְכוּ' בְּסוֹף הַמַּאֲמָר מוּבָן שָׁם שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן. וְכֵן מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ג עַל עִנְיַן קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ רְצוֹנוֹ לוֹמַר נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ שֶׁסִּיֵּם אַחַר־כָּךְ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְּיֶדְכֶם בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה הַנַּ"ל):