חלק א׳ · אות תקפ״ח

(קמה) אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל וּמִתְנַצֵּל לְפָנָיו זַ"ל, בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת ה' כִּי בֵּיתוֹ קָטָן וְצַר מְאֹד וּבְכָל פַּעַם יוֹשְׁבִין שָׁם עַכּוּ"ם כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין בְּבֵית הַמְּזִיגָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאֹד. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מִסְּתָמָא אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל בְּחִירָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, מִסְּתָמָא הָיָה נוֹתֵן לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד, וְעַכְשָׁו בְּוַדַּאי מִסְּתָמָא אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר גַּם בְּבַיִת זֶה. עוֹד דִּבֵּר עִמּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: