קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רע״ד

יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם כְּדֵי לעקר עַצְמָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג מֵהָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁלָּהֶם מֵחֲמַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בְּתוֹכָם, עַל כֵּן הֵם יְגֵעִים כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה, אֲבָל הַיַּהֲדוּת שֶׁבָּהֶם אֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתָם, וְדַע שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם כְּשֶׁמַּגִּיעִין לִכְפִירָה גְּמוּרָה בְּלִי סָפֵק אֶל הָאֱמֶת, אָז תֵּכֶף מֵתִים וְאָז רוֹאִים הָאֱמֶת: