חלק א׳ · תורה קל״ד

עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל־שֶׁכֵּן לְרַבִּים. כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יֹאמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשֵׂכֶל הַמְקַבֵּל. כִּי הוּא בְּחִינַת נִאוּף, שֶׁמַּשְׁלִיךְ טִפֵּי הַשֵּׂכֶל בַּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וְנִקְרָא לְבַטָּלָה, כִּי אֵינוֹ מוֹלִיד אֶצְלוֹ כְּלוּם. וְלִפְעָמִים נִקְרָא נִאוּף מַמָּשׁ, שֶׁמּוֹלִיד וּמוֹצִיא פָּסוּל וּפָגוּם, הַיְנוּ שֶׁהַמְּקַבֵּל עוֹשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה, יוּכַל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר בְּתַאֲוַת נִאוּף. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים, שֶׁדִּבּוּרָיו יִתְחַלְּקוּ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד כִּי אִם מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ, לֹא יוֹתֵר. וְאַף שֶׁאוֹמֵר בִּפְנֵי רַבִּים לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה, עִם כָּל זֶה לֹא יִכְנֹס בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּי אִם הַנּוֹגֵעַ לוֹ, וְצָרִיךְ לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (יתרו דף סח): וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – וַהֲלֹא כֻּלָּא עָלְמָא שָׁמְעוּ, אֶלָּא יִתְרוֹ שָׁמַע וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ: זַכָּאָה מָאן דְּמָלֵל עַל אֻדְנָא דְּשָׁמַע (זוהר תצוה דף קפו:). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סוכה נב): כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ – הַיְנוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה אוֹמֵר תּוֹרָה, אֲזַי יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל – כִּי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּתַאֲוַת נִאוּף כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר וּלְפַלֵּס דִּבּוּרָיו כַּנַּ"ל: