חלק א׳ · אות תכ״ג

(יז) לְעִנְיַן חֲקִירַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהִזְהִיר מְאֹד לְהִתְרַחֵק מְאֹד מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת וְאָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים חָקְרוּ בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת. כִּי חָקְרוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאֹד מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת, אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּי הַמִּצְווֹת אֵינָם יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בַּחֲקִירָתָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם כּוֹפְרִים גְּדוֹלִים, עַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד וְכַנַּ"ל: