חלק א׳ · אות תל״ח

(ב) פַּעַם אַחַת הָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ, וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר אָז מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְהָיָה מַפְלִיג מְאֹד בְּשֶׁבַח מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַנְהָגָה זוֹ. וְאָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת לַאֲנָשִׁים שֶׁיִּנְהֲגוּ הַנְהָגָה זוֹ כִּי־אִם שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם יוֹתֵר. אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת. וְדִבֵּר אָז מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה, וְכַמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת וְיָפוֹת נִשְׁמַע אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת הָעוֹלָה עַל הַכֹּל. וְאָמַר, הֲלֹא יְכוֹלִים לִלְחֹשׁ עַל קְנֵי שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס [רוֹבֶה] שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מוֹרָה "מֶען קָאן פַארְשְׁפְּרֶעכְן אַ בִּיקְס זִי זָאל נִיט שִׁיסְן". כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, וְהָבֵן הֵיטֵב. וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ כָּל הַיּוֹם, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּזֶה: