חלק א׳ · אות תנ״ז

(יד) אֶחָד אָמַר שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל כִּי שֵׁן הַסֶּלַע תַּרְגּוּמוֹ חֹזֶק וְכוּ' (אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה בְּמִדְבָּר פָּרָשָׁה ג' אֵין שֵׁן אֶלָּא לְשׁוֹן חֹזֶק וְכוּ'). (רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת וַהֲלָצָה כִּי בִּמְדִינָתֵנוּ קוֹרְאִין לְאִישׁ שׁוֹטֶה חוֹיזֶק):