ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפילין ד'
Reading settings
על-פי המאמר "בחצצרות וקול שופר" בספר לקוטי מוהר"ן הראשון ( בסימן ה'), עין שם כל המאמר כלו, כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם וכו' ( סנהדרין לז) ואיך יודעין בין קדם גזר דין לאחר גזר דין על-ידי המצות שאנו עושין בשמחה ודוקא כשעושין אותן בשמחה גדולה כל כך עד שאין רוצין שום שכר עולם הבא בשבילם, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, בבחינת ( אבות פרק ד') ששכר מצוה מצוה, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים וכו', כי זה שעושה המצוה בשביל עולם הבא הוא בבחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה וכו', אבל זה שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, שאינו רוצה בשום שכר עולם הבא, רק שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה, זה בחינת אספקלריא המאירה וכו', וזה בחינת ( דברים כד) ביומו תתן שכרו, שיהא שכרו מהמצות בעצמן וכו' וזהו ( מכילתא), זכרהו מאחד בשבת, הינו שמחת ותענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, ירגיש בששת ימי המעשה, שהם בחינת מעשה המצות שבהם נבראו עולם שנה נפש וכו' ועקר השמחה הוא בלב, ואי אפשר ללב לשמח אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב ( תהלים צז), "ולישרי לב שמחה". ועקמימיות שבלב מפשיטין על-ידי רעמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות נט), לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים, כי איתא בזהר ( פנחס רלה), כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא לברייתא ודא אינון רעמים ועקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב ( איוב כו), "ורעם גבורותיו מי יתבונן" והגבורות הם בחינת כח וגבורה שאדם מוציא הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מטרא, הינו בחינת מחין שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר ( שם), באר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא וכשפוגע בעבי מטרא אזי אשתמע קלא לברייתא, הינו בחינת רעמים וכו' וזה בחינת קול מעורר הכונה, וזהו בחינת קול השופר, דא שופר של איל, אילו של יצחק, בחינת ורעם גבורותיו וזהו ( תהלים פט), "אשרי העם יודעי תרועה וכו'", שיפגע הקול במח, בחינת עבי מטרא וכו', אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חצוניות ובתאוות כדי וכו', גם ישמר יראתו וכו' וזהו ( שבת נו), ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו' ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ וזהו ( תהלים סח), "גער חית קנה" כדאיתא בזהר ( פנחס רנא), קנה חית תשבר ותעשה ממנה הא, ותעשה מחמץ מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך וזהו, 'גער' לשון מריבה, דצדיקיא עבדין מצותא וכו', הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנוס בו חכמות חצוניות, שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסטרא אחרא כנגד קנה חכמה, קנה בינה דקדשה, על-ידי זה תנצל מחמץ שהוא סטרא דמותא וכו' ותאמין שכל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין וזה פרוש ( משלי טו), "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין", לשון תלונה ומריבה. כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, שעל זה נאמר ( שם ב), "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" שאתה דבוק בסטרא דמותא בחינת חמץ וכו', ובודאי אם לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה וכו' וכו', עין שם כל זה היטב ותדע שצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו', איהו בזקיפו ואנן בשפולי, זה בחינת ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעשיו, וכו', עין שם כל זה היטב ( וכבר שמעתי בפרוש מפי רבנו ז"ל שזה המאמר עם כמה מאמרים הסמוכים שנאמרו באותן הזמנים כלם מדברים מסוד כונות תפלין, על-כן חובה עלינו לחתר ולבקש למצא בו איזה רמזים מבחינת תפלין, וה' הטוב ירחם להאיר עינינו בתורתו הקדושה ויצילנו משגיאות וישים בלבנו דברי אמת):
כי תפלין הם בבחינת רעמים, בחינת תקון המחין וכו', שעל-ידי זה נפשט עקמימיות שבלב וזוכין לשמחה כנ"ל. וזה בחינת השמחה של תפלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לה), רבה הוה חדי כולה יומא, אמר, תפלין קא מנחנא כי תפלין הם בבחינת שמחה כנ"ל, ועל-כן הם כנגד הלה בחינת ( שיר השירים ח') שימני כחותם על לבך וכו' כדי לפשט עקמימיות שבלב, כדי לזכות לשמחה בחינת ולישרי לב שמחה כנ"ל, כי התפלין הם בבחינת רעמים, בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא כדין אשתמע קלא לברייתא ודא אינון רעמים וכו', כי עקר התפלין נעשין על-ידי התורה שעוסקין בלילה, דהינו על-ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה וכו', כמובא בכתבים וקימת חצות זה בחינת רעמים, בחינת קול שופר, בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן, שזה בחינת ( זהר ויקרא כג) האי שלהובא דאשא דבטיש בגדפוהי דתרנגולא וכדין קארי וכו' וזה בחינת ( איוב לח) מי נתן לשכוי בינה וכו' נמצא, שקול התרנגול, שעל-ידי זה קמים בחצות, הוא בחינת קול הנ"ל היוצא מגבורות, בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן, בחינת מי נתן לשכוי בינה כנ"ל ועל-ידי זה קמים בחצות ועוסקים בתורה, וזה בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא, שהם המחין, כי אז בחצות אזי הוא עקר תקון המח, כמובא, שאז עקר הזמן המסגל להשיג סודות התורה וזה בחינת קול השופר, כי שופר הוא בחינת התעוררות השינה, בחינת עורו ישנים מתרדמתכם כמובא, שזה בחינת קימת חצות שמתעוררים מהשינה על-ידי קול התרנגול ששרשו מגבורות בחינת האי שלהובא דאשא, שזה בחינת קול השופר שהוא גם כן בחינת התעוררות השינה, שזה בחינת רעמים, בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן, בחינת מי נתן לשכוי בינה וכו' כנ"ל, ואזי נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא, הינו במחין, כי אז המח זך וצלול, ואז עוסקים בתורה ובבנין בית המקדש, שזה בחינת דעת כמובא במקום אחר, כי אז עקר תקון המחין בחינת עבי מטרא, כי עבי מטרא זה בחינת הגן עדן, כמו שכתוב בישעיה ( קפיטיל ה'), "על העבים אצוה מהמטיר עליו מטר" ופרש רש"י תרכתיו מגן עדן, עין שם נמצא, שעקר בחינת עבי מטרא הם בגן עדן, כי שם עקר תקון המחין הם בחינת ( בראשית ב') נהר היוצא מעדן וכו' וכשעומדים בחצות אזי נחשב כאלו יושב בגן עדן, כמובא בזהר, שאז נחית קדשא בריך הוא לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן וכו', ומי שעומד אז ועוסק בתורה מתחבר עם אותן הנשמות שבגן עדן, כמו שכתוב שם בזהר הקדוש, ( ויקרא יג) ואזי זוכה לבחינת עבי מטרא בחינת מחין שהם מאירין בגן עדן דיקא, בחינת ועל העבים אצוה וכו' הנאמר על אדם הראשון כשנתגרש מגן עדן וכו' כנ"ל נמצא כשקמים בחצות על-ידי קול התרנגול זה בחינת רעמים, בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא וכו', ועל-ידי זה יוצא אור התפלין בבקר כמובא, כי עקר התפלין הם על-ידי בחינת חצות, שאז הרג ה' כל בכור בארץ מצרים ועל-ידי זה נתקדשו בכורי ישראל, שזה עקר בחינת תפלין, בחינת ( שמות יג) קדש לי כל בכור וכו', כי בכור הוא ראשית בחינת דעת, בחינת ראשית דעת, ועל-ידי שהכה השם יתברך בכורי מצרים הכניע הדעת דסטרא אחרא בבחינת גער חית קנה, 'חית קנה' זה בחינת עשו חזיר היער, כמו שאמרו רז"ל ( בראשית רבא פרק סה), שהוא בחינת בכור דסטרא אחרא, כי שרו של עשו היה שרו של מצרים, כמובא, ועל-כן השתדל יעקב ליקח הבכורה מעשו כדי להכניע הדעת דסטרא אחרא שהוא בחינת בכור, בחינת ראשית דעת כנ"ל ועל-ידי שהכה ה' כל בכורי מצרים והכניע הדעת דסטרא אחרא, ואזי נתגבר הדעת דקדשה בחינת בכורי ישראל, בחינת ( שמות ד') בני בכורי ישראל ואזי נתקים, "גער חית קנה" כנ"ל, ואזי יצאו ישראל מחמץ למצה בחינת קנה חית תשבר כנ"ל, וזה בחינת ולא יראה לך חמץ וכו' הנאמר בפרשת קדש לי כל בכור שהיא פרשה ראשונה שבתפלין, זה בחינת גער חית קנה כנ"ל, שזה בעצמו בחינת הריגת בכורי מצרים, שהם בחינת בכור דסטרא אחרא, בחינת עשו וכו' ואזי נתקדשו בכורי ישראל, בחינת דעת דקדשה, שזה בחינת קדש לי כל בכור, בחינת תפלין כנ"ל, וכל זה היה בחצות הלילה, כמו שכתוב ( שם יא), "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים וכו'" כי עקר בחינת תפלין נעשין על-ידי בחינת חצות וכו' כנ"ל:
כי תפלין הם בבחינת קול הנ"ל שהוא יוצא מגבורות מבחינת יראה וכו' וזה בחינת ( בראשית כז) הקול קול יעקב, כי יעקב הוא בחינת תפלין כמובא, כי יעקב כלול מחסדים וגבורות, וזה בחינות קול הנ"ל שהוא יוצא מגבורות וצריך לשתף הגבורות בחסדים כנ"ל, וזה בחינת קול יעקב שהוא זרע יצחק, שהוא כלול מחסדים וגבורות כידוע, ועל-כן בתחלה מניחין תפלה של יד ואחר כך של ראש, כי תפלה של יד מניחין בזרוע שמאל שהוא בחינת גבורות שמשם יוצא הקול בחינת רעם גבורותיו כנ"ל, והאי קלא אערא בעבי מטרא, שזה עקר בחינת תפלין, בחינת מחין, בחינת באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מן לבונא דמוחא, שזה עקר בחינת תפלין כידוע, ועל-כן נזכר 'ולא יראה לך חמץ', בתפלין, זה בחינת גער חית קנה, שזה בחינת תקון המחין, שזה עקר בחינת תפלין כנ"ל, וזה בחינת ד' פרשיות שבתפלין, כי צריך לתקן המח בחינת עבי מטרא, גם צריך לשמר את היראה וכו', ומוחא חכמה, ויראה הוא דבר המסור ללב, כמובא במקום אחר ( לקוטי תנינא סימן א'), ובינה לבא ומשם יוצא הקול שכלול מחסדים וגבורות, כי צריך לשתף הגבורות בחסדים, וזה בחינת ד' פרשיות שבתפלין שהם בחינת חכמה ובינה, חסד וגבורה, הינו כנ"ל:
ועקר לשמר מחו מחמץ, בחינת גער חית קנה, לגער במחשבות רעות וכו' ולעשות מריבה עמהם לגרשם, שלא יתקרבו למשכנא דקדשה וצריך להאמין שכל המריבות שבין הצדיקים השלמים אין זה אלא בשבילך וכו', שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, ובודאי אלו לא היה נפגם מוחך, לא היה נשמע לך המריבה שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה וכו' וזהו, "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'" כנ"ל במאמר הנ"ל וזה עקר בחינת תפלין, שהם תקון המח, לזכות לחיים על-ידי מצות תפלין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות מ"ד), המניח תפלין זוכה לחיים, שנאמר, "ה' עליהם יחיו" כי תפלין הם בחינת תקון המחין לזכות לידע ולהאמין, כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, הינו לבלי לשמע כלל המריבות והמחלקת שיש בין הצדיקים האמתיים, כי מאמינים כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, אף-על-פי שאי אפשר להבין זאת בשכלנו, כי זה אוסר וזה מתיר וכן שאר מיני מחלקת, אף-על-פי-כן מאמינים, כי באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים וזה בחינת תפלין שהם שכל גבה מאד מאד, בחינת מקיפים, שזה בחינת השכל של המחלקת דקדשה שיש בין צדיקי אמת, שהוא בחינת אלו ואלו דברי אלהים חיים, שאי אפשר להשיג זה השכל וזה בחינת שי"ן של ג' ראשין שי"ן של ד' ראשים, זה בחינת שכלו חד ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי שי"ן של ד' ראשים זה בחינת שהחסדים וגבורות הם נתחלקין לשני מחין, ושין של ג' ראשים, זה בחינת שהחסד וגבורה הם נכללין יחד ונעשה מהם דעת בחינת מח אחד, וכל המחלקת הם מבחינת חסדים וגבורות, כידוע נמצא, שבתפלין על-ידי השי"ן של ג' ראשים ושי"ן של ד' ראשים אנו רואים שכלו חד כי החסדים וגבורות שמתחלקין לשני מחין שזה בחינת שי"ן של ד' ראשים כנ"ל הם באמת מח אחד, שזה בחינת שי"ן של ג' ראשין כנ"ל רק שאי אפשר להשיג זאת, כי שי"ן של ד' ראשין הוא בבחינת מקיפין קדם שנכנסין המחין לפנים, כמובא בכתבים, הינו שזה המח והדעת של בחינת מחלקת דקדשה שזה בחינת שי"ן של ד' ראשין כנ"ל הוא בבחינת מקיפין, כי אי אפשר להשיג זה הדעת, כי הוא דרכי ה' כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר ( בסימן נ"ו) וזה בחינת רעמים וכו', עין שם והצדיקים הגדולים האמתיים צריכים להשתמש עם זה הדעת הגבה מאד, שהוא בחינת מחלקת דקדשה כנ"ל בשביל לגרש סטרין אחרנין וכו', כמו שאמר רבנו במאמר הנ"ל כדי לקרב הרחוקים מאד מאד שפגמו בטפי המח שעליהם נאמר, "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" כי פגמו בטפי המח, שהוא בחינת חיים, ועל-כן קשה להם לשוב לארחות חיים, אבל השם יתברך מלא רחמים וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועל-כן שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים מאד, ועל -ידי הדעת הגבה של בחינת מחלקת דקדשה, שהוא בחינת מקיפין, על-ידי זה דיקא הם מתקנין ומחזירים בתשובה אפלו אלו הרחוקים שפגמו בטפי המח, כמבאר בפרוש במאמר הנ"ל, ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים וכו', כי לכאורה הם יכולין להתרחק על-ידי זה, על-ידי המחלקת שבין הצדיקים, כי אין יודעין איך להתקרב וקשה להם קשיות על-ידי המחלקת, נמצא שיכולין ח"ו, להתרחק יותר על-ידי המחלקת, אבל באמת המחלקת דקדשה זה דיקא תקונם, כי באמת ראוי להם להרחיקם מלשוב בתשובה, כי עליהם נאמר, "כל באיה לא ישובון" אבל תכף כשמרגישין זאת ורואין ומבינים שמרחקים אותם, וכמו שכתב רבנו ז"ל שם, ובודאי אלו לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך המריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך, ובזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, שעל זה נאמר, "כל באיה לא ישובון וכו'", עין שם נמצא, שבזה בעצמו משמיעין אותך תוכחה, כי דיקא על-ידי זה הוא תקונם, כשרואין בעצמן שנשמע לאזניהם המחלקת שבין הצדיקים השלמים, ואזי הם מבינים שמרחקין אותם מהקדשה, ואזי הם מתחילים לרחם על עצמן מסתכלים בעצמן היכן הם בעולם, שפגמו כל כך עד שמרחיקין אותן ואזי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, כי באמת לאמתו אין שום דבר שיעמד בפני התשובה, ואף-על-פי שכתוב כל באיה לא ישובון וכו', ואיתא בזהר שאין מועיל תשובה על פגם טפי המח, אף-על -פי-כן באמת לאמתו מועיל תשובה וכמובא בכל ספרי מוסר, וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל בפרוש, רק מחמת שפגם כל כך, על-כן הוא צריך להתנסות ולהצטרף ולעמד בנסיון הזה של התרחקות הזאת, דהינו שירחיקו אותו כל כך בכל מיני התרחקות, דהינו שכותבין עליו שאין מועיל תשובה וכו'. וכשהוא פתי וסכל ואינו מרחם על עצמו שלא לאבד את עולמו ח"ו, אזי מוצא פטור לעצמו להתרחק מן התשובה מאחר שכבר נכתב עליו שאין מועיל לו תשובה ח"ו, אבל מי שחושב באמת על התכלית שלו ויש לו רחמנות על עצמו, אזי אף-על-פי שרואה כל מיני התרחקות שבעולם ואף-על-פי שכתוב עליו שאין מועיל לו תשובה אף-על-פי-כן אין מסתכל על זה כלל, אדרבא, יש לו רחמנות יותר על עצמו, כי אף-על -פי-כן מה יהא בסופו ומה יעשה ליום פקדה, ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו שלא לאבד את עולמו ח"ו, כל מה שמוצא ורואה שמרחקין אותו יותר, הוא מרחם על עצמו יותר וצועק אל ה' יותר ויותר מעומקא דלבא, עד ישקיף וירא ה' משמים, כי באמת השם יתברך חפץ חסד הוא, ואין שום דבר שיעמד בפני התשובה וכמו שמצינו כבר בכמה וכמה רשעים גדולים שפגמו בטפי המח וכפרו בעקר ואף-על-פי-כן נתקבלו בתשובה, ואזי כשזוכה לעמד בנסיון הזה ושב בתשובה שלמה אף -על-פי שנדמה לו שמרחיקין אותו כנ"ל, אזי השם יתברך מרחם עליו ונתקרב על-ידי זה דיקא, על-ידי שעמד בנסיון הזה של התרחקות כנ"ל והבן וזהו בעצמו בחינת מחלקת דקדשה הנ"ל שיש בין הצדיקים האמתיים שבאמת לאמתו על-ידי זה הדעת דיקא הם מקרבין ומשיבין ממות לחיים את אלו שפגמו בטפי המח כנ"ל במאמר הנ"ל, אך מי שהוא פתי וסכל כסוס כפרד אין הבין, אזי מתרחק יותר על-ידי זה, על-ידי שרואה מחלקת שבין הצדיקים האמתיים כנ"ל, אבל מי שיש לו מח בקדקדו אזי שומע תוכחת חיים על-ידי זה ששומע המריבות שבין הצדיקים האמתיים, כמו שכתוב במאמר הנ"ל בחינת אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו' כנ"ל, כי רואה על-ידי זה גדל התרחקותו מהשם יתברך, שנתרחק כל כך עד שנשמע לאזניו המריבות שבין הצדיקים, ונזכר על-ידי זה גדל הפגם שפגם בטפי המח, כי אם לא היה נפגם מחו לא היה שומע המריבות וכו' כנ"ל, ואזי מתחיל לרחם על עצמו מאחר שרואה ומבין גדל התרחקותו מהקדשה, ואזי נתקרב על -ידי זה דיקא, כי באמת המחלקת שבין הצדיקים האמתיים הוא באמת רק בשביל לקרב ולהשיב את הרחוקים ממות לחיים וכו', כמו שאמר רבנו שם, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים וכו':
ואזי כשמאמין זאת שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ואין המריבה אלא בשבילו וכו' כנ"ל, שזה בחינת תקון המח ועל-ידי זה דיקא נעשין רעמים, כמובן במאמר הנ"ל אזי נפשט על-ידי זה עקמימיות שבלב, כי כל העקמימיות שבלב, ובפרט מי שפגם ח"ו, בטפי המח שאזי נפגם מחו ואזי נתעקם לבו בכמה מיני עקמימיות בלי שעור וערך שנתעקם ונפתל לבו בכמה מיני פתולים ועקמימיות וכל אלו העקמימיות שבלב בחינת לבי סחרחר הם בחינת מחלקת דסטרא אחרא, בחינת ( הושע י') חלק לבם, כי הסטרא אחרא היא בבחינת מחלקת, כמובא במקום אחר ( לקוטי הלכות א' סימן ס"ב) וזה המחלקת של הסטרא אחרא בחינת עקמימיות שבלב שרשו בכמה מיני השתלשלות מבחינת מחלקת שבקדשה וכשמאמין שמחלקת שבקדשה שיש בין הצדיקים האמתיים כלו חד, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, אזי נמתק ונתבטל כל מיני מחלקת של הסטרא אחרא ששרשו ממחלקת שבקדשה ואזי שומע תוכחת חיים מכל מיני עקמימיות שבלב שהם רוצים להרחיקו מהקדשה והוא מבין על-ידי זה בעצמו גדל הפגם שלו ושב בתשובה שלמה ומרחם על עצמו מאד מאד על-ידי זה דיקא, על-ידי העקמימיות שבלב, כי כל מה שףמעקמין לבו יותר בעקמימיות יותר הוא רואה ומבין על-ידי זה ביותר גדל הפגם שלו שפגם כל כך עד שנתעקם לבו כל כך ואזי מרחם על עצמו ביותר ונתקרב על-ידי זה דיקא להשם יתברך, כי כמו שמאמין שכל המחלקת של הצדיקים האמתיים הכל בשביל תקונו, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים והמריבה היא רק בשבילו, כמו כן צריכין להאמין שכל מיני עקמימיות שבלב בודאי יש לו שרש בקדשה, כי שרשו במחלקת שבקדשה כנ"ל ובודאי העקמימיות שבלב שהיא התרחקות כאלו רוצים להרחיקו ח"ו, באמת הוא תכלית ההתקרבות, כי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, כי על -ידי זה דיקא יתקרב להשם יתברך על-ידי שרואה על -ידי זה גדל התרחקותו מהשם יתברך וכל מה שרואה יותר עקמימיות שבלב הוא שומע בכל פעם על-ידי זה תוכחת חיים שמשמיעין אותו על-ידי זה תוכחה על שפגם בטפי המח, כי אם לאו לא היו לו כל כך עקמימיות ואזי שב בתשובה על-ידי זה דיקא, כי מכל מיני עקמימיות שבלב שומע תוכחת חיים וכו' כנ"ל ואזי נפשט על-ידי זה עקמימיות שבלב על -ידי בחינת רעמים כנ"ל, דהינו על-ידי שיודע שהמחלקת שבין הצדיקים האמתיים הוא בשבילו וכו', שעל-ידי זה זוכה להבין שכל העקמימיות הוא כדי להזכירו ולהראות לו גדל הפגם שלו, כדי שיזכה לשוב על-ידי זה וכו' כנ"ל. וזה בחינת תפלין, בחינת שין של ג' ראשים, שין של ד' ראשים, שזה בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' כנ"ל:
וזה בחינת תפלין על עור בהמה, זה בחינת ( תהלים סח) גער חית קנה, 'חית קנה' זה בחינת בהמיות ועל-ידי שלוקחין עור בהמה ומעבדין אותו לשם תפלין וכותבין עליו פרשיות של תפלין על-ידי זה מכניעין בחינת בהמיות, בחינת חית קנה על-ידי קנה חכמה קנה בינה דקדשה, שזה בחינת הקנה שכותבין בו בתפלין, שהוא בחינת קנה חכמה וכו' דקדשה. וזה בחינת הכתב שהיא בחינת ( ילקוט שמעוני רפ) אש שחרה על גבי אש לבנה, זה בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא שהם לבונא דמוחא וזה בחינת אש שחרה על גבי אש לבנה, כי הקול היוצא מגבורות זה בחינת אש שחרה שהוא בחינת גבורות כידוע, והקול היוצא מגבורות, שהוא בחינת אש שחרה, פוגע בעבי מטרא, שהם לבונא דמוחא, וזה בחינת אש שחרה על גבי אש לבנה ואזי נעשין התפלין הנעשין מעור בהמה בבחינת כתנות אור באלף, שזה בחינת תפלין, שהם בחינת אור הפנים, בחינת ( בבא מציעא פרק ד') שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם שהיה קדם החטא שאז היה מאיר אור הגנוז מז' הימים, שזה בחינת כתנות אור באלף וזה בחינת הדעת של מחלקת דקדשה הנ"ל, בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים, וזה בחינת תורתו של ר' מאיר שהיה כתוב בה כתנות אור באלף כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא פרק ט'), כי ר' מאיר היה מאיר עיני חכמים בהלכה, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא עמדו חבריו על סוף דעתו שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים והיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים ( ערובין יג) נמצא, שר' מאיר היה לו הדעת והשגה של בחינת מחלקת דקדשה, בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים אף-על-פי שזה מטמא וזה מטהר וכו' ועל-כן היה אומר על טמא טהור וכו' ועל-כן באמת לא עמדו על סוף דעתו, כי אי אפשר להשיג זה הדעת כלל ומחמת זה בעצמו היה כתוב בתורתו כתנות אור באלף, כי כתנות עור זה בחינת מחלקת כידוע שנמשך מבחינת עץ הדעת טוב ורע, כי כתנות עור זה בחינת הבדלה כידוע, שזה בחינת מחלקת, אבל על-ידי הדעת של בחינת מחלקת שבקדשה שיודעים ומאמינים שאלו ואלו דברי אלקים חיים אזי נמתק כל מיני מחלקת ואזי נעשה בחינת כתנות אור באלף, כי זה הדעת הוא בחינת אור הגנוז מז' ימי בראשית, שזה בחינת שין של ג' ראשין ושל ד' ראשין, שהם ז' ראשין, בחינת שבעת ימי בראשית שאי אפשר להשיג זה הדעת כלל, כי הוא צפון וגנוז לצדיקים וכו' כנ"ל, ועל-כן ר' מאיר שזכה לזה הדעת של בחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל, על -כן היה כתוב בתורתו כתנות אור באלף כנ"ל וזה בחינת תפלין על גבי עור שעושין מבחינת כתנות עור, בחינת כתנות אור וכו' כנ"ל ועקר התפלין נעשין על-ידי עור בהמה דיקא, כי תפלין הם מחין גבוהים מאד בחינת אור הגנוז, בחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל, ומי שרוצה ח"ו, לכנס להבין זה הדעת, בודאי לא ישוב ולא ישיג ארחות חיים, כי יהיה נכשל מאד, כי על זה נאמר, "במופלא ממך אל תדרוש וכו'". כי אי אפשר להשיג זה הדעת כנ"ל וצריך לסמך על אמונה להאמין בצדיקי אמת אף-על-פי שיש ביניהם מריבה ומחלקת, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' כנ"ל, ועל-כן תפלין נכתבין על גבי עור בהמה דיקא, זה בחינת בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה, שצריכין לשום עצמו כבהמה לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמוך רק על אמונה כנ"ל ואזי נזדכך מחו על-ידי זה וזוכה לבחינת תפלין שהם נעשין מעור בהמה דיקא ואזי נפשט עקמימיות שבלבו, כי כשרואה אדם שיש לו עקמימיות שבלבו בפרט, כשיש לו ח"ו, עקמימיות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, וילך רק בתמימות ופשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד וזה בחינת תפלין, שהם מחין גבוהים מאד שנכתבין על עור בהמה דיקא ועל ידם נפשט עקמימיות שבלב וכו' כנ"ל:
ואזי כשנפשט עקמימיות שבלבו על-ידי תפלין, שהם בחינת רעמים, אזי זוכה לשמחה כנ"ל וזה בחינת השמחה של תפלין כנ"ל וזה בחינת זכרהו מאחד בשבת, שמרגישין תענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, בהמצוה בעצמה בששת ימי המעשה, דהינו בעולם הזה במעשה המצות וכו' כנ"ל וזה בחינת תפלין, כי תפלין הוא בשביל להמשיך הקדשה של שבת בששת ימי המעשה, כי תפלין הם נקראים אות בחינת שבת, כי בשבת אין מניחין תפלין, כי הם עצמן אות רק בחול שאנו צריכין להתקדש בקדשת שבת אזי אנו מניחין תפלין ואזי ממשיכין ומקבלין הקדוש של שבת גם בימי החול וזה בחינת הנ"ל, הינו כי על-ידי התפלין זוכין לשמחה כנ"ל ואזי הוא בחינת זכרהו מאחד בשבת, שממשיכין תענוג עולם הבא, בחינת שבת, גם בששת ימי החול על-ידי השמחה של המצוה בעצמה שזוכין על -ידי התפלין וכו' כנ"ל שין של ג' ראשים, שין של ד' ראשים, שהם ז' ראשין, הם בחינת ז' קולות שאמר דוד על המים, שהם בחינת עבי מטרא, שזה בחינת תפלין וכו' כנ"ל וזה בחינת קול ה' חוצב להבות אש ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה, שהיה הקול נחקק באש שחרה על גבי אש לבנה, כי הקול פוגע במח, שזה בחינת אש שחרה על גבי אש לבנה כנ"ל: