ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפלה ג
Reading settings
ענין תפלה:
על-פי מה שאמר רבנו זכרונו לברכה ( בסימן עח) על פסוק, "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר" עין שם הענין כלו היטב:
והכלל, כי עקר החיות הוא התורה, כי הם חיינו וארך ימינו וכו', עין שם אך בודאי אי אפשר להיות עוסק בתורה לבד תמיד בלי הפסק רגע וכו', כי בהכרח לבטל לפעמים קצת בשביל פרנסה וצרכי הגוף וכו' ואם כן במה מחיין עצמן בשעת הבטול מאחר שבאמת אין שום חיות כי אם התורה לבד, אך בשעת הבטול של תורה מחמת הכרח אז מחיין עצמן על -ידי הצדיק הגדול האמת שהוא גם כן לפעמים איש פשוט בעת שבטל מדברי תורה והוא מחיה עצמו מהדרך של ארץ ישראל וכו', כי בעת שבטלין מדברי תורה אז הצדיק מחיה עצמו מבחינת ההנהגה שהיה קדם מתן תורה שאז היה העולם מתקים בחסדו לבד, בחינת עולם חסד יבנה וזה בחינת אוצר מתנת חנם ואז היה התורה נעלמת בכל דבר שבעולם, בבחינת דרך ארץ שקדם לתורה, כי כל דבר נברא בעשרה מאמרות ועשרת הדברות נעלמין בעשרה מאמרות שהם נעלמין ומלבשין בכל דבר שבעולם וקדם מתן תורה שלא היה עדין התורה בעולם אז היה העולם מתקים רק על-ידי חסד חנם, בחינת מתנת חנם, שזה בחינת התורה הנעלמת שהיתה נעלמת אז בכל דבר שבעולם שנברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין עשרת הדברות וכו' וזה בחינת הדרך לארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל על -ידי העשרה מאמרות בחינת "כח מעשיו הגיד לעמו וכו'", כמו שפרש רש"י על פסוק, "בראשית ברא", לא היה צריך להתחיל את התורה וכו', על-כן בקש משה לכנס לארץ ישראל על-ידי בחינת מתנת חנם, שהוא בחינת עשרה מאמרות שבהם נעלם התורה, שעל-ידי זה היה מתקים העולם קדם מתן תורה וכו' וזהו "ואתחנן" וכו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת תפלה, כי עקר התפלה הוא רק מתנת חנם, כמו שאמרו ( אבות פרק ב), אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, צדיקים אף-על-פי שיש בידם תורה ומעשים טובים אין מבקשין אלא מתנת חנם, כי עקר התפלה הוא רק מתנת חנם. ועל-כן עקר התפלה היא רק בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כמו שכתוב ( מלכים א ח), "והתפללו אליך דרך ארצם וכו'" 'דרך ארצם' דיקא כי עקר התפלה היא רק מתנת חנם, שזהו בחינת דרך ארץ, בחינת הדרך לארץ ישראל כנ"ל במאמר הנ"ל, כי התפלה נקראת "חיי שעה" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת י), רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ולכאורה קשה מאחר שהתפלה נקראת חיי שעה לדברי רבא, מה תרצה הגמרא 'והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד', מהיכן יקבל זמן תפלה הלא על עסק התורה אין שום זמן קבוע כלל רק כל היום כלו וכל הלילה אנו מחיבים לעסק בתורה תמיד, כי הם חיינו וארך ימינו וכו' כנ"ל ומהיכן יקבל זמן לחיי שעה? אך באמת מאחר שהתפלה היא רק מתנת חנם כנ"ל, שזה בחינת הדרך לארץ ישראל ששם עקר התפלה כנ"ל נמצא, שבשעת התפלה הוא דבוק בהתורה הגנוזה והנעלמת, שהיא בחינת חסד חנם, מתנת חנם, שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. ועל-כן גם בשעת התפלה הוא דבוק בהתורה ממש, דהינו בהתורה הנעלמת, ועל-כן מתרץ היטב קשית רבא, מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, כי בזמן תפלה מקבלין חיות על-ידי התורה הנעלמת שהיא בחינת מתנת חנם בחינת ארץ ישראל. נמצא שדבקים גם בשעת התפלה בהתורה, הינו בתורה הנעלמת כנ"ל וזה שאמר רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ( בסימן טו) שעל-ידי התפלה זוכין לסתרי תורה, כי על -ידי התפלה שהיא בחינת מתנת חנם על-ידי זה דבקים בבחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת סתרי תורה, ועל-כן נקראת התפלה עבודה שבלב, שזה בחינת העלמה בחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת מחשבה שבלב, כי בהלב נעלמין כל הדברים בחינת תעלומות לב, ועל-כן התפלה היא בחינה גבוה מאד מאד וצריכין דיקא להתפלל בכל יום ולהרבות בתפלה ותחנונים, כי על-ידי התפלה, על-ידי בחינת מתנת חנם בחינת התורה הנעלמת, בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, על-ידי זה יכולין להחיות כל הזמנים והעתים שהאדם בטל מדברי תורה מחמת הכרח צרכי פרנסה וכיוצא, כי כל העתים שאדם בטל מתורה מחמת ההכרח מקבלין חיות מבחינת חסד חנם הנ"ל על-ידי התפלה שהיא בחינת חיי שעה שהיא בחינת מתנת חנם כנ"ל, שעל-ידי זה מקבלים חיות משם ומחיין כל הזמנים והעתים שבטלין מדברי תורה, בבחינת הנאמר במאמר הנ"ל שהצדיק על-ידי שדבוק בשעת בטולו מדברי תורה בהתורה הנעלמת, על-ידי זה מחיה כל האנשים הפשוטים וכו', עין שם, כי התפלה היא ממש בחינה זו כנ"ל, כי לעקר התפלה זוכין רק הצדיקים ועל-כן כל אדם צריך להתפלל רק בהתקשרות לצדיקי הדור, כמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, בסימן ב, כי עקר התפלה היא בבחינת ארץ ישראל, בבחינת מתנת חנם כנ"ל, וכתיב ( תהלים לז), צדיקים ירשו ארץ כי לארץ ישראל זוכין הצדיקים וכמו שכתוב ( ישעיה ס), "ועמך ישראל כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו', כי כל אחד לפי בחינת קדשתו בקדשת הברית, שזה עקר בחינת צדיק כידוע, וכפי מה שזוכה להתקשר ולהכלל בצדיק הדור האמתי, כמו כן זוכה לירשת ארץ ישראל, בבחינת לעולם ירשו ארץ וכו', וכמו כן זוכה לתפלה, כי עקר התפלה היא בבחינת ארץ ישראל כנ"ל, וכמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, כמה פעמים, שבמקום שמתפללין נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל, כי התפלה היא בחינת מתנת חנם, שעל-ידי זה נעשה עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל, שבכל מקום שאנשים כשרים באים לשם יכולין לעשות בחינת ארץ ישראל על -ידי בחינה זו, עין שם היטב וזה שרמז רבנו זכרונו לברכה בהראשי פרקים ממאמר הנ"ל שנמצאו בכתיבת ידו על פסוק ואתחנן, ורמז שם ענין שמירת הברית, עין שם, כי כל ענין המאמר הנ"ל שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל, דהינו לכבש ארץ ישראל, זה תלוי רק בקדשת הברית, בבחינת צדיקים ירשו ארץ וכו' כנ"ל גם עקר התפלה תלויה בקדשת הברית, כמובא במקום אחר:
נמצא, שעל-ידי התפלה מחיין עצמו מהתורה הנעלמת בחינת מתנת חנם, ועל-ידי זה יכולין לקבל חיות תמיד בשעת הבטול מדברי תורה וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת יא), חברים העוסקים בתורה תמיד כמו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו שהיתה תורתן אמנותן מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, אבל אנו מפסיקים גם לתפלה, כי גם בלאו הכי אנו מבטלין הרבה מדברי תורה, כמובא בפוסקים, הינו כנ"ל, כי מאחר שאנו מבטלין גם בלאו הכי מדברי תורה, בודאי ההכרח להתפלל, כדי לדבק בהתורה הנעלמת, בבחינת מתנת חנם, כדי שיוכל להחיות כל שעת הבטולים כנ"ל, כי על-ידי התפלה גם הם מקבלין חיות מהתורה הנעלמת בכל דבר כנ"ל, אבל רבי שמעון בר יוחאי וחבריו שתורתן אמנותן שאין להם שום אמנות כי אם התורה לבד ואין צריכין להחיות עצמן בהתורה הנעלמת בכל משא ומתן ומיני אמנות שבעולם, כי אין להם שום משא ומתן ואמנות בעולם כלל, רק תורתן אמנותן, ועל -כן היו מגלין סתרי תורה ולהם נתן רשות לגלות רזין דאוריתא, כי אצלם לא היתה התורה בהעלם, כי התורה הנעלמת נתגלה להם, מאחר שלא היו עוסקין בשום אמנות ששם התורה נעלמת, רק בהתורה לבד, ועל-כן לא היו צריכין לתפלה כנ"ל, כי לא היו צריכין להחיות עצמן על-ידי בחינת ההעלמה, מאחר שלא היו בטלים מן התורה כלל כנ"ל:
וזה בחינת ( ברכות לב), חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו', וכי מאחר שהיו שוהין תשע שעות ביום תורתן מתי נעשית ומלאכתן וכו', אלא מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת כי הם נקראו חסידים, שהיו יכולין להמשיך ולקבל בתפלתן חסד חנם, בחינת אוצר מתנת חנם, שהיא התורה הנעלמת וכו' כנ"ל, ועל-כן היו יכולין להאריך בתפלה מאד, כי תורתן משתמרת, כי גם בשעת התפלה היו דבקים בהתורה הנעלמת כנ"ל, שהיא בחינת חסד חנם, בחינת תורת חסד כנ"ל וזהו ומלאכתן מתברכת, כי מאחר שזכו לבחינת חסד חנם על-ידי התפלה שזה עקר קיום העולם בעת שעוסקין במלאכה ומשא ומתן כנ"ל, דהינו שמחיין עצמן בבחינת התורה הנעלמת בכל דבר ובכל משא ומתן ואמנות שבעולם, שזהו בחינת חסד חנם וכו' כנ"ל, על-כן בודאי היתה מלאכתן מתברכת, כי משם עקר הברכה, כי עקר הברכה על-ידי שמגלין החיות אלקות, דהינו התורה שנעלם בכל דבר, הפך הקללה, חס ושלום, שהיא מחמת שנעלם ונסתר אור ה' שמלבש שם, בבחינת ( דברים לא), "הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה", כמובא בספרים כי עקר הברכה והשפע היא רק מאתו יתברך, וכשדבוק בהשם יתברך תמיד ויודע שאפלו בכל הדברים ומשא ומתן ומלאכות שבעולם מלבש בהם אלקותו יתברך, שהוא התורה שמלבש בכל דבר שבעולם, אזי בודאי נמשך ברכה במעשי ידיו על-ידי שמדבק עצמו לאור ה' שנעלם שם, שמשם עקר הברכה:
וזה בחינת ברכת כהנים, כי הכהן איש חסד היה יכול לגלות בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה על-ידי בחינת העשרה מאמרות שהם נעלמין בכל דבר, שהם בחינת התורה שמלבש ונעלם בכל דבר כנ"ל, כי המאמרות הם בחינת חסד, בבחינת ( תהלים פט), "כי אמרתי עולם חסד יבנה" ועל-כן היה להם כח להמשיך ברכה לישראל, כי עקר הברכה משם על-ידי שמגלין העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת חסד חנם, שהם מלבשין בכל דבר וכנ"ל וזה בחינת ( במדבר ו), "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", 'אמור להם' דיקא, הינו לבחינת העשרה מאמרות הנ"ל שמלבשין בכל דבר שמשם עקר הברכה כנ"ל וזהו "יברכך ה'" וכו', כי הברכה היא רק מהשם יתברך לבד ועל-ידי שמדבקין כל דבר לשרשו, לבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא כל דבר שבעולם, שזהו בחינת החיות אלקות שמלבש בכל דבר שבעולם, על-ידי זה נמשך ברכה מה' וכנ"ל ועל-כן צריך הכהן לברך בנשיאת כפים, כי הידים הם כ"ח פרקין, שהם בחינת כח מעשה בראשית, בחינת עשרה מאמרות הנ"ל, כמו שאמר רבנו במקום אחר ועל-כן על-ידי הידים, שעל-ידי זה מגלין כח מעשה בראשית, בחינת עשרה מאמרות שהם מלבשין בכל דבר, על-כן על-ידי זה יכול הכהן איש חסד להמשיך ברכה, כי עקר הברכה משם מבחינת האלקות המלבש בכל דבר כנ"ל, ועל-כן עקר נשיאת כפים הוא בשעת התפלה, כי התפלה היא גם כן בבחינה זו כנ"ל ועל-כן גם התפלה מסגלת יותר בפרישת כפים, כמו שכתוב ( תהלים פח), "שטחתי אליך כפי" וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה, בשעת התפלה טוב לפרש כפיו וכו', וכמובא במקום אחר ( סימן מד) ענין מחאת כפים בשעת התפלה, כי הידים הם כ"ח פרקין, בחינת כח מעשה בראשית, שעל-ידי זה יכולין לכבש ארץ ישראל, שזה עקר בחינת התפלה, בחינת מתנת חנם וכו' כנ"ל:
ועל-כן מזכירין האבות בתפלה, אלקי אברהם אלקי יצחק וכו' וגם עקר התפלה תקנו הם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות כו), אברהם תקן שחרית וכו' כי האבות היו קדם מתן תורה, שאז היה מתקים העולם בחסדו בבחינת התורה הנעלמת, שזהו בחינת תפלה כנ"ל:
ועל-כן היתה עקר עבודתם רק תפלה, כי תפלה היא חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה וכו' כנ"ל ועל-כן עקר התפלה התחיל מאברהם שהוא התחיל לגלות אלקותו בעולם והוא עקר קיום העולם, כמו שכתוב ( בראשית ב), "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"-באברהם ( בראשית רבה פרק יב) ועל-כן עקר חתימת הברכה באברהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים קיז), יכול יהיו חותמין בכלם? תלמוד לומר, "והיה ברכה"-בך חותמין וכו' כי עקר הוא אברהם, שהוא בחינת חסד חנם, שהוא עקר קיום העולם קדם מתן תורה, שזה עקר בחינת תפלה וכו' כנ"ל ועל-כן נמסרו הברכות לאברהם, וממנו ליצחק ויעקב, כי משם עקר הברכה על-ידי שמגלין אלקותו יתברך שמלבש בכל דבר וכו', כנ"ל:
ועל-כן אסור לאכל קדם התפלה משום לא תאכלו על הדם, כי עקר האכילה והפרנסה היא רק בבחינת מתנת חנם, כמו שאומרים, "הזן את העולם כלו בטובו בחן ובחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וכו'" כי עקר האכילה והפרנסה היא רק מארץ ישראל כידוע ועל-כן צריכין להזכיר ארץ ישראל בברכת המזון, כמו שכתוב, "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה וכו'" כי עקר הפרנסה מארץ ישראל ועקר קדשת ארץ ישראל היא מבחינת עשרה מאמרות, בחינת חסד חנם הנ"ל ועל-כן צריכין להמשיך האכילה והפרנסה רק בבחינת מתנת חנם, בבחינת ארץ ישראל כנ"ל ועל-כן צריכין לאכל עם דרך ארץ כי רב הלכות דרך ארץ הם רק בענין סעדה, כי האכילה היא רק בבחינת דרך ארץ הנ"ל שקדם לתורה עשרים וששה דורות שהיה מתקים העולם בחסדו כמובא במאמר הנ"ל עין שם שזהו בחינת דרך לארץ ישראל, עין שם, שמשם עקר האכילה כנ"ל ועל-כן צריכין לתן מלחמו לדל כדי להמשיך בחינת מתנת חנם בשעת האכילה על -ידי שחונן את העני מסעדתו וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה בחינת ( תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו וכו' כדי לגלות הארת הידים שהם כ"ח פרקין בחינת כח מעשה בראשית שזה בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שהם בחינת חסד חנם כנ"ל, בחינת הדרך לארץ ישראל שמשם עקר המזון והאכילה וכנ"ל ועל-כן אסור לאכל קדם התפלה, כי דיקא על-ידי התפלה ממשיכין בחינת החסד חנם כנ"ל שמשם עקר המזון דקדשה שנמשך מארץ ישראל מבחינת חסד חנם וכו' וכנ"ל וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות י) שהאוכל קדם התפלה עובר משום לא תאכלו על הדם, שהוא בחינת גבורות כי אז נמשך חס ושלום האכילה בבחינת תקף הגבורות שהם בחינת דם, ואכילה כזו אסורה לנו, כי אנו צריכין להמשיך המזון רק מבחינת ארץ ישראל, שהוא בחינת חסד חנם, שהוא בחינת התורה הנעלמת בכל דבר נמצא שהחיות שמקבלין על-ידי המאכל שמחיה ומקים הגוף מקבלין מהתורה ממש בבחינת ( תהלים מ) ותורתך בתוך מעי מאחר שהמאכל נמשך מבחינת חסד חנם בחינת ארץ ישראל וכו' כנ"ל אבל כשאוכל חס ושלום קדם התפלה קדם שזכה לגלות בחינת החסד חנם, ואזי אינו ממשיך המאכל מבחינת חסד חנם, ואזי אין מקבל החיות מבחינת התורה הנעלמת שם שמשם עקר החיות, כי הם חיינו כנ"ל ועל חיות שמקבלין מאכילה כזו נאמר רשעים בחייהם קרויים מתים ( ברכות יח) כי אין זה חיות כלל כי עקר החיות הוא רק מהתורה כנ"ל ועל אכילה כזו נאמר ( דברים ח) פן תאכל ושבעת ורם לבבך.. ושכחת את ה' אלקיך כי שוכח את ה' חס ושלום מאחר שאינו ממשיך בשעת אכילה מתנת חנם שהוא בחינת החיות אלקות, דהינו התורה הנעלמת שמלבש בהמאכל כנ"ל וזהו ( שם), וזכרת את ה' כו' כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל 'כח' דיקא בחינת כח מעשה בראשית שהוא בחינת חסד חנם שזה צריכין לזכר בשעת האכילה כדי להמשיך החיות שמקבלין מהמאכל מהתורה הנעלמת שם שהוא בחינת כח מעשה בראשית, בחינת חסד חנם כנ"ל ועל-כן אסור לאכל עד אחר התפלה, שאז ממשיכין חסד חנם וכו' כנ"ל: