ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נפילת אפים ו
Reading settings
על-פי התורה "ואיה השה לעלה", בלקוטי תנינא סימן יב, עין שם היטב היטב, כי הוא ענין עמק מאד ודרך עצה טובה לכל וכו':
והכלל, שאפלו כשאדם נתרחק מהשם יתברך מאד מאד על -ידי מעשיו הרעים, אף-על-פי-כן כשהוא מחזק את עצמו עדין ודורש ושואל ומחפש ומבקש עצה ותחבולה וכו' לשוב אליו יתברך, אזי זוכה שתהא הירידה תכלית העליה, כי יש שנפלו לבחינת מקומות המטנפים, חס ושלום, ששם נאמר ( ישעיה מב), "וכבודי לאחר לא אתן וכו'" אבל באמת בודאי גם אלו המקומות מקבלים חיות ממנו יתברך, אך הם מקבלין חיות ממאמר סתום, שהוא בראשית וכו', שהוא בחינת אי"ה וכו' כי מגדל ההעלמה של זה המאמר הם מקבלין חיות מבחינת ההעלמה וההסתרה דיקא ועל-כן מי שנופל לשם חס ושלום, כשאינו מיאש את עצמו לגמרי ועדין הוא מחפש ומבקש אי"ה וכו', על-ידי זה עולה בתכלית העליה, כי עולה לבחינת איה, שהוא בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל, עין שם היטב:
וזה בחינת נפילת אפים, כי מבאר בכונות האר"י זכרונו לברכה בסוד נפילת אפים שאז מפילין עצמן לבחינת סטרא דמותא כדי להעלות משם ניצוצי הקדשה שנפלו מאד שאי אפשר לעשות גמר היחוד של התפלה כי אם על-ידי עלית אלו הניצוצות וכו', עין שם וכל זה הוא סוד התורה הנ"ל, בחינת ירידה תכלית העליה, כי בענין ירידה תכלית העליה יש כמה וכמה בחינות, כי יש שנפלו וירדו ממש, שירדו על-ידי מעשיהם ותאותיהם למקום שירדו ונפלו לשם, חס ושלום, אבל גם הם יכולין לעלות כשחותרין לשוב להשם יתברך באמת ומקרבין עצמן לצדיקי אמת שמלמדים ומחזקים אותם שלא יתיאשו עצמן מן הצעקה להשם יתברך ומהחפוש ובקשה וכו' כנ"ל, שאז על-ידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו', על-ידי זה עולין לתכלית העליה לבחינת בראשית איה מאמר סתום וכו' כנ"ל, אבל גם כשרים וצדיקים גדולים ונוראים בהכרח שיעבר עליהם כל הנ"ל וכמה פעמים הם מורידים את עצמן בכונה לבחינת מקומות הנ"ל, שהם בחינת מקומות המטנפים כדי להעלות משם ניצוצות ונשמות קדושות שנפלו לשם בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל, וכמובן שם בהתורה הנ"ל בסופו שכתב שם, שזה בחינת הליכה בדרכים וכו', כי קדם כל חדושי תורה צריכין לעבר תחלה באלו המקומות שמהם כל הבלבולים וכו', עין שם ובאמת הכל אחד וזה תלוי בזה, כי גדולי הצדיקים מורידין עצמן למקומות הנ"ל בשביל להעלות נשמות שנפלו לשם ובענין עלית הנשמות שנפלו יש כמה בחינות, כי יש נשמות המתים שנפלו לשם כמה וכמה שנים שאין להם תקון כי אם על-ידי צדיקים כאלו וכו', כמובן במקום אחר וכמובן מהמעשיות שמספרין מהבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, ובפרט מה ששמענו מפיו הקדוש הרבה בענין זה, אבל הם עוסקים העקר לברר ולהעלות נפשות החיים עדין בעולם הזה והעקר על-ידי בחינת הנ"ל שעל-ידי ירידתם לשם הם מכניסים הרהורי תשובה גם להיורדים והנופלים מאד, אבל מחמת שאלו הנופלים הם בחיים עדין ויש להם עדין כח הבחירה, על-כן קשה וכבד מאד מאד לעזר להם, כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר, כמו שמבאר במקום אחר, אבל אף-על-פי-כן יש הרבה שזוכים על-ידי כח הצדיקים הנ"ל להתעורר באיזה התעוררות עד שמתחילין להתקרב אליהם, ואזי הצדיקים מאירין בהרחוקים הנ"ל, שאיך שהם עדין יחפשו ויבקשו את השם יתברך וכו' כנ"ל, ועל-ידי זה הם מעלין גם את הירודים ממש הנ"ל שגם הם יעלו בבחינת ירידה תכלית העליה, והכל בכחם ובכח תורתם ועצותיהם ורמזיהם הקדושים העמקים ונשגבים מאד מאד עד אין סוף ותכלית, אשרי שיאחז בהם:
וכל זה הוא סוד נפילת אפים שאז מפילין את עצמן בכונה למקומות הנ"ל כדי להעלות הניצוצות הקדושות שהם בחינת נפשות החיים והמתים בבחינת ירידה תכלית העליה בבחינה הנ"ל ועל-כן נופלין אז על פניהם, זה בחינת הסתלקות והעלמת וכסוי בחינת הפנים, שהוא בחינת חכמה, בחינת ( קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו, שהוא עקר החיות, כמו שכתוב ( שם ז), החכמה תחיה וכו', כי בכל המאמרות יש חכמה בכל מאמר ומאמר שבהם נברא העולם, כי כלם בחכמה עשית ועל-ידי זה עקר התגלות הכבוד שבשביל זה נתהוה המאמר, כמו שמבאר שם בבחינת כבוד חכמים ינחלו ( משלי ג) וכמו שמבאר במקום אחר, שכבוד הוא בחינת חכמה, אבל בהמאמר סתום, שהוא בחינת אי"ה, בחינת בראשית, שם החכמה, שהוא בחינת הפנים בהעלם והסתר גדול, כי שם הוא בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וזהו בחינת סוד נפילת אפים, בחינת ( במדבר כ) ויפלו על פניהם, שהצדיקים מפילין עצמן ומכסין ומעלימין ומסלקין פניהם שהוא חכמתן ומורידין עצמן לבחינת סטרא דמותא, שהוא בחינת מקומות המטנפים הנ"ל ששם אין רואין כבודו, שהוא בחינת חכמה, בחינת פנים, אבל הם גם שם מבקשין ומחפשין בבחינת אי"ה וכו' כנ"ל ועל-ידי זה עולין בתכלית העליה ומעלין הניצוצות והנפשות מעמקי עמקי הקלפות בבחינת ירידה עולים תכלית העליה, כי עולם לבחינת אי"ה בראשית, שהוא שרש הקדשה, שרש כל העשרה מאמרות, שרש כל התורה שכלולה בעשרת הדברות וכנ"ל, שעל -ידי זה עקר גמר היחוד של כל התפלה כנ"ל:
ועל-כן אומרים ודוי מקדם וי"ג מדות של רחמים ואיתא, שסוד הודוי הוא בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותיו וכו', כי שני שעירי יום כפור היו שוים בקומתם וכו' ( יומא סב). והכהן גדול היה צריך לתן גורלות על שני השעירים, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל והוא בחינת סוד עמק הנ"ל שאחיזת הסטרא אחרא שמשם כל העונות שהוא עזאזל, הוא דיקא מסוד הקדשה העליונה מאד, שהוא בחינת קדשי קדשים, שהוא הקדשה העליונה מכל העשר קדשות שנתקדשה בהם ארץ ישראל ועל-כן שני השעירים שוין בקומתן ומראיהם ממש ואף-על-פי-כן אחד עולה לה' לבית קדש קדשים ואחד יורד לעזאזל, ואי אפשר לשום אדם לידע לכון איזה לה' ואיזה לעזאזל, כי הוא סוד כמוס ונסתר מאד, בחינת מאמר סתום מאד, על-כן צותה התורה שיטיל הכהן גדול גורל ורק הגורל היוצא מהשם יתברך בעצמו יברר איזה לה' ואיזה לעזאזל ועל-ידי זה עקר התקון וסליחת עונות של יום כפור שאז הוא יום עשירי מעשרת ימי תשובה ואז עולין לבחינת איה, בחינת כתר כידוע. והעליה הוא דיקא על-ידי שמזכירין כל עונות ישראל, שהוא רבוי הודויים שאומרים ביום כפור, שזהו בחינת הודוי שעל שעיר המשתלח, שהוא עקר הודוי של הכהן גדול בעד כל ישראל, כי הודוי שמזכירין העונות, שהם בחינת מקומות המטנפים, זהו עקר בחינת הנ"ל, בחינת ירידה תכלית העליה על-ידי בקשת אי"ה הנ"ל, כי כל הבריאה היתה על-ידי אותיות ודבורים שהם העשרה מאמרות וכמו שכתוב ( תהלים לג), בדבר ה' שמים נעשו וכו', אבל בראשית, שהוא מאמר סתום, שם אותיות הדבור בהעלם נפלא, בבחינת כבד פה הנאמר במשה ומגדל ההעלמה, מזה דיקא יונקים מקומות המטנפים עד שנעשים אצלם אותיות ודבורים של שקר שמסיתין ומפתין ומדיחין את מי שנסת אחריהם, רחמנא לצלן, שהם בחינת דבורי הנחש הקדמוני שהסית בדבוריו, את אדם וחוה וכו', שזהו בחינת תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיקו של עולם 'עתק' 'תאלמנה' ודאי, כי באמת אין להם שום דבור ואחיזתם רק מהעלמת הדבור, מבחינת 'יונת אלם' ועל-כן נקראים אלילים אלמים, בחינת פה להם ולא ידברו, אבל מגדל ההעלמה של המאמר סתום הנ"ל, שהוא בחינת ( שם לט), נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, בחינת ( שם), "נאלמתי לא אפתח פי", משם דיקא הם יונקים וממשיכים לעצמן דבורים של שקר שמשם כל מיני הסתות של הסטרא אחרא מקומות המטנפים הנ"ל, בחינת אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכו' ומאלו האותיות והדבורים רעים נתהוו כל העונות והפשעים, רחמנא לצלן, שאי אפשר למצא בהם את כבודו יתברך כי אם על-ידי הבקשה והחפוש איה וכו' כנ"ל, כי מאחר שמחפשים ומבקשים את כבודו, נמצא שמודים על כל פנים באלקתו יתברך ובתורתו שיודעים שהשם יתברך מושל בעולמות ואסר עלינו בתורתו לבלי לעשות אלו החטאים, רק שמתקף תאותם עבר על רצונו יתברך, ועתה מבקש ומחפש סליחה וכפרה ולשוב אליו יתברך, אף-על-פי שאינו יודע באיזה דרך, כי נתעה מאד מאד, בחינת תעיתי כשה אבד, אף-על-פי-כן עדין אינו מיאש את עצמו ומבקש עצה ותחבולה איה וכו', על-ידי זה הוא עולה בתכלית העליה לבחינת איה-מאמר סתום וכו' כנ"ל וזהו בחינת הודוי שצריכין להזכיר החטאים והעונות הגמורים בפה מלא ולהזכיר בפרוש דברים מגנים כאלה, אבל זהו כל תקונו, כי מאחר שמתודה ואומר חטאתי הרי הוא מודה שיש בורא יחיד קדמון נמצא, המחיב יתברך שמו, ומודה בתורת משה אמת שהבורא היחיד קדמון הזהירנו על-ידי משה לבלי לעשות אלו החטאים, רק שיצרו התגבר עליו וכו' ומודה שחטא ועות בזה, כי בודאי היה לו כח להתגבר נגדו וכו', אך אף-על-פי-כן מאחר שמתודה על החטאים ומבקש תשובה ומחילה הרי הוא מחפש ומבקש עדין איה וכו' כנ"ל, ועל -ידי זה עקר עליתו כנ"ל:
וזהו שאומרים בהודוי, תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו וכו' ולכאורה הענין פלא, מה זה שמזכירין לשון שלילה שאין אנו עזי פנים וכו' לומר לפניך וכו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכו', מה טענה היא זאת, ולמה לנו להזכיר כל זה, היה לנו להתחיל תכף, אנא ה' חטאתי וכו'? וגם קשה, איך נוכל לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו, מאחר שאנו יודעים בעצמנו שחטאנו, ומה זה זכות שאינו עזות פנים כל כך לאמר לא חטאתי, הלא אי אפשר להכחיש החוש מאחר שיודע שחטא?! אך עקר הטענה הוא על -פי הנ"ל שמבקש מהשם יתברך שלא יתעלם מתחנתנו ותבא לפניך תפלתנו, ואזי הוא יכול תכף לפל בדעתו איך אבקש שלא יתעלם מתחנתנו, מאחר שאני יודע בעצמי שגרמתי בעונותי העלמה והסתרה כזאת? כי על-ידי כל חטא ועון ופשע מעלימים ומסתירים כבודו יתברך בבחינת ( ישעיה נט) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם על-כן תכף מחזק את עצמו ומתנצל את עצמו לפניו יתברך ואומר, שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו, הינו שזה עקר הזכות שלי מה שעדין אני יודע ומאמין שחטאתי לפניך ואני מבקש ומחפש עדין תשובה ומחילה, כי היה אפשר, חס ושלום, לפל כל כך עד שיכחיש לגמרי, חס ושלום, כמו שנמצאים בעונותינו הרבים אפיקורסים וכופרים גמורים שנפלו לכפירות גמורות, רחמנא לצלן, עד שמכחישין בהחטאים לגמרי, כי אומרים שאין זה חטא ועון כלל, שעליהם נאמר ( ירמיה ב), "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי" כי האפיקורסים, אפלו אותם שמודים במציאותו יתברך, אבל רבם כופרים בפגם החטאים וכופרים בתורת משה או שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה, כמו ירבעם בן נבט וחבריו, ואומרים מה שאומרים, עד שלדעתם אין שיך מצוה ועברה חס ושלום, רק בשביל נימוסי המדינה וכו', רחמנא לצלן רחמנא לשזבן מכפירות כאלה, על-כן אנו מתנצלים מאחר שאנו מאמינים בהאמת ואין אנו עזי פנים וכו' לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו, כמו הכופרים הנ"ל שעושים כל העברות ואומרים שהם צדיקים ולא חטאו כלל, כי מכחישים בכל מצות התורה כנ"ל, אבל מאחר שאין אנו עזי פנים לומר כך, חס ושלום, ואנו אומרים בפה מלא, חטאנו, עוינו ופשענו, על-כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו, כי עקר ההעלמה הוא מחמת שעל-ידי העון נעשה מסך המבדיל ויכול להכניס בדעתו איזה כפירה, חס ושלום, כמו שכתוב בספר המדות על-פי א"ב, הפשע מכניס כפירה באדם, כי עקר שרש היצר הרע הוא בחינת אל אחר -כפירות, כמו שמבאר במקום אחר ששרשו מההעלמה הנ"ל, אבל כח נשמות ישראל גדול מאד, ובפרט גדל הכח של הצדיקים העוסקים בתקונם, על-כן אפלו אחר כל החטאים והעונות הגמורים, חס ושלום, עדין הנשמה מזכרת עצמה בהאמת ומרגשת כאבה העצום של עונותיה, עד שמבקש עדין תשובה ומחילה, וכל זמן שמבקש עדין יש לו תקוה יהיה איך שיהיה וכנ"ל וזהו שמבקשים מאחר שאין אנו עזי פנים הנ"ל להכחיש ולומר לא חטאתי וכו' כנ"ל, רק עדין אני מבקש ומחפש תקון וכו', על-כן תכף נתבטל ההעלמה וההסתרה שהם יונקים משם, וכמבאר היטב בסוף התורה הנ"ל, כי עקר יניקתם היה מההעלמה וכו', עין שם היטב. ועל-כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו, כי ראוי שתתבטל ההעלמה על-ידי מה שאנו מבקשים ומחפשים עדין תקון וצועקים ומתודין חטאינו ואין אנו עזי פנים הנ"ל לפל להסתרה והעלמה גמורה לאמר צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכנ"ל, על-כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו וכנ"ל:
וזה שאומרים בשעת הודוי, מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו', אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וכו' כי זה עקר הודוי והתשובה שאנו מודים ומתודים שאין אנו יודעים כלל היכן אנחנו בעולם כי הרבנו לפשע נגדך כמו שמתודים על-פי א"ב אשמנו, בגדנו וכו', שהוא שפגמנו בכל הכ"ב אותיות התורה וכמובא, עד שמסימין, תעבנו, תעינו תעתענו שאנו הולכים כתועה ומתעה ואין אנו יודעים מה נאמר לפניך וכו', מה נספר לפניך וכו', רק אנו מאמינים שכל הנסתרות והנגלות אתה יודע, כי רק אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו', הינו שכל הרזין והנסתרות הנמשכין מהמאמר סתום ונסתר מאד שמשם כל יניקת הסטרא אחרא שמהם העונות כנ"ל אתה יודע כלם, כי באמת יש בההסתרה וההעלמה עצמה דעת עמק ונסתר ונעלם מאד רק שמעצם העלמו אי אפשר להשיגו ומשם נמשך יניקת הסטרא אחרא כנ"ל, אבל אנו מאמינים שאתה יודע כל תעלומות ונסתרות, ועל-ידי זה כל תקותנו, מאחר שאנו יודעים שגם שם אתה נעלם מאד בבחינת ( ירושלמי תענית פרק א), אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו, בכרך גדול של רומי, כמובא שם בסוף התורה הנ"ל על-כן, על-ידי זה אנו מצפים ומבקשים ומחכים עדין לשוב אליך ושיתתקן הכל בבחינת ירידה תכלית העליה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שנמשכין משלש עשרה תקוני דיקנא שמזכירין אחר הודוי, כי משלש עשרה תקוני דיקנא נמשכין מבחינת עתיק, שהוא בחינת מאמר סתום הנ"ל, כמובן בכונות ועל-כן אחר הודוי מזכירין שלש עשרה מדות, כי עקר תקון החטאים שהתודו עליהם הוא על -ידי בחינת בראשית מאמר סתום, שהוא בחינת כתר, בחינת עתיק שמשם נמשכין השלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל כי משה רבנו המשיך השלש עשרה מדות של רחמים אחר חטא העגל שכולל כל החטאים עד שהשם יתברך אמר לו, "ואמחה את שמם וכו'", ונדמה שכבר אפס תקוה, חס ושלום, אבל משה לא הניח את מקומו והרבה להתפלל ולצעק מאד להשם יתברך, כמו שכתוב במדרש ( דברים רבה פרק ג) שלא הניח זוית ברקיע שלא נשתטח ונתחבט עליו וכו' וכל זה הוא בחינה הנ"ל, כי משה זכה שהתחזק עצמו מאד בזה שידע שאין שום יאוש בעולם ואין עון ולא רבוי עונות בעולם שיעלימו אותו יתברך ואת רחמיו בשום אפן, על-כן חפש ובקש ומצא עד שנתרצה לו השם יתברך, ואז דיקא גלה לו השם יתברך סוד שלש עשרה מדות של רחמים וכל זה הוא בחינת הנ"ל, בחינת ירידה תכלית העליה על-ידי בקשת וחפוש אי"ה הנ"ל וזהו בחינת מה שאמר ( שמות לב), "ואם אין מחני נא" כי שם ישראל, בפרט שם הצדיק, נמשך משמו יתברך, כי שמו משתף בשמנו והוא עקר החיות בבחינת נפש חיה הוא שמו והוא בחינת כח הדבור שבאדם, בבחינת ( בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו, לרוח ממללא וכל השמות כלם מתגלים רק על-ידי המאמרות המתגלים, אבל בהמאמר סתום שם הכל בהעלם גדול, כי הוא למעלה מכל השמות ועל-כן טען משה, "ואם אין", שאי אפשר לשא חטאתם ולמחל להם מתקף הדין על-ידי עצם חטאם שגרמו להעלים הרחמים כל כך, כי עקר הדין מבחינת ההעלמה וההסתרה הנ"ל, שהוא בחינת תקף הצמצום שמשם עקר הדין כידוע, על-כן טען משה ואם אין, כי גברה ההעלמה וההסתרה כל כך, על-כן "מחני נא מספרך וכו'", כי אני מבטל עצמי לתוך שרש ההעלמה וההסתרה ששם למעלה מכל השמות כנ"ל, ועקר התקון תמיד הוא לגלות ההסתרה, להמשיך מבחינת אי"ה בראשית-מאמר סתום הנ"ל את כל המאמרות המתגלים, להוציאם מההעלם אל הגלוי, לגלות שמו וכבודו יתברך, בבחינת ( תהלים עב), "עשה נפלאות לבדו" זה בחינת כתר בראשית מאמר סתום וברוך שם כבודו לעולם ( שם), שצריכין להמשיך משם התגלות שם כבודו על-ידי המאמרות המתגלים הנמשכין משם, שעל ידם מאירין כל השמות, שעל-ידי זה נתגלה כבודו יתברך עד שיתקים ( שם), "וימלא כבודו את כל הארץ וכו'" וזה כל עבודת האדם על-ידי תורה ומצות, אבל עתה שחטאו כל כך עד שאין אתה רוצה למחל להם מתקף התגברות ההעלמה, על -כן מחני נא מספרך וכו', שאיני רוצה שום חיות הנמשך מהמאמרות המתגלים שמשם כל השמות, שהם החיות כנ"ל, רק אני מרצה להיות נכלל תמיד בבחינת איה הנ"ל, בבחינת המאמר סתום הנ"ל, כי אני מרצה לחפש ולבקש שם רחמנותך לעולם עד שתשא חטאתם ואם אין, אהיה נשאר שם בבחינת הבקשה והחפוש של המאמר סתום ולא אצא משם לעולם, שזהו בחינת מחני נא, כי שם בהמאמר סתום אין שיך שום שם כלל כנ"ל, הינו כי היה חזק בדעתו שבודאי יש רחמים אצלו יתברך שעל ידם יהיה מוחל להם גם חטא העגל, רק שאי אפשר למצאם מגדל ההעלמה הנ"ל, שמשם עקר הדין כנ"ל, על-כן אמר שהוא מרצה לירד לתוך תקף ההעלמה ולבקש שם רחמיו תמיד, שהם בחינת התגלות שם כבודו, כי הדין הוא בחינת העלמת שמו וכבודו כידוע והוא מרצה להיות נשאר שם, שזהו בחינת מחית השם, בחינת מחני נא, הינו שיהיה נשאר שם ויבקש ויחפש בבחינת אי"ה הנ"ל תמיד, ועל -ידי זה דיקא נתרצה לו השם יתברך וגלה לו שלש עשרה מדות של רחמים שזכה להוציא מההעלם אל הגלוי רחמים רבים כאלה שאינם כלים לעולם והכל על-ידי תקף הבקשה והחפוש בבחינת אי"ה הנ"ל שנתרצה להיות מחפש ומבקש לעולם וכנ"ל:
וזה בחינת שבירת הלוחות, כי עשרת הדברות שבלוחות, שהם כלל התורה כלם, הם בחינת המאמרות המתגלים, אבל שם בבראשית-מאמר סתום, הכל בהעלם ובהסתר, רק שבאמת משם דיקא נמשך כל התורה, שהם כל העשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מאמרות וכו' ועל-כן כשחטאו ישראל והבין שכל תקונם לבקשו יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל עד שיזכו לעלות לבחינת מאמר הסתום כנ"ל, על-כן שבר את הלוחות, הם העשרת הדברות כלל התורה, כי בטל את עצמו מכל וכל וסלק ממנו כל החכמות הכלולים בשבעים פנים של תורה והפיל את עצמו למקום ירידת ישראל על-ידי עונותיהם, שזהו סוד נפילת אפים, העלמת הפנים וכו' כנ"ל ועל -ידי זה דיקא היה כל התקון והשם יתברך שבח אותו על זה ואמר לו, יישר כחך ששברת ( בבא בתרא יד), יישר כחך דיקא, כי בודאי הוא כח גדול ועצום לבטח בכחו עד שיפיל את עצמו כל כך לסלק ממנו כל הפנים של תורה, שהוא בחינת שבירת לוחות, כי משה הוא בעצמו התורה וכשהשליך את הלוחות מידיו ושברם הרי הוא כאלו הפיל והשליך את עצמו משמים לארץ, והכל בשביל טובות ישראל, כי היה חזק בכחו, שדיקא על-ידי זה, על-ידי הירידה הגדולה שהפיל והוריד את עצמו על-ידי שבירת הלוחות, על-ידי זה דיקא יעלה בתכלית העליה, כי יחפש ויבקש כל כך אי"ה וכו' כנ"ל, עד שיעלה לשם בבחינת ירידה תכלית העליה וכנ"ל ובעצם כחו זכה לזה וחזר וקבל את הלוחות שניות והמשיך שלש עשרה מדות של רחמים, שעל-ידי זה הורה דרך תשובה לנצח, שבכל עת שיפלו לעונות, חס ושלום, יהיו חזקים לחפש ולבקש אותו יתברך מכל מקום שהם בבחינת אי"ה הנ"ל, ועל-ידי זה יתהפך להם הירידה לעליה גדולה רק שיהיו חזקים בזה לחפש ולבקש תמיד, יהיה איך שיהיה, אפלו אם יעבר עליו ימים ושנים בזה, בפרט באריכת מרירת הגלות הזה שהתגברה ההסתרה וההעלמה מאד מאד, בבחינת ואנכי הסתר אסתיר את פני וכו', על -כן עקר התקנה והתקוה הוא רק על-ידי דרך הנ"ל לחפש ולבקש תמיד בבחינת איה וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת ( בראשית יב) לך לך מארצך וכו' אל הארץ אשר אראך ופרש רש"י, ולא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתן לו שכר וכו' וכן, על אחד ההרים אשר אמר אליך וכן, וקרא עליה את הקריאה וכו' כל זה הוא בחינת מה שכתוב בסוף התורה הנ"ל, שגם על גדולי הצדיקים עובר בחינה זאת שקדם כל תורה מכרח לעבר דרך אלו הבלבולים וספקות, שהם בחינת לבי סחרחר וכו' וכו', כמו שמבאר שם. וזהו בחינת הנ"ל מה שהשם יתברך לא גלה לאברהם את הארץ מיד כדי שיצטרך לחפש ולבקש אחר רצונו היטב. וזה עקר הנסיון שלו וכן של כל הצדיקים וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שבשעת הנסיון של כל האדם, אין האדם בדעתו בשלמות בענין הנסיון, כי אם היה דעתו שלם בזה, לא היה לו נסיון כלל וכל זה הוא ענין הנ"ל שהשם יתברך נסה את אברהם ולא גלה לו את הארץ מיד כדי שיהיה נבוך ומספק, ואף-על-פי-כן יחפש ויבקש אחר רצונו, ועל-ידי זה דיקא יזכה שהשם יתברך יגלה לו רצונו וירבה שכרו על-ידי זה, כי על-ידי הבקשה והחפוש יזכה לעליה גדולה וכנ"ל וכן העקדה נאמר בו ( שם כב), על אחד ההרים וכו' וכן יונה שנאמר בו ( יונה ג), וקרא עליה את הקריאה. כי יונה לפי דעתו לא הוטב בעיניו שליחות זה לנינוה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מובא בפרוש רש"י יונה א), כי לא הבין עצם רחמי השם יתברך עד היכן הם מגיעים, על -כן התעה אותו השם יתברך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין זה, הקדוש ברוך הוא מתעה את הצדיקים וכו'. ולא גלה לו מיד כדי שיחפש ויבקש הרבה, ועל-ידי זה ישיג רצונו ומדת רחמיו המרבים, שהוא יתברך מרבה להיטיב ורוצה בתשובה אפלו של אמות העולם, מכל שכן של ישראל ועל-כן באמת כשהיה יונה במעי הדגה הודה להשם יתברך על רבוי רחמיו כמו שכתוב שם, "מבטן שאול שועתי שמעת קולי וכו' ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך וכו' כל משבריך וגליך עלי עברו וכו' אך אוסיף להביט אל היכל קדשך" שכל זה הוא ענין הבקשה והחפוש הנ"ל, שגם מבטן שאול ממש צריכין לצעק אל ה', כמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר בזה הלשון, שעקר הוא מבטן שאול שועתי, הינו כנ"ל:
וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה שנסמך לזה, שהכל בבחינה הנ"ל שהצדקת הכרחה לירד למקום טמא ומטנף כזה כדי שבעצם כחה תבקש ותחפש גם שם את השם יתברך ועל-ידי זה תעלה עם אברהם בעליה גדולה בבחינת, ויעל אברם ממצרים ועל-ידי זה הכינה הצלה וישועה גדולה לישראל בגלות מצרים שעל-ידי זה לא יכלה טמאת מצרים לשלט בהם ויצאו משם על-ידי עשר מכות שהכה את פרעה ומצרים, שכל זה היה על-ידי "וינגע ה' את פרעה ואת ביתו" כשלקח את שרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי על-ידי זה המשיכה דרך הנ"ל לישראל שבכל מקום שיהיו בגלות אפלו במקומות המטנפים מאד גם שם יבקשו ויחפשו בבחינת אי"ה וכו' כנ"ל ועל -ידי זה יעלו משם כנ"ל וזהו גם כן בחינת לקיחת אסתר לבית אחשורוש שאז צעקה, "אלי אלי למה עזבתני", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה טו) ועל-ידי זה היה מפלת המן-עמלק, שהוא תקף זהמת הסטרא אחרא, הכל בבחינה הנ"ל כדי להורות לישראל שגם במקומות המטנפים יצעקו אל ה' ויחפשו ויבקשו אותו וכמו שעשו אז מרדכי ואסתר שכנסו את כל היהודים לזעק הרבה לה'. וכן צריכין בכל דור ודור בכלליות ישראל ובפרטיות כל אחד ואחד לבקש תמיד את השם יתברך בכל מקום שהוא ולזעק בכל עת להשם יתברך בבחינת "מבטן שאול שועתי" ואל יתיאש מן הצעקה והבקשה לעולם עד ישקיף וירא ה' משמים: