ליקוטי הלכות · אורח חיים א · השכמת הבוקר ה'
Reading settings
יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר:
על פי התורה "תקעו תוכחה" בלקוטי תנינא סמן ח', עין שם כל התורה מרישא לסיפא והיוצא לנו משם בקצור לעניננו, שעקר התקון הוא על-ידי הצדיק הבעל כח גדול שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין כמו פנחס בעת שהיה מעשה זמרי וכו', כי כל הקלקולים ח"ו, הם על-ידי בחינת והנחש היה ערום וכו', שעל-ידי זה מתגבר תאות נאוף שהוא על-ידי קלקול המח, כי הדעת שבמח שכלול משלשה מחין הוא בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני התאוה הזאת, אך כשהסטרא אחרא יונק מהרחמנות, שהוא הדעת וכו', אזי נקטן הדעת וכו' ומשם התגברות התאוה הזאת ח"ו, ואז התפלה בבחינת דין והסטרא אחרא רוצה לבולעה ח"ו, ואזי צריכין בעל כח גדול שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין וכו' ועל-ידי זה נעשין גרים ונתרבה כבודו יתברך, שעל-ידי זה נמשך נבואה וכו' ועל-ידי זה מתברר המדמה, שעל-ידי זה מתבררת האמונה להאמין בחדוש העולם שעקרו נתגלה על-ידי מתן תורה שאז זכו כל ישראל לרוח נבואה וכו' ועל-ידי אמונה זוכין לחדוש העולם של לעתיד בבחינת ( תהלים צ"ב) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, בחינת ( איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתך וחדוש העולם הוא בבחינת ארץ ישראל, שהוא לגלות ההשגחה וכו' ועל-ידי זה נמשך השיר חדש של נפלאות וכו' שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל-ידי זה מתגבר מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ריח, בחינת יראה על מזונא דגופא וכו', בבחינת ( בראשית כ"ה) וידו אוחזת בעקב עשו וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי נורא הוא מאד:
וכל זה הוא בחינת התעוררות השנה, שהוא בחינת תחית המתים, בחינת חדוש העולם, כמו שמברכין בכל יום על התעוררות השנה, 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' כי עקר בחינת התעוררות השנה נמשך בשרשו מכל בחינת התקונים הנ"ל, כי השנה הוא על-ידי התמעטות המחין ובלבולים שנמשך מבחינת והנחש היה ערום ( א) שכרוך אחר המח על -ידי חטא אדם הראשון וכו', שכל אדם צריך ללחם הרבה עם המחשבות שבמח לבררם מאחיזת הנחש היה ערום ומחמת זה צריכין לשנה, שכשהמח מתבלבל, שהוא על-ידי מלחמה זאת, אזי צריכין לישן שהוא ניחא למחין ואז סטרא אחרא שריא על ידוהו, כי עקר התגברותו הוא על-ידי הסתלקות המחין כנ"ל ואז עקר התקון על-ידי הבעל כח הנ"ל שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין וכו', שעל-ידי זה מוציא כל הדעת והמחין וכו' מהסטרא אחרא ונתגלו מימי הדעת בחינת כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים וכו',( ב) שזהו בחינת התעוררות השנה על-ידי שהוציאו הדעת מהסטרא אחרא ונתגלה מימי הדעת, בבחינת כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים וכו', שזהו בחינת התעוררות השנה על-ידי שהוציאו הדעת מהסטרא אחרא וחזר למקומו בהתחדשות נפלא בבחינת חדשים לבקרים וכו' ועל-כן עקר תקון השנה הוא על-ידי קריאת שמע שעל המטה שצריכין לקרותה בכונה גדולה כמו שכתוב בכונת האר"י ז"ל, ( ג) כי קריאת שמע שעל המטה הוא בחינת תפלה, בבחינת דין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ה'), כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו והעקר לקשר עצמו לצדיקי הדור, בחינת בעלי כח הנ"ל שיכולים להתפלל תפלה בבחינת דין ועל-ידי זה יוכל להתגבר לקום בחצות, כי עקר קימת חצות הוא על-ידי כח הצדיקים הנ"ל שיכולים להתפלל התפלה בבחינת דין שמשם נמשך ההוא שלהובא דאשא דבטש בגדפוהי דתרנגולא וכו' ( זוהר ויקרא דף כ"ז), שהוא בחינת גבורות שעל-ידי זה קמים בחצות ומקוננים על חרבן בית המקדש וכל הקינות הם בבחינת תפלה, בבחינת דין, כי בכיה וקינות הם בחינת דינים, על-כן טוענים שם הרבה עם השם יתברך ועושים פלילות עמו יתברך, כמו שכתוב ( ישעיה ס"ג), "למה תתעינו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך וכו' איה קנאתך וגבורתיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו" וכן הרבה וזה שאומרים אחר כך ( תהלים כ"ד), "ויבא מלך הכבוד וכו'" כי על-ידי התפלה בחינת דין הנ"ל שהוא תקון המח, בחינת התעוררות השנה כנ"ל, על-ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל הדעת וכל הרחמנות וכל הנפשות והנצוצות שבלע וכו' עד שעושין בעלי תשובה וגרים וכו', שזהו בחינת מה שכתוב בכונות ( ד) שבחצות לילה הראשון בעת השנה אזי בחינת המלכות יורדת בעולמות התחתונים, בעמקי הקלפות, לברר ולהעלות משם כל הנפשות והנצוצות שנפלו וירדו לשם וכו', עד שבחצות לילה היא שואגת כאיל תערג וכו', הינו כל הנ"ל כי הכל נעשה על-ידי עבודת הצדיקים בעלי כח הנ"ל, שהם בבחינת ( שם ק"ג) גבורי כח עושי דברו וכו' ועל-ידי אלו הנפשות וכו' שעולין, על-ידי זה נתרבה כבודו יתברך מאד וכו' ועל -כן אומרים תכף אחר הקינות שהם בבחינת התפלה בבחינת דין כנ"ל, אומרים אחר כך ( שם כ"ד), "שאו שערים ראשיכם וכו' ויבא מלך הכבוד וכו'" כי אז עקר התגלות כבודו על-ידי שקמים בחצות על-ידי ההוא שלהובא דאשא דבטש בגדפוי דתרנגולא וכו' ואומרים הקינות על חרבן בית המקדש, שכל זה נמשך מהתפלה בבחינת דין של בעל כח הנ"ל שעל-ידי כל זה מתרבה ומתגדל כבודו יתברך ועל-כן מתפללין אז על זה הרבה 'ויבא מלך הכבוד' כמה פעמים וזהו, "מי זה מלך הכבוד וכו'" שאין לו פרוש כלל מהו ענין השאלה הזאת? ומי הוא השואל? ומי הוא המשיב? אך הכל הוא ענין הנ"ל שהסטרא אחרא, בחינת הנחש היה ערום, מתגבר בכל פעם מאד להעלים ולהסתיר כבודו יתברך על-ידי שרוצה לינק מהדעת ומתגבר בתאוה הנ"ל ומבטל ומבלבל התפלה, וכו' שכל זה הוא בחינת העלמת כבודו יתברך, כי כמו שעל-ידי התקון הנ"ל שמוציאין מהסטרא אחרא חיותה וכו' נתרבה ונתגדל כבודו יתברך, כן להפך ח"ו, כשהיו הם מתגברין היה מתעלם כבודו יתברך ועל-כן אחר חצות שמתחילין לעסק בתקון הנ"ל על-ידי גבורי כח הנ"ל, אזי אומרים, "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם", שהם השערים והפתחים של הבית המקדש, שהם בחינת השערים והפתחים שבדעת האדם, שכלם יהיו נפתחין, ויבא בהם מלך הכבוד שיתגלה אלקותו וכבודו בעולם בכלל ובפרטיות במח ובלב כל האדם, שכלם יכירו וידעו את כבודו יתברך ואזי תכף שואל מי ששואל, שהם המחשבות הרעות והזרות שבלב האדם הנמשכין ממקום שנמשכין מבחינת ( בראשית ג') והנחש היה ערום הנ"ל, שפתה לאדם וחוה ולכל הכרוכים אחריו ח"ו, כמו שכתוב בזהר הקדוש ( בראשית דף נב), וי לחויא קדמאה דקטיל לאדם ולכל דרין דאתין אבתריה והם שואלים ( תהלים כד), "מי זה מלך הכבוד", כי נדמה להם שכבר העלימו כבודו לגמרי עד שאי אפשר לגלותו שיבא בדעתנו ובלבנו ובכל העולם. ואז משיבין להם מיד ( שם), "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה", 'עזוז וגבור' דיקא, 'גבור מלחמה' דיקא, שמזכירין עתה רק תקף גבורתו ועזוזו, הינו בחינת גבורות ותוקף התפלה, בבחינת דין וגבורה הנ"ל של הבעלי כח כנ"ל שהם מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ( ה) כמו שכתוב ( שם קח), "באלהים נעשה חיל" הינו שעל-ידי עזוז גבורת התפלה הנ"ל, על-ידי זה עקר גבורת המלחמה בחינת ד' גבור מלחמה, שעל-ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל חיותה, כל הנפשות וכו', שעל-ידי זה מתרבה ומתגדל ומתגלה כבודו יתברך מאד לעין כל ועל-כן אומרים תכף אחר כך עוד הפעם 'ויבא מלך הכבוד', עד שמסימין בפרוש, 'ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה' כי בודאי יגמר את שלו ויתגלה כבודו לעין כל והכל על-ידי בחינת עזוז וגבור וכו', על-ידי התפלה בבחינת דין וגבורה הנ"ל:
ועל-ידי הכבוד נמשך נבואה, שהוא בחינת התורה שכלול מכל העשרה מדרגות של נבואה וכו', שעל-ידי זה מתברר המדמה, שעל-ידי זה עקר התגלות האמונה הקדשה וזהו בחינת עסק התורה שצריכין לעסק אחר חצות, שאז עקר הזמן המבחר לעסק בתורה, כמובא ( ו) כי עסק התורה אז זה בחינת המשכת רוח נבואה הנ"ל, כי כל המדרגות של נבואה כלולים בתורה כנ"ל ועל-ידי התורה, בחינת נבואה, זוכין לאמונת חדוש העולם, שעל-ידי זה זוכין לבחינת חדוש העולם של לעתיד, שהוא בחינת ( תהלים צ"ב) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, בחינת ( איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו', כמו שמבאר שם וזה נעשה בכל יום, כי אור הבקר בוקע וזורח בכל יום אחר חשכת לילה על-ידי כל התקונים הנ"ל, כי כמו שהוא בכלליות בענין חדוש העולם שנקרא יום שנמשך על-ידי תקון האמונה בלילה בגלות שדומה ללילה, שעל-ידי שישראל מחזקין את עצמן באמונה בתקף חשכת לילה שהוא הגלות והכל בכח הצדיקי אמת, בעלי כח הנ"ל על-ידי זה זוכין לחדוש העולם וכו' כנ"ל וכמו כן נעשה בפרטיות בכל יום שעל-ידי התקונים הנ"ל שממשיכין על-ידי קימת חצות ועסק התורה אז וכו', שעל-ידי זה מתרבה כבודו וזוכין לאמונה, על-ידי זה מאיר אור הבקר, שהוא בחינת חדוש העולם, שהוא בחינת בקר שמשם נמשך אור בקר בכל יום, שכל זה הוא בחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך שנאמר על חדוש העולם וכפשוטו נאמר על לילה ובקר ממש, כי שניהם אחד וכנ"ל וכל אחד מישראל כפי מה שזכה להתקרב לצדיק האמת הבעל כח הנ"ל ולעסק בכחו בתקונים הנ"ל לקום בחצות וכו' כנ"ל, כמו-כן יזכה לאור בקר, לבחינת חדוש העולם ואז יגיד חסדו וטובו יתברך שגמל עמו וכו', בחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות וכו' כנ"ל:
ועל-ידי זה נמשך השיר חדש הנ"ל בחינת ( תהלים צח) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' ומשם כל השירות ותשבחות שאומרים בבקר בתפלת שחרית, כי כל השירות ותשבחות של עכשיו נמשכין מקול השיר שיתער לעתיד. וזה בחינת ( איוב לח) ברן יחד ככבי בקר, בחינת הרנות והתשבחות שנתעוררין בכל יום בבקר שנמשך מהבקר של לעתיד שהוא בחינת חדוש העולם וכו' שנמשך על-ידי התפלה בבחינת דין כנ"ל וזהו ( שם), "ויריעו כל בני אלהים" כי כל זה נמשך על-ידי בחינת בני אלהים, שהוא בחינת דין וגבורה דקדשה, הינו על-ידי הצדיקים גבורי כח הנ"ל שיכולים להתפלל תפלה בבחינת דין, שעל-ידי זה נתעורר השיר של לעתיד שמשם הוא בחינת ברן יחד ככבי בקר וכנ"ל:
וזהו, יתגבר כארי לעמד בבקר וכו' 'יתגבר' דיקא, כי צריך התגברות גדול לזה, כי עקר התעוררות השנה נמשך מגבורות מבחינת התפלה, בחינת דין של הבעל כח כנ"ל. וזה שיהא הוא מעורר השחר, בחינת ( תהלים נז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, הינו לעורר הנגון הנ"ל שמזמרת אילת השחר בבקר על-ידי כח הצדיקים הנ"ל, על-ידי שהם מגלים כבודו יתברך, שהוא בחינת עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אשרי אשרי מי שיש לו חלק בזה. והעקר על-ידי התקרבות לצדיקי אמת באמת לאמתו בשביל כבודו יתברך, לא בשביל כבוד עצמו, ח"ו:
וזה בחינת נטילת ידים שחרית כשקם משינתו, כי המים טהורים של הנטילה נמשכין על-ידי בחינת התגלות הדעת שנמשך על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שהוא בחינת ( ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכו' ומשם נמשכין המים האלו של הנטילה כשקם משינתו. ועל-כן צריך לטל את הידים דיקא, כי עקר הכח והחזוק צריכין ליתן להידים כדי שהם יתגברו על העקב דסטרא אחרא, בבחינת וידו אוחזת בעקב עשו 'וידו' דיקא, כי עקר התקון על-ידי האמונה בחדוש העולם, שהוא בחינת ידים, בחינת ( ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני וכו' ועל-כן נקראת האמונה, בחינת ידים, כמו שכתוב ( שמות יז), "ויהי ידיו אמונה וכו'" כי עקר האמונה להאמין בהשם יתברך שברא העולם יש מאין, בחינת ידים, כמו שכתוב, "אף ידי יסדה ארץ וימיני וכו'" ולהאמין בהתורה ומצות מעשיות שצריכין לעשות בידים ועל-ידי זה זוכין להנגון הנ"ל, שהוא בחינת ידים, בחינת ( שמואל טז) ונגן בידו וטוב לך ועל-ידי כל זה מקבלין כח ידי יעקב להכניע עקב עשו בבחינת וידו אוחזת בעקב עשו 'וידו' דיקא כנ"ל וכל זה נמשך על-ידי מימי הדעת שנתגלה על-ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל שבהם אנו מטהרין את הידים אחר השנה ועל -כן מטהרין את הידים דיקא וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת יאר צייט, שהוא היום שמת בו אביו או אמו, שאומרים אז קדיש ( שלחן ערוך יורה דעה סימן שע"ו ס"ה ברמ"א) ומתענין בו ( שלחן ערוך אורח חיים סימן תקס"ח ס"ח), כי אז עוסקין הבנים לתקן ולהעלות נפש אביהם ואמם שמתו ( ז) והמיתה היא בחינת שנה ( ח) וכשמתקנים ומעלין אותם זה בחינת תחית המתים, שהוא בחינת התעוררות השנה, בחינת ( דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו בחינת ומקים אמונתו לישני עפר ועל-כן ברכת מחיה המתים מתחילין, אתה גבור לעולם אדני כי עקר תחית המתים הוא בחינת חדוש העולם הוא על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שזהו בחינת אתה גבור וכו' ( וכמבאר במקום אחר ( ט) שבכל התפלות צריכין להמשיך כח התפלה בבחינת דין הנ"ל שהוא ברכת אתה גבור וכו') ועל-כן אומרים אז קדיש, כי קדיש הוא שבח נפלא ונורא מאד, כמובא, כי תבר כל גזיזין דפרזלא וכו', כמו שכתוב בזהר הקדוש ( תרומה דף קכט) כי הקדיש נמשך מבחינת השיר שיתער לעתיד ועל-כן מתחילין בו, בעלמא די ברא כרעותיה", הינו בחינת אמונת חדוש העולם שאנו מאמינים שברא העולם כרצונו "וימליך מלכותיה", שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד שאז יגלה מלכותו לעין כל, כמו שכתוב ( זכריה י"ב), "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וכו'". וזהו, אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וישתבח וכו' לעלא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא", שכל זה הוא בחינת השיר שיתער לעתיד הנ"ל שהוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא וכו' ועל-כן אומרים הבנים השבח הנורא הזה בשביל נפש אביהם ואמם להעלותם ולתקנם, כי עקר תקונם הוא בבחינת תחית המתים חדוש העולם, שזה נתעורר על-ידי שבח הנורא של הקדיש שהוא שיר הנ"ל של לעתיד, שהוא האשר המקוה, כי אז יכירו אותו יתברך וידעו מה שפעלו ישראל הכשרים והצדיקים בעבודתם, אשרי המחכה לזה:
ועל-כן מתענין ביום היאר צייט, להכניע מזונא דגופא על-ידי התענית, כי על-ידי כל הנ"ל זוכין להכניע מזונא דגופא לגבי מזונא דנשמתא, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם התורה הנ"ל מתחלתו לסופו ואז תבין דברינו, בעזרת השם יתברך:
ועל-כן נוהגין זאת בכל שנה ביום שמת בו אביו או אמו, כי תקופות השנה שמסבב השם יתברך ומקיף הגלגלים בכל שנה הוא בחינת תקופות הימים, ( י) כי כמו שבכל יום יש יום ולילה ערב ובקר, כמו-כן בכלליות השנה יש קיץ וחרף, שהם בבחינת יום ולילה כי בחרף הלילות ארכים ונחשב לגבי קיץ לבחינת לילה והקיץ שבו הימים ארכים הוא בבחינת יום לגבי החרף וכמו שכתוב ( תהלים ע"ד), "לך יום אף לך לילה וכו' אתה הצבת גבלות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם" וכל סבוב השנה הוא בבחינת סבוב היום והלילה ערב ובקר, שהוא בחינת חשכת הגלות שדומה ללילה ואור הגאלה, שהוא בחינת בקר, בחינת כלליות העולם הזה שנקרא לילה כנגד חדוש העולם, שהוא בחינת עולם הבא, שהוא בחינת אור יום כמובן למשכיל, שכל הנ"ל הם בבחינה אחת. ועל-כן כשמסבב שנה על נפש המת צריכין הבנים לעסק בתקונו בגמר השנה שהוא בחינת סבוב לילה ויום, שבהם נעשה בחינת תקון של חדוש העולם, שהוא בחינת אור יום שבא אחר חשכת לילה על-ידי שהתחזקו באמונה בכל תקף החשך של הלילה, שהוא בחינת הגלות, בחינת העולם הזה, שזה המת שהיה בעולם הזה ועכשיו הוא צריך לעלות למקומו לכל הבחינות הנ"ל, שהם בחינת אור כנ"ל, ועל-כן אז עוסקין הבנים בתקונו על-ידי הקדיש וכו' וכנ"ל גם בכל שנה ושנה יש ראש השנה שאז עקר כל התקונים וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל כי מראש השנה נמשכין התקונים הנ"ל על כל השנה כלה ועל-כן בכל התחלת שנה של נפש המת, שהוא ביום היאר צייט, צריכין לעסק בתקונים הנ"ל וכנ"ל:
כי על הבנים חל התקון, כי עקר הוא הדעת דקדשה שצריכין לתקנו על-ידי בחינת הנ"ל והדעת הוא בחינת רחמנות שנמשך מאב לבן, כמו שמבאר שם על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבה וירא פרק נ"ד), עד כאן רחמי האב על הבן וזהו ( ישעיה ל"ח), "אב לבנים יודיע אל אמתך" כי הדעת והרחמנות הם בחינה אחת כנ"ל ועל-כן הבן דיקא עוסק בתקון אבותיו, כי הוא צריך לתקן הדעת הנמשך מאב לבן שמשם נולד שהכל נתקן על-ידי בחינת הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין להנגון והשיר של חדוש העולם שהוא עקר התקון, שבשביל זה בא האדם לעולם ובשביל זה עקר החיוב והמצוה להשאיר בנים אחריו, הכל בשביל תקון הדעת הנ"ל, שהוא תקון האמונה שמתבררת מדור לדור בבחינת ( תהלים ק') ועד דור ודור אמונתו, בחינת ( שם קמה) דור לדור ישבח מעשיך וכו', בחינת ( שם קי"ט) לדור ודור אמונתך כוננת ארץ, שעקר קיום העולם מדור לדור, בחינת כוננת ארץ ותעמד, הוא רק בשביל ברור האמונה שמתבררת מדור לדור, בחינת לדור ודור אמונתך וכנ"ל ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ט"ו), כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו קבל עול מלכות שמים שלמה 'הנפנה', ודוחה המותרות זה בחינת הכנעת ובטול מזונא דגופא, שמשם כל המותרות 'ונוטל ידיו', זה בחינת נטילת ידים הנ"ל על -ידי מימי הדעת 'ומניח תפלין' זה בחינת דעת ומחין שזוכין עכשיו על-ידי הצדיק הנ"ל שהוציא הדעת מהסטרא אחרא וכו' כנ"ל 'וקורא קריאת שמע', זה בחינת תקון האמונה שנעשה על-ידי זה כנ"ל, 'ומתפלל', כי עכשיו הוא תקון התפלה בשלמות, כי אחר כך, אחר שהכרח להתפלל בבחינת דין כדי להוציא הדעת מהסטרא אחרא כנ"ל, אחר כך מתקן תקון התפלה כתקונו, שהוא בחינת רחמים ודעת, שזה עקר תקון התפלה כנ"ל, כי עקר התפלה להמשיך חסדים, לעורר בחינת חדוש העולם, בחינת עולם חסד יבנה לעורר השיר של חסד שיתער אז, שזהו בחינת רבוי השירות ותשבחות שאומרים בשעת התפלה וכנ"ל ואזי הוא מקבל עול מלכות שמים שלמה בודאי, כי על-ידי שממשיך בחינת התקון של חדוש העולם כנ"ל, על-ידי זה מתגלה מלכותו וממשלתו וכו' בשלמות, כי עקר התגלות מלכותו יתברך יהיה אז, כמו שכתוב ( זכריה יד), "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וכו'" וכתיב ( תהלים צז), "ה' מלך תגל הארץ" "ה' ימלך לעולם ועד" ( שמות טו), וכן הרבה שנאמר על התגלות מלכותו לעתיד, ומשם אנו ממשיכין קבלת עול מלכות שמים שלמה עתה כפי עבודתנו שהכל בשביל זה להמשיך עלינו קדשת חדוש העולם בזה העולם המעשה דיקא, שעל-ידי זה יזכה כל אחד כפי חלקו להשיר וכו' של חדוש העולם, שהוא חלקו לעולם הבא:
ועל-כן היה עקר יציאת מצרים בחצות, כמו שכתוב שם ( י"א), "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" כי עקר יציאת מצרים היה על-ידי מטה משה ואהרן, שהם בחינת תפלה, בבחינת דין, בחינת ( שמות ז') והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו' כנ"ל על-כן היה עקר יציאת מצרים בחצות הלילה, כי אז מתעורר כח התפלה בבחינת דין כנ"ל וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ג'), מכדי משה לא ידע חצות אימת דוד היכי ידע? אלא דוד סימנא הוי ליה, כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', כי בימי משה עדין לא נשלם בשלמות התקון של התפלה בבחינת דין הנ"ל. ועל-כן היה עדין אחריה גלות ועל-כן לא היה יודע עדין לכון היטב בחינת חצות אימת שנמשך מהתפלה הנ"ל כנ"ל, אבל דוד הוא משיח, שהוא יזכה לזאת התפלה בתכלית השלמות, שעל-ידי זה תהיה הגאלה שלמה שאין אחריה גלות, שזהו בחינת ( תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור וכו' עד עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך וכן הפסוק ( שם קי), "מטה עוזך ישלח ה' מציון וכו'" שמביא שם בהתורה הנ"ל לענין התפלה הנ"ל נאמר עקרו על דוד משיח, שעליו נאמר ( שם), "נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית איביך הדום לרגליך מטה עוזך וכו'" כי הוא יגמר הגאלה בשלמות, כי הוא יושב לימין השם יתברך, עד ישית אויביו הדום לרגליו וכו' ועל-כן דוד השיג זמן חצות שהוא מתעורר על-ידי התפלה הנ"ל כנ"ל, וזהו בעצמו מה שכתוב שם, דוד כנור היה תלוי למעלה ממטתו וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, הינו בחינת הנגון הנפלא המבאר שם שהוא נמשך על-ידי התפלה כמו שכתוב שם ועל-כן הוא מתעורר על-ידי רוח צפונית דיקא, שהוא בחינת גבורות, בחינת התפלה, בבחינת דין הנ"ל ומשם היה יודע דוד חצות אימת, כי עקר בחינת חצות, שהוא בחינת התעוררות השנה, שהיא בחינת הגאלה, כי הגלות נקרא שנה "חשכת לילה". והגאלה נקרא התעוררות השנה, כמו שכתוב ( שם ע"ח), "ויקץ כישן ה'", כל זה נמשך על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שזה הכח מתעורר בחצות לילה כנ"ל, שמשם מתעורר קול הנגון הנ"ל בכנור של דוד על-ידי רוח צפונית דיקא ועל-כן על-ידי זה דוקא היה ידוע חצות אימת והיה קם ועוסק בתורה, כי הכל בחינה אחת כנ"ל: