ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · סעודה ג

בציעת הפת:

Copy passage with reference

הלכה ג:

Copy passage with reference

בציעת הפת, הלכה ג

Copy passage with reference

ענין בציעת הפת

Copy passage with reference

כי איתא במאמר בחצצרות (סימן ה) בענין הרעמים שצריכין לפנות את המח ממחשבות זרות ומהרהורים ותאוות שלא יחמיץ את מחו בתאוות וכו'. וצריך לגער באלו המחשבות, וזה בחינת מצה לשון מריבה, בחינת גער חית קנה. ואיתא בזהר קנה חית תשבר ותעשה ממנה ה"א ותעשה מאותיות חמץ מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך. הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות שלא תהרהר בהרהורים רעים וכו', על-ידי זה תנצל מבחינת חמץ שהוא סטרא דמותא כדאיתא מחמצת וכו', ותאמין וכו' כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחית לה"א וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת בציעת הפת שקראו רבותינו ז"ל את המברך ברכת המוציא בשם 'בוצע', וכנו את עקר הברכה על שם הבצוע, כמו שאמרו (ברכות מו): בעל-הבית בוצע ואורח מברך. ולמה לא קראו את המברך ברכת המוציא גם-כן בשם מברך המוציא. וכן בכל מקום נקרא ברכת המוציא וכן עקר אכילת לחם בשם בוצע ופורס, כמו שכתוב (איכה ד): עוללים שאלו לחם פורס אין להם. וכמו שכתוב (ישעיה נח): הלא פרס לרעב לחמך, וכן בכמה מקומות שמכנה אכילת לחם בשם פורס ובוצע, וכן בעל השלחן ערוך כל הלכות ודינים של ברכת המוציא קרא בשם 'הלכות בציעת הפת', שנראה שהעקר הוא הבצוע, וכן מובן בזהר הקדוש (חלק ג קפז:) שיש סודות גדולים בענין בציעת הפת וכמובא בדברי רבותינו ז"ל (סנהדרין קב:) ששאל לו מהיכן קא שרית המוציא וכו':

Copy passage with reference

כי ישראל עם קדוש כל אכילתם צריך להיות בקדשה בבחינת אכילת מצה, כי בחינת חמץ הוא סטרא דמותא ואסור לאכילת ישראל, הינו שכל אכילתם צריך להיות מאכל שנתברר ונזדכך מחטא אדם הראשון ומזהמת הנחש, שאזי על-ידי זה המאכל נשלם הדעת ביותר. וזה בחינת מצה, בחינת מחין, דהינו מחשבות קדושות וזכות כנ"ל. כי חטא אדם הראשון היה באכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע שזה בחינת חמץ סטרא דמותא, בחינת כי ביום אכלך ממנו וכו' (בראשית ב), דהינו בחינת מאכל שעל ידו נתערבב המח ומתחמץ במחשבות זרות שזה בחינת עץ הדעת טוב ורע, דהינו שעל-ידי אכילה זו נפגם הדעת ונתערב טוב ורע, דהינו שנכנסין מחשבות רעות בהמח שזהו בחינת חמץ כנ"ל, הפך עץ החיים שהוא בחינת מצה, בחינת קדשת המחשבה שהוא בחינת חיים כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-ידי חטא אדם הראשון נתקללה האדמה בחינת בעצבון תאכלנה (שם ג), וכן בזעת אפך תאכל לחם. ועל-ידי זה נפגמו ונתערבו כל המאכלים עד שכלם צריכין ברור ובפרט הלחם שהוא עקר חיות האדם שם צריכין ברורים הרבה.

Copy passage with reference

וזה בחינת כמה וכמה מלאכות ויגיעות שצריכין לטרח בלחם קדם שנגמר ונתברר לאכילת אדם, דהינו חרישה וזריעה וכו'. ויש כמה וכמה מצוות בפת, כי על-ידי המצוות התלויות בפת, דהינו מצוות התלויות בחרישה כגון 'לא תחרש בשור ובחמור' וכיוצא. וכן בזריעה וכיוצא, כי עשר מצוות בפת, ועל-ידי מצוות אלו התלויות בפת על-ידי זה נתברר הלחם מזהמת הנחש מחטא אדם הראשון מבחינת בעצבון תאכלנה, ואז ראויה הפת לאכילת אדם. ועקר גמר הברור הוא בשעת הברכה, שעל-ידי הברכה מוציאין אותו מקללה לברכה, דהינו ממה שנתקללה האדמה על-ידי חטא אדם הראשון, מבררין אותו ומעלין אותו מקללה לברכה, על-ידי הברכה שמברכין עליו, ואז כשהלחם נתברר לאכילת ישראל אזי הוא בבחינת מצה שהוא בחינת עץ החיים, בחינת קדשת הדעת הפך בחינת חמץ שהוא פגם הדעת, בחינת עץ הדעת טוב ורע.

Copy passage with reference

כי אכילת ישראל צריכה להיות תמיד בבחינת אכילת מצה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח כ): לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן. ומן הוא בחינת מצה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין לח): עגה שהוציאו ישראל ממצרים, דהינו מצות, טעמו בהם טעם מן. כי כשזוכין לאכל בקדשה ובטהרה וזוכין לברר המאכל על-ידי הברכה אזי המאכל הוא בבחינת מצה שהוא קדשת המח. כי הדעת הוא כפי האכילה כמובן בחוש וכמובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יז), ועל-כן צריכין לאכל בקדשה ובטהרה כדי לזכות למחין זכים ומחשבות טהורות על-ידי אכילה זו, ואזי האכילה הזאת הוא בבחינת מצה שהוא בחינת קדשת המחשבה.

Copy passage with reference

נמצא, שעל-ידי ברכת המוציא, על-ידי זה מבררין הלחם ואזי האכילה הוא בבחינת מצה. ועקר בחינת מצה הוא על-ידי שמשברין קנה החית ועושין ממנה ה"א כנ"ל, וזה בחינת ה דהמוציא שצריכין להטעים ה' דהמוציא כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות לח), זה בחינת הה"א הנ"ל בחינת מצה שעקרה היא בחינת ה' כנ"ל על-ידי שמשברין קנה החית ועושין ממנה ה"א כנ"ל.

Copy passage with reference

וזה בחינת בציעת הפת שצריכין לבצע הפת אחר הברכה לרמז שאז על-ידי הברכה מוציאין הפת מחמץ למצה שמשברין קנה החית ועושין ממנה ה"א ועל זה מרמז הבציעה, כי זה עקר הברור מה שבוצעין ומשברין את הפת בשעת ברכה דיקא שמרמז שמוציאין אז את הפת מחמץ למצה שזה בחינת שבירת קנה החית לה"א כנ"ל. כי זה עקר תקון וברור האכילה להוציא הפת מחמץ למצה כנ"ל. וזה בחינת בציעת הפת כנ"ל, כי מצה היא בחינת פרוסה. וזה בחינת מה שמשברין המצה האמצעית קדם ההגדה ומברכין על אכילת מצה, על הפרוסה דיקא, כי עקר מצה הוא בחינת פרוסה, דהינו על-ידי שמשברים קנה החית ועושין ממנה ה"א כנ"ל. ועל-כן פורסין אז בפסח קדם ברכת המוציא, כי זה עקר המצה שכבר נפרסה ונשברה קדם ברכת המוציא, דהינו שכבר נשבר קנה החית ונעשה ה' על-ידי ששמרו את המצה שלא תחמיץ, כי אז אוכלין מצה ממש. ועל-כן עקר מצותה בפרוסה לרמז על הנ"ל, כי אין צריכין להמתין מלשברה עד שיברכו עליה כי היא כבר נעשה מצה ממש. על-כן תכף משברין אותה, כי זה עקר בחינת מצה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת (פסחים קטז) 'לחם עני' מה דרכו של עני בפרוסה. כי עקר העניות נמשך מבחינת בעצבון תאכלנה שבא על-ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חמץ. ועל-כן העני חשוב כמת בחינת ביום אכלך ממנו וכו', ומי שחונן את העני ונותן לו מלחמו אזי הוא מעלה את העני מבחינת עניות, מבחינת בעצבון תאכלנה שבא מבחינת חמץ. ועל-כן נקרא הצדקה בשם פרוסה, כמו שכתוב (ישעיה נח): הלוא פרס לרעב לחמך. כי הוא מעלה אותו מבחינת חמץ לבחינת מצה, שזה בחינת פרוסה ושבורה בחינת שבירת קנה החית כנ"ל. ועל-כן נקראת המצה לחם עני. כי עקר תקון העניות וחיותו הוא על-ידי בחינת מצה על-ידי שמעלין אותו מבחינת חמץ למצה. כי צדקה הוא גם-כן בחינת ה'. כי זה עקר תקון הצדקה שממשיכין ה' ועושין מצדק צדקה כידוע (תקו"ז כא דף נח:), הינו בחינת ה"א הנ"ל, בחינת ה"א דמצה. וזה מה דרכו של עני בפרוסה כך מצה היא פרוסה כי זה עקר בחינת מצה, וזה עקר חיות העני, כי זה בחינת ה"א הנ"ל וכו' כנ"ל. וזה בחינת עוללים שאלו לחם פורס אין להם, 'פורס' דיקא כנ"ל.

Copy passage with reference

וזה בחינת ולא יפרסו להם על אבל לנחמו וכו' (ירמיה טז), כי האבל שנגעה בו סטרא דמותא חס ושלום, על-כן אין לו כח אז לפרס ולבצע על הפת, כי אינו יכול אז להכניע סטרא דמותא שהוא בחינת חמץ ולפרס את הפת ולהעלותו מחמץ למצה מחית לה"א כנ"ל, כי אז אין לו זה הכח. ועל-כן אסור לו לאכל סעדה הראשונה משלו, ועל-כן צריכין להברותו משל אחרים, כי הוא אז בבחינת עני שאי אפשר לו לעלות מחמץ למצה כי אם על-ידי אחרים שפורסים לו מלחמם ועל-ידי זה מעלין אותו מחמץ למצה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת לחם עני שדרשו רבותינו ז"ל עליו (פסחים קטז): מה דרכו של עני בפרוסה וכו' כנ"ל, דבר אחר: לחם שעונין עליו דברים הרבה, הינו הך, כי על-ידי בחינת מצה על-ידי שמשברין קנה החית ועושין ממנה ה"א בחינת גער חית קנה, דהינו על-ידי קדשת המחשבה על-ידי זה יכולין להתפלל בכח להוציא הקול בכח גדול בתפלתו. וזה בחינת לחם שעונין עליו וכו', כי על-ידי לחם זה, בחינת מצה, על-ידי זה עונין בקול גדול, כי על-ידי זה יכולין להתפלל בקול גדול, דהינו תפלה בכח כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם:

Copy passage with reference

וזה גם-כן בחינת תקון האכילה, דהינו לברר ולהעלות הלחם מחמץ למצה כנ"ל כדי לזכות לתפלה בכח, כמבאר במאמר הנ"ל. כי עקר כח האדם וחיותו הוא על-ידי האכילה כנראה בחוש, כי האכילה נמשך מבחינת גבורות בחינת גבורות גשמים שזה בחינת רעמים, כנ"ל במאמר הנ"ל, כי גשמים הם על-ידי רעמים ומשם נמשך הפרנסה והאכילה. וכן עקר תקון הדעת הוא כפי האכילה כנ"ל. ועל-כן כשאוכל בקדשה אזי הקול היוצא בכח בתפלתו שנמשך על-ידי כח האכילה כנ"ל ופוגע במח אזי נעשה ממנו רעמים, ואזי הלב שומע כנ"ל במאמר הנ"ל. נמצא, שהכל תלוי באכילה דקדשה שמשם נמשך הכח ומשם עקר שלמות הדעת כנ"ל. גם היראה שממנו תוצאות הקול הוא גם-כן על-ידי אכילה בקדשה, כי עקר היראה באה לאדם בשעת אכילה כמובא במקום אחר בדברי רבנו ז"ל (ליקו"מ ב' ז):

Copy passage with reference

וזה בחינת מהיכן קא שרית המוציא? מהיכא דקדים בשולא (סנהדרין קב:), כי על-ידי האפיה על-ידי האש על-ידי זה נתברר ונתתקן הלחם, כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו). ועל-כן על-ידי האש נתברר הלחם מזהמת הנחש. ועל-כן צריכין לבצע מהיכא דקדים בשולא ממקום שהתחיל האש לשלט בתחלה, כי שם התחיל הברור והתקון ועל-כן שם צריכין לבצע ולברך המוציא, שעל-ידי זה משברין קנה החית ועושין ה' בחינת ה"א דהמוציא, ואזי מוציאין הלחם מחמץ למצה מחית להא שזה עקר הברור כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן התחלת כבוש ארץ-ישראל היה בעת שקנה אברהם את מערת המכפלה מבני חת. והם אמה ראשונה משבעה עממין, כמו שכתוב (דברים כ): החתי והאמורי וכו'. כי ארץ-ישראל שם כל העשר קדשות (כלים א מו). וכל המצוות התלויים בפת הם בארץ-ישראל ומשם עקר ההשפעה. ועל-כן שם עקר הברור של הפת לבררו מחמץ למצה מחית לה"א ועל-כן עקר הבטחת ארץ-ישראל לאברהם היתה בעת שקראו אברהם בה"א, וכמו שכתוב (בראשית יז): ולא יקרא שמך וכו', ושם נאמר: ונתתי לך ולזרעך את ארץ כנען וכו'. כי עקר קדשת ארץ-ישראל הוא קדשת הדעת בחינת אוירא דארץ-ישראל מחכים, כי עקר הקדשה הוא קדשת הדעת שזה בחינת קדשת ארץ-ישראל. וכל זה הוא בחינת ה"א כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן קנה אברהם השדה מאת בני חת דיקא, ואז התחיל לזכות בארץ-ישראל, כי עקר כבישת ארץ-ישראל הוא על-ידי שמשברין בחינת חית, בחינת גער חית קנה שהוא עשו שהחריב את הבית-המקדש וגלו ישראל מארץ-ישראל. על-כן אי אפשר לזכות בארץ-ישראל כי אם על-ידי שמשברין חית קנה, דהינו קנה חית ועושין ממנה ה"א שהוא בחינת מצה שהוא בחינת קדשת האכילה שהוא רק בארץ-ישראל ששם כל המצוות התלויות בפת. וזה בחינת ה"א דאברהם שהוא ראשון שזכה לארץ-ישראל וכנ"ל:

Copy passage with reference

כי צריכין לאכל בשמחה, כמו שכתוב (קהלת ט): לך אכל בשמחה לחמך וכו'. וכמו שכתוב (קהלת ח): אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח וכו', הינו כשאוכלין בקדשה כנ"ל שאז האכילה בבחינת מצה כנ"ל, ואזי זוכין לבחינת רעמים ואזי נפשט עקמימיות שבלבו כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת ויאכל וישת וייטב לבו (רות ג), הפך עקמימיות שבלב, ואז זוכין לשמחה בחינת ולישרי לב שמחה (תהלים צז), הפך בחינת בעצבון תאכלנה. כי אכילה דקדשה בבחינת מצה כנ"ל הוא בחינת תקון חטא אדם הראשון כנ"ל, ואזי נתבטל ונמתק בחינת בעצבון תאכלנה, כי על-ידי בחינת מצה שהוא אכילה דקדשה זוכין לשמחה בחינת לאכל ולשתות ולשמח ולראות טוב וכו' כנ"ל. (עין כל זה היטב במאמר בחצצרות וקול שופר הנ"ל, עין שם):

Copy passage with reference