ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · ברכת הריח וברכת הודאה ד

וזה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים האמתיים, כי מקום קבורת הצדיק האמת הוא בחינת ארץ-ישראל. בבחינת צדיקים ירשו ארץ כידוע. כי הצדיק האמת הוא בחינת משה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות ובמשה נאמר, ולא ידע איש את קבורתו. ואפלו הוא עצמו לא ידע. וזה בחינת תכלית הבטול אל האין סוף שזכה משה וכו'. וכמו כן זוכה כל צדיק האמת לפי בחינתו לבחינת בטול אל האין סוף בשעת הסתלקותו. וכשבאין על קברו ומשתטחין עליו אזי נכללין בו. ועל-ידי זה נכללין עם נפש הצדיק בהאור האין סוף. בבחינת עולם הבא, בחינת כלו טוב. ועל-ידי זה נתבטל כל הרע ונתכפרין כל העוונות כנ"ל. ועל-כן על-ידי זה יכולין לזכות להשגות גדולות מי שזוכה להתדבקות רוחא ברוחא וכו', כמובא בשער היחודים, כי על-ידי הרשימו שנשאר מבחינת הבטול שהוא בחינת השתטחות כנ"ל, על-ידי זה זוכין להשגת התורה, כי הרשימו מאיר אל הדעת וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל, עין שם. ואפלו מי שאינו בר הכי ואינו יודע לאדבקא רוחא ברוחא וכו'. אף-על-פי-כן נעשה כל זה ממילא על-ידי שבא על קברי הצדיקי אמת ונכלל בהם באמת ובלב שלם על-ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שמרבין להתפלל על קבריהם ולפרש שיחתו שם כל אחד ואחד כפי אשר יודע את נגעי לבבו באמת ומבקש ומשתוקק ומתגעגע לשוב לה' יתברך באמת ולהיות כרצונו יתברך וכרצון הצדיקים האמתיים. על-ידי זה הוא נכלל בהם. ועל-ידי זה הוא נכלל באין סוף וכנ"ל. שעל-ידי זה נתבטל כל הרע וזוכין לכל טוב וכנ"ל, אמן:

Copy passage with reference

*הלכה ד:

Copy passage with reference

ובו יתבאר ענין פורים וארבע פרשיות. וענין פסח וספירת העמר:

Copy passage with reference

על-פי התורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח, עין שם כל התורה היטב מראשה לסופה, כי הדברים ארכים ועמקים מאד:

Copy passage with reference

וזה בחינת פורים שהוא מפלת המן-עמלק בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן:

Copy passage with reference

כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר מלחמת עמלק הוא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל-ידי זה מכניעין קלפת עמלק, כי זאת התפלה של הבעל כח בבחינת דין כשהסטרא אחרא רוצה לבלע אותה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה. בבחינת חיל בלע ויקאנו, דהינו להקיא ולהוציא כל הקדשות והדעת והתפלות והרחמנות שבלעה מן הקדשה. הכל צריכה להקיא על-ידי זאת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת בבית הבליעה שלה. ואזי לא די שמקיאה הסטרא אחרא כל מה שבלעה מן הקדשה אף גם עצמות חיותה היא מכרחת להקיא. בבחינת מבטנה יורישנו אל. וזה בחינת גרים שמתגירין. שהם היו בתחלה מעצמות הסטרא אחרא ועכשו חוזרין אל הקדשה וכו'. ועל-ידי זה נתרבה כבוד ה' יתברך וכו'. ועל-ידי זה נמשך נבואה. וזה בחינת רפואה. וכו'. ועל-ידי זה נתברר המדמה וכו'. וזוכין לאמונה שלמה. ובשביל זה צריכין לבקש מה' יתברך מאד. ולטרח ולהתיגע בכל כחו להתקרב לצדיקי אמת, כי כל צדיק אמתי יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש שעל-ידי זה עקר ברור המדמה שעל-ידי זה עקר האמונה שתלויה בברור המדמה וכו', אבל אין הדבר בא בנקל להתקרב לצדיק אמתי, כי צריכין לחזר אחריו ולבקשו ולחפשו מאד מאד, כי כשמתקרב למנהיג שאינו אמת. אזי אדרבא, נתקלקל המדמה יותר ויכול לבוא לאמונות כוזביות וכו'. על-כן צריכין לחפש ולבקש מאד ולהתפלל לה' יתברך הרבה מאד שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח נבואה. כדי שיתברר המדמה שלו, כדי שיזכה לאמונה שלמה. ואז זוכין לאמונת חדוש העולם. להאמין שה' יתברך ברא את העולם יש מאין המחלט. שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם על-ידי אמונה לבד. ועל-ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ-ישראל, כי עקר קדשת ארץ-ישראל הוא על-ידי כח מעשיו הגיד לעמו, כמו שפרש רש"י על פסוק בראשית וכו', דהינו על-ידי מה שיודעין שה' יתברך ברא את העולם. ולעתיד יחדש הקדוש-ברוך-הוא את כל העולם כלו בבחינה זו של ארץ -ישראל. כי אז ידעו בכל העולם שה' יתברך ברא הכל. ואז יתנהג כל העולם בבחינת השגחה ונפלאות כמו ארץ-ישראל. שהנהגתה על-ידי השגחה ונפלאות. בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. ואז יתער שיר חדש. שהוא שיר של נפלאות. שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו' שהוא קול של המוכיח האמת. שעל-ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות על-ידי תוכחתו בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' שעל-ידי זה מכניעין מזונא דגופא. וזוכין למזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח וכו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברי רבנו זכרונו לברכה שכל דבריו כגחלי אש. יורדים עד עמקי תהום להעלות נפשות מבאר שחת. ועולים למעלה משמי השמים, מי יערך שבחם, מי יספר נוראות גדלתם אין דגמתם:

Copy passage with reference

והנה על-פי הדברים האלה יבין המשכיל קצת. שאין שום יאוש בעולם כלל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, ומכל הנפילות והירידות יכולים לעלות. והירידה תהיה תכלית העליה. והכל בכח הצדיק האמת שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שהוא בעל כח גדול. שזאת התפלה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה. שעל -ידי זה מכרחת הסטרא אחרא להוציא כל הקדשות שבלעה וכו' וכו' כנ"ל ואף-על-פי שזה הענין אין מי שיחגר מתניו לעמד במלחמה זאת כי אם הצדיק האמת הגדול במעלה מאד שהוא בעל כח גדול שהוא בטוח בכחו שלא תוכל הסטרא אחרא לבלע אותו אדרבא, הוא יוציא על-ידי תפלתו כל הקדשות מהסטרא אחרא, כי תעמד בבית הבליעה שלה וכו' כנ"ל, אבל אף-על-פי-כן בכח הצדיק האמתי נמצאת בחינה זאת גם בשאר בני האדם. וזהו בחינת מה שאנו רואים כמה אנשים שהם רשעים גדולים כמה שנים ועוברים עברות גדולות וחמורות רחמנא לצלן, ואחר כך נתעוררים בתשובה ונעשים בעלי תשובה גמורים, כמובא כמה מעשיות כאלה בגמרא ומדרשים ושארי ספרים. וכמעשה דרבי אליעזר בן דורדיא ונתן צוציתא וכיוצא באלה מעשיות הרבה מאד בכל דור ודור. ולכאורה תמוה הדבר מאד הלא עברה גוררת עברה וכל מה שעובר עברה יותר הוא נופל בידי הסטרא אחרא יותר ומאין בא שלבסוף יתגבר נגד הסטרא אחרא ויחזר בתשובה אך הוא על-פי הנ"ל כי באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כח גדול לעמד כנגד היצר הרע וחילותיו כי אם לא היה כח באדם לעמד כנגד היצר הרע לא היה הקדוש-ברוך-הוא נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקדוש-ברוך-הוא בא בטרוניא עם בריותיו וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה שאין מי שיהיה לו מניעות שלא יוכל לעמד בהם וכמו שכתוב, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. אם תרצה תתגבר עליו, עין שם בפרוש רש"י. על-כן צריכין לדעת ולהאמין שבודאי כל אחד ואחד מישראל אפלו הפחות שבפחותים הוא בעל כח גדול לעמד כנגד היצר הרע שלו. ועקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם חס ושלום, היא רק מחמת שטות שאינו יודע מכחו וכו', כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בנעימת החרוזים שלו הנדפסים בתחלת ספר לקוטי מוהר"ן וזה לשונו, חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל וכו'. וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכחו וכו'. וזהו בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו הנ"ל. שעקר תאות נאוף שהוא כלל כל החטאים רחמנא לצלן, נמשך רק ממחין דקטנות וכו', עין שם, כי הבעל דבר מתגבר עליו עד שמפילו לבחינת מחין דקטנות חס ושלום, דהינו שנקטן מחו ונחלש דעתו עד שאינו יודע מכחו ונדמה לו שאי אפשר לו לעמד כנגד תאוה זאת, כי עקר הגבורה הוא בלב, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ומי שלבו חזק יוכל להתגבר בכחו כנגד כל התאוות שבעולם ואפלו כנגד תאות נאוף כמו שראינו כמה צדיקים וכשרים שעמדו בנסיון רק עקר נפילת כל הנופלין לתאוות רעות הוא רק מחמת בחינת מחין דקטנות, דהינו שנקטן מחו עד שאינו יודע מכחו, כי עקר הכח הוא על-ידי חכמה שבמח, כי חכמה הוא אותיות כ"ח מ"ה ומ"ה בגימטריא אדם שעקר כח האדם הוא החכמה, כמו שכתוב, החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז). הינו שעקר הכח להיות עז כנמר כנגד כל התאוות והפתויים הוא רק על-ידי חכמה אמתיות שהוא בחינת מחין דגדלות, כי המחין הם בחינת מחצות פרוסות כנגד תאות נאוף, כמבאר בהתורה הנ"ל:

Copy passage with reference

הכלל שהאדם צריך להאמין מאד בכחו וידע באמונה שלמה שבודאי יש בכח שכלו ומחו לעמד כנגד תאות נאוף שהוא עקרא דיצרא בישא, כי המח והשכל הוא הנשמה, כמו שכתוב, ונשמת שדי תבינם. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר והנשמה של איש הישראלי אפלו של הפחות שבפחותים בודאי היא יכולה לעמד כנגד כל העולם עם התאוות:

Copy passage with reference

כי אין זה דרך הענוה להקטין כחו ולומר שאין לו נשמה גבה כמו הצדיקים והכשרים כאלו אין בידו להיות איש כשר או צדיק כי ענוה כזו אסורה והיא ענוה פסולה ואין זה ענוה כלל, רק מחין דקטנות שצריכין להתרחק מזה מאד כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר רק אדרבא, צריך כל אחד לומר בדעתו שיש לו נשמה גבה מאד, כי הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל הוא גבה מאד מאד. וצריך לומר בדעתו שאין נאה לו להיות כרוך אחר תאוות חס ושלום, מכל שכן וכל שכן לעבר איזה עברה חס ושלום, כמו שכתוב, ויגבה לבו בדרכי ה'. שצריכין להגביה לבו בדרכי ה', כי כל אחד מישראל רחוק בשרשו מאד מאד מעברה חס ושלום, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר כי מרחמם ינהגם, כי כל אחד מישראל הוא בעל כח גדול לעמד כנגד כל העולם עם תאוותיהן רק העקר שיזכה לידע מכחו. נמצא, שבאמת כל אחד מישראל הוא בעל כח גדול, רק שלאו כל אחד זוכה לידע מכחו, ולפי נפילת כל אחד לבחינת מחין דקטנות דהינו מה שאינו יודע מכחו כמו כן נופל לתאוות והעקר לתאות נאוף שהוא עקר היצר הרע. וכל מה שאדם עובר עברה יותר חס ושלום, יונק הסטרא אחרא ממנו יותר ובולע אותו יותר רחמנא לצלן, ועל-כן לפעמים הסטרא אחרא בולעת את האדם כל כך עד שהוא מגיע לעצם פנימיות קדשת יהדותו והיא מתחזקת ומתגברת לבלע נקדה זאת גם-כן ומביאה אותו לידי עברה גדולה חס ושלום, כדי לבלע אותו לגמרי חס ושלום, אבל תכף כשהיא רוצה לבלע את עצם פנימיות קדשתו אזי זאת הנקדה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, כי זאת הנקדה של פנימיות קדשתו היא בעל כח גדול מאד וכנ"ל ואי אפשר להסטרא אחרא לבלע אותה בשום אפן. ולא די שאינה יכולה לבלע אותה אף גם זאת הנקדה טובה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שהיא מכרחת לתן הקאות להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה מזאת הנשמה. ומזה בא בחינת מה שלפעמים האדם נתעורר בתשובה אחר כמה עברות, הינו כנ"ל. וכן שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שלפעמים עברה מביאה את האדם לידי תשובה, הינו על-ידי שנלכד באיזה עברה גדולה רחמנא לצלן, על-ידי זה נתמרמר לבו ונתעורר בתשובה עד שנעשה בעל תשובה גמור. וכל זה על-ידי בחינת הנ"ל. שלפעמים הסטרא אחרא מביאה אותו לידי עברה גדולה כל כך עד שהוא רוצה לבלע אותו לגמרי ואז מתגברת פנימיות הנקדה שלו שהוא בעל כח גדול שהסטרא אחרא רוצה לבלע גם אותה, ואזי היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה ועל-ידי זה לא די שאינה בולעת את הנקדה הקדושה הזאת אף גם היא מכרחת להקיא ולהוציא על-ידי זה כל הקדשות שבלעה בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

אבל בודאי אין שום אדם יכול לסמך על זה חס ושלום, כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. כי מי יודע אם יהיה לו כח לעמד שם, כי לפעמים התגברות הסטרא אחרא גדולה כל כך עד שבולעת אותו לגמרי חס ושלום, כמו שמצינו כמה אנשים שעברו עברות גדולות ולא שבו בתשובה לבסוף, כי יש בזה ענינים רבים לאין קץ. והם מסוד סתרי דרכי הבחירה שנתן ה' יתברך לכל אדם שאין מי שיעמד עליהם. אבל אחרי שכבר עבר מה שעבר חס ושלום, צריך לידע ולהאמין שאין שום יאוש בעולם כלל. ואפלו אם כבר רצה להתגבר אלפים פעמים להיות איש כשר ולא עלתה בידו ונפל למה שנפל, אפלו אם נפל לעברות גמורות וחמורות חס ושלום, אף-על-פי-כן עדין יש לו תקוה כל עוד נשמתו בו. והעקר היא האמונה שיהיה לו אמונה שלמה בה' יתברך. וישתדל בכל עז להתקרב לצדיק אמתי, וישפך שיחו לפני ה' יתברך. שיגלה לו הצדיק האמת. כדי שיזכה על ידו לאמונה שלמה. ואז בודאי יש לו תקוה לעולם יהיה איך שיהיה, כי עקר הכח לעמד כנגד היצר הרע הוא על-ידי אמונה שהיא כלל ועקר כל התורה כלה, כמו שכתוב, בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה. כי עקר האמונה הוא להאמין בחדוש העולם. להאמין שה' יתברך ברא הכל יש מאין כנ"ל. וזה בחינת כח מעשיו כנ"ל, שזהו בחינת ארץ -ישראל כנ"ל. כי ה' יתברך ברא הכל בכ"ח אתון דעבדא דבראשית. שהם בחינת כח מעשיו הגיד לעמו שעל-ידי זה כובשין ארץ-ישראל. וזאת האמונה הוא עקר הכח של ישראל להתגבר כנגד כל הקלפות והתאוות והסטרין אחרנין בגשמיות וברוחניות וכמו שאיתא בתקונים עשרין ותרין (דף סו) ובהאי כח מתתקפין ישראל על אדום, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (סימן מד לקוטי חלק א), עין שם כי כל זמן שהוא מקרב לצדיק האמת. שעל-ידי זה זוכה לאמונה שלמה להאמין בכח מעשיו. שהיא בחינת אמונת חדוש העולם שהוא עקר האמונה להאמין שה' יתברך ברא הכל בכחו וגבורתו בכ"ח אתון של מעשה בראשית על-ידי זה הכח יוכל להתגבר לעולם כנגד כל הסטרין אחרנין. וסוף כל סוף ישוב בתשובה שלמה. והסטרא אחרא תחזר ותקיא כל הקדשות שבלעה עד שיזכה לעשות גרים ובעלי תשובה כמבאר בהתורה הנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מלחמת עמלק שבכל דור ודור, כי זה עקר הבחירה של כל אדם כנ"ל. והבחירה של כל אדם לעמד כנגד היצר הרע. זה בחינת מלחמת עמלק. שהוא עקר זהמת הנחש שמשם עקר היצר הרע כידוע:

Copy passage with reference

וזה בחינת פורים שהוא מלחמת המן-עמלק. שעקר הכנעתו היתה על-ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש שזהו בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל-ידי זה עקר מפלת המן-עמלק כנ"ל. כי אסתר היא בחינת התפלה בבחינת דין, כי התפלה הוא בחינת אשה יראת ה' כידוע וכשהתפלה הוא בבחינת דין. אזי היא נקראת אסתר לשון הסתרה שהוא בחינת דין, בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו'. ואז כשהתפלה היא בבחינת דין אזי הסטרא אחרא רוצה לבלעה כדרכה תמיד שהיא בולעת את התפלה שהיא בבחינת דין כמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת ותלקח אסתר אל בית המלך אחשורוש. שאסתר בחינת התפלה בבחינת דין, נלקחה לבית הסטרא אחרא למלכות הרשעה, כי הסטרא אחרא רוצה לבלעה. אבל היא היתה בעל כח גדול, ולא די שלא בלעה אותה, אדרבא, היא עמדה בבית הבליעה שלהם. עד שהסטרא אחרא נתנה הקאות על-ידי זה, כי על-ידי זה שנלקחה אסתר, דהינו התפלה בבחינת דין אל הסטרא אחרא, על-ידי זה היה עקר מפלת הסטרא אחרא, דהינו מפלת המן-עמלק. ולא די שלא בלעו את ישראל כאשר עלה על מחשבתם הרעה אדרבא, ישראל יצאו אז מאפלה לאורה מיגון לשמחה. וחזר להם כל הקדשות שבלעו מהם, כמו שכתוב, ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה וכו'. ויקר-אלו תפלין וכו'. הינו שכל המצוות והקדשות שהסטרא אחרא רצתה לבלעם הכל החזירה אל הקדשה, כי הכרחה לתן הקאות על-ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש. שהיא בחינת התפלה בבחינת דין שנלקחה להסטרא אחרא כנ"ל. ואז לא די שהחזירה לישראל כל הקדשות והמצוות וכל גדלתם וכבודם וחשיבותם, כמו שכתוב, וכל עבדי המלך והאחשדרפנים והפחות וכו' מנשאים את היהודים וכו'. עד שזכו אחר כך על-ידי זה לבנין בית-המקדש שבנה כרש בן אסתר והחזיר כל הכלים לבית-המקדש ולא די בכל זה אף גם עצמות חיותם הכרחו להקיא. וזהו בחינת גרים הרבה שנתגירו אז, כמו שכתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', הינו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא נס נפלא אשר כמוהו לא נהיתה. וכמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מגדל הפלגת הנס של פורים. אשר אין דגמתו בכל הנסים שעברו עד ביאת משיח צדקנו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים. כי המן הרשע ימח שמו, בקש להשמיד ולהרג ולאבד את כל היהודים וכו'. כי המן-עמלק שהוא זהמת הנחש. בחינת והנחש היה ערום שיונק מהדעת כנ"ל. שעל-ידי זה נקטן המח בבחינת מחין דקטנות שעל-ידי זה עקר התגברות תאות נאוף שהוא עקר היצר הרע. עקר הכנעתו על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעומדת להסטרא אחרא בחינת עמלק בבית הבליעה שלו עד שמכרח לתן הקאות וכו'. כנ"ל. אבל זה הצדיק הבעל כח שנכנס למלחמה זאת להתפלל תפלה בבחינת דין כדי שתבלע אותה הנחש והסטרא אחרא. ועל-ידי זה דיקא יוציא כל הקדשות וכו' כנ"ל. זה הצדיק צריך להיות בעל כח גדול מאד וצריך להתבונן מאד בכחו. אם יש לו כח לעמד במלחמה זאת. וצריך לידע עם מי הוא נלחם, כי לפעמים אף-על-פי שהצדיק הוא בעל כח גדול. ויש לו כח לעמד כנגד איזה סטרא אחרא וקלפה גדולה, אבל אף-על-פי-כן לפעמים מתגברת סטרא אחרא וקלפה גדולה. כל כך שאין בכחו לעמד כנגדה. ועקר כלל כל הסטרא אחרא וזהמת הנחש הוא עמלק שכולל כל הסטרא אחרא וכל הקלפות וכל עובדי כוכבים שיונקים ממנו, כמו שכתוב, ראשית גוים עמלק. שעמלק כלול מכלם וכלם יונקים ממנו. ועל-כן ה' יתברך בעצמו צריך ללחם עמו, כמו שכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדר דר. ועל-כן לא היה יכל אפלו משה רבנו להכניעו לגמרי. וכמו שכתוב, ויחלש יהושע את עמלק וכו'. שפרש רש"י שחתך ראשי גבוריו ולא הרגו לגמרי. מכאן שעשו על-פי הדבור, כי מלחמת עמלק היתה על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל בתורה הנ"ל. ואף-על-פי שמשה רבנו עליו השלום, בודאי היה בעל כח גדול מאד, אף-על-פי-כן לא היה יכל להכניעו לגמרי. כי אם היה רוצה להכניעו לגמרי, היה מתגבר בכח קלפה חזקה וגדולה כל כך שגם משה לא היה יכל לעמד כנגדה, כי קלפת עמלק מגיע עד אין תכלית. ואין מי שיכול לעקרו לגמרי. כי אם ה' יתברך בעת שיבוא משיח צדקנו, על-כן הכרח משה ללחם עמו בחכמה גדולה על-פי הדבור לחתך רק ראשי גבוריו. ולא להכניעו לגמרי. ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדר דר, כי ה' יתברך בעצמו כביכול, צריך ללחם עמו בכל דור ודור, כי אין מי שידע איך להתנהג עמו כי אם ה' יתברך בעצמו. וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן-עמלק, כי המן-עמלק רצה להתגבר אז בכל כחו עד שרצה לבלע את ישראל לגמרי, כי בקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים והיה לו כח על-ידי שנשאו נשים נכריות שהוא פגם תאות נאוף. שעל-ידי זה עקר כחו. גם השתחוו לצלם שהוא פגם אמונה גם נהנו מסעדתו של אותו הרשע שהוא פגם תאות אכילה בחינת התגברות מזונא דגופא שהוא פגם אכילת עץ הדעת שעל-ידי כל זה מתגבר זהמת הנחש שהוא בחינת קלפת המן-עמלק, כמובן ומבאר בהתורה הנ"ל. שכל בחינות אלו, דהינו פגם אכילה ופגם נאוף ופגם אמונה תלויים זה בזה. והם פגמו אז בכל זה. ועל-ידי זה התגבר עליהם המן-עמלק שהוא עקר זהמת הנחש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המן מן התורה מנין? שנאמר, המן העץ וכו':

Copy passage with reference

נמצא, שהמן הוא עקר פגם עץ הדעת וכל יניקתו היתה על-ידי שחמל שאול על אגג זקנו שעל-ידי זה נולד המן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי מה שחמל שאול על אגג. זה בחינת רחמנות דסטרא אחרא שמשם עקר יניקת זהמת הנחש, בחינת והנחש היה ערום, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. והמן בגדל התגברותו אז חשב מחשבה רעה, כי ראה שישראל מרודים מאד מאד בתקף הגלות ויש עליהם פגמים וקטרוגים כאלה. עד שאז אם היה מתגבר עליהם בכח איזה קלפה קטנה בעלמא גם-כן היה קשה לעמד כנגדו לגדל חלישות ישראל אז, אבל הוא ברשעתו ימח שמו, התחכם אז והתגבר עליהם אז בכל מיני כחות שיש לו וקבץ זרש אשתו וכל אוהביו וכל עשרת בניו. שהם כל העשרה כתרין דמסאבותא. ורצה להתגבר אז על מרדכי וישראל. בכח כל החמשים שערי טמאה שהם כלל כל הסטרא אחרא שעמלק כלול מהם. ועל-כן עשה עץ גבה חמשים אמה ובכח כלם רצה להתגבר על ישראל אז בעת חלישותם הגדולה. בעת תקף הגלות בעת שהיו רחוקים מארץ-ישראל, כי עקר הכנעת עמלק הוא על-ידי ארץ-ישראל, כמו שכתוב, בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק וכו'. 'בארץ' דיקא, כי ארץ-ישראל הוא על-ידי כח מעשיו וכו' שמשם מקבלין עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, דהינו שמארץ-ישראל הוא עקר הכח של הצדיק הבעל כח שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שעל-ידי זה מכניע המן-עמלק. עד שזוכה לכל הבחינות המבארים שם בהתורה הנ"ל. עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם. שעל-ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. שאז יתנהג כל העולם בבחינת ארץ-ישראל, דהינו לגלות כח מעשיו של ה' יתברך שה' יתברך ברא הכל בכ"ח אתון וכו' כנ"ל. אבל כל עקר הכח של הצדיק שזוכה לכל זה הוא על-ידי ארץ-ישראל. ששם מאירין כח אתון כח מעשיו שמשם עקר הכח כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן עקר הכנעת עמלק הוא בארץ-ישראל דיקא כנ"ל. כי משם עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, אבל אז בסוף גלות בבל שהיו ישראל בגלות רחוקים מארץ-ישראל והיו חלושים אז מאד. והוא התגבר עליהם בכל כחותיו כנ"ל. ורצה לבלע את ישראל חס ושלום לגמרי כנ"ל. על-כן באמת היה אז עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה. אבל ה' יתברך חמל על עמו ושלח לנו אז את מרדכי ואסתר. ומרדכי הוא בחינת משיח שכלול מכל הריחות טובות שנמשכין על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כמבאר בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור שתרגומו מרי דכיא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שהוא ראש לכל הבשמים והריחות של שמן המשחה, שזהו בחינת משיח שנקרא בשם משיח על שם שנמשח בשמן המשחה, כי משיח הוא עקר הכח של שמן המשחה, כי משיח הוא כלל כל הריחות טובות שבעולם. ועל-כן על-ידי שמן המשחה נתקדשין הדברים בקדשתן, דהינו המשכן ומזבח וכלי שרת וכהנים גדולים ומלכים, כי כל הקדשות מקבלין על-ידי הריח טוב שהוא בחינת משיח שגדל וצומח על-ידי הקול המשקה את הגן. שנמשך על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל-ידי זה הקול יכולין להוכיח ולהפך עוונות לזכיות חל לקדש. בבחינת נרדי נתן ריחו, כמבאר בהתורה הנ"ל. כי עקר הקדשה היא בחינת הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל שעקר חיותה הוא הריח. ועל-כן על-ידי שמן המשחה שהוא בחינת ריח, בחינת משיח, על-ידי זה מעלין כל הדברים מחל לקדש. ומרדכי נמשך משם, כי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור. ועל-כן היה לו כח גדול של משיח לעמד כנגד כל קלפות המן-עמלק. ועל-כן בכחו היתה יכולה אסתר לירד לבית אחשורוש שהוא בית הסטרא אחרא. שזהו בחינת התפלה בבחינת דין שהסטרא אחרא רוצה לבלעה, אבל בכחו הגדול של מרדכי היהודי, על-ידי זה לא די שלא בלע אותה אדרבא, היא עמדה להם בבית הבליעה שלהם עד שהכרחו להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעו. והמן -עמלק נפל מאד מאד ותלו אותו ואת בניו על העץ, כי נפל ונכנע המן-עמלק מאד על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת אסתר וכנ"ל. וזהו בחינת תקף השמחה של פורים, כי על-ידי כל הנ"ל נתעורר השיר שיתער לעתיד. בחינת שיר פשוט וכו'. שמשם כל השמחות שבעולם. כפי ההארה שמקבלין משם. ואז בפורים נתעורר זה השיר בהארה נפלאה מאד, כי אז הוא התנוצצות משיח בחינת מרדכי כנ"ל. ועל-כן אז נמשך שיר ושמחה וחדוה גדולה עד אין קץ:

Copy passage with reference

וזה בחינת סעדת פורים שהיא מצוה גדולה להרבות בסעדה. לאכל ולשתות ולשמח, כי אז האכילה בקדשה בבחינת מזונא דנשמתא. כי על-ידי הריח טוב שנמשך על -ידי התפלה בבחינת דין וכו' כנ"ל על-ידי זה זוכין למזונא דנשמתא, כי מכניעין מזונא דגופא בבחינת וידו אחזת בעקב עשו, כמבאר בתורה הנ"ל. ועל-כן אז מצוה לאכל, כי אז זוכין למזונא דנשמתא כנ"ל, כי אז מכניעין קלפת עמלק שהוא מזרע עשו שהוא בחינת מזונא דגופא. בבחינת וידו אחזת בעקב עשו כנ"ל. ועל-כן נקראת אסתר הדסה על שם ריח טוב כי על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת אסתר על-ידי זה זוכין לריח טוב שהוא חיות הנשמה. שעל-ידי זה נתתקן הכל בבחינת נרדי נתן ריחו, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזהו בחינת מפלת עשרת בני המן. שהם עשרה כתרין דמסאבותא שעקר התגברותם הוא בחינת כפירות שמכניסין בלב להחליש אמונת חדוש העולם חס ושלום. ועל-כן הם עשרה כנגד עשרת הדברות שהם עשרה מדרגות של נבואה. שעל-ידי זה עקר האמונה לזכות להאמין בחדוש העולם. שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות. והם רוצים לפגם בכל זה חס ושלום, אבל על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל, על-ידי זה זוכין לעשרה מדרגות של נבואה. ונתגלה אמונת חדוש העולם. שה' יתברך ברא את הכל בעשרה מאמרות. ועל-כן אז נופלים יחד כל עשרת בני המן. כל עשר כתרין דמסאבותא, כי נופלים על-ידי בחינת עשרת הדברות עשרה מאמרות שנתגלין אז כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבפורים חזרו וקבלו את התורה מחדש, כמו שכתוב, קימו וקבלו וכו'. כי על-ידי התפלה בבחינת דין בחינת אסתר כנ"ל. על-ידי זה זוכין לבחינת נבואה בחינת רוח הקדש בחינת ותלבש אסתר מלכות. שלבשתה רוח הקדש, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. וזוכין לעשרה מדרגות של נבואה. שהיא בחינת עשרת הדברות, בחינת קבלת התורה כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת פסח וענין אסור חמץ, כי בפסח הוא יציאת מצרים ועקר יציאת מצרים היתה לגלות אמונת חדוש העולם. וזה היה עקר גאלת מצרים שעשה ה' יתברך עמנו אז נסים ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד אשר לא נשמעו ולא נראו בכל הארץ ובכל הגויים. אשר על-ידי כל זה נתגלה שיש אלקים שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי הוא יתברך ברא את העולם יש מאין ברצונו והוא מנהיג את העולם. ובידו לעשות בעולם כרצונו לשנות הטבע בכל עת לעשות ממים דם ומדם מים ומאור חשך ומחשך אור וכיוצא בזה בשאר המופתים אשר על-ידי כלם נתגלה אמונת אמתת אלקותו יתברך. שהוא יתברך חדש הכל ברצונו ועל-כן בידו לעשות בכל העולם כרצונו. כמו שכתוב בכל המופתים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי אין כה' אלקינו. וכיוצא בזה שאר לשונות כאלה הכתובים בכל המופתים. כי כל המופתים היו לגלות אלקותו יתברך שהוא אמונת חדוש העולם, כי אי אפשר להאמין בה' יתברך כי אם כשמאמינים בחדוש העולם כמובן לכל משכיל באמת. נמצא, שעקר בחינת יציאת מצרים הוא לגלות אמונת חדוש העולם שהיא עקר האמונה שנתגלה על-ידי כל המופתים הנוראים שעשה ה' יתברך לעינינו במצרים. ועל-כן עקר יציאת מצרים היתה על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שזהו בחינת והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הנאמר בתחלת הגאלה שפרשו רבנו זכרונו לברכה על התפלה בבחינת דין הנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. כי על-ידי התפלה הנ"ל על-ידי זה זוכין לגיר גרים. שזהו בחינת וגם ערב רב עלה אתם, דהינו גרים רבים שנתגירו אז. ועל-ידי זה נתרבה הכבוד דקדשה. ועל-ידי זה זוכין לנבואה שהוא מתן תורה ועל-ידי זה נתגלה אמונת חדוש העולם שהיא בחינת ארץ-ישראל. ועל-ידי זה נתעורר השיר הנ"ל שהוא הקול המשקה את הגן. שעל-ידי זה גדלים כל הריחות והיראות שעל-ידי זה נכנע עקב דסטרא אחרא שהוא בחינת מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל. אבל אז בשעת יציאת מצרים אף-על-פי שכבר קבלו כח על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעל-ידי זה היה עקר יציאת מצרים כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין לא זכו לקבלת התורה וכל זמן שאין מקבלין את התורה. עדין אין נתגלה אמונת חדוש העולם בשלמות, כי עקר שלמות אמונת חדוש העולם הוא על-ידי מתן תורה שהיא בחינת עשרה מדרגות של רוח נבואה ורוח הקדש שעקר ברור המדמה הוא על-ידי זה. שעל-ידי זה עקר שלמות האמונה להאמין בחדוש העולם שהוא עקר האמונה כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן אז בשעת יציאת מצרים שהיו עדין קדם קבלת התורה עדין לא היה אפשר לברר המדמה בשלמות וכל זמן שאין המדמה מברר על-ידי רוח נבואה שהוא מתן תורה. עדין אי אפשר לגלות בשלמות אמונת חדוש העולם. וכל זמן שאין נתגלה אמונת חדוש העולם אי אפשר לצאת מקלפת מצרים שעקר זהמתם היה על-ידי הכפירות הנמשכין מהכופרים בחדוש העולם ימח שמם וזכרם. ועל-כן באמת היתה יציאת מצרים על-ידי נס נפלא ונורא מאד מאד כמבאר בכתבי האר"י ז"ל, שה' יתברך המשיך עליהם מחין גדולים ונוראים מאד שלא בהדרגה ושלא כסדר, עין שם, הינו שאף-על-פי שלא זכו עדין לרוח נבואה בשלמות שהוא קבלת התורה. אף-על-פי-כן המשיך עליהם ה' יתברך מחין גדולים שהם בחינת רוח הקדש, בחינת ברור המדמה. עד שנתגלה גם בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה אמונת חדוש העולם ועל-ידי זה יצאו ישראל ממצרים, כי עקר יציאת מצרים הוא על-ידי אמונת חדוש העולם כנ"ל. ובשביל זה הצרכו לצאת בחפזון גדול כדי שלא יתאחזו בהם הקלפות שהם הכפירות מחמת שעדין לא זכו לקבלת התורה שעל-ידי זה עדין לא נתברר המדמה בשלמות רק יציאתם מהכפירות וקלפת מצרים היתה בדרך נס שבאו עליהם הארת המחין שלא בהדרגה ושלא כסדר כמבאר בכתבים:

Copy passage with reference

ובשביל זה צריכין לאכל מצה בפסח. וחמץ אסור באסור חמור מאד בבל יראה ובל ימצא. ועקר אסור החמץ הוא על-ידי המים דיקא, כי עקר הזהירות מחמץ למצה הוא דיקא משעה שנתנו מים בעסה. שאז צריכין לזהר מאד לבלי להשהות את העסה שלא תתחמץ על-ידי המים, כי עקר אמונת חדוש העולם הוא בחינת מים, כי מים קדמו לעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. מתחלה היה העולם מים במים וכו' וכן פרש רש"י בפסוק בראשית שהמים קדמו לכל הבריאה ועקר אמונת חדוש העולם היא רק להאמין בהתחלת הבריאה שהם המים. להאמין שה' יתברך ברא את תחלת הבריאה שהיא המים יש מאין המחלט. ואחר כך ברא מהם כל העולם ומלאו, כי עקר מה שצריכין להתחזק באמונה על חדוש העולם היא רק על ההתחלה כי מה שאחר הבריאה שברא ה' יתברך יש מיש, זה אינו חדוש אצל העולם כל כך, כי החדושים שה' יתברך מחדש יש מיש, זה אנו רואין בכל יום ובכל עת ובכל שעה כי באמת אנו רואין חדוש העולם בכל עת ובכל שעה. כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. שבערב חמה שוקעת ונעשה חשך. ובבקר חוזר ומחדש אור החמה. וכן מחטה אחת שזורעין בארץ ה' יתברך מצמיח ממנה כמה שבלים גבוהים עם כמה מאות חטים. וכן מגרעין אחד מצמיח ברצונו אילן גדול ונפלא. ומטפה סרוחה הוא בורא ברצונו אדם גדול וחיה גדולה וכיוצא בזה פלאות הבריאה שאנו רואין בכל עת ובכל שעה. מה שה' יתברך בורא בריות נפלאות בכל יום ובכל עת ובכל רגע. אבל מחמת שכל אלו הבריות הנפלאות בורא אותם ה' יתברך יש מיש, כי כך גזר ברצונו שמיום הבריאה והלאה יברא הכל יש מיש. על-כן אף-על-פי שאנו רואין בעינינו חדושי בריותיו בכל עת. אף-על-פי-כן אי אפשר להבין בשכל חדוש העולם מחמת שאז היה יש מאין. על-כן צריכין להתחזק באמונה להאמין באמונה שלמה שה' יתברך ברא הכל ברצונו בתחלת הבריאה יש מאין המחלט. ובאמת מי שיש לו מח אמתי בקדקדו ומסתכל על האמת. אין שום חלוק אצלו בין חדוש העולם בתחלת הבריאה. ובין החדושים שה' יתברך עושה בכל עת, כי כמו שאין יכולין להבין חדוש העולם של תחלת הבריאה, כמו כן אי אפשר להבין בשום שכל החדושים שה' יתברך מחדש בכל עת, כי בודאי אם לא היינו רואים בעינינו שנצמח מגרעין אחד אילן גדול כזה בודאי לא היה שום חכם ומחקר מאמין בזה. שיוכל להיות נצמח מגרעין קטן כזה. אילן גדול כזה עם ענפים ועלים ופרות כאלה. ואיך היה אפשר לציר זאת בשכל ואף-על-פי-כן אנו רואין בעינינו פלאות הבורא כאלה בכל עת. שנצמח אילן גדול מגרעין אחד. ואדם בעל דעה ובעל שכל נברא מטפה סרוחה. וכיוצא בזה שאר פלאות הבריאה מה שלא היה אפשר להבין כלל. אם לא היינו רואין אותם בעינינו. וגם עכשו שאנו רואין אותם בעינינו. אי אפשר לציר זאת בשכל ולהבין איך נעשה זאת. איך נמשך שכל ודעת לטפה סרוחה שיהיה מטפה לחה וסרוחה כזאת אדם בעל קומה ובעל צורה ובעל שכל כזה. רק הוא יתברך אמר ויהי הוא צוה ויעמד. וזה הבורא יתברך. שהוא יכול לברא מגרעין אחד אילן שלם, הוא יכול בודאי גם-כן לברא יש מאין המחלט לגמרי, כי כמו שאי אפשר להבין בריאת יש מאין כן אי אפשר להבין בריאת יש מיש כנ"ל:

Copy passage with reference

ומאחר שאנו רואין בריאת יש מיש בכל יום ובכל עת. אף-על -פי שאין אנו מבינים זאת בודאי אנו מחיבים להאמין גם בבריאת יש מאין. רק מחמת שבריאת יש מאין לאו כל אדם זוכה לראות כי אם הצדיקים בעלי רוח הקדש, על-כן אי אפשר לציר זאת בשכל. וצריכין לסמך רק על אמונה. הנמשכת על-ידי בעלי רוח הקדש האמתיים:

Copy passage with reference

נמצא שעקר התחזקות מה שצריכין להתחזק באמונה להאמין בחדוש העולם. הוא רק על התחלת הבריאה שהיתה יש מאין. והתחלת הבריאה היתה ממים שהיו ראשונים לכל הבריאה, כי המים ברא אותם ה' יתברך בתחלה כנזכר לעיל. נמצא שעקר אמונת חדוש העולם תלוי במים שהם ראשונים לבריאה. שהם העקר שנבראו יש מאין המחלט, כי מה שנברא אחר כך נברא ממים שהוא יש מיש שאלו החדושים של בריאת יש מיש אנו רואין תמיד בכל עת. ועל-כן מחמת שעקר אמונת חדוש העולם הוא במים, על-כן מים יש בהם שני כחות חסד ודין ימין ושמאל, כמובן בזהר מים אנון לימינא וכו' (זהר וארא דף כד) כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר (איוב לו) ופרש רש"י משל לנחתום וכו' ועל-כן המים מטהרין מכל הטמאות ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על -ידי טבילה. או נטילה ורחיצה במים, כגון כהנים בעבודתן שאי אפשר לו להתקרב לשום עבודה כי אם על-ידי טבילה וקדוש ידים ורגלים במים. וכן כלל ישראל לא נכנסו לברית כי אם על-ידי טבילה במים וכו'. ולהפך מצינו שהמים עלולים לקבל טמאה. וכן אין האכל מכשר לקבל טמאה עד שיבוא עליו מים, כמו שכתוב, וכי יתן מים על זרע וכו'. כי עקר כל הקדשות והטהרות הם נמשכין כפי אמונת חדוש העולם, כי עקר הקדשה והטהרה, היא האמונה הקדושה. ולהפך עקר הטמאה והזהמא ותקף הדין הוא על-ידי כפירות חס ושלום. ועל-כן מחמת שעקר האמונה שהיא אמונת חדוש העולם הוא במים על-כן צדיקים ילכו בם וכו'. שמי שזוכה לאמונה הוא מקבל על-ידי המים כל הקדשות והטהרות. שכלם נמשכין מתחלת הבריאה שברא ה' יתברך את המים יש מאין שמשם כל הקדשות. כי בתחלת הבריאה היה הכל קדש כמבאר במקום אחר. אבל להפך פושעים יכשלו בם, שכל הכפירות שלהם הוא בבחינת מים דיקא שהם תחלת הבריאה יש מאין ששם עקר כפירתם ימח שמם כנ"ל. ועל-כן המים עלולים לקבל טמאה. כי עקר אחיזת הטמאה למי שבא לטמא הוא בבחינת מים דיקא שהם תחלת הבריאה יש מאין. ששם מגיע עקר כפירתם שהוא עקר הטמאה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת חמץ ומצה. שעקר הזהירות מחמץ למצה הוא במים דיקא כנ"ל, כי תכף כשבא מים על העסה תכף ומיד צריכין לזהר מאד מחמץ לבלי להשהות את העסה כלל. כדי שלא יתאחזו בהמים הכפירות של מצרים שכופרים בחדוש העולם ימח שמם שעקר כפירתם היא במים דיקא. שהם תחלת הבריאה יש מאין כנ"ל. ועקר הזהירות הוא לבלי להשהות את העסה שלא תחמץ במשך הזמן ועקר חמץ ושאור שנעשה במשך הזמן הוא על-ידי הרוח והאויר כנראה בחוש שהעסה עולה ונתפחת כשנחמצת, שזהו על-ידי האויר והרוח. ואז בפסח צריכין לזהר מזה מאד. שזהו עקר אסור חמץ ושאור שלא לאכל מעסה שעלתה בנפיחה ונחמצה, כי אז בשעת יציאת מצרים עדין לא נתברר בשלמות כח המדמה. מחמת שעדין לא היה מתן תורה ולא זכו עדין לרוח הקדש רוח נבואה בשלמות כנ"ל, על-כן אז עדין יש שליטה לרוח שטות, 'רוח' דיקא. בחינת אויר ורוח טמא. שהוא בחינת רוח שטות, הפך רוח ואויר קדוש שהוא בחינת רוח הקדש, על-כן צריכין לשמר אז את העסה מעת נתינת המים שלא תשהא. שלא ישלט בה רוח ואויר הטמא שהוא רוח שטות. שהוא רוח הטמא של המעוננים והמנחשים והמכשפים של מצרים שעל ידם מתקלקל המדמה. ובאים כפירות ואמונות כוזביות על ידם, דהינו כפירות בחדוש העולם שהוא בחינת מים כנ"ל. ועל-כן אז בפסח בשעת יציאת מצרים שהוא קדם מתן תורה עדין לא זכו בשלמות לרוח הקדש כנ"ל, על-כן צריכין אז לזהר מזה שזה עקר אסור חמץ לזהר שלא ישלט הרוח בעסה מעת נתינת המים שלא ישהא עד שישלט הרוח ויחמיץ את העסה חס ושלום. כדי שלא יתאחזו הכפירות במים שנמשכין מרוח שטות מחמת שעדין לא זכו לרוח הקדש בשלמות מחמת שעדין היה קדם קבלת התורה כנ"ל. אבל בשבועות שכבר קבלו ישראל את התורה. וזכו לרוח הקדש בשלמות על-כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז הרוח והאויר הוא בבחינת רוח הקדש אויר הקדשה שעל-ידי זה מתברר המדמה יותר. ועל-כן צריכין להביא חמץ דיקא, דהינו ששלטה בהם הרוח והאויר, כי אז הרוח והאויר נמשך מבחינת רוח הקדש שעל-ידי רוח והאויר הזה מתברר המדמה יותר. וזוכין לאמונת חדוש העולם בשלמות. שזהו עקר הטהרה שזהו עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שתי הרחיצות שרוחצין בליל פסח במים, כי אז צריכין להמשיך מימי הטהרה ביותר. שהם בחינת אמונת חדוש העולם שעל-ידי זה עקר הטהרה שזהו עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל:

Copy passage with reference

על-פי התורה הנ"ל מבאר ענין ברכת הריח שמברכין לפניו ולא לאחריו, כמבאר בשלחן ערוך על הריח מברכין לפניו אבל לאחריו אין צריך לברך כלום, כי מבאר בהתורה הנ"ל. שעקר האמונה זוכין על-ידי ברור המדמה שזוכין על -ידי שמתקרבין לצדיק אמתי. שהוא מנהיג הדור שיש לו בחינת רוח הקדש רוח נבואה, עין שם היטב ועל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם. שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם באמונה, כי עקר חדוש העולם היה על-ידי אמונה, כמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה. ועל-כן היה כל העולם תלוי עד ששי בסיון שקבלו ישראל את התורה כי אז זכו לרוח נבואה וכו'. שעל-ידי זה נתברר המדמה וזכו לאמונת חדוש העולם וכו', עין שם. וחדוש העולם של לעתיד יהיה גם-כן על-ידי אמונה וכו' וחדוש העולם שלעתיד יהיה בבחינת ארץ-ישראל. ואז יתנהג העולם בבחינת ארץ-ישראל שהנהגתה על-ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות וכו'. שעל-ידי שיר הזה גדלים כל הריחות והיראות שזהו בחינת קול המוכיח הראוי וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

ועל-כן אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח, כי כל הברכות שמברכין על כל דבר תחלה וסוף, הכל היא בשביל לגלות האמונה הקדושה, הינו אמונת חדוש העולם כי על -ידי הברכות שמברכין על כל דבר. מגלין שה' יתברך ברא וחדש את העולם וכל אשר בו. כמו שאנו מברכין המוציא לחם מן הארץ. בורא פרי העץ. בורא פרי האדמה וכו'. שעל-ידי כל זה אנו מגלין אמונת חדוש העולם. שהוא היוצר הוא הבורא יתברך שמו. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר תחלה וסוף כי בברכה ראשונה מגלין אמונת חדוש העולם של עכשו, דהינו חדוש העולם הזה. כמו שאנו מברכין בתחלה בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכו'. שבזה אנו מגלין שה' יתברך ברא את העולם הזה וכל אשר בו כנ"ל, אבל גם אחר האכילה צריכין לברך עוד ברכה אחרונה. וזה בשביל לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד, כי ברכה אחרונה מברכין אחר האכילה. אחרי שכבר נאכל ונתבטל ועבר מן העולם הדבר שאכלנו. ואזי עקר הברכה היא בבחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד, כי כל דבר שבעולם יש לו התחלה ותכלית. ועקר הוא התכלית כי ה' יתברך לא ברא שום דבר לריק חס ושלום, רק כל דבר שבעולם דומם צומח, הכל כאשר לכל צריך שיבוא אל התכלית הטוב, דהינו בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד. שאזי יהיו נכללין כל דבר שבעולם בשרש חיותם. האדם שבשבילו נברא הכל כידוע ועל-ידי החיות שהאדם מקבל מאיזה דבר בקדשה ובטהרה ובברכה בכונה כראוי על-פי דין תורה הקדושה על-ידי זה מעלה הדבר לשרשו. ועל-ידי זה יבוא זה הדבר לתכליתו. בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד. ועל-כן אחר האכילה שאז כבר הגיע הסוף של הדבר שאכל, כי כבר עבר ובטל מן העולם, אז עקר הברכה שמברכין על החיות שקבלנו מזה המאכל. היא שעל-ידי זאת הברכה יעלה זה החיות של הדבר שאכל לתכליתו ושרשו בעת שיהיה חדוש העולם. שאז יגמר בשלמות התקון של כל הדברים שבעולם כידוע. ובשביל זה מברכין ברכה אחרונה בורא נפשות רבות וכו', כי עקר הברכה אחרונה היא בבחינת עולם הנפשות שהוא חדוש העולם שלעתיד. שאז יהיה עולם הנשמות והנפשות. ובשביל זה על הלחם שהוא עקר חיות האדם מברכין ברכת המזון. ועקר ברכת המזון הוא לברך ה' יתברך על ארץ-ישראל שנתן לנו, כמו שכתוב, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי ברכת המזון שהיא ברכה אחרונה, הוא בבחינת חדוש העולם של עתיד וחדוש העולם שלעתיד הוא בבחינת ארץ-ישראל, כי אז יתחדש העולם בבחינת ארץ-ישראל כנ"ל ועל-כן עקר ברכת המזון הוא לברך ה' יתברך על ארץ-ישראל. שזה עקר בחינת חדוש העולם שיתחדש בבחינת ארץ-ישראל, שזהו בחינת הברכה אחרונה כנ"ל. ועל-כן ברכה אחרונה חשובה יותר מברכה ראשונה, כי עקר הברכה מדאוריתא היא ברכה אחרונה שהוא ברכת המזון, כי חדוש העולם של לעתיד בודאי חשוב הרבה יותר מחדוש העולם של עכשו, כי עקר התכלית הוא העולם של לעתיד שהוא העולם הבא. וכל העולם הזה לא נברא כי אם בשביל לזכות לחדוש העולם של לעתיד שהוא עולם הבא אשרי הזוכה אליו:

Copy passage with reference

נמצא, שברכה ראשונה וברכה אחרונה שמברכין על כל דבר הוא בבחינת אמונת חדוש העולם של עכשו. שזהו בחינת ברכה הראשונה. ובחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד שזהו בחינת ברכה אחרונה שהיא בשביל להעלות הדבר לתכליתו האחרון. שהוא בחדוש העולם של לעתיד כנ"ל. ועל-כן על הריח אין צריך לברך ברכה אחרונה, כי כל עקר הריח נמשך מבחינת חדוש העולם של לעתיד כמבאר בהתורה הנ"ל. שכל הריחות גדלים מבחינת קול הנגון שיתער לעתיד בעת שיהיה חדוש העולם וכו' כנ"ל. ועל-כן הריח הוא חיות הנשמה, כי עקר חיות הנשמה הוא מבחינת חדוש העולם של עתיד שהוא עולם הנשמות. אשר כל תשוקת הנשמה וחיותה ושעשועה הוא רק משם, כי הנשמה ממאסת בעולם הזה ואין לה חיות רק מהריח. הנמשך מחדוש העולם של לעתיד שהוא חיי העולם הבא, על-כן אין צריכין לברך על הריח ברכה אחרונה. לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד. מאחר שכל עקר הריח נמשך רק משם כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

כי באמת מה שאנו צריכין לברך על כל דבר תחלה וסוף. כדי לגלות אמונת חדוש העולם של עכשו. ואמונת חדוש העולם שלעתיד כנ"ל. כל זה הוא רק בשביל ברור המדמה. שעל-ידי זה עקר האמונה, כי לכאורה קשה למה לנו לברך הברכה בפה מלא דיקא לגלות האמונה, הלא היה די במחשבה, שיאמין במחשבתו שה' יתברך ברא הכל. ועתיד לחדש הכל? אך מה שאנו צריכין לומר כל הברכות וההודאות בפה מלא דיקא, הכל הוא מחמת ברור המדמה. כי מחטא אדם הראשון. וכן כל אחד על-ידי חטאיו על-ידי זה נתבלבל המדמה. שזהו בחינת זהמת הנחש כמבאר בהתורה הנ"ל. שבלבול המדמה זהו בחינת זהמת הנחש. ועקר האמונה תלויה בהמדמה. וכפי שמברר כל אחד את הכח המדמה כמו כן זוכה לאמונה ולברר המדמה אי אפשר כי אם על-ידי רוח נבואה רוח הקדש כנ"ל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה צריכין לומר כל הברכות והתפלות וכו' בפה מלא דיקא. כדי לברר המדמה על-ידי זה, כי על-ידי הדבור הקדוש של הברכה והתפלה מתברר המדמה, כי הדבור דקדשה הוא בבחינת רוח ה' רוח הקדש, בבחינת רוח ה' דבר בי (שמואל ב כג) ועל-כן על-ידי שמדברין בפה מלא הדבורים הקדושים של הברכות והתפלות שהם נמשכין מבחינת רוח נבואה רוח הקדש. על-ידי זה מתברר המדמה שעל-ידי זה עקר האמונה כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על-ידי שמדברים דבורי אמונה בפה דיקא. כמו שכתב רבנו (בלקוטי תנינא סימן מד) האמונה תולה בפה של אדם. כמו שכתוב, אודיע אמונתך בפי הינו כנ"ל. כי אי אפשר לזכות להאמונה כי אם על-ידי ברור המדמה שאינו מתברר כי אם על-ידי הדבור בפה מלא כנ"ל:

Copy passage with reference

ועקר המדמה אין לו כח כי אם בעשיה גשמית ששם יש לו כח לבלבל. ושם צריכין עקר הברור של המדמה. שזה בחינת מה שכתוב בכתבים שעקר אחיזת הקלפות הוא בעשיה, כי עקר אחיזת הקלפות הוא על-ידי כח המדמה שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת טוב ורע. שעקר אחיזתו בעשיה גשמית דיקא. ושם צריכין עקר הברור, כי דע כי כח המדמה הוא בחינת הממצע בין גשמיות לרוחניות, בין גוף לנפש. כי כח המדמה הוא בחינת תכלית הרוחניות של כל הגשמיים. והוא תכלית הגשמיות של הרוחניות. ועל-כן הוא בחינת הממצע שמחבר גשמיות ורוחניות, כי כל הדברים הגשמיים שבעולם אנו יכולים לצירם במח כתבניתם ודמותם ממש. וזה הכח שמציר כל הדברים במח זה בחינת כח המדמה כי כח השכל האמתי הפנימי רחוק ונעלם מאד מכל מיני גשמיות. רק עקר הציור הוא על-ידי כח המדמה כמבאר כל זה בספרים. וזה הציור שמצירין דבר גשמי במח. זה הציור הוא תכלית הרוחניות של אותו הדבר, אבל כנגד הדעת זה הציור הוא בחינת תכלית הגשמיות, כי אף-על-פי שאין בהציור שבדעת שום גשמיות, אף-על-פי-כן מאחר שמציר בדעתו דבר גשמי הוא נחשב תכלית הגשמיות נגד פנימיות הדעת, אבל נגד הדבר הגשמי בעצמו הוא בבחינת תכלית הרוחניות. מאחר שאנו מעלין דבר גשמי אל המח. ומצירין ציורו לבד במח בלי שום גשמיות כלל. והבן הדבר היטב. נמצא שכח המדמה הוא בבחינת ממצע בין גשמי לרוחני. ורק על-ידי הכח הזה יכולין להושיט ולהודיע ציור דבר גשמי להמח והדעת וכמבאר מזה בספרים. ועל-כן שם בבחינת הכח המדמה שם עקר הנסיון והבחירה של כל אדם. ושם עקר אחיזת בחינת עץ הדעת שהוא בחינת נגה בחינת מתקלא שמשם עקר הנסיון והבחירה כידוע, כי עצם השכל הוא גבה ממלאך ורחוק בודאי מכל חטא ומכל תאוה. ומכל גשמיות העולם הזה. ולהפך גוף החמר הוא בחינת בהמה שאין לה שום בחירה. ואין לה כח להטות משום תאוה. ועקר הנסיון והבחירה הוא רק מחמת חבור הנפש והגוף. ועקר החבור הוא על-ידי בחינת הכח המדמה שבאדם. שיש לו כח לנטות לכאן או לכאן, כי מי שזוכה לברר המדמה אזי זוכה על-ידי זה לאמונה שלמה לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. ואז יזכה לעלות דרך המדמה אל עצם השכל הפנימי שהיא הנשמה. ועל-ידי זה יזכה לרב טוב הצפון עין לא ראתה וכו'. כי המדמה הוא בחינת סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו'. ולהפך להפך, כי כל הנפילות והירידות של כל הרחוקים שנתרחקו מה' יתברך. הכל היה על-ידי שלא בררו המדמה על-ידי התקרבות לצדיקים אמתיים וסמכו על דעת עצמן. ועל-ידי זה נאבדו ונטרדו מן העולם. כי באמת הדעת והחכמה של כל בני-אדם שבעולם. אפלו של החכמים הגדולים הכל הוא רק בחינת כח המדמה שרבו מערב בדמיונות כוזבים. ואין מי שיזכה לשכל אמתי. כי אם הנביאים בעלי רוח הקדש ושארי צדיקים אמתיים כיוצא בהם, כי בכל דור ודור נמצאים בעלי רוח הקדש אפלו אחר שפסקה הנבואה כמבאר באריכות בכתבי האר"י ז"ל וכמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ומי שרוצה לזכות לחיים אמתיים, דהינו לאמונה שלמה שזה עקר החיים. אי אפשר לזכות כי אם על-ידי שישתדל ויתאמץ ויבקש הרבה מה' יתברך שיזכה להתקרב לצדיקים אמתיים כנ"ל. שעל ידם דיקא יזכה לברר המדמה שעל-ידי זה עקר האמונה כנ"ל. שזהו עקר בחינת קבלת התורה. על-ידי שזכו להאמין במשה רבנו. שעל-ידי זה זכו לקבל בחינת רוח נבואה רוח הקדש. ועל-ידי זה נתקים העולם. כי על-ידי זה נתגלה אמונת חדוש העולם כנ"ל בהתורה הנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא שעקר אחיזת המדמה הוא רק בעשיה גשמית. ששם צריכין עקר הברור. ועל-כן על הריח אין צריך לברך רק ברכה ראשונה. שאז עדין נאחז הריח בדבר גשמי על-כן צריכין לברך הברכה ראשונה. כדי לברר בחינת המדמה. כדי לגלות אמונת חדוש העולם. אבל אחר שקבל הריח שאז הריח שקבל אינו מלבש בשום דבר גשמי והוא רק חיות הנשמה, על-כן אין צריך עוד ברכה אחרונה, כי אין צריך ברור המדמה עוד. מאחר שכבר נתפשט מן הגשמיות שאז אין עוד שום שליטה להמדמה לבלבל חס ושלום. ועל-כן הריח נכלל תכף בבחינת חיות הנשמה שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד. מאחר שאחר שמריחין הריח אין מלבש עוד בשום גשמי. ואין עוד כח להמדמה לבלבל כלל. מה שאין כן שארי דברים שגם אחר האכילה עדין נשאר בגוף גשמיות המאכל וצריכין לברר פנימיות החיות מכח המדמה שנאחז בגשמיות. כדי לכללו בהתכלית שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד. על-כן צריכין לברך גם ברכה אחרונה בשביל ברור המדמה. כדי לגלות על-ידי הברכה בפה בחינת חדוש העולם של לעתיד כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת הדרך לארץ-ישראל. מה שצריכין יסורים גדולים קדם שבאין לארץ-ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שארץ-ישראל הוא אחד מהדברים שבאים על-ידי יסורין. וצריכין כמה טלטולים ולסבב דרכים רבים קדם שבאין לארץ-ישראל. וגם אבותינו כשיצאו ממצרים לכבש ארץ-ישראל. הסבם ה' יתברך בכמה דרכים שונים קדם שזכו לבוא לארץ-ישראל, כמו שכתוב, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא לארץ-ישראל כפי שפרש רש"י שם. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו וכו'. וזה בחינת חמשים יום של ספירת העמר כדי לזכות לקבלת התורה שעל-ידי זה נתברר המדמה כנ"ל. שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם שלעתיד שזהו בחינת ארץ -ישראל כנ"ל, כי אי אפשר לבוא לארץ-ישראל כי אם על -ידי ברור המדמה. שעל-ידי זה עקר האמונה, שעל-ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד, שזהו בחינת ארץ-ישראל כנ"ל. ועל-כן צריכין לסבב הדרך ולסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים, כי עקר אחיזת המדמה הוא בארץ הגשמי הזה, כי הארץ היא תכלית הגשמיות ששם עקר אחיזת המדמה. וזהו בחינת מעלת ארץ-ישראל שהיא ארץ גשמי שקדושה בקדשה כזו עד ששם על-ידי הארץ הקדושה הגשמי דיקא, זוכין לאמונה שלמה בתכלית השלמות, כי הארץ הגשמי היא קדושה שם כל כך עד שהארץ הגשמי דיקא של ארץ-ישראל הוא בבחינת ברור המדמה. שעל-ידי זה עקר האמונה ועל-כן צריכין לסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים. הכל בשביל ברור המדמה, כי בכל מקום שבאין לשם בעת שעוסקין בהדרך של ארץ-ישראל. ושם בכל מקום ומקום יש בלבולים של בלבול המדמה. ועל-ידי שהולכין דרך שם בשביל לבוא לארץ-ישראל. מאחר שפנימיות תכלית כונתו שהולך בכל אלו המקומות. הכל היא בשביל לבוא לארץ-ישראל, על-ידי זה הוא מברר בכל מקום ומקום ניצוצי האמונה שנפלו על-ידי בלבול המדמה שנאחז בזה המקום. ועל-כן בכל פסיעה ופסיעה שהולך בשביל הנסיעה לארץ-ישראל או לשאר דבר שבקדשה. ובפרט להתקרב לצדיק אמתי, אזי בכל פסיעה ופסיעה הוא מברר המדמה בכל מקום שדורך שם. מאחר שכונתו בשביל ארץ-ישראל שמשם עקר ברור המדמה כנ"ל. ועל-כן על-פי רב צריך לסבב הדרך הרבה, הכל כפי מה שצריך לברר המדמה, כפי שרש נשמתו. וכפי מעשיו שעשה בגלגול זה ובגלגולים אחרים. ואז יזכה לבוא לארץ-ישראל ששם עקר תכלית שלמות תקון המדמה כי שם היא בחינת חדוש העולם של לעתיד שיהיה בבחינת ארץ-ישראל כנ"ל בהתורה הנ"ל:

Copy passage with reference

ובשביל זה נקרא הארץ אדמה. לשון דמיון, הינו בחינת המדמה, כמו שכתוב, וביד הנביאים אדמה. כי עקר אחיזת המדמה הוא בבחינת הארץ שהוא תכלית הגשמיות כנ"ל. ובשביל זה נקרא האדם בשם אדם על שם המדמה. שהוא לשון דמיון בחינת מדמה. כי עקר האדם נברא בשביל הבחירה שהוא תלויה בכח המדמה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ספירת העמר שהוא כדי שיטהרו נפשות ישראל מזהמתם, הינו מזהמת מצרים שהיא בחינת זהמת הנחש שהיא בחינת בלבול המדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל. שבלבול המדמה הוא בחינת זהמת הנחש. ועקר הקדשה והטהרה של איש הישראלי הוא כשזוכה לטהר ולברר המדמה. שזהו בחינת הברור והטהרה מזהמת הנחש כנ"ל. שזהו עקר עבודת האדם כידוע. ובשביל זה צריכין לספר ספירת העמר קדם קבלת התורה כדי לטהרנו מזהמת הנחש, הינו מבלבול המדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין לספר הימים, כי הספירה והמנין הוא בבחינת המדמה ששם כל הדמיונות והתמונות, כי עקר הספירה והמנין הוא רק במקום שיש שנויים ודמיונות, כי למעלה בתכלית השרש כלו אחד. ואין שם שום דמיון ושם כלו אחד. ואין שיך שם ספירה ומנין כלל. ועקר הספירה במקום שיש שנוי התמונות והדמיונות והציורים של כל הנבראים שבעולם. שכל אחד משנה מחברו בדמותו ותבניתו. ושם עקר הספירה והמנין. וכל השנויים והדמיונות והתמונות כלם הם בבחינת כח המדמה. ועל שם זה נקרא מדמה לשון דמיון ותמונה, כי המדמה בשרשו גבה מאד. כי נמשך משרש התחלת נקדת הבריאה שהיא תחלת הצמצום, כי תכף כשנתהוה הצמצום של התחלת הבריאה כידוע, תכף התחיל שרש המדמה, כי המדמה הוא בחינת צמצום השכל. כמו האדם כשנסתלק שכלו כגון בשנה וכיוצא אין נשאר אצלו רק המדמה שהוא רק הרשימו של השכל. וכמו כן למעלה בשרשו תחלת הצמצום שהוא בחינת הסתלקות אור השכל העליון שהוא שרש כל הבריאה כלה כידוע, כי בלא זה לא היה מקום לבריאה. ולא היה אפשר להתהוות שום נברא וכו'. זאת הבחינה של תחלת הצמצום זהו בחינת שרש המדמה. שמשם שרש הבחירה כנ"ל, כמובן בספרים ובפרט בדברי רבנו זכרונו לברכה ששרש הבחירה נמשך מתחלת הצמצום שזהו בחינת שרש המדמה כנ"ל. וזאת הבחירה הוא בחינת כח ההיולי הנזכר בספרי המחקרים ששם כלם נבוכים בדעות זרות ונבוכות אשר על-ידי חקירות אלו הנמשכין משם רבים נתפקרו, כי באמת אי אפשר להבין ולהשיג ענין זה בדעת אנושי כלל. ועל זה נאמר במפלא ממך אל תדרש. כי הוא סוד סתרי מעשה בראשית. וצריכין לסמך רק על אמונה שהיא בחינת ברור המדמה. שהוא שרש הבריאה באמת, כמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה. (ועין מזה בדברינו בכמה מקומות). וזה עקר בחינת אמונת חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להשיג בשכל. מחמת שאי אפשר להבין בשכל תחלת שרש הבריאה. אשר מזה באים כל הקשיות שלהם ובודאי אי אפשר להבינו, כי תחלת שרש הבריאה נמשך מהסתלקות השכל, מבחינת חלל הפנוי שהוא תחלת הצמצום שהוא בחינת שרש המדמה. שהוא הסתלקות השכל ולא נשאר רק הרשימו שהיא בחינת שרש כח המדמה שעל-ידי הרשימו הזאת. יש כח ביד האדם להתחזק באמונה שלמה אם ירצה, אבל אם ירצה לחקר ולהבין בודאי יפל באין סומך, כי אי אפשר להבין כי השכל נסתלק משם. רק על-ידי הרשימו שנשאר שהיא בחינת שרש כח המדמה. על-ידי זה יש לו כח להאמין באמונה שלמה בהאמת, כי זה הכח השאיר ה' יתברך בהרשימו שנשארה אחר הצמצום. שיהיה כח על-ידי הרשימו הזאת להתחזק באמונה מי שירצה. ושם עקר שרש הבחירה. ששרשה אמונה שהיא יסוד כל המצוות, כמו שכתוב, כל מצותך אמונה. וכמו שכתוב, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ומשם שרש כל השמות והכנויים והתארים והשבחים של ה' יתברך. שכלם הם בבחינת המדמה דקדשה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל בסופה על פסוק ליום חגנו, עין שם. מבאר שם שכל השבחים והתארים שאנו מתארין ומשבחין אותו יתברך כלם הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל ה' יתברך מפשט מכל השבחים והתארים, עין שם. כי ה' יתברך למעלה מכל השמות והכנויים והתארים כידוע. ואלו לא היה הצמצום לא היה שום בריאה. ולא היו יכולין לקרותו יתברך בשום שם. רק מאהבתו וחמלתו שרצה להיטיב לזולתו. צמצם עצמו כביכול עד שסלק אור השכל ופנה מקום לבריאת העולמות. ולא נשאר שם כי אם הרשימו. בחינת שרש כח המדמה שהוא כח האמונה, דהינו הכח שיש להאדם להאמין בהאמת כנ"ל. ועל-ידי זה נתהוו כל המדות וכל הבריאה. ועל-ידי זה נתן לנו רשות לקרותו באלו השמות והכנויים והתארים והשבחים. ושם מתחיל הספירה והמנין, כי לפני אחד מה אתה סופר כידוע ועקר שרש המנין והספירה מתחיל אחר הצמצום שהוא שרש המדמה כנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא, שהספירה והמנין הוא בבחינת המדמה כנ"ל. ועל-כן על-ידי מצות ספירת העמר, 'ספירה' דיקא. על -ידי זה מבררין המדמה, כי עקר הספירה היא בבחינת המדמה כנ"ל. ועל-כן סופרין לעמר, כי עמר שעורים הוא בחינת תקון וברור המדמה, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה ושעורים הם מאכל בהמה. ועל-ידי העמר שמביאין מן השעורים שהוא מאכל בהמה ומניפין אותו לה' יתברך בכל הששה קצוות מעלה ומוריד למי שמעלה ומטה שלו, מוליך ומביא, למי שארבע רוחות שלו. על-ידי זה מבררין המדמה שהוא בחינת כח הבהמיות. וממשיכין אמונת חדוש העולם שה' יתברך ברא הכל. כל הששה קצוות. ועל-כן סופרין אחר כך הימים לעמר, כי על-ידי שסופרין ומונין הימים לעמר. על-ידי זה מבררין המדמה שהוא בחינת ספירה ומנין, בחינת עמר שעורים שהוא מאכל בהמה כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין לטהר עצמנו מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין לקבלת התורה שאז נשלם תקון וברור המדמה בתכלית השלמות:

Copy passage with reference

כי עקר ברור המדמה על-ידי קבלת התורה שהיא רוח נבואה כנ"ל בהתורה הנ"ל, אבל אי אפשר לקבל את התורה כי אם על-ידי שאנו עוסקין בתחלה לקדש עצמנו להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה. שנמשך מקדשת קבלת התורה:

Copy passage with reference

כי זה כלל בכל הדברים שבקדשה כשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה כדי לזכות לתכלית הטוב שזוכין על-ידי מצוה הזאת, אזי אי אפשר לו להגיע לקדשה זאת כי אם כשמסיעין לו מן השמים ומאירין עליו ההארה בהעלם משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להגיע אליה ובלא זה לא היה אפשר לו לעולם להגיע לקדשה זאת למשל לענין קיום מצוה אחת כגון כשאדם רוצה לזכות לקנות אתרוג נאה ומיניו ויש לו מניעות רבות על זה, כגון שאין אתרוגים מצויים. או שהם ביקר גדול והוא עני ואין לו ממון לקנותו. והוא משתוקק ומתגעגע ומתיגע ביגיעות ומחפש דרכים איך להשיג ולהגיע לקנות האתרוג, אזי הבא לטהר מסיעין לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והסיוע דלעלא הוא ממקור שרש הקדשה של המצוה הזאת שהוא עוסק להגיע, דהינו לענין זה שרוצה לקנות אתרוג אזי שולחין עליו הארה מלמעלה. משרש קדשת האתרוג וזאת הקדשה הולכת לסיעו ולחזק רצונו נגד המניעות שמתגברים עליו. עד שזוכה למצא האתרוג. וזה בחינת הבא לטהר מסיעין לו, כי הסיוע הוא משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להשיגה. וכן היא בכל המצוות. ולולי זאת לא היה באפשרי להאדם לעמד כנגד המניעות העומדים כנגדו למנעו מן הקדשה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו היה נופל בידו. והעזר והסיוע הוא מזאת הקדשה בעצמה כנ"ל. ובפרט כשאדם רוצה להשיג איזה קדשה הנוגעת לכלל יהדותו כגון להתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים. שעקר ברור המדמה שעל-ידי זה עקר האמונה תלויה בהם או כשרוצה לבוא לארץ-ישראל שהיא כלליות הקדשה שאזי מתגברים כנגדו המניעות בלי שעור. ואם לא היה הקדוש-ברוך-הוא עוזרו לא היה אפשר לו לשבר המניעות ולבוא להצדיק או לארץ-ישראל. אך ה' יתברך עוזרו ומסיעו בכל פעם והסיוע הוא ששולח עליו הארה וקדשה מהצדיק בעצמו. או מארץ-ישראל בעצמה ועל-ידי ההארה הזאת יש לו כח לשבר המניעות ולבוא לארץ-ישראל ולהצדיק האמת כנ"ל וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק, ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער (במדבר כא) שכיון שרצו ישראל לכנס לארץ חרד ההר של ארץ-ישראל ובא לקראתם כחתן לקראת כלה וכו', הינו כנ"ל. שמחמת שרצו לכנס לארץ-ישראל בא קדשת ארץ-ישראל לקראתם וסיעה אותם להכניע האמורי והאמות שהם בחינת המונעים מארץ-ישראל ואז מחמת שרצו כל ישראל לכנס לארץ-ישראל נתעוררה קדשת ארץ-ישראל ויצאה לקראתם בהארה גדולה כל כך עד שגם בגשמיות נתקרב ההר ובא לקראתם כמו שפרש רש"י שם. ועל-כן קדם קבלת התורה שתכליתה היא לזכות לברור המדמה. כדי לזכות לאמונת חדוש העולם שעל-ידי זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת ארץ-ישראל שעל-ידי זה יתעורר שיר של נפלאות וכו'. שזהו עקר התכלית שעל-ידי כל זה נזכה להכיר את בוראנו ויוצרנו יתברך, על-כן קדם קבלת התורה אנו צריכין לספר ספירת העמר. כדי להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה על-ידי מצוה זאת כנ"ל. שזהו בחינת קדשת קבלת התורה כנ"ל. ועל-ידי זה שאנו ממשיכין עלינו קדשה זאת של קבלת התורה. על-ידי זה בעצמו יש לנו כח לקבל את התורה בשבועות. ואז זוכין לתכלית שלמות תקון ברור המדמה כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-פי זה תבין מה שמבאר בהתורה הנ"ל. שצריכין לראות להשתדל מאד להתקרב לצדיק אמתי. כדי לזכות לברר המדמה. שעל-ידי זה יזכה לאמונה שלמה שהיא העקר כנ"ל. ולכאורה קשה. הלא גם להצדיק האמת בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על-ידי אמונה, כי אם לא יהיה לו אמונה, לעולם לא יזכה להתקרב להצדיק האמת. כי יפלו לו עליו קשיות שאי אפשר להבינם בדעתו. מחמת שהצדיק גבה ונשגב ונעלם משכל העולם מאד. ואם כן נפל פתא בבירא, מהיכן יזכה לאמונה. הלא אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על-ידי הצדיק. ולהצדיק בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על-ידי אמונה. וענין כזה קשה עוד בכמה מקומות, כי מצינו רב הדברים שתלויים זה בזה. ואם כן מהיכן ההתחלה. וכמבאר מזה בדברי רבנו זכרונו לברכה שאמר שיש כמה דברים שתלויין זה בזה. ואין יודעין מהיכן ההתחלה. אך באמת גם זה מסוד סתרי הבחירה, כי כח הבחירה של האדם אי אפשר להבינו, כי כח הבחירה היא מגדלת נפלאות הבריאה אשר בכל הבריאה כלה מראש ועד סוף לא נמצא דבר נפלא יותר מזה, כמבאר בספרים שכח הבחירה הוא חדוש נפלא ונורא יותר מכל החדושים של כל הבריאה כלה. והוא מובן מאד לכל משכיל. שאין שום דבר בכל הבריאה שיהיה חדוש כל כך כמו הבחירה שברא ה' יתברך כח במין האנושי שיהיה לו כח לעשות רצונו יתברך או למרות עיני כבודו חס ושלום, ובאמת אי אפשר להבין בשום שכל שרש הכח של הבחירה. ועקר כח הבחירה נמשך מהעדר הידיעה וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה. והכלל, שהאדם צריך לבחר רק בהאמת לאמתו. ולהשתוקק תמיד אל האמת באמת, כי יש נקדה דקדשה בכל אחד מישראל שהיא נקדת האמונה הקדושה. שעל-ידי זה בפנימיות נפשו הוא רוצה וחפץ מאד להתקרב להאמת, דהינו להצדיק האמת שהוא שרש כל העולמות, כמו שכתוב וצדיק יסוד עולם וכמבאר מזה בדברי חכמינו זכרונם לברכה. ואזי כשהאדם מתחיל להשתוקק להתקרב להצדיק אמתי. אזי הבא לטהר מסיעין לו, הינו שנמשך עליו ההארה משרש קדשת הצדיק בעצמו. ועל-ידי זה הוא זוכה להתגבר בהשתוקקות וכסופים ורצונות חזקים יותר. וכל מה שמתגבר ברצון חזק יותר להתקרב להצדיק. נמשך עליו קדשת הצדיק יותר. ומסיעו ביותר לשבר המניעות עד שזוכה לבוא להתקרב אליו. ואזי יזכה על-ידי הצדיק לאמונה וכל טוב כנ"ל. וענין זה מרמז קצת גם בכתבי האר"י ז"ל, שמבאר שם, שכשאדם רוצה לעשות איזה מצוה אזי באה זאת הנשמה שהיתה עוסקת במצוה זאת ומסיעה לו לעשות המצוה, ובלא זה לא היה יכל לגמרה מעצם המניעות של הבעל דבר. וזה סוד הבא לטהר מסיעין לו, עין שם הינו כנ"ל. כי הנשמה שעסקה בחייה במצוה זאת היא נכללת עכשו בשרש קדשת המצוה הזאת, כי כפום מה דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי וכו'. ועל-כן כשאדם רוצה עכשו בזה העולם לקים מצוה זאת באה עליו נשמת אותו צדיק. ועל-ידי זה נמשך עליו שרש הקדשה של המצוה הזאת, כי שם נכללה נשמה של זה הצדיק כנ"ל ועל-ידי זה זוכה לגמר המצוה הזאת וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שכתבנו למעלה בתחלת הדרוש הזה שהכח של הבעל כח שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין. נמשך מאמונת חדוש העולם. שהיא בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו', עין שם. ולכאורה מבאר בהתורה הנ"ל להפך, כי שם מבאר להפך שעל-ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל. זוכין לכל הבחינות המבארין שם עד שזוכין לאמונת חדוש העולם, עין שם. אך על-פי הנ"ל מבאר הכל על נכון, כי באמת בכל הקדשות כלם זה תלוי בזה. ונעוץ תחלתו בסופו וסופו בתחלתו, כי בודאי זה הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל-ידי זה זוכה לכל הבחינות הנזכרות לעיל. עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם. כל כחו מקבל משם בעצמו מבחינת שרש האמונה הנ"ל. ובלא זה לא היה לו כח לזה, אך מחמת שהוא כבר קבל קדשה משם על-ידי זה יש לו כח להתפלל תפלה בבחינת דין הנ"ל. עד שזוכה לבוא לזה בשלמות לגלות אמונת חדוש העולם כנ"ל. וכן היא בכל הקדשות שבעולם כנ"ל. ועל-פי זה יתרצו לך כמה קשיות כאלה בדברינו בכמה מקומות:

Copy passage with reference

וזה בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ודרשו חכמינו זכרונם לברכה דא רוחו של משיח (זהר ויחי ר"מ) הינו בחינת הנ"ל שגם בתחלה כשהיה העולם תהו ובהו וחשך. היה אז תכף קיום העולם על-ידי רוחו של משיח שיבוא בקץ העולם, כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית. וממשיך תקון העולם בעת החרבן והגלות מקץ האחרון. שהוא בחינת רוחו של משיח שהוא עקר תקון העולם בסוף קץ האחרון. וממנו ממשיך תקון לקיום העולם גם בעת החרבן והגלות, ובלא זה לא היה לנו שום קיום חס ושלום, בתקף הגליות. ובפרט בגלות הארך המר הזה. אשר ירדנו פלאים בגשמיות ורוחניות וכל אחד ואחד ירד ונפל למקום שנפל. כמו שיודע כל אחד בנפשו ולולא ה' שהיה לנו שהוא ממשיך עלינו גם עכשו בתקף עמק נפילתנו וגלותנו הארה נפלאה בהעלם גדול מרוחו של משיח שיבוא במהרה בימינו. לולא זאת כבר אבדנו בענינו. וכל זה מרמז בפסוק והארץ הנ"ל, כי רבותינו זכרונם לברכה דרשו פסוק זה על כל הגליות שמרמזים בתהו ובהו וחשך וכו', כמבאר במדרשים. אך כל הקיום שלנו בגליותנו בפרט בגלות הזה הוא על-ידי בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח. שמרחף על פני מימי התהום. שלא יבלעו אותנו לגמרי חס ושלום, שעל-ידי זה לבד יש לנו קיום, הינו כנ"ל שה' יתברך ממשיך הקדשה מהתכלית האחרון. כדי שיהיה לנו כח להתגבר להתעורר לשוב אליו יתברך וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שה' יתברך מקדים רפואה למכה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וכו'. אחר שברא ה' יתברך רפואה למכה, הינו כנ"ל. שבשעת תקף הגלות הוא ממשיך הארה מסוף הגאלה כנ"ל. ואף-על-פי-כן עדין יש סכנה גדולה כמו שהיה אז בימי אחשורוש. שאף-על-פי שכבר היתה הכנה לגאלה על-ידי אסתר כנ"ל אף-על-פי-כן היו ישראל נתונים עדין בצרה וסכנה גדולה. והיו תלויים בסכנה גדולה כחוט השערה עד אשר הכרח מרדכי ליצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו' וכמבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה גדל עצם הסכנה שהיה לישראל אז, כי הרפואה שהכין ה' יתברך קדם למכה היה רק בחינת הארה הנ"ל שנמשכת על האדם בתחלה כשרוצה לכנס אל הקדשה כדי שיהיה לו כח לעמד בנסיון ובלא זה לא היה אפשר לו לעמד בנסיון כלל. אבל אף-על-פי-כן עדין הוא בסכנה גדולה בשעת הנסיון, כמו כן לענין הנ"ל של הנס של פורים כי הכל אחד, כי עקר הצרה והסכנה שהיתה בימי המן הכל הוא בחינת צרת הנפש, כי עקר הוא גלות וצרת הנפש שרחוקה מה' יתברך על-ידי מעשיהם הרעים, כי אז בימי המן התגברה הסטרא אחרא זהמת עמלק כל כך עד שהחטיאו את ישראל בכל החטאים שחשבו רבותינו זכרונם לברכה. עד שעל-ידי זה באה עליהם הצרה והסכנה הנ"ל. וה' יתברך חשב מחשבות והקדים הרפואה להמכה והצרה. ונלקחה אסתר לבית אחשורוש שזהו בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו' כנ"ל. שעל-ידי זה היה להם כח להתעורר לתשובה כאשר עשו באמת כמבאר במגלה. ועל-ידי זה זכו לגאלה וכנ"ל. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן וכנ"ל. וזה בחינת עקר הנסיון של האדם. שכשה' יתברך מרחם עליו ושולח עליו הארה בהעלם גדול מבחינת גבה מאד כדי שיתעורר לתשובה בתקף עמק נפילתו. אזי צריך להתגבר כארי להתעורר לתשובה. ואז יסיעו ה' יתברך בכל פעם עד שיזכה לשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא, כי אין שום יאוש בעולם כמבאר בדברינו כמה פעמים:

Copy passage with reference

וזה בחינת אלקי מתימן יבא וכו' וכתיב ה', מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על זה, מלמד שהחזיר הקדוש-ברוך-הוא על כל עובדי כוכבים שיקבלו את התורה ולא רצו, הינו שהאיר עליהם הרהורי תשובה משרש קדשת התורה אבל הם לא רצו להתעורר ולשוב אליו יתברך, על-כן מאס בהם ובא לישראל. ותכף שהאיר עליהם בהעלם הארה הנ"ל נתעוררו לשוב אליו. ועל-ידי זה בחר בהם מכל העמים, אבל מחמת שבחינה זאת אי אפשר להבין בשכל אנושי כלל. איך ה' יתברך מתגלגל עם כל אדם לקרבו אליו. שזהו סוד סתרי הבחירה וכנ"ל, על-כן נקראים ישראל עם סגלה. מחמת שאי אפשר להבין זאת מפני מה בחר בישראל מכל העמים. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כא. שבשביל זה נקראים ישראל עם סגלה וכו', עין שם. כי זה הענין אי אפשר להבינו כלל. וכמו כן בכל דור ודור. אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים, כי כל זה הוא בחינת סגלה שאי אפשר להבין כלל, אבל באמת צדיק ה' בכל דרכיו ולא עולתה בו. ובודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת. וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. רק שאי אפשר להבין זאת עכשו בשום שכל. ועל-כן נקראין ישראל עם סגלה כנ"ל:

Copy passage with reference

ובשביל זה קורין פרשת במדבר קדם שבועות. שהוא מדבר ממספר בני ישראל. וכמו שנתנו רבותינו זכרונם לברכה סימן על זה מנו ועצרו. כי מספר בני ישראל זהו בחינת ברור המדמה שזהו עקר בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל, כי עקר ברור המדמה הוא על-ידי נפשות ישראל דיקא, כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל, כי עקר תקון המדמה תלוי בנפשות ישראל. שבשבילם נבראו כל העולמות והם השרש והחיות של כל העולמות כלם ובהם תלויים כלם, כמבאר כל זה בכל ספרי רז"ל. כי איתא בכתבים שיש בחינת ממצע בין כל שנוי הברואים שבעולם כי בין דומם לצומח יש ממצע וכן בין צומח לחי וכן בין חי למדבר, כמבאר כל זה בספרים. ומבאר שם בכתבים שיש בחינת ממצע לבין כלליות העולמות להבורא יתברך שמו והוא נפש הישראלי שהיא גבה מאד בשרשה והיא חלק אלקי ממש והיא הממצע והמחבר בין כלליות כל העולמות להבורא יתברך. ועל ידה נמשך השפע והחיות והקיום לכל העולמות כלם ועל-כן בישראל תלוי הכל כידוע. וכל בחינות אלו שהם בחינת ממצעים, כלם הם בחינת כח המדמה שהוא החבור בין הנפש והגוף, כי המדמה הוא בחינת מדמה מלתא למלתא. ומחבר ומקשר שני הפכים יחד. ושרש המדמה למעלה למעלה בקדשה נמשך מנפש הישראלי שהיא היא המחברת עליונים ותחתונים, כי הוא בחינת הממצע והחבור בין הבורא יתברך לכלליות העולמות כנ"ל. ובאמת נפש הישראלי בשרשה גבוה מאד מאד והיא חלק אלקי ממש. ונכללת בו יתברך בתכלית האחדות, כי קדשא בריך הוא וישראל ואוריתא כלא חד, רק שיש בנפש הישראלי כח הזה שהוא הבחינה הבחינה האחרונה שבנפש הישראלי. והוא כח המדמה שמחבר הגשמי והרוחני שעל -ידי זה נמשך החיות והשפע לכל העולמות כנ"ל. וכמובא בספרים שכח המדמה הוא הכח האחרון שבנפש האדם שהוא בחינת כח הבהמיות שבאדם. נמצא שעקר כח המדמה שרשו נמשך מנפש האדם, דהינו מנפש הישראלי ועל-כן עקר קשור כל העולמות תלוי בנפש הישראלי. ועל-כן עקר ברור המדמה שבזה תלוי עקר האמונה שהיא יסוד הכל תלוי בנפש הישראלי כנ"ל. ועל-כן נצטוינו לספר את בני ישראל, כי הספירה היא בבחינת המדמה כנ"ל, על-כן על-ידי שסופרין נפשות ישראל על-ידי זה נתברר המדמה כי עקר ברור המדמה תלוי בנפשות ישראל כנ"ל. ועל-כן קורין פרשה זאת קדם שבועות שהיא קבלת התורה שזה עקר ברור המדמה עקר אמונת חדוש העולם שכל העולם היה תלוי עד יום זה שהוא ששה בסיון, כי עקר תקון כל העולמות הוא על-ידי ברור המדמה שנתברר על-ידי קבלת התורה שבזה תלוי עקר האמונה שהיא אמונת חדוש העולם שהוא יסוד הכל כנ"ל:

Copy passage with reference

אבל מחמת שעקר אחיזת הסטרא אחרא והקלפות היא על-ידי כח המדמה שזהו בחינת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל, כי מהמדמה משם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה וכו' כנ"ל, על-כן אסור למנות את ישראל כי אם על-ידי השקלים שלוקחין מהם. כדי שלא יתאחזו סטרא דמותא חס ושלום, על-ידי המספר שהיא בחינת המדמה שמשם נאחזו זהמת הנחש שהביא מיתה לעולם רחמנא לצלן, וזה שכתוב, כי תשא את ראש בני ישראל וכו' ונתנו איש כפר נפשו לה'. ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. כי השקלים נותנים לנדבת המשכן ולקרבנות צבור. שכל זה הוא בחינת ברור המדמה, כי הקרבנות שמביאין מן הבהמות שהם בחינת כח המדמה כנ"ל. על-ידי זה נתברר המדמה ועל -כן הקרבנות מכפרין על החטאים, כי כל החטאים באין על -ידי בלבול המדמה שהוא כח הבהמיות, כי כל התאוות הם מעשה בהמה שזהו בחינת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל. שמשם כל החטאים. ועל-כן על-ידי הקרבנות שמביאין מן הבהמות. על-ידי זה נתברר המדמה ונתכפרין כל החטאים. וזה בחינת מעשה המשכן, כי כל הציורים והדמיונות שהיו במשכן שהיה בו כל הגונין זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' מעשה רוקם מעשה אורג וכו', הכל היה בשביל ברור המדמה שבו כל התמונות והדמיונות כנ"ל. בשביל לכפר על מעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שנמשך מבלבול המדמה. שמשם כל הכפירות ואמונות כוזביות כנ"ל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה נצטוו אז למנותם דיקא על-ידי השקלים. כדי לברר המדמה בשרשו, כי זה ידוע שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ובשביל זה נקראים שקלים, כי שם בבחינת המדמה עקר המשקל והמתקלא, כי שם עקר הבחירה והנסיון וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

ובשביל זה אנו מתחילין עכשו מקריאת פרשת שקלים. כי עכשו ההתחלה של הגאלה ותקון כל העולמות הוא מפורים. כמו שמובן מרמזי דבוריו הקדושים של רבנו זכרונו לברכה. בעת שאמר התורה על פסוק מ'מצרים ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם שהוא ראשי תבות פורים. שאמר אז כי מתחלה היו כל ההתחלות מפסח שהוא יציאת מצרים. ועכשו וכו' ופסק באמצע ולא סים דבריו. ומתוך דבריו הבנתי שעכשו ההתחלה מפורים. שהוא מחית עמלק שהיא עקר הגאלה של משיח, כי ראשית גוים עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדר דר עד דורו של משיח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזה בחינת מה שכתבתי לעיל שה' יתברך מקדים רפואה למכה. כי ה' יתברך ראה שבגלות האחרון המר הזה שהוא גלות אדום שהוא עמלק לא היה לנו קיום חס ושלום, אם לא שימשיך עלינו הארה נפלאה ועצומה מקץ האחרון שהוא גאלה אחרונה של משיח, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריכין להחיותו ברפואות וחיות יקרים ביותר. על-כן בנפלאותיו הגדולים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נפלאות ונוראות גדולות בימי מרדכי ואסתר כשעמד עליהם המן הרשע שהוא גזע עמלק ימח שמ, וחשב מחשבות להאביד אותנו לגמרי חס ושלום. וה' יתברך הפך מהפך אל הפך. והשיב לו מחשבתו בראשו. ולא די שנצולו ישראל בעזרתו יתברך. אף גם היה מחית עמלק ימח שמו. עד שעל-ידי תקף הנס המשיכו הארה נפלאה בעולם שהיא ההארה הנמשכת מגאלה האחרונה שאז יהיה גמר מחית עמלק. וכמובא בכתבי האר"י ז"ל ובדברי רבותינו זכרונם לברכה מגדל ההארה הנפלאה שבפורים. ועל-ידי ההארה הזאת שהאיר עלינו ה' יתברך קדם בנין בית שני וחרבנו, על-ידי זה יש לנו כח עכשו להתקים בגלות המר הזה אשר ירדנו פלאים, כי בנין בית שני לא היה גאלה שלמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי היינו משעבדים למלכי פרס על-כן מאז נחשב ימי הגלות. וכמובן מפרוש רש"י על פסוק ושבעים שבעים וכו' ובצוק העתים, עין שם (דניאל ט). על-כן הקדים ה' יתברך הרפואה על-ידי ההארה הנפלאה הנמשכת על-ידי הנס של פורים בכל שנה ושנה. עד אשר עכשו כל ההתחלות מפורים. שהוא בחינת גאלה האחרונה שהיא מחית עמלק כנ"ל. ואפלו מצות פסח להיות נזהרין מחמץ אין אנו יכולין לקים בשלמות כי אם על-ידי פורים כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה שעל-ידי מצוות פורים יכולין להיות נזהרין מחמץ בפסח, עין שם (בלקוטי תנינא סימן עד). נמצא שעכשו ההתחלה של הקדשה שאנו צריכין להמשיך עלינו הוא מפורים. והתחלת הנס והשמחה של פורים אנו מתחילין מפרשת שקלים, כי באחד באדר משמיעין על השקלים, כי עקר הנס של פורים היה על-ידי השקלים שנותנין ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ועשרת אלפים ככר כסף אשקל. שהמן ימח שמו רצה לבטל הכח של השקלים חס ושלום. ואמר הקדוש-ברוך-הוא, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך וכו'. כי המן-עמלק הוא עקר זהמת הנחש שנמשך על-ידי חטא עץ הדעת טוב ורע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה המן מן התורה מנין? שנאמר, המן העץ וכו'. ועקר זהמת הנחש הוא בלבול המדמה שמשם כל העבודה זרה והכפירות שהוא בחינת המן-עמלק שהיה כופר גדול ועשה עצמו עבודה זרה, על-כן עקר הכנעתו על-ידי שקלי ישראל שהם בחינת ברור המדמה. ועל-כן עכשו מתחילין מפרשת שקלים שהוא ההתחלה של פורים שמשם מתחילין לכנס בפסח, כי על-ידי פורים יכולין להיות נזהרין מחמץ בפסח. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ביום פורים מתחילין לשאל ולדרש בהלכות הפסח, כמבאר בשלחן ערוך לענין שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום קדם וכו'. ומתחילין ביום הפורים בעצמו, כי על-ידי פורים נכנסין לפסח כנ"ל. וכל עקר התכלית של פסח ויציאת מצרים הכל בשביל קבלת התורה. כדי לזכות לרוח נבואה כדי לברר המדמה. שעל-ידי זה עקר האמונה אמונת חדוש העולם שזה עקר הכל כנ"ל. ועל-כן כשמגיעין לשבועות שהוא קבלת התורה קורין פרשת במדבר שמדבר ממספר בני ישראל שהיה על-ידי השקלים שהוא בחינת ברור המדמה. נמצא שההתחלה והסוף אחד, כי ההתחלה מפרשת שקלים. והכל בשביל לברר המדמה. שעל-ידי זה עקר הכנעת המן-עמלק כנ"ל. שעל-ידי זה זוכין לקבלת התורה בשבועות כנ"ל. ועל-כן גם כשמגיעין אל הגמר לקבל את התורה בשבועות קורין פרשת במדבר כנ"ל. ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. כי הכל אחד וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן בפורים הוא קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר, קימו וקבלו. כי פורים שהוא הכנעת זהמת הנחש שהוא המן כנ"ל, כי אז זוכין לברור המדמה כנ"ל. זהו בחינת קבלת התורה שעקרה היא בחינת ברור המדמה כנ"ל, כי עכשו התחלת קבלת התורה היא מפורים כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הדר קבלוה בימי אחשורוש. כי עכשו מתחיל אז בפורים קבלת התורה כנ"ל. ועל-כן רצה המן לבטל הכח של חמשים יום של ספירת העמר. ועל-כן עשה עץ גבה חמשים אמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. כי ספירת העמר היא בחינת ברור המדמה. שהוא הכנעת המן-עמלק כנ"ל. ועל-כן נתלה המן ביום ראשון לספירה ביום הנפת העמר, כי מצות העמר שהוא בחינת ברור המדמה הכניע והפיל את המן שהוא בחינת זהמת הנחש בלבול המדמה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אתי עמר דידכו ונצח אותו ואת בניו, כי הכנעת עמלק על-ידי מצות העמר וכנ"ל:

Copy passage with reference

ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל. ועל-כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, כי גורל דקדשה זה בחינת ברור המדמה בקדשה, כי גורל הוא דבר שאין מבינים, כי בכל מקום שאין יכולין להבין בדעת ושכל למי מגיע הדבר הזה מטילין גורל. נמצא שגורל הוא בבחינת העדר הדעת שזהו בחינת כח המדמה. שהוא הסתלקות הדעת שאז נשאר המדמה. ובקדשה הגורל גבה מאד וזהו בחינת אך בגורל יחלק את הארץ (במדבר כו). כי ארץ-ישראל היא עקר ברור המדמה, כי שם דיקא זוכין לאמונת חדוש העולם. שהיא בחינת ברור המדמה כנ"ל, כי כל עקר קדשת ארץ-ישראל נמשך משם מבחינת אמונת חדוש העולם שמאמינים שה' יתברך ברא את העולם. וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבאר כל זה בהתורה תקעו הנ"ל. נמצא, שעקר ברור המדמה הוא בארץ-ישראל. ועל-כן כל אחד מישראל אי אפשר להגיע לנקדת חלקו שיש לו בארץ-ישראל. כי אם על-ידי הגורל שהוא למעלה מהדעת. והוא בבחינת המדמה דקדשה שהוא בחינת אמונה בה' יתברך. שמאמינים שהגורל היא מה' יתברך לבד, כי מחמת שאי אפשר לשכל אנושי שיוכל להבין ולהשיג חלקת ארץ-ישראל למי ומי מגיע כל חלק וחלק ביחוד כפי שרש קדשת נשמתו, כי קדשת ארץ -ישראל גבה מאד בתכלית המעלה. ואין מי שיוכל להשיג בשכלו חלקה זאת, על-כן צוה ה' יתברך לחלק ארץ-ישראל בגורל דיקא שהיה על-פי רוח הקדש שהוא ברור המדמה, כי גורל דקדשה הוא בחינת אמונה שמאמינים שהגורל אינו מקרה חס ושלום, או על-פי איזה מערכה ממערכת המזלות חס ושלום, רק הכל מה' יתברך לבד, כמו שכתוב, בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו (משלי טז) ועל-כן ביום הכפורים שאז צריכין להמשיך סליחה וכפרה לכל החטאים. ועקר הכפרה והסליחה נמשך מבחינת ברור המדמה שהוא הכנעת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שמשם כל החטאים כנ"ל. על-כן לא היה יכל הכהן הגדול לכנס לפני ולפנים ולהמשיך מחילה וסליחה וכפרה שהוא בחינת ברור המדמה כי אם על-ידי הגורל הקדוש של יום הכפורים, כמו שכתוב, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. וזה עקר בחינת ברור המדמה שנעשה ביום הכפורים דיקא. שמבררין אז על-ידי הגורל דיקא. איזה לה' ואיזה לעזאזל. שזהו סוד ברור עץ הדעת טוב ורע. נמצא שגורל דקדשה הוא בחינת ברור המדמה. ועל-כן המן שהוא זהמת הנחש בלבול המדמה רצה להתגבר על ישראל על-ידי הגורל דיקא, כי רצה לפגם בגורל דקדשה חס ושלום, כי כל המנחשים והקוסמים הם מבחינת זהמת הנחש בלבול המדמה שזהו בחינת המן כמבאר בהתורה הנ"ל וכל הנחושים והקוסמים שלהם כלם הם בחינת פגם הגורל דקדשה, כי הנחושים שלהם הם להבדיל כמו הגורל דקדשה שעושין סימן פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך וכו' שאין בזה שום טעם. רק הוא זהמת הנחש בלבול המדמה. ומחמת שבקדשה יש גורל דקדשה שהוא בחינת המדמה דקדשה, על-כן משם משתלשל ונאחז פגם הנחושים והקוסמים שלהם שהם כקוף בפני אדם כנגד הגורל דקדשה. ועל-כן המן שהוא עקר זהמת הנחש בחינת פגם המנחשים והמעוננים, כי המן וביתו היו מכשפים גדולים כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, על-כן רצה לפגם את הגורל ולהתגבר על ישראל על-ידי גורל דיקא וה' יתברך הפיר את מחשבתו והפך את הגורל עליו ועל משפחתו שנמחו ונעקרו באותו היום דיקא בי"ג באדר. ועל-כן קראו לימים האלה פורים דיקא על שם הפור הוא הגורל כי עקר הנס הוא בבחינת גורל שהוא בחינת ברור המדמה בחינת ארץ-ישראל שנתחלקה בגורל כנ"ל. כי המן התקנא במה שרצו ישראל לחזר לארץ-ישראל אז, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל-כן רצה לפגם את הגורל חס ושלום, שהוא בחינת חלקת ארץ-ישראל. וה' יתברך ברחמיו הרבים הפיר את עצתו. וזכו שהתגבר גורל דקדשה ונפל הוא ומשפחתו וקבעו ימי הפורים על שם הגורל דיקא. וזכו אז לחזר לארץ-ישראל שהוא בחינת גורל דקדשה כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן הבחירה ששרשה בבחינת המדמה כנ"ל. על-כן נקראת הבחירה גורל, כמו שכתוב, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (תהלים טז) וכמו שפרש רש"י שם שזה נאמר לענין הבחירה שה' יתברך הניח ידו על חלק הטוב כאדם שאומר לבנו את זה בחר לך, כמו שכתוב, ובחרת בחיים הינו כנ"ל. כי הבחירה היא בבחינת המדמה שהוא בבחינת גורל וזהו אתה תומיך גורלי. הינו שה' יתברך מסיעו לבחר בגורל הטוב בחינת ובחרת בחיים כמו שפרש רש"י הנ"ל הינו כנ"ל, כי ה' יתברך מסיע את האדם בסיוע דלעלא שיזכה לבחר בטוב, כי הוא יתברך מקדים רפואה למכה וממשיך עליו הארה וסיוע משרש הקדשה שרוצה להגיע אליה כנ"ל. אך שכל זה אי אפשר להבין כמו שאי אפשר להבין את הגורל ועל-כן נקראת הבחירה גורל כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שאנו מבקשים, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו. שאנו מבקשים שה' יתברך יקדים עצמו לפני הבעל דבר להכניעו על-ידי זה, הינו שיקדים רפואה למכה. ויקדים לשלח עלינו סיוע דלעלא משרש הקדשה שאנו רוצים להגיע אליה כדי שעל-ידי זה נזכה להתגבר עליו ולהגיע אל הקדשה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת השכרות של פורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, חיב אניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי השכרות היא הסתלקות הדעת. ואז נשאר רק כח המדמה בבלבול גדול כנראה בחוש שהשכור אין לו דעת והוא מבלבל מאד. וכל זה היא מהסתלקות הדעת ובלבול המדמה. שמשם כל החלומות המבלבלין ובלבול כל המשגעים ובלבול של השכור כמבאר בספרים. אבל בפורים אז זוכין להכניע זהמת הנחש כל כך שמשם ברור המדמה עד שעל-ידי השכרות של פורים שהוא בחינת מדמה. זוכין להמתיק בלבול המדמה בשרשו. כי אז אין שליטה לזהמת הנחש שהיא כלל הקלפות והסטרא אחרא להתאחז בהשכרות שהוא בלבול המדמה להמשיך כפירות ואמונות כוזביות על-ידי זה חס ושלום. אדרבא, על-ידי השכרות של פורים עד דלא ידע וכו' ממתיק ומבטל פגם עץ הדעת טוב ורע. שרצה לחקר שרש הטוב והרע מהיכן נמשכין שזהו עקר פגם בלבול המדמה ועכשו על-ידי השכרות של פורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ממתיקין ומתקנין זה הפגם. כי נמתק זה המדמה בשרשו בפורים מחמת שאז הוא עקר הכנעת המן עמלק שהוא זהמת הנחש וזוכין להמשיך אז אמונה שלמה על-ידי המדמה, שזהו עקר תקף הנס של פורים וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה, כי מבאר בהתורה תקעו הנ"ל. שעקר קבלת התורה הוא להמשיך אמונת חדוש העולם שזה עקר הכל, כי על-ידי קבלת התורה זכו כל ישראל להמשיך על עצמן בחינת רוח נבואה רוח הקדש. שזהו בחינת עשרת הדברות שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה, כמו שכתוב, פנים בפנים דבר ה' עמכם. 'דבר ה'' זה בחינת נבואה. ועל-ידי נבואה נתברר המדמה. שעל-ידי זה עקר האמונה וכל זה מבאר שם, עין שם. ובשביל זה צריכין לראות ולהשתדל מאד לחפש ולבקש מה' יתברך לזכות להתקרב לצדיק האמת שבכל דו,. כי כל צדיק וצדיק יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש ואפלו עכשו שפסקה הנבואה אף-על-פי-כן כל צדיק אמת שבכל דור יש לו איזה בחינה של רוח הקדש וכו'. ועל-כן צריכין להתקרב להצדיק כדי לזכות לאמונה שלמה שתלויה בברור המדמה. שאינו מתברר כי אם על-ידי בחינת רוח נבואה רוח הקדש, אבל צריכין לחפש מאד את הצדיק הזה שיזכה לברר המדמה על ידו כדי לזכות לאמונה, כי יש מנהיגים של שקר שהם בחינת נביאי השקר. שעל ידם נפגם המדמה יותר. שמזה באים אמונות כוזביות. שזהו בחינת כל הנחשים והקוסמים שהם בחינת בלבול המדמה. בחינת זהמת הנחש וכו', על-כן צריכין לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמת ולבקש הרבה הרבה מה' יתברך שיזכה להתקרב להצדיק האמת. שיש לו בחינת רוח הקדש כדי שיזכה לברר המדמה. כדי שיזכה לאמונה שלמה. להאמין בחדוש העולם שזהו יסוד הכל. וזהו בחינת מה שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שבו נתנה התורה, הינו שאמונת חדוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה. שהוא בחינת המשכת קדשת רוח נבואה שעל-ידי זה נתברר המדמה. וזכו לאמונת חדוש העולם וכו'. ועל -ידי האמונה הזאת יהיה גם-כן חדוש העולם של לעתיד וכו'. וחדוש העולם של לעתיד יהיה בבחינת ארץ-ישראל. ועקר ארץ-ישראל היא ששם הוא בחינת השגחה ונפלאות וכו'. ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות וכו'. וזהו בחינת קול המוכיח הנ"ל. שעל-ידי זה גדלים כל הריחות שהם בחינת יראה וכו'. שעל-ידי זה כל העוונות נתהפכין לזכיות, כי לא די שאינו מעורר הריח רע של העוונות, אדרבא, על-ידי קול תוכחתו כל העוונות מוסיפין ונותנין ריח טוב. בבחינת נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן וכו'. ועל-ידי זה מכניעין מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

ויותר ממה שכתוב שם דבר עמי פה אל פה. והזהיר מאד לכתב זה הענין היטב שצריכין לבקש מה' יתברך מאד ולחפש הרבה לזכות להתקרב להצדיק האמת. כדי לזכות לברור המדמה על-ידי רוח הקדש של הצדיק. כדי שיזכה לאמונה שלמה לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. והנה לכאורה יש להקשות על ענין זה, הלא רבנו זכרונו לברכה כתב שם בעצמו בהתורה הנ"ל. שבשעת קבלת התורה זכו כל ישראל לבחינת רוח הקדש. ועל-ידי זה נתברר המדמה שלהם וזכו לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. ואם כן קשה למה צריכין לנסע להצדיק בשביל לקבל ממנו ברור המדמה על -ידי רוח הקדש שלו. הלא כבר זכו ישראל לזה בשעת מתן תורה כנ"ל. וקשיא זאת קרובה לקשיות העולם שמקשין למה צריכין לנסע להצדיק הלא די בהספרים שיש מכבר ורבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל בא לבטל קשיתם ולבאר שצריכין דוקא לנסע לצדיקים. ושזה עקר קדשת איש הישראלי, כי כל האמונה תלוי בזה, כי אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על-ידי הצדיק שיש לו בחינת רוח הקדש וכו' כנ"ל אבל לכאורה עדין הקשיא במקומה עומדת, כי הלא כבר קבלנו את התורה שאז זכו כל ישראל לברור המדמה. שעל-ידי זה זכו לאמונה וכו'. כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה בעצמו. ואם כן למה צריכין לחפש אחר הצדיק להתקרב אליו:

Copy passage with reference

אבל באמת דברי רבנו זכרונו לברכה הם דברי אלקים חיים. ודבריו חיים וקימים נאמנים ונחמדים לעד. וכלם נכוחים למבין וכו'. כי באמת שלמות האמונה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום ויום מחדש, כי הקדוש-ברוך-הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואין יום דומה לחברו, כי הקדוש-ברוך-הוא חדש את העולם יש מאין המחלט. בשביל לגלות אלקותו ואדנותו כדי שידעו שיש מחדש בורא הכל. שזה עקר התכלית של הבריאה כידוע, כי עקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין לה כמו שאיתא בזהר הקדוש, אבל ה' יתברך רצה שיהיה בחירה להאדם שבשביל זה נבראו כל העולמות בשביל האדם הבעל בחירה כידוע, על -כן העלים מדעת האדם שלא יוכל להשיג ולהבין בדעתו חדוש העולם. כדי שיתחזק באמונה. שזה עקר הנסיון והבחירה של האדם, כי עקר קיום כל התורה והמצוות תלויים באמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וכמו שכתוב, כל מצותך אמונה. כי שם עקר הבחירה. ועקר היא אמונת חדוש העולם, כי עקר התחזקות האמונה צריכין במה שאי אפשר להבין בדעת בשום אפן. וזהו בחינת אמונת חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להבין בדעת בשום אפן, אדרבא, מי שרוצה לכנס בענין זה לחקר ולהבין בדעתו יפל לקשיות ומבוכות גדולות עד שיוכל לבוא לאפיקורסית גמור רחמנא לצלן, כמו כל האפיקורסים שנפלו לאפיקורסית שלהם על-ידי שכלם ודעתם שרצו להבין בדעתם. על-כן צריכין להתחזק רק באמונה וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים. וזה עקר הנסיון והבחירה של אדם, כי הכל תלוי באמונה כנ"ל. וה' יתברך רוצה להיטיב לבריותיו, על-כן הוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומזמין לכל אדם בכל יום תמיד מחשבה דבור ומעשה באפן שיזכה על-ידי זה להתחזק באמונה יותר. וזה בחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום, כי הקדוש-ברוך-הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועושה נפלאות בכל עת. וכמה וכמה שנויים שנעשים בעולם בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואין יום דומה לחברו. והכל בשביל לגלות האמונה הקדושה בכל פעם בהתגלות יותר, דהינו אמונת חדוש העולם שהיא יסוד הכל. שבשביל זה ה' יתברך מחדש חדוש מעשה בראשית בכל יום. כדי להמשיך בכל יום אמונת חדוש העולם בהתגלות יותר:

Copy passage with reference

וזה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. שהאמונה הקדושה מתחדשת ומתחזקת בכל יום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום. אבל את זה לעמת זה עשה אלקים. וכמו שה' יתברך מסבב סבות בכל יום. ומחדש מעשה בראשית בכל יום כדי לגלות האמונה, דהינו אמונת חדוש העולם כנ"ל, כמו כן את זה לעמת זה מתגבר הסטרא אחרא והקלפות להסתיר ולהעלים האמונה הקדושה ולהכניס כפירות וקשיות חדשות בלב כדי לבלבל האמונה הקדושה, כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועקר היצר הרע הוא בחינת כפירות שמשם עקר כחו של היצר הרע, כמבאר בדברינו כמה פעמים. ובשביל זה צריכין להשתדל מאד להתקרב דיקא להצדיקים אמתיים שבדור. ואין די בהספרים שיש מכבר, כי אנו צריכין להצדיק האמת שבדור שיש לו רוח הקדש כדי שיברר לנו המדמה כדי שנזכה לאמונה שלמה בכל יום ויום כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום, כי בכל יום ויום אנו צריכין לברור חדש לברר המדמה כפי המחשבות הנמשכין בזה היום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום שהכל בשביל חזוק האמונה כנ"ל, אבל הבעל דבר מתגבר בכל יום בבלבולים חדשים לבלבל האמונה חס ושלום, כנ"ל על-כן צריכין צדיק הדור דיקא. ואין די במה שכבר קבלנו התורה וזכינו לברור המדמה ולאמונה שלמה אז, כי אנו צריכין לברר המדמה בכל יום מחדש כדי לחזק האמונה בכל יום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום. לברר האמונה מהקלפה והסטרא אחרא המתגברת כנגדה מחדש בכל יום כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת מה שראינו דבר נבהל וזר אשר כל אדם משתומם על זה. היאמן כי יספר. שאחרי שזכו ישראל לקבל את התורה באותות נוראות כאלו. וכלם זכו לרוח הקדש וכו'. ואחרי כל אלה הנשמע כזאת שיעשו מעשה כזאת לטעות אחר העגל. ואף-על-פי שישראל לא עשו כי אם הערב רב. ואחר כך הטעו קצת מישראל, אף-על-פי-כן אפלו אלו המעט דמעט שטעו בזה מה זה היה להם. וגם על הערב רב גופא קשה, כי גם הערב רב היה להם דעת גדול מאד כמובן בכתבי האר"י ז"ל. ובודאי היה בהם גם איזה מעט טוב. מאחר שהם יצאו אחרי משה ממצרים והשליכו משפחתם ובית אבותם ורצו להתגיר מחמת שראו ממשה רבנו אותות ומופתים נוראים כאלה במצרים. ואחרי כל אלה אחרי כל המופתים נוראים שראו בעיניהם במצרים וקריעת ים-סוף ומלחמת עמלק ומתן תורה באותות ומופתים נוראים כאלה, כמו שכתוב, המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים וכו' השמע עם וכו'. ואחרי כל זה יעשו מעשה כזה לעשות להם עגל לאלק. אבל מכל זה יכול כל אדם להבין עד היכן כח הבחירה של האדם. וכמה וכמה מתגבר הבעל דבר על האדם בכל יום כי ה' יתברך ברא הכל בשביל הבחירה, כי הכל נברא בשביל האדם. לא בשביל מלאך ולא בשביל שרף. וכן להפך לא בשביל בהמה וחיה וצומח וכו'. רק הכל נברא בשביל האדם. ועקר היחוס והמעלה של האדם אשר בשבילו כל הרעש הזה. שהכל נברא בשבילו מראש ועד סוף. העקר הוא מה שהאדם הוא בעל בחירה שעל-ידי זה דיקא עבודתו חשובה מאד מאד יותר מעבודת כל המלאכים והשרפים וכו'. מאחר שהם אין להם בחירה והאדם הוא בעל בחירה. ובשביל זה ברא ה' יתברך הכל מראש ועד סוף. נמצא שהכל נברא בשביל הבחירה. ועל-כן הבחירה יש לה כח גדול. עד שכביכול, ה' יתברך בעצמו אין בידו לבטל הבחירה כי אם כן יתבטל העולם. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומגדל הכח של הבחירה שהכל נברא בשביל זה, על-כן יש כח להבעל דבר להתגבר בכל פעם מחדש בכמה מיני בלבולים והסתות חדשות עד שהיה לו כח להתגבר על ישראל אחר מתן תורה שיעשו מעשה העגל וכל זה מחמת שמשה רבנו נסתלק מהם אז ולא היה ביניהם, על-כן ערבב השטן את העולם עד שעשו את העגל. וכמו שכתוב שם בפרשה, וירא העם כי בשש משה וכו' קום עשה לנו אלקים. כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכו'. נמצא, שעקר התגברות השטן הוא מחמת שהעלים מהם את משה והכניס בלבם שכבר נעלם משה. על-כן הסית אותם לעשות מעשה הנ"ל, כי באותו היום היה התגברות הסטרא אחרא כל כך עד שלא היה כח לבטלו כי אם משה בעצמו אם היה שם. וזהו, וירא העם כי בשש משה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, בא שש וכו' ושהיה יום המענן וכו', הינו כנ"ל. שהשטן ערבב אז את העולם כל כך. כפי אותו היום שהיה יום מוכן לפרעניות. ודוקא באותו העת אחר שבא שש. והיה יום המענן אז דיקא היה כח להשטן להתגבר בבלבולים וכפירות כאלה. כפי אותו היום והשעה דיקא. עד שלא היה כח לבטלו בשום דבר כי אם משה רבנו בעצמו שהוא היה הצדיק הדור אז. ומחמת שמשה היה אז בשמים, על-כן הצליח מעשה שטן באותו השעה, אבל תכף כשירד משה מההר הכניע ושבר ובטל את העגל. וחזר וקבל את הלוחות האחרונות. וחזר לחזק את האמונה, אבל גם אז הכל היה בכח הרשימו שנשארה מסוד האמונה שנקבע בלב ישראל בשעת מתן תורה. בשעת קבלת לוחות הראשונות, כי על-ידי יסוד האמונה הזאת יש כח לכל צדיק וצדיק בדורו לברר לישראל את האמונה הקדושה כי על-ידי יסוד אמונה זאת זוכין ישראל בכל דור להתקרב לצדיק האמת לבקש ולחפש אותו עד שמוצאין אותו. וכאשר יבאר לקמן:

Copy passage with reference

ועל-כן צריכין להשתדל להתקרב לצדיק הדור דיקא כדי שיזכה לברר לנו האמונה הקדושה בכל פעם כפי היום והשעה, כי אף-על-פי שבשעת מתן תורה זכו ישראל לאמונה על-ידי רוח הקדש כנ"ל. וכן אחר כך על-ידי הצדיקים והנביאים שהיו בכל דור. שנתבררה האמונה בכל פעם יותר ויותר, אף-על-פי-כן אנו צריכין עכשו בדור הזה להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה. כדי שיברר לנו האמונה כפי העת והזמן של עכשו, כי האמונה צריכין לברר בכל יום ויום מחדש כנ"ל. וזה עקר התגברות היצר הרע שמתגבר בכל דור ודור. להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבאותו הדור דיקא. כמו שאנו רואין בחוש. שעקר המחלקת הוא על הצדיק שבאותו הדור ואחר כך בשכבר הימים הבאים מודים גם בזה הצדיק. ואומרים שזה בודאי היה צדיק. אבל חולקים על זה הצדיק שבזה הדור שאחריו, כי בימי האר"י ז"ל היתה מחלקת גדולה על האר"י ולא רצו להודות שימצא באותו הדור חדוש כזה שיהיה לו רוח הקדש כזה, כמובא בכתבי האר"י ז"ל. ואחר כך בכמה דורות נתקבל האר"י ז"ל. והכל מודים שהיה חדוש נפלא איש אלוק וכו'. אבל חלקו על צדיקים אחרים שבדורות שאחריו. עד שסמוך לימינו היה הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה. שהיה אור נפלא ונורא מאד, והיה עליו מחלקת גדול. ובימי הבעל -שם-טוב רב המתנגדים הודו בהאר"י ז"ל. וחלקו על הבעל -שם-טוב זכרונו לברכה. וכן הוא בכל דור ודור. וכבר מובא מזה בספרים (ועין בסוף ספר נעם אלימלך מדבר שם מזה). וכל זה הוא מחמת שעקר ברור המדמה שהוא ברור האמונה. הוא דיקא על-ידי הצדיקי האמת שבזה הדור דיקא, כי אין לך אלא שופט שבימיך כי צריכין לברר האמונה בכל יום מחדש. כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום כנ"ל. שזה אינו מתברר כי אם על-ידי זה הצדיק שבאותו הדור דיקא. ועל-כן מניח הבעל דבר עצמו על זה לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק ולהרבות עליו מחלקת וקשיות כדי שלא יתקרבו אליו חס ושלום, מחמת שעקר האמונה שהיא עקר קדשת ישראל תלויה בזה הצדיק דיקא כנ"ל:

Copy passage with reference

על-כן צריך כל אחד להשתדל מאד להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא. ואין די לו במה שנתברר המדמה וכו' על -ידי קבלת התורה. ועל-ידי הספרים של הנביאים והצדיקים שיש מכבר, כי צריכין דיקא לבוא להצדיק האמת שבדור הזה כדי לברר האמונה בכל עת. כפי הברור שצריכין בזה הדור בכל יום ויום מחדש וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

אך אם כן לכאורה קשה מה פעלו הצדיקים האמתיים שהיו בכל הדורות שלפנינו שחברו ספרים קדושים ברוח הקדש שלהם הכל כדי להמשיך האמונה בעולם. וכן מה פעלנו בברור האמונה שזכינו בשעת מתן תורה. מאחר שעדין אנו צריכין לצדיק האמת שבכל דור ודור דיקא? אך באמת שניהם כאחד טובים, כי בודאי עקר ברור האמונה שבכל דור ודור הוא על-ידי הצדיק האמת שבאותו הדור. ועל-כן צריכין להתקרב אליו דיקא וכנ"ל. אך הבעל דבר מתגרה בזה הצדיק מאד ומתגבר בכל דור ודור לרחק את העולם מזה הצדיק על-ידי גדל הקשיות והמחלקת שמרבה עליו. אשר על-כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחינת גדל שבח מעלת קדשת קבלת התורה אשר ה' יתברך חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה על-ידי משה רבנו נאמן ביתו, כי ה' יתברך רואה את הנולד וראה בחכמתו שמתגברין עזי פנים בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת שבכל דור. ומסתירין ומעלימין אותו ומרחיקין את העולם ממנו. וכשאין זוכין להתקרב להצדיק האמת אין זוכין להאמונה כנ"ל. ואם כן חס ושלום יחזיר העולם לתהו ובהו, כי אין העולם מתקים אלא על-ידי אמונה וכנ"ל. על -כן ה' יתברך ברחמיו הקדים רפואה למכה. ונתן לנו את תורתו התמימה על-ידי משה רבנו. ואז זכו ישראל כלם לרוח הקדש עד שנתברר המדמה אצלם בשלמות גדול עד שזכו כלם אז לאמונה שלמה. ואף-על-פי שה' יתברך ידע שאחר כך יתגבר הבעל דבר על-ידי ערמימותיו וירצה לקלקל גם את זה חס ושלום. כאשר עשה באמת שהתגבר אחר כך במעשה העגל שאז חזר ונמשך זהמת הנחש בעולם שהוא בלבול המדמה. ואי אפשר לברר ולתקן זאת הזהמא כי אם על-ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור שהם מבררים המדמה. שהוא בחינת ברור מזהמת הנחש ומתקנים חטא העגל בכל דור ודור. וממשיכים אמונה בעולם כנ"ל. ואם כן מה פעל אל בברור האמונה שזכה אותנו בקבלת התורה מאחר שסוף כל סוף צריכין להצדיק האמת שבכל דור דיקא. שעקר האמונה תלויה בו כנ"ל. אך אדרבא, זהו באמת נפלאות תמים דעים, כי על-ידי גדל הקדשה שנמשך עלינו בקבלת התורה, על-ידי זה אנו זוכין למצא את הצדיק בכל דור ודור ולהתקרב אליו, כי לולא קבלת התורה חס ושלום, לא היינו זוכין כלל להתקרב להצדיק האמת שבדור מחמת גדל התגברות העזי פנים שבכל דור החולקים עליו ומסתירים אותו כנ"ל. אבל על-ידי קבלת התורה זכינו שנתברר המדמה וזכינו לאמונה שלמה כל כך עד שאפלו אחר כך כשהתגבר הבעל דבר ובלבל האמונה על-ידי מעשה העגל, אף-על-פי-כן נשארה הרשימו שעל-ידי זה יש לנו כח לחפש את הצדיק האמת בכל דור ולהתקרב אליו. ולולא קבלת התורה לא היה לנו כח כלל לחפש את הצדיק. ולהתקרב אליו מחמת גדל התגברות העזי פנים שבדור החולקין עליו ומרחיקין את העולם ממנו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, הינו שהתורה והמצוות הם בחינת אור ונר שעל ידם יש לנו כח לחפש את הצדיק להתקרב אליו, כי יסוד האמונה שנשארה בנו ממתן תורה שהבטיח ה' יתברך למשה וגם בך יאמינו לעולם. וכל צדיק אמתי שבכל דור ודור הוא בחינת משה. על-ידי יסוד האמונה הזאת יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת כנ"ל. וזה שסים ודרך חיים תוכחות מוסר, כי הצדיק נקרא חיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, צדיקים אפלו במיתתם קרויין חיים וכו'. וזהו, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים וכו'. שהתורה והמצוה הם אור ונר להאיר לנו הדרך לבקש ולמצא את הצדיק האמת שנקרא חיים. וזהו ודרך חיים וכו'. שהתורה מאירה לנו הדרך להתקרב לצדיק האמת שנקרא חיים. וזהו ודרך חיים תוכחות מוסר, כי על-ידי הצדיק זוכין לאמונה. שעל-ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. שעל-ידי זה זוכה לקול הנגון שיתער לעתיד שהוא קול המוכיח הראוי וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. וזהו ודרך חיים תוכחות מוסר כנ"ל. שזוכין על-ידי התורה להתקרב להצדיק שנקרא חיים. שהוא במדרגה גבה כל כך עד שיש לו כח להוכיח את ישראל. שזהו בחינת תוכחות מוסר. כי זה הצדיק האמת שיש לו רוח הקדש. שיש לו כח לברר המדמה והאמונה כנ"ל הוא זוכה לקול הנגון שיתער לעתיד. שעל-ידי זה יש לו כח להוכיח את ישראל כמו שמבאר שם, עין שם:

Copy passage with reference

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דבר צוה לאלף דור. שהקדוש-ברוך-הוא רצה לתן את התורה לאלף דורות וראה שאין העולם מתקים עמד ונתנה לעשרים וששה דורות, ותשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור. ולכאורה זה הענין תמוה מאד. מעקרא מאי קסבר איך היה אפשר להעולם להתקים בלא תורה. הלא כל העולם לא נברא אלא בשביל התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וגם לפי דברי רבותינו זכרונם לברכה נראה שמחמת שה' יתברך ראה שהדורות הם רשעים ולא יוכל העולם להתקים על ידם, על-כן מהר לתת את התורה לעשרים וששה דורות, אבל אם היו הדורות צדיקים וכשרים. היה מקים מחשבתו לעכב נתינת התורה עד אלף דור. ולכאורה קשה להבין זאת, כי אפכא מסתברא, כי התורה ראויה שתנתן לצדיקים ואם כן אם היו הדורות צדיקים פשיטא שהיה ראוי שתנתן להם התורה מיד. ומפני מה היה בדעתו של ה' יתברך תחלה לעכב נתינת התורה כל כך עד אלף דור? אך באמת אנו רואין שיש צדיקים אמתיים גדולים כל כך שהיו יודעים לעבד את ה' יתברך ולקים כל התורה כלה אפלו אם לא נתנה. כמו שראינו אבות העולם שעבדו את ה' יתברך וקימו את כל התורה כלה עד שלא נתנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה, מצינו שקים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא נתנה וכו'. ובודאי גם בכל דור ודור נמצאים צדיקים גדולים כאלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין לך דור שאין בו כאברהם וכו'. ועל-כן על-ידי צדיקים כאלו בודאי היה יכול להתקים העולם בלא נתינת התורה, כי אלו הצדיקים היו מורים לנו את הדרך בכל דור ודור והיו ממשיכים עלינו מרוח הקדש שלהם לברר את המדמה שלנו. ועל-ידי זה היו ממשיכים האמונה הקדושה בעולם. שזה עקר קיום העולם כנ"ל. ועל-כן רצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה עד אלף דור. והענין כי מחטא אדם הראשון נמשך זהמת הנחש בעולם. שהוא בלבול המדמה. בלבול האמונה. וצריכים לברר הזהמא בכל דור ודור. וזאת הזהמא לא תתברר בתכלית השלמות עד זמן בלע המות לנצח כמובא בכתבים. רק הצדיקים והכשרים שבכל דור ודור מבררים מעט מעט. עד שישלם הברור ויתתקן העולם בשלמות. ורצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה עד זמן תקון העולם בשלמות. ורצונו יתברך היה שהצדיקים שבכל דור ודור שיודעים לעבדו בלי נתינת התורה כנ"ל. הם יקימו את העולם וילמדו דעת את העולם וימשיכו אמונה בעולם. ויורו להם בכל דור ודור את הדרך ילכו בה וכו'. כדי שעל-ידי זה יבררו בכל דור ודור. ויזככו את העולם בכל פעם מהסיגים והפסלת עד שישלם הברור בשלמות אחר אלף דור. ואז יתן את התורה בבהירות נפלא ובהתגלות גדול. כמו שיהיה לעתיד שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, כמו שכתוב, כי תורה מאתי תצא. כמו שאיתא בזהר הקדוש כי ה' יתברך רצה שלא לתן את התורה עד שיזדכך העולם כל כך עד שיהיה בטוח שלא יבטלו עוד שום דבר מהתורה. ולא יפרו את בריתו לעולם. כמו שיהיה לעתיד באמת, בעת שיגלה ה' יתברך סתרי התורה שיתגלה לעתיד שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה, שעל זה נאמר ביחזקאל וכרתי להם ברית חדשה וכו'. לא כבריתי אשר כרתי אתם בהוציאי אותם מארץ מצרים. אשר הם הפרו את בריתי וכו', ובשביל זה רצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה כל כך עד אלף דור. כדי שבאלו הדורות יתברר העולם בכל פעם על-ידי הצדיקים שבכל דור ודור כנ"ל, כדי שיוכל אחר כך לגלות את התורה בשלמות כמו לעתיד. כדי שלא יפרו ולא יעברו עוד על התורה לעולם וכנ"ל:

Copy passage with reference

אבל ה' יתברך ראה שאין העולם מתקים, על-כן עמד ונתנה לעשרים וששה דורות, הינו שה' יתברך ראה שבעוונותינו הרבים מתגברים בכל דור ודור העזי פנים שבדור. שהם עומדים וחולקים על הצדיק ומעלימין אותו ומרחיקין העולם ממנו. ואם כן איך אפשר להעולם להתקים מאחר שאין יודעין מהצדיק שעקר קיום העולם על ידו. ואנחנו צריכין שהוא יוליך אותנו בדרך ישרה. וימשיך עלינו האמונה על-ידי רוח הקדש שלו כנ"ל. ומאחר שמתגברים העזי פנים עד שאי אפשר לידע ממנו ולהתקרב אליו מגדל המחלקת שמרבים עליו על-ידי עזותם ורבוי לשון הרע שלהם. אם כן איך יתקים העולם, על-כן חמל ה' יתברך על עולמו. ונתן התורה קדם זמנה לעשרים וששה דורות. ואף-על-פי שעדין לא נשלם הברור. ועל-כן בודאי יתגבר הבעל דבר לקלקל גם אחר כך. כמו שהיה באמת שהתגבר כל כך עד שעשו את העגל. וכן אחר כך במרגלים וכו' וכן אחרי מות יהושע וכו' ובימי השופטים ושארי הדורות שהתגבר בכל פעם שיעברו ישראל על התורה. והתקון היה בכל פעם על-ידי הצדיקים שעמדו להם בכל דור למושיע. כמו השופטים והנביאים ושאר הצדיקים שבכל דור ודור, אף-על-פי-כן אתה מרום לעולם ה'. ולעולם ידך על העליונה (כמו שפרש רש"י שם) כי ה' יתברך גדול העצה ורב העליליה. ונפלאותיו ומחשבותיו אלינו. כי ברחמיו המרבים הקדים לנו רפואה למכה כי על-ידי נתינת התורה זכינו שיש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת שבכל דור ודור עד שנזכה למצא אותו. ועל-ידי זה נזכה לאמונה שלמה ולהתקרב אליו יתברך ולולא נתינת התורה. אפלו אם היו צדיקים בכל דור שהיו יודעים את התורה קדם שנתנה. והיו יכולים להנהיג אותנו בדרך הישר ולהמשיך האמונה שלמה בנו ולקים את העולם. אף-על-פי-כן לא היה העולם יכול להתקים. מחמת שלא היינו יודעים כלל מהצדיק על-ידי התגברות העזי פנים שבכל דור ודור שחולקין עליו ודוברים עליו לשון הרע עד שלא היה לנו כח לחפשו ולבקשו כלל, אבל על-ידי שכבר זכינו לקבלת התורה שעל-ידי זה נתברר המדמה. ונמשך עלינו אז יסוד האמונה הקדושה, על-ידי זה יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת בכל דור ודור עד שנזכה להתקרב אליו. ועל ידו נזכה לברור המדמה בשלמות. כדי לברר האמונה כפי אותו העת והזמן כפי אותו הדור וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם שהתשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן העזי פנים שבדור, הינו כי העזי פנים שיש בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת ודוברים עליו סרה בגאוה ובוז הם מהתשע מאות שבעים וארבעה דורות הנזכרים לעיל. אשר קמטו בלא עת. שהכרח ה' יתברך לסלקן ולמהר לתן התורה קדם הזמן שרצה. מחמת שראה שהם עזי פנים ויחלקו על הצדיקים. עד שלא ידעו מהצדיקים אמתיים שבכל דור. ולא יוכל העולם להתקים וכנ"ל. על-כן סלק ברחמיו את אלו התשע מאות שבעים וארבעה דורות ונתן התורה תכף. ואלו התשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור. והן הן עזי פנים שבדור. שחולקין בכל דור ודור על הצדיק האמת שבדור. ומסתירין ומעלימין את הצדיק על-ידי גדל מחלוקותם. ומרחקין את העולם ממנו. ואף-על-פי-כן עכשו יכול העולם להתקים כי עכשו כבר יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק על-ידי יסוד האמונה שנקבעה ונשרשה בנו על-ידי קבלת התורה שזכינו לקבל כנ"ל. שעל-ידי זה זכינו שיש לנו יסוד האמונה אשר על-ידי זה יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק ואם יעלה לשמים שיאם של העזי פנים. ואם הם מתגברים כמו שהם מתגברים בעוונותינו הרבים בכל דור ודור. לא תעשינה ידיהם תושיה. כי יסכר פי כל דברי שקר. וכלם יכרעו ויפלו כי ה' יתברך הקדים רפואה למכה כי כבר קבלנו את התורה הקדושה אשר על-ידי זה יש לנו בחינת אור ונר לבקש על-ידי זה את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו. ושפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מקרא זה על מתן תורה. שישראל מתפארין עצמן שכשהיו נמוגים הארץ וכל ישביה קדם מתן תורה, כי כל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שקבלו ישראל את התורה וכו' אנכי תכנתי עמודיה סלה. כי על-ידי שקבלתי את התורה שמתחלת אנכי על-ידי זה תכנתי עמודיה, שלא יחרבו וכו'. וזהו שנסמך מיד, אמרתי להוללים אל תהלו וכו'. הינו שהכתוב מתרץ בעצמו קשיא הנ"ל. שאם יאמר האומר. מה אתם מתפארים שתכנתם את העולם שלא יחרב על-ידי שקבלתם את התורה ועקר קיום העולם שזכיתם על-ידי מתן תורה העקר הוא האמונה שזכיתם להמשיך בעולם, הינו אמונת חדוש העולם שזה העקר וכנ"ל. כמו שפרש שם רבנו זכרונו לברכה, מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל העולם היו תלוי עד ששי בסיון. שהכונה הוא שאמונת חדוש העולם זה היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו את התורה. וזכו לרוח נבואה רוח הקדש שעל-ידי זה דיקא נתברר המדמה וזכו לאמונת חדוש העולם וכנ"ל. ובאמת הכל אחד, כי קיום העולם כפשוטו שלא יחרב שהיה תלוי עד ששה בסיון כמו שהוא פרוש הפשוט במאמר הנ"ל. ומה שפרש רבנו זכרונו לברכה שהעולם היה תלוי. פרושו שאמונת חדוש העולם היה תלוי וכו' כנ"ל. שני פרושים אלו עולים בקנה אחד, כי הכל אחד, כי זה תלוי בזה, כי עקר קיום העולם שלא יחרב ולא יחזר העולם לתהו ובהו חס ושלום. זה תלוי באמונת חדוש העולם, כי עקר יסוד העולם וקיומו הוא אמונה. וכמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה והקדוש-ברוך-הוא מקים את העולם רק בזכות האמונה של כל ישראל שמאמינים בחדוש העולם שזהו התחלת תורתנו הקדושה, כמו שכתוב, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכל זה מובן ומבאר בהתורה הנ"ל למעין שם. נמצא שעקר קיום העולם שלא יתמוגג שזכו ישראל בשעת קבלת התורה הוא בחינת אמונת חדוש העולם שזכו להמשיך אז. ואם כן יכולין להקשות קשיא הנזכרת לעיל מה פעלתם בזה. הלא עדין אתם צריכין לברר האמונה בכל דור ודור על-ידי הצדיקים שבכל דור ודור דיקא. שהם דיקא יכולים לברר האמונה כפי אותו העת והזמן כנ"ל. על זה משיב הפסוק בעצמו ומדבר בשביל כנסת ישראל. ואומר כמתפאר הרבה הרבה פעלתי. בברור האמונה שהמשכתי עלי בקבלת התורה. כי פעלתי בזה מה שיש לי כח למלאות פיהם של העזי פנים חצץ ולשבר מתלעות עול וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה אמרתי להוללים אל תהלו ולרשעים אל תרימו קרן וכו'. כי על-ידי קבלת התורה יש לי כח להכניע ולשבר ולהפיל העזי פנים בעלי לשון הרע ההוללים ומבלבלים את העולם ומרחקין מהצדיק האמת כי על-ידי כח התורה שקבלנו במעמד הנבחר. יש לנו כח עתה לחפש ולבקש את הצדיק עד שנזכה למצאו ולראות האמת ולבטל השקר וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק, הינו שלא יהיה להם עוד יכלת להרים קרנם ולדבר בצואר עתק על צדיקי אמת. כי כח האמונה שזכינו בקבלת התורה יעמד לנו לעזר שנזכה על-ידי זה לחפש ולבקש את הצדיק האמת עד שנזכה להתקרב אליו. ועל-ידי זה נזכה לברר המדמה בשלמות כפי הדור של עכשו. וכפי הזמן והימים האלו. ועל-ידי זה נזכה לאמונת חדוש העולם בשלמות שעל-ידי זה זוכין לבחינת חדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת ההנהגה של ארץ-ישראל שהוא בחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו, כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים. כי אלקים שופט וכו'. הינו שאין שום טבע בעולם כלל, רק הכל בהשגחתו יתברך לבד. שכל זה נמשך מאמונת חדוש העולם שזוכין על-ידי קבלת התורה. ועל-ידי הצדיקים שבכל דור ודור וכנ"ל. וזהו שסים, וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, הינו כנ"ל שבכח זכות קבלת התורה. שזהו בחינת נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. בכח זה יש לי כח לחפש את הצדיק עד שאזכה להתקרב אליו. וכל קרני רשעים שהם העזי פנים בעלי לשון הרע אגדע ואפיל אותם. וקרנות צדיק תרוממנה, כי הכל יראו האמת. והכל בכח קבלת התורה שקבלנו כבר וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו שמבקשת כנסת ישראל מהקדוש-ברוך-הוא, הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך ופרש רש"י שצהרים מרמז על תקף הגלות וכו', עין שם בפרוש רש"י וכו' שפרוש רש"י שם מבאר היטב לענינינו. כי שלמה המלך עליו השלום ראה ברוח הקדש שבתקף הגלות המר הזה באחרית הימים. יתגברו העזי פנים מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בעקבא דמשיחא חצפא יסגי והאמת תהיה נעדרת ואין תוכחה וכו'. ומגדל התגברות העזי פנים ובעלי לשון הרע נתבלבל העולם מאד מאד. ונעשה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים עד שאי אפשר לידע היכן האמת. שזהו עקר חבלי משיח שהתנבאו עליו נביאינו וחכמינו זכרונם לברכה וזה שצועקת כנסת ישראל בקול מר הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. שהוא זמן חם היום שהוא עת קשה לצאן שמרמז על תקף הגלות, הינו שמבקשת כנסת ישראל שיגיד לה הקדוש-ברוך-הוא איכה הוא רועה ואיכה הוא רובץ את צאן מרעיתו בצהרים, דהינו בסוף הגלות המר הזה שרב העולם אין יודעין היכן הוא הרועה האמת על-כן מבקשת כנסת ישראל מהקדוש-ברוך-הוא שיגלה האמת לישראל, ויגלה להם היכן הוא רועה את צאנו. היכן הוא הרועה האמת שרועה את עמו וצאן מרעיתו באמת לאמתו כראוי, וזהו שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך, הינו שכנסת ישראל שהיא השכינה שהיא הקדשה של ישראל ששוכנת בתוך הצדיקים והכשרים שבדור היא מתאוננת וקובלת לפני ה' יתברך. מפני מה הכשרים האמתיים שבדור המקרבים לצדיקי אמת ששם שורה השכינה שהיא בחינת כנסת ישראל. הם מבזים כל כך ומרחקים אותם בכל מיני הרחקות כי העזי פנים ערבבו את העולם עד שעמדו כמה מפרסמים ומנהיגים של שקר בעולם. ואפלו המנהיגים הכשרים נתרבה ביניהם מחלקת גדול. עד שאי אפשר לרב העולם לידע היכן הוא הצדיק האמת שיכול להנהיג את ישראל כראוי. ולא עוד אלא שמבזין מאד את המתקרבין להצדיק האמת ומהפכין את האמת ואומרים לצדיק רשע אתה ויראי חטא נמאסין כאלו הם רחוקים חס ושלום מה' יתברך והתורה. והעזי פנים מתפארין בעצמן שרק הם קרובים לה' יתברך. ואומרים להכשרים באמת קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך וכו'. כאשר מצוי עכשו בעוונותינו הרבים. וזהו שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך. שהשכינה אומרת שהכשרים באמת ששם השכינה הם דומים כאבלים וכנזופים חס ושלום, על עדרי חבריך שהם שאר המנהיגים המתנשאים ברבנות שלהם כאלו הם חברים להקדוש-ברוך-הוא. והקדוש-ברוך-הוא מתחבר עמם לבד. ואת הכשרים האמתיים הם מרחקים כנזופים חס ושלום, וכל זה מחמת שנעלם האמת מחמת המחלקת שנעשה על-ידי התגברות העזי פנים וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו שמשיב לה ה' יתברך, אם לא תדעי לך היפה בנשים, דהינו שה' יתברך משיב לכנסת ישראל, אם אין אתה יודע איך להתנהג למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן. ופרש רש"י, הסתכל בדרכי אבותיך הטובים והלך אחריהם ורעי את גדיתיך וכו'. הינו מה שאמרנו לעיל, כי אף-על-פי שעכשו נתבלבל העולם מאד. ואין יודעים היכן האמת אף-על-פי-כן כבר הקדים ה' יתברך רפואה שזכינו לקבל את התורה. ואנו צריכין לילך בעקבי הצאן בדרך אבותינו בדרך התורה שמסר לנו משה וחכמינו זכרונם לברכה מדור לדור שכל חכמינו ונביאינו ז"ל חברו לנו ספרים קדושים ויקרים והורו לנו דרכי התורה ואנו צריכין לילך בעקבותם ועל-ידי זה נזכה לחפש ולבקש ולמצא את הצדיק האמת שבדור הזה שעקר ברור האמונה על ידו וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים. שעל-ידי כח התורה שזהו בחינת צאי לך בעקבי הצאן כנ"ל. על-ידי זה תזכה כנסת ישראל באמת לרעות גדיותיו אצל הרועים האמתיים. כי על-ידי כח התורה שקבלנו כבר זוכין אנו למצא את הצדיק הרועה האמת ולהתקרב אליו וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ספירה שצריכין לספר הימים שבע שבועות קדם קבלת התורה, כי על-ידי הספירה מבררין המדמה וכנ"ל. ועל-כן צריכין לספר הימים, כי על-ידי שסופרין הימים על-ידי זה ממשיכין קדשת ברור המדמה. שהוא קדשת האמונה על כל יום ויום של כל השנה, כי אלו השבע שבתות הם כנגד שבעת ימי בראשית. וכל אחד כלול משבעה שזהו בחינת כלליות כל הימים הינו שבספירה אנו ממשיכין על עצמנו קדשת קבלת התורה שהוא ברור המדמה ברור האמונה. באפן שנזכה ליסוד האמונה כל ימי עולם שבכל יום ויום שיבוא. אף-על-פי שיתגבר הבעל דבר באיזה בלבול שיתגבר כפי התגברותו בכל יום מחדש אף-על-פי-כן יהיה לנו כח לברר האמונה על-ידי צדיקי הדור שנזכה להתקרב אליהם. כי יהיה לנו כח לבקשם ולמצאם על-ידי קדשת יסוד האמונה שהמשכנו עלינו בקבלת התורה על-ידי שספרנו מ"ט ]ארבעים ותשעה[ ימי הספירה שבהם אנו נטהרים מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה. וזוכין לאמונה שלמה להמשיך בכל יום ויום. עד שזוכין לברר האמונה בשלמות ועקר הקדשה שאנו ממשיכין עלינו לעולם. הוא שנזכה לחפש את הצדיק עד שנזכה למצאו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. שדוד המלך עליו השלום צועק לפני ה' יתברך, הושיעה ה' כי גמר חסיד, הינו שנסתלקו החסידים והצדיקים האמתיים, ועל-ידי זה נתקלקלה האמונה בעוונותינו הרבים כנ"ל. וזהו, כי פסו אמונים מבני אדם, כי עקר האמונה נמשך על-ידי הצדיקים והחסידים האמתיים כנ"ל. וזהו שוא ידברו איש את רעהו וכו'. הינו שדוד המלך עליו השלום מתאונן ואומר שאף-על-פי שבודאי אין דור יתום. ובודאי נמצאים צדיקים אמתיים גם בדור הזה. אבל הבעלי לשון הרע והעזי פנים מבלבלין את העולם עד שאין יודעין היכן האמת כנ"ל. וזהו שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות וכו'. שהם בעלי לשון הרע. שעל-ידי זה גמר חסיד ופסו אמונים וכו'. כי אין יודעין היכן הצדיק האמת וכנ"ל. ועל זה סים דוד בעצמו ואומר שה' יתברך ישמע תפלתו. ויכרת כל הבעלי לשון הרע מחרחרי ריב הרוצים להסתיר את הצדיק. וזהו, יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות. אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. שאומרים שאין להם אדון שאינם רוצים להאמין בצדיקים אמתיים. הקדוש-ברוך-הוא יכרית אותם. כי משוד עניים ומאנקת אביונים. שהם הכשרים העניים והאביונים הרוצים באמת להתקרב לצדיקי אמת. ששודדים אותם ומבזים אותם. והם נואקים וצועקים לה' יתברך מגדל צרתם וצעקתם יקום ה' יתברך ויושיע אותם ואת כל ישראל:

Copy passage with reference

וזהו, משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו. ומפרש הפסוק על-ידי מה תהיה הישועה. הלא האמת נתבלבל מאד. ועל זה מסים הפסוק אמרות ה' אמרות טהורות וכו', הינו כי כבר הקדים ה' יתברך רפואה למכה. ונתן לנו את התורה מכבר. ועל-ידי כח התורה שקבלנו. יש לנו כח להתקים גם עתה ולזכות לבקש את הצדיק האמת עד שנמצא אותו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו, אמרות ה' אמרות טהורות וכו'. שהיא התורה מזקק שבעתים שבעתים דיקא. שבע פעמים שבע, כמו שפרש רש"י שם. זהו בחינת מ"ט ימי הספירה. שבהם אנו זוכים להמשיך עלינו קדשת קבלת התורה קדשת האמונה. עד שנזכה ליסוד האמונה כל ימי עולם, אף-על-פי שברור האמונה בכל יום ובכל זמן צריכין דיקא על-ידי אותו הצדיק שבאותו הזמן דיקא וכנ"ל. אשר על-כן מתגבר הבעל דבר דיקא ביותר על הצדיק שבאותו הדור מחמת שבזה הדור עקר ברור האמונה על ידו דיקא וכנ"ל, אף-על-פי-כן על-ידי קבלת התורה שאז נתבררה האמונה זכינו על-ידי זה שיהיה לנו כח בכל דור ודור כל ימי העולם. לזכות לחפש את הצדיק ולמצא אותו ולהתקרב אליו כנ"ל. שזהו בחינת מ"ט ימי הספירה שבהם אנו ממשיכין יסוד האמונה על כל ימי העולם כדי שיהיה לנו כח בכל יום תמיד לחפש ולמצא את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם. 'מן הדור זו' דיקא, שעל-ידי התורה שקבלנו אחר זכוך מ"ט ימי הספירה שזהו בחינת מזקק שבעתים על-ידי זה אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם שתשמר את ישראל מהמתנגדים והעזי פנים המתגברים כנגד הצדיק שבאותו הדור דיקא. וזהו תצרנו מן הדור זו לעולם שתשמר את ישראל הכשרים בכל דור ודור מן הבלבולים שבאותו הדור דיקא. שאומרים שאי אפשר שיהיה בזה הדור צדיק גדול וחדוש כזה כנ"ל. ומודים על הדורות הראשונים שהיו בהם צדיקים גדולים וחולקין על הצדיק שבדור זה דיקא וכנ"ל. וזהו, סביב רשעים יתהלכון כרם זלת לבני-אדם. שהרשעים מתגברים כנגד הצדיק שמרים נפשות מזילותא דגלותא ומחזיר ישראל בתשובה שזהו בחינת כרם זלת שמרים אותם מזילותא דגלותא ועל-כן הרשעים המתנגדים יתהלכו סביב סביב להסתיר ולהעלים האמת על-ידי גדל מחלקתם ושפת חלקות ולשון מדברת גדלות שלהם כנ"ל. אבל הקדוש-ברוך-הוא יכרת אותם בכח התורה שקבלנו כבר שהוא בחינת אמרות ה' וכו' מזקק שבעתים, וישמר אותנו מן הדור, ויקרב אותנו לצדיק האמת שעל-ידי זה נזכה לברור המדמה שהוא ברור האמונה בשלמות כמו שצריכין עכשו בזה הדור בזה הזמן כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן קדמו ברכת המאורות קדם קריאת שמע. אף-על-פי שאין להם שיכות לברכת קריאת שמע לכאורה כמבאר הקשיא הזאת בפוסקים, אך על-פי הנ"ל מבאר כי קריאת שמע שהוא אמונת היחוד. שהוא אמונת חדוש העולם, כי בודאי אי אפשר להאמין ביחודו יתברך כי אם כשמאמינים בחדוש העולם שה' יתברך יחיד קדמון לכל וחדש את העולם ברצונו יש מאין. ומי שאין מאמין חס ושלום, בחדוש העולם הוא כופר בכל, כופר גמור באלקי ישראל שאין כפירה גדולה מזו (ואף-על-פי שיש ממחברי ספרי החקירות שכתבו שאמונת חדוש העולם אינו מהעקרים. הבל יפצה פיהם, ואין צרך לסתר שטות כזה, כי כל מאמין באמת יבין מאליו. שאמונת חדוש העולם הוא אמונת היחוד. והוא יסוד כל התורה כלה. ובשביל זה פתח משה רבנו את התורה בחדוש העולם, כמו שכתוב, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ). ומי שכופר בזה חס ושלום הוא האפיקורס הגמור. שגרוע מעובדי כוכבים ומשמד. ומצוה להורידו ולא להעלותו. ומצוה להרגו ביום הכפורים ובשבת ולקרעו כדג ומגבו. ואין גרוע בעולם ממנו. וזה פשוט לכל המאמינים בה' יתברך ובתורתו הקדושה. ועל-כן קדם קריאת שמע שהוא אמונת היחוד שהוא אמונת חדוש העולם. אומרים מקדם ברכת המאורות שמדברים בשבח הבריאה. שה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. וה' יתברך עושה חדשות בכל עת. כמו שאומרים, פועל גבורות עושה חדשות וכו' אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו'. ואחר כך אומרים קריאת שמע שהוא אמונת היחוד שהוא אמונת חדוש העולם כנ"ל, כי אמונת חדוש העולם צריכים להמשיך על עצמו בכל יום מחדש כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל. ובשביל זה אחר ברכת יוצר המאורות אומרים ברכת אהבה רבה. שמדבר משבח קבלת התורה, כי עקר האמונה שהוא אמונת חדוש העולם זוכין על-ידי קבלת התורה כנ"ל. וזהו שאנו אומרים בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי חיים. כן תחננו ותלמדנו. כי עקר הכח שיש לנו עכשו להתקרב לה' יתברך הוא בכח אבותינו שזכו להמשיך קבלת התורה שעל ידם יש לנו אור עכשו לחפש ולבקש את הצדיק שילמד אותנו דרך ה' יתברך ויכניס בנו אמונה שלמה כנ"ל. וזהו ותן בלבנו בינה וכו'. ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו'. כי אנו צריכין עכשו לזכות ללמוד כזה. שנזכה על ידו לשמר ולעשות ולקים את כל דברי התורה, כי התורה כבר קבלנו. ואנו יודעין כל המצוות שצונו ה' יתברך, אבל אף-על-פי-כן זעירין אנון שזוכין לקים את כל דברי התורה. ועל-כן אנו מבקשין מה' יתברך שנזכה ללמוד כזה שנזכה על ידו לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתו באהבה ועקר הוא האמונה שהוא יסוד כל התורה כלה, כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ועל-כן צריכין לחפש את הצדיק האמת שבכל דור ודור וכו' וכנ"ל. וזה שאומרים בקריאת שמע והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וכו'. שבכל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים. כי קריאת שמע שהיא אמונה צריכה שתהיה בכל יום כחדשה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך כנ"ל. כי האמונה הקדושה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום מחדש. להתחזק באמונה שלמה בהתחזקות יותר בכל יום מחדש כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום שהכל בשביל להמשיך האמונה בעולם בכל יום מחדש כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן נעורין בליל שבועו, כי אז מקבלין התורה. שעל -ידי זה עקר ברור המדמה כנ"ל. ועל-כן נעורין אז כל הלילה, כי שנה הוא בחינת מדמה, כי בשעת שנה נסתלק השכל. ואין נשאר כי אם המדמה כידוע. וכן מבאר גם בהתורה הנ"ל, עין שם. ועקר השנה הוא בשביל המדמה שהוא ברור האמונה כי בלא השנה היה השכל מתיגע ומתבלבל מאד על-ידי בלבול המדמה. ועל-ידי השנה נסתלקין מהמחין כל בלבולי המדמה. כנראה בחוש שאחר השנה המח זך וצח מכל הבלבולים שכלם נמשכים מבלבולי המדמה. ועל-כן על-ידי השנה נתברר האמונה. בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך (כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן הצדיק שזוכה לרוח הקדש שעל-ידי זה הוא מברר המדמה, על-כן הוא ישן מעט מאד מחמת שהמדמה ברור אצלו. וכן כל אחד כפי מה שזוכה לברר המדמה כן הוא ממעט בשנה כנ"ל. ועל-כן בשבועות שאז זוכין לקבלת התורה שהוא בחינת המשכת רוח הקדש על כל ישראל כנ"ל. שעל-ידי זה נתברר המדמה כנ"ל. על-כן נעורין אז כל הלילה, כי נתבטל השנה מחמת שזוכין לברור המדמה על-ידי קבלת התורה כנ"ל:

Copy passage with reference