ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · תפלת המנחה ג
Reading settings
זמן מנחה אחר שש שעות:
על-פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (סימן סו), שיש בחינת חרון אף, וצריך להמתיק ולברר העשן של החרון אף שיהיה נעשה ממנו בחינת רוח אוירי, והוא בחינת רוחו של משיח. וקדם שבא לבחינת הידים הוא בחינת קדם ההויה, ועקר ההויה כשבא בחינת הרוח לתוך בחינת הידים. ובתחלה שתי הידים אחד, ואז הוא בחינת קדם הבריאה. וצריך להוציא מכח אל הפעל לפתח ולחתך בחינת הידים שיהיה יד ימין ויד שמאל. וזה בחינת הבריאה, בחינת מוציא מכח אל הפעל. והם בחינת שתי הרוחות בחינת פי שנים הנזכרים לעיל, רוח דלעלא ורוח דלתתא. בחינת שני יודין יוד בראש ויוד בסוף שבשני השמות 'יאקדונקי', ובאמצע שש אותיות בחינת פתח, בחינת פותח את ידיך-יודיך. שעל-ידי הוא"ו בחינת הפתח נפתחין ונחתכין הידים בחינת היודין הנ"ל. ואז הוא בחינת הבריאה. בחינת מוציא מכח אל הפעל וכו' עין שם כל זה היטב:
וזהו בחינת סדר היום. כי בלילה בחשך בנפל תרדמה על אנשים ומארי דדינין אתערו, זהו בחינת חרון אף. וצריך לברר החרון אף דהינו העשן בבחינת עלה עשן באפו. וזה נעשה על-ידי בחינת עשן הקרבנות שהיה עולה בלילה להכניע ולבסם כל מארי דינין כמובא. הינו לברר ולתקן עשן החרון אף הנ"ל על-ידי עשן הקרבנות. ועל-כן היה העשן יוצא לצפון כמובא, ששם כל בעלי הדין והכעס. כמו שכתוב (ירמיה א) מצפון תפתח הרעה, בחינת כעס כמו שכתוב (קהלת יא) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ועל-ידי זה נמשך שפע פרנסה בבחינת (איוב לז) מצפון זהב יאתה, כי כשנמתק הכעס שבבחינת סטרא דצפון, נמשך משם עשירות ופרנסה. וכמו שכתב רבנו שם במאמר הנ"ל עין שם היטב. ואזי נתתקן ונתברר העשן של החרון אף ונעשה ממנו רוח אוירי דקדשה, בחינת רוחו של משיח כנ"ל. וזהו בחינת רוח צפון המנשבת בכנור של דוד בחצות. שזהו בחינת התגלות מלכות משיח, שהיא מלכות דוד שנתגלה בחצות כמובא. ועל-כן הוא רוח צפונית. כי נתגלה מצפון דיקא מהתבררות העשן והכעס שבצפון כנ"ל. אך בחצות הוא התחלת ההתגלות בחינת רוחו של משיח. אבל עדין הוא לילה וחשך כי עדין לא בא לבחינת ההויה לבחינת הידים עד אור היום, שאז נתגלה הרוח הנ"ל בבחינת הידים שהם בחינת יהי אור ויהי אור יד ימין ויד שמאל. כי בתחלה נאמר (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וחשך, זה בחינת כעס ודין בחינת חרון אף הנ"ל. ומשם דיקא נתברר רוחו של משיח, וזה בחינת ורוח אלקים מרחפת וכו' דא רוחו של משיח (זהר הקדוש ויחי דף רמ). שנמשך מהתבררות החשך והעשן הנ"ל. ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, זה בחינת שתי הידים כמובא. הינו שנמשך זה הרוח לתוך בחינת הידים. ואז עקר ההויה בחינת יהי אור. וזהו וירא אלקים את האור כי טוב ועמד וגנזו לעתיד לבא, כי לא יתגלה זה האור עד ביאת המשיח ועולם הבא, כי זה האור הוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום וכו'. זהו בחינת שאחר כך הוציא מכח אל הפעל ונתגלין בחינת שתי הרוחות שהם בחינת שתי היודין תחלת המחשבה וסוף המעשה. שהם בחינת יום ולילה כידוע. ומתחלה היו מערבין כי בתחלה הם אחד, ואחר כך נבדלין ונפתחין כנ"ל. עין בהמאמר הנ"ל היטב. ואזי הוא עקר הבריאה כנ"ל. ואזי נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו'. כי אזי הוא עקר התחלת הבריאה (ונתגלין הימים) ]והתגלות הידים[ על-ידי בחינת ויבדל. דהינו שהוציא מכח אל הפעל כנ"ל. נמצא שבאור היום שאזי הוא בחינת יהי אור ויהי אור אז נתגלה בחינת רוחו של משיח בבחינת הידים כנ"ל. ועל-כן מניחין אז תפלין ששם נתגלה מלכות משיח בבחינת קשר של תפלין כמובא. וזה בחינת תפלין של ראש ושל יד שהם בחינת ימין ושמאל בחינת הידים שתי היודין הנזכרים לעיל. ועקר התפלין בשעת קריאת שמע ותפלה. כי קריאת שמע היא ד דאחד שהוא בחינת מלכות משיח וגם תפלה היא גם כן בחינת מלכות משיח כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן ב) כי עקר כלי זין של משיח היא התפלה. והנה באור היום בשחרית כל זמן שאין מתחיל להתגלות בחינת הלילה שהיא בחינת סוף המעשה בחינת יוד בסוף. עדין היא בחינת קדם שמוציאין מכח אל הפעל. וצריכין להוציא מכח אל הפעל לגלות בחינת הלילה. וזהו בחינת תפלת המנחה אחר חצות, ונמשכת כל שש שעות אחרונות, כי אחר חצות משינטו צללי ערב צריכין לגלות בחינת הלילה בבחינת מוציא מכח אל הפעל בבחינת התפתחות הידים כנ"ל. וזהו תפלת המנחה שהיא באמצע היום בין שחרית לערבית בין יום ללילה, בין בחינת שתי היודין הנזכרים לעיל. והיא בבחינת פתח שהיא בחינת שש אותיות שבין שתי היודין כנ"ל. ועל-כן זמנה כל שש שעות, כי על-ידי תפלת המנחה מוציאין מכח אל הפעל. ונתגלה בחינת יום ולילה בחינת שתי היודין הנ"ל. ועל-כן אז דינא תקיפא שלטא, כי עקר התעוררות הדינים היא בשעת שמוציאין מכח אל הפעל שאז הם מקטרגין. כמו בשעת הבריאה שאמרו מה אנוש וכו'. וגם מתעוררין לינק גם-כן חס ושלום מן הקדשה מאחר שהקדשה נשתלשלה ונמשכת למטה כידוע. וזה בחינת מה שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל שאחיזת הסטרא אחרא מנפילת חתוך ופתיחות הידים הנ"ל, בבחינת והמה מידך נגזרו עין שם. הינו שאחיזתם מבחינת פתח הנ"ל מבחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל. ועל-כן מתעוררים בשעת מנחה כנ"ל ועל-כן אין קריאת שמע במנחה רק בשחרית וערבית. כי עקר בחינת רוחו של משיח שכלול פי שנים שתי היודין כנ"ל. הוא רק בבחינת שחרית וערבית יום ולילה שהם בחינת שתי היודין הנזכרים לעיל. והם בחינת הקריאת שמע שבשחרית וערבית שהיא ד דאחד כנ"ל בחינת קצו של ד שהיא יוד. הינו שתי היודין הנזכרים לעיל. אבל במנחה אין צריכין רק להוציא מכח אל הפעל בבחינת פתח, בחינת פותח את ידיך כנ"ל. וזה נעשה רק על-ידי תפלה שהיא בחינת פתח. בבחינת אדני שפתי תפתח. כי התפלה היא בחינת פותח את ידיך ומשביע וכו'. שאנו מבקשין ומתפללין שיפתח את ידו וישביענו מרצונו יתברך. ועל-כן במנחה צריכין רק לתפלה כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה. שכן אליהו לא נענה אלא במנחה וכו'. כי אליהו היה צריך להכניע אז התגברות הסטרא אחרא ועובדי עבודה זרה. ועל-כן התפלל מנחה דיקא, כי עקר אחיזתם משם כנ"ל, בבחינת והמה מידך נגזרו כנ"ל. ועל -כן התגבר אליהו והתפלל מנחה כתקונו, כדי להכניעם בשרשם. ועל-כן דיקא בשעת מנחה הכניעם כנ"ל. וזה נעשה על-ידי אליהו דיקא, כי פי שנים הנזכרים לעיל נמשכין מבחינת אליהו, כמו שכתוב ויהי נא פי שנים ברוחך וכו' שנאמר באליהו. כי על ידו נתגלה בחינת מלכות המשיח. ועל-כן אליהו ממנה לבשר גאלה העתידה, לגלות מלכות משיח. ועל-כן אליהו דיקא נזהר בתפלת המנחה ונענה, כי מנחה היא בחינת מוציא מכח אל הפעל. שזהו עקר ההתגלות הידים והיודין הנזכרים לעיל, שהם בחינת משיח שיבוא במהרה בימינו אמן:
כי מנחה היא בבחינת ראש השנה שהוא בריאת העולם. כי יצחק תקן תפלת המנחה. ועל-כן אז דינא שלטא שהיא בחינת יצחק. והיא בחינת ראש השנה שהוא בחינת גבורות יצחק. ובראש השנה נברא ]העולם[. נמצא שמנחה היא בחינת הבריאה. בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל: