ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · תפלת ערבית

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו. כמו שכתוב ויפגע במקום וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. כי השלשה אבות גלו אלקותו ומלכותו בעולם. ועקר התגלות אלקותו ומלכותו יתברך, הוא על-ידי בחינת התקונים המבארים בתורה לשמש הנזכרת לעיל. שהוא על-ידי שמצמצמין אור האין סוף וכו' ונזהרין ממחשבות רעות וכו', שזהו בחינת תפלה כמו שמבאר שם וכמבאר לעיל. ועל-כן כל אחד מהאבות תקן תפלה אחת. אברהם תקן שחרית שאז מאיר אור יום שנמשך מאור אין סוף שהוא אור כל האורות. אבל אי אפשר לקבלו מרבוי אור. ומחמת זה נכשל אדם הראשון על שלא צמצם האור כראוי והסתכל במה דלא הוי ליה רשו כמו שאיתא בתקוני זהר. ובפרט מה שלא שמר המחשבה כראוי כמו שאיתא שם בתקוני זהר אדם הראשון במחשבה חאב וכו'. ועל-ידי זה נפגמה תפלתו שהיה צריך להתפלל בשביל תקון העולמות כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל. ואף-על-פי ששב בתשובה אחר כך, וכן אחר כך היו כמה צדיקים גדולים, אבל לא עסקו בתקון העולם לגלות אלקותו ומלכותו בעולם הגשמי הזה כמו אברהם אבינו, שהוא היה הראשון שעסק בתקון הצמצומים הנזכרים לעיל באפן שיגלה אורו יתברך בהדרגה ובמדה וכו'. עד שגלה מלכותו לכל, כמו שפרש רש"י על פסוק ה' אלקי השמים ואלקי הארץ, שבתחלה לא היה נקרא כי אם אלקי השמים רק על-ידי אברהם נקרא ואלקי הארץ. כי הוא גלה אלקותו בעולם. ועל-כן התחיל אברהם בתקון התפלה, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא על-ידי תפלה כנזכר לעיל. והוא תקן תפלת שחרית שאז נמשכין כל תקוני התפלה שהם עלית כל העולמות וכו' כמבאר בכונות. ועקר התקון שתקן אברהם וכן כל האבות היה בשביל העולם. כי בודאי גם הצדיקים הקדמונים נח ומתושלח ושם ועבר וכו' עסקו בתפלה, אבל לא המשיכו תקון התפלה לכל באי עולם לגלות מלכותו בעולם. ואברהם הוא הראשון שגלה מלכותו לכל העולם, שזה עקר התגלות המלכות כי אין מלך בלא עם כנזכר לעיל. ועל-כן התחיל בתקון התפלה ותקן תפלת שחרית שהיא בחינת התגלות אורו יתברך על-ידי כל תקוני התפלה שבשחרית שאז עקר תקון התפלה בכל תקוניה כמובן בכונות. כי אז נמשכין המחין בכל התקונים לכל הזוכים לזה בעבודתם וכו'. כי המחין הם בחינת אור יום כידוע. כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו'. ואחר כך בא יצחק אבינו והוסיף לתקן תפלת המנחה שאז כבר נסתלקו המחין ולא נשאר כי אם רשימו, כי אז מתחיל היום לערב וכו' וכמו שמבאר לעיל. וזה בחינת הסתלקות המחין שהוא אפלו אצל צדיקים גמורים בין דרגא לדרגא וכו' כנזכר לעיל. והוא המשיך אז תקון התפלה כדי להתחזק בתפלה בעת שמתחילין המחין להסתלק ולא נשאר רק רשימו וכו'. ועקר התקון הוא בשביל החלושי כח שצריכין לשוב בתשובה. ועקר התשובה היא בעת שרואין שהדעת נסתלק מחמת פגמיו כל אחד כפי מה שפגם ולא נשאר רק איזה רשימו שזוכר עדין שצריכין לחשב על תכליתו וכו'. וזה בחינת תפלת המנחה שתקן יצחק בעת כי ינטו צללי ערב עד אשר לא תחשך השמש, שהוא בחינת הסתלקות המחין לגמרי אפלו הרשימו וכו' וכמבאר מזה הרבה לעיל. אבל יעקב בחיר שבאבות הוסיף לתקן גם תפלת ערבית, שהוא בחשכת לילה אחר שכבר שקעה החמה ונחשך השמש וליליא פרישא גדפהא על עלמא, שזה בחינת הסתלקות המחין שהם אור יום, לגמרי אפלו אצל הצדיקים. ותקן אז תפלת ערבית שנוכל לעסק בתקון התגלות מלכותו גם אז. ועקר התקון בשביל העולם. כי כל האבות עסקו בתקון העולם להחזיר כל העולם בתשובה להשיב כלם אליו יתברך שיקבלו עליהם על מלכותו מכל מקום שהם. והעקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלמה וזכה להעמיד כלל ישראל בעולם. אבל ידע ברוח הקדש שעתידים לחטא, על-כן התגבר ותקן תפלת ערבית שהיא בעת חשכת לילה, שאפלו מי שנפל לחשך ממש, שהוא בחינת אריכת הגלות של עכשו שהוא בחינת וחשך על פני תהום, בחינת במחשכים הושיבני וכו', גם אז נוכל להמשיך תקון התפלה שהוא בחינת תשובה בחינת התגלות מלכותו כנזכר לעיל. כי גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו'. וזה תקן בעת שפגע במקום כמו שכתוב ויפגע במקום וילן שם וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שתקן אז תפלת ערבית. כי השיג שעקר כל הקלקולים נמשכין מרבוי אור שעל-ידי זה היתה שבירת כלים וכו'. וזה על-ידי שלא היתה אתערותא דלתתא. ועל-כן צריך כל אחד לצמצם האור וכו', אבל צריכין שיהיו הצמצומים כתקונן ושישמר עצמו מאד ממחשבות רעות שהם עקר היצרין רעים וכו' כנזכר לעיל. ויעקב אבינו זכה לתקון המחשבה שהיא תקון הברית יותר מכל האבות, כי היתה מטתו שלמה עד שזכה לראשית אונו וכו' שזה עקר תקון המחשבה. ומעצם קדשתו הגדולה זכה להוריד עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל של כל אחד ואחד בכל דור ודור עד עקבות משיחא:

Copy passage with reference

כי זה מובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שכל מה שהצדיק גדול וקדוש יותר הוא יכול להוריד את עצמו יותר לכל הנופלים וכו' לעסק בתקונם. ועל-כן יעקב דיקא תקן תפלת ערבית שהיא בעת החשך הגמור כנזכר לעיל. ועקר התקון שהוא מאיר בלב ישראל שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק לעסק בתפלה, כי לית רעותא טבא דאתאבד. כי עקר התקון על-ידי אתערותא דלתתא, על-כן כל תנועה וכל נקדה ונקדה טובה שהאדם מנתק עצמו מרע לטוב, הכל יכול להרים ולקבץ לתוך בית הקדשה, אף-על -פי שבינו לבינו בין הנקדות טובות נעשה עמו מה שנעשה, אף -על-פי-כן צריך להתחזק לחטף בכל פעם נקדות טובות כל מה שיוכל כל ימי חייו מתוך עמק החשך. כי הצדיק בחינת יעקב מרים ומקבץ ומאסף הכל לתוך בית הקדשה ובונה מהם בנינים נפלאים על-ידי שמעלה בחינת אתערותא דלתתא ממקומות נמוכים כאלה, שזה עקר שלמות חשיבות אתערותא דלתתא. כי כל מה שהדרגא נמוך יותר ויותר, כמו כן יקר וחשוב יותר ויותר כשעולה משם איזה התעוררות ונקדה טובה לה' יתברך, שהיא בחינת אתערותא דלתתא שהוא עקר תקון העולמות וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן עוסק יעקב בבנין הבית השלישי שאנו מקוים שיתקים לנצח שזה עקר התקון של כל העולמות שכלם תלויים בזה העולם. והעקר בישראל על-ידי שישובו לה' יתברך בכח הצדיק בחינת יעקב כלל ישראל העוסק בתקונם:

Copy passage with reference

כי עקר תקון כל הנזכר לעיל הוא על-ידי המשכן ובית-המקדש שהוא בחינת הבית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם מקדש מעט, ועקר הוא הבית המדרש הנקרא על שם הצדיק האמת שבכל דור וכנזכר לעיל (באות סח סט) וכמו שמבאר במדרש בפתיחת איכה על פסוק ואת כל בית גדול זה בית מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי וכו', ומקדם הזכיר שם במדרש ארבע מאות שמונים ואחד בתי מדרשות שהיו בירושלים כמנין מלאתי וכו', אבל מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי קורא בית גדול, כי כל קדשת הבתי מדרש כלולין בו וכנזכר לעיל. כי על-ידי קדשת הבית המדרש כל מי שזוכה להכלל בהקבוץ הקדוש הזה, על-ידי זה כל נקדה ונקדה טובה שזוכה אפלו מתוך עמק החשך וכו', הכל מקבץ הצדיק לתוך הבנין הקדוש שעוסק בבנינו שהוא בחינת בנין המשכן ובית-המקדש שבונה בכל עת. ועל-ידי זה גם הוא יהיה לעם ויהיה נכלל בתוך הקבוץ הקדוש, שעל-ידי זה עקר בנין הבית-המקדש שיבנה במהרה בימינו שיהיה נבנה בזכות יעקב אבינו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבית ראשון ושני היו בזכות אברהם ויצחק, אבל בית-המקדש השלישי שאנו מקוים יהיה בזכות יעקב שהיתה מטתו שלמה ולא יחרב לעולם. ועל-כן תקן יעקב תפלת ערבית כשפגע במקום שהוא מקום הבית-המקדש שעסק אז בתקונו וקראו בית כמו שכתוב אין זה כי אם בית אלקים כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר תקון בנין הבית השלישי שהוא בחינת הגאלה האחרונה שלא יהיה אחריה גלות, הוא על-ידי בחינת תפלת ערבית שתקן אז שהיא בחינת שתקן שיהיה לנו כח להתעורר בתפלה שהיא בחינת תשובה בחינת התגלות מלכותו אפלו מתוך עמק החשך וכו' כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

כי עקר כל התקונים הם על-ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל, כי ה' יתברך רוצה שדיקא אנחנו נעבד אותו מזה העולם, וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו לכמה מאנשיו אם היה הקדוש-ברוך-הוא רוצה לעבד את עצמו בעצמו לא היה צריך אותך וכו'. אבל זה ידוע שקשה וכבד מאד להאדם לעבד את ה' יתברך כי היצר הרע מתגבר ומתפשט מאד, ובפרט על כל מי שרוצה לכנס בעבודת ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים וכו'. ועל-כן בהכרח שיהיה סיוע מלעלא, ובאמת הכל ממנו יתברך כמו שכתוב מי הקדימני ואשלם, ואף-על-פי-כן צריכין איזה התעוררות מלמטה על כל פנים. וזה אי אפשר להבין כלל איך הכל ממנו יתברך ואף-על-פי-כן צריכין אתערותא דלתתא, זהו נפלאות תמים דעים וכמבאר מזה במקום אחר. ועל-כן יקר וחשוב מאד אצל ה' יתברך כל התעוררות והתעוררות של כל אדם מכל מקום שהוא. וכמובא הרבה בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ומדרשים שה' יתברך מבקש מישראל פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם וכו'. כי תכף שהאדם מתעורר בתפלה ועבודה באמת כל שהוא מתעורר תכף אתערותא דלעלא הרבה, כי הבא לטהר מסיעין אותו. ועל-ידי זה יש לו כח להתעורר עוד, וכמו כן נמשך אתערותא דלעלא יותר וכו'. וזה עקר בחינת היחודים הנעשים מכל התפלות והעבודות שהוא מה שמתיחד אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא וכו' כמובן בכונות. וזה השיג אז יעקב כשפגע במקום ההוא שהוא מקום הבית-המקדש, וכמובן למשכיל בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ומדוע לא עכבוהו כשעבר שם, והשיבו, איהו לא יהיב דעתיה להתפלל ומן השמים יעכבוהו. איהו עד חרן אזיל, כד מט לשם אמר וכו'. יהיב דעתיה למיהדר, וקפצה לו הארץ ובאה לקראתו ופגע במקום וכו'. הינו כי כל זמן שלא היה לו אתערותא דלתתא להתעכב שם לא רצו לעכבו מן השמים, עד אשר נתן אל לבו לחזר לשם, ותכף נתעורר אתערותא דלעלא לקרבו ובא המקום לקראתו. ואז ראה גדל עצם נפלאות ענין אתערותא דלתתא שעל-ידי זה נעשה אתערותא דלעלא ועקרו במקום הזה ששם כל היחודים כידוע. ואז השיג בעצם השגתו שגם כל התעוררות והתעוררות מעמקי עמקי מקומות הנפולים והרחוקים מאד גם זה יקר מאד. ועל-כן תקן אז תפלת ערבית שהוא בחינת תקון זה כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

אות פה)

Copy passage with reference

וזה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי כשפגע במקום שבא לקראתו מקום הבית-המקדש שהוא הבנין השלישי שיתקים ואז השיג עצם מרירות אריכת הגלות שיהיה מקדם. שזהו בחינת וילן שם כי בא השמש שמרמז על חשכת מרירת הגלות בגוף ונפש כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בדבריו זכרונו לברכה. ועל-כן תקן אז תפלת ערבית על-ידי שהבין אז עצם יקרת וחשיבות אתערותא דלתתא אפלו מעמקי עמקי החשך אפלה וכו' כנזכר לעיל. ואז ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, בחינת הניצוצות והנפשות הנפולין שהם בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וישם מראשותיו שהעלם וקשרם במחשבתו הקדושה, כי כלא במחשבה אתברירו. ואז וישכב במקום ההוא שהוריד את עצמו לכל המקומות הנמוכים הנזכרים לעיל, לברר ולהעלות הנפשות משם. ואז ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שהאדם צריך לצאת מדרגא לדרגא כמו בסלם. והכל בשביל תקון העולמות על-ידי אתערותא דלתתא דיקא. והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. מלאכי אלקים עולים בחינת אתערותא דלתתא. מלאכי אלקים ירדים בחינת אתערותא דלעלא שיורד מלמעלה לסיע על-ידי שמקדם עלה מלמטה למעלה אתערותא דלתתא. כי על-ידי כל התעוררות והתעוררות דקדשה מלמטה נבראים מלאכים שזהו בחינת מלאכי אלקים עלים מלמטה למעלה. ובאתערותא דלתתא אתער לעלא, ואז נמשך סיוע מלעלא שהוא מלאכי אלקים היורדים מלמעלה למטה לסיעו. וזהו בחינת והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. ועל-ידי שנכללין אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא, על-ידי זה נעשים כל היחודים והתקונים כידוע. ואז וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי אפלו יעקב בקדשתו העצומה נעלם ממנו ולא ידע מתחלה עצם קדשת המקום ההוא עד שנתעורר מעצמו לחזר לכאן כנזכר לעיל, ואז בא המקום לקראתו וילן שם, ואז השיג עצם קדשת המקום הזה שבו תלוי תקון כל הנפשות הנפולין וכל העולמות. ובזה תקן להכניס בלב כל הנפשות לדורות עד היום הזה, שאפלו הנפשות הנפולין מאד שסוברין שבמקומם אין נמצא ה' יתברך, ידעו ויאמינו שגם במקומם יש ה' יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו רק שנעלם מהם. ושגם ההתעוררות שלהם יקר מאד ושיוכלו למצא ה' יתברך בכל מקום שבעולם, כי באמת יש ה' במקום הזה רק שאינו יודע מגדל ההעלמה בחינת ואנכי לא ידעתי. אבל אם יתעורר בבחינת אתערותא דלתתא יזכה למצאו וכנזכר לעיל. ואז ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, שהשיג עצם נוראות המקום הזה ששם שרשי כל הנפשות, ומשם נמשך ההתעוררות לתשובה לכל ישראל. אך אף-על-פי-כן צריכין התעוררות מלמטה כנזכר לעיל. ואז אמר אין זה כי אם בית אלקים שמרמז על הבית השלישי שיבנה בזכותו, שרק זה נקרא בית לא כאברהם שקראו הר וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל אמר בלשון 'אין זה' שמרמז על החרבן של שני בתים הראשון והשני כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . להודיע שבודאי עקר התקון על-ידי בחינת בית השלישי, אבל עדין 'אין זה', כי עדין לא באנו לתקונו, כי אם בית אלקים, כי עדין צריכים תקונים הרבה עד שנזכה לבחינת בית אלקים. ובזה רמז שצריכין מקדם בתי כנסיות ובתי מדרשות הרבה שהם מקדש מעט שלשם מתקבצין כל התעוררות שלמטה וכו' כנזכר לעיל. שעל-ידי זה הרבה יזכו לתשובה כנזכר לעיל. עד שיבנה בית אלקים זה, ואז ישובו הכל אל ה' ויתתקן הכל במהרה בימינו אמן:

Copy passage with reference

וזה תנו עז לאלקים וכו', אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם וכו'. ואיתא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בסימן קמז לענין עזות דקדשה שבתחלה צריך האדם להתחזק בעזות דקדשה שזהו בחינת 'תנו עז לאלקים'. ואזי ה' יתברך משפיע עליו מלמעלה התחזקות ועזות דקדשה בחינת 'אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם' וכו' עין שם. נמצא שאלו הפסוקים מדברים מענין הנזכר לעיל שצריכין אתערותא דלתתא כדי לעורר אתערותא דלעלא שזה עקר התקון כנזכר לעיל. ועקר תקון זה הוא על-ידי קדשת הבית-המקדש שאנו ממשיכין עלינו על-ידי הבתי מדרשות וכו' שהם מקדש מעט כנזכר לעיל. וזה שכתוב שם נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם וכו'. הינו שבתחלה אמר תנו עז לאלקים, שאנו צריכין להתעורר מלמטה לתת עז לאלקים, שזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ישראל מוסיפין כח למעלה בבחינת באלקים נעשה חיל, וכמובא בספרים הרבה מזה. וזהו על ישראל גאותו וכו'. שעקר מלכותו וגאותו בחינת ה' מלך גאות לבש, הוא על ישראל, כי רק הם מגלין מלכותו לעולם על-ידי עבודתם כנזכר לעיל. ועזו בשחקים שדיקא על-ידי ישראל שנותנין עז לאלקים על-ידי זה נתגלה עזו גם בשחקים בין מלאכי שחק. כי עקר התגלות עז נוראותיו יתברך הוא על-ידי עבודת ישראל למטה כידוע. ועל-כן נסמך לזה מיד נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם שהוא בחינת אתערותא דלעלא, שה' יתברך משפיע ונותן עז ותעצומות יתרה לישראל להתחזק לשאר על עמדם על-ידי שהתעוררו מלמטה לתת עז לאלקים. שעל-ידי זה עקר כל היחודים והתקונים כנזכר לעיל. שכל זה נעשה דיקא על-ידי נוראות קדשת הבית-המקדש והמשכן שנקרא אהל מועד בחינת ונעדתי אליך שם, ששם מתיחדין ומתקשרין ישראל עם ה' יתברך, שנכלל אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא בבחינת אני לדודי ודודי לי, בחינת את ה' האמרת היום וה' האמרך וכו'. ועקר יחוד זה הוא בבית-המקדש כנזכר לעיל. וזהו נורא אלהים ממקדשיך בחינת מה נורא המקום הזה. כי הוא נוראות נפלאות תמים דעים שעל-ידי זה הוא מחילת וכפרת כל העוונות שהיה בבית-המקדש. ועקר הוא הבית-המקדש שלעתיד שהצדיקי אמת עוסקין בכל דור ודור בבנינו על-ידי הקבוץ הקדוש שלהם בבתי מדרשות שלהם כנזכר לעיל. שעל-ידי זה מכניסים בלב כל אחד אפלו בהגרועים ביותר להתעורר בכל פעם מחדש, ומקבצים לתוך בית הקדשה שלהם כל נקדה ונקדה טובה כנזכר לעיל, עד שמעלין מזה בחינת אתערותא דלתתא בחינת תנו עז לאלקים וכו' עד שנמשך עליהם עז ותעצומות מלמעלה, בחינת אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם כנזכר לעיל. וכל זה על-ידי כח קדשת הבית-המקדש שהוא בחינת בתי מדרשות שזה בחינת נורא אלקים ממקדשיך וכו' וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזהו אלקים מושיב יחידים ביתה, שמרמז על יחודים הנעשים על-ידי עבודת ישראל שעקר היחוד והתקון על-ידי שנכלל אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא כנזכר לעיל. וזהו אלקים מושיב יחידים ביתה דיקא. כי עקר התקון על-ידי בחינת הבית הינו בחינת הבית-המקדש שהוא בחינת הבתי מדרשות של צדיקי אמת כנזכר לעיל. וזהו מוציא אסירים בכושרות שגם אלו האסורים בעוונותיהם בבחינת ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל גם אותם הוא מוציא בכושרות שיכשרו מעשיהם ויהיו נעשים אנשים כשרים. כי הבתי כנסיות ובתי מדרשות מטהרין הכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים נטיו מה נחל מטהר אף בתי כנסיות ובתי מדרשות מטהרין וכו'. וכל זה מי שחפץ באמת וחותר להתקרב לה' יתברך ולצדיקים אמתיים. אבל הסר מן הדרך לגמרי ומטעה את עצמו וכו', עליו נאמר אך סוררים שכנו צחיחה, כי בודאי מי שאינו חפץ להתעורר אל האמת כנזכר לעיל מרחקין אותו ושוכן צחיחה:

Copy passage with reference

וכל זה מבאר בפסוקי הפטרת תענית צבור שמסים ובני הנכר הנלוים על ה' וכו'. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. שאפלו בני נכר ועמים יכולים להתקרב על-ידי קדשת הבית-המקדש שהוא בית תפלה. וזה שמסים שם נאם ה' אלקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו. הינו כל זה שכתבנו למעלה שבבית-המקדש שהוא בחינת הבית מדרש של צדיקי אמת שם ה' יתברך מקבץ נדחי ישראל. וכל מה שמקבץ נדחים לשם על-ידי זה נתיסד על מכונו הבית תפלה, עד שנתוספין בכל פעם עוד נדחים כהנה וכהנה הנלוים אליהם בבחינת עוד אקבץ עליו לנקבציו. כי עקר בנין הבית תפלה הנזכר לעיל הוא על-ידי שמלקט נפשות ונקדות טובות שעל-ידי זה הוא בונה בחינת משכן שהוא בחינת בית תפלה. ולשם הוא מוסיף לקבץ נדחים. וכל מה שנקבצים לשם נפשות יותר כמו כן נתגדל ונתחזק כח הבית תפלה עד שנקבצין עליו עוד יותר ויותר וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה בחינת תפלת ערבית רשות. כי תפלת ערבית הוא מה שתקן יעקב אבינו להתחזק בתפלה אפלו מתוך עמק החשך שהוא בתקף מרירת הגלות בגוף ונפש וכו' כנזכר לעיל, שעל -ידי זה עקר בנין בית השלישי שאנו מקוים שיהיה נבנה בזכות יעקב וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן תפלת ערבית רשות. ולכאורה קשה אם כן כשזאת התפלה של ערבית היא רשות, אם כן מה תקן יעקב אבינו, וכי יעלה על הדעת שיש אסור להתפלל בלילה. אך יעקב אבינו צפה וראה עמק אריכת הגלות המר הזה, איך הסטרא אחרא והיצר הרע מתפשט מאד מאד בכלל ובפרט שזהו בחינת חשכת לילה כנזכר לעיל, והוא בעצם כחו תקן שגם אז נוכל להתפלל ולשוב אל ה' שזהו בחינת תפלת ערבית כנזכר לעיל. אבל ראה שמעצם מרירת התפשטות הסטרא אחרא והקלפות על כל אחד ואחד אי אפשר לתקן להטיל עליו חיוב להתפלל אז, כי אז בבחינת תקף מרירת חשכת לילה הוא בבחינת העדר הדבור, בחינת יונה אלמת, בחינת נאלמתי לא אפתח פי, בחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו' שזה נאמר על זמן הגלות. עד שלולי כח הצדיקים הגדולים בחינת יעקב כבר היו הכל מתיאשים לגמרי מלהתפלל ולשוב אז בהתפשטות תהומות רעים וכו' כאלה. וזה תקן יעקב אבינו שהוא בחינת כלל הצדיקים הגדולים כי ממנו יצאו כלם. שבעצם כחו תקן תקנות נפלאות ונוראות מאד בעת שלן שם במקום ההוא, וירד למקום שירד בעת שנתו ומשם עלה למקום שעלה, עד שתקן שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם ברצונות חזקים להתפלל ולשוב לה' יתברך ולא יתיאש מן התפלה והצעקה לעולם. כמו שהזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואמר רק שלא יתיאש מן הצעקה והתפלה. ]אבי מע איז זיך ניט מיאש פון שרייאן, מע שרייט מע בייט וכו'[, ואז הכל מתהפך לטובה וכו'. וזה בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו, כי קדשת יעקב המשרש בכל אחד מישראל שבא מזרעו, הוא בחינת נקדת האמת לאמתו, שהוא בחינת רצון, שהוא בחינת אור הפנים כמו שמבאר במקום אחר. וכמו שכתוב תתן אמת ליעקב, בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. על-כן יעקב אבינו בעצם כחו הכניס בלב כל ישראל עד סוף הדורות האחרונים האלה שהם עקבות משיחא שגם עתה במרירות הגלות שהוא בחינת תקף חשכת לילה יסתכל כל אחד על האמת לאמתו, עד שכל אחד יתחזק מכל מקום שהוא ברצונות חזקים וכסופין טובים לה' יתברך, בבחינת זכרתי בלילה שמך ה', בחינת אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי מה יהיה הסוף והתכלית ממני, בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. שיתחזק גם אז לחפש ולבקש את שאהבה נפשי שהיא קדשת יהדותו, ואף-על-פי שנדמה לו שאינו יכול למצא בחינת בקשתיו ולא מצאתיו, אף -על-פי-כן אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות וכו'. וזה עקר התקון שתקן יעקב אבינו שגם בתקף חשכת לילה בחינת אריכת הגלות, נבקש ונחפש את ה' יתברך ברצונות חזקים מאד, עד שעל-ידי זה ממילא יתחזק לפתח פיו בדבורי תפלה גם אז בבחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. ובאמת בחינת דרך זה הוא עקר שלמות התפלה תמיד. וזה עקר העצה לתפלה ושיחה והתבודדות (וכמו שמבאר במקום אחר). כי באמת אי אפשר להתפלל ולפרש שיחתו כי אם על-ידי רצונות טובים וכסופים וכו'. וזה בחינת אל תעש תפלתך קבע וכו'. רק שאף-על-פי-כן בהכרח לתקן תפלות שיהיו חובה בשביל ההמון עם, כי בלא זה לא יתפללו כלל. אבל יעקב שהוריד את עצמו עד הסוף עד עקבות משיחא הוא עסק בעקר התקון שהוא בחינת תפלת ערבית רשות, שגם בעמק החשך הכניס לבל יתיאש מן התפלה רק יתחזק ברצונות חזקים לה' יתברך עד שיתעורר מעצמו להתפלל לה' יתברך ברשותו ורצונו שזה עקר תקון התפלה כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

כי יעקב נקרא על שם העקב והסוף בחינת עקבות משיחא בחינת וידו אחזת בעקב עשו, שהוא אחז בעקב עשו ששם יש נשמות וניצוצות הנפולין שנפלו מאד עד העקב, שזהו בחינת רב הנשמות של דורות אלו שהם בחינת עקבות משיחא, כמובן בכתבי האר"י ז"ל. ובאמת הם נשמות גבוהות ועצומות מאד רק שנפלו וירדו מאד כמבאר מזה הרבה בספר הגלגולים. ויעקב אחז בעקב עשו שלא להניחו לגמר רצונו הרע חס ושלום לכבש אלו הנשמות לגמרי רחמנא לצלן, רק יוציאם בכחו הגדול ויעלם למעלה עד הראש, וזכה לנצח המלחמה עד שנקרא י'ש'ר'א'ל כי שרית, וכו' שהוא בחינת ל'י' ר'א'ש', שהעלם מהעקב עד הראש בבחינת ירידה תכלית העליה. אבל אף-על-פי-כן מתארך הגלות מאד. כי אי אפשר להעלותם בשלמות כי אם על-ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. על-כן התיגע מאד עד שהעמיד מטה שלמה של בני ישראל שיצאו ממנו צדיקים נוראים כאלו בכל דור שהם בחינת התנוצצות משיח. עד שיהיה להם כח להכניס בישראל התחזקות אפלו בעקבות משיחא בעצם ירידתם, שגם משם אל יתיאשו מן הרחמים ויתחזקו ברצונות וכסופים טובים עד שיתעוררו לזעק ולהתפלל ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד יהיה איך שיהיה, שזהו בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו. וזהו בודאי תקון גדול, אף-על-פי שהוא עדין רשות. כי לולא תקונו כבר היו מתיאשים עצמן אז מן התפלה לגמרי מעצם מרירת התפשטות היצר הרע והקלפות כנזכר לעיל. אבל עתה בכחו הכניס בנו להתפלל ולהתחנן גם אז וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וכל זה הוא בכח הקבוץ הקדוש שעוסק הצדיק לקבץ ולאסף בכל עת לקרבם לה' יתברך, שזהו בחינת הבית המדרש הקדוש שלו שהוא בחינת מקדש מעט כנזכר לעיל. שהוא בחינת בנין הבית השלישי שיהיה נבנה בזכות יעקב שלא יחרב לעולם וכו' כנזכר לעיל. וזה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת המשכן ובית-המקדש כנזכר לעיל. שראה בלעם שעקר כח ישראל בכל הגליות בפרט הגלות האחרון הארך הזה הוא על ידם. כי בלעם ברך את ישראל שלשה פעמים כנגד השלשה בנינים של בתי מקדשנו. כי בלק ובלעם היו קוסמים ומכשפים גדולים וראו גדל החרבנות שיהיה לישראל מחמת התגברות הסטרא אחרא להחטיאם בכל פעם. ועל-כן רצו לעקר את ישראל לגמרי חס ושלום. אבל ה' לא עזבנו בידם והפך הקללה לברכה. ועל-כן כשראה בלק שברכם ברכה הראשונה עדין לא שב מדעתו הרעה. מחמת שצפה שבית הראשון שהוא בחינת ברכה הראשונה של בלעם סופו לחרב. על-כן סבר שיתגבר עוד אולי תחול הקללה חס ושלום. וכמו שבאמת חשבו נבוכדנצר וטיטוס וכל הרשעים המחריבים, שמאחר שרואים שיש להם כח להחריב את הבית-המקדש על-כן הם אומרים לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וכן בפעם השני שהוסיף בלעם לברכם חזר והתחזק ברשעתו להוליכו למקום אחר אולי תחול הקללה חס ושלום משם. מחמת שראה שגם הבית השני יהיה נחרב וכנזכר לעיל. ובפרט ששם אל המדבר פניו אל חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וגם בעצם רשעתו ראה שאי אפשר להשיג קץ האחרון כי הוא נעלם מאד מאד כי לביה לפומיה לא גלי, על-כן סבר שעתה בפעם השלישית תחול הקללה חס ושלום. אבל ה' יתברך בעצם רחמיו מאד כאשר עקם את פיו עד שהכרח לברכם, פתח תכף בתחלת הברכה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. שהוא מה שכתבנו לעיל שבכח האהלים הקדושים והמשכנות של יעקב וישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של הצדיקי אמת שהם בחינת מקדש מעט, על-ידי זה לא יוכל לבלע את ישראל חס ושלום, כי על-ידי זה יתגברו עליו בכח הצדיקים האמתיים שבכל דור כנזכר לעיל. וזהו כנחלים נטיו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה אף הבתי מדרשות מעלין מטמאה לטהרה הינו כנזכר לעיל. וזהו כגנת עלי נהר. זה בחינת מה שנתבאר לעיל שעקר תקון הבית המדרש שהוא בחינת מקדש מעט, הוא מה ששם מתקבצין כל הנקדות טובות וכל התעוררות טוב של כל אחד אפלו של הגרוע שבגרועים. כי בתוך הכלל הכל מצטרף יחד ונחשב אצלו יתברך. כי הן אל כביר לא ימאס עד שנחשב לאתערותא דלתתא שעל-ידי זה עקר התקון. כי ה' יתברך מצפה לזה מאד כנזכר לעיל, ותכף מתעורר אתערותא דלעלא לסיעם וכו' כנזכר לעיל. כי שם בבית המדרש בחינת הבית-המקדש מתועד ומתיחד ביחוד שלם ונפלא אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה בחינת כגנת עלי נהר, הינו כמו גן שצומחים בו פרות כשהוא אצל הנהר שתכף כשזורעין בו נמשך עליו מימי הנהר להשקותו ולהצמיחו מהרה. מה שאין כן שארי גנות כשזורעין אותן שצריכין להמתין עד ישקיף ה' משמים להוריד עליהם גשמי ברכה להצמיחם. כמו כן ממש הם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל שכל התפלות והתורות והעבודות שעושים בהתקשרות הקבוץ הקדוש שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, נמשך עליהם מיד מהנהר היצא מעדן להשקות את הגן להצמיחם ולגדל פרותיהם מהרה. כי בחינת האתערותא דלעלא יורד עליהם מיד בזכות הקבוץ הקדוש שמתקבצים אל הצדיק האמת וכנזכר לעיל. כי היחוד וההתועדות של האתערותא דלתתא הוא ממש כמו צמיחת פרות הגנה. כי אף-על-פי שהשם יתברך בורא ומקים הכל, כי הוא בורא פרי העץ ופרי האדמה וכל מיני צמחים שבעולם, אף-על-פי-כן ברא העולם בהנהגה כזאת שההכרח שהאדם יחרש ויזרע הארץ והגנה, ואחר כך הוא מוריד עליהם גשם מן השמים, ועל-ידי זאת דיקא צומחים הפרות וכל הצמחים. וכל זה הוא מחמת שכל מה שבעולם הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, שעקר גדלתו הוא מחמת בחינה הנזכר לעיל, בחינת אתערותא דלתתא שתלוי בהאדם הבעל בחירה דיקא שבשבילו נברא הכל. ועל-כן כל הדברים שבעולם הכל צריכין אל האדם שיעסק בתקונם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אשר ברא אלקים לעשות וכו' (כמובא בדברינו מזה במקום אחר). וכמו שבענין הצמחים של הגנות לפעמים אף-על-פי שזורעין אינם צומחים או שמתעכב צמיחתם מחמת עכוב הגשמים, אבל כשה' יתברך נותן הגשם בעתו הם צומחים מיד. כמו כן הוא בענין האתערותא דלתתא ואתערותא דלעלא לפעמים כשאין האתערותא דלתתא כראוי מתעכב השפעת האור העליון לסיעו כראוי שהוא בחינת אתערותא דלעלא, ואזי אם אינו חזק בדעתו כראוי יכול לפל על-ידי זה חס ושלום, ולפעמים יורד עליו בחינת האתערותא דלעלא מיד וכנזכר לעיל לענין הצמחים. אבל בכח הצדיקים האמתיים על-ידי שנכללין בהקבוץ הקדוש של הבית המדרש שלהם, אזי מתחזק תמיד בכל מה שעובר עליו בכח הסיוע דלעלא, שהוא בחינת אתערותא דלעלא שיורד עליו מיד בבחינת כגנת עלי נהר שאינם צריכים להמתין על גשמים. כי הנהר סמוך אליהם מיד. כמו כן שם באהלים ומשכנות יעקב וישראל סמוך וקרוב מאד האתערותא דלעלא לבחינת האתערותא דלתתא לסיעו בכל עז להתחזק תמיד וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה שמחזק הנביא את ישראל שישובו, כמו שכתוב בהפטרת דרשו ה' וכו' שמזרזם ומחזקם שם מאד מאד שישובו אל ה' אף אם חטאו כמו שחטאו, כמו שכתוב שם יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'. כי אתם חושבים התרחקות חס ושלום ואני רוצה רק לקרב. וכמו שפרש רש"י שם. ואמר שם כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. כן ה' אלקים יצמיח וכו'. הינו כנזכר לעיל שהודיעם כי רבים רחמיו מאד שישפיע עליהם סיוע דלעלא בחינת אתערותא דלעלא להצמיחם תכף וכנזכר לעיל. וכמו שמבאר והולך שם כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' הינו כנזכר לעיל, רק העקר שיהיה איזה אתערותא דלתתא בחינת דרשו ה' בהמצאו וכו'. והעקר בכח ראש השנה ועשרת ימי תשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה. וזה שסים שם ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו'. כי הכל בכח הבית תפלה שהוא בחינת הבית המדרש שהוא מקדש מעט וכנזכר לעיל. וזהו כאהלים נטע ה', שהם בחינת בשמים יקרים. זהו בחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על מעשה העגל, שרצה בלעם להתגבר חס ושלום בכח זה. אבל ה' יתברך כבר הקדים רפואה ומחל להם עד שנאמר עליו נרדי נתן ריחו, עזב לא נאמר אלא נתן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ומובא בדבריו זכרונו לברכה בהתורה תקעו-ג לענין שהצדיק יכול להוכיח את ישראל בקול כזה שהוא בחינת קולו של משה, שעל-ידי זה יהפך עוונותיהם לזכיות עד שכל העוונות יתהפכו ויעלו ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת כאהלים נטע ה' וכו'. וזהו כארזים עלי מים, בחינת כח הצדיק שנקרא ארז אשר בלבנון בחינת צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, כי הכל בכחו וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה בחינת בראשית, בית ראשית. ראשית בחינת ברור המחשבה שהיא חכמה שבמח שנקרא ראשית בחינת ראשית חכמה. שעקר בריאת העולם שדומה לבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הוא בשביל ברור המחשבה, להגביר היצר טוב על היצר הרע, שהוא להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שהם עקר היצרין, שעל-ידי זה נבנה בית הקדשה בחינת בית-המקדש על-ידי שמתקבצים לשם ברור המחשבות טובות מתוך הרעות שזה עקר הברור כי כלא במחשבה אתברירו. וזהו בעצמו מה שהביא שם בהתורה לשמש הנזכר לעיל, בראשית ב ראשית שהם ניסן ותשרי כי בניסן ותשרי נבנו הבתים דקדשה. כי בניסן נגמר ונתחנך המשכן. ובתשרי הבית-המקדש. שהם עקר הבתים דקדשה שכלולים מבחינת ביתא עלאה וביתא תתאה, שעקר בנינם וקיומם הוא על-ידי התגברות המחשבות טובות על המחשבות רעות, שזהו בחינת ראשית כנזכר לעיל. כי ניסן ותשרי הם ימי תשובה כמו שמבאר שם שעקר התשובה על-ידי שמגביר המחשבות טובות על הרעות בבחינת יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וכו' וכנזכר לעיל ועל-כן אז בניסן ותשרי עקר תקון הקבוץ דקדשה. כי בראש השנה הכל מתקבצין אל הצדיקי אמת, ואז תוקעין בשופר שהוא בשביל קבוץ הנדחים לירושלים ובית-המקדש, כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. וכמו שמתפללין אז על זה תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו וכו'. וניסן הוא ראש לרגלים, כי כל הרגלים הם זכר ליציאת מצרים שהיה בניסן. וברגלים נצטוינו לעלות אל הבית-המקדש, נמצא שגם אז הוא בחינת קבוץ שמתקבצים לעלות לרגל אל הבית-המקדש. ועל-כן הם בחינת בראשית בית ראשית כנזכר לעיל שבשביל זה ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה שמגביר היצר טוב על היצר הרע. ועקר היצרין הם המחשבות וכנזכר לעיל. וזה בחינת בחכמה יבנה בית שעקר בנין הבית דקדשה הוא על-ידי חכמה שבמח שהוא ברור המחשבה כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה יהי ביתך בית ועד לחכמים. שעקר קביעות ביתך יהיה הבית ועד לחכמים, שבמקום שהחכמים אמתיים מתועדים שהם הצדיקים והכשרים המתגברים במחשבתם להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שרק הם נקראים חכמים אמתיים, ובמקום שהם מתועדים רק שם יהיה ביתך כנזכר לעיל. וזה והוי מתאבק בעפר רגליהם, שאתה צריך לשבר מניעות רבות ולהתאבק בעפר רגליהם כדי להתקרב להם מתוך מניעות ויסורים. כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על-ידי שבירת מניעות רבות, כמו שכתוב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך. כי עקר תקון התשובה לכל הוא על-ידי בחינת הבית ועד לחכמים הנזכר לעיל שהוא בחינת קדשת הבית-המקדש וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וכל זה הוא בחינת חתנה. ]כי זאת התורה לשמש וכו' והוא כחתן וכו' נאמרה מפיו הקדוש על חתנת בתו ז"ל. והיא מדברת הרבה מענין חתן וכלה וכו'[ וזה בחינת מה שקורין להחתן שיעלה לתורה בשבת שקדם החתנה והולכין עמו הרבה מישראל וכו' ועושין שמחה גדולה ומכבדין הכל במאכלי דבש וכו'. וגם הנשים זורקין על החתן מיני תרגימא של דבש ואגוזים:

Copy passage with reference

כי זה ידוע שיחוד חתן וכלה בשרשו העליון הוא גבה מאד, גבה מעל גבה אשר לית מחשבה תפיסא תמן כלל. כי צריכין להמשיך נשמה של ישראל שנמשכה מבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה, שהוא למעלה מכל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה וכו'. (וכמו שמבאר בסימן יז על אנא בריה קלה שבים וכו' עין שם) וכל זה הוא בחינת התורה הנזכרת לעיל שנאמרה על החתנה כנזכר לעיל. כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא עד אין סוף וכו'. כי אור להביות לבו הוא בחינת שרש נשמתו שנמשכה ממנו יתברך בעצמו מאור האין סוף. וכמו שאיתא בזהר הקדוש ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח וכו' (וכמו שמבאר בספרי קדש מזה ). אבל צריכין לצמצם ההתלהבות בשביל קיום הבריאה שהם המדות וכו'. אך תכף שיש צמצום יש אחיזת הדין שמשם התחלת שרש הקלפות והסטרא אחרא כמבאר בעץ חיים כמה פעמים. וכל התקון הוא רק על-ידי האדם הבעל בחירה דיקא וכנזכר לעיל. אבל אדם הראשון ביום הראשון לא עמד בנסיון וכו'. ומאז צריכין ברורים וזכוכים וצרופים רבים עד אין חקר להוציא הסיגים מהכסף וכו'. וכל התקון הוא על-ידי הצדיקי אמת הגדולים במעלה מאד שבכל דור. והעקר הם בחינת השבעה רועים. וכל גמר התקון על-ידי משיח שיהיה כלול מכלם, שהוא משיח בן דוד שהוא בחינת מלכות בחינת נעים זמירות ישראל וכו'. וגדלת משיח גלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה מעט בהמעשה של הזין בעטלירש כמובן למשכיל ומעין בדברינו ]ועין בהלכות תפלין הלכה ה' על-פי המעשה הנזכר לעיל הנדפס בכרך ראשון [. וכל המעשה הנזכר לעיל נאמרה על ענין חתנה של הילדים וכו' שברכם כל אחד כברכתו. והראשון היה העור וכו' שנתן להם (דרשה גישאנק) שיהיו כמוהו, זקנים כמוהו וכו'. וספר להם מענין הזכרון, שכל הספור היה בענין המשכת נשמת האדם מתחלת אצילותו עד הסוף עד שנולד בזה העולם. שהקטן שבכלם התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת חתיכת הטבור וכו', אשר כל לב מבין יכול להבין שאין ערך למעלת התפארות כזה וכו'. והוא הקטן שבכלם. ואחר כך התפארו עוד ועוד גבה מעל גבה. עד שהוא בעצמו התפאר שאינו זוכר כלום וכו', והוא גבה מכלם אשר אין ערך להתפארות של כלם נגדו וכו'. וכל זה הוא בחינת חתנה שהוא בשביל הולדה בשביל שיתרבו בני ישראל. ועקר הכונה בשביל לגלות מלכותו יתברך בעולם שעקרה על-ידי רבוי עם בני ישראל, בבחינת ברב עם הדרת מלך כי אין מלך בלא עם וכו'. אבל אי אפשר להמשיך התגלות מלכותו כי אם על-ידי צמצומים רבים מאד. ובכל צמצום וצמצום מתחלה ועד סוף מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין צריכין לצמצם בחכמה קדושה באפן שלא יתאחזו הדינים שמהם אחיזת הקלפות וכו'. וכל מה שיורדין למטה לעולם נמוך יותר צריכין מלחמה ושמירה יותר. כי בעולם אצילות אין להם אחיזה כל כך כי אם מעט דמעט בדקות נפלא וכו'. אבל בבריאה יצירה עשיה שם אחיזתם ביותר עד שבעולם העשיה ששם הגופים הגשמיים שאנו מלבשים בהם שם אחיזת הקלפות ממש וכו'. אבל ה' יתברך נתן כח להאדם לעמד כנגדם כמו שכתוב ואתה תמשל בו, ופרש רש"י אם תרצה תתגבר עליו וכו'. אבל זעירין אנון שנצחו המלחמה כראוי. ואפלו הצדיקים הגדולים מאד שעמדו במלחמה, אף-על-פי-כן רבם לא נמלטו משגיאה דקה וכו' כידוע. על-כן כל התקון על-ידי בחינת משיח שנצח המלחמה כל כך ויגע במסירת נפש כל כך כל כך עד שזכה להתפאר (ער גידיינקט גאר ניט וכו' ועין במעשה הנזכר לעיל) שזוכר לאו כלום וכו':

Copy passage with reference

כי הוא יודע מה שנעשה עם הנשמה מקדם האצילות עד תחלת הצמצום. עד כל הצמצומים שבכל עולם ודרגא שכלולים בבחינת נפש רוח נשמה שהם בחינת מראה טעם ריח, עד שהתחילו להתגשם הכלים בבחינת אור מים רקיע וכו' עד שיצא מבטן אמו לזה העולם הגשמי וכו'. והוא עוסק בתקון העולם יותר מכלם. כי כלם מתקנים הרבה מאד, אבל עדין לא נגמר תקונם. ועל-כן עדין הגלות מתארך ומלכות דסטרא אחרא מתפשט שרוצה להעלים מלכות דקדשה. על-כן כל שלמות התקון על-ידי בחינת מלכות משיח שיבוא במהרה בימינו, שהוא להמשיך סוף מעשה ממחשבה תחלה. וסוף מעשה הוא בחינת התגלות מלכותו שזה עלה במחשבה תחלה. כי כל התחלת הצמצום בשביל הבריאה היתה בשביל זה לגלות מלכותו כנזכר לעיל. אבל ההכרח לגלות על-ידי המדות שנתהוין על-ידי כמה צמצומים, ובכל צמצום ובכל דרגא ובכל מדה צריכין מלחמה רבה. והצדיק הגדול בחינת משיח זכה לזכך את עצמו כל כך, עד שמתחלת המחשבה ומריש כל דרגין שהם למעלה מהמחשבה למעלה מנפש רוח נשמה עד תכלית סוף המעשה, עמד במלחמה בכל הבחינות עד שזכה לגלות מלכותו בשלמות. אבל אין מלך בלא עם וצריכין להודיע מלכותו לכל באי עולם וכו', על-כן עקר התקון של כל אחד בכלל ובפרט הוא על ידו. כי זה ידוע שכל מה שהדרגה נמוכה יותר, שם אחיזת הקלפות יותר וכו' וכנזכר לעיל. אבל על זה נתנה לנו התורה הקדושה אשר דרכיה דרכי נעם וכו', שאינה מכבדת עלינו ביותר וכו' (כמו שמובא במקום אחר ), כי הוא ידע יצרנו וכו'. ועל-כן כל מה דאסר לן שרי לן, שזהו בחינת מה שמזכירין בברכת ארוסין ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות וכו'. ועל-כן על-ידי כל חתנה ועל-ידי כל הולדה של ישראל בהתר נעשה תקון נפלא ונורא מאד, אף-על-פי שרב העולם אי אפשר שיהיה זך מאחיזת התאוה שמתגברת ביותר בענין זה. והוא מחמת שעל-ידי זה צריך שיהיה נמשך הולדת אדם מישראל, שבכל אדם מישראל נתגלה מלכותו יתברך, כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם שהוא לגלות מלכותו על ידו. והתגלות המלכות אי אפשר כי אם על-ידי צמצומים רבים שמהם אחיזתם. ובכל דרגה נמוכה יותר מתפשטים ביותר עד שבהיחוד הגשמי שעל-ידי זה דיקא עקר ההולדה עקר התגלות מלכותו על-כן שם התגברותם מאד. אבל התורה מגנת עלינו וקדשנו במצוותיו, שעל כל פנים כשנשמרין מאסור ומתחברין על-ידי קדשת חפה וקדושין בברכת ארוסין ונשואין בקבוץ מנין עשרה לפחות ובשמחה גדולה. על-ידי כל זה ממשיכין כח הצדיק הגדול שהתפאר בכל הנזכר לעיל שזוכר לאו כלום וכו', שבכחו נמתקין כל הצמצומים והדינים וכו' שבכל דרגא, עד שנתגלה מלכותו על-ידי זה, על-ידי חבור זה דיקא. כי עקר התגלות מלכותו הוא דיקא על-ידי הגשמיים הרחוקים מאד וכמו שמבאר במקום אחר. ועקר על-ידי כח הצדיק הנזכר לעיל שעל ידו כל המשכת התורה שמתקנת הכל כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה בחינת אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי וכו'. ופרש רש"י מראש ועד סוף מעת יציאתך מהבית-המקדש אל הגלות וגם בתוך הגלות עד שתחזר ותשוב למקומך ללבנון וכו' אתי תהיה וכו' עין שם. וכל זה מרמז לענינינו שמתחלת הלבן העליון עד כל הדרגות שצריכין לעבר בהם שבהם אחיזת הקלפות שזהו בחינת גליות עד שתחזר ותשוב בשלום לבחינת קדשת הבית-המקדש שהוא בחינת לבנון, הכל אתי תהיה וכו', שזהו בחינת תבואי תשורי מראש אמנה. כי עקר התקון על-ידי האמונה בה' ובמשה עבדו שהם הצדיקים שבכל דור וכו'. וזהו מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים. שהם בחינת מקומות שיש בהם אחיזת החיצונים והקלפות הקשות מאד שהם מעונות אריות והררי נמרים, שמקומם אצל הרי שניר וחרמון וכו', גם משם תעלה בכח ראש האמונה הנזכרת לעיל. וזהו לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורניך, שזהו בחינת שמחבב את ישראל על-ידי כל נקדה ונקדה טובה שמוצא בהם אף-על-פי שקלקלו כמו שקלקלו בעגל וכו', וכן בכל דור וכמו שפרש רש"י שם, שזהו בחינת הלמוד הקדוש שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו' עין שם וכן בשארי מקומות. כי כל התקון על-ידי זה הצדיק הנזכר לעיל שעבר בכל הדרגות מראש ועד סוף וכו' כנזכר לעיל ועמד בכלם, שבכחו יכול להעלות הכל מסוף כל דרגין עד ריש כל דרגין בכח האמונה הקדושה ולגלות מלכותו יתברך על ידו דיקא וכנזכר לעיל. וכל זה הוא בחינת תשובה הנזכרת לעיל בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה הנזכרת לעיל וכו' שנאמרה על פסוק והוא כחתן יצא מחפתו וכו':

Copy passage with reference

ובשביל זה עולה החתן לתורה. כי הקורא בתורה נקרא עולה לתורה, בחינת מי עם זאת עולה וכו', בחינת תשובה וכו'. כי על-ידי קריאת התורה שעקרה בשבת שאז עולין כל השבעה קרואים שהם בחינת שבעה רועים כידוע, שהם מתקנים שבעת ימי הבנין שהם כלל המדות והעולמות. על-ידי זה מקבלין בכח הצדיק הנזכר לעיל הארה משרשי התורה שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה, שהיא בחינת שבת בחינת תשובה בחינת תורת ה' תמימה משיבת נפש וכו', ששם נתתקן הכל וכנזכר לעיל. ומשם עקר התקון של החתנה שהוא בשביל התגלות מלכותו כנזכר לעיל. ועל-כן הולכין עמו רב עם ישראל, כי ברב עם הדרת מלך, בחינת ברבות צדיקים ישמח העם, כי עמך כלם צדיקים. שזהו עצם השמחה שמתחילין אז, שמתחילין לעורר בחינת שיר פשוט וכו', שמשם כל השמחות וכו'. ועל-כן נוהגין לכבד אז, וכן על החתנה במיני תרגימא של דבש. כי על התורה נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים שנסמך לפסוקי תורת ה' תמימה וכו' עדות ה' נאמנה וכו', שמדבר משבח התורה עד צדקו יחדיו וכו'. כי דבש בחינת תקף הדינים (כמבאר בכונות שופר ) שנאחזים במתיקות התאוות של זה העולם שעקרם תאוה זאת (כי דבש גימטריא אשה כמובא ), שמי שאינו נזהר בזה נאמר עליו נפת תטפנה שפתי זרה וכו' ואחריתה מרה כלענה וכו'. שזה בחינת פגם שמשון שהלך אחר עיניו, כי סבר שיכול לעמד בנסיון אפלו בזווג של אסור מחמת שהיה נזיר אלקים וכו', וזכה למצא הדבש בגוית האריה. אבל לסוף טעה בזה הרבה וכו'. כי אפלו בקדשה נאמר דבש מצאת אכל דיך, שנאמר אפלו על התלהבות הלב לה' יתברך שצריכין לצמצמו כנזכר לעיל, שזהו פגם בן עזאי ובן זומא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שעליהם נאמר דבש מצאת וכו', מכל שכן בזווג הגשמי וכו', מכל שכן וכל שכן כשהוא באסור חס ושלום, שבזה פגם אפלו שלמה המלך עליו השלום ושמשון הגבור. ובן עזאי ובן זומא ונדב ואביהוא פגמו להפך שלא רצו להוריד עצמן כלל להחבור הגשמי ורצו להשיג אלקותו יתברך על-ידי תבערת לבם לבד לה' יתברך בלי צמצומים ומלחמה הנזכרת לעיל, שעליהם נאמר בקרבתם לפני ה' וימתו. אבל עתה שהחתן עולה לתורה וזוכין לחתנה של מצוה של ישראל עם קדוש, עתה מצוה לאכל תרגימא של דבש ולרמז שבכח הצדיק שהוא שרש התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על ידו נמתק אחיזת הדינים שבדבש כנזכר לעיל. אדרבא על-ידי זה דיקא יהיה הולדה דקדשה שעל-ידי זה יתגלה מלכותו יתברך שזה כל כונת הבריאה וכו' כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

ובשביל זה נוהגות הנשים שזורקין אז על החתן לעקיך של דבש ואגוזים. כי דבש הוא כנזכר לעיל. ואגוזים זה בחינת אל גנת אגוז ירדתי וכו', ופרש רש"י למה נמשלו ישראל כאגוז, מה אגוז קלפתו קשה ובתוכו מגורות של מאכל כך ישראל וכו', אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכו'. דבר אחר, מה אגוז אף-על-פי שאתה משליכו בתוך הרפש והטיט אין מה שבתוכו נמאס אף ישראל וכו'. הינו כנזכר לעיל שאף-על-פי שכל אחד מישראל עובר בגליות שעקרם גלות התאוות כמו שעוברים, אף-על-פי-כן אין מה שבתוכם נמאס, כי אדרבא דיקא על-ידי הקלפה הקשה שעל האגוז שקשה מאד מאד לשברה, על-ידי זה דיקא אין מה שבתוכם נמאס כמובן מהמשל בחוש. כי הקלפה שומר לפרי כידוע. כי כל הרפש והטיט המאוס מאד שמתגלגל האגוז בתוכם אין בו כח למאס את המאכל שבפנימיות האגוז מחמת שהקלפה הקשה מגנת עליו וכו'. ולסוף ירחצו במים הרפש והטיט וישברו הקלפה הקשה ויוציאו המאכל נקי וזך והכל בכח הצדיק הנזכר לעיל:

Copy passage with reference

כי השבעה ברכות של חתן וכלה. הם בחינת המשכת הקדשה מהשבעה רועים שהם בחינת השבעה בעטלירס הנזכר לעיל. שמשם קדשת הולדת ישראל לגלות מלכותו יתברך. שזה בחינת השבעה קרואים שעולים לתורה בשבת כנזכר לעיל. ועל-כן על-ידי שהחתן עולה לתורה בשבת שלפני הנשואין על-ידי זה מקבל כח לזכות לבחינת השבעה ברכות וכו' כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

ראשי פרקים להלכות תפלת המנחה:

Copy passage with reference

על-פי התורה "לשמש שם אהל בהם":

Copy passage with reference

בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ומשם שרש היצר הרע (כמו שמבאר בסימן עב עין שם). ואחר כך שבר היצר הרע ושתף מדת הרחמים במדת הדין, זה בחינת תשובה ומשם שרש התשובה ושרש הכח לשבר היצר הרע כמו שמבאר שם. ומדת הדין הוא מבחינת תחלת הצמצום שלא היה אפשר לגלות אלקותו לברא כל העולמות כי אם על-ידי זה, אבל תכף כשהיה צמצום בחינת דין והמשכת האור לתוך הצמצום שהוא בחינת רחמים שמשניהם דיקא נתהוה הבריאה. אבל היה בחינת רבוי אור וכו', ומשם אחיזת הסטרא אחרא שמשם כל המחשבות רעות והרהורים והעקר הם הכפירות רחמנא לצלן וכו'. ואדם הראשון היה צריך לתקן כל זה על-ידי מצוה אחת שלא לאכל מעץ הדעת וכו' ולבלי להסתכל במה דלא הוי ליה רשות בחינת רבוי האור בחינת התלהבות הלב יותר מדאי וכו' רק לעסק בתפלה בחינת מלכות דוד שזה עקר התקון כמובן בתורה הנזכרת לעיל. אבל הוא פגם בכל זה, על-ידי עצת הנחש שאמר להם והייתם כאלקים שזהו בחינת רבוי אור וכו'. וגם לא המתין בזווגו עד שבת וכו'. והיא הסיתה אותו לאכל וכו', שזהו בחינת פגם המחשבות עד שבא לפגם המעשים וכו'. וכל הפגמים האלו תלויים זה בזה. ועל-ידי זה כמעט שנחרב העולם כלו שנברא רק בשבילו כי היה ראוי למות ביום אכלו וכו', אך רבים רחמיו ונתגלה אליו כמו שכתוב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום שהוא לפנות ערב בזמן מנחה, ואמר לו איכה בחינת איכה ישבה וכו'. בחינת צמצום, וכו'. בחינת אי"ה וכו'. ואז נתעורר בתשובה שעקר התשובה להתחיל בכל עת מחדש בכל יום ובכל שעה ואפלו בכל רגע בבחינת לרגעים תבחננו. שבכל רגע מבחין ומנסה ה' יתברך את האדם ומרמז לו לשוב על כל פנים ממחשבות רעות שהם היצר הרע וכו' ועקר התקון על-ידי שישים אל לבו שאינו יודע כלל וכו':

Copy passage with reference

וכל זה כלול בשיחתו הקדושה. גאט איז גרויס מע וויסט גאר ניט וכו'. גדול ה' זה בחינת אור האין סוף המאיר בלב האדם וכו'. ואין יודעין כלל זה בחינת תקון הצמצום. סע טוהין זיך אוף דער וועלט אזוני זאכין מע וויסט גאר ניט. זה בחינת המשכת העולמות שהם המדות שבני-אדם ממשיכין בכל יום ובכל עת בתוך הצמצום בתוך החלל וכו'. אבל אין יודעין כלל. כי בכל פעם צריכין לחזר לבחינת צמצום הדעת שאין יודעין כלל. כי תכף שיחשב שיודע, נפגם הכל, כמו שמבאר על פסוק שלום לרחוק ולקרוב (בסימן סג לקוטי חא). ואפלו העסק שלכם וכו'. אבל יש ענין וכו', כי אין יודעין כלל. אך איך באין לזה הוא על-ידי צעקה ותפלה וכו'. כי עקר התקון על-ידי שמבינים בלבו שאין יודעין כלל ומתחזקים על-ידי זה דיקא לצעק ולצעק ולהתפלל ולבקש רחמים, ואפלו אם נעשה כן אלפים ורבבות פעמים. כי אפלו ביום אחד עוברים על האדם מה שעובר בלי שעור. והעקר לידע שאין יודעין כלל. והפה הקדוש שאסר לנו כל האסורים, הוא בעצמו אמר שהכל יכולין לתקן על-ידי כח הצדיק שיודע כל זה והגיע לתכלית הידיעה דלא נדע ברום המעלה וכו'. ויקים על כל פנים אל תרשע הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם וכו'. כי לגדלתו אין חקר. כי כמו שאי אפשר להבין התחברות יש ואין של תחלת הצמצום של חלל הפנוי כמו שמבאר במקום אחר, כמו כן אי אפשר להבין כל הנזכר לעיל, שכל העברות פוגמין מאד מאד, אבל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ועקר התשובה הוא כששב בדעתו ובורח ממחשבות רעות להפכם למחשבות טובות וכו'. וזה יכול לזכות בכל רגע אם ירצה, והעקר על-ידי שיבטל דעתו נגד אנשי אמת שיונקים מהצדיק האמת וכו' שצעק שאין שום יאוש בעולם כלל. והכל על-פי הנזכר לעיל. ועל-כן חבר שם בתורה הנזכרת לעיל תשובה ותפלה שהכל נעשה על-ידי צמצום הלב וכו' ולהמשיך לתוכו מחשבות טובות וכו'. עד שיקבל על מלכות שלמה וכו':

Copy passage with reference

וזה בחינת שלש תפלות. ערבית בחינת צמצום. שחרית בחינת המשכת האור. ובשניהם יש קריאת שמע בחינת מחין. כי גם בהצמצום יש מחין נפלאים וכמובן מזה למשכיל בכתבי האר"י. ובפרט בהספרים שמדברים מעולם המלבוש וכו'. ובאמת יש עוד ועוד גבה מעל גבה וכו'. כאשר הבנתי משיחותיו הקדושים כי לגדלתו אין חקר. אבל בכל יום ויום יש בריאה חדשה, ובין כל יום ויום צריכין הצמצום כמו שמבאר במקום אחר. וזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו וכו'. אבל התחלתו מכי ינטו צללי ערב שהוא אחר חצות שנקרא בין הערבים. ואז התקון על-ידי תפלת המנחה שאין בו קריאת שמע. כי אי אפשר להמשיך אז מחין מחדש רק על-ידי הרשימו של המחין של בקר קדם שמסתלקין לגמרי בערב צריכין אז להתחזק רק בתפלה לבד, וצריכין לזהר בתפלה זאת מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי שם סוד הצמצום והמשכת האור איך כלולין יחד בחינת ה' הוא האלקים שתי פעמים שגלו אז ישראל על-ידי אליהו כמו שכתוב וירא כל העם ויפלו על פניהם. כי שם בחינת נפילת אפים בחינת ויסתר משה פניו כי ירא וכו', ועל-ידי זה דיקא ויאמרו שתי פעמים ה' הוא האלקים וכו'. לתקן ביתא עלאה וביתא תתאה שעקר התקון על-ידי הצעקה והתפלה שהוא עקר התשובה:

Copy passage with reference

וכל זה הוא בחינת מתן תורה שעקר האזהרה היתה פן יהרסו וכו' שהזהירם מאד שתי פעמים. הינו בחינת צמצום האור וכו', ועל-ידי זה הודיעם וידבר וכו' אנכי ה' אלקיך וכו' וכל העשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מיני נגינה בחינת שיר פשוט וכו'. כי כל זה אי אפשר להבין כנזכר לעיל רק לכל חד כפום מה דמשער בלביה, שזה בחינת נגון כמובן למשכיל כח הנגון וכו', שמרמז בלב כמו שמרמז וכו', למי שחפץ באמת לאמתו, בחינת אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי וכו'. ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. וצריכין לחזר ולבאר התורה הנזכרת לעיל על -פי מה שכבר עזרני ה' יתברך לבאר מעט. כנדפס במקומו. ועוד לאלק מלין. והעקר לידע ולהבין שאין יודעין כלל. ואף-על-פי-כן יחיה עצמו בכל דבור של הצדיק שמבטל דעתו נגדו, בבחינת תורת ה' תמימה דא אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא תמימה ואין יודעין בה כלל. אף-על -פי-כן משיבת נפש וכו':

Copy passage with reference

לבאר קצת מאמר רבותינו זכרונם לברכה של רבי אילעא אם רואה אדם וכו' ילבש שחורים וכו' וילך למקום שאין מכירין אותו שהוא בחינת הנזכר לעיל שאין יודעין שם כלל, ששם אין מכירין אותו אם פגם. כי אין מגיע שם שום פגם כלל. ועל-ידי זה שיקים דברי רבותינו זכרונם לברכה שעל כל פנים לא יחלל שם שמים בפרהסיא, על-ידי זה יוכל לזכות לתשובה כמובא בספרים על ויעשה מה שלבו חפץ וכו'. ועל כל פנים לא יהיה נאבד לגמרי. כי בודאי כשיש בו עדין נקדה טובה שלא יחלל שם שמים בפרהסיא בודאי עדין צועק לה' יתברך וכו'. ועל-ידי זה יזכה לתשובה עד שיתהפכו העוונות לזכיות בכח הצדיקים אמתיים וכו' וכנזכר לעיל. ענני ה' ענני. ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם:

Copy passage with reference

רבי שמעון בן יוחאי היה תכף אחר החרבן, וכל תקונו בבחינת תקון ביתא תתאה שהוא הבית האחרון שאנו מקוים ואז דיקא יתתקן ביתא עלאה. ועל-כן לא גלה האדרא זוטא עד יום הסתלקותו, אחר שגלה האדרא רבא וכו'. כי משה רבנו לא ידע איש את קבורתו בשביל מעשה שטים כמובא. כי כל כחו וזכותו היו צריכים בשביל שיכנסו ישראל לארץ-ישראל ויבנו בית-המקדש שכל זה בחינת לא אבוא בעיר וכו'. אבל אף-על-פי-כן כל זה בחינת ביתא עלאה ולא נשלם תקון ביתא תתאה, שעל-ידי זה אין שלמות. ועל-כן נחרב פעמים. כי משה בנה המשכן שנגמר בניסן בחינת ביתא עלאה נגד הבית המקדש שהוא ביתא תתאה שנגמר בתשרי שאז עקר תקון התשובה, אבל גם בבית-המקדש עדין לא נגמר תקון ביתא תתאה וכו'. ונחרב פעמים וכו', ועל-כן אי אפשר לידע קבורתו שלא ידחקו את הקץ וכו'. אבל אחר שכבר נחרב הבית-המקדש פעם שניה ולא יבנה בנין שיחרב עוד חס ושלום רק אנו ממתינים ומצפים עד שיבנה בנין עולם. על-כן התחיל רבי שמעון בן יוחאי לעסק מיד בתקון ביתא תתאה על-ידי האדרא רבא וכו'. אבל לא גלה האדרא זוטא שהוא תקון אבא ואמא כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל עד יום הסתלקותו, כי אז דיקא אחר שגלה האדרא רבא ותקן בחינת ביתא תתאה אז עסק בתקון ביתא עלאה שהוא בחינת תקון, על-ידי התגלות סוד אבא ואמא וכו' ועל-כן אז ירדו כל נשמות הצדיקים שנסתלקו. כי זה עקר התקון עתה על-ידי הצדיקים שנסתלקו וכו' כנ"ל ומאז עוסקים גדולי הצדיקים בתקון זה כמו האר"י ז"ל והבעל שם טוב וכו' עד הסוף עד שיגמרו מה שהתחילו לגלות אלקותו ומלכותו בעולם. כי תכף ביום שנחרב הבית-המקדש ונתמעט בחינת התגלות מלכותו בתכלית המעוט, התחיל תכף המלוי והתקון, שזהו בחינת מה שמשיח נולד בתשעה באב. שזה בחינת מלוי פגימת הלבנה שמתחיל דיקא בעת שהיא מגיעה לתכלית המעוט שהוא ראש חדש שאז שרש התשובה וכו':

Copy passage with reference

התגלות מלכותו שהוא בחינת ביתא תתאה. זה צריכין לגלות על-ידי העבודה בעולם הזה שנברא בשביל זה כנזכר לעיל. אבל השגת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת בן עזאי, זה בחינת עולם הבא שהיא בחינת בינה, עלמא דאתי וכו'. אבל אי אפשר לבוא לעולם הבא כי אם על-ידי העבודה שבזה העולם. כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ועל-כן עקר עבודת הצדיקים לגלות בחינת מלכות שזה כל עבודתם בזה העולם. ואף-על-פי-כן שבכל פעם זוכין על-ידי זה להעלות גם בחינת ביתא עלאה כנזכר לעיל, אף-על-פי-כן עקר שלמות עלית ביתא עלאה וכו' הוא בעת הסתלקותם, שאז נסתלקין לחיי עולם הבא. אבל אז דיקא הם שכיחי יתיר בהאי עלמא (כמו שאיתא בזהר הקדוש פרשת אחרי דף ע) כי אז דיקא אין להם בעצמן עבדא ועשיה בזה העולם, רק כל עבודתם שם לתקן הצמצומים מבחינת עולם הבא לזה העולם באפן שיזכו כל הרחוקים להכיר אותו יתברך. כי כל מה שעולין במעלה עליונה, הם ממשיכין צמצומים בתקונים כאלה עד שיגלו אלקותו יתברך לכל הרחוקים מאד, ואז דיקא יהיה נשלם תקון העולמות ויהיה נבנה הבית-המקדש השלישי בתכלית שלמות תקון ביתא תתאה עד שיעלו יחד בשלמות ביתא עלאה עם ביתא תתאה:

Copy passage with reference

כי עקר התקון על-ידי המשכן והבית-המקדש שהוא עקר בחינת ביתא תתאה שנקרא אהל מועד, ששם נתועדו ונתכנסו כל נפשות ישראל יחד, שעל-ידי זה דיקא יכולים לעשות כלים לקבל אור האין סוף וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת תקון השקלים שנתנו בשעת המנין וכו':

Copy passage with reference

כי רבי עקיבא היה בעת החרבן ועל ידו התחיל מיד עקר התקון הנזכר לעיל על-ידי שנסתלק על קדוש ה', שזהו בחינת מה שצריכין לכון בכל יום שתי פעמים אל נקמות ה' לעשרה הרוגי מלכות שעקרם רבי עקיבא וכו'. כי גדולים מעשי ה'. כי רבי עקיבא סרקו את בשרו וכו' ומכרוהו במקולין. שעל זה שאל משה זו תורה וכו'. ועתה כל תקותנו על-ידי אלו הצדיקים שנתגלה קבורתם שהם יעוררו את משה רעיא מהימנא שיתחברו יחד לעסק בתקוננו:

Copy passage with reference

כי משה רבנו עליו השלום לא ידע איש את קבורתו. כי מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש-ברוך-הוא לבדו. ועל -כן אי אפשר לבוא על קבורתו, כי הוא בבחינת אור אין סוף נגדנו וכו'. וכל זה מחמת פגם מעשה שטים, שעל-ידי זה פגמו כל כך עד שמשה בעצמו צריך לעסק בתקון עוון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו'. אבל אי אפשר לנו לבוא על קברו, כי על-ידי רבוי פגמינו הוא בבחינת אין סוף נגדנו שאי אפשר לנו לצמצמו וכו'. וכל זה מחמת שאז עדין לא נכנסו לארץ-ישראל ולא נבנה הבית-המקדש שהוא עקר ביתא תתאה וכו'. ועל-כן היה באמת עסק הגאלה שהיה על-ידי משה קשה מאד. כי אי אפשר להמשיך האור בפעם אחת, כי אם על-ידי כמה התגלות והעלמות בדרכים נפלאים כנזכר לעיל. וכשצריכים לתקן כל זה על-ידי הבעל בחירה דיקא, קשה מאד. כי לא די שאינו מתקן כראוי הוא מקלקל בכל פעם וכו', רק שקיום העולם על-ידי הצדיקים שעומדים בנסיון הבחירה. אבל העשק יהולל חכם וכו', שגם הם שוגים על-ידי זה איזה שגיאה דקה וכו' כמו ששגה משה בהכאת הצור וכו', וסביביו נשערה מאד וכו'. ועל כן יש להם יגיעות עצומות מאד מאד לתקננו וכו'. ובפרט משה שהיה הראשון שאז קשה מאד לתקן הצמצומים כראוי וכנזכר לעיל ואלו לא חטאו ישראל וכו', אבל חטאו בעשרה נסיונות וכו'. על-כן בהכרח שיחרב הבית-המקדש. אבל עדין צריכין יגיעה עצומה שיכנסו ישראל לארץ-ישראל ויבנה הבית-המקדש על כל פנים שאף-על-פי שיחרב אחר כך ויגלו ישראל וכו', אף-על-פי-כן יהיה תקון גדול על-ידי שכבר נבנה וכו'. אדרבא גם החרבן יתהפך לתקון וכו'. וזה בחינת מזמור לאסף, קינה לאסף מבעיא ליה. אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים וכו'. וקשה הלא נזכר שם גם מיתת הצדיקים-נתנו את נבלת עבדיך מאכל וכו' בשר חסידיך וכו'? אך כל זה הוא תקון על-ידי כל הנזכר לעיל, ועל-כן קדם בנין בית-המקדש הראשון כל יגיעתו של משה היה שיבנה וכו'. ועל-כן לא ידע איש את קבורתו, מעצם גדלתו לא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, ומעצם פגמינו וכו'. שאם ידעו קבורתו היה בחינת רבוי אור שגורם חרבן וכו', על-כן לא ידע איש וכו'. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שזה מחמת מעשה שטים, שניהם אמת. כי היה מחמת גדלתו ומחמת קלקולם וכו' כנזכר לעיל. והכל מחמת שעדין לא נכנסו לארץ-ישראל ולא נבנה הבית-המקדש וכו' כנזכר לעיל. אבל אחר החרבן השני התחיל תכף הבנין השלישי כנזכר לעיל, כי אז הגיעו לתכלית המעוט שהוא הגלות הארך המר הזה וכו'. ועל-כן התחיל תכף התקון. ועל-כן ה' יתברך ברחמיו העצומים סבב שאז היה רבי עקיבא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה גדול ממשה בחכמה, כמו שאמרו בנביאים לא קם וכו', והוא המשיך התורה לישראל וכו'. ובענין מיתתו היה בהפך ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש-ברוך-הוא, ובו לא התעסקו אפלו ישראל אדרבא סרקו את בשרו וכו', ומכרו את בשרו במקולין, וזה מעצם גדלתו וכו'. ומאחר שכבר היה הבית-המקדש פעמים וכו', אז התקון דיקא על-ידי הגוף של הצדיק שנשאר בזה העולם וכו'. ועל-כן עתה עושין הלולא של רבי שמעון בן יוחאי שהוא מתלמידי רבי עקיבא ששמחים על שבאים על קברו. כי עתה עקר התקון על-ידי קברי צדיקים כאלו וכו'. שאנו זוכים לתקן הצמצומים וכו', על-ידי שבאים על קבריהם הקדושים, כי כבר עשו פעלות נוראות כאלו מאז ועד עתה שיכולים לבוא על קברם אפלו הגרוע שבגרועים הרשע שברשעים ולהתתקן על-ידי זה. כמו שרואים ששלטו זרים בבשרו הקדוש של רבי עקיבא שאי אפשר להבין זאת כלל. אבל על כל פנים הכל היה לטובת ישראל לנצח וכו'. וגם כבר היה הבית-המקדש פעמים, וישראל ירשו כבר ארץ-ישראל בקדשה ראשונה וקדשה שניה, וכבר היה רבי עקיבא ותלמידיו וצדיקים כאלה בעולם, על-כן עתה כל התקון על-ידי קבריהם הקדושים. והכל בכחו של משה-שלא ידע איש. כי הוא היה הראשון שאי אפשר לידע את קבורתו וכו'. אבל הוא בעצמו יהיה הגואל האחרון שיבוא על-ידי זכות הצדיקים שיחזירו ישראל בתשובה על-ידי חדושי תורתם הקדושה שחדשו בתורת משה, ועל-ידי קבריהם הקדושים, שעל-ידי זה אנו ממשיכים עלינו קיום תורת משה וכו'. וכמו שכתוב לקדושים אשר בארץ המה וכו'. ועל-ידי זה יתבאר מאמר רבותינו זכרונם לברכה במנחות אמר רבי יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום וכו' בענין רבי עקיבא. ובענין ששקלו בשרו במקולין. עין כל המאמר:

Copy passage with reference

וזרח השמש ובא השמש. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו'. ביום שנפטר רבי וכו' נולד רב אשי וכו'. הינו בחינת הנזכר לעיל בחינת זה נכנס וזה יוצא וכו':

Copy passage with reference

והעקר שיקבלו מלכותו מעצמם על-ידי בחירתם, בבחינת ומלכותו ברצון קבלו עליהם וכו', כי עקר התקון על-ידי אתערותא דלתתא. וזה בחינת אין האשה מתקדשת אלא מדעתה. ועל-כן הרבה המופתים ביציאת מצרים, כי יכול היה הקדוש-ברוך-הוא לשלח ברק אחד וכו'. ואף-על-פי-כן היו רשעים שמתו בשלשת ימי אפלה וכו'. כי היה להם בחירה שבשביל זה רדף פרעה וכו'. וכן ישראל וימרו על ים בים סוף וכו'. ועל-כן עקר השלמות יהיה על -ידי משיח שיגלה מלכותו שיקבלו עליהם מרצון על-ידי חדושי תורתו, כמו שאיתא ובגלותא קדמאה וכו'. ובגלותא בתראה בקנה דילך וכו'. ואז יהיה עקר שלמות המלכות שיתקים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד בחינת יחודא עלאה, ושמו אחד בחינת יחודא תתאה וכו'. כי עקר השלמות הוא מלכות משיח שיתקים וישתחוו לו מלכים כל גוים יעבדוהו וכו'. וכל ישראל יהיו מלכים כמו שכתוב והיו מלכים אמניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וכו'. כי יתקים 'ישראל ממשלותיו' שיהיו מחיין מתים וכו' כמו שכתוב עוד ישבו וכו'. אבל אין מקבלין גרים לימות המשיח. כי כל זה בחינת תכלת דאכלי כלא וכו'. כי עתה שכבר היה משה רבנו וכו' וכן גדולי הצדיקים וכו', אי אפשר כי אם על-ידי התורה ועל-ידי הצדיקים שהמשיכו קיום התורה וכו'. ועל-ידי שהתקרבו להם במרירות הגלות בבזיון כזה, כמו שכתוב נבזה וחדל אישים וכו' ולא חשבנוהו וכו' ואת דורו מי ישוחח וכו' כאשר רואין בחוש עתה. ועליהם נאמר ואתם הדבקים וכו', שהם הדבקים בהצדיק האמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבק בו והלא אש אכלה הוא, אלא הדבק בתלמידי חכמים וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן בכל דור ודור העקר המלחמה והנסיון של האדם וגדולה מכל מיני מלחמות שיש להאדם בעולם הזה הוא בענין התקרבות להצדיק, כמו שהיה בימי משה רבנו שעקר הקלקולים והנסיונות של ישראל היו על-ידי דתן ואבירם. וכן בימי דוד וכו', וכן סמוך לדורותינו בימי האר"י ז"ל והבעל שם טוב וכו'. ובפרט בימינו כי כל התקרבות הרחוקים וכו'. והתעוררות השנה אפלו תשובה שעקרה בחינת התחדשות שנעשה על-ידי זה הצדיק וכו'. וכל זה בחינת שבת בחינת התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה שזוכין על-ידי תשובה שקדמה לעולם שעולה עד כסא הכבוד וכו'. וזה בחינת הדלוג המובא בכונות קדשת כתר בעת שאומרים איה' וכו'. זה בחינת כד איהי סליקת שאלין איה וכו', מחמת שמדלגת וכו'. שזהו בחינת תשובה כנזכר לעיל. שהיא בחינת שבת. וכן ביום טוב שמתפללין מוסף. כי גם הם ימי תשובה וכו'. וזה בחינת שבע שבתות תמימות, ממחרת השבת עד ממחרת השבת. מחרת השבת בחינת תשובה בחינת יום אתמול בחינת מנחה וכו'. וזה בחינת שמטה ויובל שהם ביתא תתאה וביתא עלאה. שמתחלה היא שמטה. ואז דיקא זוכין ליובל. כי לא אבוא בעיר וכו'. ואז הכל הפקר. שזה בחינת מה שקורין שבת בשעת חתנה וכו'. ועקר קדשת היובל הוא ביום-כפור, כמו שכתוב ביום הכפורים תעבירו שופר. שמשם בחינת השופר של ראש השנה שהוא התחלת התשובה. שאז צריכין ביותר הקבוץ הקדוש וכו'. וזה שאיתא בזהר הקדוש ששמטה ויובל הם ברזא דה'. הינו בחינת ה' הנזכר לעיל שהיא בחינת מי עם זאת עולה. ועין שם בזהר הקדוש בענין לאה ורחל וכו':

Copy passage with reference

ראשי פרקים להלכות תפלת המנחה ובו ענין פסח:

Copy passage with reference

על-פי התורה הנזכרת לעיל:

Copy passage with reference

שאלת 'מה נשתנה' בחינת צמצום הדעת, שהיא בחינת קשיות, ארבע קשיות, כי ד הוות וכו'. אך השאלה צריך שתהיה בדרך חכמה מה העדות וכו'. אבל לא כבן הרשע וכו'. כי הצמצום מתחלה צריך שיהיה גם-כן בשביל לגלות מלכותו. אבל לא יהיה חס ושלום כמסתיר פנים, בחינת ויתנו אליו כתף סוררת, בחינת ואקרא אליכם וכו'. ואדבר אליהם השכם ודבר ולא שמעתם וכו'. בחינת השמן לב. רק שיהיה בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו' כמו שפרש רש"י שם. ואז תקון הה בבחינת 'ד"י אכלו', שנעשה מד יוד ה וכו'. שיר פשוט וכו'. כשמאיר אור האין סוף זה בחינת אור פשוט וכשמצמצמו זה בחינת שיר כפול. כי הצמצום על-ידי בחינת ה' עלאה ושם הוא למעלה מימי הבנין שהם המדות, ואחר כך כשממשיך האור בשביל המדות זה בחינת ו, שהם כלל הבנין שהם המדות שהכל נברא בששת ימי המעשה. ושם עקר הברור ממחשבות רעות שלא יתאחז עץ הדעת שיניקתו משם. וכשמתקדש כראוי שזהו בחינת משלש ואז נשלם הה' שהיתה ד', כי נתגלה מלכותו שזה כל שלמות השמחה, בחינת ה' מלך תגל הארץ, בחינת ישמחו השמים וכו'. ובכל פעם צריכין לחזר לאחור שלא יתגבר הצמצום לשכח בה' יתברך חס ושלום, רק לזכר תמיד את ה' יתברך. בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי. בחינת השמר לך פן תשכח וכו'. בפסח היה בחינת התגלות אור אין סוף בהתגלות גדול מאד, כמו שכתוב ועברתי, ואתגליתי וכו' אני ולא מלאך וכו'. וכמו שאיתא בכתבים עצם האור וכו', ואף-על-פי שאי אפשר בלי צמצום, אבל אלו הצמצומים היו בחינת הצמצומים הקודמים מאד מבחינת עולם המלבוש והטהירו וכו'. וכל זה מחמת שלא היה עדין אתערותא דלתתא בשלמות. אבל אחר כך סופרין ארבעים ותשעה ימי הספירה. ואז מקבלין בשבועות האור הגדול בהדרגה באפן שנזכה לקבל התורה וכו' שהם כלל המדות וכו'. לגלות מלכותו בחינת עצרת זה יעצר בעמי:

Copy passage with reference

כל הקרבנות גלה לאברהם אבינו עליו השלום חוץ מעשירית האיפה (בפרשת לך לך ובפרשת ויקרא ). ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, אף הקדוש-ברוך-הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו זו עשירית האיפה. כי זה הסוד של קרבן מנחה, קרבן עני ודל בדלי דלות וכו', זה אי אפשר להשיג מחמת שהגאלה האחרונה תלויה בזה. כי בזה תלוי עקר התשובה לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלות וכו', בכל הבחינות שהוא עני ודל מן הדעת וממעשים טובים, והוא עני ממש שאין לו פרנסה ויש לו מניעות ובלבולים עצומים מזה וכו'. ואף-על -פי-כן הוא מתגבר להביא על כל פנים מנחת עני עשירית האיפה, בפרט מנחת העמר שהיה משעורים מאכל בהמה, זה לא הראה אפלו לאברהם אבינו עליו השלום עצם נוראות הענין הזה עד היכן צריכין להתחזק וכו', כי עקר זה הענין מאירין הצדיקים שהם בחינת משיח בחינת דוד שאמר כמה פעמים ואני עני ואביון, כי הוא עני ורוכב על החמור. ובו כתיב וחסו בו עם עני ודל, וכתיב יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. ובו יחסו עניי עמי. כי אתה עם עני תושיע. אשכון את דכא, שזה בחינת תפלה לעני כי יעטף בצרתו, שיקרה מאד מאד, ואפלו מאן דאמר שגלה זאת לאברהם אבינו, היה רק ברמז וכו'. כי מעשירית האיפה קרבן עני למדו רבותינו זכרונם לברכה שאפלו תפלה קטנה אינה נמאסת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוף מנחות נאמר בבהמה ריח ניחוח ונאמר בעוף וכו' ונאמר במנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. שזהו בחינת כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. מכלל שהיה ראוי לבזותו ולשקצו ולהסתיר פניו ממנו. אך רבים רחמיו. והוא מרבה לסלח ומותר סליחה אחת משלו וכו' כנזכר לעיל:

Copy passage with reference

החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. אך איך אפשר לעור לראות ולחרש לשמע ועל-כן נסמך לזה, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח, שהם הצדיקים הגדולים המרמזים בהמעשה של השבעה בעטלירס שנקראים עור וחרש וכו'. שעל ידם נתתקן הכל וכו':

Copy passage with reference

עין בזהר הקדוש בהקדמה (דף ב) רבי אלעזר פתח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' ששיך להתורה לשמש הנזכר לעיל. עין שם מה שכתב על פסוק ירושלים הבנויה כעיר וכו' ומה שכתוב, נכון ואמא אוזפת מאנהא לברתא וכו' שזה נזכר שם בהתורה הנזכרת לעיל:

Copy passage with reference

גם מה שמבאר שם מענין מ"י ומ"ה מה חמית וכו'. שיש לו מעט שיכות להתורה כי מרחמם בענין דרי מעלה ודרי מטה אך צריכים לעין ולבאר היטב. כי שם בזהר הקדוש מבאר שמ"ה הוא לתתא וכו'. והדברים עמקים:

Copy passage with reference

וזה בחינת מנחה של שבת שאז הסתלקות משה. כי על-ידי זה עקר תקון התשובה, שדיקא אחר הסתלקות הצדיק למקום שנסתלק, משם ימשיך הארת האור בבחינת צמצומים נפלאים וכו' לעורר הכל לתשובה. שזהו בחינת שלש פעמים 'צדקתך' שאומרים. צדקה בחינת עני שמשפיעין בו הדעת בבחינת ה' דלת הוות וכו'. בחינת צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, ואז נסתלקו יוסף משה דוד, שעל ידם כל הגאלות וכו':

Copy passage with reference

וזה בחינת רבוי ספרים אמתיים שצריכין עתה בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ. שזה בחינת מעלת הדפוס. כי כל החדושים הם בחינת כלים וכו'. וזה בחינת לוחות ושברי לוחות. בחינת סיום התורה בענין הסתלקות משה, שמסים ולכל היד החזקה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל-ששבר את הלוחות לעיניהם. ואחר כך מתחילין מיד בראשית ברא וכו', כי שברי לוחות בחינת שבירת כלים שהם מיתת המלכים וכו'. ואף-על-פי שנשתברו, אף-על-פי-כן על ידם התקון על-ידי שכבר היו ונשתברו וכנזכר לעיל. שזה בחינת לוחות ושברי לוחות מנחים בארון. כי הלוחות השניות היו על-ידי שכבר היו הלוחות הראשונות ונשתברו, שזה בחינת הסתלקות הצדיק וקיומו בתחיה. בחינת הנך שכב עם אבותיך וקם וכו'. ועל-ידי זה דיקא יתתקנו כל הקלקולים בחינת וזנה אחרי אלקי נכר וכו'. כי על-ידי הסתלקותו למקום שנסתלק, הוא עוסק רק להמשיך האור בבחינת תקון על-ידי אתערותא דלתתא על-ידי שכבר היה בעולם המעשה ויצא בשלום וכו'. שעל-ידי זה צדיק מושל בו יתברך. כי יש לו כח יותר להמשיך בכל פעם בחינת בריאת העולמות מחדש בבחינת תקון. באפן שיאיר אור האין סוף בלב כל אחד בבחינת תקון שיתגבר על המחשבות רעות וכו'. עד שיתגלה מלכותו שזה בחינת שבת. וזה בחינת מעלת ההליכה על קברי הצדיקים בפרט בערב ראש השנה שאז היה תחלת הבריאה וכו':

Copy passage with reference

וזה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה וכו'. כי בית גאים יסח ה'. וזה ואני בעניי הכינותי לבית אלקי. בעניי דיקא, כי דיקא על-ידי עניותי זכיתי להכין לבית אלקי וכו' וכמו שכתוב אשכון את דכא וכו'. כי על-ידי עניות וקטנות יכול לתקן הצמצומים כראוי לקבל האור אין סוף וכו' וכנזכר לעיל. שזה בחינת מאן דזעיר הוא רב וכו' וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

כל התורה היא כלולה בבראשית ראש בית. בית דבראשית. בית ישראל ברכו וכו'. ב' ראשית, ביתא עלאה וביתא תתאה. הצדיק יכול להגביה למעלה ממדרגתו כאלו עשה תשובה, שעל-ידי זה עולה ביתא תתאה עם ביתא עלאה אף-על-פי שלא זכך בעצמו המדות, שזה בחינת יום-כפור וכו' כנזכר לעיל. ועקר התקון על-ידי הקבוץ עם הראש האמתי שלהם שהוא בחינת ראש בית וכו'. כמו שכתוב בהפטרת במדבר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ומפרש הפסוק על-ידי מה יזכו לזה. על-ידי ונקבצו בני ישראל ובני יהודה יחדו ושמו להם ראש אחד, הינו כנזכר לעיל. כי על-ידי זה יזכו הכל לבחינת תשובה, שעל-ידי זה במקום אשר יאמר להם לא עמי יאמר להם בני אל חי. כי על-ידי זה עוונות יתהפכו לזכיות וכנזכר לעיל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מעלת קברי הצדיקים הגדולים. כי אז הם בגן-עדן העליון שהוא בחינת ביתא עלאה, ואין להם שום עבדא מעולם הזה, כי היום לעשותם וכו'. רק הם שכיחי יתיר וכו' בשביל טובות ישראל. ותכף מי שלומד הלכות שלהם ומשתטח על קבריהם הם מעלין אותו בבחינה הנזכרת לעיל. כי יש להם כח גדול מחמת שהיו בזה העולם ונצחו המלחמה כראוי וכו'. רק אף-על-פי-כן צריך זה האדם הרוצה להתתקן על ידם שיהיה לו על כל פנים איזה אתערותא דלתתא וכו' כנזכר לעיל. בכל פעם שמחזק ואוחז עצמו בהם, כי לגדלתו אין חקר, כמו שנתבאר בהשיחה הנזכרת לעיל. ה' יתברך גדול מאד וכו'. אפלו כמו שנעשה עמכם לכל מקום שנפל כל אחד וכו'. אבל יש ענין וכו'. וזה אמרת לה' אדני אתה. הויה בחינת אור אין סוף נגד שאר שמות שעקר הארתו בבחינת אקיה תחלת הצמצום בחינת ביתא עלאה. אדני נכתב כאן באלף דלת בחינת ביתא תתאה -מלכות. הינו שאתה צריך לומר להשם העצם בחינת ביתא עלאה אדני אתה. שזה בחינת מי עם זאת עולה. טובתי בל עליך, כי לא זכיתי להעלותם במעשים טובים שלי שכך היא המדה כנזכר לעיל. אבל אני טובתי בל עליך כי פגמתי וכו'. אך לקדושים אשר בארץ המה וכו'. כי הם יכולים להעלות למעלה מהמדות בחינת יום-כפור. בבחינת אמא אוזפת מנהא לברתא, שזהו בחינת ישיש כגבור לרוץ ארח. וזה בכל פעם כל עוד נפשו בו. וזה בחינת בראשית בית ראשית. ראש בית ששניהם נכללים יחד:

Copy passage with reference