ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · בציעת הפת
Reading settings
ועל-כן הם חמשת המינין. כנגד ה' דהששי. שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה שהיא בחינת נבואה שעל-ידי זה נתגלה חדוש העולם, כמבאר בהתורה הנ"ל. נמצא שה דהששי מורה על חדוש העולם. ומשם עקר קדשת ארץ-ישראל שמקבלת קדשתה על-ידי כח מעשיו וכו' על-ידי שיודעין שה' יתברך ברא את העולם בחינת בראשית ברא וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ומשם מבחינת ארץ-ישראל בחינת חדוש העולם שנתגלה על -ידי ה דהששי, משם מקבלין בחינת ה מינין שהם שבח ארץ -ישראל, כי ה מינין כנגד ה דהששי שעל-ידי זה עקר קדשת ארץ-ישראל. שמשם מקבלין הה מינין כחם לזון ולהשביע את האדם בבחינת מזונא דנשמתא שמשם עקר השביעה האמתיות בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו. ועל-כן ה מינין דיקא יש להם כח להשביע את האדם, כי הם מקבלין כח מארץ-ישראל מבחינת ה דהששי, מבחינת אמונת חדוש העולם שמשם נמשך מזונא דנשמתא שמשם עקר השביעה, כי במזונא דגופא שהוא בחינת אכילת עשו אכילה דסטרא אחרא. נאמר, ובטן רשעים תחסר. אבל מזונא דנשמתא שם עקר השביעה בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, כי מזונא דנשמתא הוא בחינת ה' רעי לא אחסר, בחינת כי אין מחסור ליראיו, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. הפך מזונא דגופא שהוא בחינת אכילת הרשעים שהיא בחינת ובטן רשעים תחסר כנ"ל. ועל-כן גם בגשמיות עקר השביעה הוא על-ידי חמשת המינין שהם עקר הלחם שסועד הלב שחיבין עליהם המוציא וברכת המזון, כי הם ה מינין שהם שבח ארץ-ישראל שנמשך בהם קדשת ארץ-ישראל בחינת אמונת חדוש העולם שנתגלה על-ידי ה דהששי אשר בשביל זה הם ה מינין כנ"ל, ועל-ידי זה שהם בבחינת ארץ-ישראל וכו'. על-ידי זה הם בבחינת מזונא דנשמתא ביותר. ועל-כן עקר השביעה על ידם וכנ"ל. וזה בחינת ה דהמוציא שצריכים להטעים ה דהמוציא כמו שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה והפליגו מאד בזהר הקדוש בענין ה דהמוציא כי ה דה'מוציא הוא בחינת ה דה'ששי שמורה על חדוש העולם שעל-ידי זה עקר תקון האכילה דקדשה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל. וזה שסמכו רבותינו זכרונם לברכה לברך המוציא בה על שם המקרא המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים, כי באמת כלא חד, כי פסוק המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים, דהינו יציאת מצרים הוא מורה על חדוש העולם. כי בשעת יציאת מצרים נתגלה חדוש העולם על-ידי האותות והמופתים, כמובא בכל הספרים. גם כי עקר יציאת מצרים היתה בשביל קבלת התורה, כמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו'. ועקר התגלות חדוש העולם היה על-ידי קבלת התורה כנ"ל. נמצא שפסוק המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים מורה על חדוש העולם. ועל-כן משם למדו רבותינו זכרונם לברכה ה דהמוציא (שהוא עקר תקון) שהוא מורה על חדוש העולם שזה עקר תקון האכילה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל:
וזה מה שצריכין לדקדק לברך המוציא על לחם שלם. ויש לו חשיבות ודין קדימה להשלם על החסר, כי אכילת ישראל צריכין להיות בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת שלמות בלי חסרון בבחינת ה' רעי לא אחסר הנאמר במזונא דנשמתא בחינת כי אין מחסור ליראיו. ועל-כן יש חשיבות ללחם שלם כי הוא סמוך יותר לבחינת מזונא דנשמתא שהוא שלם בלי חסרון בחינת כי אין מחסור ליראיו כנ"ל. ועל-כן באמת בני פריצי עמנו ההולכים בדרכיהם של העובדי כוכבים, אין מניחין לחם שלם לסעדה כי אם פרוסות כדרכי העובדי כוכבים כי בכל תנועותיהם הם רוצים להראות שעוקרים עצמם מדת ישראל. אשר אצלנו יש חשיבות ללחם שלם לברכת המוציא כמו שכתוב בשלחן ערוך. ואלו הרשעים מגלין שכל מזונותם הוא מזונא דגופא בחינת אכילת עשו שהוא אכילת הרשעים שאין שם שלמות, כי אכילתם הוא בבחינת בטן רשעים תחסר. כי אין להם אמונה. ועל-כן אינם זוכין למזונא דנשמתא שנמשך מאמונה כנ"ל. אבל אכילת ישראל -עם קדוש הוא בבחינת מזונא דנשמתא, כי מדקדקין בברכתם לברך ה' יתברך באכילתם בברכת המוציא וברכת המזון. שכל זה מורה על חדוש העולם. ועל-כן מדקדקין לברך על השלם שהוא בחינת כי אין מחסור ליראיו בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: