ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · פסח ח
Reading settings
ענין שביעי של פסח:
הלכה ח:
מצות מילה ופריעה היא בחינת בטול חמץ ושאור שהם תרין עננין דמכסין על עינין, בחינת עשו וישמעאל, בחינת גער חית קנה, כמובא בזהר, עין שם, קנה חית של חמץ תשבר ותעשה ממנה הא ואזי נעשה מחמץ מצה. וזהו גער חית קנה, עין שם ברעיא מהימנא פרשת פנחס:
ואיתא בדברי רבנו במאמר 'בחצצרות וקול שופר' בלקוטי א סימן ה, דהינו שצריך שלא להחמיץ המחשבה בתאוות והרהורים וצריך לגער באלו המחשבות ולגרשם, וזהו בחינת גער חית קנה הנ"ל. 'גער' דיקא, ועל-ידי זה יוצאין מבחינת חמץ למצה. וזהו בחינת 'מצה', לשון מצה ומריבה דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדשה, עין שם. נמצא, שחמץ ושאור, שהם בחינת חית קנה הנ"ל, הם בחינת חמוץ המחשבה, חס ושלום, וצריך לגער בהם ולשברם.
וזה בחינת מילה ופריעה, שהם תקון הברית ועל-ידי זה מבטלין ומעבירין תרין עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם בחינת חמץ ושאור כנ"ל, כמו שכתב רבנו במאמר 'אמר אל הכהנים' (בסימן ב), שתקון המחשבות זרות, שהם העננין דמכסין על עינין, הוא על-ידי תקון הברית, עין שם.
נמצא, שעל-ידי תקון הברית מבטלין חמץ ושאור, דהינו מחשבות זרות תרין עננין וכו'. וזהו בחינת מילה ופריעה להעביר ולבער תרין עננין חמץ ושאור, עשו וישמעאל חית קנה הנ"ל, כי שאור חמוצו קשה זה בחינת קלפת הערלה, שהוא רע לגמרי, וחמץ אין חמוצו קשה כל כך. וזה בחינת קלפת הפריעה, שהיא בחינת נגה לו סביב (יחזקאל א), בחינת עץ הדעת טוב ורע (בראשית ב), וזהו בחינת חמץ, כי חמץ הוא גם כן יש בו ערבוב טוב ורע, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו (של"ה מסכת פסחים), דהינו בין חית להא כנ"ל. נמצא, שסמוך אל הטוב עד שאפשר לשברו ולעשות ממנו בחינת מצה על-ידי שבירת המשהו כנ"ל והוא בחינת מתקלא, שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת, כי המתקלא עומדת על המשהו, דהינו ההכרעה שמכריעין המתקלא לכאן או לכאן שהוא תלויה במשהו, כי לשון המשקל שוה וכשמכריעין אותו משהו חוט השערה אזי ההכרעה לצד זה וכן להפך. נמצא, שהמתקלא תלויה במשהו כנ"ל:
וזה בחינת ההפרש בין חמץ למצה שהוא רק משהו כנ"ל. ועל-כן חמץ ושאור, שהם בחינת ערלה ופריעה כנ"ל, הם בחינת עשו וישמעאל, כי ישמעאלים הם נוהגים מילה ולא פריעה. נמצא, שהם רק בחינת קלפת הפריעה, אבל עשו הוא בחינת רע לגמרי ואין נוהגין מילה כלל והם בחינת קלפת הערלה, ועל-ידי מילה ופריעה כורתין ומעבירין אותם בבחינת גער חית קנה, ששוברין החית של חמץ ועושין ממנה הא של מצה, שהיא הא הדעת, שהיא תלויה בתקון הברית, כמובא, שהיא בחינת הא דאברהם שנתגלה על-ידי מצות מילה. וזה בחינת גער חית קנה הנ"ל.
כי תקון הברית היא בחינת והדרת פני זקן - זה קנה חכמה, בחינת קנה מוציא קול, בחינת קול נגינה ושירה שתלויה בתקון הברית וזהו קנה שבקדשה, וכנגדו בחינת קנה רצוץ פגם הברית חס ושלום, (כמובא במאמר 'רציצא דמיית בבעותה' בסימן כז, עין שם) ועל-ידי מילה ופריעה משברין חית קנה הנ"ל בחינת קנה רצוץ ועל-ידי זה נקרא 'קנה רצוץ' לשון שבירה, כי עומד לרציצה ולשבירה על-ידי ישראל, בבחינת גער חית קנה כנ"ל ואזי נתתקן קנה חכמה, בחינת קנה מוציא קול על-ידי בחינת תקון הברית כנ"ל. ועל-כן מלו עצמן ישראל בליל יציאתם ממצרים שאזי הוא בחינת בטול חמץ ושאור שבזה תלויה גאלת מצרים לצאת מחמץ למצה ועל-כן הכרחו למול אז, כי על-ידי זה מבטלין חמץ ושאור תרין עננין כנ"ל:
וזה בחינת שביעי של פסח קריעת ים סוף שהיה על-ידי בחינת תקון הברית, כמו שכתוב (תהלים קיד): הים ראה וינס, שראה ארונו של יוסף שזכה לתקון הברית, כמו שכתוב: וינס ויצא החוצה, כמובא, כי קריעת ים סוף זה גם כן בחינת בטול ושבירת המחשבות זרות, שהם עננין דמכסין וכו' בחינת חמץ ושאור כנ"ל.
כי יש 'ים החכמה' ויש בו דרכים ונתיבות להשיג החכמה בבחינת הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעיה מג), ויש מצולות ים, שהם בחינת הסטרא אחרא, מחשבות חיצוניות, הרהורים רעים, עננין דמכסין על עינין וכו'. והמצולות ים מכסין על ים החכמה ומערבבין הדרך והנתיב שיש בים החכמה וצריך לשברם ולגרשם ואזי נתגלה ים החכמה ומשיגין דרכים ונתיבות בים החכמה להשיג השגות. וזהו בחינת קריעת ים סוף בבחינת הנותן בים דרך וכו', כי שם זכו להשגות גדולות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח פ"ב). וזה נעשה על-ידי שנקרע הים, דהינו שנתגרשו מצולות ים השוטפין וטובעין, וזה בחינת קריעת ים סוף לשון קנה וסוף קמלו, בחינת גער חית קנה כנ"ל. ועל-ידי זה נתגלו דרכי ים החכמה כנ"ל ועל-כן היה על-ידי בחינת תקון הברית דיקא, כי תקון המח והחכמה לגרש מצולות ים הוא על-ידי תקון הברית כנ"ל, ומי שזוכה לתקון הברית יוכל לגרש מצולות ים מחשבות זרות והרהורים בבחינת קריעת ים סוף, בבחינת הים ראה וינס, שראה ארונו של יוסף כנ"ל.
ועל-כן היה קריעת ים סוף בשביעי של פסח דיקא, כי אז הוא תכלית בטול חמץ ושאור, כי הוא יום האחרון של פסח שאז היא תכלית גמר בטול חמץ ושאור עד שמאז והלאה התר החמץ וזהו תכלית בטולו בשלמות שנתבטל ונמתק קלפת החמץ ושאור עד שהתר לגמרי, כי כבר נכנע ונתבטל הרע לגמרי עד שחזר להתר ועל-כן אז נקרע הים סוף, כי קריעת ים סוף הוא גם כן בחינת בטול חמץ ושאור על-ידי תקון הברית, על-ידי בחינת מילה כנ"ל, וזה בחינת לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו), לשון חתך, בחינת חתוך הערלה, דהינו שנתגרשו מצולות ים כנ"ל. וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת קריעת עור הפריעה, כי קריעת ים סוף הוא תקון מצות מילה כנ"ל ועל-כן אז זכו ישראל לשירת הים, כי קול שירה נתתקן על-ידי תקון הברית כנ"ל (כמבאר היטב במאמר 'רציצא דמיית' הנ"ל):
וזה שנוהגין ביום המילה שהמוהל מנגן שירת הים וכן הפיט יסד 'יום ליבשה' ביום שיש בו מילה, כי שירת הים נתגלה על-ידי בחינת מילה, שעל-ידי זה זוכין לבחינת קריעת ים סוף ולשירה כנ"ל.
ועל-כן המנהג לזרק אגוזים ומיני מאכל בעת שמלין התינוק. ובודאי אין דבר שאין לו שרש, הינו שמרמז על בזת הים שחטפו ישראל, ועל-כן זורקין אגוזים ושאר דברים כדי שיחטפו התינוקות לרמז בזת הים שזכו על-ידי מילה כנ"ל. ועל-כן קדם שעברו מי הירדן, שהוא גם כן בחינת קריעת ים סוף, הכרחו ישראל למול שנית ופרעו כנ"ל, דהינו פריעה שלא היתה על-ידי משה, כי עקר קריעת המים הוא על-ידי תקון מצות מילה כנ"ל. ועל-כן בימי משה שלא קימו מצות פריעה היה באמת קשה לפניו קריעת ים סוף והצרכו להשתמש בזכות אברהם ובזכות יוסף ודגמתם שקימו המצוה בשלמות, כי מל ולא פרע כאלו לא מל (שבת פי"ט מ"ו), כי עקר יניקתם על-ידי קלפת נגה, שהיא בחינת פריעה, כמובא.
ועל-כן התורה מזהרת בכמה מקומות על החמץ יותר מן השאור, כי העקר לבער החמץ, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה, בחינת פריעה, שעל-ידי זה מבטלין יניקתם מן הקדשה, ועל-כן צריכין למיכתב תרויהו חמץ ושאור מילה ופריעה, כי כל אחד יש בו צד חמר, זה מחמת שהוא רע לגמרי, וזה מחמת שכל יניקתם מהקדשה על ידו דיקא. וזה בחינת הצריכותא שאמרו רבותינו ז"ל דצריכי למכתב תרויהו חמץ ושאור, כי שאור חמוצו קשה, הינו שהוא רע לגמרי כנ"ל. ואי כתב רחמנא חמץ הוה אמינא משום דראוי לאכילה, כי שאור אין ראוי כלל ועל-כן אין יכול לינק כלל מן הקדשה, אבל חמץ, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, ראוי לאכילה, כי מערב בו טוב ורע, ועל-כן יש בו אכילה וברור. ומחמת זה דיקא חמור אסורו ביותר, כי מחמת זה יכול לינק מן הקדשה כנ"ל. ועל-כן עקר רמז מלכות הרשעה בחית של חמץ כנ"ל, כי העקר לשבר החמץ שמשם יניקתם כנ"ל:
וזה בחינת מילה בשמיני כנגד החית של חמץ שמשברין אותה ביום השמיני על-ידי מצות מילה כנ"ל, כי יום השמיני זה בחינת עלמא דאתי, בחינת בינה דמינה דינין מתערין (זהר ויקרא י:) ומשם משתלשל אחיזת החמץ ואין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ חיים שע"ג פי"א), על-כן ביום השמיני אזי נמתק ונתבטל לגמרי בחינת החמץ, הינו החית של חמץ כנ"ל ואזי נשבר החית ונעשה ממנה הא, דהינו ה' הדעת ה' דאברהם שנתגלה על-ידי בחינת המילה, כי שם הוא בחינת הא עלאה כידוע.
וזה בחינת וביום השמיני דיקא, בה' הידיעה, דהינו ה' הדעת שנתגלה בשמיני על-ידי מצות מילה שהיא בחינת שבירת החית של חמץ כנ"ל. וזה בחינת בטול החמץ לגמרי בשביעי של פסח כנ"ל, שביעי של פסח הוא יום השמיני מתחלת בטול החמץ, כי תחלת בטולו בערב פסח, כמו שכתוב (שמות יב): אך ביום הראשון תשביתו שאור, שהוא ערב פסח שנקרא ראשון. נמצא, שיום שביעי של פסח הוא יום שמיני ליום הראשון, דהינו לערב פסח ואז הוא תכלית בטול החמץ ושבירתו, דהינו שנשבר החית כנ"ל. ועל-כן נתגלה בחינת מצות מילה תקון הברית כנ"ל, שהוא בחינת קריעת ים סוף כנ"ל, כי מצות מילה הוא בבחינת קריעת ים סוף, כי בקריעת ים סוף נאמר (שם יד): וישבו ויחנו לפני פי החירת וכו', שנצטוו ישראל לשוב לאחריהם לצד מצרים כדי ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם וכו', כדי שירדף אחריהם.
וזה בחינת עקר התשובה לתקן פגם הברית, כמו שכתב רבנו במאמר 'רציצא דמיית בבעותיה מהיכא נפיק רוחה'. והשיב להם: בהינו דאעל, הינו ששאלו מהיכן מוציאין הניצוצות שנפלו על-ידי פגם הברית? והשיב להם: בהינו דאעל, הינו בדרך שנכנסו ונפלו הניצוצות, דהינו על-ידי פגם הברית, ועכשיו כשמתגברים עליו אלו ההרהורים והוא משבר תאותו - על-ידי זה מוציאין הניצוצות מתוכם, עין שם היטב. ומחמת זה כל מי שזוכה לתשובה, שזה בחינת יציאת מצרים שיוצאין מרשות הסטרא אחרא לתוך הקדשה הוא צריך בהכרח מן השמים לשוב ולחזר לעבר דרך כל המקומות שהיה שם בתחלה כדי שיתנסה ויצטרף באותו ענין ממש, שזה עקר התשובה בחינת תשובת המשקל, ועל-ידי זה מברר הניצוצות שנפלו בתחלה בבחינת בהינו דאעל כנ"ל:
וזה בחינת וישבו ויחנו וכו', שנצטוו אחר יציאת מצרים לשוב ולחזר דיקא לצד מצרים, ואזי כשהסטרא אחרא רואה שהם שבים ומתקרבים אליהם הם אומרים סגר עליהם הדרך ונבכים הם, ואזי הם מתגברים ביותר עם כח כל הניצוצות שיש בהם ואזי היא עת צרה גדולה לישראל וממנו דיקא יושע, כי אחר כך השם יתברך מרחם על עמו ומושיעם ואזי מוציאין על-ידי זה דיקא כל הניצוצות הקדושות שהיו בתוכם כנ"ל. וזה בחינת קריעת ים סוף שנכנע מצולות ים ומצרים והסטרא אחרא נפלו לתוכם וישראל זכו אז לרכוש גדול מבזת הים, דהינו שהוציאו כל הניצוצות הקדושות מתוכם כנ"ל.
וזה בחינת מילה שהיא תקון הברית, והקשו המינים: אם השם יתברך רוצה במילה למה לא ברא את האדם מהול?! כמובא במדרש. ואיתא בדברי רבנו ז"ל במאמר 'תפלה לחבקוק' (סימן יט) שצריכין דיקא למולו כאן בעולם הזה כדי להעלות הטוב מעץ הדעת, עין שם היטב, שהאדם הכרח להיות נברא תחלה עם הערלה ואחר כך לחתכה ולשברה כדי לתקן פגם הברית, כי כל הדורות באין לתקן חטא אדם הראשון שפגם בברית, כמובא, על-כן הכרחו לבא עם ערלה כדי שיהיה אחיזה להערלה והסטרא אחרא ואחר כך חותכין אותה, ועל-ידי זה דיקא מוציאין הניצוצות הקדשה מהם:
וזה בחינת מילה בשמיני, שצריך לעבר עליו שבעה ימים שיש אחיזה להערלה שהיא בחינת רע הכולל של שבעים עממין כדי שיצטרף על-ידי זה ואחר כך חותכים אותם לגמרי כנ"ל, וזה עקר התקון כנ"ל, כי שבעה ימים של ערלה הם בחינת שבעים עממין שכלולים מזין, וכמו שכתב רבנו (בסימן לו) שקדם שזוכין להתגלות התורה צריכין לעבר דרך גלות השבעים עממין כנ"ל ולהצטרף בתוכם, ואחר כך זוכין להתגלות התורה שהיא שבעים פנים בחינת שבעים נפשות בית יעקב, שזה בחינת מילה שהיא התגלות הדעת על-ידי תקון הברית כנ"ל. וזה בחינת השבעים חסדים המתגלים על-ידי מצות מילה, בחינת מל, עין בלקוטי תורה.
כי החסד הוא הדעת, וזה בחינת ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט). 'ביום השמיני' הוא ראש חדש ניסן שאז מתחיל גאלת מצרים, שהוא בחינת תקון הברית, וזה בחינת ביום השמיני, בחינת מצות מילה, כמו שכתוב (שם יב): וביום השמיני ימול וכו', קרא משה שהוא הדעת לאהרן, הוא בחינת החסדים, כי אהרן הוא כהן איש חסד, בחינת אברהם שנאמר בו (תהלים קי): אתה כהן לעולם. וזהו 'ולבניו' הם בחינת למודי ה' ששם עקר התגלות החסדים על-ידי המילה, כמובא שם בכונות.
וזהו 'ולזקני ישראל', זה בחינת שבעים זקנים, בחינת שבעים נפשות בית יעקב שמאירין על-ידי התגלות השבעים חסדים כנ"ל, גם זקן הוא בחינת תקון הברית, בחינת והדרת פני זקן - זה קנה חכמה וכו' כנ"ל. ותקון הברית הוא על-ידי התגלות החסדים על-ידי מצות מילה כנ"ל. ועל-כן הכהן, שהוא בחינת החסד, מצוה על שמירת הברית ביותר. וכהן גדול, שהוא חסד גדול ועליון מאד מצוה ביותר על שמירת הברית ויש לו מצוות קדושות יתרות, כי תקון הברית הוא בחינת התגלות החסדים על-ידי הכנעת הערלה שהוא פגם הברית כנ"ל, שזה בחינת מילה כנ"ל. ועל-כן כהן גדול מתלבש בשמונה בגדים כנגד בחינת שמונה ימי מילה, דהינו תקון הברית בשלמות שזוכה כהן גדול כנ"ל:
ועל-כן מילה היא מצוה שקבלו ישראל בשמחה ועדין עושין אותה בשמחה, כי מילה הוא בחינת בטול חמץ, דהינו חמוץ המחשבה, ואזי יכולין להתפלל בכח שיהיה קולו נעשה רעמים ועל-ידי זה נעשה שמחה, בבחינת ולישרי לב שמחה, כמו שמבאר כל זה במאמר 'בחצצרות' הנ"ל, עין שם היטב.
וזה בחינת אור' זרע' לצדיק', זה בחינת תקון הברית, על-ידי זה ולישרי לב שמחה כנ"ל. ועל-כן ס"ת קר"ע, כמובא, בחינת קריעת ים סוף, שהיא בחינת מילה כנ"ל. וזה: ולישרי לב שמחה, סופי תבות גימטריא טוב, כמובא, בחינת מילה תקון הברית, כמו שכתוב (שמות ב, ב. ועין מדרש רבה שמות פ"א): ותרא אותו כי טוב, שנולד מהול. וזה שכתב האר"י ז"ל, שעל-ידי מצות מילה מבטלין גזר דין של שמונים שנה, עין שם. כי על-ידי השמחה הנ"ל יכולין לבטל הגזר דין, כי יודעין בין קדם גזר דין לאחר גזר דין ועל-ידי זה יודעין להתפלל ולבטלו (עין שם היטב במאמר 'בחצצרות' הנ"ל):
ועל-כן אחר שירת הים נאמר (שמות טו): כי אני ה' רפאך. כי שירת הים וקריעת ים סוף הוא בחינת תקון מצות מילה כנ"ל שהיא צריכה רפואה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יז:): מפני מה קבעו רפואה בשמינית? מפני המילה שנתנה בשמיני שצריכה רפואה, כי באמת המילה, שהוא בחינת תקון הברית, שעל-ידי זה זוכין לשלום (כמו שכתב רבנו במאמר 'רציצא' הנ"ל) היא רפואה, כמו שכתוב שם. אך מחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, כמו שמבאר שם, עין שם. וזה בחינת צער וכאב המילה שצריכין לסבל מרירות וצער כשרוצין לזכות לשלום, שהוא תקון הברית, רפואת הנפש, בחינת מילה. ומחמת זה צריכין אחר כך לרפואה על הרפואה של השלום כדי לרפאות כאב המרירות שנתלבש בו השלום כנ"ל. וזה בחינת רפאנו ה' ונרפא שמתפללין על שתי רפואות, דהינו לרפאת כאב הרפואה, בחינת כאב המילה, שהיא רפואה כנ"ל. ברוך השם לעולם, אמן ואמן:
מפני מה מילה בשמיני? כדי שלא יהיו העולם שמחים ואביו ואמו עצבים, כי מילה הוא בחינת התגלות החותם ברית קדש, כמו שאומרים (שבת קלז:), וצאצאיו חתם וכו'. וחותם הוא הפך נדת, כי הם במספר השוה, כמובא (עץ חיים שער לה פרק ג):
ועל-כן צריכין להמתין עד יום השמיני שנתבטל דם נדות, אזי נתגלה החותם כנ"ל. וזהו כדי שלא יהיה עצבון, כי עצבות הוא בחינת דם נדות, כמו שכתוב (בראשית ג) הרבה ארבה עצבונך זה דם נדות. ועל-כן המילה בשמיני שאז נתגלה שמחה כנ"ל, כי המילה היא לזכות לשמחה כנ"ל. והשמחה היא בבחינת יום השמיני, שהוא בחינת בינה כנ"ל ובינה לבא ושם השמחה, כמו שכתוב (תהלים ד) נתת שמחה בלבי. ושם הרעמים שעל ידם זוכים לשמחה כנ"ל, כמו שכתוב (איוב כו) ורעם גבורתו מי יתבונן: