ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · לולב ואתרוג ב
Reading settings
על-פי המאמר המתחיל "ויהי הם מריקים שקיהם וכו'" בלקוטי מוהר"ן הראשון (בסימן יז), עין שם כל המאמר כלו:
וזה בחינת ארבעה מינים, כי האתרוג פרי עץ הדר הוא בחינת כלל ההתפארות של ישראל מה שהשם יתברך מתפאר ומתהדר ומתעלה, כביכול, על-ידי כלל ישראל, כי האתרוג הוא בחינת כנסת ישראל כידוע. ועל-כן נקרא פרי עץ הדר על שם ההדור וההתפארות שהשם יתברך מקבל מכלל ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי אפלו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו השם יתברך מתפאר עמו, (כמבאר במאמר הנ"ל). וזה בחינת אתרוג פרי עץ הדר שהוא בחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך כידוע, הינו שכל ישראל כלם יפים ונאים בעיני השם יתברך, כי הוא יתברך מקבל התפארות מכלם אפלו מהפחות שבפחותים כנ"ל. ועל-ידי ההתפארות שהצדיק מוצא בכל ישראל, בכלל ובפרט וכו'. על-ידי זה הוא מוצא ומשיג כל הרצונות שהיו להשם יתברך בכל הבריאה כלה בכלל ובפרט וכו', (כמבאר שם, עין שם היטב). וזה בחינת הנענועים של הלולב, כי עקר הנענועים הם עם הלולב, כי הלולב זה בחינת צדיק יסוד עולם, בחינת צדיק כתמר יפרח, הינו שמחברין האתרוג פרי עץ הדר עם הלולב, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. ואז מנענעין בכל הששה קצוות שהם כלל העולם כלל הבריאה כלה, דהינו שמנענעין ומחפשין בכל הששה קצוות שהם כלל הבריאה כלה את כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה בכל הדברים שנבראו בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובארבע רוחות מוצאין ומשיגין את כונת רצונות הבריאה של השם יתברך על-ידי האתרוג שמחברין עם הלולב שהוא בחינת ההתפארות של כל ישראל בכלל ובפרט וכו' כנ"ל, כי על-ידי ההתפארות שמוצאין בישראל וכו', על-ידי זה משיגין ומוצאין כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה כלה כנ"ל:
וזה אנו זוכין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי אז בראש השנה הוא בחינת התגלות ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם עמו ישראל, שעל-ידי זה נופל פחד ויראה אפלו על שנאני שחק. וזה בחינת ראש השנה שאז הוא פחד יצחק, בחינת פחד ויראה שנופל אז על כלם, כי אז הוא יתברך לובש בגדי התפארותו, כי הוא יום גנוסיא דמלכא, בחינת הולדת והתגלות המלכות, בחינת ה' מלך גאות לבש וכו', כי בראש השנה נברא העולם, וכל הבריאה היתה בשביל השעשועים וההתפארות של ישראל כנ"ל. ועל-כן נופל אז פחד ויראה על כלם, בחינת ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו'. וזה בחינת קול שופר, כי איתא שם במאמר הנ"ל שאי אפשר לזכות לקבל מהצדיק יראה ואהבה וכו' כי אם על-ידי תקון השכל שנתתקן על-ידי תקון המעשים וכו', (עין שם היטב). ואיתא שם ששלמות השכל הוא על-ידי שלמות המזבח שהוא בחינת אכילה בקדשה. ושלמות המזבח נעשה על-ידי גרים וגרים נעשים על-ידי צדקה לעניים מהגנים, בחינות הון יוסיף רעים רבים, כי על-ידי צדקה נעשה אויר הנח והזך. ואז כשמדברים דבור ישראלי הקול הולך ונשמע למרחוק עד שנכתב בספריהם ואז רואין העובדי כוכבים ומוצאין זאת בספריהם ועל-ידי זה הם באין ונתגירין, כי יש טוב כבוש ביניהם וכו' וזה הטוב נתעורר וכו', (עין שם כל זה היטב היטב). וזה בחינת ראש השנה שאז אנו צריכין לזכות ליראה ואהבה על-ידי התגלות ההתפארות שבשביל זה נברא העולם, כי אז בראש השנה נברא העולם, אך אי אפשר לגלות כל זה כי אם על-ידי הצדיק הדור האמתי שעל ידו עקר התגלות ההתפארות, (כמבאר שם). ובשביל זה נוהגין ישראל לנסע על ראש השנה לצדיקים, אך לפעמים על-ידי עכירת המעשים נחשך השכל ואין זוכין לקבל ולנק מאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה כנ"ל במאמר הנ"ל.
והתקון לזה הוא על-ידי צדקה, שעל-ידי זה יכולין להשמיע הקול למרחוק עד שישמעו רחוקים ויבואו ויתגירו. ועל-ידי זה נשלם המזבח ואז זוכין לאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה וכו', עין שם. וזה בחינת הצדקה שנוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד באלו הימים וכל ישראל מתפיסין ומתרצין זה עם זה וכלם נכללין כאחד באהבה רבה באלו הימים, שכל זה הוא בחינת האויר הנח והזך, שרוחם נחים זה עם זה ואז יכולים להוציא הקול דקדשה להשמיע עד למרחוק כנ"ל. וזה בחינת קול השופר שהוא בחינת קול דקדשה שנשמע עד למרחוק, בבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, 'מאד' דיקא, כי מאד זה סטרא דמותא, (כמובא במקום אחר), הינו שגם בסטרא דמותא שהם העובדי כוכבים ואמין דעלמא, גם שם נשמע קול השופר. כי על-ידי קול הזה של השופר כלם מתעוררין ובאים ומתגירין, כי קבוץ גליות יהיה על-ידי קול השופר, כמו שכתוב: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' וכו'. שכל האובדים והנדחים, שהוא בחינות הטוב שכבוש בין העובדי כוכבים והרשעים שנדחה ונאבד ביניהם, והכל יחזר אל הקדשה על-ידי קול השופר שהולך וחזק מאד, שמחזק אפלו את הטוב שכבוש בסטרא דמותא בין העובדי כוכבים והרשעים שיזכר את מעלתו מהיכן הוא בא בבחינת והוי ליה קרנא וחקיק עלה אנא בריה קלה שבים וכו', דהינו שהטוב זוכר את מעלתו וכו', (עין שם היטב). וזה בחינת קרן השופר ששם מוציאין הקול זה בחינת קרנא הנ"ל שהוא בחינת צדקה, שהוא קרן הקימת לעד, כי על-ידי הצדקה שהוא בחינת קרן כנ"ל, על-ידי זה נעשה אויר הנח ויכולין להוציא הקול שיהיה נשמע למרחוק, שזה בחינת קרן השופר שנעשה על-ידי קרן הקימת של הצדקה שדרך שם מוציאין הקול דקדשה שהוא בחינות קול שופר, כי עקר קול השופר הוא התרועה, כמו שכתוב: יום תרועה יהיה לכם. ותרועה זה בחינת יעקב שהוא בחינת צדקה, כמו שכתוב: משפט וצדקה ביעקב וכו', כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן ב). כי מקרן הצדקה נעשה בחינת קרן השופר שדרך שם מוציאין הקול, כי הוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שעל-ידי זה הקול נשמע למרחוק עד שיבואו רחוקים ויתגירו, כמו שאנו אומרים בראש השנה: וישמעו רחוקים ויבואו ויכירו וכו'. שזה בחינת קבוץ גליות שנעשה על-ידי השופר שנתקבץ הטוב מכל העובדי כוכבים והרשעים שכלם באים ומתגירין ושבים בתשובה וכו' כנ"ל:
נמצא, שבראש השנה, שהוא בחינת התגלות ההתפארות, שהוא בחינת יראה, בחינת פחד יצחק. ובסכות הוא בחינת אהבה, בחינת חבוק יד ימין, בחינת חסד כמובא. ואז השם יתברך מגלה רצונו לכל אחד ואחד ומרומם קרנם של ישראל ומחלק להם מתנות. ועקר המתנות הוא בחינת הארבעה מינים שזכה אותנו השם יתברך ברחמיו באלו הימים, שבזה הראה השם יתברך לכל באי עולם שאנחנו עמו. והוא מתפאר רק בנו, כי כל ההתפארות בידינו, שהוא בחינת האתרוג ומיניו, שהוא פרי עץ הדר, בחינת התפארות כנ"ל. וזהו בחינות מתנות שנותן לנו מה שמגלה לכל העולם על-ידי שזכה אותנו בארבעה מינים אלו שכל ההתפארות הוא עמנו, כמובא בזהר הקדוש מאן נצח קרבא מאן דאחיד מאנא זיינא בידה, כי בראש השנה נברא העולם וכל הבריאה היתה בשביל ההתפארות שיקבל מישראל כנ"ל, אך מי יעיד על זה, על-כן זכה אותנו בארבעה מינים הללו ונתן בידינו פרי עץ הדר כלל כל ההתפארות להורות ולגלות שכל ההתפארות הוא עמנו, כי בידינו הוא כלל ההתפארות שהוא האתרוג, שעל-ידי זה יכולין לנענע לכל הששה קצוות לבקש ולחפר ולהשיג כל הרצונות של כל הבריאה כלה כנ"ל, שזהו בחינת הנענועים עם הלולב, שהוא בחינת צדיק כתמר יפרח וכו' כנ"ל:
וזה בחינת ערבי נחל שמחברין עם לולב ומיניו, כי ערבי נחל מרמזין על הטוב שיוצא מן העובדי כוכבים והרשעים, כי ערבי נחל הם בלא טעם וריח, שמרמז על פושעי ישראל, (כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה), הינו בחינת הטוב הכבוש בין הרחוקים שבאין ומתגירין, שעל-ידי זה נשלם המזבח, שהוא בחינת אכילה בקדשה, שעל-ידי זה נשלם השכל, שעל-ידי זה זוכין ליראה ואהבה כנ"ל. וזה בחינת הדס שיש לו ריח טוב, זה בחינת שלמות המזבח, בחינת אשה ריח ניחח לה', כי עקר שלמות המזבח הוא על-ידי הגרים, דהינו על-ידי שחוזר הטוב הכבוש בין העובדי כוכבים שהוא בחינת נשמות ישראל, ועל-ידי שהם חוזרין אל הקדשה, על-ידי זה נשלם המזבח. ונשמות ישראל הם בחינת ריח, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר). כי עקר יניקת הנשמה הוא מהריח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מג) איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף? הוי אומר זה הריח. ועל-כן נשלם המזבח על-ידי הנשמות כנ"ל, שזהו בחינת אשה ריח ניחח וכו' כנ"ל. וזה בחינת הדס, בחינת ריח וכו' כנ"ל. ועל-כן בשבת מריחין בהדס, (כמובא בגמרא ובכתבים), כי בשבת אז עולין כל הקדשות והטוב שהיה כבוש בין הסטרא אחרא בימי החל, כמובא, שזהו ממש בחינת גרים, ועל-כן מריחין אז ריח טוב של הדס, כי הטוב הוא בחינת נשמות ישראל שמהם כל הטוב (כנ"ל במאמר הנ"ל), שהם בחינת ריח כנ"ל ועל-כן האבות נמשלו להדס משלש כידוע, כי האבות כלם היו מגירין גרים, כמו שכתוב במדרש, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן רכח), על-כן נמשלו להדס בחינת ריח כנ"ל. ועל-כן מרדכי היהודי אשר שמעו הולך בכל המדינות, שזהו בחינת הדבור הישראלי שנשמע למרחוק עד שבאין העובדי כוכבים ומתגירין בבחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', (כמבאר כל זה במאמר הנ"ל). על-כן נאמר במרדכי: ויהי אמן את הדסה, בחינת הדס, בחינת ריח טוב, שזה בחינות שלמות המזבח, בחינת אשה ריח ניחוח שנשלם על-ידי הגרים שמתגירין על-ידי מרדכי היהודי וכו' (כנ"ל, עין שם). וכן מרדכי נקרא על שם הריח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חלין קלט) שמרדכי הוא בחינת מר דרור-מרי דכיא, שהוא ראש לכל הבשמים, בחינת ריח כנ"ל:
ועל-כן אברהם ראש לגרים והוא התחיל לעשות גרים, כמו שכתוב: ואת הנפש אשר עשו וכו', כי אברהם הוא בחינת חסד, כי אברהם היה עושה חסד וצדקה הרבה עם כל העולם שזה בחינת אויר הנח והזך. ועל-ידי זה היה יכל לעשות גרים כנ"ל וזה בחינת יום הראשון של סכות שאז הוא בחינת אברהם בחינת חסד, כי אז מתקבצין כל החסדים יחד הפנימים והמקיפים, (כמבאר בכונות). ועל-כן אז הוא עקר לקיחת ד' מינים מן התורה, כמו שכתוב: ולקחתם לכם ביום הראשון וכו'. כי עקר שלמות המזבח הוא על-ידי החסד שעל ידו נעשה אויר הנח וכו' והרצונות שמגלה הצדיק שזה בחינת ד' מינים כנ"ל. ועל-כן איתא בכתבים שבערב סכות צריכין להרבות בצדקה מאד, כי עקר התקון הוא על-ידי הצדקה כנ"ל, כי בסכות אז הוא בחינת שלמות המזבח על-ידי הגרים, כי אז מקריבין קרבנות הרבה יותר מכל הימים טובים, שזהו בחינת שלמות המזבח, כי אז מקריבין שבעים פרים בשביל שבעים אמות, שזהו בחינת גרים שאנו מקריבין קרבנות בשבילם כדי שיהיה להם קיום, כמובא. ועקר כונתנו שיהיה להם קיום כדי לברר הטוב מהם שהם הגרים. נמצא, שבסכות הוא בחינת שלמות המזבח על-ידי הגרים כנ"ל. ועל-כן אומרים אז בסכות בכל יום: למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כנ"ל, להודיע לכל אפלו לאמין דעלמא כי ה' הוא האלקים וישמעו רחוקים ויבואו וכו', דהינו גרים כנ"ל. ושלמות המזבח הוא בחינת אכילה בקדשה, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר), כי הוא חג האסיף שאוסף כל מיני מאכל בחינת תקון האכילה בקדשה, שזהו בחינת שלמות המזבח, שעל-ידי זה נשלם השכל, שעל-ידי זה יכולין לגלות ההתפארות והרצונות שהם בחינת יראה ואהבה, שזה בחינת אתרוג ולולב ומיניו וכו' כנ"ל:
וזה בחינת ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. 'ואברכך', בממון, זה בחינת הון יסיף רעים רבים כנ"ל. על-ידי זה 'ואגדלה שמך', בחינת שמעו הולך בכל המדינות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל). ועל-ידי זה נעשים גרים, בחינת ואעשך לגוי גדול, בחינת ואת הנפש אשר עשו וכו' כנ"ל, (עין היטב במאמר הנ"ל, אמן):