ליקוטי הלכות · יורה דעה א · שחיטה א
Reading settings
על-פי המאמר "ויאמר ה' אל משה קרא אל יהושע" וכו', עין שם סימן ו): והכלל, כי עקר התשובה, כשישמע בזיונו ידם וישתק, כי קדם התשובה הוא בבחינת אחורי פני אהי"ה בגימטריא ד"ם. על-כן צריך לסבל חרפות ובזיונות ושפיכות דמים. והתקון לזה, שיהפך דם לדם, ואז יקים, "דם לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים חללים", הינו שנכנע הדם שבחלל השמאלי וכו', וכשרוצה לילך בדרכי התשובה; צריך להיות בקי בהלכה, בקי ברצוא, בקי בשוב בחינת עיל ונפיק, בחינת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול וכו'. ועל-ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת חיריק, בחינת והארץ הדם רגלי, דא חיריק וכו'. ונעשה בחינת אדם וכו'. וזה בחינת משה ויהושע וכו' עין שם היטב):
והנה השחיטה היא להעלות נפש החי המגלגל, כידוע, והיא בבחינת תשובה, שצריך להשיב ולהחזיר הנפש לשרשה, כי עקר התשובה היא השתיקה, לדם ולשתק להמחרפו והמבזהו כנ"ל. והענין, כי מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה, לארץ. וכשאדם עובר עברה, חס ושלום, אזי יורד, חס ושלום, מבחינת רוח האדם לבחינת רוח הבהמה. וההפרש שבין אדם לבהמה הוא הדבור, כי גדר האדם הוא מדבר. עין בתרגום בראשית ב, ז) נמצא, כשאדם חוטא חס ושלום, שאזי הוא יורד לבחינת רוח הבהמה חס ושלום, אזי הוא בבחינת העדר הדבור כמו בהמה. ועל-כן ענשו ותקונו הוא על-ידי-זה בעצמו, הינו על-ידי דמימה ושתיקה, שצריך לסבל צער השתיקה והדמימה, כי במה שפגם יתקן, כי הוא פגם בזה, כי על-ידי חטאותיו ירד לבהמיות שהוא העדר הדבור, על-כן צריך לקבל ענשו; לסבל צער השתיקה. ועל-ידי-זה יתקן ויצטרף ויתקן מה שפגם. ואזי כשנתתקן על-ידי שמקים דם לה' תהלים לז, ז) כנ"ל, אזי נעשה מזה בחינת אדם כנ"ל, ואזי חוזר למעלתו לבחינת אדם. וזהו תקונו, כי חוזר ועולה מבחינת בהמה לבחינת אדם: וזהו בחינת השחיטה, כי הנפש שלא זכה לעשות תשובה בחיים, עד שהכרח להתגלגל בבהמה ממש על-ידי שהמשיך עליו רוח הבהמה על-ידי חטאותיו כנ"ל. ואזי אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה ע' ב"ב דף עה) כשנפש האדם היא מגלגלת בבהמה, חס ושלום, רחמנא לצלן, רחמנא לצלן, ואזי תקונו הוא על-ידי השחיטה, כי שפיכות דמים של השחיטה זה בחינת שפיכות דמים הנ"ל. ואזי בודאי הנפש היא בבחינת דמימה ושתיקה כשה לטבח יובל וגו' ישעיה נג) ועל-ידי הסכין של שחיטה הוא מעלה את הנפש לבחינת נקדה התחתונה, שהיא בחינת חיריק, בחינת והארץ הדם רגלי. ישעיה סו, א) שזה נעשה על-ידי בחינת דם לה' והתחולל לו, תהלים שם) כי החליף הוא בחינת חרב לה' ישעיה לד, ו), בחינת חרב נוקמת וכו', בחינת מלכות שהיא בחינת נקדה התחתונה, בחינת יהושע, בחינת ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שמות כד, י), בחינת לבנה, כי כל זה היא בחינת מלכות, שהוא בחינת הסכין של שחיטה כידוע, ואזי כשחוזר ועולה הנפש זה בחינת תשובה כנ"ל. ועל-ידי התשובה נעשה נקדה עליונה וכו'. כמבאר שם, עין שם). ואזי נעשה אדם וחוזר הנפש ועולה מבחינת בהמה לבחינת אדם וזהו תקונה כנ"ל. וזה בחינת ברכת השחיטה, כי עתה חוזרת הנפש לבחינת אדם, שהוא בחינת דבור כנ"ל:
וזה בחינת יציאת מצרים, כי אז היה הדבור בגלות כידוע, כי אז ירד בחינת הדבור למצר הגרון. ועקר הגאלה היה על-ידי בחינת שם אהי"ה כמו שכתוב, "אהי"ה שלחני אליכם". נמצא, שבמצרים היה בחינת אחורי פני "אהי"ה" בגימטריא דם, עין בשער הכונות בדרוש א דפסח); עץ חיים שער טז, פג). כמו שנאמר, "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך". וכשיצאו ממצרים נתגלה שם אהי"ה ונתתקנו הדמים, ואזי עלה הדבור ממצר הגרון, ואזי נעשו בבחינת אדם, ועל-כן השחיטה היא במצר הגרון להעלות הנפש משם, כי לשם ירדה מקדם ועתה מעלין אותה משם, ממצר הגרון כנ"ל. וזה בחינת שהיה, שאסורה בשחיטה, זה בחינת כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו', כי כשיצאו ממצרים לא היו יכולין לשהות ולהתמהמה עוד שם כלל, שלא תתגבר הסטרא אחרא, חס ושלום, כמו כן כשמוציאין הנפש דקדשה מן הבהמה על-ידי השחיטה, שזה בחינת יציאת מצרים ממש, אסורין לשהות ולהתמהמה כלל, שלא תתגבר בתוך כך הסטרא אחרא, חס ושלום:
גם דרסה אסורה חלין ל, ד. יורה דעה סימן כד, ס"א) וצריך לשחט בהולכה והובאה, שם ביורה דעה ס"ב) כי אף-על-פי שאסורין לשהות ולהתמהמה, אף-על-פי-כן אסור לדחק את השעה ואי אפשר להוציא בחזקה בפעם אחת את הנפש, רק צריך לילך ולעבר דרך מצר הגרון להעלות משם כל ניצוצי הנפש, כי זה בחינת תשובה כנ"ל. וכשרוצין לעשות תשובה צריך להיות בקי בהלכה, בקי ברצוא, בקי בשוב, בחינת עיל ונפיק, הינו שמי שרוצה לעשות תשובה אי אפשר לו להתקרב פתאם אל הקדשה, עד שיעבר וילך בכל המקומות שהיה תחלה ויצטרף ויתלבן שם יומא פו. רמב"ם הלכות תשובה פרק ב, הלכה א), כדי שיעלה משם כל הניצוצות שנפלו על ידו. וזהו בחינת עיל ונפיק וכו' כנ"ל: וזהו בחינת שצריכה השחיטה להיות בהולכה והובאה, זה בחינת רצוא ושוב יחזקאל א, יד), כי אסור לשחט בדרסה, דהינו לחתך את הראש בבת אחת על-ידי דרסה, כי אי אפשר לדחק את השעה, להוציא את הנפש בבת אחת כנ"ל, רק צריכין לעבר דרך מצר הגרון בהולכה והובאה בבחינת רצוא ושוב כדי להעלות משם כל ניצוצי הנפש בשלמות, ואז השחיטה כשרה:
והנה הסכין של שחיטה הוא בחינת חרב לה', בחינת מלכות, בחינת נקדה התחתונה, בחינת פני יהושע כפני לבנה, בחינת ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכו' כנ"ל. ועל-כן אסור להיות הסכין פגום, עין ביורה דעה סימן יח) שלא יהיה בבחינת פגימת הלבנה שמשם אחיזתם חס ושלום, רק צריך למלאות פגימתו, להשחיז הסכין, למלאותו שלא יהיה פגום: ועקר תקון הסכין על-ידי המח והדעת, כי עקר הבדיקה של הסכין על-ידי הדעת, כמבאר בשלחן ערוך בשם רבנו יונה, זכרונו לברכה, הלא תדע וכו' עין שם בסימן א ה יז ושם בסימן יח), הינו כי הסכין, שהוא בחינת נקדה התחתונה, בחינת לבנה, נתתקן ונתמלא על-ידי הדעת, שהוא בחינת משה, שהוא בחינת נקדה העליונה, בחינת חמה, בחינת פני משה כפני חמה ב"ב עה). ואז כשהסכין בשלמות, בלי פגם, אזי יכול להעלות את הנפש, כי עקר התקון על-ידי בחינת מלוי הלבנה כידוע:
על-פי הנ"ל אפשר לתת טעם קצת למה שכתב רבנו וכו' סימן רעח); שעל חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של בית המקדש וכו', כי החליף הוא בחינת נקדה התחתונה, בחינת יהושע, שזה בחינת סנהדרין כ) להכרית זרעו של עמלק כמו שמבאר שם סימן ו, אות ז). ומשה הוא נקדה העליונה, בחינת לבנות את בית הבחירה. שם) וזה ידוע שנקדה העליונה היא מתגלה בנקדה התחתונה. דכל גונין מתחזין בה. ועל-כן על החליף, שהוא בחינת נקדה התחתונה, נתגלה בחינת בית הבחירה עם הכלים, שזהו בחינת נקדה העליונה כנ"ל: החליף הוא בחינת להכרית זרעו של עמלק כנ"ל. ועל-כן על ידו שוחטין את הבהמה ומכניעין רוח הבהמיות, שהוא בחינת עמלק, כי עמלק היה משנה עצמו לבהמה. כמו שפרש רש"י בשמואל):