ליקוטי הלכות · יורה דעה א · דברים היוצאים מן החי ב
Reading settings
ענין חלב ודבש שהתירה התורה ואין בו משום איבר מן החי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שזהו חדוש הוא:
הענין על-פי מה שאמר רבנו, זכרונו לברכה, במאמר 'תקעו' ג, המדבר מתוכחה בלקוטי תנינא סימן ח), ואיתא שם, כשהסטרא אחרא יונקת, חס ושלום, מהדעת והחסד דקדשה ואזי התפלה בבחינת דין, חס ושלום, ואזי מתגבר תאות נאוף, חס ושלום, אזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בחינת דין. וזאת התפלה עומדת לו להסטרא אחרא בצוארו וכו'. ועל-ידי-זה הסטרא אחרא מקיאה כל הקדשות וכל הדעת וכו' שבלעה וכו'. וזהו בחינת פינחס במעשה זמרי, שאז התפלל תפלה בבחינת דין, כמו שכתוב, "ויעמד פינחס ויפלל וכו'". וזהו אותיות "ויפלל" ראשי תבות, "והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. וזה בחינת גרים, בחינת וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכו'. וזה בחינת רעמים וכו' ענני דשפכי מיא וכו'. ועל-ידי-זה זוכין לנבואה וכו' וכו'. ועל-ידי כל זה נתעורר קול הנגון המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות, שעל-ידי-זה מכניעין מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא, שעל-ידי-זה יכולין להוכיח, כי נותנין ריח טוב בהנשמות על-ידי תוכחתו וכו' וכו' עין שם כל זה היטב היטב):
וזה בחינת אסור איבר מן החי ומצות שחיטה, כי אסור לנו לאכל שום דבר מן החי, כי אם על-ידי תקון השחיטה, כי החי, דהינו בהמה וחיה וכיוצא, הם בבחינת כסילות, העדר הדעת שמשם יניקת הסטרא אחרא, שהם בבחינת כסילות, בחינת רוח הבהמיות שמשם אחיזת כל התאוות, בפרט תאוה הכלליות שהיא תאות נאוף, שהוא בחינת בהמיות, העדר הדעת, כי המח הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כמו שמבאר במאמר הנ"ל). ועל-כן אין לנו לאכל מן החי שלא תתגבר עלינו, חס ושלום, רוח הבהמיות, שלא לתן, חס ושלום, יניקה לרוח הבהמה מרוח האדם שהוא בחינת דעת. ומחמת זה אסור לנו לאכל מן החי כי אם על-ידי תקון השחיטה, כי השחיטה על-ידי הסכין של שחיטה שהוא בחינת חרב לה', בחינת רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, זה בחינת תפלה, בבחינת דין וכמבאר כל זה לעיל בהלכות מתנות כהנה, עין שם. כי על-ידי חטא אדם הראשון נתערבו כל הדברים, ואז על-ידי אותו החטא, על-ידי-זה ינקה הסטרא אחרא מהדעת והחסד דקדשה, כי עקר הפגם שלו היה בהדעת בחינת עץ הדעת וכו'. ואז אנו צריכין בכל פעם שצריכין לתקן ולברר ולהוציא החיות דקדשה מן הסטרא אחרא והקלפות, אז צריכין בכל פעם להשתמש עם כח התפלה של הבעל כח, שהיא בחינת תפלה בבחינת דין, שעל-ידי-זה מוציאין מהסטרא אחרא כל חיותה כל הקדשה והחיות שבלעה בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו' כנ"ל. ועל-כן ביציאת מצרים שאז היה עקר תקון חטא אדם הראשון כמובא, כי גלות מצרים היה מחמת פגם חטא אדם הראשון, כידוע, ועל-כן, כשהקדוש ברוך הוא רצה להוציאם ולתקן פגם אדם הראשון, להוציא כל החיות והקדשה מהסטרא אחרא, אזי הצרך משה להשתמש עם התפלה שהיא בבחינת דין, בחינת והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל), שזהו בחינת מטה משה, שהוא מטה עז, שזה בחינת קריעת ים סוף כמבאר במאמר הנ"ל). ועל-כן כשצריכין לתקן את הבהמה, דהינו להכניע רוח הבהמיות ולהוציא ולברר משם כל החיות דקדשה שבלעה, דהינו לברר מה שנתערב על-ידי חטא אדם הראשון טוב ורע, שהוא רוח האדם ורוח הבהמה שנתערב, אזי צריכין להשתמש עם המטה עז שהוא בחינת תפלה, בבחינת דין שהוא בחינת החליף של שחיטה, שהוא בחינת רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, הינו בחינת תפלה, בבחינת דין של הבעל כח. ואז מוציאין מן הסטרא אחרא מבחינת רוח הבהמה כל הקדשות וכל הדעת שבלע וכו' כנ"ל. ואז דיקא מתרין לאכל הבהמה, כי אז נכנע ונתבטל רוח הבהמיות על-ידי בחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בחינת הסכין של השחיטה כנ"ל. ועין עוד מזה לעיל בהלכות מתנות כהנה):
נמצא, שאי אפשר לאכל שום דבר מן החי כי אם על-ידי התקון של בחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, שזהו בחינת שחיטה כנ"ל. ועל-כן חלב היוצא מן החי התירה התורה, כי עקר החלב נמשך על-ידי הלדה, שאז דם נעכר ונעשה חלב, שזה נעשה על-ידי בחינת התקון הנ"ל של בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, כי עקר הלדה נמשך משם, כי כל ההולדות הם תקון חטא אדם הראשון כידוע, כי בכל הולדה נתברר ברורים שנתערבו מחטא אדם הראשון כידוע. ועל-כן עקר ההולדה נמשכת על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, כי אתערותא דזווגא מסטרא דגבורה. כמובא בזהר הקדוש), שזה בחינת תפלה בבחינת דין, כי הזווג הוא בחינת תפלה כידוע. וכמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, גם כן על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי וכו', עין שם סימן ט). ומחמת פגם אדם הראשון, שעקר הפגם היה בפגם הברית. על-כן ההכרח שיהיה התעוררות הזווג מסטרא דשמאלא שהוא סטרא דגבורה כנ"ל. ועל-כן צריכין שיהיה לזה גבור גדול ובעל כח שיזכה שיהיה זווגו בקדשה, שלא יתאחז בו, חס ושלום, הדין דסטרא אחרא שהוא בחינת מחין דקטנות, שמשם נמשך תאות הבהמיות, רק צריך להיות גבור, חזק ובעל כח, בחינת גברי כח עשי דברו. אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמיין למלאכין ממש. ואז כשזוכה להיות גבור ובעל כח להתגבר על תאותו, אזי אף-על-פי שבהכרח, אף-על-פי-כן, התעוררות הזווג מסטרא דגבורא, עם כל זה אין הסטרא אחרא נאחזת בו כלל, חס ושלום, אדרבא, זווג בקדשה הוא בבחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל, שעל-ידי-זה, אדרבא, מוציאין כל הקדשות וכל הדעת וכו' מהסטרא אחרא בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו' כנ"ל, ועל-ידי-זה מתברר ומתקן חטא אדם הראשון כנ"ל:
וזה בחינת קדוש בכורות באדם ובבהמה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. ועל-כן צותה התורה שהולדה הראשונה שהוא הבכור, יתנו אותו לכהן. ועקר הכהנה שהוא בחינת חסד כידוע, שזהו בחינת דעת כמו שמבאר במאמר הנ"ל). בבחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת, עקר הכהנה נמשך רק על-ידי בחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, שזהו בחינת תפלת פינחס במעשה זמרי וכו' כנ"ל, כי אז דיקא כשקנא פינחס במעשה זמרי; ויעמד פנחס ויפלל, והתפלל תפלה בבחינת דין, אז דיקא זכה לכהנה, כמו שכתוב, "לכן אמר הנני וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו'". ועל-כן כל הכהנים והלויים נקראים "בעלי כח", כמו שפרש רש"י על פסוק קהלת יב, ג), "והתעותו אנשי החיל" אלו הכהנים שהיו גבורים וכו'. וכן זה הפסוק, "והשלך לפני פרעה יהי לתנין", שהוא מרמז על התפלה בבחינת דין של הבעל כח, זה הפסוק נאמר על אהרן, כמו שכתוב שם, "ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך וכו'". ועל-ידי-זה זכה אהרן אחר כך לכהנה, כי על-ידי התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, על-ידי-זה מוציאין את כל החיות וכל הקדשות וכל הדעת והחסד שבלעה הסטרא אחרא. ואז חוזר הדעת והחסד אל הקדשה ונשלם הדעת והחסד דקדשה שהוא בחינת כהן כנ"ל. ועל-כן צריכין לתן הבכור, שהוא הולדה ראשונה, לכהן, כדי להמשיך קדשה להבכור להולדה ראשונה על-ידי קדשת הכהן שנמשך מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שמשם עקר קדשת ההולדה כנ"ל. והכל הולך אחר ההתחלה, ואזי כל ההולדות שאחר כך, כלם מקבלים קדשה משם, כי הלדה זה בחינת יציאת מצרים שהיא בחינת לדה, כידוע. ואז נתברר ויוצא מהסטרא אחרא כל הקדשות שבלעה כנ"ל, ועל-כן אז דם נעכר ונעשה חלב, כי נתהפך מדין לרחמים, כי הסטרא אחרא תקף הדין מקיאה כל הקדשות שבלעה, ואז נשלם החסד דקדשה ונתהפך מדין לרחמים, בחינת דם נעכר ונעשה חלב כנ"ל. ועל-כן תכף ביציאת מצרים נצטוו מצוה ראשונה לקדש בכורות באדם ובבהמה, כי עקר יציאת מצרים שהוא בחינת לדה היה על-ידי בחינה זו, על-ידי בחינת התפלה של הבעל כח, בחינת והשלך לפני פרעה וכו' כנ"ל, ועל-כן נצטוו תכף לקדש בכורות, כי קדוש בכורות הוא בחינה זו להמשיך כח מבחינת התפלה הנ"ל שמשם קדשת הלדה כנ"ל. ועל-כן בתחלה היתה העבודה בבכורות, ואחר כך כשחטאו, נפסלו ונבחרו כהנים תחתיהם, כי העבודה של קרבנות זהו בחינת תפלה, בבחינת דין של הבעל כח, כי כל הקרבנות הם בחינת תפלה, כי התפלה היא במקום קרבן. ועקר הקרבנות היא זריקת הדמים על המזבח והדמים הם בחינת דינים. ועל-כן הקרבנות הם בבחינת תפלה, בבחינת דין של הבעל כח, שהם בחינת הכהנים, שהם אנשי חיל גבורי כח כנ"ל, שעל-ידי-זה מבררין ומוציאין כל החיות של הסטרא אחרא שנתערב שם על-ידי החטאים שעליהם בא הקרבן. ועל-כן בתחלה היתה העבודה בבכורות, כי הם גם כן בבחינה זו כנ"ל, עד שחטאו בעגל ואז נפסלו ואז נבחרו הכהנים תחתיהם, כי הכהנים הם בחינת גבורי כח כנ"ל והם קדושים בקדשת הברית, כי יש להם הרבה מצוות בקדשת הברית יותר מישראל ועל-כן הם בחינת בעלי כח. ועל-כן עקר העבודה של הקרבנות על ידם, כי הם יכולים לתקן בחינת התקון על-ידי בחינת התפלה הנ"ל של הבעל כח, שזהו בחינת קרבנות. ועל-כן צריכין לתן הבכור לכהן כדי להמשיך קדשה ללדה ראשונה על-ידי הכהן וכו' כנ"ל:
ועל-כן עקר יציאת מצרים היה על-ידי מכת בכורות שהיא מכה אחרונה ובהתראה תחלה, כי כל המכות של מצרים כלם באו על-ידי תפלת משה, כי כל הנסים וכל המופתים הנוראים שעשה משה, כלם היו על-ידי תפלתו. נמצא כשהצרך משה להתפלל שיביא הקדוש ברוך הוא מכות על פרעה, זאת התפלה היא תפלה בבחינת דין, אבל משה היה בעל כח גדול ולא יכלה הסטרא אחרא להתגבר, חס ושלום, על-ידי-זה לשלט גם בישראל כי אם, אדרבא, על-ידי-זה הוציא כל החיות וכו' מהסטרא אחרא והכניע הסטרא אחרא בכל פעם ולא היה לה שום שליטה על ישראל. ובכל מכה ומכה הפליא ה' בין מצרים ובין ישראל וכו'. והעקר היה מכת בכורות, שאז התגבר עליהם תקף הדין עד שמתו כל בכוריהם, ואף-על-פי-כן הגן גדל הכח של משה, שלא היה, חס ושלום, שום שליטה להדין בבכורי ישראל, כמו שנאמר, "ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף וכו'", כי התפלה של משה היה בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל-ידי-זה מכניעין הסטרא אחרא ומוציאין ממנה כל הקדשות וכל החיות שבלעה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת יציאת מצרים, בחינת לדה וכו' כנ"ל. ואז דם נעכר ונעשה חלב, כי נתבטל הדין ונתהפך לרחמים. ועל-כן חלב התירה תורה ואין בו משום אסור איבר מן החי, כי עקר החלב נעשה על-ידי הלדה, שאז דם נעכר ונעשה חלב. והלדה היא בחינת יציאת מצרים שנמשך על-ידי בחינת התפלה, בחינת דין של הבעל כח, שעל-ידי-זה נכנע הסטרא אחרא רוח הבהמיות ומוציאין ממנה כל הקדשות וכו'. ועל-כן החלב מתר באכילה, כי כבר נכנע רוח הבהמיות משם על-ידי הלדה וכו' כנ"ל, כי עקר אסור איבר מן החי הוא מחמת שעדין שולט רוח הבהמיות שאינו נכנע כי אם על-ידי השחיטה כנ"ל, אבל החלב הנעשה על-ידי הלדה מתר ואין בו משום איבר מן החי, כי כבר נכנע רוח הבהמיות והוציאו ממנו כל הקדשה על-ידי בחינת הלדה וכו' כנ"ל:
וזהו גם כן בחינת דבש שהתירה תורה, כי דבש הוא בחינת גבורות כידוע, בחינת מה מתוק מדבש ומה עז מארי. ועל-כן שמשון הגבור כשהלך לשא אשה מבנות פלשתים מצא דבש בגוית הארי, כי שמשון הגבור היה צריך אז להתגבר על פלשתים שהיו מושלים בישראל, דהינו שהסטרא אחרא, שהם האמות, שהתגברו על ישראל, אז היה יניקתם מהקדשה. ואז צריכין להשתמש בבחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, ועל-כן היה הנס על-ידי שמשון הגבור, שהיה גבור ובעל כח והיה לו כח להתפלל תפלה כזו. ועל-כן הלך אצלם לשא אשה, אצלם דיקא כדי להוריד עצמו עליהם והם ירצו להתאחז בו, והוא מתקף גבורתו וכחו יתגבר עליהם על-ידי-זה דיקא, כמו שכתוב, "כי מה' הוא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים", שזהו בחינת התפלה הנ"ל של הבעל כח בבחינת דין, שאז הסטרא אחרא רוצה להתאחז בה, כי אחיזתם תמיד בבחינת דין, אבל מחמת שהוא בעל כח, אזי זאת התפלה עומדת להם בצוארם עד שמקיאים כל הקדשות וכו' כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל). וזהו בעצמו ענין שמשון כנ"ל, כי אצל הצדיקים הזווג והתפלה הם בחינה אחת כנ"ל. וישראל בכלל הם בבחינת רחמנות, כי שלשה סימנים יש באמה זו, רחמנים וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והעכו"ם הם תקיפי לבא בחינת דין ועל-כן אסור לנו להתחתן עמהם, כי הזווג של ישראל צריך להיות בבחינת רחמים ודעת, שזהו בחינת קדשת הברית ועין מזה באבן העזר בהלכות אישות לענין יוחסין, שהסימן הוא רחמנים, גומלי חסדים וכו', עין שם). ושמשון הגבור מחמת שהיה צריך אז להוציא החיות מהסטרא אחרא להתגבר עליהם, על-כן הכרח להשתמש עם בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. ועל-כן נתחתן עמהם, שהם בחינת דין והם ירצו, חס ושלום, להתאחז בו, אבל הוא בתקף כחו יתגבר עליהם ויוציא משם כל החיות שבלעו ויכניעם ויציל את ישראל. ועל-כן מצא אז דבש בגוית האריה, כי הדבש נמשך משם מבחינת התפלה של הבעל כח וכו', כי הדבש הוא טהור היוצא מן טמא והוא חדוש, כי הדבורים מרמזים על הסטרא אחרא המסבבת את הקדשה בבחינת סבוני כדברים וכו' דחה דחיתני לנפל וה' עזרני עזי וזמרת י"ה וכו'. הינו כשהסטרא אחרא מסבבת את הקדשה בבחינת סבוני כדברים, והם רוצים לדחותו ולהפילו, חס ושלום, אזי צריכים לקבל כח מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח. וזה עזי וזמרת י"ה, 'וזמרת' הוא בחינת תפלה, הינו התפלה שהוא בחינת דין, בחינת עז וגבורות, על-ידי-זה 'ויהי לי לישועה', כי על-ידי התפלה זו מקבלין ישועה, ועל-ידי-זה מוציאין כל הקדשות מהסטרא אחרא. וזהו בחינת מתיקות הדבש היוצא מהדבורים דיקא, שהם טמאים בחינת הסטרא אחרא, כי משם דיקא מוציאין מתיקות הדבש, כי הסטרא אחרא מקיאה כל הקדשות שבלעה על-ידי התפלה הנ"ל כנ"ל. ועל-כן התירה התורה דבש, כי הוא נמשך גם כן מבחינת התפלה הנ"ל, שעל-ידי-זה נכנע הסטרא אחרא ומוציאין ממנה כל הקדשה, שזהו בחינת הדבש היוצא מן הדבורים כנ"ל: ועל-כן אוכלין דבש בראש השנה, כי אז בראש השנה התפלה בבחינת דין כנ"ל שם במאמר הנ"ל). ומשם הוא בחינת הדבש כנ"ל: שיך לעיל: וזהו קול רנה וישועה דיקא, זהו בחינת קול הנגון שנתעורר על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת נהר היוצא מעדן וכו' כמו שכתוב שם, עין שם):
וזהו בחינת שבועות שהוא מתן תורה, כי התורה מפי הגבורה נתנה, מבחינת גבורות, כי עקר התורה נמשכת על-ידי התפלה הנ"ל, שעל-ידי-זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכו', שעל-ידי-זה בא יתרו ונתגיר, ועל-ידי-זה נעשין רעמים בחינת ענני דשפכי מיא וכו' כנ"ל, שעל-ידי-זה נמשכת התורה, על-ידי שיוצאין ונתגלים מימי הדעת דקדשה, שזהו בחינת התורה, ועל-כן היה קבלת התורה בקולות וברקים, דהינו רעמים שהם בחינת ענני דשפכי מיא וכו' כנ"ל, שזה נמשך מבחינת התפלה הנ"ל. ועל-כן באמת שבועות הוא חסד גדול ורחמים גדולים, רק שזה החסד נתגלה על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בחינת גבורות יצחק, בחינת שופר של אילו של יצחק שהיה בעת מתן תורה, שעל-ידי-זה נכנע הסטרא אחרא ומוציאין ממנה כל הקדשות וכל הדעת וכל החסד וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה זוכין לנבואה שהוא בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם, שהיה בעת מתן תורה כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם) ואז דם נעכר ונעשה חלב, כי נמתק הדין ונתהפך לרחמים, שזה נעשה על-ידי בחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל. ועל-כן אוכלין מאכלי חלב בשבועות:
ומחמת שהדבש נמשך מבחינה זו, מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, על-כן נאמר בו, "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו", וכתיב, "אכל דבש הרבות לא טוב", כי שם צריכין להיות בעל כח גדול. וגם אין להשתמש הרבה בבחינה זו, שלא תתאחז בו, חס ושלום, הסטרא אחרא. ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שגם שמשון פגם אז, כי כשנכנס בבחינת דין, חס ושלום, הוא סכנה גדולה וצריכין לברח משם תכף בבחינת דבש מצאת אכל דיך כנ"ל, כי עקר התפלה הוא רחמים ותחנונים וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל): הלכה ג לא ידעתי איה, והלכה ד נכללת בהלכות סימני בהמה וחיה הלכה ד: