ליקוטי הלכות · יורה דעה א · דגים ה
Reading settings
סימני דגים טהורים סנפיר וקשקשת
על-פי התורה 'תקעו אמונה' בלקוטי תנינא סימן ה, עין שם:
כי הצדיק מכנה בשם "דג" כמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, ובספריו הקדושים, כי הדגים גדולן במים, שהם בחינת הדעת והתורה שנמשלו למים, כמו שנאמר, "הוי כל צמא לכו למים", וכתיב, "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ועל-כן מכנים הצדיקים בשם "דגים", וכן כל ישראל נקראים צדיקים ומכנים בשם דגים שגדלים במים. כמובן במדרש רבה על פסוק וידגו לרב בקרב הארץ, עין שם). ועל-כן אין הדגים טעונים שחיטה, רק אספתן היא מטהרתן, כי עקר השחיטה הוא לטהר הנפש שבחי מזהמת הנחש. ועקר זהמת הנחש אחיזתה בהחי ההולך על הארץ, בבחינת ונחש עפר לחמו, אבל דגים שגדלים במים אין בהם אחיזתה כל כך, ועל-כן אין טעונין שחיטה, כי המים מטהרים מכל הטמאות ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על-ידי טבילה במים כמו כלל ישראל בעת שנתקרבו לאביהם שבשמים בשעת קבלת התורה, שהיו צריכים טבילה במים. וכן הגר שבא להתגיר וכן הכהנים בעבודתן וכל הטמאים אינם עולים מטמאה לטהרה כי אם על-ידי המים, כי המים הם בבחינת קדשת הדעת, בחינת המשכת המחין הקדושים שעל-ידי-זה עקר החיות והטהרה והקדשה, כי החכמה תחיה, כי השכל והחכמה דקדשה מחיה ומתקנת ומבררת הכל, כי כלהו במחשבה אתברירו. ועקר אחיזת דגים טמאים נמשך מבחינת רבוי הדעת, בחינת רבוי אור שגורם שבירה וקלקול, חס ושלום, ועל-כן סימני דגים טהורים הם סנפיר וקשקשת. והעקר הוא קשקשת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה, כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכו', כי הקשקשים נמשכין על-ידי הצדיקים שהם בחינת מגני ארץ, שעקר בחינת תקון הברית נמשך על ידם, כי הם מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה', שהם בחינת תפלין מחין כמבאר בהתורה תקעו הנ"ל), כי הם מכניעים הגאות והממשלה של מנהיגים של שקר וכו' בבחינת גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר וכו', עין שם כל זה היטב). ועל-ידי-זה נעשים בחינת תפלין התנוצצות המחין והם עוסקים לתקן בחינת צמצום המחין שהוא בחינת שם שדי של תפלין שיש די באלקותו לכל בריה וכו', עין שם: וזה בחינת הקשקשים שהם עקר הסימן טהרה של הדגים שגדלים במימי הדעת, כי זה הפסוק, "גאוה אפיקי מגנים" נאמר על הקשקשים של הלויתן שהוא כלל הדגים, כמו שפרש רש"י שם; שהמגנים הם הקשקשים והם נמשכין על-ידי בחינת המגני ארץ, שמשברין תאותן בכל עת ביגיעות ויסורים ומרירות גדול, ובכל פעם שוטפין עליהם הרהורים ורעיונים רעים, שהם הרהורי נאוף שמתגברים ביותר על כשרי הדור הרוצים להתקרב אל האמת, כי כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. והם משברין תאותם ומסיחין דעתם מהם וממשיכין דעתם לתוך מימי התורה והדעת דקדשה עד שמהפכין ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת תפלין מחין, שהם בחינת פתוחי חותם קדש לה' כנ"ל. והם בחינת מגני ארץ, שממשיכין בחינת תקון התפלין מחין עם תקון הצמצום של המחין, שלא יצא המח חוץ לגבול, שזהו עקר התקון, כי על-ידי שתופסין את המח והמחשבה שלא תצא לחוץ, חס ושלום, להרהר, חס ושלום, ומכניסין אותו לתוך מחשבות דקדשה של דעת התורה, על-ידי-זה זוכין לתקן הדעת שגם בקדשה יהיה צמצום קדוש להדעת שלא ישוטט במה שאין לו רשות, בחינת במפלא ממך אל תדרש וכו' כמובן כל זה בהתורה הנ"ל). וזה בחינת הקשקשים של הדגים שהם סימן טהרה שנקראים מגנים בחינת גאוה אפיקי מגנים הנ"ל, כי הם בחינת הלבוש והכסוי של הדגים שגדלים במים, בחינת צמצום המחין שנמשך מבחינת המגנים הנ"ל, שזהו עקר סימן טהרה של הדגים שגדלים במים שלא ינקו מבחינת רבוי אור, חס ושלום, וכנ"ל:
וזה בחינת סנפיר, כי עקר תקון התפלין שהוא תקון הדעת נמשך על-ידי העצות עמקות שחותר ודולה האיש תבונות כמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל, עין שם). וזה בחינת סנפיר ששט בהם במים ממקום למקום. זה בחינת עצות שנקראים רגלין, שעקר ההלוך על ידם, כמו שנאמר, וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך. וכן הלוך הדגים שהוא מה ששטים במים הוא בחינת עצות, כי עקר ההלוך והתנועה ממקום למקום של כל הברואים נמשך מבחינת עצות, כי על-ידי העצות עקר ההלוך והתנועה להגיע כל אחד למחוז חפצו. ועל-כן נקראים "סנפירין". בחינת הלוחות של סנפירינין היו. והלוחות הם כלל התורה, שמשם כל העצות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא. ועל-כן עקר הסימן הוא קשקשת, כי כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת, כי כשיש לו סימן הקשקשת, שנמשך מתקון המחין הנ"ל, בודאי כבר יש לו סנפיר שנמשך מתקון העצות עמקות הנ"ל, כי אם לא היה לו תקון העצה, לא היה יכל לבוא לתקון המחין כמובן בהתורה הנ"ל), אבל יש שיש לו סנפיר שנמשך מתקון העצה, ואין לו קשקשת שנמשך מתקון המחין, כי לא זכה לתקון השני, שהוא תקון המחין,ועל-כן העקר הוא סימן קשקשת, שנמשך מתקון המחין, שזה סימן שבודאי יש לו גם סנפיר שנמשך מתקון העצה, כי בלא תקון העצה אי אפשר לבוא לתקון המחין וכנ"ל:
ועל-כן משה רבנו שהוא כלל קבלת התורה והוא עקר בחינת התפלין מחין, בחינת ומשה היה רועה כמו שנאמר שם בהתורה הנ"ל). על-כן השלך ליאור, להורות שהוא יכול לשוט במימי החכמה ולא יהיה נטבע שם, כי הוא זכה לתקן צמצום הדעת כראוי, שעל-ידי-זה עקר תקון הדעת. ועל-כן גם כל ישראל שקבלו את התורה, כלם השלכו אל היאור ויצאו בזכות משה, כמו שמובא במדרש רבה על פסוק הנ"ל, "וידגו לרב בקרב הארץ". מה בקרב הארץ ששים רבוא, אף בתוך המים ששים רבוא, עין שם, כי זה עקר קבלת התורה שהוא הדעת דקדשה; להמשיך תקון המחין עם תקון הצמצום שלא יהיה נטבע במימי הדעת. והכל בכחו של משה, שעל-ידי-זה זכו גם בגשמיות שלא יהיו נטבעין במימי היאור, וכלם יצאו בזכות משה וקבלו את התורה וכנ"ל:
וזה שנאמר שם במדרש, אף מנהיגם הראשון דג שמו שהוא יהושע בן נון. זהו בחינת מה שנתבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל-ידי תקון התפלין מחין שהם בחינת משה, זוכין לחלום על-ידי מלאך, שאפלו כשנסתלק הדעת שהוא בחינת משה, אזי נשאר הרשימו בבחינת חלום על-ידי מלאך, שזהו בחינת מה שאמר המלאך ליהושע, עתה באתי וכו' עין שם כל זה היטב). ועל-כן גם יהושע נקרא על שם דג שגדולו במים, כי זה עקר עצם נפלאות כחו של הצדיק האמת שהוא בחינת משה, שבעצם כחו ממשיך תקון המחין בתקון נפלא כזה, עד אשר אפלו כאשר יסתלק יהיה נשאר הרשימו בתלמידיו לנצח, שגם התלמיד בחינת יהושע זוכה לבחינת חלום על-ידי מלאך, בבחינת ויאמר שר צבא ה' עתה באתי. ועל-כן גם יהושע נקרא בן נון על שם הדגים שגדלים במים, כי גם הוא זכה לתקון הדעת על-ידי הרשימו של רבו משה, שנתגדל במים, שעל שם זה נקרא משה, כמו שנאמר, "כי מן המים משיתיהו". וכנ"ל: