ליקוטי הלכות · יורה דעה א · ביצים ג
Reading settings
על-פי המאמר 'מישרא דסכינא' וכו' בלקוטי הראשון סימן ל, עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו:
כי ביצים סימנם, ראשו אחד כד וראשו אחד חד. ואז נאמן לומר שהם מעוף פלוני טהור, אבל שני ראשיה חדים וכו', הוא בודאי מעוף טמא, כי ביצים הם בבחינת מלכות חכמה תתאה, כמובא בתקונים בהקדמה דף ב) 'או ביצים', דא מארי מקרא וכו'. ומקרא הוא בעשיה, שהוא בחינת מלכות כידוע, כי ביצים הם בבחינת חכמה תתאה הנ"ל, שהיא שעורא דאתון דאוריתא. ועל-כן כמה שעורין של תורה משערין בכביצה, כגון שעור לחלה ולמנחות הוא מ"ג ביצים וכו'. וכן כוס של קדוש ושעור אכילה וכיוצא בזה הרבה. וכן שעור האתרוג הוא בכביצה, וכמו שנאמר בתקונים, 'או ביצים', דא אתרוג דשעורו בכביצה, ואתרוג הוא בחינת מלכות, בחינת חכמה תתאה כידוע. נמצא, שהביצים הם בבחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת חכמה תתאה הנ"ל. ועל-כן סימנם ראשו אחד כד וראשו אחד חד, כי חכמה תתאה הנ"ל, שהוא בחינת מלכות שעל ידה משיגין השגת אלקותו יתברך, כי השגת אלקות אי אפשר להשיג כי אם על-ידי צמצומים רבים מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון כמו המלמד וכו', שזה בחינת חכמה תתאה וכו' כמבאר כל זה במאמר הנ"ל).וזאת הבחינה, דהינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל, היא בחינת שערא בעגולא וכו' כנ"ל, כי חכמה תתאה הנ"ל היא בחינת אמונה, שהיא בחינת עגולים, בחינת ואמונתך סביבותיך תהלים פט, ט) כמבאר במקום אחר. וצריכין להמשיך חיות לזאת החכמה תתאה הנ"ל, והחיות הוא מאור הפנים המאיר בשלש רגלים בבחינת צדק לפניו יהלך וכו', בבחינת ישבו ישרים את פניך וכו' כמבאר במאמר הנ"ל. וזאת הבחינה דהינו החיות שממשיך למלכות חכמה תתאה הנ"ל, מאור הפנים כנ"ל, זה בחינת אור הישר בחינת ישבו ישרים את פניך. 'ישרים' דיקא בחינת אור הישר. וזה בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד, שהיא בחינת עגולים וישר. וכל זה הוא בבחינת מלכות חכמה תתאה הנ"ל, שהיא בחינת ביצה, בחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת אתרוג שהוא מלכות וכו' ששעורו בכביצה וכו' כנ"ל, כי מלכות חכמה תתאה הנ"ל היא בחינת השגת אלקות כנ"ל, והשגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על-ידי שתי הבחינות הנ"ל, שהם עגולים וישר, כי על-ידי-זה עקר השגתו יתברך, כי תחלת הצמצום הוא בחינת עגולים, כי היה בלתי אפשר להשיגו כלל, כי אור השגתו היה אין סוף וכו', והצרך, כביכול, לצמצם אורו לצדדין ונעשה בחינת חלל הפנוי שהוא בחינת עגולים ובתוך החלל הזה המשיך לתוכו, כביכול, אור הישר שהוא בחינת אור השכל הנמשך מאור הפנים, כי הצמצום הוא בחינת צמצום השכל, שזה בחינת חלל הפנוי, שהוא, כביכול, פנוי מאורו, דהינו מהשכל על-ידי הצמצום. ואחר כך המשיך לשם אור הישר שהוא בחינת השכל וכו' כנ"ל. וכל זה היה בעת בריאת העולמות כמבאר כל זה בעץ חיים בתחלתו). וכן בכל עולם ועולם ובכל השגה והשגה יש בחינה זו. וזה עקר האמנות והחכמה של צדיק הדור האמתי שהוא בחינת המלמד הנ"ל שיכול להכניס השגות אלקות אפלו לבני אדם קטנים במעלה. כי השגתו אי אפשר להשיג כי אם על-ידי צמצומים רבים. וכמו שבעת בריאת העולמות היו צמצומים הנ"ל, כמו כן אצל כל השגה והשגה, כי אצל כל אחד ואחד מה שנעלם ונסתר ממנו הוא בבחינת אין סוף ואי אפשר לו להשיג זאת מחמת רבוי האור וצריכין לזה רבי גדול מאד מאד שיוכל לצמצם האור, ואחר כך להמשיך לו האור בהדרגה ובמדה. וזה בחינת חכמה תתאה הנ"ל שעל ידה משיגין השגתו שהיא בבחינת כד וחד, בבחינת עגולים וישר. כי בתחלה צריכין לצמצם אור ההשגה לצדדין שזה בחינת עגולים בחינת שערא בעגולא, שזה בחינת צמצום השכל, מה שהרב מצמצם שכלו ומסבב כמה סבובים, ומדבר עם התלמיד דרך כמה צמצומים מן הצד. ואחר כך על-ידי כל הסבובים וההקדמות שהם צמצומי השכל בבחינת שערא בעגולא, בחינת עגולים כנ"ל, אחר כך מגלה לו על-ידי-זה וממשיך לו אור השכל בישר, פנים אל פנים שזה בחינת אור הישר כנ"ל:
וזה בחינת שלוח הקן, בחינת שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, כי איתא שזה מרמז שאסור לכנס בחכמות וחקירות הרחוקים משכלו לפי בחינתו, כי 'שלח תשלח את האם', זה בחינת ג ראשונות שאסור לחקר בהם. 'ואת הבנים תקח לך', זה בחינת ששה קצוות, מקצה השמים ועד קצה השמים דברים ד, לב), ששם מתר לעין בשכלו וכו', הינו כנ"ל, כי אי אפשר להשיג השגתו כי אם על-ידי צמצומים דיקא. והצמצום הוא בחינת שלח תשלח את האם, ששולחין ומרחיקין ומצמצמין השכל מאצלו ואז דיקא יכולין לקח את האפרוחים, או הביצים שהאם רובצת עליהן. כי כל זמן שהאם שהיא בבחינת אם לבינה, אמא דמסככא על בנין, רובצת על האפרוחים, או על הביצים, שהם בחינת הצמצומים של השכל, בחינת שיעורא דאתון דאוריתא, כי אפרוחים וביצים הם בחינת מארי משנה ומארי מקרא, כמו שנאמר בתקונים שם), וכל זמן שהאם שהיא מקור השכל רובצת על הצמצומים, אזי הכל אחד, ואז אי אפשר לקבל ולהשיג את השכל, ועל-כן מכרחין לשלח את האם, שהוא בחינת צמצום השכל. ואז; את הבנים תקח לך, כי אז דיקא יכולין לקח ולקבל ולהשיג את השגתו יתברך על-ידי צמצומי השכל שהם בחינת הבנים, שהם בחינת שעורין דאתון דאוריתא, בחינת חכמה תתאה, שהיא בחינת ביצים כנ"ל:
ועל-כן הביצים מתרין בלא שחיטה ואין בהם משום אסור איבר מן החי, כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק זה ואת הבנים תקח לך, כי איבר מן החי אסור, כי אי אפשר לאכל מן החי כי אם על-ידי השחיטה, כי השחיטה היא בבחינת חתכו לד [ארבע] הנ"ל, כי חיות כל הדברים שבעולם הם על-ידי חכמה תתאה הנ"ל שהיא בחינת מלכות שמנהגת כל העולם. ולפעמים נופל בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות הנ"ל לגלות של הארבע מלכיות. ואז הוא זעקת מושל בכסילים, כי בחינת המלכות והממשלה זועקת כשנופלת בין הכסילים שהם הארבע מלכיות, והם רוצים להתחכם בחכמות שלהם וכו'. וחכמות חיצוניות הם בחינת בהמה, כמבאר במקום אחר סימן לז). כי חכמות שלהם הם בחינת כסילות, בהמיות, כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ קהלת ג), כי יש רוח האדם ורוח הבהמה; רוח האדם היא בחינת חכמה דקדשה השגות אלקות, בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות הנ"ל, שהיא דמות אדם כידוע. ורוח הבהמה היא בחינת חכמות חצוניות שהם בהמיות, כסילות. ועל-ידי חטא אדם הראשון נתערב הכל, כי מקדם גם רוח הבהמה היה מברך בבחינת רוח האדם כידוע, ועל-כן עכשיו אי אפשר לאכל מן הבהמה כי אם כשמבררין את החיות המלבש בה, דהינו כשמוציאין ומעלין את החיות המלבש בה שנמשך מבחינת חכמה תתאה הנ"ל שמחיה את הכל, ומחזירין את החיות לשרשו. וזה בחינת חתכו לארבע הנ"ל), דהינו שחותכין את הארבע בחינות חכמה תתאה מן הארבע מלכיות וכו' כנ"ל, שזהו בעצמו בחינה הנ"ל, שחותכין את רוח החיים של הבהמה שנמשך מבחינת חכמה תתאה, שנפל לגלות של הארבע מלכיות, שהוא בחינת בהמיות. וצריכין לחתכו משם ולהחזירה למקומה, לאור הפנים המאיר בשלש רגלים וזה נעשה על-ידי השחיטה, כי השחיטה היא בחינת חתכו לארבע, שעל-ידי השחיטה חותכין ומבררין אותו מן הרוח הבהמיות שהיא בחינת גלות של הארבע מלכיות כנ"ל, וזה נעשה על-ידי החליף, כי חתכו לארבע הנ"ל, נעשה על-ידי החסד, בחינת קצרו לפי חסד, והחסד נתגלה על-ידי תוכחה וכו' בחינת פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על וכו' עין שם כל זה היטב במאמר הנ"ל). והסכין של שחיטה זה בחינת תוכחה הנ"ל, בבחינת וישם פי כחרב חדה,שזה נאמר על המוכיח את ישראל, ועל-ידי-זה נתגלה חסד. וזה בחינת מתנות כהנה שנותנין אחר השחיטה לכהן כדי לגלות החסד שנתגלה על-ידי התוכחה שהיא בחינת השחיטה כנ"ל, שעל-ידי-זה החסד שהוא בחינת כהן, על-ידי-זה קוצרין וחותכין את המלכות שהוא בחינת רוח החיים, ומבררין אותה מבחינת בהמיות, מבחינת חכמות חיצוניות של הארבע מלכיות בבחינת חתכו לארבע כנ"ל. ומעלין אותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל). וזה בחינת שלש מתנות שנותנים לכהן מן הבהמה שהם, זרוע ולחיים והקבה, כי הם כנגד שלש רגלים שאז מאיר אור הפנים וכו' כנ"ל, כי זרוע זה בחינת פסח שאז הוציאנו ה' יתברך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, כי צריך לתן את הזרוע ימין, וזרוע ימין הוא חסד בחינת אברהם, שהוא בחינת פסח. ולחיים, כנגד שבועות בחינת פנים מסבירות להלכה, כי אז נתנה תורה במ"ט פנים וכו', בחינת לחיו כערוגת הבשם שיר השירים ה) ופרש רש"י, פנים מסבירות להלכה. והקבה כנגד סכות, כי הקבה תחת "האשה אל קבתה", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי פינחס הכניע בחינת אשה זונה, ואז מתגברת אשה יראת ה', שהיא מלכות דקדשה, בחינת חכמה תתאה הנ"ל. ועל-כן בסכות שזה החג, הוא האחרון של שלש רגלים שהם כסדרן, פסח, שבועות, סכות. ועל-כן בסכות אז הוא עקר שלמות עלית המלכות חכמה תתאה הנ"ל שעולה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים, כי אז בסכות הוא הגמר של שלש רגלים כנ"ל. ועל-כן בשמיני עצרת אז הנוקבא עוצרת הטפה וכו' כידוע, כי נשלם עלית המלכות חכמה תתאה שהיא בחינת אשה יראת ה'. ואז נכנע ונתבטל אשה זונה שהיא בחינת וידקר את שניהם וכו' את האשה אל קבתה. וכנגד זה נותנים הקבה לכהן כנ"ל תחת האשה אל קבתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כנ"ל, כי זה כנגד סכות שאז נכנע אשה זונה, שזה בחינת שממיתין ומכניעין אשה זונה כמו פינחס שהמית האשה אל קבתה. ואז עולה ומתגברת אשה יראת ה' בחינת שמיני עצרת וכו' כנ"ל:
נמצא, שעל-ידי השחיטה, על-ידי-זה חותכין בחינת המלכות חכמה תתאה מן הארבע מלכיות שהם בחינת בהמיות, ומעלין אותה אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים ואז נשלם חכמה תתאה הנ"ל. ואז מתרין לאכל החי, כי אי אפשר לאכל שום דבר כי אם על-ידי בחינת חכמה תתאה הנ"ל שהיא התגלות מלכותו יתברך, שזהו בחינת כל הברכות שצריכין לברך קדם האכילה, כדי לגלות מלכותו יתברך מקדם שאוכלין הדבר, כי בלא זה אי אפשר לאכל שום דבר. ועל-כן הביצים מתרין בלא שחיטה, כי ביצה אוכלא דאפרת הוא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ביצה דף ב), שנחתכת ונפרדת תכף מן החי, כי הביצה היא בבחינת שעורא דאתון דאוריתא, כי היא עקר בחינת חכמה תתאה הנ"ל, שהוא בחינת אתרוג ששעורו בכביצה, ועל-כן אין צריכה עוד שום תקון להכשירה באכילה, כי היא בעצמה בבחינת צמצומים ושעורין הנ"ל בחינת חכמה תתאה הנ"ל ובחינת מלכות הנ"ל, שעל-ידי-זה עקר תקון וברור של כל המאכלים של ישראל כידוע:
גם ראשו אחד חד וראשו אחד כד מרמז על מה שכתוב שם בתוך המאמר הנזכר לעיל על מאמר סבי דבי אתונא איתו ליה תרי ביעי וכו' שהם בחינת התפלות לשון צלותא ובעותא וכו', עין שם, שמבאר על-ידי העזות והתורה יודעין את התפלה איזה תפלה מבלבלת אותו, כי עקר התורה על-ידי עזות דקדשה וכו' וכו'. וזה בחינת סימן הביצה שהוא ביעי בלשון תרגום בחינת צלותא ובעותא, ראשו אחד כד זה בחינת התורה, בחינת כ"ד ספרין דאוריתא [עשרים וארבעה ספרים], בחינת 'ביצים', אנון מארי מקרא. וראשו אחד חד לשון חד ועז בחינת עזות דקדשה שאי אפשר לקבל את התורה כי אם על-ידי עזות דקדשה, ועל-ידי אלו הסימנים שהם כד וחד, שהם בחינת התורה והעזות, על-ידי-זה מכירין את הביעי, בחינת צלותא ובעותא אם היא דזיגתא חורתא וכו', הינו אם התפלה היא מן הקדשה אם לאו וכו' כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם): שיך לעיל:
כד וחד, זה בחינת עגולים וישר, הינו אמונה ושכל כנ"ל. ועל-כן שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין, הוא בודאי סימן טמאה, כי שני ראשיה כדין, זה בחינת אמונות כוזביות, שהוא כסילות לגמרי בלי שום שכל. ושני ראשיה חדין, זה בחינת שכל לבד, בלי אמונה ושני בחינות אלו הם סימן טמאה, כי עקר שלמות הקדשה הוא על-ידי אמונה ושכל, דהינו אמונה דקדשה אמונת ישראל. ואמונה ושכל זה בחינת כד וחד, ואפלו באמונה ושכל צריכין להבחין בין טהור לטמא. כי יש אמונות כוזביות שמראין גם כן איזה סברא מוטעית של שטות לאמונתם, ועל-כן אפלו כשראשו אחד כד וראשו אחד חד, אף-על-פי-כן אי אפשר לסמך על זה לבד עד שישמע מפי נאמן שהם מעוף פלוני וטהור הוא. כמבאר ב"שלחן ערוך"), כי אי אפשר לסמך על הבנת עצמו כלל, ואנו צריכין להשליך שכלנו לגמרי ולסמך רק על קבלתנו מפי חכמים אמתיים דקדשה, וכאשר קבלנו מאבותינו הקדושים וכו' כמבאר כל זה במקום אחר ):