ליקוטי הלכות · יורה דעה א · רבית ב
Reading settings
על-פי המאמר צוית צדק וכו'. אימא לן מלי דכדיבי וכו' הוי לן כדניתא וילדה וכדניתא מי ילדה, כי אל אחר אסתרס ולא עבד פרין הי ניהו מלי דכדיבא, כי באמת הוא שקר גמור, כי נדמה להם שמרויחין ואינם מרויחין וכו', עין שם כל המאמר בסימן כג. והכלל, שאלו הנופלים בתאות ממון, הם נקשרים בפנים דסטרא אחרא, אנפין חשוכין, עבודה זרה, כי כל העבודה זרה תחובים בממון בחינת בעצבון תאכלנה עצבות ומרה שחורה וכו'. ולהפך, מי שעושה משא ומתן באמונה, הוא מקשר באנפין נהירין, בחינת חיים, בחינת אמת וכו', עין שם. ואיתא שם שהמשקע בתאות ממון הוא תמיד בעל חוב, כי עבודה זרה נקראת "חובה", שמכרעת הכל לכף חובה וכו', עין שם היטב:
וזה בחינת אסור רבית, כי זה הנצרך ללוות צריכין לרחם עליו מאד להצילו שלא יהיה בעל חוב, חס ושלום, כי חוב הוא בחינת עבודה זרה כנ"ל. וזה בחינת אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה", כי צריך לעשות חסד עם הלווה שלא יהיה עליו כנושה כלל, שלא יהיה הלווה מכנה בשם בעל חוב כלל, כי חוב בחינת עבודה זרה. וזהו "ולא תשימון עליו נשך", שאסור לקח ממנו רבית בשביל החוב, שלא לילך עמו במדת הדין לקבל ממנו רבית בעד החוב, רק במדת החסד לעשות עמו גמילות חסד גמילות חסד ממש, כי צריך לגמל חסד עם זה שנצרך ללוות להמשיך עליו חסד, להמתיק ממנו בחינת הדין שלא יהיה בבחינת בעל חוב. כדי שלא יהיה להסטרא אחרא, בחינת עבודה זרה, יניקה מזה החוב כנ"ל. וזהו, גדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה סכה מט), כי גמילות חסד, הינו הלואת חן הוא בחינת צדקה ממש, כי עקר מצות הצדקה הוא שממתיק הדין מן העני, כי העני הוא בבחינת דין, בחינת צדק כמובא. ועל-ידי החסד שעושה עמו שמשפיע לו ממונו, על-ידי-זה נעשה מצדק צדקה. וממתיק בחינת העניות, בחינת הדין על-ידי החסד שמשפיע בו. וזהו בעצמו בחינת הלואת חן שנקרא גמילות חסד, כי זה שנצרך ללוות הוא בבחינת דין, בחינת חוב שמשם יניקת העבודה זרה, חס ושלום, שהוא בחינת חובה, על-כן צריך לגמל עמו חסד. ועל-ידי-זה החסד שעושה עמו, על-ידי-זה ממתיק ממנו הדין שלא יהיה נקרא בשם בעל חוב, שלא יהיה להחוב והעבודה זרה יניקה ממנו. ועל-כן גמילות חסד גדול יותר מן הצדקה, כי העני הנצרך לקבל אין בו אחיזת הדין כל כך כמו הלווה שצריך ללוות, כי החוב הוא בחינת חוב ודין גמור, חס ושלום, אשר משם יניקת העבודה זרה, חס ושלום, שהוא בחינת חובה כנ"ל. ועל-כן זה הגומל חסד עמו ומלוה לו הלואת חן ואינו עליו כנושה כלל, ואינו מכנה ההלואה בשם חוב כלל רק בשם גמילות חסד, הוא עושה עמו חסד גדול יותר מן הצדקה, כי הלווה צריך המתקה וחסד יותר מן העני כנ"ל. וזה שקראה התורה את הלווה בשם "עני", כמו שנאמר, "אם כסף תלוה את עמי את העני וכו'", כי הוא בחינת עני ממש ונצרך לחסד יותר ממנו כדי להמתיק ממנו בחינת החוב כנ"ל. ועל-כן גדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה כנ"ל. וזה בחינת חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול, כי המלוה אסור לו לקבל שום גמול וטובה מהלווה בעד ההלואה, כמבאר בשלחן ערוך, מחמת אסור רבית. נמצא, שהמלוה עושה עם הלווה חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול. כי כן הדבר שהמלוה צריך לעשות עמו בחינת חסד של אמת דיקא, הינו להאיר בחינת אמת שהוא בחינת חיים, אור הפנים, כמבאר שם כנ"ל. כדי להציל הלווה מבחינת חוב, בחינת עבודה זרה, עצבות אנפין חשוכין, בחינת שקר, בחינת מיתה. על-כן צריך לעשות עמו חסד של אמת, להמתיקו בבחינת חסד, בחינת אמת שהוא אנפין נהירין חיים וכו' כנ"ל. ועל-כן אסור לקבל ממנו רבית, כי אסור לקבל שום רוח ופרות מן החוב, כי החוב הוא בחינת עבודה זרה שאין בה שום רוח ופרות מן החוב, כי אל אחר אסתרס ולא עבד פרין. נמצא, שאין בהחוב שום רוח ופרות. וזה כשרוצה לקבל רוחים ופרות מהחוב, הוא פוגם באסור עבודה זרה כאלו מיקר, חס ושלום, שם אלילים, כאלו יש בה פרות, חס ושלום, כי באמת אין שם שום פרות כנ"ל. ועל-כן זה שלוקח רבית, לסוף אין נשאר בידו כלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין, כי הוא בחינת מלי דכדיבי, בחינת תאות ממון שהוא שקר גמור שנדמה שמרויח ולסוף אין נשאר בידו כלום, כי הוא בחינת שקר כנ"ל, כי אל אחר אסתרס ולא עבד פרין, ואי אפשר שיהיה פרות גמורין מהחוב, רק שהוא מטעה עצמו ורוצה לקבל פרות מהחוב כאלו יש פרות, חס ושלום, להעבודה זרה ועל-כן פוגם בפגם עבודה זרה. וזה אסור החמור של רבית שהוא אסור חמור מאד, כי הוא בחינת אסור עבודה זרה ממש כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המלוה ברבית, כופר בכל התורה, על המלוה ברבית שהוא ככופר בכל התורה כלה, כי הוא בחינת עבודה זרה, שכל המודה בה ככופר בכל התורה כלה, כי הוא כמודה בעבודה זרה ממש, כאלו מודה, חס ושלום, שיש פרות בעבודה זרה, כי הוא רוצה לקבל פרות מן בחינת חוב שהוא בחינת עבודה זרה וכו' כנ"ל. וזה בחינה שנקרא אסור רבית "נשך" בחינת נשיכת הנחש וכו', כי הוא בחינת נשיכת הנחש ממש, בחינת ונחש עפר לחמו, בחינת ועפר תאכל כל ימי חייך, עפר הוא בחינת עצבות אנפין חשוכין, כמו שאמר רבנו ז"ל שם. וזהו עקר נשיכת הנחש, בחינת ועפר תאכל וכו'. שזהו בחינת תאות ממון, בחינת אסור רבית, בחינת עבודה זרה וכו' כנ"ל, עין שם בסוף המאמר היטב:
וזה בחינת רבית קצוצה ואבק רבית, זה בחינת נשך, בחינת נשיכת הנחש שנתקלל בבחינת על גחנך תלך ועפר תאכל וכו', כי רגלים היו לו ונקצצו. וזה בחינת רבית קצוצה, בחינת רגלים היו לו ונקצצו, בבחינת שקר אין לו רגלים, בחינת שקרא לא קאי. דהינו, כי באמת אין שם בבחינת תאות ממון, בחינת עבודה זרה שום רוח ממון כנ"ל. וזהו בחינת שקר אין לו רגלים, כי הממון הוא בחינת רגלין, כמו שנאמר, "ואת כל היקום אשר ברגליהם", זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו וכשהוא משקע בתאות ממון הוא מקשר בהעבודה זרה שהוא בחינת שקר שאין לו רגלין, כי שם אין שום רוח ממון שהוא בחינת רגלין, כי אל אחר אסתרס ולא עבד פרין. וזהו אסור רבית כנ"ל, שנדמה לו שלוקח רוחים ולבסוף נכסיו מתמוטטין, כי שקרא לא קאי, כי אין לו רגלים, כי רגלים היו לו ונקצצו. וזהו בחינת רבית קצוצה, בחינת זהמת הנחש וכו' כנ"ל. וזה בחינת אבק רבית, בחינת ועפר תאכל וכו' כנ"ל. וזה שנאמר אצל רבית, "וחי אחיך עמך", כי אתה מצוה להחיותו, הינו להמשיך עליו חיים ואור הפנים, שזהו בחינת גמילות חסד, בחינת חסד של אמת כנ"ל. ועל-כן מהמשמד מתר לקבל רבית, כי אין אתה מצוה להחיותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר גמילות חסד הוא להמתיק ולהציל מבחינת שמד, שהוא בחינת תאות ממון, בחינת חוב, בחינת ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, כמבאר שם, עין שם, שתאות ממון נקרא שמד. ועל-ידי החסד שהמלוה עושה עם הלווה, הוא ממשיך בחינת חסד וחיים ואור הפנים ומציל מבחינת שמד, בחינת חוב עבודה זרה כנ"ל. על-כן המשמד שכבר עקר עצמו מבחינת החיים ונתקשר אל העבודה זרה ונשתמד, על-כן אין אתה מצוה להחיותו להמשיך עליו חיים ואור הפנים ועל-כן מתר לקח ממנו רבית, כי עקר אסור הרבית הוא לגרש מההלואה זו בחינת חוב, בחינת עבודה זרה, בחינת שקר, בבחינת לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך, שלא יהיה נקרא בשם חוב כלל, רק בבחינת גמילות חסד, בחינת וחי אחיך, להמשיך עליו חיים אור הפנים, בחינת באור פני מלך חיים כנ"ל: הלכות חקת עכו"ם, עין בארח חיים, הלכות פורים על-פי המאמר "מי האיש החפץ חיים" וכו', עין שם: