ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · צדקה
Reading settings
וזה בחינת צדקה, כי עקר שלמות הצדקה היא על-ידי אמת, כי עקר מעלת הצדקה היא מה שכופה את יצרו ונותן ממונו לצדקה, כי בודאי ה' יתברך יכול לפרנס העניים בעצמן ובידו להוריש ולהעשיר ולטל העשירות ולתן להעני או לתן העשירות לכלם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בבבא בתרא ), היה רבי מאיר אומר, כאן יש מקום לבעל דין לומר, אם הקדוש-ברוך-הוא אוהב העניים למה אינו מפרנסן?! אמר לו, כדי להנצל אנו מדינה של גיהנם וכו'. כי עקר מעלת הצדקה הוא מה שהממון הוא ביד העשיר ויכול לטעות בעצמו שהממון הוא שלו. וכשמאמין בה' יתברך שהעשר והכבוד מלפניו ועושה רצון ה' יתברך וכופה את יצרו הרע ונותן ממונו לצדקה יותר מטבעו זהו עקר שלמות הצדקה. וכמו שכתב אדמו"ר זכר צדיק לברכה בהתורה "ואת הערבים" וכו', שמי שנותן צדקה בטבעו אינו נחשב, כי מעקר הצדקה הוא בבחינת עורב שהוא בטבעו אכזרי וכו', עין שם: ועל-כן מי שזוכה לתן צדקה באמת למי שראוי לתן, דהינו לעניים כשרים והגונים באמת שכרו גדול מאד, כי שקולה צדקה ככל התורה כלה והעקר כשהיא באמת, כי עקר הבחירה הוא להכניע שמאל לגבי ימין, כי אחיזת השקר מסטרא דשמלא, שהוא בחינת הטהרה שמשם שרש השתלשלות אחיזת השקר שמשם עקר הבחירה, כמו שמבאר בהתורה 'אמר רבי עקיבא' הנ"ל. וכל הממון והעשירות נמשך מבחינת שמאל בבחינת משמאלה עשר וכבוד. ועל-כן כל השקרים והרמאות שכיחים בממון יותר כנראה בחוש וכמו שכתוב, רש עשה כף רמיה. וכתיב, על פת לחם יפשע גבר. כי הממון נמשך מבחינת שמאל שמשם עקר אחיזת השקר והרמאות ועל-כן שם בממון עקר הבחירה ביותר. וכמו שאנו רואין שרב בני אדם אובדין את ימיהם ושנותיהם על-ידי רדיפת הממון וכמו שצועק הנביא, איש לדרכו פנו איש לבצעו מקצהו. ועל-כן זה שלוקח ממונו ששם עקר אחיזת השקר שהוא היצר הרע והוא כופה את יצרו ולוקח ממונו ונותן לצדקה, בזה הוא מכניע ביותר את הרע שהוא השקר שנאחז משמאל, וכופה שמאל לגבי ימין שזה עקר שלמות הקדשה שרק בשביל זה נברא האדם כידוע. ועל-כן בודאי נחשב כאלו קים כל התורה כלה, כי כלל כל התורה הוא רק להכניע השקר ולגלות האמת שזה תלוי ביותר בממון שהוא בחינת שמאל כנ"ל. אבל העקר תלוי באמת כשכונתו אל האמת לאמתו ולעשות רצונו יתברך לא בשביל כבוד וגסות להתיהר ולהתגדל ולרדף ולחרף את העניים הכשרים על-ידי-זה. כמו שמצוי עכשו שנותנין רק לחשובי וגדולי המדינה כדי שיקבלו כבוד ויקר על-ידי-זה, או שנותנים רק למי שנכנעים תחתיהם ועושים כמעשיהם אפלו אם הם אינם הגונים כלל או רשעים גמורים ולאנשים הכשרים והגונים שאינם חונפים אותם ואינם הולכים בדרכיהם אשר לא טובים לא די שאין נותנים להם, אף גם הם רודפים אותם ומשתדלים לקפח פרנסתם ולבלעם חיים חס ושלום. לולא ה' המציל עני מחזק ממנו וכו'. וצדקה כזו בודאי אינה כלום ולא די שאינם מתקנים על-ידי צדקה כזו אף גם הם מקלקלים הרבה ונחשבת לחטא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק, צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת. מחמת שנותנים רק להתגדל ולחרף וכו', כי על-ידי צדקה כזו הם מגבירים השקר ביותר חס ושלום, על-ידי שהם מחזיקים בממונם את השקר, כי עקר אחיזת השקר בהממון כנ"ל ועל-כן שם מצויים השקרים ביותר. ועל-כן מצויים הרבה טעותים מאד בנותני הצדקה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאין זוכין בנקל לתן צדקה לההגון. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שמא תאמר, כל הבא לקפץ קופץ? תלמוד לומר, מה יקר חסדך אלקים וכו', כי אינם מצויים לזכות עם מהגנים, עין שם בפרוש רש"י. על-כן צריכין להתפלל הרבה לפני ה' יתברך לזכות לקים מצות צדקה כראוי שיזכה לתן לההגון באמת. והכל תלוי בהאמת שבלבו שמי שכונתו רצויה לשמים באמת יזכהו ה' יתברך שיתן לעניים הגונים ויתקן על-ידי הצדקה הרבה שיכניע השקר לגבי האמת שזה התקון נעשה ביותר על-ידי צדקה כראוי וכנ"ל. אבל מי שאין כונתו לתן כי אם בשביל עצמו וכבודו, ובפרט כשהוא בעל מחלקת וחולק על הכשרים האמתיים אזי מכשילו ה' יתברך בעניים שאינם מהגנים כדי שיאבד עולמו על ידם, כמו שכתוב, בעת אפך עשה בהם. ודרשו רבותינו ז"ל, הכשילם בעניים שאינם מהגנים, שזה נאמר על החולקים על ירמיה הנביא שהוא היה אז הצדיק האמת שבדור. וזה שמבאר בהתורה "אית לן בירא", שעקר חשיבות הצדקה הוא על-ידי אמונה, כמו שכתוב, והאמן בה' ויחשבה לו צדקה). כי אמונה תלויה באמת בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה וכנ"ל. כי עקר שלמות הצדקה היא האמת והאמונה וכנ"ל:
וזה שמבאר בסימן רנא על פסוק וצדקה תהיה לנו, שהאיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות, כי הצדקה נמשכת לאמת וכו', עין שם היטב מה שמבאר שם שעל-ידי צדקות רעות מגבירין המחלקת חס ושלום, ומתגברין מחשבות רעות של כפירות, עין שם. כי עקר הצדקה הוא בשביל שלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, מרבה צדקה מרבה שלום. ועקר השלום הוא אמת, כמו שכתוב, האמת והשלום אהבו. כי בודאי כל זמן שאין השקר נכנע אל האמת אין זה שלום כלל, כי בודאי ה' יתברך שהוא עצם האמת ידו על העליונה תמיד וסוף כל סוף יגמר הכל כרצונו, כי אתה מרום לעולם ה', וכמו שפרש רש"י, לעולם ידך על העליונה. ואפלו עתה בתקף מרירות הגלות שהשקר מתגבר כל כך כל כך מכל הצדדים והאמת נשלך ארצה ונעשה האמת עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, אף-על-פי-כן עצם נקדת האמת מתקים בנפלאותיו ונוראותיו העצומים. ובכל יום עומדים על נקדת האמת להעלימה ולסלקה חס ושלום, והקדוש-ברוך-הוא מצילה מידם. וכמו שכתוב, מקלות מים רבים אדירים משברי ים. שהם הסבובים והבלבולים וההטעאות שמשם מתגברים הקולות והחרופים של העכו"ם והרשעים ושל כל בעלי המחלקת וכו'. ומכלם אדיר במרום ה'. וכמו שכתוב, ימין ה' רוממה וכו'. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל בלקוטי א בזה הלשון, גאט פירט תמיד אויס) ה' יתברך גומר תמיד. ועל-כן כשרוצין לעשות שלום בין החולקים באפן שהאמת יכניע עצמו לגבי השקר חס ושלום, אין זה שלום כלל כי אם חנפה ושקר. כי האמת אינו יכול להתבטל נגד השקר בשום אפן, כי שפת אמת תכון לעד וכו' וקשטא קאי, ועין מזה עוד במקום אחר. ועקר השלום הוא כשהשקר נכנע ומתבטל לגבי האמת וזה זוכין על-ידי צדקה באמת שעל-ידי-זה מכניעין שמאל לגבי ימין וכנ"ל. ועל-כן מרבה צדקה מרבה שלום וזה עקר מעלת הצדקה, כי שלום ואמת הם בחינה אחת וכנ"ל. אבל כשנותן בשביל כבוד עצמו להתיהר ולחרף הוא מגביר המחלקת ביותר על-ידי הצדקה הרעה שלו ומתגברים המחשבות של כפירות חס ושלום. ועקר התקון על-ידי האיש אמת שיש לו כח למשך לעצמו כל הצדקות בבחינת וצדקה תהיה לנו, כמו שמבאר שם בסימן הנ"ל, עין שם:
וזה בחינת הצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. שעקר חלקת הצדקה צריך להיות על-ידי בחינת שלשה, שהוא בחינת אמת, שהוא משלש בחינת ראש, תוך, סוף כנ"ל. כי צריכין לקשר עצמו מאד אל נקדת האמת ולבקש מה' יתברך מאד מאד קדם שמחלק הצדקה הן צדקה שלו הן צדקה של רבים שיזכה לכון האמת לאמתו שלא יהיה נכשל בעניים שאינם הגונים שלא יקלקל חס ושלום, על-ידי צדקתו יותר רק יזכה לתן לעניים הגונים העוסקים בתורה ובתפלה באמת, כי עקר שלמות ותקון הצדקה הוא האמת וכנ"ל: