ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · מילה ב
Reading settings
על-פי המאמר "לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו" וכו' בסימן מט), עין שם כל המאמר היטב, כי הוא ענין עמק ונפלא מאד מאד:
והכלל, כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ומגדל האור שמתלהב לאין סוף. אי אפשר לבא להמדות, על-כן צריכין לצמצם האור עד שיהיה נעשה חלל בלב בבחינת ולבי חלל בקרבי ובתוך זה החלל שנעשה על-ידי הצמצום, בתוכו נתגלין פעלותיו ומדותיו הטובים ועל-ידי המדות טובים שנתגלין בתוך החלל שבלב, על-ידי-זה נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה. וכל זאת הוא בחינת בריאת העולם שהיה האור אין סוף וצמצם הוא יתברך, כביכול, את האור לצדדין ונעשה חלל הפנוי. ובתוך זה החלל הפנוי נתגלין מדותיו והן הן העולמות. ועל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך. וכל זאת נעשה אצל כל אחד מישראל כנ"ל. ועקר הבריאה היתה על-ידי החכמה, כמו שכתוב, כלם בחכמה וכו'. ועל-כן כשאדם חושב מחשבות טובות איך לעבד אותו יתברך. אזי הוא בחינת בריאת העולם שהיתה על-ידי חכמה שבלב ולהפך כשחושב מחשבות רעות. אזי מכניס כסילות וטפשות בלבו, אזי הוא מטמטם החלל שבלב ששם הוא בחינת היצירה של כל העולמות והמדות. וזה בחינת ערלת לב שתרגומו, טפשות לבכון. כי הטפשות הוא קלקול הבריאה, כי נטמטם החלל שבלב ששם נתגלה כל הבריאה, דהינו כל העולמות והמדות ואזי המלכות בבחינת ד"לת, בחינת דלה ועניה, כי אין נתגלה מלכותו יתברך, כביכול, על-ידי קלקול הבריאה שבא על-ידי הטפשות שעל-ידי-זה אין נתגלין המדות ואזי אין נתגלה מלכותו יתברך חס ושלום, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא על-ידי בחינת המדות והעולמות, אבל כשמכניס קדשה, דהינו חכמה, הינו מחשבות טובות לתוך הלב, אזי הוא בחינת בריאת העולם כנ"ל, בחינת התגלות המדות ואזי נתגלה מלכותו יתברך ואזי המלכות בבחינת ה' ואזי יש לשני בתים עליה, ביתא עלאה וביתא תתאה, בחינת מי זאת עולה מי עם זאת עולה וכו'. ועל-ידי-זה זוכין להתגלות אוריתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת ענג שבת וכו', עין שם כל זה הענין היטב והבן היטב כי עמק מאד מאד:
וזה בחינת מילה. שהוא בחינת התגלות המלכות, כי ברית הוא בחינת מלכות כידוע, ועקר המילה היא לגלות העטרה שהיא בחינת מלכות כידוע, כי הערלה היא חופה על הברית קדש. ועקר הערלה החופה על ברית קדש היא נמשכת מבחינת ערלת לב שהוא טפשות הלב, כי על-ידי הטפשות שבלב, שהיא בחינת קלקול הבריאה, שעל-ידי-זה נטמטם החלל שבלב ואין נתגלין פעלות ומדות טובות שהוא בחינת קלקול הבריאה כנ"ל, על-ידי-זה, כביכול, נתעלם ונתכסה בחינת המלכות, כי עקר התגלות המלכות הוא על-ידי בחינת הבריאה, הינו על-ידי התגלות העולמות והמדות, אבל כשאין נתגלין המדות והעולמות על-ידי שמקלקל את הבריאה, חס ושלום, על-ידי הטפשות שבלב אזי אין נתגלה מלכותו יתברך ואזי נמשך חס ושלום, קלפה מבחינת ערלת לב וחופה על הברית קדש והיא בחינת הערלה דחפיא על ברית. שעל ידה נתכסה העטרה שעל הברית קדש שהוא בחינת מלכות, דהינו שנתכסה ונתעלם מלכותו, כביכול, ועל-כן אנו מזהרין למול ולחתך את הערלה, ולפרע ולגלות העטרה כדי לבטל ולשבר הקלפה הזאת המכסית ואינה מנחת לגלות מלכותו יתברך, כדי שיתגלה מלכותו יתברך אשר בשביל זה נבראו כל העולמות. וזה התקון אנו צריכין לעשות דוקא, כי איתא במדרש בראשית רבה פרשה יא) ששאלו המינין, אם המילה חביבה למה לא נתנה לאדם הראשון? ופרשו שם המפרשים, דהינו שהקשיא למה לא נברא האדם מהול? ומסיק המדרש שהטעם, כי כל מה שנברא בעולם צריך תקון; החטים צריכין לטחן וכו', אף האדם צריך תקון. ולכאורה עדין קשה ועליה אני דן ולמה יצאת זאת מלפניו יתברך לברא את האדם. וכמו כן כל הדברים מחסר תקון עד שנצטרך אנחנו לתקן הכל הלא בודאי היה יכל לברא הכל בשלמות שלא יהיה מחסר שום תקון?! אך על-פי הנ"ל שאנו צריכין לחתך הערלה כדי לגלות מלכותו יתברך. וזה בהכרח שיהיה נעשה על ידינו דיקא, כי עקר הערלה נמשכת מבחינת ערלת לב טפשות הלב שעל-ידי-זה נתטמטם ונתקלקל חלל הלב שהוא בחינת חלל הפנוי ומשם נתהוו הקלפות שהם מעלימים מלכותו יתברך שהוא בחינת ערלה דחפיא על ברית ועקר ערלת הלב טפשות הלב נעשה על-ידי שבירת כלים שבא על-ידי רבוי אור כידוע ומשם התהוות הקלפות שהם בחינת כסילות וטפשות ואזי חזר האור לשרשו לבחינת אין סוף. ואזי נשארו הכלים בלא חיות. ואזי נתטמטם חלל הלב וכו' כידוע ומובן כל זה ליודעי חן, ועל-ידי-זה, כביכול, נתעלם בחינת המלכות כנ"ל. וזה בחינת אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, שזה בחינת שהכניס טפשות בלב, כי האכילה סועד את הלב, כי פתא סעדא דלבא, וכשאוכלין בקדשה ובטהרה אזי מכניסין חכמה ודעת בלב בבחינת ויאכל וישת וייטב לבו רות ג), וזה בחינת תקון הבריאה ולהפך כשאוכלין שלא בקדשה, מכל שכן דבר אסור חס ושלום, אזי נכנס טפשות בלב ונטמטם חלל הלב, כי החכמה שבלב הוא כפי האכילה, כמובא בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות. ועל-כן אצל אכילת דברים טמאים דיקא שם נאמר זה המקרא ונטמאתם בם ודרשו רבותינו ז"ל אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. כי האכילה שלא בקדשה, כל שכן אכילת דברים טמאים חס ושלום הוא מטמטם החלל שבלב, כי נכנס בו טפשות בלב שהיא בחינת ערלת לב כנ"ל: וזה בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שפגם בו אדם הראשון שהוא בחינת האכילה שעל ידו נפגם הדעת ואזי נכנס טפשות בלב ומטמטם החלל שבלב שהוא בחינת קלקול הבריאה שזה בחינת שבירת כלים וכן איתא בכתבים שאדם הראשון על-ידי פגם אכילת עץ הדעת על-ידי-זה חזר ונתהוה בחינת שבירת כלים וכנ"ל ועל-ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע. ונמשך ערלת לב, כי נטמטם החלל שבלב שהוא קלקול הבריאה פגם כל העולמות והמדות כנ"ל. על-ידי-זה נתעלם מלכותו יתברך כנ"ל. ומזה נמשך ונשתלשל חס ושלום ערלה דחפיא על ברית שחופה ומכסה ומעלים התגלות מלכותו יתברך כנ"ל. וזה בחינת אדם הראשון משוך בערלתו היה סנהדרין לח). כי על-ידי ערלת לב כנ"ל. נמשך ערלת בשר, הינו ערלה דחפיא על ברית, כי נתעלם מלכותו יתברך כביכול. על-ידי קלקול הבריאה שנעשה על-ידי הטפשות שבלב כנ"ל. וכל זה נמשך מבחינת רבוי אור שעל-ידי-זה נתהוה שבירת כלים שמשם התהוות הקלפות הנמשכין מעץ הדעת טוב ורע כי כשברא ה' יתברך את העולמות ואז צמצם את האור וכו' כנ"ל, כמבאר כל זה בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו סימן סד) ואזי לא היו הכלים יכולין לקבל את האור ואז היה בחינת שבירת כלים שמשם אחיזת עץ הדעת טוב ורע שמשם אחיזת הקלפות. ועקר התקון של שבירת כלים הוא על-ידי האדם כשזוכה לתקן מעשיו שעל-ידי-זה מתקנין בחינת שבירת כלים ועל-ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע על-ידי-זה חטא ופגם וקלקל את החלל שבלב ופגם בבחינת הכלים והמדות הנעשים בהחלל שבלב שהוא בחינת חלל הפנוי כידוע ועל-כן נתקלקלו הכלים והמדות, כביכול, ולא יכלו לקבל את האור על-ידי שנפגמו. ועל-ידי-זה חזר וחדש בחינת שבירת כלים על-ידי חטאו, כמובא, ועל-ידי-זה נמשך בחינת ערלה דחפיא על ברית, בחינת התעלמות מלכותו יתברך כנ"ל: נמצא, שעקר הערלה החופה על הברית הנמשכת מבחינת ערלת לב היא באה על-ידי בחינת רבוי אור שעל-ידי-זה נעשה שבירת כלים כנ"ל. ועקר רבוי האור היה מחמת שבשעת בריאת העולם לא היה בחינת אתערותא דלתתא. ועל-כן לא היה באפשר שיהיו נעשין כלים גמורים לקבל האור במדה, כי עקר התהוות הכלים לקבל האור במדה נעשה על-ידי התחתונים דיקא, על-ידי בחינת אתערותא דלתתא ומאחר שלא היה בשעת בריאת העולם אתערותא דלתתא על-ידי-זה לא היו יכולים להתהוות כלים גמורים. ועל-כן היה בחינת שבירת כלים על-ידי רבוי האור, כי לא היו הכלים יכולים לקבל האור מאחר שלא היו כלים גמורים. מחמת שלא היה אתערותא דלתתא, כי עדין לא היה שום עולם ושום בני אדם שיקבלו מלכותו שעל-ידי-זה יהיו נעשה כלים לקבל האור במדה כנ"ל. ועל-ידי-זה היה בחינת שבירת כלים ומזה נתהוה בחינת פגם העץ הדעת וכו', ועל-ידי-זה נמשך ערלת לב ומשם נמשך ערלת בשר שנתעלם מלכותו יתברך, כביכול, על-ידי ערלה דחפיא על ברית כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לתקן זאת להכניע ולבטל הערלה דחפיא על ברית כי אם על ידינו דיקא. ועל-כן האדם צריך תקון כמו שאיתא במדרש הנ"ל. כי אי אפשר שיתתקן כי אם על ידינו על-ידי בחינת אתערותא דלתתא, כי אי אפשר שיהיה נברא מהול מן השמים, דהינו שיהיה בחינת התגלות העטרה שהיא בחינת התגלות המלכות מן השמים, כי עקר התגלות המלכות הוא רק על-ידי התעוררות התחתונים שעל ידם נעשין כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך כנ"ל. אבל מלמעלה לבד אי אפשר, כביכול, לגלות מלכותו יתברך, כי יהיה בבחינת רבוי אור מאחר שאין כלים שלמים, כי עקר התהוות הכלים שעל ידם מקבלים האור במדה שעל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך הוא רק על-ידי אתערותא דלתתא כנ"ל. ועל-כן בהכרח שיברא האדם ערל שזה רמז שבתחלת בריאתו אז ערלה חפיא על הברית, כי אז עדין נתעלם בחינת המלכות, כביכול, שזה נמשך מבחינת רבוי אור שעל ידה היה שבירת כלים שמשם נמשכה הערלה מחמת שלא היו כלים לקבל האור מאחר שלא היה אתערותא דלתתא. ואחר כך אנו דיקא מלין אותו, כי כשאנו מתקנין אותו אזי נתתקן על ידה בחינת אתערותא דלתתא שעל-ידי-זה נעשין כלים לקבל האור במדה שעל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך. ועל-כן יש לנו כח למולו, דהינו לחתך ולשבר הערלה דחפיא על ברית ולגלות העטרה שהיא בחינת התגלות המלכות כנ"ל. ועל-ידי-זה שחותכין ערלת בשר, דהינו הערלה דחפיא על ברית. שעל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך כנ"ל, על-ידי-זה ממילא נמול ערלת הלב, טפשות הלב, כי עקר פגם הדעת, דהינו הטפשות שבלב היה על-ידי בחינת רבוי אור וכו' כנ"ל. על-ידי שלא היה עדין בחינת אתערותא דלתתא, כי לא היה עדין שום עולם ושום בני אדם שיקבלו על מלכותו. ועל-ידי-זה היה שבירת כלים ומשם נתהוה ערלת הלב, טפשות הלב. ומזה נמשכה הערלה כנ"ל. ועל-כן עכשו אנו מתחילין ממטה למעלה, כי בתחלה היה להפך, כי בתחלה צמצם את האור, כביכול, ונתגלין מדותיו בתוך החלל וכו' ועל-ידי-זה נתגלה מלכותו יתברך, כי לא היה אפשר בענין אחר, כי לא היה עדין שום עולם כנ"ל, ומחמת זה היה בחינת רבוי אור וכו' כנ"ל. ועכשו אנו עושין להפך ממטה למעלה, כי בתחלה אנו מגלין מלכותו יתברך. וזה בחינת המילה שמלין וחותכין הערלה דחפיא על ברית ומגלין העטרה שהיא בחינת התגלות המלכות כנ"ל. ואזי כשאנו מגלין מלכותו יתברך ומקבלין עלינו על מלכותו יתברך. על-ידי-זה יש לנו כח לעשות כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעל-ידי-זה יתגלה מלכותו יתברך יותר ויותר. ועל-ידי-זה שיש לנו זה הכח עכשו על-ידי בחינת אתערותא דלתתא לצמצם את האור לקבלו במדה כנ"ל, על-ידי-זה ממילא נמול ערלת לב, טמטום הלב שנמשך על-ידי בחינת רבוי אור על-ידי שלא היו כלים לקבל האור על-ידי שלא היה אתערותא דלתתא, כי עכשו יש לנו כח לעשות כלים על-ידי בחינת אתערותא דלתתא על-ידי שכבר קבלנו עלינו על מלכותו בדרך כלל. שזה בחינת המילה כנ"ל:
נמצא, שעל-ידי המילה נמול ערלת לב וערלת בשר, כי שניהם בחינה אחת כנ"ל, כי זה תלוי בזה כנ"ל, כי על-ידי ערלת לב שנתקלקל הבריאה בחינת כלל המדות שבחלל הלב, על-ידי-זה נתעלם בחינת המלכות כנ"ל, שזה בחינת ערלת בשר כנ"ל. ועל-ידי שנמול ערלת בשר נמול ערלת לב כנ"ל. כי על-ידי שאנו מגלין מלכותו יתברך, על-ידי-זה נעשה אתערותא דלתתא ונעשין כלים לקבל האור ואזי נמול ערלת לב כנ"ל, כי שניהם בחינה אחת, כי עקר הדעת והחכמה שבלב הוא כפי תקון הברית שהוא בחינת מילה שמכניעין ערלה דחפיא על ברית, הינו שמכניעין ומתקנין פגם הברית וכנ"ל:
וזה בחינת מילה ופריעה שהם כנגד שתי הבחינות הנ"ל, בחינת ערלת לב וערלת בשר, כי מילה היא בחינת ערלת בשר, כי הערלה היא בחינת קלפה הטמאה לגמרי בחינת מלכות הרשעה שהיא כנגד מלכות דקדשה. ופריעה זה בחינת נגה כידוע שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שהוא נאחזת בהלב בבחינת לבי סחרחר, בחינת סחור סחור, בחינת ונגה לו סביב, כמבאר כל זה בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו, הינו שהיא בחינת ערלת לב הנמשך מבחינת רבוי אור שמשם נמשך בחינת עץ הדעת כנ"ל. ועל-כן יש כח לתקנה ולבררה, כי כשזוכין אחר כך לתקן מעשיו ולעשות כלים גמורים דקדשה כראוי. שעל-ידי-זה מתקנים בחינת שבירת כלים אזי מעלין הטוב מקלפה זו ואזי נכללת בקדשה כידוע. וזה בחינת פריעה שאין חותכין אותו העור כלל רק קורעין אותו ומגלין העטרה והעור נשאר אצל הברית קדש, כי כשקורעין אותה ומשברין אותה ומגלין העטרה, דהינו שמגלין מלכותו יתברך אזי נכללת בקדשה וכנ"ל. אבל הקלפה השניה, דהינו הערלה הוא רע לגמרי וצריכין להכניעה ולחתכה לגמרי, כי אינה נכללת בקדשה כידוע. נמצא, שעל-ידי חתוך הערלה ופריעה, על-ידי-זה נמול ערלת בשר וערלת לב, אבל שתי הקלפות הנ"ל שניהם יחד הם חופין על הברית קדש, כי עקר התהוותם הוא רק למטה אצל הברית קדש ורוצים להעלים מלכותו יתברך חס ושלום, כי אף-על-פי שהפריעה היא בחינת ערלת לב, אף-על-פי-כן שם אין להם שום התגלות רק הם משתלשלים ונתהוים למטה להעלים בחינת המלכות חס ושלום, ועל-כן העקר לתקן הברית קדש שזה בחינת מצות מילה, דהינו לחתך הערלה ולגלות הפריעה כדי לבטל ולהכניע שתי הקלפות הנ"ל בחינת ערלת בשר וערלת לב ששניהם חופין על הברית קדש כנ"ל ועל-ידי המילה ופריעה שעל-ידי-זה נתגלה המלכות ונמול ערלת לב. על-ידי-זה יש עליה לשני הבתים, ביתא עלאה וביתא תתאה, בחינת מי זאת עולה וכו' כנ"ל. כי ביתא עלאה היא בחינת אור הלב שהוא בחינת בינה לבא, שהוא בחינת ביתא עלאה. וביתא תתאה הוא בחינת מלכות ועל-ידי שנמול ערלת בשר וערלת לב, על-ידי-זה יש לשניהם עליה. בחינת מי עם זאת עולה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו במאמר הנ"ל, עין שם והבן היטב:
וזה בחינת מילה בשמיני, כי שמיני הוא בחינת בינה לבא כידוע , כי עקר התקון הוא על-ידי שנתגלה אור הלב שמשם עקר התגלות המלכות כנ"ל:
וזה בחינת השמחה של מצות מילה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה וכו'. כי שם מקום השמחה, כמו שכתוב תהלים ד), נתת שמחה בלבי:
וזה בחינת מה שאיתא בתקונים מי' יעלה' לנו' השמימה'. ראשי תבות, מילה וסופי תבות הויה. 'מי יעלה' דיקא, כי מצות מילה היא בבחינת עליה מתתא לעלא, כי הוא בבחינת אתערותא דלתתא אשר מחמת זה אנו דיקא צריכין לתקנו ולמולו. ועל-כן מלין ערלת בשר דיקא, כי אנו רוצין מקדם לקבל על מלכותו ולגלות מלכותו בעולם ואחר כך לקבל האור על-ידי הכלים וכו' כנ"ל. נמצא, שאנו עולין ממטה למעלה. ועל-כן הוא בחינת מי יעלה לנו השמימה כנ"ל. ועל-כן בראשי תבות מילה ובסופי תבות הויה, כי מתחלה אנו צריכין למול ולחתך ולשבר הערלה דחפיא על ברית, הינו לתקן הברית קדש. ואחר כך נתגלה אור העליון על-ידי הכלים הנעשין על-ידי אתערותא דלתתא שעל-ידי-זה נתגלין כל המדות וכל העולמות. וזה בחינת שם הויה ברוך הוא, שהוא בחינת אורו העליון יתברך שמחיה את כל העולמות שהוא כלל כל המדות, שכל זה זוכין על-ידי מצות מילה, על-ידי בחינת תקון הברית וכנ"ל. כי בתחלה צריכין להכניע ולשבר הערלה ולתקן הברית קדש ולגלות מלכותו יתברך ואחר כך זוכין לקבל האור במדה בבחינת עולם התקון שהוא בחינת שם הויה. ועל-כן בראשי תבות מילה ובסופי תבות הויה וכנ"ל והבן. כי עקר התקון בחינת עולם התקון הוא על-ידי תקון הברית כידוע:
ועל-כן הפריעה בהצפרנים, כי הפריעה היא בחינת נגה. ונגה הוא בחינת עץ הדעת שתקונו היה על-ידי בחינת כתנות עור שהוא בחינת צפרנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, חלקים כצפרן וכו'. ועל-כן פורעין בצפרנים:
וזה בחינת הסעדה שעושין כשיש ברית מילה, כי עכשו התרה האכילה ועכשו היא מצוה גדולה לאכל, כי עקר הפגם בחינת ערלה דחפיא על ברית נמשך מבחינת ערלת לב שנעשה על-ידי אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע. שעל-ידי-זה נפגם הלב ונמשך טפשות אל הלב, כי האכילה סועד הלב וכפי האכילה כן הוא הלב כנ"ל. וכמבאר בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו במקום אחר. ועל-כן עכשו שמלין ערלת בשר וערלת לב ומתקנין פגם עץ הדעת, על-כן עכשו מצוה לאכל, כי עכשו האכילה היא אכילה דקדשה שעל ידה ממשיכין חכמה אל הלב שהוא תקון הבריאה בבחינת ויאכל וישת וייטב לבו כנ"ל. כי עקר אכילה דקדשה הוא כפי תקון הברית, בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטיר ברית קדישא. ועל-כן עכשו שיש תקון הברית על-ידי המילה על-כן מצוה לאכל, כי על-ידי האכילה דקדשה סועדין את הלב ומחיין אותו, כי על-ידי אכילה דקדשה נמשך חכמה ודעת, כי המח הוא כפי האכילה, כמובא בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו. והחכמה הוא מחיה את הלב, הינו כי החכמה הוא עקר החיות של כל העולמות והמדות שנתגלין בחלל שבלב כנ"ל והבן. ועל-כן עכשו כשיש תקון הברית, שהוא בחינת מצות מילה, עכשו הוא מצוה לאכל כנ"ל. כי האכילה של סעדת ברית מילה היא בבחינת אכילת שבת ויום טוב שהם קרויים אות, בחינת תקון הברית. ועל-כן אז מצוה לאכל סעדת שבת ויום טוב. וזהו בחינת סעדת ברית מילה כנ"ל:
ם הסכין של מילה הוא בחינת חרב נקמת נקם ברית, בחינת תכלת דאכלי כלא ושצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה' מקבלין חיותם משם וכמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל. כי על-ידי הסכין של מילה חותכין ומשברין ומבטלין הערלה בבחינת חרב נקמת נקם ברית. שמכלין ומשברין כל הקלפות החופין על הברית קדש בבחינת תכלת דאכלי כלא ושצי כלא וכו' כנ"ל. אבל ישראל הדבקים בה' מקבלים חיות ממנה בבחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו'. כי התינוק הנמול מקבל חיות מהסכין של מילה. בבחינת בדמיך חיי וכו', כי עקר החיות הוא החכמה, כמו שכתוב קהלת ז), החכמה תחיה וכנ"ל. ועקר החכמה שהוא החיות אין יכולין לקבל כי אם על-ידי תקון הברית שהוא בחינת מצות מילה. נמצא, שעל-ידי הסכין של מילה, שהוא בחינת מלכות, בחינת חרב נוקמת וכו', בחינת תכלת וכו', על-ידי-זה מכלין ומשברין הערלה בבחינת דאכלי כלא ושצי כלא. וזה הנמול מקבל חיות משם בבחינת בדמיך חיי, בבחינת החכמה תחיה. וזה בחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
ועל-כן מילה דוחה שבת, כי על-ידי המילה, על-ידי שנתגלה מלכותו יתברך, על-ידי-זה זוכין לאוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת ענג שבת, כמו שמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן הוא דוחה שבת, כי בשבת אסור לעשות שום מלאכה של חל, כי כל המלאכות של חל כלם הם בחינת שמאל ששם אחיזת הכסילות בבחינת לב כסיל לשמאלו, כי המלאכות של חל הם בחינת שטו העם ולקטו בשטותא, דהינו מה שרודפין ויגעין בל"ט מלאכות בשביל פרנסה ועשירות שזה בחינת שטו בשטותא. וזה בחינת לב כסיל לשמאלו קהלת י). כי הפרנסה והעשירות נמשך מבחינת שמאל, בבחינת בשמאלה עשר וכבוד משלי ג). ועל-כן בשבת היא ניחא ואסור לעשות שום עובדא דחל, כי בשבת מתגליא אוריתא דעתיקא ולית שמאל ולית עשר תמן, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם. ועל-כן אסור בשבת לאתערא עובדין דחל. שכלם הם בשביל פרנסה ועשירות, שזה בחינת שמאל שמשם נמשכין הל"ט מלאכות כנ"ל. ועל-כן מילה דוחה שבת, כי המלאכה שעושין בשביל המילה היא בשביל לגלות מלכותו יתברך אשר אי אפשר לזכות לענג שבת כי אם על-ידי-זה כנ"ל. ועל-כן צותה התורה למול בשבת, כי, אדרבה, זאת המלאכה של מילה היא דיקא בשביל בחינת ענג שבת שהוא התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה, אשר אי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי שמירת הברית, על-ידי בחינת מצות מילה כנ"ל:
ועל-כן מצות מילה היא כלל כל התורה. והיא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם, כי כלל כל התורה תלוי בזה, כי כלל התורה היא כלל המדות שכלם אין נתגלין כי אם על-ידי מצות מילה שהיא התגלות מלכותו יתברך. אשר על-ידי-זה זוכין לעשות כלים לקבל האור במדה לגלות מדות טובות הנתגלין בחלל שבלב, שהם כלל כל התורה אשר כל זה הוא רק על-ידי מילה, על-ידי שמשברין הערלה דחפיא על הברית, שזהו בחינת תקון הברית וכנ"ל. וזה בחינת זה השער לה' צדיקים יבאו בו תהלים קיח). כי מצות מילה בחינת תקון הברית הוא השער לה'. אשר על-ידי-זה נתגלין כל הפעלות והמדות הטובות, שהם כלל כל התורה, כלל כל העולמות וכנ"ל. אשרי הזוכה לשמירת הברית שהוא כלל כל התורה: