ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · עבדים
Reading settings
וזה בחינת מצות מילת עבדים, כי העבד הוא קנין כספו על-כן מחיב למולו להעביר הערלה מקנין כספו, כי עקר מצות מילה להעביר הערלה מבשר קדש הוא כדי להעביר ולבטל אחיזת זהמת הנחש מהגוף כדי שיתתקן הגוף ויהיה כלי מכשר ומוכן לקבל אור הזריחו של הרשימו מהבטול הנ"ל, כי כל בריאת האדם היה בגין דישתמודעין לה לדעת ולהכיר אותו יתברך. ועקר הידיעה ממנו יתברך נמשך על-ידי הבטול הנ"ל ברצוא ושוב שעל-ידי הרשימו הנ"ל מאירין להדעת כי ה' הוא האלקים וכלו טוב וכו' כנ"ל וכמבאר בסוף התורה הנ"ל על מאמר חכמינו ז"ל, עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכל אחד מראה באצבעו ואומר, זה ה' קוינו לו וכו', ומשם כל התורה נמשכת כנ"ל ועקר כלל כל התורה והמצות הוא כדי לקדש הגוף שיהיה כלי מכשר לקבל אור הרשימו הנ"ל, כי כשהגוף פגום על-ידי איזה עברה חס ושלום, אזי אינו יכול לבטל עצמו כראוי ואפלו אם לפעמים מתגבר ביותר ומבטל עצמו הוא רק ברגע קלה מאד וגם אחר כך כשחוזר מהבטול אין הגוף יכול לקבל אור הרשימו מחמת פגמו ואזי חולף ועובר ממנו הרשימו מיד ושוכח בו יתברך חס ושלום, על-כן צונו ה' יתברך כל מצות התורה כדי לקדש גופנו על ידם, כדי שנוכל לקבל הרשימו הנ"ל ולקשרה בגופנו היטב ולזכר בו יתברך תמיד. ועל-כן באמת עקר שלמות השגת אלקותו יתברך זוכין רק הצדיקים הגדולים שקדשו עצמן כראוי וסתמו ועצמו עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי והם נקיים וקדושים ופרושים ומבדלים מכל תאות עולם הזה אפלו של התר עד תכלית קצה אחרון ורק הם זוכין להשגות אלקות על-ידי הרשימו של הבטול כנ"ל מחמת שגופם זך מאד מאד לקבל אור הרשימו בשלמות כראוי וכנ"ל. אבל השם יתברך חמל עלינו ונתן לנו את התורה על-ידי משה שעל-ידי-זה יכול כל אחד לזכר בהשם יתברך על-ידי שיקים מצות התורה על כל פנים שעל-ידי-זה מתקדש גופו ויכול לקבל איזה התנוצצות מהזריחו של הרשימו הנ"ל. ועין מזה במקום אחר ) כפי מדרגתו, כפי קיומו את התורה: וזה בחינת מצות מילה, שהוא מצוה ראשונה, שהוא להעביר הערלה, שהוא זהמת הנחש, כדי שיוכל לקשר בגופו אור הרשימו הנ"ל. וזהו בחינת מצות מילת עבדים שהם קנין כספו כדי להעביר הערלה זהמת הנחש הנאחז בחיזו דהאי עלמא מקנין כספו, כי עקר זהמת הנחש, שהוא חיזו דהאי עלמא, נתאחז ביותר בהממון, כי הכסף יענה את הכל, ושם כלולים כל ההבלים והחמדות של הבלי עולם הזה, כי בהממון נאחזין כל הל"ט מלאכות שנמשכו מחטא אדם הראשון על-ידי עצת הנחש. ועל-כן שם עקר העשיה והעבדות שהם כלל כל הל"ט מלאכות. שהם ההפך מהבטול הנ"ל, כי הבטול הוא לבטל הגוף לגמרי שלא יהיה לו שום הרגשה כלל אפלו של ההכרחיות, עד שלא יניע עפעפיו ולא יניד בשפתיו ולא יזוז בשום אבר, כמובא. והעשיה והעבדות של כלל הל"ט מלאכות שכלם בחמדת הממון הם ההפך ממש מהבטול. ועל-כן צריכים לקדש ביותר הל"ט מלאכות שיהיה בבחינת מלאכת המשכן, כמבאר במקום אחר ) כדי לבטל מהם זהמת הנחש שנתאחז בהם ביותר כדי שלא ימנעהו מלקשר הרשימו הנ"ל בלבו בעת ששב מהבטול שאז חוזר ומתגבר ביותר בחינת חיזו דהאי עלמא כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה וכו'. וכמו שמבאר שם לענין התגברות היסורין חס ושלום, עין שם. כי הכל אחד, כי חיזו דהאי עלמא שהם הבלי עולם הזה ותאותיו הם עקר היסורין של הנפש ומהם באים כל היסורין של הגוף גם כן חס ושלום, על-כן צריכין למול את העבד שהוא קנין כספו כדי להעביר הערלה זהמת הנחש מהעבד שהוא קנין כספו ששם עקר אחיזתו כנ"ל. כדי שיוכל לקבל אור הרשימו ולקשרה בלבו כשחוזר מהבטול שלא ימנעהו הערלה והזהמא של עבדו קנין כספו, כי עקר אחיזת חיזו דהאי עלמא זהמת הנחש הוא בהממון ששם עקר העבדות וכנ"ל. ועל-כן העבד חיב בכמה מצות וכל מצות שהאשה חיבת בהן העבד חיב בהן, כי צריך לקדש העבד שהוא קנין כספו במצות התורה ולטובתו ולמולו לשם עבדות כדי לבטל זהמת הנחש מקנין כספו ששם עקר אחיזתם וכנ"ל:
ועל-כן כשנמול העבד של כהן מתר לאכל בתרומה ובחזה ושוק מה שישראל בעצמו אסור בו, כי ה' יתברך קדשנו במצותיו כדי שנוכל להכיר אותו על-ידי זריחת הרשימו הנ"ל שבשביל זה אנו צריכין לקדש אכילתנו שלא לאכל דברים האסורים שהם נבלות וטרפות ומינים טמאים שנאחז בהם זהמת הנחש ביותר, שעל-ידי אכילתם נפגם הגוף ואינו יכול לקבל אור הזריחה הנ"ל. וכשם שדברים טמאים אסורים מחמת זה, כמו כן להפך אסר עלינו גם כמה דברים קדושים שאסורים לאכל מחמת רבוי קדשתם, כגון תרומה וקדשים לזר שאסורם הוא כדי שלא יקבל החיות הנמשך על-ידי האכילה בבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים חס ושלום, כי עקר המשכת אור הנ"ל הוא על-ידי תקון הכלים וכנ"ל, על-כן אסור הזר לאכל תרומה וקדשים מחמת רבוי אור, כי אין כח למי שאינו כהן להמשיך ולקשר האור הנמשך על-ידי אכילת תרומה וקדשים, כי הוא אצלו בבחינת רבוי אור, אבל העבד, שהוא קנין כספו של כהן, יכול לאכל תרומה וקדשים כמו רבו הכהן, כי הוא נכלל בו, מאחר שהוא כספו של כהן ששם עקר גמר תקון הכלים, כי עקר תקון הכלים נעשים על-ידי שמקדשין הממון מאחיזת זהמת הנחש הנאחז בהל"ט מלאכות, כי הכהנים עבודתם בבית המקדש ובמשכן ששם עקר תקון כל הל"ט מלאכות כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן הם מכפרים כל העונות הבאים מזהמת הנחש ועקר כפרתם על-ידי הממון שמי שחטא צריך להביא מממונו וכספו קרבן כפי החטא. ועל-ידי-זה הכהן מכפר עליו מחמת שבבית המקדש שם עקר הבטול ושם מאיר היטב אור הרשימו הנ"ל, כי קבלת זריחת אור הרשימו הנ"ל הוא כפי קדשת האדם והמקום והזמן, על-כן העבד שהוא קנין כספו של כהן יכול לאכל בתרומה וקדשים, כי עקר שלמות הכהן שיתקן הממון מזהמת הנחש עד שכל החפצים שבעולם שכלם כלולים בממון יוכלו לקבל אור הרשימו הנ"ל. שזה עקר התקון וכנ"ל:
וזהו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. שנסמך אחר פסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה עקר בחינת הבטול לבטל עצמו ולכלל באחדותו במסירת נפש על קדוש השם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואחר כך אומרים, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהוא הממון, לקשר אור הרשימו בלבו ונפשו ומאדו שהוא ממונו, שכלול כל חמדת עולם הזה שיבטל הכל בשביל אהבת השם יתברך, כי עקר התקשרות אור הרשימו הוא כשמטהר ומקדש גם את ממונו מחיזו דהאי עלמא ששם עקר אחיזת זהמת הנחש כנ"ל. ושם עקר תקון הכלים, כי עקר התהוות בחינת הכלים הוא בבחינת שמאל גבורות צמצומים כידוע, שזהו בחינת הממון, בחינת בשמאלה עשר וכו'. וזה בחינת קדשת שבת שהוא התכלית, בחינת עולם הבא שאז מתבטלין כל הל"ט מלאכות. ואז עקר שלמות הדעת לידע ממנו יתברך על-ידי אור הרשימו הנ"ל מחמת שאז מתבטלין כל הל"ט מלאכות שבממון וכנ"ל. ועל-כן מילה דוחה שבת, כי אי אפשר לקבל קדשת שבת, שהוא התכלית, כי אם על-ידי שמעבירין הערלה וכו' וכנ"ל:
וזה, והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו'. כי כל ספר משנה תורה הוא שמשה מוכיח את ישראל שיקימו את התורה ויקשרו אותה היטב בלבם שלא תשכח ותעבר מהם, הינו בחינה הנ"ל שיקשרו אור זריחת הרשימו הנ"ל שמשם כל התורה ולקשרה היטב בלבם על-ידי עסק התורה והמצות. ועל-כן חוזר ושונה את כל ההתנוצצות אלקות אשר ראו בשעת מתן תורה ובשעת קריעת ים סוף וכו'. כמבאר בספרים הקודמים, כמו שכתוב ב"ואתחנן", אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. וכן חוזר ושונה שם כל מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה במתן תורה שדבר עמהם פנים בפנים וכו' ואחר כך אמר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' שהוא מצות קריאת שמע בכל יום שמחיב כל אחד מישראל לומר קריאת שמע בכל יום במסירת נפש כדי לכלל באחד. ועל-כן סותמין עיניהם בשעת קריאת שמע כדי לכלל בהתכלית שהוא כלו אחד שאי אפשר להכלל שם כי אם על-ידי סתימת העינים היטב וכנ"ל ואחר כך אמר, ואהבת וכו' כנ"ל, וקשרתם לאות על ידך וכו' וכל הפרשיות שאחריו שבכלם מוכיחם לקים את התורה כדי לקשר התנוצצות אלקותו יתברך בלבם וכנ"ל. ולזה מקשר, והיה עקב תשמעון וכו'. 'עקב' בחינת רגלין, הינו כשתקשרו את התורה בלבבכם כל כך עד שתשמעו אותה בתוך העקבים והרגלין שהוא בחינת הממון שנקרא רגל, כמו שכתוב, ואת כל היקום אשר ברגליהם. ודרשו רבותינו ז"ל, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, אז, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וכו'. כי אז יהיה לך כלים לקבל את החסד וכנ"ל, כי עקר תקון הכלים נעשין כשמתקנין את הממון ששם כלל כל חמדת חיזו דהאי עלמא וכנ"ל. ועל-כן קרא את התורה משפטים, כמו שכתוב, והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו'. כי משפט לשון יסורין, כמו שפרש רש"י בישעיה שמשפט משמש שלש לשונות וכו'. כי עקר קבלת התורה הוא על-ידי יסורין שעל-ידי-זה סותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא ונכללין באחד שעל-ידי-זה מקבלין משם משפטי התורה ועל-כן נקראת התורה משפט:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל ששלשה דברים באים על-ידי יסורין והם, תורה וארץ ישראל ועולם הבא. כי הכל אחד, כי עולם הבא הוא התכלית שאז יתקים, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שיהיה כלו טוב, כלו אחד כנ"ל, שזה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי יסורין שעל-ידי-זה סותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא וכנ"ל. וזהו בחינת תורה, כי משם כל קבלת התורה מהרשימו של הבטול הנ"ל הבא על-ידי היסורין וכנ"ל. וזהו גם כן בחינת ארץ ישראל, כי בארץ ישראל שם עקר המקום המקדש שבו זוכין לבטל את עצמו כראוי ולהמשיך משם אור הרשימו הנ"ל לקשרה בלבו כראוי. כי לקבל תורה מזריחת הרשימו הנ"ל ולקשרה בלבו כראוי לזה צריכין לקדש הגוף על-ידי תורה ומצות וכפי קדשת הגוף כן זוכה לקשרה בלבו כנ"ל. וכמו כן צריכין קדשת המקום שהוא ארץ ישראל ועל-כן הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, כי עקר התנוצצות אלקותו שנמשך מזריחת הרשימו הנ"ל הוא בארץ ישראל. ועל-כן כל ספר דברים מדבר הרבה בשבח ארץ ישראל, כי עקר קיום התורה שנמשך מהזריחה הנ"ל הוא בארץ ישראל ועל-כן צריכין לסבל יסורין קדם שבאין לארץ ישראל, כי הבטול הנ"ל שמשם מאירה הרשימו הנ"ל בא על-ידי יסורין כנ"ל:
וזה, ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך, 'ושמר' דיקא, הינו שישמר ה' יתברך את החסד שיהיה נמשך עלינו באפן שנוכל לקבלו שלא יזיק לנו חס ושלום רבוי החסד כנ"ל, ועל-כן אף-על-פי שכבר נשבע לאבותינו לעשות עמנו חסד, אף-על-פי-כן אי אפשר לקבלו כי אם על-ידי שיקים, והיה עקב תשמעון כנ"ל, שנשמע כל משפטי התורה בתוך הרגלין בבחינת רגלי עמדה במישור, דהינו בתוך הממון שנקרא רגלין, דהינו שנהיה חזקים בקיום התורה והמצות עד שהממון לא יעביר אותנו חס ושלום, מקיום התורה, כי שם בחמדת הממון, שם עקר החששא שלא ישכח את ה' יתברך על-ידי רבוי הממון, כמו שכתוב וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה' וכו'. וכמו שכתוב, ודי זהב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, אבל אם תזכה לשמע את משפטי התורה גם בבחינת עקבים ורגלין, דהינו בתוך הממון כנ"ל. ואז, ושמר לך ה' את החסד. שלא ישלט בו זר באפן שלא יזיק לך רבוי החסד חס ושלום, כי הבא לטהר מסיעין לו. ומאחר שאתה מחזק עצמך לזכר את ה' יתברך גם בתוך הממון, גם ה' יתברך ישמר לך החסד, דהינו שישפיע לך שפע החסד בשמירה גדולה באפן שלא יזיק לך כלל. בבחינת יברכך ה', בממון. וישמרך, מן המזיקין שלא יזיקו לך המזיקי עלמא שלא יתאחזו בך על-ידי רבוי הממון חס ושלום, ואז דיקא, ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וכו'. כי ישפיע לך כל טוב, כי תוכל לקבל רבוי שפע החסד על-ידי תקון הכלים וכנ"ל: