ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · נדרים ה
Reading settings
על-פי התורה פתח רבי שמעון וכו', עין שם כל התורה. מבאר שם שעל-ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה וכו'. ועל-ידי-זה זוכין לפקידות עקרות ועל-ידי-זה נמשך יראה שעל-ידי-זה נמשך אריכות ימים וכו' בחינת תקוני עתיק וכו'. שעל-ידי-זה זוכין לעשירות גדול שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות עצום בתורה שאי אפשר לקבלו כי אם על-ידי עשירות גדול וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת נדרים שהאדם יכול לאסר על עצמו דבר המתר או לחיב עצמו לעשות דבר רשות על-ידי הנדר. נמצא, שעל-ידי הנדר האדם יכול לעשות לעצמו תורה מכל דבר שבעולם כגון לילך למקום פלוני אף-על-פי שאין בזה שום מצוה. אבל כשמקבל על עצמו בנדר או שבועה לילך לשם אזי מצוה וחיוב עליו מן התורה לילך לשם לקים נדרו ושבועתו. וכן להפך כשאוסר עליו דבר המתר על-ידי נדר ושבועה שעושה לעצמו אסור חדש מדאוריתא על-ידי נדרו אף-על-פי שזולת הנדר לא היה עליו שום אסור כלל. נמצא, שעל-ידי נדר ושבועה עושה האדם לעצמו תורה מכל הדברים שבעולם. וזה בחינת ספורי מעשיות של צדיקי אמת שעל ידם מעוררין מהשנה, דהינו מה שיש בני אדם שישנים את ימיהם על-ידי שנסתלק פניהם שהוא שכלם האמתי, שזהו בחינת שנה. ואי אפשר לעוררם על-ידי התורה כי אם על-ידי ספורי מעשיות שמלבישין בהם הפנים של התורה וכו' כמו שמבאר שם. וזהו ענין נדרים שעל ידם עושין תורה מכל הדברים שבעולם כנ"ל, כי עקר בחינת שנה הנ"ל שהוא הסתלקות הפנים, שהוא השכל כנ"ל, נמשך על-ידי שמתגבר הבלי העולם הזה שהוא עולם העשיה על התורה. כי התורה והעולם הם בבחינת גוף ונפש כי כל העולם הוא בבחינת גוף לגבי התורה שהוא הנפש והחיות של כל העולם, כי כמו שאין לגוף שום תנועה וחיות כי אם על-ידי הנפש, כמו כן אין להעולם שום קיום וחיות כי אם על-ידי התורה שהיא עקר החיות והקיום של כל העולם, כמו שכתוב, כי הוא חייך וכו'. וכשמתגברים הבלי העולם על התורה, דהינו שהאדם מתבטל ושוכח את התורה הקדושה על-ידי הבלי עולם המעשה זהו בחינת שנה, כי כמו השנה בגשמיות שהוא על-ידי כבדות הגוף שעל-ידי-זה מסתלק השכל בבחינת שנה, כמו כן ממש הוא בחינת שנה הנ"ל על-ידי שמתגבר העולם על התורה וכנ"ל. ועל-כן צריכין לעוררו על-ידי ספורי מעשיות. כי הצדיק האמת יודע התורה הנעלמת בכל מעשה העולם מתחלה ועד סוף ויודע להלביש הפנים של התורה בכל מעשה העולם. ועל-ידי-זה דיקא הוא מעורר מהשנה שבא על-ידי התגברות מעשה העולם הזה על עבודת התורה, כי הוא מגלה שגם בכל מעשה העולם הזה בכלם מלבש תורה נפלאה, על-ידי שיכול לספר ספורי מעשיות מעסקי העולם הזה ולהלביש בהם הפנים של התורה שעל-ידי-זה הוא מגלה שהתורה הקדושה מלבשת ונעלמת בכל מעשה העולם הזה ועל-ידי-זה מבטל השנה מהעולם שבא על-ידי התגברות מעשה העולם על עבודת התורה כנ"ל, מאחר שהוא מגלה שגם בכל מעשה העולם הזה מלבש תורה וכנ"ל:
וזהו בעצמו בחינת נדרים שהם נמשכים ממקום גבה מאד כידוע מבחינת תורה הנעלמת, שעל-ידי-זה הוא יכול לעשות תורה מכל הדברים שבעולם כנ"ל, שעל-ידי-זה מגלין שבכל הדברים של העולם נעלם תורה, שעל-ידי-זה יש לו כח על-ידי הנדר לעשות תורה מכל הדברים שבעולם. שזהו בעצמו בחינת ספורי מעשיות שעל-ידי-זה מגלין שבכל הדברים שבעולם יש תורה וכנ"ל. נמצא, שנדרים הם בבחינת ספורי מעשיות של הצדיקים שעל ידם מעוררין מהשנה. וזהו בחינת מה שעל-ידי הנדרים מעוררין את עצמם לקים את התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שרי לה לאנש למינדר לזרוזי נפשה, כמו שכתוב, נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך, הינו כנ"ל. כי הנדרים יש להם כח לעורר את האדם לקים את התורה, כי הם בבחינת ספורי מעשיות הנ"ל שעל ידם מעוררין מהשנה וזוכין לקים את התורה וכנ"ל: וזהו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וכו' אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה וכו'. כי נדר ושבועה מבטל השנה והתנומה, כי הם בבחינת התעוררות השנה כנ"ל:
ועל-ידי התעוררות השנה זוכין לפקידות עקרות, כמו שמבאר שם, עין שם. ועל-כן חנה כשבקשה להיות נפקדת נדרה נדר, כמו שכתוב, ותדר נדר ותתפלל על ה'. כי נדר הוא בבחינת ספורי מעשיות הנ"ל שעל-ידי-זה מעוררין מהשנה שעל-ידי-זה זוכין לפקידות עקרות וכנ"ל:
וזהו בחינת פסח, כי עקר יציאת מצרים שכולל כל הגליות הוא על-ידי בחינת התעוררות השנה הנ"ל שהוא על-ידי ספורי מעשיות וכו' כנ"ל. כי זה ידוע שהגלות הוא בחינת שנה והגאלה היא בחינת התעוררות השנה, כמו שכתוב, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים וכו'. ועל-כן נאמר בגלות, עורה למה תישן ה' הקיצה וכו'. ובישועה וגאלה נאמר ויקץ כישן ה'. והתעוררות השנה שהוא בחינת יציאת מצרים, הוא על-ידי ספורי מעשיות וכו'.ועל-כן לא התחיל את התורה ממצות כי אם מבראשית, ומספר כמה מעשיות ומלביש בהם את התורה שהוא כל דברי התורה הקדושה מבראשית עד החדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה. וזה שפרש רש"י, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו' אלא כח מעשיו הגיד לעמו וכו', הינו בשביל לכבש ארץ ישראל שהוא עקר בחינת התעוררות השנה בחינת יציאת מצרים שעקרו היה כדי לבא לארץ ישראל, כמו שכתוב, ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו' שהוא בחינת בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים וכו'. כי שיבת ציון, דהינו לצאת מהגלות ולשוב לציון שהוא קדשת ארץ ישראל, זהו בחינת התעוררות השנה, בחינת היינו כחלמים, כי אחר כך כשנתעוררין מהשנה ויוצאין מהגלות ושבין לארץ ישראל יודעין שכל הגלות היה בחינת שנה וחלום. וזהו בחינת הנ"ל לענין נדר באות א), אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. כי עקר שלמות הגאלה הוא רק כשנשלם בנין בית המקדש. ועל-כן בכל פעם שאנו מבקשין על הגאלה אנו מבקשין העקר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, כי זה עקר שלמות הגאלה שהוא בחינת התעוררות השנה, בחינת אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וכו', דהינו בנין בית המקדש וכנ"ל. כי כל זמן שלא נבנה בית המקדש נאמר, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכו', כי עקר שלמות הגאלה הוא בנין בית המקדש וכנ"ל:
אבל יש שמעוררין מהשנה על-ידי ספורי מעשיות שהם בחינת בקרב שנים, בחינת שבעים שנים שבעים פנים לתורה וכו'. אבל יש שנפלו מכל השבעים פנים שצריכין לעוררם בספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת שרש של כל השבעים פנים לתורה הנמשכין מהם וכו'. וכל הגאלות שהם בחינת התעוררות השנה כלם היה העקר על-ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים ומחמת זה היה אחריהם חרבן, כי אף-על-פי שהצדיקים שעסקו בגאלה, ובפרט משה רבנו שכולל כל הגאלות שכלם על ידו בודאי ידעו גם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, אבל עדין לא הגיע העת לעסק בזה בשלמות אז בשעת יציאת מצרים כדי שתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות, כי אז עדין היה קדם מתן תורה שעדין לא התחיל להתגלות שום פנים מהתורה והיתה עדין כל התורה בהסתר ובהעלם גדול, על-כן לא היה באפשר להמשיך ולהאיר מיד ספורי מעשיות הגבוהים של שנים קדמוניות הנ"ל. על-כן היתה עקר הגאלה על-ידי בחינת ספורי מעשיות של בקרב שנים שהם בחינת שבעים פנים לתורה. ואחר כך כשיצאו מהגלות זכו על-ידי-זה לקבל את התורה בשבועות. ואז נתגלו בחינת השבעים פנים לתורה, כמו שכתוב, פנים בפנים דבר ה' עמכם, שזהו עקר שלמות התעוררות השנה, כי בשעת הגלות, שהוא בחינת שנה, אי אפשר לעורר על-ידי התגלות התורה בעצמה וצריך להלביש התורה בספורי מעשיות, ועל-ידי-זה דיקא מעוררין מהשנה ומוציאין מהגלות. ואחר כך כשיוצאין מהגלות מבחינת שנה אז מגלין התורה שהיתה מלבשת בהספורי מעשיות, שזהו בחינת מתן תורה אחר יציאת מצרים אחר שספר כל המעשיות הקדושים מבראשית עד מתן תורה וכנ"ל. אבל עקר כל המעשיות והתגלות התורה על ידם היה העקר מבחינת בקרב שנים הנ"ל. אף-על-פי שנעלם ומרמז בהם גם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם שרש הכל שרש כל השבעים פנים כנ"ל, אף-על-פי-כן עקר הגאלה והתעוררות השנה היה על-ידי בחינת בקרב שנים הנ"ל. כי קדם מתן תורה אי אפשר להתחיל מספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל. ועל-כן היה אחר כך כמה גליות עד שבאנו לגלות הארך המר הזה ועקר הגלות נמשך על-ידי הנפשות שנפלו מכל השבעים פנים לתורה שאי אפשר לעוררם כי אם על-ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות. ובשביל זה מאן בשליחותו ואמר, שלח נא ביד תשלח. כי ידע שאי אפשר לגמר הגאלה בשלמות אז. וזה בחינת אהיה אשר אהיה, אהיה דא אנא זמין למהוי, זה בחינת ספורי מעשיות הנ"ל שבהם מלבש ונעלם התורה ועל-כן הוא בחינת אהיה שהוא בחינת העלם ועבור כמובא בכתבי האר"י ז"ל, כי שם עדין לא נתגלה התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא בחינת שם הויה ברוך הוא רק הוא עדין בבחינת אהיה אנא זמין למהוי, שעתיד להתגלות כשיתגלו סתרי התורה המלבשים בספורי מעשיות הכתובים בתורה ובכל דברי רבותינו ז"ל. וזהו שתי פעמים אהיה בחינת אהיה אשר אהיה, הינו שתי בחינות ספורי מעשיות הנ"ל. כי אהיה אחד זה בחינת ספורי מעשיות של בקרב שנים. ואהיה שני זה בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שעל-ידי-זה תהיה הגאלה השלמה שאנו מצפין אליה. וזהו אהיה עמהם בצרה זו אשר אהיה עמהם בשעבוד מלכיות לגאלם משם. כי עקר הקיום בגלות זה ועקר התקוה לצאת מהגלות הוא על-ידי בחינות ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות וכנ"ל:
וזה בחינת מצות ספור יציאת מצרים, בחינת כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח. כי עקר הספור הוא להזכיר נפלאות ה' וחסדיו העצומים שהוציאנו ממצרים באותות נוראות שעל-ידי-זה אנו מקוים ומחכים שגם עתה יעשה עמנו נפלאות ויוציאנו מגלות הארך הזה בבחינת כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכמובא מזה. כי על-ידי רבוי הספור מיציאת מצרים, שהוא בחינת התגלות התורה על-ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים, על-ידי-זה יכולים להמשיך עלינו הארה מבחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שאי אפשר לעורר מהשנה כי אם כשמתעוררין תחלה מעצמו, כי צריך שיהיה אתערותא דלתתא וכו' ועקר אריכת הגלות הוא רק מחמת זה, כי בודאי הצדיקי אמת שבכל דור היה להם כח לעוררנו משנתנו ולהוציאנו מהגלות בעצם כחם הנפלא. אך עקר המניעות היא מצדנו מחמת שאין אנו מתעוררים כראוי כלל, שעל-ידי-זה אי אפשר להצדיקים לעוררנו הם בעצמם בבחינת אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כמובא. ובענין זה יש נפלאות גדולות ונוראות נפלאות תמים דעים. וזה כל ענין הנסיעות לצדיקים בשביל האמת כדי להתקרב לה' יתברך. והכל כפי כונת הלב באמת, כי ה' יתברך יודע האמת מה כונתו בנסיעתו אם בשביל ממון וכבוד ונצחון וכיוצא, אם בשביל האמת לה' יתברך כדי שיתעורר משנתו העצומה ולשוב לה' יתברך. ומי שמכון בשביל האמת זהו בחינת אתערותא דלתתא, ואזי אף-על-פי שההתעוררות בקטנות מאד וקשה לו להתעורר משנתו על-ידי התעוררות קטן כזה אף-על-פי-כן ה' יתברך מרחם עליו ומקרבו לצדיקי אמת כזה, שיש לו כח לעוררו על-ידי ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל וכמבאר שם מזה בהתורה הנ"ל. ועל-כן לא היה אפשר בעת יציאת מצרים לעוררם על-ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, כי אז היה קדם מתן תורה לגמרי ולא היה אתערותא דלתתא. רק ה' יתברך ברחמיו ונפלאותיו סבב שיהיה להם איזה התעוררות מעט על-ידי המצות שמסר להם דם פסח ודם מילה. ועל-ידי-זה היו יכולין לעוררם ולגאלם כמו שאמרו, היה רבי מתיא בן חרש אומר וכו', כמובא בפרוש רש"י: כי בענין האתערותא דלתתא הוא נפלאות חסדיו, כי באמת הכל מאתו יתברך אף-על-פי-כן לפטר בלא כלום אי אפשר ובהכרח שיהיה איזה התעוררות מלמטה וכנ"ל. ועל-כן אז קדם מתן תורה לא היה מספיק התעוררות שלמטה כי אם לעוררם על-ידי ספורי מעשיות בקרב שנים, וגם זה היה בחסד נפלא, כי לא היו כדאי להגאל, כמובא. אבל עכשו שכבר זכינו לקבלת התורה וכל ישראל אפלו פושעי ישראל מקימין כמה מצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, על-כן יש כח בהצדיקים לעסק עמנו לעוררנו בספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל. וזה בחינת מצות ספור יציאת מצרים שעל-ידי-זה אנו ממשיכין עלינו חסדיו המרבים שנזכה שיעוררנו עתה בספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל. כי אנו מספרין ביציאת מצרים וזוכרין חסדיו שעשה עמנו והוציאנו ממצרים על-ידי התעוררות מעט דמעט כנ"ל. כן יגדיל חסדו עמנו עתה שיהיו נחשבים מעט המצות שאנו מקימין עתה להתעוררות מלמטה, ועל-ידי-זה יעוררנו משנתנו על-ידי ספורי מעשיות השנים הגבוהים הנ"ל. וזה כל המרבה לספר ביציאת מצרים, שירבה לספר עד שיבא על ידם לעורר רחמי ה' יתברך שיאיר עלינו התעוררות מספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שהם מלבשים ונעלמים בספור יציאת מצרים בהעלם גדול, כי באמת הם שרש הכל כנ"ל עד שיזכה על-ידי-זה להרגיש נפלאות ה' וחסדיו עתה גם עתה שעוסק לעוררנו משנתנו על-ידי ספורי מעשיות הגבוהים של שנים קדמוניות 'הרי זה משבח', ואיתא בכתבים, הרי זה משבח בחסדים. 'בחסדים' ודאי בחינת ורב חסד שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת ורב חסד שעל-ידי-זה יש תקוה לכל וכנ"ל:
כי עקר הספור מיציאת מצרים ומכל הנסים והנפלאות שה' יתברך עושה עמנו בכל דור ודור ובכל שנה ושנה ובכל אדם ואדם בכלל ובפרט שהוא מצוה גדולה, כמו שכתוב, שיחו בכל נפלאותיו, הכל הוא בשביל להתעורר על-ידי-זה לשוב לה' יתברך על-ידי שאנו רואין רבוי חסדיו ונפלאותיו שהוא מסבב עמנו לטובתנו כדי לזכותנו לחיים נצחיים להכיר אותו יתברך ועל-כן ראוי לנו להתעורר באמת להתקרב אליו יתברך. ועל-כן צריכין להרבות לספר בהם בבחינת כל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו'. עד שנזכה לעורר רבוי רחמיו וחסדיו על-ידי-זה עד שיעורר אותנו בשלמות על-ידי ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שהם בחינת ורב חסד:
וזהו גדולים מעשי ה' וכו', בחינת ספורי מעשיות הנ"ל, הוד והדר פעלו, בחינת ה' פעלך הנ"ל שמרמז גם כן על ספורי מעשיות הנ"ל. וזהו זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', כי הוא מרבוי רחמיו וחנינותיו יתברך שעשה זכר לנפלאותיו וקבע לנו חג הפסח הקדוש וכל הימים טובים לזכר בהם חסדיו יתברך ולספר מעשי ה' ונוראותיו כדי שעל-ידי-זה נזכה גם עתה להתעוררות משנתנו וכו' ועל-ידי-זה זוכין לכל הבחינות הנאמרים בתורה הנ"ל עד שזוכין לעשירות גדול וכו', עין שם. וזהו, טרף נתן ליריאיו בחינת פרנסה ועשירות וכנ"ל. וזהו, יזכר לעולם בריתו בחינת תקון הברית שעל-ידי-זה זוכין לעשירות הנ"ל. וזהו, כח מעשיו הגיד לעמו שהוא בחינת כל התורה מבראשית עד מתן תורה, שהוא בשביל לתת להם נחלת גוים, דהינו ארץ ישראל שהיא עקר שלמות הגאלה עקר התעוררות השנה הנ"ל. וזהו שמבאר והולך הכל בענין זה, מעשה ידיו אמת ומשפט. כי מעשה ידיו, שהם המעשיות הנ"ל, הכל באמת ובמשפט, כי אף-על-פי שהכל בחסד, אף-על-פי-כן ה' יתברך אוהב אמת ומשפט. ועל-כן אין אדם זוכה אליהם כי אם על-ידי איזה התעוררות מלמטה כנ"ל. כי זה ידוע שמה שצריכין התעוררות מלמטה הוא מצד המשפט כדי שיוכל לקבל שכרו באמת ובמשפט. וזהו סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, כי כל התורה והמעשיות שהתורה מלבש ונעלם בהם הכל נסמך זה לזה בסמך אמת וחזק באפן שיהיה בחירה לכל מי שיחפץ לחוס על נפשו באמת לאמתו, יוכל להתעורר על ידם באמת ואם לאו לאו והשומע ישמע והחדל יחדל, כמו שמבאר שם על מאמר רבותינו ז"ל, אנא עלמא בחרובא אשתכח וכו', עין שם. וזהו, פדות שלח לעמו. כי הפדות והגאלה השלמה. שהוא בחינת התעוררות השנה תלוי בזה כנ"ל. וזהו, ראשית חכמה יראת ה'. כי על-ידי ספורי מעשיות הנ"ל זוכין ליראה, כמו שמבאר שם. וזהו, שכל טוב לכל עושיהם, שכל טוב זה בחינת התבוננות המובא שם שזוכין על-ידי עשירות דקדשה שהוא בחינת עשיה, בחינת וברכך בכל אשר תעשה, בחינת ומעשה ידינו כוננה עלינו שברכם שתשרה ברכה במעשה ידיהם. וזהו, שכל טוב לכל עשיהם, 'עשיהם' זה בחינת עשירות דקדשה הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין לשכל טוב בחינת התבוננות הנ"ל. ואז, תהלתו עמדת לעד, כי על-ידי-זה תהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות שעל-ידי-זה הכל יודו ויהללו אותו יתברך לעד ולנצח, אמן:
וזהו, חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, כי אם מסטרא דזהב, כמו שאיתא בכונות פסח בפרי עץ חיים, עין שם. כסף זה בחינת עשירות שזוכין על-ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים שהם בחינת שבעים פנים, שהם בחינת שבעת ימי הבנין שמתחילין מחסד, בחינת כסף, וכל אחד כלול מעשר הם שבעים, אבל זהב הוא בבחינת בינה שהוא בחינת שרש כל השבעים פנים, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם מבינה למעלה. ועקר הגאלה ממצרים ומכל הגליות הכל משם, כי מסטרא דיובלא נפקו. אך גאלה הראשונה ממצרים היה שם רק איזה הארה בעלמא מבחינת ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שהם בחינת זהב, אבל לעתיד תהיה עקר הגאלה משם ועל-כן נזכה אז לעשירות עצום מאד כפלי כפלים מהעשירות שזכרו ביציאת מצרים כמבאר בכמה פסוקים, כי העשירות של יציאת מצרים בחינת הרכוש גדול הכל נחשב כמו כסף לגבי זהב כנגד העשירות של הגאלה האחרונה, כי אז נזכה לכל הון דעלמא כדי לקבל על-ידי-זה ההתבוננות הנ"ל: וזה בחינת תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף שנאמר על בזת הים שהיה בשביעי של פסח ואז אחר כך התר החמץ, כי בגמר הגאלה של מצרים שהוא בשעת קריעת ים סוף אז נמשך עליהם בחינת הארה יתרה מבחינת ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שמשם העשירות גדול ביותר בבחינת חשיבות זהב על הכסף. וזה מחמת שכבר היה התעוררות יותר על-ידי שכבר יצאו והתחילו בחינת ימי הספירה שהם עקר בחינת אתערותא דלתתא שמעוררין עצמן לקבלת התורה. ועל-כן נקרא בזת הים כנגד הרכוש של יציאת מצרים בבחינת תורי זהב וכו'. אבל עקר זה הענין בשלמות יהיה נגמר רק בסוף הגאלה האחרונה שיתקים על-ידי-זה תחת הנחשת אביא זהב וכו'. וזה בחינת התר החמץ אחר שביעי של פסח שנמשך מבחינת שתי הלחם של שבועות שנאמר בהם, חמץ תאפינה שמרמזים על גאלה האחרונה וכמובא מזה במקום אחר. כי בשבועות שכבר זכינו לקבלת התורה שנתגלו השבעים פנים לתורה שהיו נעלמים בבחינת הספורי מעשיות של בקרב שנים, על-כן עתה יש בחינת אתערותא דלתתא יותר ויכולים להמשיך יותר הארה מספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שעל ידם תהיה הגאלה האחרונה שאז יתקים כי לא בחפזון תצאו, שמחמת זה שתי הלחם הם מחמץ, כי עקר אסור חמץ הוא מחמת החפזון, כמבאר בתורה. כמו שכתוב, ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים וכו'. אבל בבחינת גאלה האחרונה נאמר, כי לא בחפזון תצאו. ועל-כן בשבועות שנמשך הארה משם נאמר חמץ תאפינה וכו'. ומשם התר החמץ אחר שביעי של פסח וכנ"ל. ומחמת זה מאן משה בשליחותו מחמת שידע שיחטאו אחר כך ויהיה נחרב הבית המקדש פעמים, כי ידע שבהכרח לגמר הגאלה על-ידי בחינת ורב חסד הנ"ל שהם בחינת ספורי מעשיות הגבוהים של שנים קדמוניות, אבל ה' יתברך הכריחו לילך, כי אי אפשר להתחיל מהם וכנ"ל, כי צריכין תחלה לקבל התורה על-ידי מעט ההתעוררות שהיה להם אז. ואחר כך על-ידי התורה יזכו להתעוררות יותר ואף-על-פי שיחטאו כמו שיחטאו אחר כך יש תקוה אחר כך, כי מאחר שכבר נמצאת התורה בעולם ואפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, ומכל שכן הכשרים והצדיקים, על-כן יוכלו גדולי הצדיקים להמשיך בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים שעל-ידי-זה יעוררו מהשנה כל הנופלים שבעולם עד שתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות וכנ"ל:
כל העשירות של כל העולם נמשך רק מהצדיק שרק הוא זוכה לעשירות אמתי שעל ידו משיג התבוננות נפלא, על-כן כל העשירות של כל העולם מגיע רק לו לבדו. וזה בחינת יוסף הצדיק שזכה לעשירות עצום מאד לכל הון דעלמא, כמו שכתוב, וילקט יוסף את כל הכסף וכו'. כי יוסף הצדיק זכה להשיג לספר ספורי מעשיות הנ"ל שהם בחינת החלומות שספר, שהם בחינת ספורי מעשיות מזה העולם, כמו שכתוב, והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה וכו'. גם זכה לספר ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שזה בחינת ספור החלום השני שהוא, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. כי כל הזמן של כל האדם שבזה העולם הכל נמשך על-ידי השמש והירח והכוכבים שעל ידם נחשב הזמן. ומאחר שהוא זכה לספר שהשמש והירח וכו' משתחוים אליו,, זהו בחינת שכל הזמן בטל אליו כי הוא למעלה מהזמן, כי הוא יודע ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בבחינת למעלה מהזמן. גם זכה יוסף לדעת כל מה שמלבש ונעלם בספורי המעשיות שהעולם מספרין ]כמו שמובא בהקדמת הספורי מעשיות בשם הבעל שם טוב ז"ל שבכל המעשיות של העולם יש בהם דברים גנוזים, עין שם[ וזהו בחינת מה שידע יוסף לפתר החלומות של פרעה ושל שר המשקים והאופים. כי כל החלומות שספרו הם בחינת ספורי מעשיות, כי החלום היה ספור מעשה שראה שבע פרות טובות ושבע רעות וכו' וכן כלם. ויוסף ידע הסוד כל מה שנעלם ומלבש בהם. ועל-כן ראו אלו המעשיות בחלום, כי המעשיות באו רק בשביל התעוררות השנה על-כן נתגלו להם בחלום בשנה. וזה שהתפלא פרעה ואמר ליוסף כשפתר לו חלומו, אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל-פיך ישק כל עמי וכו'. הינו שאמר לו מאחר שאתה משיג כל זה נמצא שזכית לעורר מהשנה על-ידי ספורי מעשיות שעל-ידי-זה זוכין לעשירות גדול, שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות גדול כנ"ל. ועל-כן בודאי אין נבון וחכם כמוך ואתה צריך עשירות מפלג, על-כן אתה תהיה על ביתי וכו' ואני מוסר לך כל העשירות שלי, כי לך מגיע כל העשירות בשביל ההתבוננות, כי אין נבון וחכם כמוך וכנ"ל: