ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · מזוזה ג
Reading settings
על-פי המאמר "ויבן ה' אלקים את הצלע" בלקוטי הראשון בסימן סז: והכלל, כי צריכין לשמר את הנפש מאד ועקר שמירת הנפש הוא על-ידי הכבוד, כי הנפש מלבשת בכבוד וכו' וצריכין לראות שיהיה פנים להכבוד וכו' וכשנפגם הכבוד ואין לו פנים אזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור וכו'. ואז המלכות בבחינת צדק וכו' וצריך להמשיך בחינת ה' שיהיה נעשה מצדק צדקה וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת מזוזה שהיא שמירה, הינו שמירה להנפש, כי העקר לשמר את הנפש המלבשת בהכבוד, כי הבית שם עקר השראת הכבוד, כי עקר כבודו של אדם הוא רק בביתו, כמו שכתוב ישעיה מד יג), כתפארת אדם לשבת בית. שעקר הכבוד והתפארת של כל אדם הוא בביתו, כי הבית הוא בחינת מלכות, בחינת בית מלכות, כי חלק המלכות שיש לכל אחד הוא בביתו, בחינת אסתר א), שרר בביתו. ומלכות הוא בחינת כבוד, בחינת מלך הכבוד. וזה בחינת תהלים מה), כל כבודה בת מלך פנימה. שעקר בחינת כבוד המלכות הוא בפנים בבית. ועל-כן נקראת הגדלה וההתנשאות בשם בית, כמו שכתוב, ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים. ודרשו רבותינו ז"ל, בתי כהנה ובתי מלכות. כי בית הוא בחינת כבוד, בחינת מלכות כנ"ל ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, ביתו זו אשתו. כי הבית הוא בבחינת חוה אשה שהוא בחינת הכבוד, שהוא אם כל חי ששם מלבשין כל הנפשות כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן קבוץ הנפשות, דהינו משפחה נקרא בשם בית, כי נקראין בית אב. וכמו שכתוב, בית ישראל בית אהרן וכו'. כי כל הנפשות מלבשין בהבית שהוא בחינת כבוד אם כל חי כנ"ל ומחמת שהנפש מלבש בהבית, שהוא בחינת כבוד כנ"ל, על-כן צריך הבית שמירה גדולה, כי צריכין לשמר מאד את הנפש המלבשת בהכבוד כנ"ל. והעקר שצריכין לראות שיהיה פנים להכבוד שלא יינקו ממנו העזי פנים שהם בחינת כלבים עזי נפש, שהם המנהיגים והמושלים של שקר:
וזה בחינת מזוזה, כי על-ידי המזוזה שקובעין להבית, על-ידי-זה ממשיכין בחינת פנים להבית שהוא בחינת כבוד, כי המזוזה הוא שתי פרשיות של קריאת שמע. וזה ידוע שעקר המשכת המחין והדעת הוא על-ידי קריאת שמע, כמבאר בכונות. ועקר הפנים הוא המח והדעת בבחינת חכמת אדם תאיר פניו וכמבאר במאמר הנ"ל. שעקר שלמות הכבוד כשהכבוד הוא אצל המביני מדע שאז יש להכבוד פנים דקדשה, כי עקר הפנים הוא הדעת כנ"ל ועל-כן צריך לבנות את הבית בחכמה, כמו שכתוב משלי כד), בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו. כי צריך להמשיך המחין שהם חכמה בינה ודעת להבית ולכל חדריו כדי שיהיה להבית שהוא בחינת כבוד פנים כנ"ל כדי שיהיה נשמר הנפשות שבתוכו. וזה נעשה על-ידי המזוזה, שהיא שתי פרשיות של קריאת שמע שהם בחינת מחין כנ"ל. ועל-כן המזוזה הוא שמירה, כי על-ידי המשכת הפנים להכבוד, שהוא בחינת בית, על-ידי-זה נשמר הנפש שבתוכו וכנ"ל:
ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, כל העוסק בבנין מתמסכן. ואיתא בדברי רבנו ז"ל שהוא גם לשון סכנה, כי בודאי יש סכנה גדולה כשבונין בית שהוא בחינת כבוד, כי אולי בא הכבוד בשביל הסתלקות הנפש חס ושלום, שמסתלקת על-ידי הכבוד כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל ועל-כן צריכין לזהר מאד לבנות הבית בחכמה לשם ה' כדי להמשיך פנים להכבוד כדי שיהיה כבוד ה' מלא את הבית הנבנה לשם ה' ואז, אדרבה, זוכין לקבל נפשות על-ידי הבית בבחינת תהלים קכח) אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים וכו', כי שם מלבשין כל הנפשות כנ"ל:
ועל-כן קביעת המזוזה אצל הפתח, כי הפתח הוא פני הבית, כמו שפרש רש"י שהפתח נקרא פנים. וכמו שמבאר בגמרא לענין קביעת מעשר שאינו נקבע עד שיראה פני הבית, דהינו הפתח דיקא, כי עקר המשכת הכבוד להבית הוא על-ידי הפתח בבחינת תהלים כד) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וכו'. וזה שבקש דוד המלך עליו השלום, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה וכו' תהלים קיח). כי כל זמן שאין ממשיכין בחינת פנים לפתח הבית, שהוא בחינת כבוד, אזי המלכות נקרא צדק, כמבאר במאמר הנ"ל. ואזי יש יניקה להחיצונים, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן אז השער סגור כדי שלא יינקו החיצונים העזי פנים מן הכבוד, בבחינת השער הזה יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, כי בששת ימי המעשה שאז יש להחיצונים יניקה, אז השער סגור בבחינת ויריחו סגרת ומסגרת וכו', כמובא. אבל ביום השבת וראש חדש וכיוצא שאז נמשכין מחין להמלכות בחינת פנים, בחינת ואנפאה נהירין בנהירו עלאה, אז נפתח השער בבחינת וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ועל-כן בקש דוד המלך, עליו השלום, פתחו לי שערי צדק, שיפתחו לו שערי הקדשה הנקראין שערי צדק כל זמן שלא נמשכו המחין להכבוד כנ"ל שאז הם סגורים כנ"ל. ודוד בקש שיפתחו לו השערים, כי אבא בם אודה יה, כי יה הם המחין כידוע. וזהו, זה השער לה' צדיקים יבאו בו. 'צדיקים' דיקא, כי עקר תקון המלכות הוא על-ידי צדקה שעל-ידי-זה עושין מצדק צדקה, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו, צדיקים יבאו בו, כי צדיק נקרא מי שנותן צדקה, בחינת צדיק חונן ונותן, והם דיקא, הינו הצדיקים הנותנין צדקה יכולים לכנס להשערים בחינת צדיקים יבאו בו, כי הם עושין מצדק צדקה שעל ידה נפתח השער כמו בשבת כנ"ל. וזה בחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים. כי לפני הצדיק, דהינו הבעל צדקה נפתח השער כנ"ל. וזהו 'שומר אמנים', כי עקר השמירה של פתח הבית הוא על-ידי אמונת ישראל, שהוא המזוזה, שהיא פרשיות היחוד, שזה עקר השמירה, כי על-ידי-זה ממשיכים הפנים להכבוד כנ"ל. ואז המלכות בבחינת צדקה כנ"ל. ועל-כן עקר כונת בנין הבית צריך בשביל להכניס בו עניים הגונים. ושיהיה שם קבוץ חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. יהי ביתך בית ועד לחכמים, כי על-ידי-זה הכבוד בשלמות ואז יש פנים להכבוד ואז הבית שהוא בחינת כבוד הוא בית דקדשה, כי על-ידי שביתו פתוח לרוחה ועניים בני ביתו, דהינו צדקה, על-ידי-זה מעלה את הכבוד בחינת בית מצדק לצדקה ואז דיקא יכולין לכנס לתוך הבית, כי אז הפתח דקדשה פתוח כנ"ל. וזה שנסמך יחד ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו, הינו על-ידי צדקה על-ידי-זה זה דור דרשו מבקשי פניך וכו'. כי על-ידי-זה זוכין לפנים כנ"ל, כי על-ידי צדקה מעלה את המלכות בחינת כבוד וממשיך פנים, דהינו מחין להכבוד, כי צדקה הוא בחינת מחין, כמובא במקום אחר. ועל-ידי-זה דיקא שאו שערים ראשיכם וכו' ויבא מלך הכבוד, כי אז דיקא נפתח הפתח, כי נכנס בו כבוד דקדשה בחינת ויבא מלך הכבוד כנ"ל. וזהו בחינת יהי ביתך בית ועד לחכמים כנ"ל, כי על-ידי החכמים נמשך פנים להכבוד. כי עקר הפנים הוא החכמה והמחין כנ"ל:
אבל כשבונה הבית חס ושלום, בשביל גסות הרוח, בשביל כבוד עצמו כדי להראות כבודו ולהשתרר על עם דל בחנם, שזהו בחינת משלי טו) בית גאים יסח ה', שזהו בחינת הבית והגדלה של המנהיגים של שקר הבונים חרבות למו, ועל זה נאמר, הוי בנה ביתו בלא צדק. כי כשאין להכבוד פנים והכבוד שהוא בחינת בית הוא אצל המנהיגים של שקר ויש להם בתים גדולים בשביל כבוד עצמם אזי המלכות בבחינת צדק ואז יש להסטרא אחרא יניקה חס ושלום, ואז כשנמשכה היניקה להם מבחינת צדק אז נפגם גם בחינת הצדק ואזי נקרא ביתם בנה ביתו בלא צדק, כי שם צדק הוא הקדשה רק שמרמז שהקדשה מצמצמת מאד ונסתלקו המחין והפנים מן הכבוד עד שהם יכולים לינק חס ושלום, ותכף כשהם יונקים בודאי אצלם נפגם גם בחינת הצדק בבחינת במקום הצדק שמה הרשע. וזה בחינת הוי בנה ביתו בלא צדק ברעהו יעבד חנם ברעהו יעבד חנם, זה בחינת מנהיגים של שקר המשתררים על עם דל בחנם. ומשתמשין בבני ישראל ועובדים בהם בחנם, כי לא קבלו מהם שום טובה נצחית. והם משתררים על עם דל בחנם בחינת ברעהו יעבד חנם ועל-כן נקרא ביתם בחינת בנה ביתו בלא צדק, כי אצלם נפגם הכבוד ואין לו פנים וכו' כנ"ל:
וזה בחינת שם שד"י שכותבין על המזוזה, כי שם שד"י הוא בחינת צדיק כידוע. זה בחינת צדיק חונן ונותן, בחינת בעל צדקה שממשיך הברכה בבחינת והריקתי לכם ברכה עד בלי די, שזהו בחינת שד"י, בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. ששם שדי משפיע ברכה וחיים ורחמים עד בלי די. ועל-ידי-זה, על-ידי בחינת צדקה, בחינת שד"י, על-ידי-זה עקר עלית הכבוד שהוא בבחינת בית כנ"ל. ועל-ידי-זה נשמר הנפש המלבש בהכבוד כנ"ל:
וזהו בחינת וכתבתם על מזוזות ביתך וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל, זז מות, זה בחינת צדקה תציל ממות, כמבאר במאמר הנ"ל. כי המזוזה הוא בחינת מחין, בחינת צדקה שמעלין המלכות מצדק לצדקה שעל-ידי-זה זז מות, בחינת צדקה תציל ממות, בחינת למען ירבו ימיכם וימי בניכם הנאמר במזוזה, כי ימיו וימי בניו, הינו הנפשות התלויים בו נמשך להם חיים ואריכות ימים על-ידי המזוזה, שהוא בחינת המשכת הפנים להכבוד, שהוא בחינת בית, שעל-ידי-זה נשמרים הנפשות המלבשים בהכבוד כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל מקרא נדרש לפניו על פסוק למען ירבו וכו'. כי המשכת החיים הוא על-ידי בחינת הפנים שהוא החכמה כנ"ל. בבחינת קהלת ז) החכמה תחיה וכו':
וזה שנזכר במזוזה, ואכלת ושבעת. זה בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת שבירת תאות אכילה, בחינת בשדך לבהמתך. שתשדד הבהמיות שלך, כמבאר בדברי רבנו ז"ל על פסוק זה, עין שם. כי על-ידי שבירת תאות אכילה מעלין הכבוד מהעזי פנים וממשיכין פנים להכבוד, שזה בחינת מזוזה כנ"ל:
וזה בחינת שמע והיה אם שמוע הכתובין במזוזה, זה בחינת שתי הידים יראה ואהבה שעל ידם הולדת הנפש וגדול הנפש, כי שמע בחינת אהבה, בחינת ואהבת את ה' אלקיך. והיה אם שמוע הוא בחינת יראה, כמו שכתוב שם, השמרו לכם. שהוא בחינת יראה. כי על-ידי יראה ואהבה עקר הולדה וגדול הנפש המלבשת בהכבוד שהוא בחינת בית שנשמר על-ידי המזוזה כנ"ל: