ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כלאים
Reading settings
וזה בחינת אסור כלאים של הצמחים כגון כלאי אילן וכלאי זרעים וכלאי הכרם, כי עקר תקון של כל הצמחים הוא כשעולין כל כחותם ונכללין בתוך התפלה בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה כנ"ל. ועל-כן אסור לזרען או לנטען כלאים שלא לערב הכחות למטה יחד, כי כשמערב שני מיני זרעים או מרכיב אילן מין בשאינו מינו אזי אי אפשר להם עוד לעלות ולכלל בהשרש בבחינת דבר ה' שהוא בתפלה, כי אף-על-פי שלמעלה בהשרש הכל אחד אף-על-פי-כן כשנמשכין הכחות למטה נמשך הכח של כל מין דשא ואילן למינו דיקא, כי כל מין ומין משנה מחברו ב"מראה, "טעם, "ריח ראשי תבות מט"ר, כמבאר בהתורה הנ"ל. כי זהו באמת נפלאות תמים דעים שכחות משנות נמשכין משרש אחד שכולל כל הכחות של כל המינים כלם וכשנמשכין למטה בהכרח שיהיה כל מין ומין בפני עצמו ושלא לערבם כלאים חס ושלום, כי למטה יש אחיזת עץ הדעת טוב ורע שמשם אחיזת זהמת הנחש וצריך כל מין ומין ברור בפני עצמו לפי מקומו וכחו וחיותו ואי אפשר לבררו כי אם במקומו כשאין בו תערובות מין אחר, כי אין לך דבר שאין בו תערובות מין אחר, כי אין לך דבר שאין לו מקום שנמשך מתחלת הצמצום שמשם שרש המקום של כל העולם כידוע ומשם המקום של כל דבר שבעולם ואי אפשר לברר שום דבר כי אם במקומו המיחד לו, אבל כשמערב שני מינים יחד מתגבר אחיזת הזהמא שנאחז בתערבת דיקא ואז אי אפשר לברר ואי אפשר להעלות הכח של המינים לשרשו לדבר ה' שהוא התפלה כי נתבלבל הדרך, כי אינו יכול לעלות כל אחד בדרך שבא ונמשך לזה העולם ועכשו כשנתערב זה הצמח במין אחר נתערבב הדרך שלהם ואי אפשר להם לעלות לשרשם לדבר ה' וזה פגם גדול מאד, כי עקר התקון להעלות כל שיח השדה לשרשו לדבר ה' שזה עקר שלמות התפלה בחינת התנוצצות משיח וכו' כנ"ל:
וזה בחינת באחד בתשרי ראש השנה לשנים לנטיעה ולירקות לשמטין וליובלות, כי באחד בתשרי שהוא ראש השנה אז התפלה בבחינה הנ"ל, בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה שכל כחות השדה חוזרין ונותנין כחם לתוך התפלה כנ"ל שזה עקר תקונם כנ"ל. ועל-כן אז הוא ראש השנה של כל הנטיעות והירקות, כי אז עקר תקונם כנ"ל. וזהו לשמטין וליובלות, כי זה עקר קדשת שמטה ויובל שהם שבת לה' שכל קדשתם הוא בענין הצמחים, כמו שכתוב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר וכו'. והכל כדי לגלות כי לה' הארץ, כי אז הוא שבת לה' שאז עלית של כל הכחות של כל שיח השדה שעולים ונכללים בשרשן כמו בשבת בראשית שאז עלית כל העולמות להכלל בשרשן כידוע. וכמו שפרש רש"י, כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשמטה וכו'. ועל-כן אז הכל הפקר, כי כל השנוי רשיות הוא למטה שכל אחד חלוק מחברו, אבל למעלה בשרש הכל אחד וזה בחינת יובל שאז עקר העליה של כל הדברים לשרשן בחינת בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו, כי יוב"ל ראשי תבות "ויצא "יצחק "לשוח "בשדה, כמבאר בהתורה הנ"ל. שכל הכחות של כל שיח השדה עולין ונכללין כחם בתוך התפלה שזה עקר תקון העולמות, כי זה בחינת התנוצצות משיח וכו'. ועל-ידי-זה זוכין שיהיה לו ממשלה על המלאכים ותתקים ממשלתו וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה זוכין לבחינת ראש השנה שאי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי שאוחזין בכסא הכבוד שעל-ידי-זה זוכין להיות בבחינת מקומו של עולם ששם יש מקום לכל אחד ועל-ידי-זה דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וכל זה זוכין על-ידי בחינת ויצא יצחק לשוח בשדה הנ"ל שהוא בחינת יוב"ל. ועל-כן ביובל אז הוא חרות גדול והכל חוזר ועולה לשרשו והכל נתתקן אז על-ידי שלמות התפלה שנכללת ונשלמת אז בבחינה הנ"ל, דהינו על-ידי כל שיח השדה כנ"ל. ומחמת שבראש השנה התפלה בבחינה הנ"ל על-כן אז הוא ראש השנה לשמטין וליובלות, כי כל קדשתם בבחינת שיח השדה, הינו בחינת ויצא יצחק לשוח בשדה, שזהו בחינת ראש השנה כנ"ל. ועל-כן גם יובל נקרא ראש השנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, איזהו שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש? הוי אומר זה יובל. כי ראש השנה ויובל הם בחינה אחת, הינו כנ"ל: