ליקוטי הלכות · חושן משפט א · דינים ג

על פי המאמר "תהמת יכסימו" בלקוטי הראשון סימן ט, עין שם מה שנתבאר על פסוק "צהר תעשה לתבה וכו'". והכלל כשהאדם עומד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקלפות ומסבבין אותו ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל וכו' ובאמת יש פתחים הרבה בתוך החשך לצאת משם וכו', אבל האדם הוא עור ואין יודע למצא הפתח. ועל ידי אמת זוכה למצא הפתח, כי עקר אור המאיר הוא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "ה' אורי וישעי". ועל ידי השקר הוא מסלק את הקדוש ברוך הוא וכו', אבל על ידי אמת הקדוש ברוך הוא שוכן עמו וכו' וכשהקדוש ברוך הוא עמו הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפלתו, כמו שכתוב: "ה' אורי". וזה פרוש, "צהר תעשה לתבה וכו'". והכל לפי גדל האמת וכו' ואז, "ופתח התבה בצדה תשים". הינו התבה היוצאת באמת, היא תשים לך פתח בחשך שאתה נצוד בו וכו'. ועל ידי שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב, על ידי זה הוא מתקן תחתים שנים ושלשים, הינו עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם השכל וכו', עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת שלשה דינים, כי עקר תקון המשפט צדק הוא אמת, כי אי אפשר לברר המשפט כי אם על ידי אמת, כי כששני הבעלי דינים באים לדון ומכחישים זה את זה על עסק ממונם. זה בחינת התגברות החשך מאד, כי השקר הוא חשך, ובפרט שעקר הכחשתם הוא בשביל הממון. נמצא, שנפלו לתאות ממון עד שרוצה אחד לעשק ולגזל את חברו, שזהו עקר תאות ממון. ותאות ממון הוא בחינת חשך, בחינת במחשכים הושיבני וכו' (איכה ג), כמבאר היטב במאמר "צוית צדק" וכו', עין שם (סימן כג) שתאות ממון הוא חשך גדול מאד בחינת אנפין חשוכין עבודה זרה כלולה מכל השבעין אמות. נמצא, שכל מיני חשך שהוא הסטרא אחרא והעבודה זרה כל השבעים אנפין חשוכין כלם כלולים בתאות ממון שהוא בחינת שקר, כמו שמבאר שם. ועל כן הדין היושב לדון כאלו גיהנם פתוחה תחתיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי מתגבר אז תקף החשך שהוא בחינת חשכה של גיהנם ששם עקר החשך וצלמות מאחר שאחד רוצה לגזל חברו ממון, שזהו בחינת חטא דור המבול שנגזר דינם על הגזל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן באמת קשה מאד מאד לברר משפט צדק. ועל כן אי אפשר לדין לברר המשפט כי אם על ידי אמת, כי העקר הוא האמת, דהינו שיסתכל הדין רק על האמת. ולא יהיה בלבו שום צד פניה והטיה, חס ושלום, לשום צד מהצדדים ויהיו שניהם שוין בעיניו ויסתכל בעין האמת לאמתו. ואז על ידי גדל האמת של הדין ואמת הוא אור ה' יתברך בעצמו. ואז יתקים (תהלים פב), "אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפט". ואז יאיר עיניו ה' יתברך שהוא עצם האמת, שהוא אור המאיר. ועל ידי זה יזכה הדין לברר המשפט צדק מתוך גדל החשך ולהנצל מן הגיהנם שהוא החשך הגדול אשר סבבוהו על ידי השקר של חשכת תאות ממון כנ"ל, כי אי אפשר להנצל מכל זה כי אם על ידי אמת שהוא אור ה' יתברך בעצמו בחינת אלקים נצב בעדת אל כנ"ל, כי בלא אמת אי אפשר לברר שום משפט, כי יש הרבה חלוקים עצמו מספר. והם כהררים התלויים בשערה. וגם יש דין מרמה ואי אפשר לדין שלא יכשל בדבר המשפט כי אם על ידי אמת שהוא אור ה' יתברך, שהוא מאיר עיניו וזוכה לשפט צדק. וזהו בחינת גדל האסור של שחד, "כי השחד יעור וכו'" (שמות כו) 'יעור' דיקא, הינו בחינת החשך הגדול הנ"ל שמתגבר ביותר על ידי תאות ממון, דהינו שחד שאז אי אפשר בשום אפן לשפט צדק. ועל כן אסור לקח שחד אפלו לשפט צדק לזכות את הזכאי וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אי אפשר בשום אפן לשפט צדק כשלוקח שחד ואזי אין בו אמת, כי מתגבר החשך מאד וכו' כנ"ל, כי אי אפשר לצאת מן החשך הגדול הזה כי אם על ידי האמת שיהיה להדין אמת גדול ויסתכל רק על האמת בלי שום שקר ובלי שום ערמימיות כלל. וזה בחינת אנשי אמת שנא בצע שמזהרים הדינים על זה ביותר, כי אמת ושונא בצע הם בחינת אמת, כי תאות ממון הוא בחינת חשך, בחינת שקר, כמבאר במאמר "צוית צדק" הנ"ל. נמצא, שעקר תקון המשפט של הדינים הוא אמת. ועל כן צריכין להיות שלשה דינים, כי על ידי אמת, שעל ידי זה זוכין לתפלה, על ידי זה זוכין לקים כל השלשה עולמות שהם, עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים, שהם בחינת תחתים שנים ושלשים תעשה כנ"ל. וזה בחינת שלשה דינים שהם בחינת שלשה קוי אמת, בחינת שלשה תפלות ביום, שהם מקימין כל השלשה עולמות כנ"ל, כי עקר קיום כל העולמות הוא אמת שהוא בחינת השלשה דינים שעקר אזהרתם הוא אמת כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת י), כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, הינו כנ"ל, כי על ידי דין אמת לאמתו, שמסתכל רק על האמת לאמתו, על ידי זה מקים כל מעשה בראשית, שהם כלליות השלשה עולמות הנ"ל. והרי הוא שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא, שמשפט אמת הוא בחינת תקון התפלה. שעקר תקונה על ידי אמת כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח? לומר לך, שתשים דינים אצל המזבח. כי המזבח ששם מקריבין קרבנות זה בחינת תפלה שמכפרת כמו קרבנות, כמו שכתוב (ישעיה נו), "ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'". ועל כן צריכין הדינים לישב אצל המזבח, כי עקר תקון התפלה שהוא בחינת קרבנות הוא על ידי אמת, שהוא בחינת דיני אמת כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן עקר הדינים הם ממחין וסמוכין בארץ ישראל דיקא, כי עקר תקון התפלה הוא בארץ ישראל, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. כי שם בארץ ישראל עקר האמת שהוא תקון התפלה בחינת צהר תעשה לתבה הנ"ל שמאיר ומציל מן מימי המבול שהם החשך המסבב, חס ושלום, כי ארץ ישראל היא ארץ לא גשמה ביום זעם (יחזקאל כב), כי בארץ ישראל לא היה המבול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי שם עקר האמת שהוא בחינת יעקב, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "ואכלתם אכול ושבוע" (סימן מז), עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שאין הדינים נזקקין כי אם לשוה פרוטה, כי איתא שם במאמר הנ"ל על דברי רבותינו זכרונם לברכה, אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. שפרוטה הוא בחינת מלאך דפריטא שפותיו, בחינת אמונה תפלה וכו', עין שם. ועל כן עקר שעור גזלה הוא שוה פרוטה, כי צריכין לעשות משא ומתן באמונה. 'באמונה' דיקא, דהינו שיזהר מאד שלא יגזל את חברו, כי עקר האמונה תלויה בממון, דהינו כשמשברין תאות ממון זה עקר האמונה בשלמות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה שם במאמר "צוית צדק עדתיך ואמונה מאד". ואמונה הוא בחינת תפלה, בחינת פרוטה הנ"ל. ועל כן שעור גזלה שהוא תאות ממון, פגם האמונה, הוא שוה פרוטה. ועל כן עקר ישיבת הדינים הוא בשביל שוה פרוטה, כי ישיבת הדינים הוא בשביל לברר המשפט אמת שהוא בחינת תקון התפלה, שהיא בחינת אמונה כנ"ל כדי להוציא הפרוטה, שהוא בחינת אמונה תפלה מיד עושקו שרוצה לפגם באמונה על ידי תאות ממון כנ"ל. ועל כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הצדקה הוא בחינת שבירת תאות ממון, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל, להמשיך השגחה שלמה וכו' (סימן יג). וכשמשברין תאות ממון אזי נשלם האמונה כנ"ל, שזהו עקר תקון התפלה שהוא בחינת אמונה כנ"ל. ועל כן שעור צדקה הוא גם כן פרוטה בחינת פרוטה הנ"ל, שהוא בחינת אמונה תפלה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שני עדים שיש להם נאמנות והם מבררין האמת מי משני הבעלי דינים טוען אמת, כמו שכתוב (דברים יט), "על פי שנים עדים יקום דבר". וזה בחינת סוד העבור שנמסר לבית דין לעבר שנים ולקבע חדשים והם מעברין את אדר ומוסיפין חדש על השנים עשר חדשים, ונעשית השנה לפעמים בת שלש עשרה חדש כדי להשוות שנות החמה עם חדשי הלבנה כדי שיהיו השלש רגלים בזמנן, כמו שכתוב: "שמור את חדש האביב וכו'" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי מבאר במאמר "תהמת יכסימו" הנ"ל שהאמת הוא עקר תקון התפלה, שעל ידי זה רואין הפתחים לצאת מתוך החשך הגדול והקלפות המסבבין את האדם בשעת התפלה. שאי אפשר להתפלל מחמת זה. ואין תקנה לזה כי אם על ידי האמת, שצריך האדם להתחזק ולהתאמץ בכל עז להוציא הדבור מפיו באמת באיזה בחינה שהוא אפלו אם אינו יכול להתפלל כלל, על כל פנים יאמר הדבור מפיו באמת בפשיטות גמור רק שיהיה באמת ואזי הדבור האמת יאיר לו לצאת מתוך החשך ויוכל להתפלל היטב וכו', כמו שמבאר שם. ואיתא שם שהאמת יש בו שני בחינות כי יש שדבורם הוא אמת גמור לאמתו. ואז אמירתם הוא בחינת אבן טוב שמאיר בעצמו וכו' ויש שאמירתם הוא אמת, אבל אינו אמת ברור כל כך. ואזי דבורם הוא בחינת חלון, דהינו שאחר יכול להאיר בו, כי החלוק שבין אבן טוב לחלון הוא, כי החלון אין לו אור בעצמו אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור אין מאיר, אבל אבן טוב אפלו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו. כן יש בני אדם שדבורם האמת הוא בחינת חלון ואין כח להאיר להם בעצמם, רק יכולים לקבל האור. ויש שדבורם האמת נעשה אבן טוב ומאיר בעצמו וכו', עין שם במאמר הנ"ל. ובסימן קיב ששם כפול גם כן ענין זה על פסוק "צהר תעשה לתבה" בתוספת באור קצת. והכל לפי גדל האמת וכו'. כי עקר השתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת וכו'. וצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור והצדיק יודע לכון השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השיך, כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת משה משיח וכו' ומשיח הוא כלול כל התפלות וכו', כי יש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות. וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפלתו. וכל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות. והמזל מאיר למטה. ומגדל הצמח וכו'. וזה בחינת קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וקשה זווגו וכו', כי הים סוף נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטים וכו'. וזה פרוש "שמרו עדתיו וחק נתן למו". 'עדות' זה תפלה, כמו שכתוב (תהלים קיב), "שבטי יה עדות וכו' להודות לשם ה' וכו'". כי בתפלה אנו מעידין על אחדותו. וכפי התפלה כן זוכה לפרנסה ולמצא זווגו וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת סוד העבור. שמעברין את השנה כדי להשוות הלבנה עם החמה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה כדי שיהיה אור הלבנה כאור החמה, כי עקר אור המאיר של החמה ולבנה שהם נתנו להאיר על הארץ, כמו שכתוב (בראשית א), "והיו למאורת ולאתת ולמועדים וכו'" עקר האור שלהם הוא אמת. שהוא עקר אור המאיר כנ"ל ועל כן הם שני מאורות, חמה ולבנה. זה בחינת שני בחינות הנ"ל. שהם בחינת אבן טוב וחלון, כי אבן טוב מאיר בעצמו וחלון אין מאיר בעצמו רק מקבל האור מאחר, שזהו בחינת חמה ולבנה, שהם בחינת אספקלריא דנהרא מגרמא שהיא החמה, שהיא מאירה בעצמה בחינת אבן טוב הנ"ל. ולבנה היא בחינת אספקלריא דלא נהרא מגרמא כלום כי אם מה שמקבלת מהשמש, שזהו בחינת חלון שאינו מאיר בעצמו כי אם מה שמקבל מאחר כנ"ל. וזה בחינת סוד מעוט הירח שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא והקלפות והיצר הרע. ומשם משתלשלין ובאין כל החטאים וכל הפגמים שבאין על ידי היצר הרע שנאחז משם. ועקר עבודתנו כל ימי עולם לתקן זאת, לתקן פגימת הלבנה שלא יהיה בה שום מעוט. ויהיה אור הלבנה כאור החמה כידוע. כי חמה ולבנה שוים נבראו, כמו שכתוב (בראשית א), "את שני המארת הגדלים". אך מחמת קטרוג הלבנה שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, על כן נתמעטה, כי באמת עקר הבריאה היה רק בשביל האמת, כמו שכתוב (שם), "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, ברא' אלקים' את' סופי תבות אמת. שבו נחתמו שמים וארץ, כי הקדוש ברוך הוא עצם האמת וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. ועקר השתוקקותו של ה' יתברך הוא רק אמת. וכל הבריאה כלה מראש ועד סוף היתה רק בשביל זה כדי לגלות האמת, כמו שאיתא בזהר הקדוש שהבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה, שזהו בחינת אמת, דהינו שבשביל זה ברא ה' יתברך את כל הבריאה כדי שיכירו וידעו אמתת אלקותו וממשלתו וגדלו וכו'. והנה עקר התכלית הוא שיגיעו לתכלית האמת לאמתו, דהינו שנכיר ונדע אמתתו כמו שהוא באמת, כי ה' יתברך עצם האמת, כביכול, כמו שכתוב (ירמיה י), "וה' אלקים אמת". כן נזכה אנחנו גם בזה העולם השפל לידע אמתת אלקותו כמו שהוא באמת. וזה בחינת שני המארת הגדלים שבתחלה רצה שיהיו שניהם גדולים, דהינו שהאור האמת המלבש בזה העולם שהוא בחינת מלכות, בחינת לבנה, יהיה שוה לעצם אור האמת, שהוא ה' יתברך בעצמו, כביכול, שנזכה גם בעולמות לדעת אמתתו כמו שהוא באמת כנ"ל, אבל מחמת קטרוג הירח אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, כי בעולמות אי אפשר לסבל ולקבל עצם אור האמת, כי יתבטלו במציאות. על כן אמר לה ה' יתברך, לכי ומעטי את עצמך. ומעוט הירח זה בחינת חשך שנחשך אורה ונתמעט, דהינו, שכביכול, ה' יתברך צמצם אור האמת והסתיר והצפין והלביש אור האמת ומעטו באפן שנוכל לקבלו. ומחמת שמעט וצמצם אור האמת, שזהו בחינת מעוט אור הירח, משם אחיזת כל הסטרא אחרא שהיא בחינת חשך, בחינת שקר שאחיזתה ממעוט האור הירח, הינו ממעוט וצמצום האמת שמשם עקר אחיזת השקר, שהיא הסטרא אחרא, כי בודאי אם לא היה רק עצם אור האמת בעצמו, בודאי לא היה להסטרא אחרא, שהוא השקר, שום אחיזה, כי מאחר שהיו הכל יודעין עצם האמת. איך היה אפשר לחפות האמת ולהפך האמת לשקר, כי בודאי מי שיודע האמת לאמתו אי אפשר להטעותו בשום שקר שבעולם. אך מאחר שנתמעט ונתצמצם האמת אף על פי שעדין הוא אמת גמור, עם כל זה מאחר שנתמעט ונתחפה ונתכסה האמת בכמה צמצומים ולבושים, על ידי זה משתלשל אחיזתם, כי מאחר שאין יודעין עצם האמת רק שרואין האמת מרחוק דרך כמה חלונות ולבושין אף על פי שיודעין האמת לאמתו, עם כל זה כבר יש להם אחיזה ויכולין להטעות ולחפות האמת בשקר ולהפך דברי אלקים חיים, להפך השקר לאמת, חס ושלום, ועל כן עקר עבודתנו ויגיעתנו הוא למלאות פגימת הלבנה, הינו לברר האמת מן השקר:

Copy passage with reference

ועל כן עקר העצה והתקנה בכלליות העבודה שאנו צריכין בזה העולם. העקר הוא רק אמת שאנו צריכין לבלי להטעות עצמנו חלילה, רק להסתכל בכל דבר על האמת לאמתו ולהשתדל בתפלה אפלו אם אינו יכול להתפלל כלל, על כל פנים יראה שיוציא הדבור מפיו באמת לפי מדרגתו. ואף על פי שעדין אין האמת ברור וזך, עם כל זה מאחר שהוא חפץ באמת ומושך עצמו רק אל האמת ומכריח עצמו לדבר דבור אמת, על כן זה הדבור האמת, אף על פי שאינו עצם האמת בחינת אבן טוב, אף על פי כן האמת הוא בחינת חלון. ויוכל אחר להאיר בו, דהינו הצדיקי האמת שכלולים מכל התפלות ישראל. ואליהם אנו מקשרים כל תפלותינו, כי הצדיקים אמתיים הם נגדנו בבחינת עצם האמת. והם מאירים בכל תפלות ישראל ומעלים אותם כפי האמת שבכל תפלה ותפלה של כל אחד ואחד שהוא בחינת חלון שמקבל האור מהצדיק. וכפי בהירת וצחות החלון, דהינו הדבור האמת כן הצדיק שהוא עצם האמת מאיר בו. וזה שמבאר שם במאמר הנ"ל שצריכין לקשר כל התפלות לצדיק הדור וכו', עין שם והבן היטב. כי צדיק הדור עם כלל ישראל הם בבחינת חמה ולבנה שזהו בחינת יעקב ובניו, שהם כלליות תקון התפלה, כמו שמבאר שם. כי יעקב כלול מכל השנים עשר שבטים שהם כלליות ישראל, כלליות השנים עשר שערים השנים עשר נסחאות שבתפלה והוא מברר ומעלה כל תפלה לשרשה לשער השיך לו, כי יעקב הוא בחינת עצם האמת, בחינת תתן אמת ליעקב וכו' (מיכה ז). והוא בחינת שמש, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, כמו שכתוב, "ויזרח לו השמש". וכלליות ישראל שהם בחינת שנים עשר שבטים, שנים עשר שערים, שנים עשר נסחאות התפלה, זה בחינת לבנה, בחינת חלון הנ"ל, כי הלבנה כלולה משנים עשר חדשים, כי כל השנים עשר חדשים נמנין ללבנה כמובא. שהם כנגד שנים עשר שבטים, שנים עשר נסחאות התפלה, שנים עשר שערים שבירושלים שלמטה ושלמעלה שדרך שם עולה התפלה. וזה בחינת חלון, הינו אור האמת של כלל ישראל שהוא בחינת חלון שאינו מאיר בעצמו, שזהו בחינת לבנה שמקבלת האור מהשמש כנ"ל. וזה בחינת שנים עשר חלונות של בית הכנסת שהוא בחינת וכוין פתיחן לה בעליתה (דניאל ו), בחינת תפלה שעולה דרך שנים עשר שערים. שהם שנים עשר חלונות שברקיע, שדרך שם עולה התפלה בחינת משגיח מן החלונות וכו' דאתמר בהון, "חלו נא פני אל", כמו שאיתא בתקונים כי תפלה הוא בחינת מלכות, בחינת לבנה כידוע. בחינת חלון, בחינת תפלה לעני, כי עני לית ליה מגרמיה כלום. כי אם מה שמקבל מאחר, שזהו בחינת לבנה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת תורה ותפלה ששניהן צריכין זה לזה ואין אחד בלא חברו. כי זה בחינת קריאת שמע ותפלה כי קריאת שמע הוא בחינת תורה, כי התורה זה בחינת אמת, בחינת תורת אמת, כי התורה הקדושה היא עצם האמת, כי כל מצוות התורה הם עצם האמת. למשל מצות ציצית שצונו ה' יתברך להטיל ציצית בטלית זהו עצם האמת לאמתו, אבל תפלה שהיא בחינת אתערותא דלתתא, שזהו בחינת כלליות העבודה שאנו עושין ומקימין שהכל כלול בתפלה, דהינו מה שאנו מתפללין ומבקשין מה' יתברך בזה יש כמה שנויים וגונין, כי בודאי לאו כל אחד זוכה לתכלית התפלה בשלמות, דהינו שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך בבחינת היא תהלתך והוא אלקיך (דברים י), שזהו בחינת עצם האמת, אבל ההמון עם בודאי אין זוכין לזה. וכל אחד זוכה לתפלה כפי בחינת נקדת האמת שמתגבר ומתחזק להמשיך עצמו אל האמת. וזה האמת הוא בחינת חלון שמקבל האור כנ"ל. שיש בזה כמה גונין בלי שעור כפי גדל האמת שיש בו כנ"ל. נמצא, שתורה ותפלה הם בחינת אבן טוב וחלון הנ"ל, שזהו בחינת חמה ולבנה, שהם בחינת תורה ותפלה כידוע, שהם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמובא. וזהו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה על מאמר רבה בר בר חנה ששאלו, כמה מרחקינא ממיא? הינו מתפלה בשלמות. השיב לו, תמני פרסי. וכתב שם שזהו בחינת תורה ותפלה שהם חמשה חמשי תורה ושלש תפלות ביום וכו'. ולכאורה תמוה, כי מקדם לא הזכיר שם רבנו כלל מענין תורה ששיך לתפלה, אך על פי הנ"ל מבאר היטב, כי תקון התפלה הוא על ידי אמת. ואמת הוא בחינת תורה, בחינת תורת אמת כנ"ל. וזה בחינת קריאת שמע ותפלה, בחינת סמיכות גאלה לתפלה, כי קריאת שמע הוא בחינת תורה, בחינת עצם האמת, בחינת ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו) שהוא עצם האמת. ואחר כך אנו מתפללין שהוא אתערותא דלתתא, דהינו שאנו מעוררין עצמנו ומכינים עצמנו להתפלל לפניו יתברך ולבקש על צרכינו. וזהו כפי האמת שיש אצל כל אחד ואחד. וזה האמת הוא בחינת חלון כנ"ל שצריך לקבל האור מעצם האמת שהוא בחינת תורה, בחינת קריאת שמע כנ"ל, כי זה הוא כלל גדול, שכל בחינה כלולה מכל הבחינות ויש כמה בחינות בכל בחינה ובחינה. ועל כן אף על פי שבמאמר הנ"ל מבאר שבהתפלה בעצמה יש בחינת אבן טוב וחלון, עם כל זה כלליות התפלה של ההמון עם הוא בחינת חלון כנגד צדיק הדור שהוא בחינת אבן טוב כנ"ל. וכן כלליות התפלה הוא בחינת חלון, בחינת לבנה כנגד התורה שהיא בחינת חמה, בחינת אבן טוב וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת סמיכות גאלה לתפלה, כי עקר הגאלה הוא על ידי אמת שהוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו שנקרא אמת, כמו שכתוב, "שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני וכו'". שפרש רש"י על משיח כמובא, כי עקר ביאת משיח הוא לגלות האמת בעולם, כי אז יתקים, "אמת מארץ תצמח וכו'". וכמו שכתוב (משלי יב), "שפת אמת תכון לעד". 'כוננת' לא כתיב, כי עכשו האמת בגלות גדול והאמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד ואחד אומר שאצלו האמת. ואי אפשר לברר האמת כי אם לכל חד לפום מה דמשער בלביה יכול להבין קצת האמת. ועקר האמת יתגלה על ידי משיח בחינת שפת אמת תכון וכו' וזה עקר הגאלה, כמו שכתוב (שיר השירים ד), "תבואי תשורי מראש אמנה". ואמונה תלויה באמת, כי צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה (זהר בלק קכ). נמצא, שעקר הגאלה היא על ידי אמת. ועל כן עקר ברכת הגאלה, דהינו ברכת 'גאל ישראל' מתחלת 'אמת ויציב ונכון' וכו' ומדברת רק מאמת, כי נזכר שם שמונה פעמים אמת, כי עקר הגאלה הוא אמת כנ"ל, שעל ידי זה גואלין את התפלה מן הגלות וזוכין להתפלל, כי אי אפשר לצאת מגלות החשך המתגבר בשעת התפלה כי אם על ידי אמת כנ"ל. וזה בחינת בין ה' אלקיכם לאמת ויציב לא יפסיק שכתוב, "וה' אלקים אמת". כי האמת כלול משני בחינות הנ"ל שהם בחינת אבן טוב וחלון, כי חמה ולבנה בחינת תורה ותפלה וכו' כנ"ל. ושתי בחינות אלו ה' בחינת שם מלא, בחינת ה' אלקים. שהם בחינת אור החמה והלבנה. בבחינת כי שמש ומגן ה' אלקים, כי שם הויה כביכול, זה בחינת עצם האמת המאיר בחינת ה' אורי, כמו שמבאר שם 'ואלקים' זה בחינת מעוט וצמצום האור, בחינת מלכות, בחינת לבנה כידוע. והעקר הוא למלאות פגימת הלבנה, דהינו לחבר וליחד חמה ולבנה יחד, דהינו לחבר שני השמות ה' אלקים יחד, שזהו עקר היחוד בחינת ה' אחד ושמו אחד, שם, זה בחינת אלקים מלכות כמובא. הינו כי העקר הוא לחבר שני בחינות האמת יחד, דהינו להעלות ולברר האמת המלבש בזה העולם, שזהו בחינת אור נקדת האמת שיש אצל כל אחד ואחד מישראל שהוא בחינת חלון, בחינת לבנה, בחינת מלכות, לחברו ולקשרו וליחדו בעצם אור האמת, כי באמת לאמתו הכל אחד. וזהו בחינת וה' אלקים אמת, כי זהו עקר האמת כשמחברין ומתיחדין אלו השני שמות ה' אלקים יחד, דהינו שתי בחינות האמת הנ"ל. שאז עקר שלמות האמת. ונשלם כונת הבריאה, כי עקר הבריאה היתה רק בשביל זה, כי ה' יתברך עצם האמת, כביכול, ואין לו צרך לנבראים, חס ושלום, ועקר הבריאה היתה בשביל טובתנו כדי שיתגלה האמת גם בזה העולם, כדי שנדע אמתת מציאותו יתברך גם בזה העולם. וזה עקר השלמות והתכלית כשהאמת המלבש בזה העולם מתברר ועולה ונכלל בעצם האמת ונעשה הכל אחד, כי באמת כלו חד, כי אמת הוא אחד, כמבאר במקום אחר (בדברי רבנו בסימן נא). רק שבזה העולם נתלבש ונתחפה ונתצמצם האמת בכמה לבושין. ועקר שעשועיו כשמכירין האמת גם בזה העולם השפל שבשביל זה ברא כל הבריאה, הינו כשהאמת שבזה העולם מתברר עד שיודעין גם בזה העולם האמת לאמתו, שזה עקר שלמות אור האמת בבחינת כיתרון האור מן החשך (קהלת ב) כי במקום שאין שום שקר אין שיך לומר תבת אמת, כי עקר האמת הוא במקום שיש אמת ושקר שאז שיך לומר שכך הוא האמת ולא כמו הטוען שקר, רק האמת הוא כמו שזה אומר, ועל כן עקר שלמות האמת הוא כשמבררין האמת מזה העולם שבשביל זה נברא הכל כידוע. ואז כשנתברר האמת מזה העולם על ידי עבודתנו ותפלותינו, אזי מתחברים שתי הבחינות אמת הנ"ל שהם בחינת ה' אלקים, שזהו עקר שלמות האמת. בחינת וה' אלקים אמת כנ"ל ועל כן בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק, דהינו בין ה' אלקיכם לאמת כנ"ל, כי ה' אלקיכם זהו בעצמו עקר שלמות האמת כנ"ל, כי קריאת שמע הוא בחינת אמת כנ"ל שזהו עקר הגאלה כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לתפלה בחינת סמיכת גאלה לתפלה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת שמונה פעמים 'אמת' שאומרים באמת ויציב, זה בחינת תמניא פרסי הנ"ל במאמר הנ"ל. שהם תורה ותפלה כנ"ל, דהינו חמשה חמשי תורה ושלש תפלות שהם בחינת אבן טוב וחלון כנ"ל שנכללין יחד, שזהו עקר שלמות האמת שהוא שלמות התפלה כנ"ל. וזהו בחינת התחברות אמת ואמונה, כי אמונה הוא בחינת חלון הנ"ל, בחינת לבנה אספקלריא דלא נהרא מגרמא. כי אמונה הוא רק במה שאין מבינים ויודעים האמת לאמתו, כי כשיודעין האמת אין שיך אמונה. ועקר האמונה הוא רק בבחינת חלון, בבחינת האמת השניה הנ"ל. הינו שאף על פי שאינו זוכה לדעת האמת בעצם, עם כל זה מחמת שהוא חפץ באמת, האמת לאמתו ומחמת שמשתוקק ומושך עצמו רק להאמת, על ידי זה זוכה לראות האמת מרחוק שראוי להאמין בדבר האמת, כי על ידי האמת שיש בו, על ידי זה מקבל אור מעצם האמת ונמשך לו אמונה, כי מסתכל על האמת ועל ידי זה זוכה לאמונה, דהינו להאמין בהאמת אף על פי שאינו זוכה להשיג ולראות עצם האמת והבן. וזה בחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה, כי צדק מלכותא קדישא בחינת מעוט הירח כידוע. כי היא נקראת צדק כשיש להם אחיזה בה בעת המעוט כידוע. שאז הם רוצים להתגבר על מעט האמת והצדק ולהפכו לשקר, חס ושלום, שזהו עקר עסקיהם של הסטרא אחרא לינק מן האמת המעט ולהפכו לשקר. בבחינת כל שקר שאין בו אמת בתחלתו, אינו מתקים בסופו. אבל צריך כל אחד לראות לחבר צדק באמת, דהינו שיסתכל רק על האמת וימשיך עצמו רק להאמת לאמתו. וידבר הדבור באמת. ואז כד אתחברת צדק באמת אתעבידת אמונה וזוכה לאמונה שלמה להאמין בעצם האמת שאינו זוכה להשיגו עדין. ואז על ידי האמונה השלמה הוא מקשר ונכלל בעצם האמת בבחינת התחברות אמת ואמונה כי כלו חד וכנ"ל. ועל כן אומרים אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית, כי בשחרית הוא אור יום. בחינת חמה שהוא בחינת עצם האמת, בחינת אבן טוב כנ"ל, אבל בלילה הוא בחינת מאור הקטן, בחינת לבנה, בחינת חלון שהיא בחינת אמונה שמקבלת מהאמת, בחינת אמת ואמונה, בחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת סוד העבור שאנו מצוין לעבר את השנה כדי להשוות שנים עשר חדשי הלבנה עם שנות החמה כדי למלאות פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה ועל כן הכל תלוי בבית דין דוקא, כי הבית דין הוא בחינת אמת כנ"ל, כי צריכין לשפט אמת וכו' כנ"ל. ועל כן הבית דין שהם בחינת צדיקי הדור, בחינת אמת, הם יודעין לעבר שנים ולקבע חדשים. כדי להשוות החמה עם הלבנה. שהם שני בחינות אמת הנ"ל שיהיה אור הלבנה כאור החמה, דהינו שיהיה נכלל האמת שבזה העולם שהוא בחינת חלון, בחינת לבנה, בעצם האמת, שהוא בחינת חמה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שני עדים שהם מבררין האמת, כי השני עדים הם בבחינת שני בחינות אמת הנ"ל, בחינת חמה ולבנה שהם בחינות יום ולילה, תורה ותפלה, שזהו בחינת שמים וארץ כידוע, שזהו בחינת שני עדים, בחינת העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ד). וזהו בחינת חמה ולבנה, בחינת (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה. וזהו בחינת כלליות התורה שכלולה משתי בחינות אמת הנ"ל, שזהו בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנ"ל וכלליות התורה נקרא עדות, כמו שכתוב (שמות כ) "ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך". כי העדות מבררין האמת. ועקר ברור האמת הוא כשמתחברין יחד שתי בחינות אמת הנ"ל, כי השקר אין לו אחיזה כי אם על ידי האמת השניה הנ"ל שהוא בחינת חלון כנ"ל, כי באמת ישראל לא נחשדו על השקר, כמו שכתוב (צפניה ג), "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו'". ועל כן באמת אין אנו חושדין את הבעל דין שכופר ממון חברו שרוצה לגזלו בשקר גמור, כי חזקה אין אדם מעז פניו בפני בעל חובו רק שאנו אומרים אשתמוטי הוא דקא משתמיט וסבר עד דהוי ליה זוזי ופרענא ליה או ספק מלוה ישנה יש לו עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין מודה במקצת וכופר בכל. נמצא, שאין אנו חושדין אותו בשקר גמור, רק שמורה התר לעצמו ומחפה השקר באמת שכל זה נמשך מבחינת מעוט האמת שהוא בחינת חלון שמחמת צמצום האמת נתכסה אצלו האמת כל כך עד שרוצה לחפות השקר באמת ומורה לעצמו התר וכופר ממון חברו. ועל כן אי אפשר לברר האמת לאמתו כי אם כשמאירין מעצם האמת שהוא בחינת אבן טוב לבחינת האמת שהוא בחינת חלון ומחברין ומיחדין שניהם יחד. שהוא בחינת חבור חמה ולבנה ואז נתחזק ונתברר בחינת האמת המלבש בזה העולם שהוא בחינת חלון. וכשזה האמת נתברר ונכלל בשרשו בעצם האמת אזי יתפרדו כל פעלי און, כי נופל ונתבטל השקר לגמרי, כי עקר אחיזת השקר היה רק מחלישת האמת שזה האמת בחינת חלון נחלש ונתצמצם כל כך עד שנשתלשל ממנו אחיזה אל השקר, אבל כשנתברר זה האמת ומתחבר עם עצם האמת אזי נתבטל השקר לגמרי וכנ"ל. וזה בחינת שני עדים, כי שני עדים שמעידין יחד על דבר אחד זה בחינת התחברות חמה ולבנה שהם בחינת המאור הגדול ומאור הקטן, שהם שני בחינות אמת הנ"ל, כי זהו כלל שאין שני נשמות שוות בעולם רק אחד גדול מחברו ועל כן אלו השני עדים שמעידין יחד בודאי אחד גדול מחברו, וכמו שכתוב במשנה, כיצד בודקין את העדים? מכניסין את הגדול תחלה וכו'. כי בודאי אחד גדול ואחד קטן. וגדול וקטן זה בחינת חמה ולבנה, בחינת המאור הגדול ומאור הקטן, כי זה עקר החלוק והמעלה שבין הנשמות, כי הנשמה נקראת אור, וכמו שכתוב (משלי כ), "נר ה' נשמת אדם". ועקר אור הנשמה הוא אמת, שהוא עקר אור המאיר וכל נשמה שיש לה אמת ביותר היא גדולה ביותר ומאירה ביותר. ואור הגדול נגד חברו הקטן ממנו הוא בבחינת אבן טוב לגבי חלון, כי הקטן צריך לקבל מהגדול, כי כל הנשמות מקבלים זה מזה מדרגא לדרגא. נמצא כששני אנשים מעידין יחד על דבר אחד. זה בחינת חבור שתי בחינות אמת הנ"ל. שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל. ועל ידי זה עקר ברור האמת כנ"ל, כי עקר ברור האמת הוא כשמתחבר האמת שבזה העולם בחינת חלון ונכלל בעצם האמת, שזהו בחינת שם מלא, בחינת וה' אלקים אמת. ועל כן שני עדים יש להם נאמנות לעולם ותרי כמאה, כי עקר ברור האמת על ידי חבור שתי בחינות אמת הנ"ל כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן העדים צריך שתהיה עדותן מכונת, כי אמת הוא אחד וצריך שיתחברו שניהם יחד שיהיה נכלל שתי בחינות אמת יחד, כי כלא חד, אך אף על פי כן העקר שיכונו יחד בעקר העדות, אבל אם הכחישו זה את זה בבדיקות עדותן קימת, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא, הינו כנ"ל. כי האמת שבזה העולם הוא בחינת חלון שאי אפשר שיהיה האמת ברור לגמרי אצל כל אחד ואחד. ואף על פי כן הוא אמת כל זמן ששומרין את האמת שלא יתהפך לשקר, חס ושלום, רק מסתכלין על האמת לאמתו, אזי אף על פי שאין זוכין עדין לאמת הברור לעצם האמת, אף על פי כן יכול אחר להאיר בו ויכולין לצאת על ידי זה מחשך לאור וזהו בחינת הנ"ל שאף על פי שאחד מהעדים טעה קצת בבדיקות. ולא זכה לכון האמת בעצם בתכלית, אף על פי כן מאחר שבעקר העדות הוא מכון עם חברו. על כן מאמינים לו שדבריו אמת ומקבלין עדותו, כי נכללין שתי בחינות האמת יחד ומאירין זה בזה ודוחין השקר של הבעלי דינין, כי כשמתחברין שתי בחינות האמת יחד נדחה השקר שזה בחינת שני עדים:

Copy passage with reference

וזה בחינת שבועה שמטילין על הבעל דין כדי לברר האמת כשאין עדים להעיד, כי זה שכופר בחברו בודאי לא נחשד על שקר גמור כנ"ל רק שמחפה השקר באמת ואשתמוטי הוא דקא מישתמיט וכו' כנ"ל. וכל זה הוא מחמת שנחלש ונתמעט האמת שהוא בחינת חלון מחמת שאינו מקבל מעצם האמת, שזהו עקר בחינת פגימת הלבנה כשאינה מתיחדת ומתחברת עם החמה שהוא בחינת עצם האמת וכנ"ל. ועל כן רמא רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי, כי השבועה הוא בחינת שם ה' שהוא בחינת עצם האמת, כי שבועה הוא בחינת צדיק כמובא. ועל כן השבועה הוא בנקיטת חפץ, דהינו ספר תורה שהוא בחינת עצם האמת כנ"ל. ועל כן על ידי השבועה שהוא שם ה', שהוא בחינת עצם האמת, שזהו בחינת תתן אמת ליעקב וכו' אשר נשבעת לאבותינו וכו' על כן על ידי השבועה נתגלה ונתברר האמת ונדחה השקר על ידי שמאיר עצם האמת, שהוא בחינת שבועה, לתוך בחינת האמת, שהוא בחינת חלון. ואזי נתחזק האמת שבזה העולם ונכלל בעצם האמת. ואז נדחה השקר וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת עדות ביעקב ביהוסף. שהם בחינת תרין סהדי קשוט, כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי והם בחינת שני העדות שיש לכל אחד מישראל בכל יום שמעידין על אחדותו יתברך, שהם בחינת תפלין וברית. ובשבת, שבת וברית כמובא, כי יעקב הוא בחינת תפלין שנקראין פאר, בחינת שופריה דיעקב וכן יעקב הוא בחינת שבת, כי יעקב שמר את השבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק "ויחן את פני העיר", שקבע תחומין וכו'. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, המשמר את השבת, נותנין לו נחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים. נמצא שיעקב הוא בחינת שבת ותפלין. ויוסף הוא בחינת ברית כידוע, בחינת צדיק יסוד עולם. וזה בחינת סוד העבור, כי יוסף הוא בחינת סוד העבור, כי יש שנים עשר שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', שהם בחינת שנים עשר נסחאות התפלה וכו', שזהו בחינת שנים עשר חלונות שבהם עולה התפלה דרך שנים עשר שערים וכו' וכנ"ל. וכנגד זה הם שנים עשר חדשי הלבנה שהיא בחינת תפלה, בחינת חלון, בחינת המאור הקטן, בחינת צמצום האמת וכו' כנ"ל. וחדש העבור שמוסיפין ואז השנה בת שלש עשרה חדש. זה בחינת יוסף שנחלק לשני שבטים ונתוסף שבט אחד על ידו. כנגד חדש העבור, כי עקר העבור הוא כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת חמה, שזהו בחינת חבור חמה ולבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיו שניהם אחד וכנ"ל. וזה נעשה על ידי יוסף שהוא סוד העבור שמחבר שניהם חמה ולבנה, שהם שני בחינות אמת הנ"ל, דהינו שמחבר שנים עשר שבטי יה שהם שנים עשר נסחאות התפלה וכו', שנים עשר חדשים, הוא מחברם ליעקב שהוא עצם האמת בחינת חמה כנ"ל. ועל כן נתן יעקב ליוסף דיקא שכם אחד על אחיו, שהוא הבכורה שיחלק שבטו לשנים. שזהו סוד העבור כנ"ל. וכמובא זה הפסוק במאמר הנ"ל לענין תפלה, עין שם. כי עקר התפלה וכל תקונה הוא על ידי אמת והאמת הוא בחינת יעקב ואי אפשר לקבל האמת של יעקב שהוא בחינת עצם האמת כי אם על ידי יוסף, שהוא בחינת צדיק יסוד עולם, שהוא מקבל האמת מיעקב ומאירו בכלל ישראל בסוד סמיכת גאלה לתפלה, כי גאלה ביסוד כמובא שהוא יוסף, שהוא צדיק יסוד עולם, שהוא בחינת צדיק הדור שצריכין לקשר אליו כל התפלות והוא מעלה ומברר כל תפלות ישראל על ידי אור האמת שמאיר בהם. ומחבר שנים עשר שבטים ביעקב, כי כלם כלולים ביוסף גם כן בבחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז), כי בו ביוסף כלול הכל שמש וירח ושנים עשר שבטים. ועל כן מחברן יחד וכוללם יחד, שזהו סוד העבור, שעל ידי זה נתחברין ונכללין חמה ולבנה יחד כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן אשה פסולה להעיד, כי עקר העדות הוא לברר ולהקים האמת שנפל ונשלך לארץ בבחינת ותשלך אמת ארצה וכנ"ל. ועל כן העקר לברר ולהעלות האמת שהוא בחינת חלון, בחינת לבנה, שזה בחינת אשה, שהוא בחינת מלכות, בחינת לבנה כידוע. ועל כן אין האשה יכולה להעיד, כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. ומאחר שזה האמת נפגם, שזהו בחינת מעוט הירח, שעקר הפגם מגיע לבחינת אשה יראת ה' שהיא בחינת מלכות, על כן בודאי אין האשה יכולה להגביה ולברר האמת, כי יכולה להכשל גם כן בשקר. מאחר שזה האמת נפגם עכשו על ידי השקר של הבעלי דין כנ"ל, ועל כן צריכין שני אנשים גדולים בני שלש עשרה שנה להעיד. והם בחינת יעקב ויוסף, שהם בחינת שני עדים, בחינת עדות ביעקב עדות ביהוסף כנ"ל, שהם מחברים ומיחדים חמה ולבנה שני בחינות האמת הנ"ל, שהם בחינת המאור הגדול והמאור הקטן. שזהו בחינת עד הגדול וחברו הקטן ממנו, כמו שכתוב במשנה, מכניסין את הגדול תחלה כנ"ל. ואז נכללין יחד חמה ולבנה שתי בחינות האמת הנ"ל. ונעשה אחד, כי באמת כלו חד. ואז נדחה השקר ועולה האמת וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן קדוש החדש ועבור שנים היה על ידי בית דין ועדים, כי הם מקימין האמת ומחברין חמה ולבנה כנ"ל. שזהו בחינת קדוש החדש ועבור שנים כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת פורים גדול ופורים קטן שעושין בשנת העבור, כי אין מעברין אלא אדר, כי אדר הוא בחינת אמת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה ש"א"ד"ר הוא ראשי תבות "ראש "דברך "אמת. ועל כן עקר הנס של פורים היה באדר שבו מעברין את השנה, כי סוד העבור הוא בחינת מחית זכר עמלק, כי עבור שנה שהוא חבור חמה ולבנה - שני בחינות האמת הנ"ל. ונעשה הכל אחד, כי אמת הוא אחד כנ"ל. וזה בחינת שם שלם שהוא שם ה' אלקים שנעשין אחד, בחינת ה' אחד ושמו אחד, שזהו עקר בחינת וה' אלקים אמת כנ"ל. וזהו בחינת מחית המן עמלק, כי נשבע הקדוש ברוך הוא שאין השם שלם ואין הכסא שלם. עד שימחה זכר עמלק, כי עמלק הוא זהמת הנחש בחינת שקר, כי עמלק כפר בעקר והיא פגם התפלה, והוא עקר החשך והבלבולים המתגברים בשעת התפלה. ועקר התגברותו על החלושי כח שבישראל בבחינת ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו' (דברים כה), הינו על אותן שתפלתן חלושה, שהאמת שלהם הוא בבחינת חלון ששם רוצה להתגבר, חס ושלום, להפך האמת לשקר. ומסבב בשקרים שהם המחשבות זרות והבלבולים ואינו מניח להתפלל. ועל כן עקר מפלת המן עמלק הוא על ידי תפלה, הינו כשמתגברין ומעוררין האמת על עצמו באיזה בחינה שהוא כנ"ל. שאז זוכין לראות הפתחים לצאת מן החשך מקלפת עמלק, וזוכין לצאת מאפלה לאורה, בחינת (אסתר ח) ליהודים היתה אורה, הנאמר במפלת המן עמלק. אך אי אפשר לזכות שיאיר לו מעט האמת שלו כי אם על ידי שזוכה להתקרב לצדיקי אמת שהם בחינת עצם האמת המאיר בכל נקדה ונקדה של אמת שיש בכל אחד ואחד מישראל אפלו בהפחות שבפחותים והגרוע שבגרועים. וזה שכתוב במלחמת עמלק (שמות יז), "ויאמר משה אל יהושע צא הלחם בעמלק". כי עקר מפלת עמלק הוא על ידי יהושע דיקא שהוא מסגל לכך, כמו שאיתא בזהר הקדוש. כי יהושע הוא בחינת לבנה, בחינת פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה (ב"ב עה). כי עקר אחיזת עמלק הוא ממעוט הירח שהוא פגם האמת, שהוא בחינת חלון, בחינת לבנה כנ"ל. ועל כן מפלתו על ידי יהושע שהוא בחינת לבנה, הינו בחינת תקון פגימת הלבנה שעל ידי זה נופל עמלק כשנתברר אמתת האמת שיש אצל כל אחד ואחד מישראל, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה כנ"ל, אבל אי אפשר ליהושע ללחם מלחמת עמלק, להאיר הארת האמת כי אם על ידי משה רבו שהוא בחינת חמה כנ"ל, בחינת עצם האמת. וזה שאמר הכתוב במלחמת עמלק (שם): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". ותרגומו, פרישן בצלו. כי משה בחינת עצם האמת, בחינת חמה המאיר בהתפלה, בחינת אמונה עד בא השמש, עד שהביא והמשיך אור השמש. אור עצם האמת לתוך התפלה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, שזה התקון מקבל יהושע ממשה, שעל ידי זה הוא לוחם מלחמת עמלק ומאיר האמת בכל אחד ואחד מישראל, שעל ידי זה זוכה כל אחד לראות הפתחים שבתוך החשך אפלה הגדולה שמסבב בשעת התפלה ויוצאין מאפלה לאורה ומתפללין היטב, שזהו בחינת מפלת עמלק שהוא החשך, בחינת שקר וכו' כנ"ל. ועל כן משה ויהושע העמידו החמה במלחמת עמלק ובמלחמת שלשים ואחד מלכים להורות שהם ממלאים פגימת הלבנה וממשיכים אור החמה לאור הלבנה עד שיכולים להמשיך אור החמה אפלו בלילה, כי הכל אחד חמה ולבנה ונכללים יחד וכנ"ל. נמצא, שעקר מפלת המן הוא על ידי מלוי פגימת הלבנה שהוא בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה, שזהו בחינת מלוי השם, בחינת שם שלם, שזהו בחינת סוד העבור כנ"ל. ועל כן עקר הנס של פורים היה באדר שבו מעברין את השנה כנ"ל וזה בחינת דברי שלום ואמת שזכו מרדכי ואסתר להמשיך אור האמת שהוא עקר האור בחינת ליהודים היתה אורה כנ"ל, שזהו עקר מפלת המן עמלק כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן עקר הנס היה על ידי אסתר שהיא בחינת אשה יראת ה', בחינת לבנה, בחינת מלכות כנ"ל, כי המן רצה אז דוקא להתגבר על ישראל, חס ושלום, בעת שנלקחה אסתר לבית המלך שזהו עקר פגם האמת, חס ושלום, בחינת מעוט הלבנה, כי סבר שנמשכה בחינת אסתר, בחינת לבנה וכו', בחינת האמת השניה הנ"ל לתוך הסטרא אחרא, חס ושלום. מאחר שנלקחה למשכב הערל. ואז עקר יניקת הסטרא אחרא שיניקתם משם מבחינת ירידת האמת השניה הנ"ל בין הקלפות, חס ושלום, ועל כן רצה אז להתגבר על ישראל, כי עקר התגברותו משם מפגם זה האמת שהוא בבחינת לבנה וכו' כנ"ל. ועקר כחו היה על ידי פגם הברית שהיה אז, כי נכשלו אז בנשים נכריות שהם מסטרא דשקרא, כי שמירת הברית הוא בחינת אמת, בחינת כלה זרע אמת. שהוא בחינת תקון התפלה, שהוא בחינת זווג דקדשה, בחינת התחברות אמת ואמונה, חמה ולבנה כנ"ל וכמבאר במאמר הנ"ל. שזהו בחינת קשה זווגן כקריעת ים סוף וכו'. אבל זווג שאינו בקדשה זה בחינת פגם האמת, מכל שכן וכל שכן פגם נדה, שפחה, גויה, זונה, חס ושלום, שזהו עקר בחינת השקר, כמו שאיתא בזהר הקדוש, מאן דמשקר בברית קדישא. 'משקר' דיקא, כי העכו"ם הם מבחינת השקר, כמו שכתוב (תהלים קמד), "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר". ומחמת זה שפגמו בנשים נכריות, על ידי זה גרמו שהגיע הפגם לבחינת אשה יראת ה' שהוא בחינת לבנה, בחינת מלכות, ועל ידי זה נלקחה אסתר לבית המלך וסבר המן שעל ידי זה יתגבר על ישראל, חס ושלום, כי נעשה פרוד, חס ושלום, בין אמת ואמונה, בין חמה ולבנה על ידי פגם הברית שמשם עקר אחיזת המן עמלק, חס ושלום כנ"ל. ועל כן באמת היתה אז צרה גדולה מאד מאד, אבל ה' יתברך היטיב עמנו ועשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בכל דור ודור ושלח אז מרדכי ואסתר שהם בחינת חמה ולבנה, אמת ואמונה. ולא די שלא נפגמה אסתר, חס ושלום, על ידי שנלקחה לבית המלך, אדרבא, על ידי זה הוציאה האור מן החשך, כי אחשורוש לא נגע בה כלל, כמו שאיתא בזהר הקדוש ועקר הצלתה שנצלה ממנו היה על ידי האמת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כשנכנסה אסתר לבית אחשורוש שהיה מלא גלולים היתה צועקת: אלי, אלי, למה עזבתני?! שזהו עקר התקון לצאת מן החשך כנ"ל, הינו כשמתגבר גדל החשך על איש הכשר הרוצה להתקרב לה' יתברך ובפרט בשעת התפלה. והחשך מסבב אותו מכל צד ומצדי צדדים, שזהו בחינת כניסת אסתר שהיא בחינת מלכות, בחינת נקדה הקדושה המסתרת בכל אחד ואחד מישראל שנכנסת, חס ושלום לתוך בית אחשורוש הרשע, לתוך בית מלא גלולים וטנופים שהוא בחינת עצם התגברות החשך שאינו יודע שום דרך ועצה ותחבולה להנצל מהם. ואז עקר העצה היא רק אמת שידבר הדבור באמת ויצעק לה' יתברך באמת, שזהו בחינת מה שצעקה אסתר כשנכנסה לבית מלא גלולים שהיתה צועקת, אלי, אלי, למה עזבתני?! ועל ידי זה האיר לה אור האמת שנמשך עליה מבחינת מרדכי שהוא הצדיק הדור בחינת עצם האמת, ועל ידי זה נצולה ממשכב הערל, כי לא נגע בה בגין דאח נטיר לה, דאיהו קוצא דאות ד דאחד, כמו שאיתא בתקונים, הינו עצם האמת שהוא יחוד ה' יתברך, שהוא עצם האמת, בחינת ה' אורי, שזהו בחינת קריאת שמע, בחינת ה' אחד כנ"ל. שזה שמר את אסתר. וזה שומר את כל אחד ואחד מישראל כשצועק לה' יתברך באמת אפלו אם נפל למקום שנפל, חס ושלום. אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אף על פי כן כשמאמין בה' יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בה' אחד וצועק אליו באמת 'אלי אלי למה עזבתני' ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו ורואה הפתחים ויוצא מאפלה לאורה כנ"ל. ואז לא די שאין הסטרא אחרא והחשך יכולים למנעו ולבלבל תפלתו, חס ושלום, אף גם זוכה לעשות פתח גם לאחרים להוציא גם אחרים מהחשך ולהחזירם בתשובה, כמו שמבאר שם בסימן קיב על פסוק, ופתח התבה בצדה תשים, עין שם. שזהו בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים, שזכתה אסתר על ידי האמת שלה שעל ידי זה נצולה מאחשורוש, ובררה האמת מן השקר, ולא נתרחקה מן מרדכי חס ושלום. ואדרבא, נתמלא פגימת הלבנה על ידם, על ידי מרדכי ואסתר, על ידי שבררה האמת מן השקר. עד שנתגירו רבים וכנ"ל. שזהו בחינת התחברות שתי בחינות אמת הנ"ל, בחינת אמת ואמונה, מרדכי ואסתר. שזהו בחינת שם שלם כנ"ל. ועל כן היה הנס באדר שבו מעברין השנה כנ"ל, שזהו בחינת פורים גדול ופורים קטן, בחינת את המאור הגדול ואת המאור הקטן שהם חמה ולבנה, מרדכי ואסתר שנכללו יחד ונתמלא פגימת הלבנה ונתגלה האמת בחינת דברי שלום ואמת כנ"ל ועל כן קבלו אז את התורה מחדש, כמו שכתוב (אסתר ט), "קימו וקבלו". כי התורה היא בחינת אמת כנ"ל שזהו עקר מפלת המן על ידי האמת כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהמגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה, כי המגלה היא בחינת אמתה של תורה, בחינת תורת אמת שזה עקר מפלת המן עמלק הנ"ל שהוא החשך המסבב בשעת התפלה שנופל ונתבטל על ידי האמת, שהוא עקר האור לראות הפתחים כנ"ל בחינת ליהודים היתה אורה כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן צריכין בפורים להרבות בצדקה בחינת מתנות לאביונים, כי על ידי צדקה שנותן הנותן להעני המקבל, על ידי זה ממלאין פגימת הלבנה כידוע, כי המקבל הוא בחינת חלון, בחינת אספקלריא דלא נהרא מגרמא דלית ליה מגרמה כלום. והמשפיע הצדקה הוא בחינת שמש, בחינת וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. ועל כן על ידי צדקה זוכין לאמת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב (אמת סימן טו) וכמו שכתוב (משלי יא), "וזרע צדקה שכר אמת". כי זה עקר אור האמת כשמתחברין חמה ולבנה יחד וכנ"ל, שזהו עקר בחינת פורים וכנ"ל, ועל כן צריכין להרבות בצדקה בפורים וכנ"ל: (כב) וזה בחינת שבת שהוא בחינת עדות על אחדותו יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן דבור 'לא תענה' הוא כנגד 'זכור את יום השבת', כי שבת הוא בחינת עדות, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן מסדרין לחם הפנים בשבת שהם שנים עשר חלות, שהם בחינת שנים עשר שבטים וכו' כנ"ל וכלם נכללים בשני המערכות שהם בחינת לחם משנה, בחינת משנה תורה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שזהו בחינת שני העדים שמבררין האמת כנ"ל. כי שבת הוא עצם האמת בחינת שמש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ח ע"ב), שמש בשבת צדקה. כי שבת קביעא וקימא ויום טוב ישראל הוא דמקדשי להו, הינו כי שבת הוא עצם האמת בחינת אור ה' יתברך שהוא האמת שקבוע וקים ואינו משתנה לעולם, בחינת ודברך אמת וקים לעד, אבל ימים טובים הם בבחינת חלון, בבחינת לבנה, בחינת עשה ירח למועדים שזהו תלוי בישראל שהם מקדשין חדשים ומעברין השנים. ועל כן אומרים, מקדש ישראל והזמנים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי קדשת יום טוב זה בחינת שיוצאין מגלות, כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שכוללת כל הגליות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הינו כשיוצאין מאפלה לאורה על ידי אור האמת ויכולין להתפלל כנ"ל. ועל כן הם שלש רגלים כנגד שלש תפלות ביום שתקונם על ידי האמת ועל כן עקר תקון המועדות הם על ידי הבית דין שהם בחינת אמת שמעברין שנים וקובעים חדשים וזה האמת שהוא בחינת לבנה, בחינת חלון הוא כפי קדשת ישראל שבהם תלויים קדשת המועדים, בחינת אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם במועדם וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה כד). וזהו בחינת שמש ידע מבואו, אבל ירח לא ידע מבואו, כי פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה , כי שמש שהיא עצם האמת בחינת שבת דקביעא וקימא זה האמת אינו משתנה לעולם ואין להשקר שום אחיזה בו, שזהו בחינת האמת של הצדיק האמת שהוא אמת הקים לעד ואין בו שום שנוי והוא בחינת שמש ידע מבואו, אבל ירח לא ידע מבואו, הינו זה האמת שהוא בחינת חלון, בחינת ירח. וזה האמת הוא בחינת אסתר שמסתתר ונעלם אצל כל אחד ואחד לפי בחינתו ומדרגתו ואי אפשר לדעת מבואו ודרכו של זה האמת, כי פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה, זה בחינת אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים, כי מי שרוצה באמת והולך בדרך אמת אי אפשר לידע דרכו, כי פעמים בא בארכה, פעמים בקצרה, פעמים מאריך בתפלתו, פעמים מקצר. בחינת אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים, שזהו בחינת אמת שהעקר שיכון לבו לשמים באמת והוא צריך רק לקבל אור האמת בכל פעם מצדיקי אמת שהם עצם האמת וכפי האמת שמקבל מהם כפי העת והזמן, כפי מה שצריכין להאיר בו לפי בחינתו, כן צריך לילך ולהתנהג, אבל שבת קביעא וקימא שהוא עצם האמת כנ"ל, כי משבת מקבלין כל השלש רגלים שנקראין גם כן שבת כמו שאומרים, "תחלה למקראי קדש וכו'". כי באמת הכל אחד שבת ויום טוב, חמה ולבנה וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת התוספת שבת שמוסיפין מחל על הקדש בכניסתו ויציאתו שעל ידי זה ממשיכין הקדשה של שבת לימי החל, כי גם בימי החל אנו צריכין לקדש עצמנו על ידי תורה ומצוות שהם בחינת אמת, אבל האמת של ימי החל הוא בחינת חלון וכו' כנ"ל. שצריך לקבל אור עצם האמת משבת. ועל כן צריכין להוסיף מחל על הקדש כדי להמשיך אור האמת משבת לחל כנ"ל, כי בשבת מחברים יחד זכור ושמור שהם בחינת אמת ואמונה, חמה ולבנה כידוע. ועל כן עקר זווגן של תלמידי חכמים משבת לשבת, כי עקר קדשת הזווג הוא בחינת אמת כנ"ל, בחינת חבור אמת ואמונה וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת הדלקת נרות של שבת שזהו הקדשה הראשונה של שבת, כי המצוה הראשונה בתחלת כניסת השבת הוא הדלקת הנרות שמדליקין אותו בתוספת שבת בעת שמוסיפין מחל על הקדש, כי נר של שבת זה בחינת אור האמת שהוא עקר האור המאיר ועל כן נתנה מצוה זאת לאשה, כי היא כבתה נרו של עולם, לפיכך תדליק נר לשבת, כי עקר פגם האמת הנ"ל שהוא עקר האור, הוא על ידי האשה שנתעה בשקר של הנחש ונטתה מן האמת, כי כל הסתתו היה על ידי שקר שאמר: "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן וכו'". וכן אמר לה, "לא מות תמתון וכו". ואמר, "מן העץ אכל וברא את העולם וכו'". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. נמצא, שעקר פגם שלה היה שנטתה מן האמת לשקר, ועל כן כבתה נרו של עולם, 'נרו' דיקא, כי עקר האור הוא אמת. ועל כן עקר הסתתו הוא על ידי האשה שהוא בחינת אמת השניה הנ"ל. ששם נאחזין, חס ושלום, מחמת מעוט האמת כנ"ל. ועל כן צריכה להדליק נר של שבת שעל ידי זה ממשכת אור עצם האמת שהוא בחינת קדשת שבת ומדלקת הנר בעוד יום בעת שמוסיפין מחל על הקדש. כדי להמשיך אור האמת, שהוא בחינת נר של שבת להמשיכו משבת לחל שהוא בחינת חבור חמה ולבנה שתי בחינות אמת הנ"ל שיהיה נעשה אחד שזה עקר התקון כנ"ל, שזהו בחינת רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' והא אוקימנא דאיהו אחד ושמו אחד וכו'. כי זהו עקר בחינת שבת שאז מאיר האמת ונכללת הלבנה בהחמה, שזהו בחינת שלמות האמת, בחינת תקון התפלה, בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. וזה בחינת השלש מצוות שנתנו לאשה, שהם, חלה, נדה, הדלקת הנר. שכל זה לתקן חטא אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והחטא היה פגם האמת, פגם הלבנה כנ"ל ושלשה מצוות אלו הם בחינת אור האמת, שזהו בחינת הדלקת הנר של שבת כנ"ל, וזהו בחינת חלה שהוא להניח ברכה אל ביתך על ידי החלה שנותנין לכהן שהוא איש האמת, כמו שנאמר באהרן הכהן, תורת אמת היתה בפיהו וכו'. שעל ידי זה זוכין לברכה בחינת פרנסה ומזונות שנמשך על ידי האמת שהוא תקון התפלה וכמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בחינת שמירה מנדה שהוא זהמת הנחש פגם הברית ועל ידי שנשמרת מדם נדות, שזהו בחינת תקון הברית, על ידי זה זוכין לאור האמת, כי עקר אור האמת הוא על ידי תקון הברית כנ"ל. ועל כן הצדיק זוכה לעצם האמת, כי צדיק הוא מאן דנטר ברית, שעל ידי זה זוכין לעצם האמת, שעל ידי זה נתתקן הכל וכנ"ל. אמן ואמן:

Copy passage with reference

וזה בחינת הבדלה על הנר במוצאי שבת, כי עקר ההבדלה הוא להמשיך מקדשת שבת לששת ימי החל כידוע, שזהו בחינה הנ"ל להמשיך אור מעצם האמת מבחינת אבן טוב לבחינת חלון מחמה ללבנה וכו' כנ"ל. ועל כן מבדילין על הנר, כי האמת היא בחינת אור כנ"ל וזה בחינת אבוקה להבדלה וכו', כי האבוקה היא שני נרות קלועים יחד. זהו בחינת כלליות שני בחינות האמת שנכללין ונתחברין יחד על ידי שמוסיפין מחל על הקדש בכניסתו ויציאתו כנ"ל. וזהו בחינת שני נרות שצריכין להדליק בשבת שהם כנגד זכור ושמור, כמובא, כי זכור ושמור הם שתי בחינות האמת הנ"ל, בחינת חמה ולבנה כידוע. ועל כן בנר של שבת אין נוהגין שיהיו שני הנרות קלועים יחד, אבל בהבדלה הם קלועים יחד, כי בכניסת שבת אז יתפרדו כל פעלי און ואז אין מתיראין מהחיצונים ואז אין צריכין שיהיו מחברים יחד שתי הבחינות הנ"ל, כי אף על פי שכל אחד עומד בפני עצמו, אף על פי כן הם כלולים יחד. אבל במוצאי שבת בהבדלה שמתעוררין ששת ימי החל, אז צריכין להתחבר יחד בקליעה אחת כדי לשמר האמת השניה הנ"ל מן החיצונים, כי בשעה שצריכין שמירה מהם אזי צריכין שמירה יתרה לקשר האמונה אל האמת בקשר אמיץ וחזק כדי שלא יתאחזו חס ושלום, אבל בשבת אין מתיראין מהם, כי אז האמונה חזקה וכלולה באמת אפלו כשאין קשורין ומחברין יחד. וזה הענין ידוע ומובן בכתבי האר"י זכרונו לברכה:

Copy passage with reference

ועל ידי עבור שמוסיפין על שנים עשר חדשי השנה, נעשית השנה בת שלש עשרה חדש, כי נתמלא פגימת הלבנה שהוא בחינת האמת השניה הנ"ל, שהוא בחינת חלון, בחינת שנים עשר נסחאות התפלה, שנים עשר שבטים וכו' כנ"ל, ונכלל זה האמת בעצם האמת וכו' כנ"ל, כי האמת בעצם הוא בבחינת שלש עשרה, בחינת שלש עשרה מדות של רחמים, שהם תליסר תקוני דקנא שהם בחינת אמת, כי אמת בעתיקא תליא, כמו שאיתא בזהר הקדוש. ועתיקא הוא בחינת זקן הקדוש שיש בו תליסר תקונים בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שהם בחינת ורב חסד ואמת. ועל כן זמן הגדלות הזכר שיהיה נעשה בר מצוה הוא בן שלש עשרה שנים, כי עקר הדקנא קדישא, שהוא שלש עשרה תקונים, הוא אצל הזכר כי אשה אין לה זקן, כי הזכר הוא בחינת עצם האמת, בחינת חמה. והאשה היא בחינת לבנה מלכות, בחינת האמת השניה הנ"ל שכלול משנים עשר שבטים שנים עשר שערים וכו' כנ"ל. ועל כן זמן הגדלות האשה היא בת שתים עשרה שנים ויום אחד, שזהו בחינת לבנה שיש לה שנים עשר חדשים כלולה משנים עשר שבטים וכו' כנ"ל. ועל ידי מלוי פגימת הלבנה שהוא סוד העבור נעשית השנה בת שלש עשרה חדשים. שזהו בחינת עצם האמת שכלול משלש עשרה כנ"ל, כי נעשה הכל אחד ונכללין יחד כנ"ל, כי אמת הוא אחד שהוא בגימטריא שלש עשרה כמובא. ועל ידי סוד העבור נכללת הלבנה בהחמה ונעשה הכל אחד, בחינת ה' אחד ושמו אחד:

Copy passage with reference

וזה שמובא שפסוק אני ה' אלקיכם שבסוף קריאת שמע הוא כנגד דבור לא תענה, כי ה' אלקיכם זה בחינת אמת הנ"ל, בחינת ה' אלקיכם אמת, כמו שכתוב, "וה' אלקים אמת" כנ"ל. שזה בחינת שני עדים כנ"ל. וכשפוגמין העדים, חס ושלום, ומעידין שקר ועוברין על לא תענה, הם פוגמים בשני שמות ה' אלקים כנ"ל, כי צריכין שני העדים להעיד אמת, ועל ידי זה מיחדין שני שמות ה' אלקים בחינת ה' אלקיכם אמת כנ"ל. נמצא, שנכון ומכון היטב דבור לא תענה בפסוק ה' אלקיכם אמת כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שברכות קריאת שמע הם מדברים מהמאורות שברא ה' יתברך כמו שאנו אומרים בשחרית יוצר אור קדם קריאת שמע ובערבית מעריב ערבים. ולכאורה מה שיכות יש לאלו הברכות לקריאת שמע? אך על פי הנ"ל מבאר היטב ונכון מאד. כי עקר קריאת שמע הוא בחינת האמת, שהוא עקר היחוד, כי על ידי האמת אנו מאמינים באחדותו יתברך, כי על ידי חכמות וחקירות אי אפשר לידע מה' יתברך כלל כי אם על ידי אמת ואמונה, הינו מי שהוא מסתכל על האמת לאמתו זוכה לאמונה שלמה בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה וכנ"ל. ועקר קריאת שמע הוא ליחד ולחבר שתי בחינות אמת שיהיה כלו חד, דהינו שידעו באמת בזה העולם מאחדותו יתברך כמו שהוא באמת, שזהו בחינת ה' אלקיכם אמת, בחינת ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל. שזהו בחינת יחוד חמה ולבנה למלאות פגימת הלבנה על ידי הארת עצם האמת שיתגלה בעולם וכנ"ל וזהו בחינת ברכת קריאת שמע שמדברים משבח יצירת המאורות שהם חמה ולבנה המאירים ביום ובלילה, שהם המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה, שזהו בחינת שתי בחינות אמת הנ"ל אבן טוב וחלון וכנ"ל. ואנו כוללין מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה להורות שכלו חד, כי כוללין ומיחדין ומחברין חמה ולבנה יחד שהם בחינת יום ולילה, שזה בחינת שתי בחינות האמת הנ"ל, שזהו עקר היחוד כשנכלל האמת יחד ונתגלה עצם האמת וכנ"ל. ועל כן ברכת המאורות היא ברכת קריאת שמע וכנ"ל. וזהו גם כן ברכת אהבת עולם שהוא ברכת ושבח התורה קדם קריאת שמע, כי התורה כלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת מדת יום ומדת לילה כנ"ל. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן ג), כי כשהיה משה רבנו במרום למד ביום תורה שבכתב ובלילה תורה שבעל פה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש שוחר טוב תהלים יט). וזה עקר בחינת קריאת שמע לגלות האמת שהוא בחינת יחוד וחבור יום ולילה, חמה ולבנה וכו'. שיהיה הכל אחד וידעו כל באי עולם האמת כי ה' אחד ושמו אחד וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת חשן המשפט שהיו קבועים בו שנים עשר אבנים על שמות שבטי בני ישראל, כי חשן המשפט הוא בחינת תקון המשפט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים פח) שחשן המשפט היה מכפר על עוות הדין. ותקון המשפט הוא על ידי בחינת שנים עשר שבטי בני ישראל. שהם בחינת שנים עשר אבנים שהיו קבועים בחשן, כי שנים עשר שבטים הם בחינת תפלה שעקר תקונה על ידי אמת, שזהו עקר תקון המשפט וכנ"ל. ועל כן כל השנים עשר שבטים היו כלולים בשתי אבני השהם, זהו בחינת שני עדים שמבררין האמת, שהוא בחינת יחוד חמה ולבנה, שעקר תקון המשפט על ידי זה וכנ"ל. ועל כן נקרא חלק השלחן ערוך המדבר ממשפט שבין אדם לחברו בשם "חשן המשפט", כי עקר תקון וברור משפט אמת הוא על ידי בחינת חשן המשפט, שהיו קבועים בו שנים עשר שבטי יה, שהם בחינת אמת וכנ"ל: הלכה ד:

Copy passage with reference

על פי התורה על פסוק, כי תצא למלחמה בסימן רפ המתחלת, דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה וכו', עין שם היטב: מבאר שם שהדינים עושין תורה מכל העסקים והמשא ומתן שבעולם, כי באמת כל המשא ומתן הוא כלו תורה וכו', עין שם, כי כשעושין משא ומתן צריך שיהיה רק חיצוניות המחשבה בתוך המשא ומתן, אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה, גם צריך אמונה בהמשא ומתן. ויהיה הדבור דבור אמת, כמו שאמרו נשאת ונתת באמונה. כי משא ומתן הוא שמרימין את הדבר וכו', דהינו שעל ידי המשא ומתן מנשאין ומעלין ניצוצות קדושות שנפלו וכו'. ועקר ברור הניצוצות מן הקלפות הוא על ידי אמונה וכו'. ומבאר שם שעל ידי שמקשר מחשבתו אל התורה, על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקלפות ולעלות מהם וכו' ואזי נעשית מלחמה, כי צריך ללחם עמהם להוציא הניצוצות מהם. וזה פרוש כי תצא למלחמה וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

נמצא, שהדינים היושבין על המשפט לפסק דין תורה הם צריכין להעלות ולתקן מה שקלקלו אלו הבעלי דינים, דהינו שהם לא קשרו את עסק המשא ומתן אל התורה כאלו אין בעסק המשא ומתן שום תורה. ועתה נענשו שצריכין לבוא לפני הדינים לפסק להם דין תורה וצריכין לפרש כל העסק בפרטיות כל מה שעבר ביניהם בכל עסק המשא ומתן ועל זה פוסקין להם דין תורה. ובזה מראין להם שאינו כדעתם שלא רצו לקשר המשא ומתן אל התורה כאלו אין שום תורה, חס ושלום, בהמשא ומתן. לא כן הוא, כי הנכם רואים בעיניכם שכל המשא ומתן הוא תורה, כי הלא עתה הדינים פוסקין לכם דין תורה על כל עסק המשא ומתן שעבר ביניהם ועושין מכל עסק משא ומתן שלהם תורה, כי באמת כל המשא ומתן הוא כלו תורה וכו', עין שם כל זה במקומו הנ"ל מבאר כל זה היטב. נמצא, שהדינים צריכין לעשות מכל העסק והמשא ומתן של הבעלי דינים תורה, לתקן מה שקלקלו הבעלי דינים כנ"ל. ועל כן הדינים נקראים 'אלקים', כמו שכתוב, " עד האלקים יבא דבר שניהם". ומזה למדו רבותינו זכרונם לברכה כמה דינים צריכין, כמבאר בגמרא, כי זה עקר מעשה הדינים שצריכין לגלות האלקות השוכן בכל דבר ובכל עסק שבעולם שהוא התורה שמלבש בכל דבר שבעולם שמשם עקר בריאת הדבר וקיומו וחיותם, כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא, כמו שכתוב, "ואהיה אצלו אמון". אל תאמר 'אמון' אלא 'אמן' וכו' (זהר הקדוש). והתורה היא כלא אלקות, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, כי על ידי התורה שקבלו ישראל נתגלה אלקותו השוכן בכל דבר ומחיה אותו וצריך כל אדם לידע ולהאמין תמיד באמונה שלמה שבכל דבר שבעולם אפלו בכל עסקי חל, בכלם מלבש חיות אלקות שהוא אותיות התורה המחיה ומקים את הדבר. וזה עקר עסק המשא ומתן כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושים שנפלו לשם שהם אותיות התורה הנעלמים שם, כי ידוע שהקלפה קודמת לפרי בכל דברים הגשמיים אפלו של התר, החיות שבו - כל זמן שאין מעלין ומקשרין אותו אל התורה אזי החיות הוא בבחינת שבירה, שהוא בחינת אותיות וניצוצות הנפולין משבירת כלים שאדם הראשון היה צריך לתקנם ועל ידי חטאו נתקלקלו יותר, והכל צריך תקון וקדם התקון אזי החיות הוא בבחינת אותיות וניצוצות הנפילין והשבירין, כי הם רחוקים עדין משרשם ונמשך עליהם השפע והקיום מה' יתברך בהעלם גדול. והכל תלוי במעשי האדם בעולם הזה שעל ידי שהאדם עוסק במשא ומתן באמונה ומקשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא ומתן, על ידי זה מעלה ומברר הניצוצות שבהמשא ומתן ומנשא ומרים אותם למקומם ושרשם ועושה מהם תורה וכנ"ל, אבל זה שעקר המשא ומתן מן התורה ולא קשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא ומתן אזי ענשו שצריך לבוא לפני הדינים ולספר לפניהם כל עסק המשא ומתן. והם עושים מזה תורה ובזה מראין לו מה שפגם וכו', כמבאר שם בתורה הנ"ל. ועל כן הדינים נקראים אלקים, כי הם מגלין האלקות שהוא התורה הנעלם בכל דבר ועושין מזה תורה, כי הם פוסקים דין תורה על עסק חל של משא ומתן גשמי שעבר בין שני אנשים. נמצא, שהם עושים תורה מדברים גשמיים של חל והתורה היא אלקותו ואחדותו יתברך ועל כן הם נקראים אלקים כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שדקדקה התורה, "על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם וכו'". הינו שהתורה מגלה לנו ומודיעה לנו בכלל ופרט, וחזר וכלל. שבכל הדברים שבעולם יש בו חיות אלקותו המחיה ומקים את הדבר וזה עקר הדין תורה כדי לחזר ולהביא כל הדברים שביניהם עד האלקים, שהם הדינים שפוסקין על כל העסקים שביניהם דין תורה ועושין מכל עסקיהם תורה כנ"ל. ובזה אנו רואים שבכל הדברים שבעולם יש אלקות שהוא התורה כנ"ל. וזהו שהזכירה התורה רב דברים שבעולם בפרטיות שהם על שור על חמור על שה על שלמה וכו' והשאר כללה בכלל בתחלה ובסוף, כמו שכתוב, "על כל דבר פשע וכו' אשר יאמר כי הוא זה וכו'". (כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה כלל ופרט וכלל ממקרא זה) ועל כלם סימה, "עד האלקים יבא דבר שניהם". לידע ולהודיע ולהודע שבכל הדברים שבעולם, בכלם מלבש ונעלם אלקותו יתברך וצריך הכל להעלות 'עד האלקים', שהם הדינים שנקראים על שם זה אלקים, מחמת שהם פוסקין דין תורה ומגלין האלקות והתורה שבכל דבר וכנ"ל:

Copy passage with reference

ובשביל זה צריכין שיהיו שלשה דינים, כי תקון כל המשא ומתן הוא על ידי שלשה בחינות, כי צריכין לקשר פנימיות המחשבה אל התורה רק חיצוניות המחשבה יהיה בהמשא ומתן וזה תקון אחד שהוא תקון המחשבה לקשרה אל התורה כנ"ל. גם צריכין לעשות המשא ומתן באמונה שלא ישנה דבורו לעולם ויהיו ההן הן והלאו לאו וזה תקון שני. וגוף העסק של המשא ומתן בעצמו, דהינו מה שקונה או מוכר וכו', שעל ידי זה עקר ברור הניצוצות מהקלפות זהו בחינת תקון שלישי, ואלו השלשה תקונין צריכין בכל הדברים שבעולם והם בחינת תקון המחשבה והדבור והמעשה, כי צריכין לברר הניצוצות מכל הדברים שבעולם וזה נעשה על ידי גוף המעשה והעסק שעושין ועוסקין בזה הדבר וזה בחינת תקון המעשה, אך אי אפשר לברר הניצוצות על ידי העסק והעשיה שעושין כי אם על ידי האמונה, כי עקר הברור על ידה, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ועקר האמונה תלויה בהדבור בבחינת אודיע אמונתך בפי, ובפרט לענין המשא ומתן שעקר הפסק של הדין תורה הוא כפי הדברים שיצאו מפיו בשעת המשא ומתן. ועל כן האמונה הוא בחינת תקון הדבור, אבל גם להאמונה אין כח לברר הניצוצות כי אם על ידי התורה, דהינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשית המשא ומתן, על ידי זה נשמרת האמונה שלא תפגם, חס ושלום, ויש לה כח לברר הניצוצות, אבל בלא התורה, חס ושלום, תתקלקל אמונתו בעצמו ולא די שלא יברר הניצוצות, אף גם ישנה ויחליף דבורו ויפגם אמונתו, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. על כן צריכין לקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשית המשא ומתן וזה בחינת תקון המחשבה כנ"ל ואז נשלם תקון המשא ומתן בשלמות, כי נתתקן המחשבה והדבור והמעשה על ידי התורה, שהיא תקון המחשבה, ועל ידי האמונה, שהיא תקון הדבור. ועל ידי ברור הניצוצות, שהם תקון המעשה, כי עקר ברור הניצוצות הוא בעשיה כידוע. ובשביל זה צריכין שלשה דינים כדי לתקן שלשה תקונים אלו שפגמו בהם הבעלי דינים על ידי שלא קשרו המשא ומתן אל התורה ועכשו צריכין לתקן זה על ידי הדין תורה שפוסקין הדינים וחוזרין ועושין מהמשא ומתן תורה ואז חוזרין ונתתקנין כל השלש בחינות הנ"ל. על כן צריכין שיהיו הדינים לפחות שלשה דוקא כנגד שלשה תקונים הנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שלש קדשות, כי ענין זה הוא בכל הדברים שבעולם, כי כל מה שהאדם עושה הן אכילה ושתיה או איזה מלאכה ועסק וכו', בכלם צריכין שלשה תקונים הנ"ל, דהינו לקשר מחשבתו אל התורה המלבש בזה הדבר ולהתחזק באמונה יתרה להאמין שהכל מאתו יתברך ועל ידי זה מברר ניצוצות על ידי העשיה והעסק שהוא עוסק וכנ"ל. וכשעושה כל העסקים שבעולם בקדשה זאת, על ידי זה מתקדש בשלש קדשות, שהם, קדשת המחשבה והדבור והמעשה וכנ"ל. ואזי נתעלה קדשתו יתברך למעלה בבחינת שלש קדשות, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא ואזי נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו, כי מגלין שבכל דבר שבעולם מלבש כבוד אלקותו יתברך, וזהו, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו שעל ידי שלש קדשות, דהינו על ידי שהאדם מקדש עצמו בשלש קדשות הנ"ל, שהם בחינת קדשת המחשבה והדבור והעשיה, שעל ידי זה נתעלה קדשתו יתברך למעלה בבחינת שלש קדשות, על ידי זה נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו, כי על ידי זה מגלין שבכל דבר שבעולם מלבש כבוד אלקותו יתברך כנ"ל, שזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו. ובשביל זה התורה משלשת בכל בחינותיה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ), בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה ביום תליתאה על יד תליתאה וכו'. כנגד שלש בחינות הנ"ל, שהם בחינת שלש קדשות, כי עקר הקדשה על ידי התורה שמשם מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מכל דבר כנ"ל ועל כן כל השלש קדשות כלולין בתורה ועל כן התורה היא משלשת בכל בחינותיה כנגד אלו השלש קדשות וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שנסמכה פרשת מתן תורה לפרשת ואתה תחזה שמדבר ממנוי הדינים וכן לאחריה נסמכה לפרשת משפטים, וכמבאר במדרש (שמות רבה פרק ל), כי הדינים הדנים דין תורה באמת, הם עושין תורה מכל הדברים שבעולם, שזה עקר מתן תורה, עקר קיום העולם על ידי שמגלין שהתורה מקימת הכל וכנ"ל. ובשביל זה היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שבו קבלו ישראל את התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח), כי אז נתגלה שה' יתברך ברא את העולם ומקים את העולם על ידי התורה, שזה עקר קיום העולם, וכל זה נעשה על ידי הדינים שעושין תורה מכל הדברים כנ"ל ועל כן נסמכה פרשת הדינים למתן תורה:

Copy passage with reference

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל דין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כי זה עקר קיום העולם כנ"ל, כי כל מעשה בראשית היה בבחינת הנ"ל, כי ה' יתברך ברא את העולם על ידי התורה, כמו שכתוב, "ואהיה אצלו אמון וכו'". כנ"ל גם על ידי אמונה, כמו שכתוב, "וכל מעשהו באמונה". ובאמת התורה והאמונה כלא חד, כי שניהם תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב, "כל מצותיך אמונה". וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה וכנ"ל. ועל ידי מעשה בראשית בעצמן שעשה ה' יתברך בכל יום, על ידי זה נתברר הניצוצות משברי כלים מעלמין דחריבין כידוע. נמצא, שהיה במעשה בראשית כל שלש בחינות הנ"ל שהם, תורה ואמונה וברור ניצוצות, שהם בחינת מחשבה, דבור ומעשה כנ"ל. (וכן מבאר בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שכל העשיות והעסקים וכל המשא ומתן ומלאכות, הם בבחינת מלאכת מעשי בראשית, כמו שמבאר במאמר ואת הערבים צויתי וכו' בלקוטי תנינא סימן ד, עין שם). וזהו "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". 'בראשית', הינו בהתורה שנקראת ראשית דרכו, 'ברא אלקים את השמים וכו'' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'". זה נמשך מבחינת שבירת כלים" שהם בחינת תהו ובהו וחשך וכו'. "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", 'רוח אלקים' זה בחינת אמונה שהיא בחינת מלכות כידוע שנקרא אלקים, כמו שכתוב. "ואלקים מלכי מקדם". וזהו 'ורוח אלקים', הינו בחינת אמונה, 'מרחפת על פני המים', דא אוריתא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הינו שהאמונה מקשרת בהתורה ומקבלת ממנה כח לברר הניצוצין שהם בחינת רפח ניצוצין, שזהו בחינת מרחפת, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל. ועל ידי זה "ויאמר אלקים יהי אור", שהוא בחינת עולם התקון, בחינת תקון כל מעשי בראשית על מכונן. "ויהי אור", שהיה כן שנתתקן הכל, הינו כנ"ל שעל ידי האמונה שמקבלת כח מהתורה, שזהו בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ"ל, על ידי זה מתקנין כל הדברים שעושין, כי על ידי זה ברור כל הניצוצות שזה עקר עצם העשיה של כל מעשה בראשית, שהם בחינת כל העסקים והמלאכות והעשיות וכל המשא ומתן שבעולם וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל דינא דמפקין מניה ממונא בדינא לאו דינא הוא, כי מאחר שהדין צריך בעצמו לבוא לפני דינים לדון בדין תורה בודאי אינו יכול להיות דין, כי הלא הוא בעצמו עקר עסקיו ומשא ומתן שלו מהתורה שמחמת זה הוא צריך לבוא לפני הדינים וכו' כנ"ל ואיך יוכל לתקן אחרים לעשות מעסקיהם תורה מאחר שהוא בעצמו פגם בזה עד שצריך בעצמו לבוא לפני דינים לעשות מעסקיו תורה וכנ"ל ועל כן בודאי לאו דינא הוא. וזה "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עליהם וכו". "אנשי חיל", זה בחינת בעלי כח למלחמה, בחינת ותאזרני חיל למלחמה, כי הדינים צריכין לחזר ולברר הניצוצות מהמשא ומתן ולעשות מהמשא ומתן תורה, שזהו בחינת מלחמה, בחינת כי תצא למלחמה כנ"ל. ועל כן צריכין להיות אנשי חיל, הינו בעלי כח למלחמה לברר הניצוצות מעמקי הקלפות וכנ"ל. 'יראי אלקים' זה בחינת אמונה מלכות שנקראת יראה, בחינת מוראה של מלכות, כמו שמובא בספרי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים וזה בחינת ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו' כי יראה בחינת אמונה. 'אנשי אמת' זה בחינת בעלי תורה שנקראת אמת, כמו שכתוב, "תורת אמת". הינו שהדינים צריכין כל השלש בחינות הנ"ל לקשר מחשבתם אל התורה תמיד ולהתחזק באמונה יתרה, ועל ידי זה יהיה להם כח למלחמה לברר הניצוצות, שעל ידי זה חוזרים ומתקנים העסק שפגמו בו הבעלי דינים שרחקו אותו מהתורה, כי עתה הם פוסקים על זה דין אמת דין תורה וחוזרים ועושים מהמשא ומתן תורה כנ"ל. וזהו שנאי בצע ופרש רש"י: ששונאים ממונם בדין. כההיא דאמרינן, כל דינא דמפקין מניה ממונא בדינא לאו דינא הוא, הינו כנ"ל שהדין צריך לעשות מעסקים ומשא ומתן של כל העולם תורה, מכל שכן שצריך לזהר במשא ומתן שלו שלא יצטרך לבוא לפני דינים, דהינו שלא יעקר המשא ומתן שלו מהתורה, חס ושלום, שבשביל זה צריכין לבוא לפני דינים כנ"ל. ועל כן צריך להיות שונא בצע שלא יצטרך לבוא לפני דין תורה, כמו שפרש רש"י וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכשיהיו הבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין. והוא תמוה לכאורה מדוע מתחלה שניהם כרשעים, מה חטא הזכאי בדין וגם מפני מה אחר כך שניהם כזכאין? אך על פי הנ"ל ניחא, כי בודאי בתחלה שניהם כרשעים אפלו הזכאי והטוען אמת, כי על כל פנים פגם בהעסק שלו ורחקו מהתורה ולא קשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא ומתן שמחמת זה נענש שהכרח לבוא לדין תורה ועל כן בודאי נחשב גם הוא כרשע, כי עקר צדקת ישראל היא התורה והאמונה בחינת וצדיק באמונתו יחיה ומחמת שישראל כלם מאמינים בני מאמינים על כן נקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב, "ועמך כלם צדיקים". אבל זה שפגם באמונה ובהתורה בשעת המשא ומתן, שמחמת זה הכרח לבוא לדין תורה, על כן נחשב כרשע, אבל אחר כך כשנפטרין מלפני הדינים שניהם כזכאין כשקבלו עליהן את הדין תורה ועל ידי זה חזרו ותקנו מה שקלקלו וחזר ונעשה מהמשא ומתן תורה על ידי שקבלו את הדין תורה שפסקו הדינים על המשא ומתן שלהם. על כן נחשבו כזכאין, כי אפלו זה שטען בתחלה איזה שקר ורמאות נחשב עתה כזכאי אחר שקבל את הדין ונעשה מכל המשא ומתן שלו תורה, כי גם מתחלה לא בא אל השקר והרמאות כי אם מחמת פגם הנ"ל על ידי שלא קשר מחשבתו אל התורה שעל ידי זה נפגמה האמונה שלו ועל ידי זה בא לידי שקר ושנוי ורמאות שהוא הפך האמונה וכנ"ל, כי ישראל אינם חשודים על שקר גמור, כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועקר השקר של הטוען שקר נמשך מאיזה טעות, שטועה בעצמו ומורה לו התר כעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: חזקה אין אדם מעז פניו וכו'. ואשתמוטי הוא דקא משתמיט או ספק מלוה ישנה יש לו עליו. וכל אלו ההשמטות וההתרים של טעות שלו נמשך מחמת שלא קשר מחשבתו אל התורה, כי אם היה מקשר מחשבתו אל התורה שבהמשא ומתן היה נשמר האמונה שלו שלא לבוא לידי טעותים אלו שהם פגם האמונה. על כן עתה אחר שקבל עליו את הדין תורה, וכבר חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כבר נתתקן הפגם שלו שעקר המשא ומתן מהתורה שמשם בא הטעות והשקר שלו, כי הלא עתה חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כנ"ל, על כן גם הוא נחשב כזכאי ועתה מבארת המשנה על מכונה ברה כחמה:

Copy passage with reference

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שיראה הדין כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו', כי בודאי הוא מלחמה גדולה כנ"ל, מאחר שצריך לעשות מעסקי חל תורה וזה ידוע שהניצוצות שבעסקי חל נאחזים בהם הקלפות וסטרא אחרא הרבה שמשם תקף המלחמה של כל אדם בעולם הזה, ובפרט שזה העסק של המשא ומתן שבא לפני הדינים כבר נפגם על ידי אלו הבעלי דינים שפגמו בו ורחקו אותו מהתורה כנ"ל, על כן בודאי הדינים הרוצים לפסק דין תורה באמת, צריכין לחגר עצמן היטב למלחמה ללחם עם הקלפות וסטרא אחרא שסביב הניצוצות שבזה העסק שנפגם על ידי אלו הבעלי דינים. על כן צריכין לראות כאלו גיהנם פתוחה מתחתיו וכאלו חרב וכו' שהוא בחינת אחיזת הקלפות והסטרא אחרא שסביב הניצוצות כנ"ל שצריכין ללחם עמהם כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רב כי אתי לבי דינא אמר הכי, ברעות נפשי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עבד וריקן לביתיה עיל, הינו כנ"ל מחמת שידע שהוא מלחמה גדולה עם הקלפות שסביב הניצוצות שבהעסק שדנים עליו בחינת סביב רשעים יתהלכון וכנ"ל על כן אמר כן. וזהו, וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עיל, הינו שרב מחמת רבוי ענותנותו היה אומר על עצמו שגם הוא בעצמו אינו יוצא ידי חובתו בצרכי ביתו שעושה שצריכין לקשר כל עסקי ביתו אל התורה והוא בענותנותו אמר שאינו זוכה לזה בשלמות וזהו וצבי ביתיה, הינו הצטרכות ביתו אינו זוכה לעשות בשלמות הראוי, דהינו לקשר הכל אל התורה. וזהו, וריקן לביתיה עיל, כי כל הדברים יגעים ואינם בשלמות והכל ריק וחסר בלא התורה, כי רק התורה והאמונה היא שלמות כל הדברים ועל כן רב בענותנותו שאמר שלא זכה עדין לקשר הכל אל התורה, על כן אמר, וריקן לביתיה עיל, ובשביל זה היה קשה עליו לישב בדין תורה ואמר, ברעות נפשי לקטלא נפיק, כי אמר איך אזכה להעלות העסק שלהם ולעשות ממנו תורה מאחר שאני בעצמי עדין לא זכיתי לזה בשלמות לעשות מכל עסקי ביתי, הינו מכל עסקי חל תורה וכנ"ל. ועתה מחבר ומקשר הענין היטב, כי בלא זה אין פרוש וקשר לדבריו מה זה שאמר, וצבי ביתיה לית הוא עבד וכו' היעלה על הדעת שרב הצטער על שמבטל את עצמו מצרכי ביתו לישב בדין תורה?! אך על פי הנ"ל מבאר הענין היטב בקשר יפה כמין חמר:

Copy passage with reference

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל דין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל, כי בודאי משרה שכינה מאחר שעשה מכל עסקי חל תורה ומגלה שמלא כל הארץ כבודו. שבכל הדברים שבעולם מלבש תורה כנ"ל. על כן בודאי משרה שכינה בישראל, כי זה עקר השראת השכינה כשנתגלה ששכינת אלהותו בכל הדברים שבעולם שזה נעשה על ידי הדין שדן דין אמת לאמתו כנ"ל וזהו שדקדקו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו, כל דין שדן דין אמת לאמתו בכמה מקומות ודקדקו המפרשים תבת לאמתו שהוא לכאורה מיתר. כמובא בבית יוסף בתחלת הטור חשן משפט, עין שם. אך על פי הנ"ל מדקדק יפה, כי זה עקר השלמות שידין הדין אמת לאמתו, דהינו שיקשר ויעלה כל החיות והניצוצות שבהעסק שדנין עליו אל התורה שנקראת אמת כנ"ל. וזהו בחינת דין אמת לאמתו שמקשר העסק שעליו פסקו הדין אמת הוא מקשר אותו לשרש האמת שהוא התורה, דהינו שזוכין לנצח המלחמה להעלות ולקשר כל העסק שדנין עליו אל התורה כנ"ל, כי יכול להיות שידין הדין דין אמת, אבל אינו לאמתו, דהינו שגוף הדין אמת שמזכה את הזכאי ומחיב את החיב, אבל אינו משים לב לקשר העסק שפסקו עליו דין אמת אל התורה, אך עקר השלמות שידין דין אמת לאמתו שהעסק שדנו עליו דין אמת יזכו להעלותו ולקשרו לאמתו לשרש האמת שהוא התורה, דהינו שיחזרו ויעלו וינשאו כל העסק ויעשו ממנו תורת אמת כנ"ל ואז זוכה לכל מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על זה, דהינו שנעשה שתף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית ומשרה שכינה בישראל, הינו כנ"ל. כי בחינה זאת כשזוכין להעלות כל הדברים אל התורה זהו בחינת מעשה בראשית ובחינת השראת השכינה וכנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

Copy passage with reference

ועל כן הבתי דינין קבועים בשני וחמשי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שכשמקשר מחשבתו בשעת עשית המשא ומתן אל התורה. זהו בחינת חכמה בינה דעת דעשיה עולה אל יצירה שהוא בחינת התורה וכו', עין שם ואיתא בכתבי האר"י ז"ל ששני וחמשי הם בחינת יצירה שהוא התורה. ועל כן קורין בהם בתורה, עין שם. ועל כן בהם בתי דינין קבועים, כי בהם יכולין הדינים להעלות ולקשר המשא ומתן אל התורה לתקן הפגם שפגמו הבעלי דינין כנ"ל, כי שני וחמשי הם בחינת יצירה, בחינת התורה וכנ"ל: התחלתו תקצ"ח בקהלת קדש נעמריב רבתי:

Copy passage with reference