ליקוטי הלכות · חושן משפט א · חזקת קרקעות ב

ענין שלש שנים חזקה בקרקעות עד שלש שנין אינש מזדהר בשטריה וכו' ועקר החזקה הוא דיקא על ידי אכילת פרות הקרקע בשלש שנים: על פי המאמר 'ואלה המשפטים' המדבר מאמונה בסימן ז, עין שם כל המאמר. כי אמונה היא בחינת ארץ ישראל תפלה ועל ידי אמונה תבוא הגאלה וכו' ואי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי אמת. ולזכות לאמת הוא על ידי העצות שמקבלין מהצדיק, כי כליות יועצות וכו' ועל ידם מקבלין מהצדיק בחינת כלה זרע אמת, ועל ידי זה באים לאמונה, ועל ידי זה תבוא הגאלה וזה בחינת ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת וכו'. וטפי השכל שמקבלין מהצדיק על ידי העצות הם מתחלקין לתלת טפין, עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

והנה כל הקרקעות הם בחינת אמונה, בחינת שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז), כי כל הארצות מתמצית ארץ ישראל הם שותין וארץ ישראל היא בחינת אמונה, כנ"ל, ובפרט הקרקע שהוא ברשות ישראל, שהיא בבחינת ארץ ישראל, כי בכל מקום שישראל יושבין שם היא קצת בחינת ארץ ישראל כמובא במקום אחר ועל כן הקרקע שהיא ברשות ישראל אפלו בחוץ לארץ הוא בבחינת ארץ ישראל בחינת אמונה וכנ"ל. ועל כן עקר קנית הקרקע וחזקתה הוא על ידי שטר דיקא, כי השטר הוא בחינת אמת, בחינת כלה זרע אמת הנ"ל הנמשך על ידי בחינת כליות יועצות, שעל ידי זה זוכין לאמונה, כי עקר השטר הוא על ידי שני עדים החתומין בו. ותרין סהדין הם בחינת תרין סמכי קשוט, כמובן בתקונים בבחינת על פי שני עדים יקום דבר, 'יקום דבר', דיקא כי הם סומכין ומקימין הדבר, כי הם בחינת סמכי קשוט. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין עדות אלא בעמידה. ותרין סמכי קשוט זה בחינת כליות יועצות, כי הם בחינה אחת כידוע. והשטר הוא בחינת אמת, כי השטר עומד לאמת ולראיה, כי אותיות הכתב של השטר של ישראל העומד לאמת ולראיה הם בבחינת כלה זרע אמת הנמשך מהצדיק, כי בחינת כלה זרע אמת הוא בחינת כ"ב אתון כידוע, אבל עקר קיום השטר אינו אלא בחותמיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם השני עדים שהם בחינת סמכי קשוט בחינת כליות הנ"ל, שעל ידם דיקא יכולין לקבל בחינת כלה זרע אמת, שהיא בחינת כ"ב אתון, שהם בחינת אותיות

Copy passage with reference

הכתב של השטר. ועל כן על ידם דיקא עקר קיום השטר כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת וכתוב ישר דברי אמת (קהלת יב). כי שטר של ישראל הוא בחינת כתב ישר דברי אמת, הינו בחינת כלה זרע אמת הנ"ל הנמשך על ידי בחינת הכליות שהם בחינת תרין סהדין כנ"ל ועל ידי כתב השטר, שהוא בחינת אמת כנ"ל, על ידו דיקא קונין הקרקע ומחזיקין בה, כי הקרקע היא בחינת אמונה ואי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי אמת כנ"ל, כי כתב השטר של ישראל הוא בבחינת תורה שבכתב, שהוא בחינת תורת אמת, כי כמה דיני תורה יש בהשטר וכמה דינים נלמדין מלשון השטר ועל כן השטר נקרא ספר, כמו שכתוב (ירמיה לב), "וכתוב בספר וחתום". ועקרו עומד לאמת ולראיה, ועל כן הוא בבחינת תורת אמת שהיא בחינת תורה שבכתב כידוע. ועל כן הקרקע, שהיא בחינת אמונה, בחינת תורה שבעל פה, עקר קניתה וחזקתה על ידי השטר, כי תורה שבכתב מאיר לתורה שבעל פה, כי כל המטלטלים שבעולם כלם הם בחינת ניצוצי נשמות היוצאים מאמונה, כי אמונה מקור כל הנשמות וכל המשא ומתן שבעולם מה שאחד קונה ומוכר לחברו הכל הוא בשביל ברורי הניצוצות הנ"ל ועקר הברור על ידי אמונה, כי אמונה מבררת הברורים, כמובא במקום אחר. ועל כן בקנית המטלטלין אין צריך כתב לראיה, כי עקר קניתם, שהוא ברורם ותקונם, הוא על ידי בחינת אמונה, שהיא בחינת תורה שבעל פה ועל כן אין צריך כתב על מטלטלין, אבל הקרקע היא בעצמה בבחינת אמונה כנ"ל ושם אין שיך ברור, אדרבא, כל הברורים על ידה כנ"ל. ועקר המשא ומתן בקרקעות, דהינו מה שמוכרין וקונין קרקעות הוא רק מחמת שהאמונה בעצמה היא, כביכול, בגלות ועקר גלותה כדי שתברר ברורים כידוע ובשביל זה יש מכירה וקנין בקרקעות בעצמן, כי על ידי המשא ומתן שקונין ומוכרין את הקרקע ויוצאת מרשות לרשות, על ידי זה היא מבררת בכל פעם ברורים חדשים ועולה מן הגלות. וזה בחינת והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ, 'כי לי' דיקא, כי הארץ היא בבחינת אמונה ועל כן לא תמכר לצמיתות כי אם לפי שעה עד היובל כדי לברר ברורים חדשים אצל הלוקח, כי כל הברורים הוא על ידי אמונה, שהוא בחינת קרקע כנ"ל. וזה בחינת נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות, דהינו קנין מטלטלין אגב קרקע שהוא הקנין המועיל ביותר, כי כל קניות המטלטלין הוא בשביל ברורי הניצוצות ועקר הברור על ידי אמונה ועל כן נקנין המטלטלין על ידי הקרקע, כי הניצוצות מתבררין על ידי האמונה כנ"ל ועל כן הקרקע בעצמה אינה נקנית ונחזקת כי אם בשטר, דהינו כתב ישראל שהוא בחינת תורה שבכתב, כי הקרקע בעצמה, שהיא בחינת אמונה בעצמה, כביכול, אינה יכולה לעלות ולצאת מרשות לרשות כי אם על ידי בחינת תורה שבכתב שהוא בחינת השטר, כי בכל פעם שהקרקע יוצאת מרשות המוכר להקונה היא בחינת עלית האמונה, כי יוצאת מרשות המוכר לרשות הקונה כדי לברר שם ברורים חדשים ועל ידי זה הוא עקר עליתה מן הגלות כשתגמר לברר. נמצא, שבכל פעם שיוצאת הקרקע מרשות לרשות הוא בחינת גאלה, כי מבררת על ידי זה ברורים חדשים שעל ידי זה תשלם האמונה ותבוא הגאלה. וזה שמזכר בתורה כמה פעמים לשון הגאלה בקנית ומכירת קרקע, כמו שכתוב, "גאלה תהיה לו וכו'". וכן הרבה כמה פעמים, כי הוא בחינת גאלה כנ"ל, כי בכל פעם שיוצאת הקרקע, שהוא בחינת אמונה, מרשות לרשות כדי לברר ברורים חדשים כנ"ל, היא מתקרבת אל הגאלה כנ"ל וזה שרמז ה' יתברך לירמיה הנביא ענין הגאלה על ידי קנית קרקע, כמבאר שם בירמיה שבעת שהלכו ישראל בגלות אמר לו השם יתברך (ירמיה לב): "הנה חנמאל בן דדך בא אליך לאמר קנה את שדי וכו'". וקנה את השדה ובשרו ה' יתברך על ידי זה שעתידין להגאל ויקנו שדות, כמו שכתוב: "שדות בכסף יקנו וכו'". ולכאורה הדבר תמוה, מפני מה רמז לו את הגאלה על ידי זה דיקא, על ידי קנית שדה?! אך באמת קנית שדה בעצמה מרמז על בחינת הגאלה כנ"ל ועל כן הקרקע, שהיא בחינת אמונה, אינה נקנית ונחזקת ביד הקונה כי אם בשטר שהוא בחינת תורה שבכתב, בחינת אמת, שעל ידי זה באים לאמונה:

Copy passage with reference

ועל כן תקון חטא העגל שהיה על ידי הקשיות והכפירות של הערב רב שהם בחינת עמלק, כמו שאיתא בזהר ומדרשים, שהיו מערבים מעמלקים וכו', עקר התקון היה על ידי המשכן שעשה משה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי המשכן בחינת הבית המקדש, נבנה ונעשה במחצות וגדרים וכלים קדושים כאלו שנמשכו מקדשת הדעת הנ"ל של בחינת חרות הנ"ל. ועקר המחצות נעשים מבחינת סיג לחכמה שתיקה כנ"ל, שבתוך המחצות והגדרים הקדושים האלו נמשך הדעת הנ"ל. כל זה הוא בחינת תקון הקשיות והכפירות הנ"ל שלהם בחינת חטא העגל וכנ"ל. וזהו בחינת פרשת שקלים שקורין קדם פורים כדי להכניע המן עמלק שהוא בחינת הערב רב הנ"ל, ועל כן נקראים שקלים, בחינת משקל שצריכין לזהר להמשיך זה הדעת במדה ובמשקל ולשתק במקום שצריכין לשתק בחינת ועשו סיג לתורה כנ"ל, שעל ידי זה עקר בנין המשכן וכנ"ל. וזה בחינת העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, זה רמז על בחינת הדעת הנ"ל של בן ותלמיד שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה שצריך להאיר בדרי מעלה בחינת מה וכו' ובדרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו. וזהו בחינת העשיר לא ירבה, 'העשיר' הם בחינת הגבוהים במעלה. 'לא ירבה', כי צריך לזהר שלא יטעה שכבר יש לו חלק גדול בהדעת הזה, כי צריכים להראות לו שעדין אינו יודע כלל בחינת מה חמית וכו'. ולהפך 'הדל לא ימעיט', הדל בחינת הקטנים במעלה, 'לא ימעיט' כאלו חלקו קטן ומעט בבנין הדעת הזה שהוא בחינת בנין המשכן והבית המקדש, כי אדרבא, ה' יתברך שוכן עם הנמוכים והדלים דיקא, כמו שכתוב, "אשכון את דכא כי מלא כל הארץ כבודו וכו'". כי בכל דרגא ובכל בחינה יש בחינת דרי מעלה ודרי מטה וכו', שהם בחינת בן ותלמיד וכו' ועל כן העשיר והדל הם בבחינת דרי מעלה ודרי מטה, כי העשירות והשפע נמשך מהדעת של בן ותלמיד וכו' ועין בהלכות שבת הלכה ג' אות ט' מבאר שם מעין זה על פסוק העשיר לא ירבה והדל וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת המנין של ישראל שנצטוו למנותם על ידי השקלים, כמו שכתוב, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו'". כי המנין הוא כדי לצרפם ולחברם ולכללם יחד כל ששים רבוא נפשות ישראל כדי שיאירו זה בזה הדעת הנ"ל ויקבלו זה מזה, כי זה הדעת גבה ונשגב מאד, שהוא לידע ולהכיר את הבורא היחיד הקדמון יתברך ויתעלה בתכלית שלמות האמונה. וכל אחד מישראל יש לו חלק בזה הדעת הקדוש, וצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו כפי מה שנמשך עליו הארה מרבו בחינת משה. וכמובן ומבאר בהתורה הנ"ל ועל כן צריכין למנותם ולכללם ולצרפם יחד, אבל על ידי המנין, חס ושלום, יכול לשלט הנגף, חס ושלום, כי ירצה הבעל דבר להתגרות בהם, חס ושלום, להרס הגבול, שכל אחד ירצה לכנס בגבול חברו מה שאינו שיך לו ועל ידי זה יוכל לכנס בקשיות שקשה לו לפי דעתו לישבם וכו' וכנ"ל. על כן כמו שצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו הארת הדעת הזה כנ"ל, כמו כן צריך לזהר לעמד על מקומו לבלי להרס הגבול, וכמבאר לעיל מזה שזהו בחינת ועשו סיג לתורה, בחינת סיג לחכמה שתיקה, שהוא בכל בחינה ובחינה ובכל דרגא ודרגא. שכמו שהצדיק האמת, שהוא הרב והחכם שכל הדעת נמשך על ידו, צריך לזהר לעשות הסיג לתורה על ידי השתיקה כדי שלא יכנס במקיפים שאין צריכין להשיג וכו' כנ"ל, כמו כן כל אחד ואחד כפי מה שמקבל מהדעת הזה צריך לזהר בנפשו לבל יחפז ויבהל להקשות מה שאין ראוי לו כדי שלא יתבלבל דעתו לגמרי. וכמו כן כשמדבר עם חברו ביראת שמים להכניס הדעת הזה בחברו ולקבל ממנו בבחינת ומקבלין דין מן דין, כמו שמבאר שם, צריך לזהר גם כן מאד להמשיך המחצה הנ"ל של שתיקה לבל יהרס הגבול, חס ושלום, ולבלי להסתכל בחברו יותר מדאי וכן שלא לקבל מחברו יותר מדאי מה שאין ראוי לו לפי מדרגתו, כי זה ידוע שכל אדם משנה מאד מחברו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת חכם הרזים לפי שאין דעתן של בני אדם דומות זו לזו וכו'. על כן צריך לזהר בענין זה של המשכת הדעת האמתי שצריך כל אחד להאיר בחברו ולקבל ממנו שיהיה בהדרגה ובמשקל ולקים "ועשו סיג לתורה" הנ"ל. וזה בחינת שנזהרו למנות ישראל על ידי השקלים דיקא כדי שלא ישלט בהם סטרא דמותא שנמשך מכפירות של עץ הדעת שהוא זהמת הנחש, שהוא זהמת עמלק שגרם מיתה לעולם, שהכל היה על ידי רבוי הקשיות שהכניס באדם וחוה עד שהביאם לידי כפירות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והתקון לזה על ידי בנין המשכן והבית המקדש שעקר בנין מחצות הקדושות האלו של המשכן והבית המקדש הוא על ידי שתיקה וכנ"ל. וכן צריך לזהר כל אחד בכלליות ובפרטיות. וזהו בחינת השקלים, בחינת מחצית השקל דיקא שצריך לעמד על המשקל דיקא וכל אחד יתן מחצית השקל דיקא והעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי אף על פי שכל אחד נותן מחצית השקל, 'מחצית' דיקא שמרמז שכל אחד מישראל צריך לחברו שחברו ישלימו ועל כן כל אחד אינו נותן רק מחצית דיקא, אבל אף על פי כן אסור שיתן אחד בעד חברו, כי נזהרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי האמת שכל אחד צריך להשלים חברו שזהו עקר כונת המנין כדי לכללם ולצרפם ולחברם זה בזה כדי שיאירו זה בזה הדעת הקדוש הנ"ל, אבל אף על פי כן כל אחד ואחד עומד בפני עצמו וצריך לזהר לבלי להרס הגבול רק כל אחד יקבל וימשיך הדעת בהדרגה ובמדה ובמשקל לקבל ולהאיר בחברו מה שצריכין לקבל זה מזה. ומה שאי אפשר לקבל ולהאיר צריכין לשתק ולקים ועשו סיג לתורה הנ"ל:

Copy passage with reference