ליקוטי הלכות · חושן משפט א · חלקת שתפים ה

שלחן ערוך סימן קע"א סעיף ג': איזהו דין חלקה? כל שאלו יחלק לפי השתפים יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל נקרא עליו וכו'. כיצד? כל חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות מרבעות, חוץ מארבע אמות של הפתחים אינה קרויה חצר וכו'. ובריש סימן קע"ב מבאר, שצריכין לתן בחצר לכל פתח ופתח של הבתים ארבע אמות לפרק שם משאו, עין שם:

Copy passage with reference

על פי התורה בראשית לעיני כל ישראל (בלקוטי תנינא סימן סז), עין שם כל התורה היטב. והכלל לעניננו שיש ראש בית שהוא הצדיק האמת שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן וכו'. שממנו נמשכין ומתקימים כל הארבעה יסודות שהם כלל כל העולם ומלואו. וזה הצדיק הוא בחינת יוסף, שהוא בחינת החן והפאר וההדור והיפי של כל העולם כלו. וכל מי שנכלל בו בהפאר וההדור והחן האמת שלו הוא מסתכל על כל המדות שנמשכין מהארבעה יסודות, דהינו שמתחיל להסתכל על עצמו לשוב לה' יתברך לתקן כל המדות שכלולים בארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק הנ"ל שהוא הראש בית. וכל מה שנגדל ונתפאר שם זה הצדיק האמת, נגדל ונתפאר ונתרומם שמו של הקדוש ברוך הוא, כי שמו משתף בשם הצדיקים וכו', כי שם ה' הוא בחינת ארבע אותיות השם ומשתלשל מהם בחינת הארבעה יסודות, כמובא. ומקדם הוא נמשך לבחינת צדיק יסוד עולם שהוא יסוד הכל ואחר כך נמשך ממנו בחינת תלת גונין דעינא ובת עין שהם ד' בחינות ואחר כך משתלשל ארבעה יסודות וכו' וזה בחינת שבת וכו' וזה בחינת הבית המקדש. כי המקדש בחינת עינים וכו'. ושבת מאיר להבית המקדש וכו'. וזה בחינת מחין, כי מתחלה נמשך מבחינת שם ה' שהוא ארבע אותיות בחינת ארבעה מחין, בחינת ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. והצדיק הוא בחינת ראש בית שמאיר להבית המקדש. וכן לכל בתי בני ישראל, כי קיום הבית המקדש וכן קיום כל דירות ובתי ישראל נמשך מהצדיק שהוא הראש בית, דהינו שהוא הראש והמחין המאירין להבית המקדש ולכל בתי בני ישראל. ומצילן מהמאורי אש שמהם באים כל ההזקות ושרפות, חס ושלום, שהם בחינת שמות החיצונים. הפוך שם הצדיקי אמת שהם בחינת שם ה', כי הם בחינת ראש כל חוצות, הפך ראש בית. שכל זה הוא בחינת שם הראשים והמנהיגים של שקר. שהם בחינת ראש כל חוצות שהם כנגד הצדיקי אמת שהם בבחינת בראשית ראש בית כלליות התורה שמתחלת בבית וכו', עין שם כל זה היטב היטב:

Copy passage with reference

נמצא, שקיום וחיות של כל הדברים שבעולם הכל על ידי הצדיק האמת שבו משתף שם ה' שהוא מחיה ומקים הכל. כי כל הדברים נמשכין מהארבעה יסודות שהם הארבע ראשים הנמשכין מהנהר היוצא מעדן שהוא בחינת הצדיק יסוד עולם, שהוא בחינת שם ה', שהוא בחינת ארבע אותיות, שמשם כל הארבעה מחין כל הארבעה גונין דעינא שמשם כל הארבעה יסודות שהם כלל העולם ומלואו. שכלם נמשכין מהראש בית שהוא הצדיק האמת כנ"ל, כי כל הדברים עקר חיותם ממשיכין על ידי השם שיש להם שהוא חיותם בבחינת נפש חיה הוא שמו. ועל כן הביא ה' יתברך כל הברואים לפני אדם הראשון שיקרא להם שמות. "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". כי הכל נברא בשביל האדם, שהוא הצדיק, שהוא הראש בית הראש של כל העולם שנברא בשבילו. והכל צריכין לבוא אליו שיקרא להם שמות שהם חיותם, כי הוא יודע איך להמשיך להם חיות משם ה' המחיה הכל וכפי החיות שממשיך להם משם ה' כמו כן הוא שמו של אותו הדבר. כי השם הוא החיות כנ"ל, ודרך השם מקבל חיות משם ה' כנ"ל (וכמובן במקום אחר (בהתורה 'וביום הבכורים' בסימן נו ובשאר מקומות עין שם), ועל כן אין חולקין שום דבר כי אם כשישאר שמו עליו, ' שמו' דיקא, כי השם הוא עקר החיות כנ"ל. וכשלא ישאר שמו עליו כאלו מפסידו ומזיקו לגמרי, כי עקר החיות והקיום של הדבר הוא השם של הדבר שדרך שם מקבל חיות משם ה' על ידי הצדיק הראש בית המקים הכל שיודע היטב שרש השם של כל דבר שבעולם. ועל כן אין חולקין שום דבר כי אם כשישאר לכל אחד חלק שנקרא שם כלו עליו, כי עקר הוא השם וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שאין חולקין את החצר עד שישאר לכל אחד ארבע אמות חוץ ארבע אמות לכל פתח ופתח של הבית. כי החצר הוא לפני הבתים וכל ההשפעות וכל החפצים וכל העשירות של האדם עקר קיומו הוא כשבא לתוך הבית שאז עקר שמירתו מהזק כנראה בחוש, שכל זמן שהוא בחוץ אינו משמר כלל. ואפלו כשנכנס לתוך החצר אינו משמר כל כך עד שנכנס לתוך הבית דיקא, כי עקר דירתו וישיבתו של האדם הוא בתוך הבית, כי כל הבתים שרשם וקיומם נמשך מבחינת הבית המקדש שכולל כל הבתים של ישראל כמובן בהתורה הנ"ל. וכלם מקבלים חיותם מהצדיק הראש בית שהוא הראש של הבית המקדש ושל כל הבתים של ישראל כנ"ל. ומשם נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות, כי הכל נמשך מהארבעה יסודות שנמשכין מהנהר היוצא מעדן המשקה את הגן וכו', שמשם כל החפצים וכל העשירות והכל כלול בבחינת בית, שהוא בחינת הבית המקדש, שהוא בחינת עינים, כמובן בהתורה הנ"ל. כי העולם דומה לבית וכלם מקבלים חיותם מהראש בית שהוא בחינת האור והגונין המאירין להבית שהוא בחינת הבית המקדש שכולל כל הבתים וכנ"ל, על כן כל העשירות עקר קיומו כשבא לתוך הבית, שהוא בחינת עינים, ששם מאירין הגונין על ידי הראש בית, שהוא משגיח ושומר הכל, כי ממנו חיות הכל כנ"ל. ועל כן שעור בית ארבע אמות, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה לענין מזוזה ושאר דברים, כי צריך שיהיה בו ארבע אמות כנגד כל בחינות ד' הנ"ל, שכלם נמשכין משם ה' שהוא ארבע אותיות שממנו כל הארבעה מחין ארבעה גונין הנ"ל ארבעה יסודות וכו', שכלם כלולים בבחינת בית ששם מאיר הראש בית כנ"ל. ועל כן צריך שיהיה בבית ארבע אמות דיקא:

Copy passage with reference

וזה בחינת ארבע אמות של הפתחים שנותנין בחצר לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי זה ידוע שעקר העסק במשא ומתן ומלאכות הוא בשביל לברר הניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות ולהעלותם מדרגא לדרגא עד שישובו למקור חצבם, אל מקום אשר היה שם אהלם בתחלה. ועל כן אי אפשר לעשות משא ומתן באמונה בקדשה ובטהרה כראוי כי אם על ידי התקשרות לצדיקי אמת. שהם בחינת הראש בית, שהם שרש וחיות הכל ובכחם יכול כל אחד לעסק בהמשא ומתן שעקר העסק לברר הניצוצות ממקומות החיצונים מרשות הסטרא אחרא מבחינת הראש כל חוצות. שכל זמן שהניצוצות של העשירות הוא שם הם בבחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות. וצריך כל אחד לבררם משם על ידי עסקו במשא ומתן באמונה, להוציאם ולבררם מחוץ לפנים, דהינו להוציאם מהראש כל חוצות להכניסם לתוך הבית דקדשה שהוא רשות דקדשה בחינת רשות של הראש בית. ועל כן צריך כל אחד לכון בשעת המשא ומתן בכל תנועה ובכל הלוך ובכל דבור שהולך ומדבר בשעת העסק שכונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה לעניים הגונים העוסקים בתורה שהם כלולים בבחינת הראש בית שהם הצדיקי אמת. ואז זוכה לעשות תקון גדול על ידי המשא ומתן שלו, כי מברר הניצוצות מבחינת החיצונים מבחינת הראש כל חוצות, ומכניסם לתוך הבית, דהינו להראש בית. מאחר שכל כונתו בשביל זה כנ"ל. נמצא, שכל כונת המשא ומתן הוא להכניס הניצוצות מחוץ לפנים כנ"ל. ומזה נמשך גם בגשמיות שעקר קיום כל החפצים וכל העשירות הוא כשמכניסין אותו מחוץ לפנים, לתוך הבית, שהוא מקום משמר. והוא עקר דירת האדם. ושם עקר חיותו ותענוגיו מהעשירות והחפצים שלו, אבל צריכין יגיעה גדולה קדם שזוכין להכניס העשירות לפנים לתוך הבית. ואפלו בגשמיות רואין בחוש כמה יגיעות יש להאדם קדם שמכניס השפע והרוח שמרויח לפנים לתוך הבית, כי כמה פעמים נמצא שהאדם מרויח ומרויח ואחר כך קדם שבא לידו לתוך ביתו אין בידו מאומה כנראה בחוש, מכל שכן וכל שכן בעקר העשירות האמתי, שהוא ברור הניצוצות הקדושים, שבשביל זה עקר המשא ומתן, כמה וכמה יגיעות צריכין קדם שזוכין לברר ולהעלות הניצוצות עד שיכניסם ויאספו לביתו באמת, שיכנסו לרשות הראש בית, שאז יתקים גם עשירותו בגשמיות גם כן. וכן בכלל עבודת ה' אפלו של היושבים בבית המדרש באהלי תורה. כמה וכמה יגיעות צריכין קדם שזוכין לכנס לתוך הבית דקדשה באמת, כי יש כמה וכמה שהתחילו קצת בעבודת ה', אבל עדין הם עומדין בחוץ, ואפלו אותן שנתיגעו וטרחו יותר ויותר עד שנכנסו קצת לפנים, אבל עדין לא נכנסו לתוך הבית והם עומדים עדין בחצר, ואף על פי שהוא זכיה גדולה, אפלו כשנכנסין לחצר הקדשה, אף על פי כן עדין אין מקום החצר משמר היטב. ועקר התכלית שיכנס לתוך הבית ולתוך כל ההיכלות דקדשה, אבל קדם שרוצה לכנס לתוך הבית צריך יגיעה גדולה מחדש. ומזה בא מה שכמה בני אדם התחילו קצת בעבודת ה' באמת ביגיעות וטרחות ואחר כך נפלו כמו שנפלו, רחמנא לצלן:

Copy passage with reference

והענין על פי מה שמובא בכונות פרשת התמיד וקטרת מבאר שם. שעל ידי התמיד מעלין חיות הקדשה ממטה למעלה ועושין מחיצוניות פנימיות, ומעלין מעשיה ליצירה. ונעשה חיצוניות חסד גבורה תפארת דיצירה פנימיות לפנימיות חכמה בינה דעת דעשיה וכו', עין שם. ואחר כך אומרים קטרת. ובזה מעלין ניצוצי הקדשה מעמקי הקלפות ומלבישין מדרגות התחתונות של עשיה ואז עולין העולמות כסדר, עין שם. ולכאורה קשה, כי לפי זה נראה הסדר מהפך, כי היה ראוי שיאמרו קטרת קדם פרשת התמיד, כדי לברר תחלה הניצוצות מעמקי הקלפות על ידי הקטרת ולהלביש בחינת רגלי העשיה שהוא מלכות דעשיה. ואחר כך יעלו כסדר שמלכות ילביש נצח הוד יסוד ונצח הוד יסוד חסד גבורה תפארת וכו'. עד שיעלה ראש העשיה ליצירה על ידי פרשת התמיד. ומדוע אנו עושין להפך שבתחלה אומרים פרשת התמיד, שעל ידי זה צריכין לעלות ראש העשיה ליצירה, ואחר כך קדם שעולה בשלמות אומרים קטרת להעלות הניצוצות מהקלפות להלביש רגלי העשיה. ואז דיקא עקר עלית העולמות כסדר והיה ראוי להתחיל מזה, אך אם אמנם יסוד פנימיות הכונות שגבו מאתנו מאד. ונעלם מאתנו דרכיהם הנפלאים, עם כל זה מה שאפשר למצא בהם רמזים לדרכי עבודתו יתברך על פי הקדמות אמתיות אנו מחיבים למצא כפי שכלנו אשר חננו ה' יתברך שמו לעד:

Copy passage with reference

והענין הוא לפי עניות דעתי, כמו שכתבנו למעלה, כי יש חצר ובית, שהם בחינת החצר שלפני המשכן ואחר כך המשכן שהיה מכסה ביריעות, שהוא בחינת בית. וכן בבית המקדש היתה תחלה העזרה, שהוא בחינת חצר, כי לא היה עליה תקרה. ואחר כך ההיכל ובית קדש קדשים, שהם עקר הבית המקדש, שהם בחינת בית, כי היה עליהם תקרה והסתכל וראה שקרבן התמיד וכן כל הקרבנות היה עקר מעשיהם בתוך החצר, שהוא העזרה, ששם היה עומד מזבח החיצון. אבל קטרת היתה נעשית בפנים בתוך הבית, שהוא ההיכל. ובשביל זה היה התמיד קדם לקטרת. וכן מתנהג עם כל אדם בעבודתו, כי בתחלה כשאדם רוצה לכנס בעבודת ה' אזי ה' יתברך ברחמיו חומל עליו ומקל עליו ומניח אותו לכנס אל הקדשה, כי הבא לטהר מסיעין לו. ואזי הולך לו קצת כסדר, ואזי על ידי עבודתו הוא מתחיל לעלות מדרגא לדרגא ומתחיל לכנס קצת מחוץ לפנים, אבל אף על פי שנכנס לפנים לא נכנס כי אם לבחינת חצר. ועדין הוא עומד מחוץ לבית. וכשרוצה לכנס לתוך הבית, שהוא העקר, אין מניחים אותו השומרים, שהם נטורי תרעא ואז אי אפשר לו לכנס לתוך הבית עד שיחזר ויצא לחוץ לברר ניצוצות קדושים מעמקי הקלפות. ויתקן מהם תקונים גדולים בבחינת קטרת. ואז דיקא יכנס לפנים לתוך הבית, כי לכנס לפנים לתוך הבית אין מניחין אותו עד שיחזר ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם, דהינו שיעלה הניצוצות מעמקי הקלפות שהורידם לשם בעוונותיו, אבל זהו מחמלת ה' מה שלא גזר עליו מתחלה שיברר ויתקן תחלה לגמרי מה שפגם. ואחר כך יתחיל לכנס לחצרות הקדשה, כי אם כן היה קשה מאד לכל אדם להתקרב, כי בתחלה בודאי אין בו שום כח להתחיל ללחם מלחמה כזאת לברר הניצוצות העשוקות בעמקי הקלפות, ובפרט שעדין לא ראה מאורות מימיו ואין בו שום תשוקה עדין לעבודת ה' באמת כראוי, על כן מחמלת ה' שמניח אותו תחלה לכנס לעבודת ה' אף על פי שלא תקן עדין מה שקלקל. עד שנמצאים קצתם שנכנסים בתוך שערי הקדשה עד שבאים לתוך בחינת החצר. ואז כבר ראו קצת יפי ונעם ויקרת קדשתו וחפצים ומשתוקקים לכנס לבית, שזהו עקר התכלית, אבל אין מניחין אותם לכנס לבית. עד שיחזרו ויצאו לחוץ לברר הניצוצות מעמקי הקלפות. ואז דיקא יכנסו לתוך הבית לפנים ממש, כי לתוך הבית לפנים אי אפשר לכנס כי אם כשמעלין הניצוצות ממרחקים מעמקי הקלפות: וזה בחינת פרשת התמיד וקטרת. מה שבתחלה מקריבין התמיד לעלות מדרגא לדרגא ואחר כך הקטרת שהוא להעלות הניצוצות מעמקי הקלפות שהיה ראוי לכאורה להיות בהפך כנ"ל, אך על פי הנ"ל מישב היטב, כי קדם הקרבת התמיד לא היה לנו שום כח עדין להתחיל לברר הניצוצות מעמקי הקלפות. על כן חמל עלינו ה' יתברך וצונו תחלה להקריב קרבן התמיד ונתן לנו כח להתחיל לעלות מדרגא לדרגא על ידי התמיד, אף על פי שעדין לא בררנו הניצוצות מהקלפות, אבל כשרוצין לגמר העליה בשלמות ולכנס לפנים לתוך הבית, זה אי אפשר כי אם על ידי קטרת שצריכין לחזר ולברר הניצוצות מעמקי הקלפות על ידי הקטרת. וגם הכח של התמיד שהקרבנו קדם מסיע לזה, כמובן בכונות ובסדר המערכה שהם תלויים זה בזה. ואז דיקא על ידי הקטרת שהוא הברור מעמקי הקלפות. על ידי זה דיקא נכנסין לפנים לתוך הבית שהוא עקר השלמות. ואז עולין העולמות כסדר בשלמות. וכן הוא בעבודת האדם בכל אדם ובכל זמן וכנ"ל: וזהו בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שיש אחד שהוא אצל הפתח של הקדשה וחוזר לאחוריו, חס ושלום, הינו כנ"ל, כי מחמת שאין מניחין אותו לכנס עד שיחזר ויברר הניצוצות מעמקי הקלפות, דהינו שיחזר וילך דרך כל אלו המקומות הרעים שהיו בהם בתחלה וישוב מהם בשלום. על כן מי שהוא פתי נדמה לו שמרחיקין אותו, חס ושלום, ובפרט שזה הדבר צריך להתמהמה הרבה והכל לפי הפגמים שלו וכפי העליה שצריך לעלות, על כן מי שאינו חס על עצמו ומבקש, חס ושלום, עלילה לפרש מאחרי המקום. מדמה בדעתו כאלו אפס תקוה, חס ושלום, מעצם צרות הנפש שבאין עליו. שחוזרין ועולין על לבו מחשבות ותאוות והרהורים וכו' מה שנדמה לו שזה כמה ימים או שנים שהוא רחוק מהם. וכל זה הוא בחינה הנ"ל, והוא חושב שהוא לרעה, חס ושלום, אבל אלקים חשבה לטובה, כי זהו נסיונו. ועל ידי זה דיקא עקר תקונו. ואף על פי שלפעמים הוא נופל, חס ושלום, לאיזה דברים רעים ממש על ידי עצם ההתגרות שמתגרין בו כשצריך לכנס, אף על פי כן כבר אנו מזהרים הרבה שאסור לפל משום דבר שבעולם, כי יש בענין זה דברים עמקים הרבה וחסדי ה' אינם כלים לעולם. והעקר הוא התקשרות לצדיקי אמת, שכל זמן שמאמין בהצדיקי אמת הכלולים בהראש בית האמתי שממנו נמשך הכל יש לו תקוה לעולם, כי הוא יכול לתקן הכל, להעלות כל הניצוצות, שהם בחינת אבני קדש, ממקומות החיצונים מבחינת הראש כל חוצות, ולחזר ולהכניס כלם לפנים - לתוך הבית פנימה:

Copy passage with reference

וכן הוא במשא ומתן והרוח והעשירות של האדם שבאמת עקר הרוח האמתי נמשך על ידי שמעלין הניצוצות מהקלפות ומכניסים אותם לתוך הקדשה על ידי שעושה המשא ומתן באמונה שלמה ומרבה בצדקה ומכון בשעת המשא ומתן שירויח כדי שיתן צדקה לעוסקים בעבודת ה' באמת, שהם כלולים בהראש בית כנ"ל, ועל כן לפעמים הרוח מזמן לנגד עיניו ונדמה לו שכבר הרויח, וקדם גמר העסק בשלמות נתהפך הכל על ידי תנועה קלה ואינו מרויח כלום ולפעמים מפסיד גם הקרן. וכל זה הוא בחינה הנ"ל, כי מה שהתחיל להרויח זה בחינת שהכניס הרוח לבחינת החצר, אבל עדין לא נכנס לבחינת הבית, שהוא עקר השמירה של העשירות כנ"ל. וקדם שמכניסו לבית צריך תחלה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות. ולפעמים אין לו כח לזה ונאחזין בו הקלפות ומפסיד הכל וכנ"ל. ועל כן עקר התקון לזה צדקה לעניים הגונים וכנ"ל, כי עקר ברור הניצוצות מעמקי הקלפות הוא על ידי צדקה בבחינת צדקה תציל ממות, שצדקה מצלת ומעלית הניצוצות מהקלפות, שהם סטרא דמותא, בחינת רגליה יורדות מות, רגלין הוא בחינת הממון וכו'. ועל ידי צדקה מעלין אותם משם. (כמובא כל זה בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר) ואז דיקא יזכה להכניס העשירות לפנים לתוך הבית שתתקים בידו וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת ארבע אמות שצריכין לתן בחצר לפני פתח הבית. כדי לפרק שם משאו, הינו כי הארבע אמות הם בחינת החיות הנמשך מארבע אותיות השם שמאירין בכל אדם שמשם חיותו. ומשם הארבעה מחין וכל הגונין דעינא וכל הארבעה יסודות שלו, ומשם כל החיות והשפע והפרנסה שלו. ועל כן ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום , כי הארת הארבעה מחין וכו' שנמשכין מארבע אותיות השם מאירין לו בכל ארבע אמותיו ומזכין לו כל הקנינים על ידי המחין. בבחינת דעת קנית וכמבאר במקום אחר. ועקר כל הקנינים הם בתוך ביתו ששם עקר קיום כל הקנינים, שהם כל העשירות שלו. ועל כן נמשכין הארת הארבעה מחין מתוך הבית אל החצר, שהם בחינת הארבע אמות שלפני פתח הבית שיש לו בחצר, שהם בשביל לפרק שם משאו, כי אי אפשר לו לזכות בשום חפץ ועשירות כי אם כשיעבירנו תחלה דרך בחינת החצר ויפרק שם המשאוי, כי כשהוא בחצר נקרא עדין בשם משאוי, מחמת שעדין לא נתברר בשלמות מאחיזת החיצונים שנקראים משאוי (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בשיחות הר"נ דף כ"ז על משאכם וכו' מלמד שהיו בהם אפיקורסים, כי עקר החיצונים והקלפות הם כפירות). ועל כן בהכרח שיהיה לו ארבע אמות בחצר לפני הפתח כדי לפרק שם משאו, כי קדם שמכניס העשירות לתוך הבית צריך לפרקו בבחינת חצר ויהיה מנח שם עד שישוב ויברר הניצוצות מעמקי הקלפות בבחינת קטרת. ואז דיקא יזכה להכניס העשירות לפנים - לתוך הבית וכנ"ל: ועל כן קטרת מעשרת. קטרת דיקא, כי עקר שלמות העשירות הוא כשמבררין הניצוצות מהקלפות בבחינת קטרת דיקא וכנ"ל, כי כשעושה משא ומתן הוא בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת, כמו שמבאר בהתורה אשרי זרקא (בסימן ל"ה( ועקר הוא הקטרת שהיא דיקא מעשרת, כי הקטרת היתה בפנים, בתוך ההיכל, שהוא בחינת בית, ששם עקר השמירה והקיום של העשירות וכנ"ל. ועל כן צריך ארבע אמות לפני הפתח דיקא בחצר, כי דרך הפתח נכנסין לפנים ודרך שם מכניסין ומעלין כל הניצוצות מחוץ לפנים, לתוך הבית, ששם עקר הארת הראש בית, שהוא בחינת ארבע אותיות השם, ארבעה מחין, ארבעה יסודות וכו' כנ"ל. ועל כן צריכין ארבע אמות להמשיך הארת הראש בית בארבע אמות, שעל ידי זה דיקא יש לו כח לברר ולהכניס העשירות מחצר לפנים, ועל כן שם צריך לפרק משאו שתהיה מנחת שם עד שיברר כל הניצוצות מעמקי הקלפות. ואז יתברר העשירות עד שיזכה בו בשלמות ויכניסנו לפנים לתוך הבית ששם עקר השמירה והקיום של כל העשירות כנ"ל, כי עקר הברור בחוץ הוא על ידי הכח שמקבל מהראש בית שבפנים בתוך הבית ועל כן בשעה שעוסק במשא ומתן צריך לקשר את עצמו להראש בית כנ"ל. ועל כן מהבית נמשך בחינת הארבע אמות בחצר שצריכין לתן לפני הפתח, כי הארבע אמות נמשכין מהארת הארבעה מחין שנמשכין משם ה' שמאירין בהבית על ידי הראש בית. ומשם נמשכין בחינת הארבע אמות לפני פתח הבית לפרק שם משאו כנ"ל, כי על ידי הארת הראש בית יש לו כח לברר הניצוצות בחוץ עד שיזכה להכניס העשירות לפנים, שזהו בחינת לפרק שם משאו. וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך". שהפסוק מזכיר כלם חצר ובית והיכל. ואמר 'אשרי תבחר ותקרב שישכן חצריך', שישכן ויחנה שם עד שיזכה, 'נשבעה בטוב ביתך', שנכנס אחר כך לבית, ששם עקר השביעה מטוב האמתי, שהוא קדשת ההיכל בחינת קדש היכלך. ועל כן בחצר הזכיר, בחינת אתערותא דלעלא. ובבית הזכיר אתערותא דלתתא, כי בחצר אמר בלשון 'תבחר ותקרב', שמדבר לה' יתברך שהוא יקרב ויבחר בנו, אבל בבית אמר הלשון על עצמנו, דהינו 'נשבעה בטוב ביתך', שאנחנו בעצמנו נתעורר ונתגבר לשבע מטוב ביתו. כי כן הדבר, כי לחצר מניח ה' יתברך בתחלה לכנס, כי הוא בחינת תחלת העבודה. שאז מקרבין אותו מלמעלה לעבודתו יתברך בבחינת אתערותא דלעלא, שזהו בחינת פתח שהוא תחלת ההתקרבות, אבל אחר כך כשרוצה לכנס לפנים ממש, דהינו לתוך הבית אזי אין מניחין אותו עד שיתעורר ויתגבר בעצמו כנ"ל. ועל כן כתב בלשון נשבעה שמדבר עלינו שאנחנו בעצמנו צריכין להתגבר לזה כנ"ל. וזהו שאמר שם תחלה, 'דברי עוונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם'. הינו שה' יתברך יחמל עלינו ויכפר פשעינו ועוונותינו, כי גברו מאתנו ואין בנו כח לתקנם ולבררם, רק בחמלת ה' שירחם עלינו ויכפר פשעינו כדי שנזכה לשכן בחצר עד שנכנס לתוך הבית לשבע בטוב ביתו וכנ"ל. וזהו שאמר שם אחר כך, "נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים וכו'". כי בודאי אנו צריכין שיעננו נוראות, לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שנזכה אנחנו לשכן בחצרו ולשבע בטוב ביתו וכו', כי צריכים לזה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות, ממקומות רחוקים מאד מאד, מקצה הארץ וכנ"ל. וזהו "מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים", הינו שאף על פי שנדמה לנו שאתה מגרש אותנו, חס ושלום, בקצוי ארץ ובים רחוקים. כי אנו רחוקים מקדשת ביתך מאד, אף על פי כן אנו בטוחים שהכל לטובה, כי אי אפשר לבוא לטוב ביתך כי אם על ידי זה דיקא כנ"ל. ועל כן עינינו לך תלויות שתעננו נוראות בצדק לעשות עמנו נוראות ונפלאות גדולות עד שנזכה לשבע מטוב ביתך, כי אתה מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, דהינו לכל אותן שנתרחקו בקצוי ארץ וים רחוקים אתה מבטח להם שהוא לטובתם, כי אי אפשר להם לכנס לבית כי אם על ידי זה דיקא כדי שיבררו ניצוצות ממקומות הרחוקים ביותר, ובחמלתך הגדולה תושיעם לברר ולהעלות הכל ולשוב לתוך חצרות קדשך ולשבע מטוב ביתך ומקדשת היכלך, כי זהו בחינת קטרת שנעשה בתוך ההיכל שמברר הניצוצות מעמקי עמקי הקלפות, וזוכין על ידם לעלות למעלה ולכלל באין סוף, כי לית קרבנא חביבא קמה קדשא בריך הוא כמו קטרת, כי זה עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשמעלין הניצוצות הקדושות מעמקי הקלפות. ועל כן יכול להיות שהאדם כשנתרחק ביותר ואף על פי כן הוא ממשיך את עצמו לה' יתברך בכל פעם שיעשה נחת רוח לה' יתברך יותר מצדיק גדול מאחר שהוא במקומות הרחוקים מאד וכשהוא ממשיך את עצמו משם לה' יתברך, אזי בכל תנועה ותנועה ובכל המשכה והמשכה הוא גורם שעשועים גדולים לה' יתברך. (וכמבאר מזה במקום אחר ואם יהיה חזק בדעתו למשך את עצמו תמיד לה' יתברך יהיה איך שיהיה סוף כל סוף יחמל עליו ה' יתברך ויכנס על ידי זה דיקא לפנים לתוך בית הקדשה, כי כל זה הוא בחינת קטרת שהיה בהם גם חלבנה שחביב מאד לפני ה' יתברך וכנ"ל: ועל כן נסמך "נוראות בצדק וכו' מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים". לפסוק "נשבעה מטוב ביתך וכו'". כי אי אפשר לשבע מטוב בית כי אם על ידי שמרחקין אותו לקצוי ארץ וים רחוקים. וכשהוא בטוח בה' יתברך וממשיך את עצמו לה' יתברך גם משם, אז יזכה לשבע מטוב ביתו וכו', אמן:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. כי עכשו אחר חרבן בית המקדש והצדיקי אמת נסתלקו בעוונותינו, שזהו עקר חרבן בית המקדש שבכל דור, כי קשה סלוקן יותר מחרבן בית המקדש. ובעוונותינו אין לנו לא ראש ולא בית, והראש כל חוצות מתגבר מאד, אשר על זה נאמר, "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכו'", כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל. עתה אין לנו שום חיות ונחמה כי אם בחינת הד' אמות של הלכה שהוא בחינת התורה הקדושה וחדושיה הנוראים שהשאירו לנו הצדיקי אמת, בבחינת זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני. כי אלו הד' אמות של הלכה יש לנו תמיד לכל אחד ואחד בכל עת ובכל זמן בכל מקום שהוא אם ירצה בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל אדם יש לו ד' אמות שקונין לו כל הקנינים ואפלו מי שיוצא חוץ לתחום שבת יש לו ארבע אמות, הינו שבכל מקום שהאדם בא לשם יש לו ארבע אמות, הינו בחינת ד' אמות של הלכה, כי אין דברי תורה מקבלין טמאה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "פתח פיך ויאירו דבריך". אין דברי תורה וכו', כי בכל מקום יכולין לנחם את עצמם ולהחיות את עצמם בהדברי תורה שהשאירו לנו הצדיקי אמת, כי אף על פי שהם נסתלקו בעוונותינו הרבים ואין לנו לא ראש ולא בית ואנו כעומדים בחוץ ואין מאסף אותנו הביתה, אף על פי כן הד' אמות של הלכה נשארו לנו דהינו התורה הנפלאה שגלו לנו שהניחו לנו ירשה טובה כזאת השארה נפלאה ונוראה כזאת ובזה אנו מנחמים עצמנו בתקף הגלות הארך המר הזה בבחינת זאת נחמתי בעניי וכו' כנ"ל. כי אלו הד' אמות בחינת ד' אמות של הלכה יש לכל אדם תמיד בכל מקום אם ירצה לזכות בהם לחיי עולם והם בבחינת ד' אמות שלפני פתח הבית ששם מתברר הכל ודרך שם מכניסין כל השפע וכל הניצוצות הקדשה לפנים וכנ"ל. כי הצדיק האמת שהוא בחינת ראש בית אין לנו שום תפיסה בו ואין אנו יכולין לינק ממנו ולשאב חיות ממחו הקדוש כי אם דרך הפתח שהוא בחינת פתחי פיו הקדוש שדרך שם מגלה לנו אלקותו וגדלתו יתברך על ידי החדושי תורה שהם בחינת הלכות שמגלה לנו. ואלו ההלכות היוצאים מפיו אלינו, שהם נמשכין מהארבעה מחין, מארבע אותיות השם וכשיוצאין מפיו הקדוש אלינו הם בבחינת ארבע אמות שלפני הפתח, דהינו לפני פתחי פיו הקדוש שדרך שם יוצאין מפנימיות מחו אלינו. וזהו בחינת ד' אמות של הלכה, כי הד' אמות נמשכין מבחינת ד' אותיות השם כידוע שהם בחינת ד' מחין. והצדיק האמת בחינת ראש בית מגלה חדושים נפלאים כאלה בשכל כזה בחכמה נפלאה אמתיית כזאת עד שיהיו נמשכין החדושין וההלכות שלו לכל אדם שבעולם בכל מדרגה שהוא. בין בתכלית העליה בין בתכלית הירידה, חס ושלום, שכלם יוכלו להחיות את עצמן בהם תמיד אם ירצו לקבלם ועל כן יש לכל אדם ארבע אמות בכל מקום שהוא, כי הד' אמות הם בחינת ד' אמות של הלכה. שיכול לדבק את עצמו בהתורה שגלה הצדיק האמת בכל מקום שהוא אפלו בחוץ, אפלו אם יצא, חס ושלום, חוץ לתחום שבת שהוא בחינת שיצא חוץ לתחום וגבול הקדשה, שהוא בחינת שבת, שהוא בחינת קדשת הצדיק הראש בית קדשת הארבעה מחין, שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין שכל זה הוא בחינת שבת, כמו שמבאר שם. ואפלו מי שיצא חוץ לתחום שבת שיצא, חס ושלום, מתחום כל הקדשות הנ"ל והוא עומד בחוץ לגמרי, אף על פי כן יש לו ד' אמות, הינו בחינת ד' אמות של הלכה, כי בכל מקום יכול להחיות את עצמו בהחדושי תורה שגלו הצדיקי אמת שהם בחינת ראש בית, שזהו בחינת ההלכות היוצאים מפיו הקדוש, שהם בחינת ד' אמות של הלכה וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן עתה אחר החרבן אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו כי אם ד' אמות של הלכה. כי הבית המקדש נחרב בעוונותינו והראש בית שהם הצדיקי אמת נסתלקו בעוונותינו הרבים ואין לנו לא קרבן ולא קטרת ואין מנהל בידינו, ואין יכולין לעשות נחת רוח להקדוש ברוך הוא כי אם על ידי ד' אמות של הלכה, כי אין בעולמו כי אם וכו' כנ"ל, הינו כי התורה גדולה מן הכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, גדולה תורה יותר מכל הקרבנות, שנאמר, "זאת התורה לעלה למנחה וכו'". כי כל הקרבנות הם בחינת ברורים ועליות של ניצוצות הקדשה לבררם מעמקי הקלפות ולהעלותם מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד אין סוף כידוע. ובענין הברור של הקדשה יש מלחמות גדולות וקשות ועצומות מאד מאד בלי שעור וערך, וכמה וכמה נפשות שקעו בזה, וכל הצרות וכל החרבנות חרבן בית ראשון ובית שני וכל הנפשות שנפלו למקום שנפלו, רחמנא לצלן, הכל נמשך מזה מחמת שלא יכלו לעמד במלחמה זאת לברר ולהעלות הקדשה מהקלפות עד שהתגברה הקלפה וגרם מה שגרם, רחמנא לצלן, ועקר הדבר הוא ענין מה שכתבנו למעלה בענין כונת פרשת התמיד וקטרת שמקדימין תמיד לקטרת אף על פי שהיה ראוי להיות בהפך כפי סדר הברור והעליה כנ"ל ועין לעיל היטב מה שנתבאר בזה. אבל כפלים לתושיה ועדין דברים בגו, כי יש בזה דברים עמקים הרבה, כי גדולי הצדיקים האמתיים העוסקים בזה צריכין להתנהג במלחמה הגדולה הזאת בחכמה נפלאה, והעקר כי אין יודעין מהיכן להתחיל, כי אי אפשר לצוות את העם הרוצים לגשת אל הקדש שיתחילו בעבודות שהם בחינת ברור הקדשה מהקלפות, כי עדין אין להם שום כח לזה וכן אי אפשר לצוותם שיעלו מעלה מעלה מדרגא לדרגא מאחר שעדין לא התחילו לברר הקדשה וזהו עקר הדברים שאין יודעין בהם מהיכן ההתחלה וכמבאר אצלנו במקום אחר: ועל כן צריך חכמה גדולה לזה ולדלג מענין לענין פעם בחינת עבודה זאת ופעם בחינת עבודה זאת. וכמו שתראה בענין עבודת הקרבנות אם תדקדק בהם וכמבאר בסדר המערכה שסדר אביי משמא דגמרא וכו', כי מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת, ומערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים, וסדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי וכו'. עין היטב בסדר זה ותראה פליאות גדולות שנראה לכאורה שלא כסדר הראוי, כי פעם עוסק בעבודת פנים ופעם בעבודת מזבח החיצון וגם כל עבודה ועבודה נחלקת לחלקים רבים ולא עשו כסדר לגמר עבודה אחת כסדר ואחר כך יעסקו בשניה רק תחלה ערכו מערכה גדולה וקדם שסדרו עליה שני גזרי עצים, ערכו תחלה מערכה שניה של קטרת מה שהיה ראוי לפי סדר הפשוט לגמר תחלה בשלמות המערכה הגדולה עם סדור השני גזרי עצים ואחר כך להעריך מערכה שניה של קטרת. וכן אחר כך יש שנויים רבים וחלוקים נפלאים פעם עוסק בעבודת חוץ וקדם שגומרה חוזר לעבודת פנים וכן בכל פעם, כי סדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי ודשון וכו' וגם ההטבה בעצמה חלקו לשנים, הטבת חמש נרות, והטבת שתי נרות ולא היטיבו הכל ביחד רק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות עסקו בדם התמיד לשחטו ולזרקו על מזבח החיצון ואחר זה היטיבו השתי נרות הנשארים. ואחר כך הקטירו הקטרת הנעשה בפנים ואחר הקטרת עסקו באיברים שהעלו אותם על מזבח החיצון וכו' וכן כל סדר המערכה. וכל זה הוא ענין הנ"ל שצריכין לדלג מעבודת פנים לעבודת חוץ ומעבודת חוץ לעבודת פנים כפי הברור והעליה. כי כך הוא סדר המלחמה עם הסטרא אחרא המסבבין את הקדשות הנפולות. וכמו שהוא בעבודת הבית המקדש כן הוא בכל אדם ובכל זמן. ומחמת שהעבודה והמלחמה חזקה בכל פעם, בפרט שהאדם יש לו בחירה ובכל עבודה ועבודה מתגבר מחדש הסטרא אחרא והקלפות על כן רבים נכשלו ונפלו ולא יכלו לעמד במלחמה ומזה בא חרבן בית ראשון ובית שני וכל מה שעבר על ישראל. על כן עתה עקר הנחמה היא התורה שהוא בחינת הד' אמות של הלכה הנ"ל, כי התורה נקראת כלה שכלולה מהכל מכל מיני קרבנות וקטרת וכל העבודות הקדושות שבעולם בכל פרטיהם. וכשעוסקין בתורה באמת עוסקין בכל העבודות של כל הקרבנות וקטרת ביחד ואין צריכין שם בעסק התורה לכון הסדר המערכה של הקרבנות, כי התורה כלולה מהכל ועל ידי עסק התורה לבד נעשו כל מיני תקונים בשלמות כל אחד על מקומו ומכונו, כי התורה כלולה מהכל מכל הקרבנות ועולה על כלם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כנ"ל. נמצא, שעל ידי התורה נתתקן הכל ועל כן אחר החרבן אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו כי אם ד' אמות של הלכה וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "יקרה היא מפנינים". שהתורה יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, כי אז ביום הכפורים היה צריך הכהן גדול עוד עבודות גדולות ביותר ונכנס לפני ולפנים והיה משנה בכל פעם מפנים לחוץ ומחוץ לפנים, כי חמש פעמים היה משנה מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. כי בזאת יבא אהרן אל הקדש, כי אי אפשר לכנס לפני ולפנים ולתקן שם מה שהיה צריך הכהן גדול לתקן ביום הכפורים לכפר על כל ישראל כל עוונותם וכו' כי אם על ידי סדר העבודה הזאת שצותה התורה הקדושה, אבל העוסק בתורה באמת הוא עולה על כל זה על ידי עסק התורה לבד ונכנס לפנים יותר ויותר מבחינת לפני ולפנים בבחינת כי יקרה היא מפנינים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כנ"ל, כי התורה כלולה מכל התקונים ונתתקן הכל ביחד. ועל כן על ידי התורה בחינת ד' אמות של הלכה שהשאירו לנו הצדיקי אמת, הכל יכולים להתתקן, כי אין צריכין לכון הסדר כל כך כמו בקרבנות, כי התורה כלולה מכל מיני עבודות הקרבנות ותקוניהם וכוללת כלם ביחד בפעם אחד. וגם מעט שצריכין לידע איזה סדר בעבודתו תודיע להם התורה הקדושה ותורה אותם סדר עבודתם כראוי, כי בשביל זה נקראת תורה, כי היא מורה דרך לשבים, לכל אדם שבעולם בכל מקום שהוא. ועל כן עקר נחמתנו היא התורה בחינת ד' אמות של הלכה שהשאירו לנו הצדיקי אמת שיש לכל אדם שבעולם בכל מקום שהוא אם ירצה וכנ"ל:

Copy passage with reference

כי אף על פי שנסתלקו הצדיקי אמת, אבל חדושי תורה שלהם, שהם ההלכות שגלו נשארו לנו וכן אף על פי שנחרב הבית המקדש, אבל כל התורה וההלכות שעסקו בהם בבית המקדש בלשכת הגזית נשארו לנו, כי כל הלכות התורה שאנו יודעין עתה כלם קבלנו מהבית המקדש, כמו שכתוב, "כי מציון תצא תורה וכו'". כמו שכתוב , "כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו'". כי עקר ברור כל ההלכות שקבלנו ממשה רבנו לא היה אפשר לבררם לנו בשלמות כי אם על ידי שנבנה הבית המקדש ושם ישבו הסנהדרי גדולה ובררו לנו כל ההלכות לחיותנו כהיום הזה. ועל כן שערי בית המקדש לא שלטה בהם ידי אויב, בשביל שחלקו כבוד לארון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי התגלות ההלכות הם בחינת שערים, כי הם פותחין שערי החכמה והמדע הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתברך. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב". אוהב ה' שערים המצינים בהלכה וכו', וכמו שכתוב, "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער". שפרשו רבותינו זכרונם לברכה לענין תלמידי חכמים העוסקים בתורה. ועל כן השערים של הבית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק טבעו בארץ שעריה, להורות שהשערים שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב, כי רק הם נשארו לנו, רק שטבעו בארץ שעריה, אבל הצדיקי אמת בכל דור ודור שהם בחינת ראש בית, הם מעלים ומגלים לנו בכל דור כל השערים, שהם בחינת ההלכות, כי בשביל זה טבעו בארץ ולא נמסרו ביד אויב כדי שיהיה כח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מעפר. ועל כן צריכין לזהר מאד לקום בחצות ולישב על הארץ ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש, כמו שכתוב, "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון וכו'". וכמבאר בהתורה הנ"ל, כי אין לנו עתה לא ראש ולא בית לכנס בו. ואנו מנחים בחוץ על כן אנו צריכין להוריד עצמנו לארץ ולבכות ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש, ועל ידי זה נזכה שיאיר עלינו ה' יתברך ויגלה לנו מעפר ומארץ דיקא את השערים שטבעו בארץ, שהם בחינת ההלכות של הצדיקי אמת, שהם עקר הפאר וההדור, שזהו

Copy passage with reference

בחינת לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. וזהו בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, שהם בחינת המשפטים וההלכות של התורה שזוכין על ידי קימת חצות דיקא וכנ"ל. ועל כן אחר האבלות והקינות שמתאבלין בסדר חצות כשיושבין על הארץ אחר כך כשקמים מהארץ מתחילין תכף "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" שעליהם דרשו רבותינו זכרונם לברכה, פתחים שקדשתם עולמית, כי לא שלטו בהם ידי אויב, הינו כנ"ל, כי מי שרוצה לחוס על עצמו לזכות לחיי עולם גם עתה בדורות האלה אשר אין יודעין היכן הראש בית האמתי, צריכין לקום בחצות לילה ולישב על הארץ ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש, דהינו על עוונותיו שמעכבין הבנין שנחשב כאלו החריבו. ועל ידי זה זוכין שיתגלו לו השערים והפתחים דקדשה הנ"ל, שהם בחינת הד' אמות של הלכה, שהוא החדושי תורה שהשאירו לנו הצדיקי אמת, שהם עקר נחמתנו כנ"ל. ועל כן אומרים, "שאו שערים ראשיכם וכו'" תכף אחר הקינות והאבלות על חרבן בית המקדש, כי זה עקר הנחמה שזוכין על ידי האבלות בבחינת לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, הינו השערים והפתחים, שהם החדושי תורה, שהם ההלכות שהשאירו לנו הצדיקי אמת, שהם עקר הפאר וההדור והחן, כמו שכתוב, "עוז והדר לבושה וכו'". וכתיב, "אילת אהבים ויעלת חן", הינו כנ"ל, וזהו שאומרים, "מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה". הינו, שאף על פי שהמלחמה חזקה וכבדה מאד מאד כנ"ל ומחמת זה כבר הוה מה דהוה עד שנחרב בית הראשון ובית שני, אף על פי כן ה' עזוז וגבור והוא גבור מלחמה, ובודאי יגמר את שלו בקרוב וינצח המלחמה בודאי, כי הוא ברחמיו עושה עמנו נפלאות בכל דור ושולח לנו צדיקים נוראים כאלו שפותחין לנו שערים ופתחים כאלה עד שגם אנחנו יכולין לברח לתוך ד' אמות של הלכה בכל עת שזה עקר נחמתנו ותקותנו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשעה שבקש שלמה להכניס הארון לבית קדש קדשים דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבע רננות ולא נענה, עד שאמר "זכרה לחסדי דוד עבדך". כי השערים הקדושים ראו שעתיד הבית המקדש שיחרב ואמרו שאין כבוד לארון שיכנס לבית המקדש ואחר כך יחרב ולא יהיה כח בארון להציל את הבית המקדש מלחרב כי הוא פוגם בכבודו הגדול, על כן דבקו זה בזה ובכל העשרים וארבע תפלות ורננות שאמר שלמה לא נענה עד שאמר "זכרה לחסדי דוד וכו'", חסדי דוד זה בחינת שנקראים חסדי דוד הנאמנים, ובשבילם נפתחו השערים, הינו כי בקש את ה' יתברך שיפתחו השערים בשביל חסדי דוד בשביל ההלכות של כל התורה שיתגלו ויתבררו בבית המקדש ובשביל זה נפתחו, כי בשביל זה בודאי ההכרח שיכנס הארון לבית קדש קדשים אף על פי שעתיד לחרב, כי אף על פי כן פעלנו הרבה במה שהיה הארון בבית קדש קדשים ששם עקר מקום מנוחתו של הארון עם הלוחות, שהם כלל תורתנו הקדושה ועל ידי זה היה כח להצדיקים והסנהדרין שבאותן הדורות לברר כל ההלכות וכל דיני ומשפטי התורה המצויין עתה בידינו, שהם בחינת חסדי דוד, כי דוד היה ראש הסנהדרין וברר כל הלכות התורה, כי זכה לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא, כי ה' עמו בהלכה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי דוד דיקא היה לו כח לברר ההלכות מחמת שדוד בעצמו הוא בבחינת הבית המקדש, כי הבית המקדש נקרא על שמו בית דוד, כי הוא מסר נפשו עליו עד שמצא מקומו ונלחם מלחמות ה' כל ימיו כדי להכניע הקלפות והצרים שסביב הקדשה בגשמיות ורוחניות כדי שתתקים (דברים יב), "והניח לכם מכל איביכם וכו' והיה המקום וכו'". שלא היה זה כי אם בימי דוד, כמו שפרש רש"י שם, ועל כן הוא דיקא זכה לברר כל ההלכות של תורה שבעל פה, שהם בבחינת מלכות דוד כידוע, כי עקר ברור ההלכות הוא בכח הבית המקדש, כי עקר מקום התורה ומנוחתה האמתי הוא בבית המקדש במקום האבן שתיה, כי משם תצא תורה, כמו שכתוב, "כי מציון תצא תורה". ועל כן בכל ספר דברים מזהיר משה רבנו על קיום התורה בארץ ישראל דיקא, כמבאר שם במקומות אין מספר, כי עקר התגלות התורה הוא בארץ ישראל ששם הבית המקדש, ששם מקום הארון עם הלוחות, ועל כן היה בהכרח שיבנה הבית המקדש ולהכניס לשם הארון אף על פי שעתיד לחרב כדי שיהיה כח להצדיקים שבאותן הדורות לברר וללבן לנו כל ההלכות ומשפטי התורה. ואם לא היה לנו ירשת התורה שבעל פה שבררו לנו הלכותיה בבית המקדש, לא היינו יודעין עתה שום הלכה וכנ"ל: ועל כן בשביל זה נפתחו השערים בשביל חסדי דוד שהם ההלכות שאי אפשר שיתבררו כי אם על ידי שיכנס הארון לבית קדש קדשים, שעתה אף על פי שבעוונותינו הרבים נחרב הבית המקדש, נשאר לנו ירשה טובה ונפלאה, שהם ההלכות בחינת ד' אמות של הלכה, שהם בחינת שערים ופתחים של הקדשה שנשארו לנו שבהם אנו מתנחמים עתה, כי בזה אנו יכולין לעשות נחת רוח לפניו יתברך, כי אין לו בעולמו כי אם ד' אמות של הלכה כנ"ל. ואף על פי שגם על זה התגברה הסטרא אחרא והרבה מחלקת בישראל עד שאין יודעין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו: משרבו תלמידי שמאי והלל וכו' והיה קשה לישראל וכו', אף על פי כן בכח הברור שנתבררו ההלכות בבית המקדש בעודו קים יש כח להצדיקים והחכמים אמתיים לברר לנו בכל דור ודור כל הלכות התורה איך להתנהג בהם ואם לא היה ברור ההלכות שבבית המקדש לא היינו יודעין עתה כלל שום דין והלכה של תורה שבעל פה. אבל עתה אנו יודעין על כל פנים עקרי הדינים וההלכות שבכל מצוה רק שיש לנו ספקות בכמה דברים, אבל עקרי ההלכות אנו יודעים, כגון שאנו יודעין שעור מחצות הסכה ולבוד ודפן עקמה וכו', וכן בכל מצוה. וגם בהדברים שנתרבה בהן המחלקת יש לנו כללים גדולים איך להתנהג בהם, כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך וכו' וספק דאוריתא לחמרא וכו'. והכלל, שעקר מה שאנו יודעין מהלכות התורה אחר החרבן הוא בכח קדשת הבית המקדש על ידי שנתבררו ההלכות שם. כי עקר מקום התורה בבית המקדש וכנ"ל ועל כן נקראים ההלכות שהם בחינת תורה שבעל פה על שם מלכות דוד בחינת חסדי דוד ועל כן בשביל זה נפתחו השערים והפתחים וכנ"ל, ועל כן נקראים "פתחי עולם" שקדשתן עולמית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי השערים והפתחים שהם בחינת ההלכות קדשתן עולמית בודאי, כי רק זאת הקדשה נשארה לנו ירשה אחר החרבן. וכן אחר הסתלקות כל צדיק וצדיק אמתי, כי עקר הירשה וההשארה מהם הם ההלכות שהשאירו לנו שקדשתן עולמית שבהן אנו יכולין להחיות עצמנו תמיד לעולם ועד בכל עת ועת בכל מקום ובכל דרגא שבעולם. והם כל נחמתנו ותקותנו בבחינת זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כנ"ל, וכמו שאיתא בזהר הקדוש בכמה מקומות שבגלות זה הקשה וארך מכל הגליות לא היה אפשר לנו להתקים כלל לולי התורה, עין שם. הינו כנ"ל, כי בכל מה שעובר עלינו בכלל ובפרט על כל אחד ואחד בגשמיות ורוחניות אין לנו מקום לברח מהם כי אם לתוך ד' אמות של הלכה, שהם ההלכות והחדושין שהשאירו לנו הצדיקי אמת וכנ"ל:

Copy passage with reference

נבחר שם מעשר רב, מכסף ומזהב חן טוב. שהוא השם והחן טוב של הראש בית וכו':

Copy passage with reference