ליקוטי הלכות · חושן משפט א · עדות ב
Reading settings
"על פי שנים יקום דבר לא יקום עד אחד באיש וכו'", אבל קם הוא לשבועה. על פי המאמר המתחיל סימן נא, אמר רבי עקיבא: כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר, "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני". עין שם היטב היטב.: והכלל, ששקר שהוא הרע והטמאה עקר השקר הוא רק מחמת רחוקו מאחד וכו', עין שם, כי קדם הבריאה היה כלו אחד, כלו טוב, כלו קדש. ותכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל נתהוה כח הבחירה, שהיא בחינת הטהרה מחמת שתכף שיצאה הבריאה אל הפעל היה, כביכול, בחינת שני דברים, דהינו בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה. ואז שיך בחירה וכו'. ומשם תכף רשם שישתלשל עד שיהיה נעשה טמאה שהוא השקר. נמצא, שעקר אחיזת השקר הוא מחמת הרחוק מאחד, בחינת חשבנות רבים. ועין שם היטב היטב, כי הם דברים עמקים מאד:
וזה בחינת מה שהאמינה תורה לשני עדים ושני עדים ומאה הם שוים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תרי כמאה, כי באמת תכף אחר הבריאה אף על פי שמשם רשם על השתלשלות הטמאה שהוא השקר כנ"ל, אף על פי כן היה אז עדין בתחלת הבריאה, כל הבריאה בכלל סמוכה אל בחינת קדם הבריאה. שהוא כלו אחד כלו טוב והיה אז גם כל הבריאה הכל בבחינת טוב, בבחינת אמת, כי עדין לא הגיע הבריאה, חס ושלום, לבחינת חשבנות רבים שהוא בחינת אחיזת השקר, רק שהיה רשם שישתלשל וכו' כנ"ל, אבל עדין בתחלת הבריאה היה הכל בטהרה בבחינת טוב כנ"ל. וכמובן שם בדברי רבנו הנ"ל, כמו שמובא שם, כי היא סמוכה אל האחד ועדין לא הגיע לבחינת חשבנות רבים יעין שם היטב. נמצא, שתחלת הבריאה הוא עדין קדוש וטהור רק שמשם רשם שישתלשל עד שיתהוה אחיזת הטמאה והשקר. ועל כן באמת שם בתחלת הבריאה הוא עקר המתקת והכנעת הטמאה והשקר, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כידוע, הינו כשמבררין ומעלין אחיזת השקר וכו' לשרשו, שהוא תחלת הבריאה, שמשם רשם על השתלשלות אחיזתו. נמצא, שעקר אחיזתו משם, אבל באמת כשמעלין ומבררין אחיזת השקר לשם לבחינת תחלת הבריאה אזי נכנע ונמתק השקר לגמרי, כי שם בתחלת הבריאה הוא רק אמת וצדק, קדוש וטהור. ושם נתברר ונמתק אחיזת השקר שהוא הסטרא אחרא ואזי נכנע השקר לגמרי בבחינת המתקת הדין בשרשו, כי הסטרא אחרא שהוא השקר, הוא תקף הדין ונכנע ונמתק בשרשו בבחינת תחלת הבריאה כנ"ל:
וזה בחינת שני עדים שנתנה להם התורה הכח לברר האמת ולהכניע השקר שיש בין אלו שני הבעלי דינים שמתאמצים בדין ואין יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. ונתנה התורה הכח לשני עדים כשרים לברר האמת ולהכניע השקר על ידם דיקא, כי מאחר שהם שנים הם בבחינת אחר הבריאה שאז היה בחינת שני דברים, כביכול, כנ"ל, אבל הם עדין בבחינת אחר הבריאה מיד, בחינת תחלת הבריאה קדם שנשתלשל לחשבנות רבים. מאחר שהם שני ישראלים כשרים, כי ישראל עלה במחשבה תחלה ובתחלת הבריאה קדם שנשתלשל לחשבנות רבים שהוא אחיזת הסטרא אחרא והשקר שמשם אחיזת העכו"ם אז בתחלת הבריאה אין שם רק בחינת קדשת ישראל שהם שרש כל הבריאה אשר בשבילם נברא הכל והם בחינת אמת, בחינת כלה זרע אמת, וכמו שכתוב (צפניה ג יג), "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו'". כי אחיזתם מבחינת אמת שהוא בחינת תחלת הבריאה שהיה רק אמת כנ"ל, כי ישראל עלה במחשבה תחלה כנ"ל. ויש כח לישראל לכלל כל הבריאה בקדם הבריאה על ידי האמת שלהם, כי על ידי אמת נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כמו שמבאר במאמר הנ"ל, אבל עקר כח ישראל הוא דיקא כשהם רבים, כמו שכתוב, "ברב עם הדרת מלך". כי כשהם רבים ומתחברים יחד בדבר שבקדשה שהוא בחינת אמת, אזי נכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים כנ"ל, בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלו אחד כנ"ל, על ידי שמתחברים יחד רבים מישראל לדבר שבקדשה שהוא בחינת אמת. נמצא, שנכלל רבים בבחינת אחדות ואזי נכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלו אחד. וזה בחינת שני עדים, כי מעוט רבים שנים, כי אחר הבריאה מיד לא היה רק בחינת שני דברים, כביכול, כנ"ל. נמצא, ששני עדים ישראלים מרמזים על אחר הבריאה מיד, כי מאחר שהם שנים הם בבחינת אחר הבריאה, אבל מאחר שהם ישראלים כשרים הם בבחינת אחר הבריאה מיד, הינו בחינת תחלת הבריאה ששם שרש נשמת ישראל שעלו במחשבה תחלה ועל כן יש כח לשני עדים לברר האמת ולהכניע השקר בבחינת המתקת הדין בשרשו, כי שם בבחינת שנים, שם עקר אחיזת השקר ושם עקר המתקתו והכנעתו כנ"ל. והבן היטב: ועל כן יש להם לשני עדים הנאמנות, כי בודאי לא ידבר שקר חס ושלום, כי מאחר שהם מרמזים על תחלת הבריאה ששם שרש נשמת ישראל כנ"ל, על כן בודאי לא ידברו שקר חס ושלום, כי שנים כשידברו שקר חס ושלום, הפגם הוא גדול ונורא מאד כאלו נותנים אחיזה להשקר חס ושלום, משרשו שהוא בחינת שני ישראלים שמרמזים על אחר הבריאה מיד שמשם רשם אחיזת השקר. וכששני ישראלים מתחברים יחד לדבר אמת אזי נכנע השקר ונמתק בשרשו כנ"ל ונכלל אחר הבריאה, שהוא בחינת רבים, בחינת שנים, בקדם הבריאה, שהוא אחד, על ידי האמת כנ"ל. אבל להפך, חס ושלום, כששני ישראלים יעידו שקר, חס ושלום, הם פוגמים בהשרש. וכאלו נותנים אחיזה להשקר, חס ושלום, מהשרש שהוא אחר הבריאה כנ"ל. ועל כן אין שנים חשודים על שקר, כי איש אחד כשנופל לשקר, חס ושלום, אף שהפגם גדול מאד, כי השקר הוא הרע והטמאה וכאלו עוקר עצמו משרשו על ידי שנופל לחשבנות רבים ונתרחק מאחד ששם שרש נשמת ישראל, כי תחלת הבריאה, שהיא נשמת ישראל שעלו במחשבה תחלה. היא עדין כלו אחד עם קדם הבריאה מאחר שעדין לא נשתלשל עד אחיזת השקר, חס ושלום, ועל כן כשישראל מדבר שקר, חס ושלום, הוא פוגם מאד כי נתרחק מאחד. וכאלו עוקר עצמו משרשו, חס ושלום, אבל אף על פי כן כשאיש אחד אומר שקר אין הפגם גדול כל כך כמו שנים כשמעידים יחד על דבר אחד בשקר, חס ושלום, כי כששנים אומרים דבר אחד נמצא שרבים נכללים באחד והוא בחינת אחר הבריאה שסמוך לקדם הבריאה. וכשדבריהם שקר, חס ושלום, אזי נותנים יניקה להשקר, חס ושלום, משרשו מבחינת תחלת הבריאה, חס ושלום, כנ"ל והוא פגם גדול ונורא מאד. ועל כן אין שנים חשודים על שקר, כי שנים אין יכולים להתחבר יחד כי אם בדבר אמת שעל ידו נכללו רבים באחד שהוא בחינת אחר הבריאה שנכלל בקדם הבריאה. שעקרו תלוי באמת, כמו שמובא במאמר הנ"ל, אבל על שקר אין יכולים להתחבר יחד, כי עקר התחברות רבים ביחד שידברו דבר אחד שזה בחינת אחדות הוא רק על ידי אמת כנ"ל. אבל שקר הוא רחוק מאחד, ועל כן השקר לא יסכימו עליו רבים כמובא באב (אות א אמת סימן י), כי בשקר אין יכולים רבים להתחבר יחד לכלל באחד כנ"ל. ועל כן כשחס ושלום מתחברים שנים על שקר אחד כאלו רוצים, חס ושלום, לתן יניקה להשקר מבחינת אחר הבריאה כשהיתה סמוכה לאחד כנ"ל וזה הפגם מגיע בשרש נשמת ישראל כנ"ל. ועל כן אין ישראל חשודים על זה ששנים יעידו שקר, חס ושלום, כי זה כלל שבדבר הנוגע בשרש אין ישראל חשודים על זה: וזה בחינת שבועה שנאמן כל אחד מישראל בשבועה, כי שבועה היא בחינת שם ה', כי סתם שבועה היא בשם. ואפלו כשאומר שבועה סתם בלי הזכרת שם מורה גם כן על שם ה', כי זהו לשון שבועה שמרמז הלשון של שבועה שנשבע בשם ה', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך. נמצא, ששבועה היא בשם ה' ושם ה' הוא שרש הבריאה, כביכול, כי קדם הבריאה ה' יתברך מרומם ונתעלה אפלו מכל השמות כידוע ועקר השם הוא בבחינת אחר הבריאה, כי כשרצה ה' יתברך, כביכול, לברא העולמות נתלבש בבחינת שמותיו יתברך ועל ידי זה ברא את כל הבריאה כידוע. נמצא, שעקר אחיזת הבריאה מבחינת שם ה' ומחמת שמבחינת הבריאה יש אחיזה להסטרא אחרא והשקר כנ"ל, על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין השם מלא עד שימחה זכר עמלק שהוא הסטרא אחרא זהמת הנחש שהתחיל לדבר שקר בתחלה, כי כשימחה זכר עמלק, שהוא הסטרא אחרא בחינת שקר כנ"ל, אזי יתתקן כל הבריאה מחמת שיתברר מן השקר שהוא עקר תקון הבריאה שנבראת באמת, כמו שכתוב, "בראשית ברא אלקים את" סופי תבות אמת, כמו שאיתא בזהר הקדוש ואז כשיתתקן כל הבריאה על ידי אמת על ידי שימחה זכר עמלק. אזי יהיה השם שלם, כביכול, כי השם, כביכול, הוא שרש הבריאה וכשיש פגם בהבריאה על ידי השקר, חס ושלום, בחינת עמלק אזי, כביכול, מגיע הפגם בבחינת שם ה', אבל כשיתבטל יניקת הסטרא אחרא ויתבטל השקר שהוא עמלק. אזי ישלם שמו יתברך, כביכול, שהוא שרש הבריאה כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי אומר איזה דבר ונשבע עליו. נמצא, שמקשר הדבר שאומר לשמו יתברך ואזי בודאי אינו חשוד על שקר, חס ושלום, משרש הבריאה שהיא שם ה' ששם שרש נשמת ישראל והוא ממש פגם הנ"ל. והכלל, כי מאחר שעקר השתלשלות אחיזת השקר הוא מבחינת אחר הבריאה ובודאי בתחלת השרש אין שם שקר, חס ושלום, כי למעלה הוא כלו טוב ואפלו שרש הסטרא אחרא והשקר למעלה הוא רק טוב, ואדרבא, שם נמתק ונכנע השקר כנ"ל. ומי שפוגם שם בהשרש חס ושלום. ונותן יניקה להשקר מתחלת השרש חס ושלום, הוא פגם מפלג מאד עד שאין ישראל חשוד על זה. וזה בחינת הנאמנות של שני עדים ישראלים. וזה בחינת הנאמנות שנאמן ישראל בשבועה, כי שרש השתלשלות השקר הוא משתלשל מבחינת שנים כנ"ל. ועל ידם עקר המתקת אחיזת השקר על ידי שנכללו שנים באחד על ידי אמת ולהפך, חס ושלום, הפגם גדול מאד כנ"ל. והבן הדברים היטב, כי אי אפשר לברר היטב בכתב דברים כאלו:
גם כל מקום שיש שני ישראלים הם מרמזים על בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה, כי אין שני בני אדם שוין ובודאי אחד גדול מחברו. והגדול נגד הקטן הוא בבחינת קדם הבריאה נגד הקטן ממנו שהוא כנגדו בבחינת אחר הבריאה וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר במאמר "בראשית ברא, אב ובן מאמר וחצי מאמר" (סימן כב) עין שם והבן, כי כל מדרגה נגד המדרגה שלמטה ממנה הוא בחינת קדם הבריאה וכו'. נמצא, כששני אנשים מתחברים יחד בדבר אמת נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. ולהפך כשאומרים שקר, חס ושלום, עושים פרוד, חס ושלום, כי קשר רשעים אינו מן המנין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין דף כו) והחבור של שקר אינו נקרא חבור רק פרוד, כי שקר רחוק מאחד. ועל כן כששנים אומרים דבר אחד דהינו שעדותן מכונת בודאי דבריהם אמת ואזי מכניעים השקר של הבעל דין שטוען שקר, כי נכנע השקר על ידי שנמתק אחיזת השקר בשרשו כנ"ל:
וזה בחינת על פי שנים עדים יקום דבר (דברים יט) 'יקום' דיקא, כי הם מקימין ומרימין הדבר, כי הם מעלין האמת ומכניעים השקר, כי נמתק הדין בשרשו כנ"ל. ואזי נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה על ידי שאלו השנים נכללים יחד בדבר אמת, כי נכללו רבים באחד מאחר ששנים אומרים דבר אחד. וגם כי השנים בעצמן הם גם כן בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל. ועל כן תרי כמאה, כי עקר הדבר מה ששנים נאמנים הוא מחמת שרבים נכללים באחד שעל ידי זה נמתק אחיזת השקר. ועל כן אין חלוק בין שנים למאה, כי מעוט רבים שנים. ועקר שרש אחיזת השקר הוא מבחינת שנים כנ"ל. ועל כן על ידי שנים שנכללים יחד נכנע השקר ונמתק אחיזתו כנ"ל ועל כן נאמנים כמאה מאחר שיש להם כח להכניע השקר בשרש אחיזתו כנ"ל וזה בחינת שבועה בשם כנ"ל, כי עקר שרש הבריאה הוא מבחינת שם ה' וכשנכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה על ידי אמת כנ"ל כמו שיהיה לעתיד אזי נתקים, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".: ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: הלכה ג נכלל לעיל בהלכות דינים הלכה ג, אות ו: