ליקוטי הלכות · חושן משפט א · שלוחין ג
Reading settings
בכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עברה: על פי התורה אמר רבי עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שנאמר, "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו'" סימן נ"א לקוטי א:
והכלל, שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות, כי על ידי השקר נתעכר דמיו ונמשך בכיה ודמעות שהם קלקול הראות וכו', כי עקר התהוות השקר הוא מחמת הרחוק מאחד, כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכו'. וקדם הבריאה היה הכל אחד ואפלו שם טהור לא היה שיך לומר, כי טהור אין שיך אלא במקום שיש אחיזת הטמאה, אבל קדם הבריאה היה כלו אחד כלו טוב כלו קדש. אך תכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל נתהוה מיד בחינת הטהרה שהוא בחינת הבחירה שמשם אחיזת השקר, כי תכף אחר הבריאה היה, כביכול, שני דברים בחינת האחד והבריאה ואז שיך בחירה, כי באחד אין שיך בחירה רק במקום שיש שני דברים שיך בחירה לבחר בזה או בזה ומשם עקר אחיזת השקר ששרשו מרחוק מאחד כנ"ל וכו', עין שם כל זה היטב. ועל ידי השגחת ה' יתברך אפלו אחר הפעלה שהוציא הקדוש ברוך הוא מכח אל הפעל כל הדברים הם באחדות עמו וכו'. ועל ידי אמת השגחת ה' יתברך עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קדם הבריאה, אבל על ידי שקר מסלק ממנו השגחת ה' יתברך ואז מפריד אחר הבריאה מקדם הבריאה שמשם עקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחינת דמעות שנתהוה על ידי השקר וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כלה, כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלל באחד, לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא כלו אחד כלו טוב, כי זה עקר התכלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלל כל העולמות באחד על ידי קיום התורה והמצוות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כלה הוא בחינת עינים, כמו שכתוב, "מצות ה' ברה מאירת עינים". כי על ידי התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, בבחינת כלו אחד כלו טוב כנ"ל. וזה שכתוב, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". כי עקר פגם כל העברות הוא שפוגם בעיני ה', כביכול, כמו שכתוב, "והרע בעיניך עשיתי" (תהלים נ"א). וכתיב (בראשית פרשת וישב), "רע בעיני ה'", הינו שעל ידי העברה שהוא רע בעיני ה', על ידי זה כביכול, מסלק עיני השגחתו ממנו ועל ידי זה נפרד אחר הבריאה מקדם הבריאה ונתרחק מבחינת כלו אחד, שזהו עקר הפגם והפרוד שעושה על ידי העברה בחינת ונרגן מפריד אלוף, כי מפריד אחר הבריאה מקדם הבריאה על ידי פגם העברה, שהוא פגם העינים, כי עקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקדם הבריאה הוא על ידי בחינת העינים, הינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אחרי לבבכם", זהו מינות. "ואחרי עיניכם", זהו נאוף, כי נאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש, כי על ידי פגם העינים מפריד הבריאה מאחד, שזהו בחינת מינות ועבודה זרה, רחמנא לצלן:
ועקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה, כי רק בשביל זה ברא ה' יתברך כל העולמות כלם מראש ועד סוף וכלם נבראו בשביל האדם התחתון שבעולם הזה המלבש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחר בטוב או בהפך, חס ושלום כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו יתברך, כדי שיכירו הכל גדלתו ורוממותו וטובתו יתברך שזהו עקר התכלית מכל התכליתין וכמו שאיתא בזהר הקדוש שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לה. וה' יתברך שער בדעתו וחכמתו יתברך שאי אפשר לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כי אם על ידי שיהיה האדם הבעל בחירה בעולם, כי כשרצה לגלות אלהותו הצרך לברא עולמות כי אם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו יתברך, כי הכל אחד לבד בחינת קדם הבריאה ואין מי שידע ממנו יתברך. על כן הצרך לברא את העולם ולהוציא כל העולם מכח אל הפעל כדי שידעו ממנו יתברך כנ"ל. אך תכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל נתהוה תכף הבחירה, כי תכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל היו שני דברים, בחינת האחד יתברך והבריאה ואז שיך בחירה כנ"ל בהתורה הנ"ל. וזה היה מכרח לבריאת העולם, כי אם לא היה נתהוה תכף בחינת הבחירה לא היה שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קדם הבריאה, הינו שאם גם אחר הבריאה לא היה שום בחירה, דהינו שגם אחר הבריאה היו הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו יתברך כמו שהוא באמת לא היה שום קיום להבריאה, כי היה חוזר העולם לשרשו כנ"ל, כי עקר הוא הידיעה, ועל ידי הידיעה נכללין באחדותו יתברך וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא, שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא היה שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והיה נחרב העולם לגמרי, כי היה בטל במציאות על ידי הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. על כן עקר קיום העולם הוא רק על ידי הבחירה שנתהוה תכף אחר הבריאה, אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל כנ"ל. כי תכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל היו שני דברים, האחד יתברך ואחר הבריאה כנ"ל. ואם היו הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו יתברך, היה חוזר הכל אל האחדות והיה מתבטל העולם כנ"ל. אך ה' יתברך ברא את הבריאה באפן זה שתכף אחר הבריאה יתהוה תכף כח הבחירה, דהינו שתכף אחר הבריאה יהיה מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת, שזהו בחינת הבחירה שנתהוה אחר הבריאה על ידי שהיו אז שני דברים כנ"ל, כי יש לו כח לבחר בזה או בזה, הינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחר בחיים וטוב שהוא האחד יתברך להתקרב אליו אז טוב לו, ואז יכלל גם אחר הבריאה בקדם הבריאה על ידי שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד יתברך, אבל יש לו כח לבחר בההפך, הינו שיש לו כח לכפר, חס ושלום שזהו בחינת השקר שנאחז אחר הבריאה, הינו הכפירות שהם שקר הפך האמת, שהם נאחזין תכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפר, חס ושלום למי שירצה לצאת, חס ושלום שזהו עקר הרע והטמאה: כי עקר היצר הרע והסטרא אחרא הם בחינת כפירות, כי היצר הרע והסטרא אחרא נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו על ידי שיש בחינת מסך מבדיל בין העולם ובין שרשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחינת כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחלת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במקום אחר בדברי רבנו זכר צדיק לברכה (סימן ס"ד) שעל ידי זה עקר קיום העולם. כי עכשו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה, שזהו בחינת מסך המבדיל, שזהו בחינת כח הבחירה כנ"ל, אזי מתקים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל, אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות, כי אם כן מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד יתברך המחיה את כלם? על כן הצדיקים הם מקימין את העולם, כי הצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו יתברך על ידי זה הם כוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה. כי על ידי ידיעה שהכל ממנו יתברך נכלל הכל באחד כנ"ל, ואז נכלל העולם באחד ואף על פי כן יש קיום להעולם, כי נכלל באחד בבחינת רצוא ושוב בחינת מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו יתברך ואזי נכלל הכל באחדותו יתברך בבחינת רצוא ושוב, בבחינת רדיפא ומעכב המבאר במקום אחר (סימן כ"ד) שעל ידי זה נעשין כלים והיכלין לקבל אור אחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו, ואף על פי כן לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים על ידי שזכה לשבר המסך המבדיל, על ידי שבחר בחיים עד שעל ידי זה נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עלאין לקבל האור על ידו לכלל באחדותו יתברך ברצוא ושוב באפן שיכלל בו באמת בתכלית האחדות, ואף על פי כן לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו יתברך, שזהו עקר התכלית האמתי, אשרי מי שיזכה לזה:
נמצא, שעקר שלמות הבריאה הוא דיקא על ידי הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל דיקא. והעקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה ה' יתברך משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם, כי הוא ברא הכל והוא מקים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהכרח שיהיה דרך הטבע בעולם כדי שיהיה מקום לטעות, כדי שיהיה בחירה, שזהו עקר קיום העולם וכנ"ל ואזי על ידי האמת נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה ואזי כלו אחד כלו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל:
ועל כן נקרא האדם בזה העולם שליח, כמו שכתוב (שמואל ב' כ"ד): "מה אשיב שלחי דבר". וכמו שכתוב, "ציר נאמן לשלחיו". כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכללן באחד כנ"ל שיהיה אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו, כדי שיגדל וינשא את בנו אחר כך ברב עז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמד בקשרי המלחמה. נמצא, שעקר שלמות האדם בעולם הזה הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת, דהינו שישיב השליחות להמשלח שיחזר ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. הינו שכל הבריאה בכלליות, שהיא בבחינת שליחות שנשלחה ממנו יתברך ונתרחקה מאתו יתברך על ידי מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרה קמא, כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו יתברך לשרשה ולמקומה על ידי אמונתו החזקה בהאמת בהאחד יתברך שהוא ברא הכל שעל ידי זה חוזר ונכלל הכל באחדותו יתברך כנ"ל:
כי עקר כח הבחירה הוא על ידי שיש בחינת שליח שהוא בחינת מלאך שנקרא שליח, שהוא בחינת מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה כידוע. כי עקר כח הבחירה הוא על ידי הטבע. כי אם לא היה העולם מתנהג כי אם בהשגחה לבד תמיד לא היה בחירה כלל רק עקר הבחירה הוא על ידי שרואין שיש דרך הטבע בעולם על ידי זה יש מקום לטעות, חס ושלום, למי שרוצה לצאת ולעקר עצמו מחי החיים, כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה, ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו יתברך ושנוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה ה' יתברך עמנו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שנויים גדולים ונפלאות רבות בכל עת שאי אפשר להבינם על פי הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם, כי הטבע בעצמה הוא השגחתו, כי הוא ברא את הטבע והוא יתברך מנהיג את הטבע כרצונו והטבע הוא רק בבחינת שליח, בחינת מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע, ועל כן הטב"ע בגימטריא אלקי"ם שהוא בחינת מלאך כידוע, וכמו שכתוב, "מלאכי אלקים". ועקר הנהגת העולם על ידי שליח, על ידי בחינת הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו יתברך, נמצא, שחוזר וכולל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עקר כלליות באחד הוא על ידי אמונת ההשגחה, כמבאר בהתורה הנ"ל: ועל כן בכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחינת כלליות התורה והמצוות כדי שיכלל השליח בהמשלח שיהיה השליח והמשלח הכל אחד, שהוא בחינת כלליות הבריאה בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד כלו טוב וכנ"ל:
ועל כן אם שנה השליח כל שהוא - השליחות בטל. כי עקר כלליות השליח בהמשלח בחינת אחר הבריאה בקדם הבריאה הוא על ידי אמת כנ"ל ועל כן אם שנה השליח, שהוא פגם האמת - השליחות בטל, כי על ידי השקר בחינת שנוי מפריד, חס ושלום אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל, כי הרשעים מאבדין את העולם על ידי שמפרידין העולם משרשו על ידי השקר שלהם שהוא כלל רשעותם, כי השקר הוא הרע והטמאה כלליות כל החטאים שבעולם, כי עקר קיום השליחות הוא על ידי האמת שעל ידי זה נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחינת 'שלוחו של אדם כמותו', שכל זה נמשך משרש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד יתברך שעקר קיום שליחותם הוא על ידי האמת שעל ידי זה חוזרים ונכללים בו יתברך כנ"ל. ועל כן הצדיק מנהיג העולם כרצונו, כמו שכתוב, "ותגזר אמר ויקם לך". כי הוא נכלל בו יתברך על ידי האמת שזהו עקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי ה' יתברך בעצמו, כי הוא נכלל בו יתברך כנ"ל. שזהו בחינת שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחינה זו כנ"ל: ועל כן אין שליח לדבר עברה, כי על ידי העברה עושין פרוד, חס ושלום, ומפרידין, חס ושלום, אחר הבריאה מקדם הבריאה, שזהו בחינת בטול השליחות כנ"ל:
ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם, כי העכו"ם הם בבחינת פרוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו יתברך, ועל כן אינם יונקים כי אם מאחורי כתפא כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן הם רחוקים מאחד כנ"ל, ועל כן הם נקראים רבים, כמו שפרש רש"י על עשו שהיו לו שש עשרה נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב היו לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד, כי העכו"ם הם שקר שהוא בחינת בקשו חשבנות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל ועל כן אין שליחות לעכו"ם, כי עקר השליחות, בחינת שלוחו של אדם כמותו, הוא בחינת כלליות, בחינת אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל ועל כן אין שליחות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל:
ועל כן אין שליחות לקטן, כי עקר כלליות באחד הוא על ידי הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנ"ל, שזהו בחינת מחין דגדלות, כמו שכתוב, "ספרה לי את הגדלות אשר עשה אלישע", שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע, שהם התגלות השגחתו יתברך, הם נקראים גדולות בחינת מחין דגדלות, כמו שכתוב, "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו". שישראל נקראים גוי גדול על ידי שמאמינים בהשגחתו יתברך וקוראים ומתפללים תמיד לה' יתברך. ועל כן על ידי התפלה נמשכין מחין דגדלות כידוע, כי התפלה הוא בחינת אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא לה' יתברך, מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו יתברך וידיעת ההשגחה זהו בחינת מחין דגדלות כנ"ל. ועל כן עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן, כמו שכתוב, "קטן נתתיך בגוים וכו'". כי הוא בבחינת מחין דקטנות שיניקתם מבחינת אלקים, שמשם אחיזת הטבע, שהוא בגימטריא אלקים כידוע. ועל כן הקטן שאין דעתו שלמה ונאחזין בו עדין מחין דקטנות, ועל כן אין דעתו שלמה עדין בידיעת ההשגחה, ועל כן אין יכול לכלל אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק על ידי ההשגחה כנ"ל. ועל כן הקטן פטור מכל המצוות, כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד שזה זוכין רק על ידי ידיעת ההשגחה, שהוא בחינת מחין דגדלות כנ"ל ועל כן אין שליחות לקטן, כי עקר בחינת השליחות נמשך מבחינת כלליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל:
וזה בחינת חנכה, כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצוות, כי היונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחתו יתברך, כי כל חכמות החיצוניות נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועל ידי זה מפרידין בחינת אחר הבריאה מאחד כנ"ל ועל כן רצו לבטל התורה והמצוות, שעל ידי זה נכללין באחדותו יתברך ועל כן כשזכו לנצחם היה הנס בנרות המנורה וקבעו רבותינו זכרונם לברכה להדליק נר חנכה. הינו על ידי שזכינו לנצחם ולשברם, על ידי זה נתגלה השגחתו יתברך ועל כן קבעו להדליק נר חנכה, כי הדלקת נר חנכה הוא בחינת אור עיני השגחתו יתברך שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנכה, כי אור נר חנכה הוא בחינת אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשו, שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל:
ועל כן מצות נר חנכה למטה מעשרה טפחים, כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועכשו מעצם הנס של חנכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפלו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו יתברך כלם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו, כי הוא יתברך מחיה את כלם. וזה עקר כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו יתברך תמיד, כי עקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלל כל המקומות הרחוקים באחדותו יתברך על ידי שיזכה לבחר בטוב כנ"ל, כי עקר הבריאה היתה כדי שאחר כך יחזר ויכלל הכל באחד על ידי האדם הבעל בחירה שעל ידי זה יתגלה אלהותו יתברך כנ"ל. כי אם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפעל, לא היו יודעין מאלהותו יתברך כנ"ל. ועקר התגלות אלהות הוא על ידי האדם הבעל בחירה דוקא כנ"ל ועל כן כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדשתו יתברך ששם מתגבר היצר הרע ביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקלפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עקר שלמות הבריאה, בחינת כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי במקום שהבריאה סמוכה עדין לשרשה אין מעלתו גדולה כל כך כשזוכה לכלל שם באחד מחמת שסמוך אל האחד עדין. רק העקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלל באחד, והעקר על ידי שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעל ידי זה נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחינת מרחוק ה' נראה לי, 'מרחוק' דיקא. וזהו "נראה לי", ' נראה לי' דיקא, כי עקר על ידי הראיה שהיא בחינת אור ההשגחה, שעל ידי זה נכלל גם הרחוק באחדותו יתברך, שזהו עקר תכלית הבריאה כנ"ל. כי זה עקר שעשועיו יתברך כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו יתברך כידוע. וזהו בחינת הקלפה שקודמת לפרי תמיד כי אם לא היתה קלפה קדם לא היה הבריאה רחוקה כלל מקדם הבריאה ולא היה בחירה כלל והיה הכל אחד כבתחלה, והיה מתבטל העולם לגמרי כנ"ל ועל כן בהכרח שיהיה הקלפה קדם לפרי שעל ידי זה אחר הבריאה רחוקה מקדם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקלפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד, שזהו עקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמד. כי הצדיק גמור מעקרו לא נפל עדין לבחינת אחר הבריאה לגמרי, כי באמת הכל אחד על ידי ידיעת ההשגחה כנ"ל ועקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו יתברך במקום שאפשר לטעות, חס ושלום, ועל כן הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדשתו, אין חלוק בין קדם הבריאה לאחר הבריאה ועל כן אין מעלתו גדולה כל כך במה שכולל אחר הבריאה בקדם הבריאה, מאחר שאצלו אין שיך אחר הבריאה כלל, כי הוא דבוק בה' יתברך תמיד, אבל זה שבא כבר לידי חטא, חס ושלום, ונפרד מה' יתברך, שזהו עקר בחינת אחר הבריאה, כי על ידי חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עקר בחינת אחר הבריאה וכשזוכה אחר כך לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל לה' יתברך ועל כן מעלתו גדולה ביותר, כי הוא זוכה ביותר לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה על ידי חטאיו ועכשו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלל באחד, שזהו עקר השלמות כנ"ל:
אך עקר התשובה זוכין רק על ידי אמת, כי מאחר שכבר נתרחק על ידי עוונותיו מה' יתברך בודאי קשה לו לשוב, ובפרט אם, חס ושלום, הרבה לפשע. אך עקר תקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק על ידי האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחר רק באמת ולא יטעה את עצמו, חס ושלום, ועל ידי האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו יתברך, כמו שכתוב, "בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים". ועל ידי אמונת ההשגחה יכולין לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא ולכלל הכל באחד מאחר שיודעין שה' יתברך נמצא גם שם במקומו, על כן בודאי יכול לשוב אליו יתברך בקל וכשזוכין לתשובה על ידי האמת כנ"ל על ידי זה נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל, שזהו עקר התכלית כנ"ל:
וזה בחינת נר חנכה סמוך לפתח הבית, כי הבית הוא רשות היחיד, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזהר הקדוש, ששם מתגלה ביותר אחדותו יתברך, כי התורה מתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית ועל ידי התורה נכללין באחדותו יתברך כנ"ל, אבל בחוץ הוא רשות הרבים ושם אחיזת החיצונים ועל כן בחוץ הוא בבחינת אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחינת קדם הבריאה, מאחר ששם הוא בחינת רשות היחיד כנ"ל, אבל עקר השלמות לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדשה בפנים ועל כן הזהירה תורה לזכר את ה' יתברך והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כמו שכתוב, "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'". כי צריכין לכלל יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכללו בבית שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד, שזהו עקר התכלית כנ"ל. וזהו בחינת כלליות השליח בהמשלח, בחינת שלוחו של אדם כמותו, כי השליח הוא בחינת דרך, שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך, אבל מאחר שכלליות התורה הוא לכלל הדרך בתוך בחינת הבית כנ"ל שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל על כן שלוחו כמותו כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" בפרשה של קריאת שמע, שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו', הינו כנ"ל, כי עקר כלליות באחד הוא על ידי שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כלם כלולים בפנים, כי כלם נמשכין מהאחד יתברך והוא מחיה את כלם, שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל. וזהו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". כי אור יום הוא בחינת אור ההשגחה, שעל ידי זה גם אחר הבריאה כלו אחד כנ"ל, אבל בלילה נחשך האור, שזהו בחינת הסתרת ידיעת ההשגחה, שזהו בחינת אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלמה בבחינת ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחינת אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו יתברך תמיד, כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחינת לכלל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת קריאת שמע לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקדם הבריאה שהם בחינת יום ולילה בית ודרך בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, כי הכל אחד, כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל:
ועל כן נר חנכה, שהוא בחינת אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים, שהוא בחינת מקומות הרחוקים כנ"ל, ועל כן מניחין נר חנכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחינת דרך, שזהו בחינת כלליות אחר הבריאה באחד כי כלו אחד כנ"ל:
ועל כן מדליקין נר חנכה בתחלת הלילה כדי לכלל לילה ביום כנ"ל. וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחינת אור ההשגחה, כי ישראל נמשלו לכוכבים, כמו שכתוב, "והנכם היום ככוכבי השמים לרב". וישראל הם בחינת השגחה כנ"ל, כי ההשגחה הוא בחינת אור, בחינת אור העינים. והטבע הוא בחינת חשך, בחינת חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו יתברך ואחיזתו הוא מבחינת פגימת הלבנה, שהוא בחינת חשך, בחינת ותכהין עיניו מראת, בחינת ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאת פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה, הינו שיהיה נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקדם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה, כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחינת תקון פגימת הלבנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר הקדוש ברוך הוא להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. הינו כי הכוכבים הם בחינת ישראל שנמשלו לכוכבים, שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה, שזהו בחינת אור הכוכבים שעל ידי אמונת אור ההשגחה גם בלילה, שהוא בחינת חשך, בחינת טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו יתברך לבד, על ידי זה נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. ועל כן מדליקין נר חנכה, שהוא בחינת אור ההשגחה, מעת יציאת הכוכבים, שהם בחינת אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחינת השקר, כמו שכתוב (תהלים טו), "ולא רגל על לשנו". ואחיזת השקר הוא בשוק, במקומות החיצונים, ואנו צריכין עכשו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעל ידי זה נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל על ידי האמת, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה הוא על ידי האמת וכנ"ל: ועל כן כל הכונות של חנכה הוא להמשיך אור האמת, כמבאר בכונת האר"י מענין השמונה פעמים אמת של אמת ויציב המאירין בשמונת ימי חנכה, כי עקר המשכת אור ההשגחה, שהוא בחינת נר חנכה, הוא על ידי אמת כנ"ל:
וזה בחינת (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען. פרוש: שבאו ישראל לפני משה ואמרו, נשלחה אנשים לפנינו, כמו שפרש רש"י שם. ועל ידי שרצו לשלח שלוחים לתור את הארץ על ידי זה פגמו בארץ ישראל, כי עקר הפגם היה על ידי השלוחים שהם המרגלים, כי השליח הוא בחינת טבע שהיא בחינת מלאך וכנ"ל, כי ארץ ישראל למעלה מהטבע לגמרי, כי שם השגחתו יתברך תמיד, כמו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'". וכשרצו לשלח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלח מרגלים לראות אם יוכלו לכבש על פי דרך הטבע ולא האמינו שעל ידי השגחתו יתברך שנמשכת ביותר בארץ ישראל יוכלו לעלות אפלו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה על כן היה עקר הפגם על ידי השלוחים דיקא, שהם המרגלים, כי השליח הוא בבחינת מט"ט, בחינת הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחזיר השליחות למרא קמא שיהיה נכלל השליח בהמשלח, שזהו בחינת כלליות הטבע בהשגחה אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על ארץ ישראל ושקר הוא עקר פגם ההשגחה, כי דבר שקרים לא יכון לנגד עיניו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן גרמו בכיה ודמעות, כמו שכתוב, "ויבכו העם בלילה ההוא". כי השקר, שהוא פגם עיני ההשגחה, גורם דמעות, שהם קלקול העינים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל עין שם. ועל כן גרמו חרבן בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות וכו'. כי הבית המקדש הוא בחינת עינים, כמו שכתוב, "והיו עיני ולבי שם". כי שם עקר ההשגחה שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחינת נקדת האבן שתיה שממנו השתת העולם, שדרך שם עולין ונכללין באחד. ועל כן בבית המקדש היו מתכפרין כל העוונות, כי עקר פגם כל העוונות הוא שנפרדין מאחדותו יתברך, חס ושלום, ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחינת השגחה ועל ידי זה יזכה גם הוא לשוב אליו יתברך, כי עקר התשובה על ידי האמת כנ"ל. ועל כן מי שחטא היה צריך לבוא לבית המקדש לפני הכהן שהוא בחינת הצדיק האמת שהיה מכפר עליו על ידי הקרבנות שבבית המקדש, כי מגדל אור ההשגחה שהיה בבית המקדש כנ"ל ועל כן היו שם עשרה נסים, כי הנסים הם התגלות השגחתו יתברך. ומגדל התגלות ההשגחה שהיה בבית המקדש על ידי זה היה ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא, שהוא בבחינת אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשרשו ונתתקן חטאו על ידי זה, כי עקר התקון על ידי ההשגחה שהוא בחינת אמת, שעל ידי זה חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:
וזהו אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות. 'בכיה' דיקא שהוא נמשך על ידי השקר, שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל ועל כן צריכין לבכות על חרבן בית המקדש. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני ה' יתברך ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו יתברך באמת, כמו שכתוב (ירמיה לא), "בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וכו'". כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי שרש הבכיה נתהוה תכף אחר הבריאה שאז נתהוה תכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכיה כנ"ל, שזהו בחינת אל תאמרו מים מים, שהם בחינת דמעות, שהוא אזהרה על שקר כמו שמסים שם שנאמר, "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו'". עין שם בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, כמבאר בזהר ומדרשים. כי באמת הבכיה הוא קלקול הראות כנ"ל, שזהו בחינת פגם ההשגחה כנ"ל, אבל באמת זהו העקר לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, ועקר בחינת אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עקר הבחירה, ששם דיקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו יתברך לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד. כי במקום התגלות השגחתו יתברך שם הוא בחינת כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה, על כן אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד, מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועקר עבודת האדם לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, דהינו לכלל הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחינת דמעות, לכלל הכל באחד כנ"ל, כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מה' יתברך בשביל שיהיה בחירה, כי הוא יתברך מחיה את כלם. וזהו בחינת דמעות, שהם קלקול הראות, פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו, כי בהדמעות מלבש כח הראות, כי משם נמשכו הדמעות. וכמו שמבאר במאמר הנ"ל דברי רבותינו זכרונם לברכה, ושבו העבים אחר הגשם, זה הראות שהולך אחר הבכי. נמצא, שהראות מלבש בהבכי וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (סימן רנ) ענין זה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ומוריד שני דמעות לים הגדול, עין שם, ועל כן הדמעות נתהוו תכף אחר הבריאה, שזהו סוד בכית המים התחתונים, כי מתחלה היה העולם מים במים ואחר כך הבדיל ה' יתברך ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והבדלת מים התחתונים ממים העליונים, זה בחינת אחר הבריאה שנבדל מקדם הבריאה, כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם, הם כלולים יותר באחד והם בבחינת כלו אחד, בחינת קדם הבריאה, להדברים שהם למטה ממנו. ועל כן מים העליונים ומים התחתונים הם בבחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה ותכף שהיה הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכיה של המים התחתונים כנ"ל. כי תכף שנבדל אחר הבריאה מקדם הבריאה נתהוה תכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות, פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלבש ההשגחה כנ"ל וזהו בחינת הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה, רק שנפרדו משרשם, שעל ידי זה נתהוה אחיזת השקר כנ"ל, שזהו בחינת סוד מה שכתוב בזהר הקדוש שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא, כמובא בהתורה הנ"ל, הינו שעקר יניקתם מבחינת דמעות שהם בחינת חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם, שזהו בחינת שארית ההשגחה וכנ"ל. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה להמשיך השגחה שלמה וכו' (סימן יג), שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלמות, הינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש בבחינת הכאת האור שנוגע אור ההשגחה בנו ממש עד שאנו חוזרין ונצטירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קדם שמגיע אליהם ועל כן אינם חוזרין ונצטירין בעיניו וכו', עין שם: נמצא, שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחינת הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עקר אחיזת השקר הוא מבחינה זו מחמת הפסקת ההשגחה, הינו מה שה' יתברך מסתיר לפעמים השגחתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלמות ושם עקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מה' יתברך ואפלו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המסתרת שם שהם בחינת הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחינת 'במסתרים תבכה נפשי מפני גוה' - מפני גאותן של ישראל שנתנה לעכו"ם (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה חגיגה דף ה' עמוד ב). כי גאותן וגדלתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעוונותינו הרבים הוא מבחינת הסתרת ההשגחה שהוא בחינת דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו "במסתרים תבכה נפשי". 'במסתרים' דיקא כנ"ל, כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחינת דמעות של עשו הרשע שמשם עקר אריכת הגלות, כי יניקתם רק מבחינת דמעות שהוא בחינת הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו יתברך, כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם, אלו הדמעות בעצמן הם בחינת חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועל ידי זה שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו יתברך, על ידי זה אנו כוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר התכלית כנ"ל: ועל כן צריכין לבכות דיקא על חרבן בית המקדש וכן על חטאיו, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי בכית ישראל הוא בחינת בכית המים התחתונים שבוכין 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא', שזהו עקר בכית ישראל שבוכין על חטאם ועוונותיהם שגרמו חרבן בית המקדש או עכוב בנינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו ועל כן אנו בוכים כבן לפני אביו, כי אנן בעינן למהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות, שהם בבחינת אחר הבריאה, בחינת הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחינת ההשגחה, שהוא בחינת כלו אחד, שמשם שרש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו יתברך ולכלל בו. נמצא, שנכללין הדמעות באחד, שזהו עקר בחינת כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. ועל כן על ידי דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו, שהיא בחינת השקר, שהוא בחינת דמעות כנ"ל. ואז יפסק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה, מבחינת דמעות כנ"ל, אבל כשהדמעות, בחינת הסתרת ההשגחה, נכלל בשרשו, בהשגחה, נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדלה. כי ישראל הם בבחינת ההשגחה כנ"ל, כי הם כלולים באחדותו יתברך, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלו חד וכנ"ל ועל כן גם ה' יתברך בוכה על חרבן בית המקדש, כמו שכתוב, "במסתרים תבכה נפשי וכו'". כנ"ל כדי להמתיק הבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחינת וממשיך שני דמעות לים הגדול שפרש שם רבנו זכרונו לברכה (סימן רנ) שהוא בחינת שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצרים לנו לשברם ולבטלם, עין שם. כי על ידי התגברות הגלות שנמשך על ידי הדמעות כנ"ל על כן צריך להכניעם ולשברם על ידי דמעות דיקא, כי זהו בחינת המתקת הדין בשרשו, כי על ידי בחינת דמעות שלו יתברך נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלמה על ידי הדמעות דקדשה דיקא. ועל כן מעלת הבכיה בקדשה, גדולה מאד, כמו שכתוב, "בבכי יבאו". וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב לה' יתברך שהוא לכלל באחדותו יתברך אזי נעשה תקון גדול על ידי הדמעות דיקא, כי על ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פרוד, חס ושלום, בין ה' יתברך ובין כלליות הבריאה, שזה עקר פגם כל החטאים כנ"ל. ועל ידי הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד, שזה עקר התקון של כל החטאים וכנ"ל:
וזה בחינת ועיני לאה רכות, שהיתה בוכה שלא תפל בחלקו של עשו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'בוכה' דיקא, כי מחמת שעקר יניקתו של עשו הוא מבחינת השקר, שהוא בחינת דמעות כנ"ל, על כן היתה בוכה דיקא שלא תפל בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת, כמו שכתוב, "תתן אמת ליעקב". ועל ידי דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו, שהם בחינת שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכיתו על תאוות עולם הזה שרוצה לקבל הברכה בעולם הזה שיהיה לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלל בה' יתברך כלל. ואלו הדמעות הם בחינת השקר שאחיזתו בעולם הזה, בבחינת אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל, שהם בחינת דמעות של לאה, הוא רק להתקרב לה' יתברך שלא לפל, חס ושלום, בחלקו של עשו, שהוא הסטרא אחרא בעצמו, כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפל, חס ושלום, בחלקו של עשו שהוא היצר הרע, כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא לפל בחלקו של עשו שהוא היצר הרע, חס ושלום, ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר כמו לאה אמנו שהיתה בוכה כל כך לפני ה' יתברך שלא לפל בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעל בקשתה על ידי בכיתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני ה' יתברך כמה וכמה פעמים בלי שעור אז בודאי יעורר רחמיו יתברך וינצל מלפל בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו יתברך באמת ולכלל בו יתברך על ידי הדמעות דקדשה דיקא, כי על ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחינת קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חרבן בית המקדש, הינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין בית המקדש שנחשב על ידי זה כאלו החריבו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי ההשגחה הוא בחינת אור העינים כנ"ל, שהוא בחינת אור יום, בחינת חסד. והסתרת ההשגחה בחינת הטבע, בחינת אחר הבריאה, ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחינת חשך, בחינת לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום, כי כוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. ועל כן צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חרבן בית המקדש ועל ידי זה משברין בחינת הלילה והחשך שהוא בחינת אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם על ידי קימת חצות לילה ואז בוכין על חרבן בית המקדש שעל ידי זה עוסקים בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועל ידי זה יכלל לילה ביום, אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל, כי עקר התגלות ההשגחה הוא בבית המקדש וכנ"ל:
וזהו בחינת חנכה, שהוא חנכת הבית המקדש, שאז ממשיכין אור ההשגחה על ידי נרות חנכה, שזהו עקר קדשת הבית המקדש, כי שם מאירה השגחתו כנ"ל, שזהו בחינת נרות המנורה שבבית המקדש שהם בחינת המשכת אור ההשגחה שעל ידי זה נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחינת 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', כי כל השבעת הנרות צריכין לכלל באחד, כי על ידי ההשגחה שהוא בחינת אור הנרות שבבית המקדש נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויהי מקץ (בלקוטי תנינא סימן ז') שחנכה הוא בחינת חנכת הבית המקדש, בחינת תקון חטא המרגלים שגרמו חרבן בית המקדש, עין שם הענין. ועל פי הנ"ל מברר גם כן היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא, שליחות מנלן, ולמדו מקרבן פסח ומתרומה, שנאמר, "ושחטו אתו כל קהל ישראל וכו'". וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו', עין שם. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך לכל באי עולם על ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעינינו. ועל ידי התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת השליחות, בחינת שלוחו של אדם כמותו. ועל כן למדו מפסח, שהוא בחינת יציאת מצרים, למדו משם דין שליחות, כי דין השליחות נמשך מבחינה זו, מבחינת כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יציאת מצרים כנ"ל. ועל כן היה יציאת מצרים בחצות הלילה, כי אז נכלל לילה ביום, בחינת לילה כיום יאיר, כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום, כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל:
ועל כן מצות קדוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפרשה זאת נזכר יציאת מצרים בחצות הלילה, כי הכל בחינה אחת, כי קדוש החדש הוא למלאת פגימת הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה, שזהו בחינת כלליות לילה ביום, כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה וכנ"ל, שזהו בחינת קימת חצות לילה לשבר הלילה לכללה ביום, שזהו בחינת יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחינת תרומה שמשם למדו גם כן דין שליחות, כי תרומה שהוא בחינת צדקה, היא בחינת עינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין תרומה, עין יפה אחד מארבעים וכו'. כי עקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בה' יתברך שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור, כי בגלל הדבר הזה יברכו ה', וכמו שכתוב, "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". ועל כן על ידי התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת שליחות, בחינת שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית, שהוא יכול לכלל כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנכה כדי להמשיך אור ההשגחה על ידי הצדקה, שזהו עקר בחינת נר חנכה כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המעלים עין מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה, 'מעלים עין' דיקא, כי עקר הצדקה הוא בחינת עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו, כמו שכתוב במתנות עניים (דברים כו), "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'". כי עקר העניות נמשך מפגימת הלבנה, שהוא בחינת חשך, בחינת ותכהין עיניו מראת, שהוא בחינת מעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחינת עינים, כמו שכתוב (קהלת ה'), "ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו". וכמו שכתוב (תהלים קמה), "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו'". כי העשירות נמשך מבחינת שמאל, כמו שכתוב (משלי ג), "בשמאלה עשר וכבוד", ושמאל זהו בחינת אחר הבריאה, כמבאר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין, חס ושלום, דהינו שאין נכלל כלליות הבריאה, שהוא בחינת שמאל, בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלא ימינא, אז בודאי אי אפשר לקבל שפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כלם. ואפלו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה על ידי הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה המעט מקבלים הרב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחינת אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים, שהם בבחינת השגחה, פרנסתם מעוטה מאד. ועל כן עקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין, הינו כשאנו זוכין להתגבר באמונת ההשגחה שהכל מאתו יתברך לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועל ידי זה אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקדוש ברוך הוא ממשיך שפע וחיות להבריאה, שהוא בחינת פרנסה ועשירות. ועל כן באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פסחים קיח), כי באמת קדם הבריאה הוא בחינת כלא ימינא ולית שמאל ולית עשר תמן, כמו שאיתא בזהר הקדוש , קדם הבריאה כלא אחד ואין שיך שם שפע וחיות ועשירות, כי כשאין בריאה אין שיך שפע וחיות ועל כן עקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחינת אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות, שהוא בחינת עשירות ופרנסה, אבל בבחינת אחר הבריאה לבד בודאי אין שם פרנסה וחיות, כי העשר והכבוד מלפניו יתברך וכו' והוא מחיה את כלם ואם, חס ושלום יפסיק השפעת חיותו, אפלו רגע קלה, יחזר העולם לתהו ובהו ועל כן עקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקדם הבריאה שאז ה' יתברך משפיע השפע משרש העליון, שהוא בחינת ימין, כי עקר שרש העליון של השפע הוא מימין, כמו שכתוב, "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו". וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחינת קדם הבריאה שם השפע דק וזך ומצחצח עד שאין שיך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחינת שמאל מקבלת זה האור על ידי ההשגחה שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה אז נצטירת השפע ונקראת בשם עשירות ועל כן עקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזהר הקדוש, שמים הם מימין ושמאל, כמבאר בפרשת תרומה, מיא אינון לימינא וכו', הינו כנ"ל. וזה שאיתא בזהר הקדוש, שפעם אחת לא היה מטר ובאו לרבי שמעון בר יוחאי ואמר שצריכין ליחד קדשא בריך הוא ושכינתה בבחינת אפין באפין, זהו בחינת כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי דע כלל זה שה' יתברך בעצמו, כביכול, נקרא קדשא בריך הוא והמשכת חיותו מה שמחיה את כל העולמות זהו בחינת שכינה ובאמת כלו חד, כי ה' אחד ושמו אחד, כי חיותו דבוק בו יתברך באחדות גמור, רק שה' יתברך נתן בחירה לאדם ונתן מקום לטעות כדי שיהיה בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו ועל כן הם עושין פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה, הינו בין קדם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא יתברך מחיה את כלם על ידי שכינת עזו כנ"ל. ובאמת אי אפשר להבין דבר זה איך ה' יתברך, שהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא יתברך משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים:
כי סוד כלליות הבריאה בקדם הבריאה אי אפשר להשיג בדעת כי אם באמונה לבד. וזהו בחינת שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם, מעשה מנורה וקדוש החדש ושקלים. וסימנם מש"ה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, כי כל אלו הם בחינת כלליות הבריאה בקדם הבריאה על ידי בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו ועל כן גם משה נתקשה בהם, כי אי אפשר להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחינת משה וגם הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחינת אור ההשגחה, שזהו בחינת נרות המנורה, בחינת נר חנכה שעל ידי זה נכללין באחד בבחינת אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר אחד, לכלל באחד על ידי אור ההשגחה שהוא בחינת אור הנרות כנ"ל. וזה בחינת נרות חנכה חנ"ו כ"ה דאנון כ"ה אתון דיחודא, כמובא בזהר הקדוש. כי על ידי נר חנכה נמשך ההשגחה למטה, ועל ידי זה נכללין באחד, שהוא כ"ה אתון דיחודא, שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחינת קדוש החדש, שהוא למלאת פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה, שזהו בחינת כלליות הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזהו בחינת שקלים, שהם צדקה, שעל ידי זה נכלל גם כן הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחינת מחצית השקל תרומה לה', כי אחר הבריאה נתהוה תכף הבחירה והבחירה הוא בחינת מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחר ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחינת מחצית השקל תרומה לה', שצריך כל אחד לרחם על עצמו להרים המתקלא לה' יתברך להכריע עצמו אל הקדשה בבחינת מחצית השקל תרומה לה':
ועל כן קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דיקא. כי משה רבנו המשיך ופרסם השגחתו בעולם על ידי האותות והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו יתברך עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחינת קריעת ים סוף שנבקעו המים שזהו בחינת תחלת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל ה' יתברך בין מים למים, בין מים העליונים למים התחתונים, שהם בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקריעת ים סוף שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואחר כך נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים ויבשה, ימין ושמאל, קדם הבריאה ואחר הבריאה. 'והחיות רצוא ושוב' , שהחיות העליון נמשך בבחינת רצוא ושוב, שהוא בחינת השגחתו יתברך, שעל ידי זה הכל אחד. ועל כן קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהיה אחר הבריאה כמו שהיה קדם הבריאה שיהיה אב ובן כחדא ואף על פי כן תתקים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחינה קשה מאד להשיג וגם משה רבנו נתקשה בזה, שזהו סוד קריעת ים סוף, כי משם נמשך מזונות, כי זהו בחינת כלליות שמאל בימין, שמשם המטר והפרנסה כנ"ל:
ועל כן עקר גלות מצרים נתגלגל על ידי השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו, כמו שכתוב, "וישלחהו מעמק חברון". כי כל הדרכים בחזקת סכנה, מחמת שהדרכים הם בחינת שליחות כנ"ל, שהוא בחינת אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא, חס ושלום, ועל כן הדרכים בחזקת סכנה ועל כן ארע מכירת יוסף בעת שהיה בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת, שהוא ציר נאמן לשולחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלל אחר הבריאה באחד, כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחינת כלו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף, שזהו בחינת פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחינת עיני ההשגחה, בחינת עיני ה' אל צדיקים (תהלים לד), שזהו בחינת יוסף, שהוא בחינת עינים, כמו שכתוב, "בן פרת עלי עין". כי הצדיק ממשיך השגחה שלמה שעל ידי זה כולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף, בשביל תאות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו, והממון הוא העבודה זרה שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכל ההשפעות הכל רק על ידי הצדיק שהוא בחינת המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחינת ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מב). ועל כן על ידי זה נתגלגל הדבר וירדו למצרים, שהוא הפך ארץ ישראל, שהיא מלאה גלולים ועבודה זרה ששם כופרים בהשגחתו יתברך, כמו שכתוב, "אשר אמר פרעה לי יאורי ואני עשיתיני וכו'". אבל הם חשבו לרעה, "אלהים חשבה לטובה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם", 'שלחני' דיקא, כי יוסף היה ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הסטרא אחרא על השליחות שלו ורצה לקלקלו, חס ושלום שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל, חס ושלום, להחזיר השליחות למריה קמא, לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. אבל יוסף היה צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהיה שם אפלו בתקף התגברות הקלפות היה מאמין באמונה שלמה בהשגחתו יתברך וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח יתברך, כמו שכתוב, "ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים". ובחר בטוב עד שזכה לכלל באחד, עד שהעלה וכלל אחר הבריאה ממש באחד, כי הכניע טמאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל היה בזכות יוסף, כמו שכתוב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שעל ידי כל זה נתגלה השגחתו יתברך ונכלל כל הבריאה באחד, שכל זה היה על ידי שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלל השליחות בהמשלח על ידי בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעל ידי זה נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל:
ועל כן כשנמכר יוסף ונעלם מאביו נתעורר בכיה כמו שכתוב: "ויבך אתו אביו". כי על ידי מכירתו גרמו פרוד, חס ושלום, בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי, כמובא. כי יוסף הוא בחינת עיני ההשגחה שעל ידי זה הכל אחד, אבל הם גרמו פרוד, שעל ידי זה נתעורר בכיה כנ"ל. ועל כן כשחזרו ונתועדו יחד יוסף ואחיו כתיב, "ויתן את קלו בבכי". כי יוסף על ידי בכיתו אז המתיק ותקן את בחינת הבכיה בשרשו בבחינת המתקת הדין בשרשו וכנ"ל:
כי זה ידוע בספרים, ובפרט בספרי רבנו זכרונו לברכה שעקר הנסיון והמשקל של האדם בעולם הזה הוא תאות נאוף שהאדם נשלח בעולם הזה בשביל נסיון ובחירה ועקר הנסיון אם יוכל לעמד בנסיון בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם, הכל נמשך ונתגלגל על ידי תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מה' יתברך לגמרי, הכל נמשך על ידי זאת התאוה ואפלו הקטגוריא שבין התלמידי חכמים ובין הצדיקים השלמים, ובפרט עכשו בדורות הללו שהס"מ (סמך מם) ערבב את את העולם מאד מאד בלי שעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימות עולם. ואפלו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפרסם כל זה. וכל אלו הצרות והמחלקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלו של משיח אשר כל קדמוננו רבותינו זכרונם לברכה היו מתיראים ומתפחדים מאד מזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ייתי ולא אחמיניה וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעוונותינו הרבים שהאמת נעלם ונסתר מאד בעוונותינו הרבים. וכל זה נמשך רק מפגם תאות נאוף שנתפשט עכשו בעולם ביותר. ואפלו הרוצים להתנהג בדרך החסידים אינם נקיים מתאוה זאת, וקצתם הם בעלי עברות ממש, רחמנא לצלן, ואינם מסתכלים על עצמם לפל על פניהם ארצה ולהשתטח לפניו יתברך ולבקש מלפניו יתברך בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד ואחד את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס, שרוצים להיות חסידים ולחקר חקירות בעבודת ה' יתברך ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכל זה נמשך מחמת רחוקם מאמת והכל על ידי פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כלו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו, "ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'". כי נאוף הוא פגם העינים, כמו שכתוב, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". כי העין רואה והלב חומד וכו', וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), שעקר הנאוף תלוי בעינים וכו', עין שם. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו יתברך ששם עקר הבחירה, כי עקר הבחירה שהוא הממצע בין קדם הבריאה לאחר הבריאה, כמבאר בהתורה אמר רבי עקיבא הנ"ל, הוא העינים, שהם עקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעיני שכלו, כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב, "ותפקחנה עיני שניהם וכו'". ועל כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום, "עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך". כי עקר החבור והכלליות שבין אחדותו יתברך ובין הבריאה הוא על ידי ההשגחה שהוא בחינת עינים כנ"ל ושם עקר הבחירה, כי הוא בחינת הממצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. הינו כי יש כח באדם לבחר בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה, בחינת 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, מתגברין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דהינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עולם הזה והבליו, והעקר שלא יטה עיניו אחר תאות נאוף רק יסתכל בעיניו לה' יתברך תמיד, כמו שכתוב, "עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי". וכמו שכתוב, "אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים". וכמו שכתוב, "הנה כעיני עבדים וכו' כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו". ובאתערותא דלתתא אתער לעלא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד לה' יתברך, כמו כן ה' יתברך משגיח בעיני השגחתו יתברך עלינו תמיד ועל ידי ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וכן להפך, חס ושלום, שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בנאוף ותאוות, על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועל ידי זה נופל לכפירות וטעות של הטבע, ועל ידי זה נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל:
נמצא, שעקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכלו קשור ומחבר יחד היטב והבן מאד, כי מה שמבאר שם בסופו שעל ידי עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקדם הבריאה, אך דבר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו', עין שם. זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממצע בין האחד והבריאה, הינו כי העינים הם סוד הממצע בחינת הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: ועל כן כל התורה כלה כלולה בעינים וכנ"ל. וזה שאיתא בכתבי האר"י ז"ל שעקר השבירה היה באור העינים, כי עקר כח הבחירה הוא על ידי סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל:
וזה שבקש דוד המלך עליו השלום, "גל עיני ואביטה נפלאות וכו'". כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים ואי אפשר להבין זאת בשכל בשום אפן כי אם באמונה לבד, כי הוא בחינת שלשה דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד על ידי עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו יתברך שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזה 'גל עיני' דיקא 'ואביטה נפלאות וכו'', שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה, שהוא בחינת נפלאות כנ"ל:
וזה שנסמך מכירת יוסף למעשה ער ואונן. כי ער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועל ידי זה פגמו בעינים כנ"ל, כמו שנאמר , "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'". שזהו ממש בחינת פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחינת עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחינת הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים וכו' וכנ"ל. אך בתקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב, כי שבר טמאת המצרים ועמד בנסיון בתאות נאוף שהוא עקר הנסיון, עקר תקון העינים, וזכה להקרא "בן פרת עלי עין", ועל ידי זה חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהיה בזכות וכחו של יוסף כנ"ל:
כי תקון הברית, דהינו זווג דקדשה הוא בחינת יחוד שעל ידי זה נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד, שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה שהם בחינת איש ואשה, כידוע שאם זכו שכינה שרויה ביניהם ונכללין באחד על ידי זווגם בקדשה וכנ"ל בבחינת והיו לבשר אחד. ועל כן עקר זווג דקדשה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד, שזהו רזא דשבת וכו', כמו שכתוב שם: איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'. כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, הינו כנ"ל כלליות הבריאה באחד. וזהו בחינת נר של שבת שבתחלת כניסת שבת מדליקין נרות ועל ידי זה מקבלין שבת. כי הנרות הם בחינת אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנכה. ועל ידי אור ההשגחה נכלל אחר הבריאה באחד, שזהו עקר בחינת שבת כנ"ל. וזהו בחינת כוס של קדוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קדוש שהוא בחינת מלכות, בחינת השכינה, בחינת כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלל הכל באחד על ידי זה כנ"ל. ועל כן עקר הזווג דקדשה בשבת, כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחינת יחוד וזווג דקדשה כנ"ל. כי שבת הוא בחינת אמת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אפלו עם הארץ ירא לשקר בשבת. ועל ידי אמת נמשך ההשגחה, שעל ידי זה נכלל הבריאה באחד כנ"ל:
אבל הפוגם בברית, ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דיקא, כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף, כמו שמובא בשלחן ערוך. ומי שמוציא זרע לבטלה, חס ושלום, הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא, הקלפות והסטרא אחרא מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיקי עלמא והם מזיקים את העולם, כי אלו הקלפות באים אחר כך ומכניסים כפירות ובלבולים ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה', שהוא בחינת הרחקת אור ההשגחה מכלליות הבריאה. ועל כן נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן קשה לו מאד לשוב לה' יתברך, מחמת שנתרחק מהאמת מאד, כי על עוון זה נאמר (ישעיה נז), "ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'". ועקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עקר תשובתו הוא האמת, שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחינת זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. ועל ידי האמת יזכה לידע שגם שם בעצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו יתברך מאתו, גם שם נסתרה השגחתו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגדל ההסתרה על ידי עוונותיו. והכלל, שעקר הוא האמת, כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו, בודאי יחתר לה' יתברך עד שישוב באמת, כי אף על פי כן מה יהיה בסופו, כי סוף כל סוף יהיה מכרח להתתקן על ידי ענשים קשים ומרים אלפים שנים, רחמנא לצלן, הלא טוב לו שישוב מיד, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, כמבאר אצלנו כמה פעמים. כי כל הנפילות והיאושים של העולם הוא רק מחמת הרחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשוב, כמו שכתוב, "לא יאמין שוב מני חשך", שאינו מאמין שאפשר לו עדין לשוב מני חשך וכל זה מחמת השקר, כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטר עצמו מעבודת ה' יתברך כמו שפרש רש"י על פסוק, "ויהי העם כמתאוננים", מבקשים עלילה איך לפרש מן המקום, כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת ה' יתברך וצריך לסבל צער ויגיעות לשבר זה הרע. ועל כן הוא מבקש בכל פעם לפרש עצמו מעבודת ה' יתברך מחמת הרע שבטבעו, אבל אף על פי כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, כי אימת הדין עליו 'מה יעשה ליום פקדה' וכו'. ועל כן אין לו שום התנצלות לפרש מה' יתברך רק על ידי שרואה שמתחיל כמה פעמים להתקרב לה' יתברך ואינו יכול לעמד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תרוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב לה' יתברך, אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שאי אפשר לשוב עוד, חס ושלום:
אבל באמת כל זה הוא פתוי היצר הרע והסתת הבעל דבר מעצם הרע שבטבעו שרוצה לפטר עצמו ולפרש מה' יתברך על ידי דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה את עצמו, כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו, כי ' אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פעלי און'. ובודאי יהיה מכרח לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולא יותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות את עצמו, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתר ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאף על פי שהוא חותר ימים ושנים לה' יתברך ועדין לא שב מטעותו, אף על פי כן יהיה עקשן גדול מאד ויתאחז בעבודתו יתברך בדרך עקשנות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה, שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' יתברך ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו יתברך או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהיה מרצה, שאפלו אם לא יפעל בכל עבודתו וטרחו ויגיעו, רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עברה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהינו שעל ידי עבודתו ותפלתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עברה אחת, הינו שעל ידי עבודתו זכה שעכשו יש לו עברה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה היה כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעולם הזה כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועברות ולחטף לפעמים איזה מצוות. ואי אפשר להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות לה' יתברך ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שעור. והכלל, שעקר הוא האמת, כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא, כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים:
וזהו וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ואיתא , שזהו בחינת חנכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז 'וידע נח כי קלו המים' וכו', כי נר חנכה, שהוא בחינת אור ההשגחה, בחינת אמת כנ"ל, הוא התקון על מי המבול, שהוא בחינת חטא הנ"ל, כי עקר החטא הוא שמפריד אור ההשגחה על ידי חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, ועל כן על ידי נר חנכה בחינת המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שה' יתברך בכל מקום וכו' כנ"ל, על ידי זה נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקים העולם בהשגחתו יתברך. וזהו "והנה עלה זית" - דא חנכה. אז "וידע נח כי קלו המים וכו'", כי נתתקן חטא הנ"ל, שהוא בחינת מי המבול, על ידי נר חנכה כנ"ל. וזהו "והנה עלה זית טרף בפיה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שבקשה על פרנסה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יהיו מזונותי מרורין כזית וכו', הינו כנ"ל, כי עקר הפרנסה נמשך מבחינה זו, מבחינת כלליות אחר הבריאה באחד על ידי ההשגחה שהוא בחינת עלה זית, בחינת נר חנכה וכנ"ל:
וזהו בחינת נר חנכה מוסיף והולך, כי קדם הבריאה היה הכל אחד. ואחר הבריאה היו שני דברים האחד והבריאה, שזהו עקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מרחוק מאחד, מבחינת רבים, בחינת בקשו חשבנות רבים וכנ"ל. ועקר עבודתנו לכלל אחר הבריאה באחד, הינו לכלל בחינת הרבים באחד לידע שגם בחינת הרבים נמשכין מהאחד שעל ידי זה נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה, כי הנס היה בשמן של כהן גדול שלא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים. הינו כי עקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחינת אחדות, בחינת יום אחד, שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא "יום אחד", כמו שכתוב (זכריה יד), "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וכו'. כי אז יכלל הכל באחד, כמו שכתוב, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שאז יהיה כלו אחד כלו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי זה עקר בחינת הנס שהוא התגלות ההשגחה, שהוא שמגלין שגם בעולם הזה, שהוא בחינת רבים, בחינת אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו יתברך ועל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה שהיום אחד, בחינת עלמא דאתי, מאיר בכל שבעת ימי בראשית, שהם כלליות הבריאה, שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחינת רבים ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו יתברך ואז זוכה לאור גדול ביותר, כי עקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר זוכה אחר כך לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחינת נר חנכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אחר כך הוא בחינת רבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי נר חנכה עד שיודעין שגם בחינת הרבים נמשכין מאתו יתברך ועל כן על ידי זה נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחינת רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחינת מעלת התשובה, והתרחקות תחלת התקרבות בחינת מרחוק ה' נראה לי, כי כל מה שבחינת הרבים ביותר ונתרחק מאחד ביותר, ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמד שם בנסיון בגדל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר, כי לפום צערא אגרא (כמו שאמרו אבות פרק ה'). ועל כן בכל יום מימי חנכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחינת רבים, אז מוסיפין נר בכל יום ויום, כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר על ידי שממשיכין האור לבחינת רבים יותר, כי זה העקר שבחינת רבים יהיה נכלל באחד, שזהו בחינת כלליות הבריאה באחד כנ"ל:
וזהו בחינת מעלת התפלה בצבור וכן בתורה ומצוות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מעטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד על ידי תפלה ותורה ומצוות שעל ידם נכללין באחדותו יתברך, כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד כלו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו, שכתוב, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אמן ואמן:
וזה בחינת ההלל שאומרים בחנכה, כי הלל אומרים על הנס, כי בהלל מפרש גדל השגחתו יתברך על העולם, כמו שכתוב (תהלים קיג), "מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו'". וכתיב (שם קטו), "ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה". ועל כן אומרים אותו בחנכה, כי עקר בחינת
נר חנכה הוא בחינת המשכת השגחתו, שזהו בחינת הלל כנ"ל:
ועל כן היה הנס של חנכה בכהנים, כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחינת קדם הבריאה שהוא בחינת כלו אחד כלו טוב, שהוא בחינת חסד, בחינת ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחינת שמאל, בחינת דין, בחינת לוי. ועל כן העבודה בבית המקדש העקר היה על ידי הכהנים, והלויים היו מסיעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחינת קדם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה, לכללה באחד, ועל כן היו הלויים מסיעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלל הלוי שהוא בחינת שמאל, בחינת אחר הבריאה, בכהן איש החסד, שהוא בבחינת קדם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל:
ועל כן נותנין תרומה לכהן, כי על ידי תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. ועל כן התרומה לכהן איש החסד, כי הוא בבחינת קדם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל ועל כן היה הנס של חנכה בכהנים כנ"ל: