ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · הפקר ונכסי הגר א
Reading settings
כל הקודם בנכסי הגר זכה:
עין במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (סימן יז) מה שמבאר שם על פסוק לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, כי על ידי גרים נשלם פגמי המזבח שהוא בחינת אכילה בקדשה כי על ידי שמשליכין העבודה זרה שלהם וחוזרין לעבודת ישראל נשלם המזבח:
וזה בחינת לא ישכב עד יאכל טרף בחינת שלמות המזבח שהוא בחלקו של טורף שהוא נעשה על ידי בחינת ודם חללים ישתה בחינת גרים כמו שתרגם אונקלוס ונכסי עממיא יירת וזה בחינת גרים כי כל הקודם בנכסי הגר זכה כל זה כתב רבנו נרו יאיר שם עין שם:
ומחמת זה בעצמו כל הקודם בנכסי הגר זכה כי זה בחינת שלמות המזבח שהוא השלחן על ידי שנחזרין כל העבודה זרה לעבודת ישראל שהוא המזבח כנ"ל כי כל העבודה זרה תחובים בממון כמו שכתב רבנו נרו יאיר במאמר צוית צדק (סימן כג) ועל כן כל עבודה זרה של כל אמה חקוקה על המטבע. נמצא שהממון של אמות העולם הוא הוא העבודה זרה בעצמו והם מקבלים ויונקים מן המזבח דקדשה כנ"ל שהוא בחינת השלחן שדומה למזבח כמו שמבאר שם הינו שיונקים משלחן דקדשה שהיא אכילת ופרנסת ישראל. והם יונקים משם ומקבלים פרנסה וממון ונעשה אצלם עבודה זרה ממש כי הממון דסטרא אחרא הוא כל העבודות זרות כנ"ל. ועל כן עקר מעלת הגרים הוא מה שחוזר הממון שלהם אל הקדשה שזה בחינת החזרת כל העבודה זרה אל המזבח והשלחן דקדשה כנ"ל ועל כן כל הקודם בנכסי הגר זכה כי ישראל זוכים בממונו כי זה בחינת החזרת העבודה זרה אל הקדשה, אל המזבח והשלחן דקדשה כי הממון שלהם הוא העבודה זרה וחוזר אל הקדשה לפרנסת ואכילת ישראל שישראל זוכין בנכסיו. ועל כן הפסוק מרמז הגרים רק על שם הנכסים שלו שיורשין ישראל כמו שכתוב ודם חללים וכו' ונכסי עממיא יירת כמו שכתב רבנו נרו יאיר כנ"ל כי זה זה שלמות המזבח בחינת יאכל טרף שזה נעשה על ידי שחוזר הממון שלהם לישראל כנ"ל. וזה בעצמו בחינת הטוב שכבוש ביניהם הינו הממון שמקבלין מישראל כי כל טוב גנוז בממון דקדשה דהינו ממון של ישראל וכמו שכתב רבנו נרו יאיר (סימן סט) שכל הנפשות שרשם בעשירות ונפשות ישראל הם כלו קדש כלו טוב וכמרמז בדברי רבנו נרו יאיר כמה פעמים. וזה בחינת וכל טוב אדוניו בידו שקאי על העשירות שהוא בחינת כל טוב ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שעל שקלים שהם מטבעות של ישראל היה חקוק שם קדש כי שם הקדשה כנ"ל. ועל כן עקר הגלות והתגברות האמות על ישראל הוא רק לקח ממונם במסים ונתינות וזה עקר בחינת הטוב שכבוש ביניהם בבחינת וכל טוב אדוניו בידו ביד העבד חס ושלום כמובא בזהר. ועל כן הגר שמתגיר שזה בחינת שחוזר הטוב אל הקדשה ומושך עמו גם מהרע עין שם על כן נכסיו לישראל לאחר מותו כי זה בחינת החזרת הטוב כנ"ל:
נמצא כשישראל זוכה בנכסי הגר אזי הוא מעלה ומברר הטוב אל הקדשה. ועל כן הדין לענין הפסק רשות בנכסים הוא כדינו לענין שבת שכל מה שנחשב רשות לענין שבת לענין אסור הוצאה הוא נחשב רשות אחר בנכסי הגר שאין יכול לזכות בו עד שנעשה שם חזקה וזכיה מיחדת כי החזקות והזכיות בנכסי הגר הוא בחינת הברור והתקון שמברר ומתקן הטוב שיש שם ועל ידי זה זוכה בו, וכשיש חלוקי רשיות נמצא שהטוב כבוש בכמה מקומות חלוקים על כן צריך לכל אחד זכיה מיחדת. והשעור הוא כמו חלוקי רשיות של שבת כי ידוע שחלוק רשיות של שבת הוא בבחינת הברורים ועל כן בשבת שאין ברור אז על כן אסור להוציא מרשות לרשות כמובא. ועל כן מה שנחשב רשות לענין ברורים עד שאסור להוציא ממנו בשבת כנ"ל הוא נחשב רשות גם כן לענין נכסי הגר שצריך זכיה וברור בפני עצמו כי הרשות מפסיק וצריך ברור מיחד דהינו החזקה והזכיה כנ"ל. וכן רשות המפסיק לענין טמאה מפסיק בנכסי הגר כי גם נכסי הגר היו בתחלה בגבולי הטמאה ועל כן מה שהוא גבול לענין טמאה הוא גם כן גבול מיחד בנכסי הגר וצריך זכיה וברור מיחד להעלותן מגבול הטמאה לגבול הקדשה. וכן רשות המפסיק לפאה מפסיק גם כן בנכסי הגר כי הפאה היא הפקר לעניים וידוע שעקר ברור ועליות הניצוצות הוא על ידי צדקה גם כל עקרן של גרים נעשים על ידי הצדקה כמו שכתב רבנו נרו יאיר שם ועל כן רשות המפסיק לענין צדקה דהינו פאה שהוא בחינת ברורים הוא מפסיק בנכסי הגר כנ"ל:
ענין שם זכיה שכל מה שהאדם קונה הן מהפקר או מחברו נקרא זכיה בבחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר במאמר האי מאן וכו' (סימן כט) על זכה נעשה ראש זכה הוא בחינת שמזכך הדמים של שס"ה גידין בבחינת בגדים לבנים עין שם וזה בחינת משא ומתן משא הוא הפגם ומתן הוא התקון כמבאר שם עין שם. נמצא, כשעושה משא ומתן וקונה איזה דבר או שקונה מן ההפקר על ידי זה הוא מתקן ומעלה הדבר הינו הניצוצות וזה התקון הוא בבחינת בגדים לבנים בחינת תקון הדמים ועל כן נקרא זכיה בחינת שמזכך הדמים כנ"ל ועל ידי זה זוכה בו כי זה עקר הזכיה על ידי שמתקן ומעלה החפץ. ועל כן צריך לעשות דיקא איזה תקון כגון הגבהה או משיכה או קנין סודר או שאר דרכי הקנין שעל ידי אלו התקונים והקנינים של המשא ומתן מתקן החפץ בבחינת זכוך הדמים כנ"ל ועל כן נקרא זכיה כנ"ל. וכן בקרקע צריך דוקא לעשות איזה תקון כמו שאמרו בקרקע כמובא בשלחן ערוך ועל ידי התקון זוכה בו כנ"ל: