ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אפטרופוס ג

ובו יתבאר ענין פסח:

Copy passage with reference

על פי התורה על מאמר רבה בר בר חנה אקרוקתא בסימן ג, עין שם:

Copy passage with reference

מבאר שם מענין נגינה שמי ששומע נגינה ממנגן רשע מזיק לו לעבודת הבורא. ולהפך כששומע נגינה ממנגן הגון וכשר טוב לו, כי קול הנגינה נמשכת מן השתי צפרים חיות טהורות שהם יונקים מאתר דנביאים יונקין שהם בנין המלכות דקדשה. על כן נשתבח דוד, וידע נגן, כי הנגינה היא בנין המלכות לכך ראוי הוא למלכות. וזה שכתוב אצלו, מאחר עלות הביאו לרעות וכו'. וזהו בחינת קול נגינה דקדשה של מנגן כשר, אך כשהמנגן רשע אזי הוא לוקח קול הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה שהם יונקים מדדי המלכות והם מחין דמלכות דקלפה. וכד אתפלג לילא כדין כרוזא כריז כצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם. ותקון הנגינה הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה שהוא גמרא שהוא בחינת לילה וכו', עין שם. וזהו, קומי רני, שתהיה תקומה להרנה, 'בלילה', על ידי בחינת לילה שהוא בחינת ש"ס תלמוד בבלי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וכו'. אבל כשלומד שלא לשמה הלמוד אינו בחשיבות אך על ידי שלומד בלילה נמשך עליו חוט של חסד ומגן עליו שיזכה ללמד לשמה, עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת פסח ויציאת מצרים שאז זכינו לשיר ונגון דקדשה, כמו שכתוב (ישעיה ל), השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ועל ידי זה היתה עקר הגאלה, כי אנו צריכין להכניע מלכות הרשעה שהיא מלכות פרעה ומצרים ולצאת משם ולהגביה ולהעלות מלכות דקדשה שהוא מלכות ישראל שלא יהיו משעבדים תחת יד פרעה שהוא מלכות הרשעה. רק ישראל יטלו המלוכה והממשלה וזה תלוי בתקון קול הנגינה, כמבאר לעיל שעקר בנין המלכות הוא על ידי קול הנגינה, כי מלכות דקדשה יונק משתי צפרים חיות טהורות, שהם בחינת קול נגינה דקדשה. ולהפך מלכות הרשעה דסטרא אחרא יונק משתי צפרים אחרות שבקלפה, על כן היתה עקר הגאלה על ידי שיר ונגון הנ"ל, כי על ידי שיר ונגון דקדשה, דהינו שירים ותשבחות לה' יתברך בנגון וזמרה על ידי זה נכנעת מלכות הרשעה ונתעלה מלכות דקדשה שזה היה עקר הגאלה כנ"ל, כי עקר כח פרעה היה מקול ונגון דסטרא אחרא, כי פרעה אותיות הערף שהיה יונק מאחורי הפה, מבחינת תקף הדינים שבגרון, כמובא בכתבים, הינו שינק מהגרון שמשם תוצאות הקול, כי כל הקולות יוצאין מהגרון, כמו שכתוב, קרא בגרון (ישעיה נג). אך פרעה ינק רק מהדינים מבחינת אחורים שמשם אחיזת המנגן דסטרא אחרא שמשם יונק מלכות הרשעה שהוא מלכות פרעה. ועל כן אמר פרעה, מי ה' אשר אשמע בקולו, 'בקולו' דיקא, כי ינק מקול דסטרא אחרא כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת אסור חמץ ומצות אכילת מצה, כי החלוק שבין חמץ למצה הוא רק מה שחמץ בנפיחה ומצה נאפית מיד כשנתנו מים על העסה ואין מניחים אותה לעלות בנפיחה, הינו שחמץ שולט בו האויר והרוח הרבה על ידי שמשהין אותו שעל ידי זה עולה בנפיחה שהוא על ידי האויר והרוח. אבל מצה אופין מיד ואין מניחין שישלט בו האויר והרוח שיעלה בנפיחה, כי האויר והרוח הוא בחינת הקול כי כל הקולות הם על ידי האויר כידוע ועל כן עכשו בפסח בשעת יציאת מצרים שאנו צריכין לצאת ממלכות הרשעה שעקר התקון על ידי הכנעת קול דסטרא אחרא, ולהעלות קול דקדשה כנ"ל. על כן אסור עלינו עתה לאכל חמץ חס ושלום, כי אנו צריכין לשמר את העסה מחמץ שלא תשלט שם האויר והרוח של העולם שמשם תוצאות הקול שלא נזדכך עדין מטמאת וזהמת מצרים, כי הגאלה היתה שלא על ידינו כי אם באתערותא דלעלא לבד, כמובא, כי עדין לא קבלנו את התורה ועל כן עתה אנו צריכין לשמר העסה מאד מאויר העולם שאינו מזכך עדין שמשם הקול דסטרא אחרא שזה העקר שאנו צריכין לתקן עתה כנ"ל, על כן צריכין להזהר מחמץ מאד בבל יראה ובל ימצא מחמת ששם נאחז ביותר אויר העולם שלא נזדכך עדין שעל ידי זה העסה מתחמצת כנ"ל. כי עקר תקון קול הנגינה הוא על ידי עסק התורה שבעל פה בלילה, כמו שמבאר שם ועתה עדין לא קבלנו את התורה ואין בידינו לתקן ולזכך הקול בעצמנו רק מן השמים חמל עלינו והשמיענו הקול דקדשה על ידי משה רבנו, דהינו כל הנבואות שנבא לנו במצרים שמשם קול הנגינה דקדשה כנ"ל שעל ידי זה היתה הגאלה כנ"ל, אבל מחמת שעדין לא קבלנו את התורה ולא זכינו בעצמנו עדין לזכך ולברר את האויר בשלמות שמשם כל הקולות, על כן עתה אנו צריכין לשמר עצמנו מחמץ מאד מחמת שיש בו שליטת אויר העולם שלא נזדכך עדין כנ"ל רק אנו צריכין לאכל מצה שאנו שומרים אותה מאד שלא תשלט בה אויר העולם, רק תכף כשבא מים על העסה אופין אותה מיד. ועל ידי זה שאנו שומרים את המצה ואין מניחין אויר העולם לשלט בה על ידי זה אנו בורחין מכל וכל מאוירא דהאי עלמא שיש שם אחיזת הקול דסטרא אחרא, רק אנו זוכין לקול נגינה דקדשה שהם שיר והלל נגון וזמרה לה' יתברך שעל ידי זה היתה עקר הגאלה, כמו שכתוב: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שנקרא המצה לחם עני שעונין עליו דברים הרבה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו קולות דקדשה שאנו עונין על המצה בפסח, כי מחמת שאנו שומרין אותה מאוירא דהאי עלמא שמשם אחיזת הקולות דסטרא אחרא על ידי זה אנו זוכין לענות עליו דברים הרבה, הינו קולות דקדשה, הינו בחינת הלל ונגון דקדשה, כי כשזה נופל זה קם וכנ"ל, כי עתה בפסח הוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, ועקר ההתקרבות והדבקות של איש הישראלי לה' יתברך הוא על ידי קול נגון דקדשה כידוע גדל מעלת הנגינה לכל מי שרוצה לדבק את עצמו בה' יתברך, כי הנגינה יש לה כח גדול להמשיך את האדם לה' יתברך. ועל כן לעתיד לבוא שאז יהיה עקר ההתקרבות והדבקות לה' יתברך שזה יהיה עקר הקבול שכר, אז יתער שיר ונגונא בעלמא, כמו שאיתא בזהר וכמו שכתוב, תבואי תשורי מראש אמנה. וכמבאר בפסוקים רבים, כי עקר ההתקרבות והדבקות הוא על ידי קול נגינה וכמובן בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות, ובפרט בהמעשה משבעה בעטלירש של יום השלישי ויום הרביעי ויום הששי מגדל עצם מעלת הנגינה וכמבאר עוד בשיחותיו הקדושות. על כן עתה בפסח שאנו צריכין עתה להתקרב לה' יתברך, על כן אנו צריכין לתקן קול הנגינה ולשמר עצמנו מקול נגון דסטרא אחרא, על כן צריכין לזהר מחמץ ולאכל מצה וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת פסח מצה ומרור. וזה בחינת מצות ספור יציאת מצרים, שזהו בחינת פסח פה סח, שזהו העקר לשוח בכל נפלאותיו ולהרבות לספר בזה, כמו שכתוב, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח. כי קול הנגינה יקר מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר את האדם, הינו לעורר את המחין בבחינת קול מעורר הכונה. אבל עקר שלמות הקול הוא כשמקשרין אותו אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שזה עקר בחינת כלל כל היחודים ליחד ולחבר הקול עם הדבור, כמובן בזהר הקדוש ובדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה ששון ושמחה ימצא בה וכו' (בסימן קעח). וזהו בחינת מה שצריכין לחבר ולקשר הדעת אל הלב שזה עקר שלמות הדעת האמתי, כמו שכתוב, וידעת היום והשבות אל לבבך, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר. כי הקול שהוא בחינת מחין, כי הקול פוגע בהמח בבחינת קול מעורר הכונה, עקר שלמותו כשנמשך לתוך הלב עד שיתחמם לבו על ידי זה בהתלהבות דקדשה עד שיזכה לדבורים קדושים בבחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כי הקול אף על פי שהוא יקר מאד, כי על ידו עקר הדבקות וההמשכה לה' יתברך כנ"ל, אף על פי כן כל זמן שאין הקול מתיחד עם הדבור יש עדין אחיזת הסטרא אחרא שעקר אחיזתם מעלמא דפרודא מבחינת הקול שרחוק מהדבור שמשם אחיזת אמות העולם והרשעים שאחיזתם מבחינת קול נגון דסטרא אחרא, דהינו ממנגנים רשעים שיש להם כח להמשיך את האדם חס ושלום, להבלי עולם הזה ותאותיהן. וזה בחינת פרעה שהוא אותיות הערף שיניקתו מהגרון שמשם תוצאות הקול כנ"ל, ואיתא בכונות עבדים היינו לפרעה במצרים, שהוא בחינת מה שרצה פרעה לעכב המחין במצר הגרון ולא יתפשטו ולא יתגלו לחוץ כי משם היה יניקתו, שכל זמן שהמחין סתומים למעלה במצר הגרון הוא יונק משם ועל ידי זה גם ישראל למטה משעבדים תחתיו. ועקר יציאת מצרים הוא בחינת שנתפשטו ונתגלו ויצאו המחין ממצר הגרון וכו', עין שם, הינו כי שרש הקול, שהוא בחינת מחין, הוא ממקום גבה ועליון מאד מבחינת התנוצצות אלקות שמתנוצץ לכל אחד בדעתו. כי ה' יתברך ברחמיו מצמצם את עצמו בכמה צמצומים להאיר לכל אחד בדעתו התנוצצות אלקות ובזה מרמז לו וקורא אותו שימשך אחריו וזאת ההתנוצצות הוא בחינת קולות שבאין מלמעלה לקרות את האדם שימשך אחריו יתברך וכל הקולות נמשכין משם. ועל כן יש להקול כח גדול להמשיך את האדם אליו יתברך מחמת שנמשך בשרשו ממקום גבה מבחינת התנוצצות אלקות, כי עקר התגלות אלקות הוא בחינת קול, בבחינת קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אבל ה' יתברך נתן בחירה לאדם ומי שבוחר בחיים כששומע את הקול הזה הוא בחינת הכרוז הבא מלמעלה, הוא נמשך אחריו ומקדש ומטהר את עצמו מכל תאות עולם הזה והבליו ואזי זוכה להמשיך הקול שהוא בחינת המחין לתוך הלב עד שזוכה לקבל דבורים קדושים מלמעלה שיהיה נעשה מהקול צרופי אותיות ודבורים עד שידע רצונו יתברך ומצותיו:

Copy passage with reference

כי אפלו כששומעין בחינת קול מלמעלה עדין אין יודעין שום מצוה עד שזוכין לקדש ולטהר את עצמו כל כך עד שיהיה נעשה מהקול דבור עד שיזכה שידבר ה' עמו ויודיע לו תורתו ומצותיו. שזהו בחינת אבות העולם שזכו לשמע בקולו ולדבקה בו ולהמשך מאחריו עד שזכו שדבר ה' יתברך עמהם וגלה להם כמה מצות, עד שבא משה רבנו שהוא זכה לזה בתכלית השלמות עד שזכה בכל עת על ידי מעשיו הטובים לעשות מהקול דבורים, כמו שכתוב, וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרבים וכו'. ועל ידי זה קבל את כל דברי התורה הזאת ונתנה לנו. אבל את זה לעמת זה, כי פרעה וכיוצא בו כשהגיע להם בחינת קול מלמעלה לא רצו להשליך מעשיהם הרעים ולהמשך אחריו ועל כן לא קשרו את הקול, שהוא בחינת המח אל הלב ולא עשו מהקול דבורים, אדרבא, הפכו את הקול והדעת לדרכיהם הרעים, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. כי הם מחמת שאינם רוצים להשליך מעשיהם הרעים פוגמים בהקול והדעת ומהפכין את הדעת לסברותיהם עד שהם נתעים ונבוכים לעבודה זרה וכפירות, ועל כן גם בהעבודה זרה וכפירות יש שם איזה ניצוצות מהתנוצצות אלקותו יתברך, כמו שכתוב, בכל מקום מקטר מגש לשמי, דקרו לה אלהא דאלהיא, כי גם להם הגיע איזה כרוז והתנוצצות מלמעלה שהוא בחינת קול, רק שקלקלו אותו על ידי מעשיהם הרעים ועל ידי זה נתעו לדרכיהם הרעים. וזה בחינת מה שפרעה ינק ממצר הגרון ורצה שיתעכבו ויתעלמו המחין שם ולא יתפשטו למטה, כי לא רצה שיבוא הקול לתוך הדבור שיגלה ה' יתברך רצונו על ידי הדבור שזה בחינת קבלת התורה, רק שיתעכב הקול והמח למעלה כדי שהוא יינק משם שיהיה לו כח להפך הקול והדעת כרצונו שיוכל לילך בשרירות לבו הרע. וזהו כלל כל הפגמים של כל המחקרים ושל כח הנבוכים בחכמות של הבל ובדעות זרות ובעצות רעות. וכל זה מחמת שכשקוראין אותם לה' יתברך על ידי הקול והכרוז הבא מלמעלה בכל עת שהם ההרהורי תשובה וההתעוררות הבא על האדם בכל יום. אזי אינם נמשכין אחרי הקול הזה ואינם חושבים עצות איך לתקן מעשיהם רק הולכין אחרי תאותיהן ואזי כמה פעמים נתקלקל אצלם בחינת הקול עד שהם מהפכין בחינת הקול שהוא הדעת לדרכיהם הרעים ואומרים כמה סברות של הבל באפן שיהיו הולכים בשרירות לבם ולא ישובו אל האמת לאמתו. וזה בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות, הינו שהקול והמחין מעכב במצר הגרון שמשם יניקת הסטרא אחרא שמהפך דברי אלהים חיים. ואינו מניח את הקול והמחין שיתפשטו ויצאו לחוץ, דהינו שיתגלה רצונו יתברך באמת שנדע מה לעשות ואיך להתנהג באמת. ועל כן עקר תקון הקול הוא על ידי למוד גמרא שהוא תורה שבעל פה כנ"ל, כי תורה שבעל פה הוא בחינת דבור, בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה. כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בבחינת קול ודבור כידוע וצריך לקשרם וליחדם בקשר אמיץ, כי זה עקר בחינת היחוד ליחד ולחבר הקול והדבור כנ"ל, הינו כי תורה שבכתב היא עדין בבחינת קול מחמת שמתורה שבכתב עדין אין יודעין שום דין בברור איך להתנהג במצות התורה על כן הוא עדין בבחינת קול, שהוא שרש הדבור, שהוא תורה שבעל פה שהיא מגלה לנו כל פרטי דיני התורה איך להתנהג בכל מצוה שזה עקר הדבור שהוא מגלה הרצון שבלב, כי על ידי הקול יכולין לקרות את האדם אליו, אבל עדין אינו יודע מה הוא רוצה, אבל כשבא אליו והוא מדבר עמו בדבורים אזי הוא יודע רצונו. ועל כן אף על פי ששרש יניקת המלכות הוא מבחינת קול כנ"ל, אבל עקר הנהגת המלכות הוא על ידי הדבור שמגלה רצון המלך למען נדע מה לעשות ובמה נעבד אותו ונעשה נחת רוח לפניו, שזהו בחינת תורה שבעל פה שהיא בחינת דבור שמבאר ומפרש את בחינת הקול שהוא בחינת תורה שבכתב וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה עקר בחינת יציאת מצרים שזכינו על ידי משה רבנו שזכה להוציא הקול והמחין לחוץ עד שגלה לנו כמה מצות תכף בשעת יציאת מצרים, כמו שכתוב, החדש הזה לכם וכו'. ואחר כך נתן לנו את התורה על ידי זה וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה עקר החלוק שבין אדם לבהמה, דהינו בין ישראל לעכו"ם. כי אתם קרויים אדם וכו', כי גם הבהמה יש לה קול אבל אין לה דבור אבל גדר האדם הוא מדבר, הינו שהאדם בחינת ישראל יכול לעשות מהקול דבורים וליחד ולקשר הקול בהדבור שזהו העקר כנ"ל. וזהו בחינת פסח - פה סח שמצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו', כי אנו צריכין להוציא את הקול והמחין ממצר הגרון ולהביאו ולהכניסו בתוך דבורים קדושים לשוח בכל נפלאותיו לקשר הקול עם הדבור שעל ידי זה עקר התגלות אלקותו ומלכותו עלינו שזהו עקר בחינת יציאת מצרים למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:

Copy passage with reference

וזה בחינת הקרבן פסח שצריך כל אחד להביא בפסח, בתחלת ההתקרבות לה' יתברך, כי כלל הקרבנות הוא לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה הירדת וכו', שזהו בחינת ברור קול הנגינה מהסטרא אחרא אל הקדשה, לברר הקול מאוירא דעלמא ולעשות נגונים דקדשה להתקשר על ידי זה לה' יתברך, כמובן בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' בסימן סג בלקוטי תנינא ובכמה מקומות. ועל כן צריך כל אחד להביא קרבן בפסח, כי אז צריכין לברר קול הנגינה שזהו בחינת קרבן כנ"ל. וזהו בחינת פסח מצה ומרור, כי מצה הוא מאכל דקדשה ששומרין אותו מאוירא דעלמא שלא יתאחז בו בחינת קול נגון דסטרא אחרא כנ"ל, ואחר קבלת התורה עקר ברור הקול נגינה הוא על ידי למוד גמרא כנ"ל. אבל עכשו עדין לא זכינו לזה, כי עדין לא קבלנו את התורה רק שה' יתברך ברחמיו האיר עלינו את בחינת הקול מלמעלה וכנ"ל ועל כן צריכין לאכל מצה וכנ"ל. ועל כן אנו צריכין לאכל מרור עם המצה על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, כמו שכתוב, וימררו את חייהם בעבדה קשה וכו', הינו כי המרור מרמז על למוד גמרא שעל ידי זה עקר תקון הקול שעל ידי זה עקר הגאלה כנ"ל, הינו שצריכין לסבל מרירות גדול קדם שמבררין הקול דקדשה, שזהו בחינת למוד גמרא שהוא בחינת חשך ומרירות, בחינת במחשכים הושיבני, זה תלמוד בבלי שהוא בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה, בקשיא, 'בחמר', בחמרא דשמעתתא, 'ובלבנים' דא לבון הלכתא, כמו שאיתא בזהר הקדוש. אבל עתה עדין אין אנו זוכין לזה לברר הקול על ידינו על ידי למוד גמרא, כי עדין הוא קדם קבלת התורה רק אנו אוכלין מרור לרמז ולזכר על זה. נמצא שמרור הוא בחינת למוד גמרא שעל ידי זה מבררין הקול ומכניעין הקול דסטרא אחרא שהוא בחינת חמץ ששולט בו אוירא דעלמא, שהוא בחינת קול נגון דסטרא אחרא, וזוכין לקול דקדשה שהוא בחינת מצה ששומרין אותה מאוירא דעלמא, כי עונין עליה, דברים הרבה שהוא קולות דקדשה. וזהו בחינת 'דברים הרבה' דיקא רמז שתקון זה נמשך מלמוד תורה לשמה, דהינו על ידי למוד גמרא הרבה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ועל ידי כל זה יכולין לאכל הקרבן פסח בבחינת 'על מצות ומררים יאכלהו', כי עקר ברור הקול בשלמות הוא בחינת הקרבן שבא מבהמה שיש לה קול אבל הוא קול בהמה, ועל ידי שעולה לקרבן מבררין הקול מבהמה לאדם מבחינת עכו"ם לישראל, מבחינת חזנים ומנגנים רשעים למנגנים כשרים וצדיקים, וזהו לא תזבח על חמץ דם זבחי כי אי אפשר להקריב הקרבן פסח שהוא בחינת ברור הקול דקדשה כל זמן שיש לו חמץ בביתו שהוא בחינת קול דסטרא אחרא, כי נאחז בו אוירא דעלמא שלא נתברר עדין על ידינו כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת כהנים בעבודתן ולויים בשירן וזמרן וישראל במעמדן. כי בשעת עבודה צריכין הלויים לעסק בשיר וזמרה לברר הקול נגינה דקדשה, שזהו עקר בחינת הקרבן כנ"ל. וזהו בחינת ישראל במעמדן שהיו עוסקים אז בתורה כדי להמשיך ולקשר וליחד הקול עם הדבור שזה עקר שלמות תקון הקול, כשמקשרין הקול אל הדבור, הינו אל דברי התורה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ארבע כוסות של יין בפסח, כי אין אומרים שיר אלא על היין. ועתה עקר התקון לברר קול השיר והנגון כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת קריעת ים סוף שאז נגמר הגאלה והחרות מפרעה ומצרים. כי עד שביעי של פסח רדפו אחריהם ובשביעי של פסח נקרע הים ואז נפלו פרעה ומצרים לגמרי, וישראל נגאלו לגמרי מהם. כי קריעת ים סוף הוא בחינת ברור הקול שירה ונגינה דקדשה, מקול נגינה ושירה דסטרא אחרא, כי כל הקולות הם בבחינת מים, כמו שכתוב, וקולו כקול מים רבים. ויש קולות דסטרא אחרא שהם בחינת מקולות מים רבים אדירים, שהם בחינת קול נגינה דסטרא אחרא שמשם יניקת פרעה ומצרים שיונקים מהגרון וכנ"ל. ועל כן היה הנס במים שנבקע הים בפניהם ועקר הנס היה על ידי בחינת קולות, כמו שכתוב, קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים. ופרש רש"י שם, קול ה' על המים, על ים סוף ירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו וכו', הינו שנבקעו המים, שהם בחינת קולות ונתגרשו המים הזידונים, שהם בחינת קולות דסטרא אחרא, בחינת קולות מים רבים אדירים ונתגלו להם מימי החכמה והדעת שהם בחינת קולות דקדשה בחינת קול ה' על המים כנ"ל. ועל כן ראתה שפחה על הים וכו', כי נפתחו אז מימי הדעת שהם בחינת קולות דקדשה שהם בחינת מחין ודעת דמלכות דקדשה כנ"ל. ועל כן זכו אז לשירת הים, כי זכו לקול שירה ונגינה דקדשה שזה היה עקר הנס של קריעת ים סוף וכנ"ל. וזה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שעקר הישועה והנס היה על ידי זמרת יה על ידי זמר ונגון דקדשה שנתברר מנגון דסטרא אחרא שעל ידי זה עקר התגברות מלכות דקדשה על מלכות דסטרא אחרא. כי קול נגון דקדשה הוא מח וחיות דמלכות דקדשה. ולהפך קול נגון דסטרא אחרא הוא מח וחיות דמלכות דסטרא אחרא, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. ועל כן סימו השירה, ה' ימלך לעולם ועד, כי על ידי שירת הים שהוא קול שירה ונגון דקדשה, על ידי זה יתגלה מלכותו לעולם ועד כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן אחר שביעי של פסח דיקא התר החמץ, כי כבר בארנו שעקר אסור החמץ מחמת שעדין לא נתברר אויר העולם מקול נגון דסטרא אחרא וכנ"ל, ועל כן אחר שביעי של פסח שאז נבקע הים וזכו לקול שירת הים שעל ידי זה נתברר ונזדכך אויר העולם על ידי שנתברר קול שירה ונגון דקדשה, מקול נגון דסטרא אחרא, על כן אז בודאי החמץ מתר מחמת שכבר נתברר ונזדכך אויר העולם על ידי שירת הים וכנ"ל. כי בליל ראשון של פסח אף על פי שזכו אז לשירה, כמו שכתוב, והשיר יהיה לכם וכו'. שעל ידי זה היה עקר הגאלה וכנ"ל. אף על פי כן השירה הזאת אינה נקראת על שמם, כי אז אמרו את ההלל שיש בו לעבר ולעתיד ולימות המשיח וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בפסחים).כי אז לא זכו לשירה מעצמם כי אם בחסדי ה' הופיע עליהם אור גדול ועל ידי זה המשיך עליהם כח השיר שלעתיד שיתגלה בימי משיח צדקנו שהוא בחינת דוד שהוא נעים זמירות ישראל, שהוא בחינת הלל שלם שנקרא על שם דוד. ועל כן אנו צריכין לשמר מאד מחמץ ולאכל מצה מחמת שלא זכו לברר הקול בעצמם וכנ"ל. אבל על ידי שספרו אחר כך ספירת העמר ששה ימים על ידי זה התחילו לטהר עצמם ואז זכו לשירת הים שנקראת על שמם על שם משה ובני ישראל. כי הם בעצמם זכו לשיר שירה הזאת ועל ידי זה זכו לטהר ולזכך האויר וכנ"ל ועל כן אז התר החמץ וכנ"ל. ועל כן זכו לזה אחר שמנו ספירה ששה ימים דיקא כנגד ששה סדרי משנה שהם כלל הגמרא שעל ידי זה זכו להמשיך על עצמם בחינת כח התורה שבעל פה שהוא הגמרא שכלולה בש"ס משנה שעל ידי זה עקר ברור קול הנגינה, כמבאר בהתורה הנ"ל ועל כן אז דיקא זכו לשירת הים שהוא נגון דקדשה ואז התר החמץ וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן בשבועות שאז נשלמו ימי הספירה וזכו לטהר עצמן לגמרי וקבלו התורה שהיא כלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה, על כן אז מצוה להביא קרבן מחמץ דיקא שהם שתי הלחם, כמו שכתוב: חמץ תאפנה, כי אז נתבררו הקולות דקדשה בתכלית השלמות שזהו בחינת קול שופר וכל הקולות שראו ושמעו אז, שהם בחינת קול נגון דקדשה, כמו שכתוב, היטיבו נגן בתרועה. וכמו שכתוב, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו וכו'. על כן באים שתי הלחם, שהם בחינת שתי תורות בכתב ובעל פה מחמץ דיקא, כי על ידי שתי התורות בכתב ובעל פה, על ידי זה עקר תקון וברור הקול. כי שרש הקול מבחינת תורה שבכתב שהיא עקר הנבואה, כי משה רבן של כל הנביאים שמשם תוצאות הקול, ותורה שבעל פה, שהוא שלמות תורה שבכתב, הוא תקון וברור הקול היוצא מתורה שבכתב מבחינת נבואה, שלא יתאחז בו הקול דסטרא אחרא חס ושלום וכנ"ל. על כן על ידי שתי הלחם המתחמצים בבחינה זאת, מבחינת אויר וקול דקדשה הנמשך משם מבחינת שתי התורות וכנ"ל, על ידי זה עקר התקון, על כן צריכין לבוא מחמץ דיקא, כי חמץ הזה של שתי הלחם נמשך מברור וזכוך האויר שהוא בחינת קול על ידי שתי התורות וכנ"ל שעל ידי זה עקר התקון וכנ"ל:

Copy passage with reference

נחזר לענין ראשון וזה בחינת אפטרופוס וזה לשון השלחן ערוך סימן רצ סעיף א' מי שמת והניח יורשים קטנים וכו' צריך מורישם למנות להם אפטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים וכו'. ואם לא מנהו, בית דין חיבים להעמיד להם אפטרופוס וכו'. ומבאר במשנה ומובא בשלחן ערוך סעיף טז שאפטרופוס שמנהו בית דין צריך לשבע בנקיטת חפץ אבל מנהו אבי יתומים אין צריך לשבע:

Copy passage with reference

כי כל אדם צריך לראות ולהשתדל לתקן בחינת מלכות שלו שהוא נתתקן על ידי תקון קול הנגינה שהוא מחין וחיות המלכות כנ"ל וכמבאר בסוף התורה הנ"ל על המשנה עשה לך רב וקנה לך חבר, עין שם, כי עקר האדם בא לזה העולם רק בשביל זה כדי לתקן חלקי המלכות שיש בו, כי כפי שמתקן חלק המלכות שלו בקדשה ובטהרה, כמו כן הוא מעלה ומרומם מלכותו יתברך, כביכול, אשר רק בשביל זה בא האדם לזה העולם כדי שיגדל וינשא ויפרסם מלכותו יתברך, כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו שהוא בחינת מלכות. והכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה שהוא עקר הבריאה, שנברא בשביל זה כדי שיגדל כבוד מלכותו, כמו שכתוב, כבוד מלכותך יאמרו וכו' להודיע וכו' וכבוד הדר מלכותו וכו'. וכל העשירות והחפצים של האדם הם בחינת מלכות, כי העשירות הוא בחינת מלכות, בחינת כבוד, כמו שכתוב, והעשר והכבוד מלפניך. ועל כן בספר משלי מכנה כמה פעמים המלך בשם עשיר, כמו שכתוב, עשיר ברשים ימשל, וכתיב נותן לעשיר וכו', שפרושו מלך, כמו שפרש רש"י שם. ועל כן צריך האדם לזהר מאד כל ימי חייו שבכל מה שחננו ה' איזה עשירות וחפצים שיתנהג בו בקדשה גדולה על פי התורה שישתדל שיתגדל כבוד מלכותו יתברך על ידי עשירותו וחפציו וכו', כמו שכתוב, כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך. ועקר בנין וחיות המלכות הוא על ידי הקול כנ"ל וזהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, אל תקרי מהונך אלא מגרונך, דהינו קול נגינה שיוצא מהגרון, כי הקול נגינה הוא קיום המלכות, שהוא בחינת הון ועשירות נמצא שהונך וגרונך הם בחינה אחת וזהו אל תקרי מהונך אלא מגרונך וכנ"ל:

Copy passage with reference

כי עקר הנהגת המלכות והעשירות הוא על ידי קול והדבור, כי כל אחד כפי הממשלה שיש לו הן שהוא מושל בביתו על עשירותו וחפציו הן שיש לו איזה ממשלה ומלכות על אחרים, כל אחד מנהיג הממשלה והמלכות שלו על ידי הדבור והקול שעל ידו הוא מושל ומצוה איך להתנהג בכל הדברים שתחת ממשלתו ועל כן הדבור הוא בחינת מלכות, כמו שמבאר במקום אחר. ועקר חיות הדבור הוא הקול, כי הקול מנהיג לדבור ועל כן מקולו של אדם נכר בחינת המלכות שלו, כמו שמבאר אצל התורה מישרא דסכינא וכו' (בסימן ל), עין שם. כי הממשלה של האדם נכר בקולו כנראה בחוש שמי שיש לו ממשלה על איזה דבר, כגון על עשירותו וחפציו כשאומר ומצוה איך להתנהג אזי קולו חזק ועז בדרך ממשלה בחינת קול ענות גבורה, בחינת עשיר יענה עזות. אבל מי שאין לו ממשלה על אותו הדבר כשאומר לפעמים איזה דעה הוא בקול חלוש ונמוך בחינת קול ענות חלושה, כי מאחר שאין לו ממשלה שם, קולו נמוך וחלוש, כי המלכות כפי הקול, כי הקול הוא חיות וקיום המלכות כנ"ל. וזה שהביא אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שם זה הענין, כי יש קול ענות גבורה ויש קול ענות חלושה לענין בחינת המלכות שיש בכל אחד שנכר בקולו, עין שם:

Copy passage with reference

ועקר חיות האדם הוא על ידי הקול והדבור שהם עקר הרוח חיים שבאדם, כמו שכתוב, ויהי האדם לנפש חיה. ותרגומו, לרוח ממללא, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים. ועקר קיום חיות האדם בגופו הוא על ידי יחוד קול ודבור שהוא כלל כל היחודים כמובא כי קול ודבור הם בבחינת נפש וגוף, כי הקול מחיה ומנהיג את הדבור כמו הנפש את הגוף. ועקר סטרא דמותא נמשך על ידי חטא אדם הראשון שגרם פרוד בין הקול והדבור. והאדם כל ימי חייו צריך להשתדל על ידי עבודתו ליחד הקול והדבור שעל ידי זה קיום המלכות כנ"ל ועל ידי זה מתקים נפשו בגופו. אבל מחמת חטא אדם הראשון אי אפשר אפלו להצדיק לברר הקול בחייו וצריך שיגמר הברור מדור לדור כידוע, על כן מכרח כל אדם למות מחמת שעדין לא נשלם הברור ועדין אי אפשר ליחד הקול והדבור בתכלית שלמות היחוד עד זמן בלע המות לנצח. ועל כן צותה התורה להניח הירשה לבניו אחריו, כי העשירות והחפצים שלו שהם בחינת המלכות שעקר חיותה על ידי יחוד קול ודבור כנ"ל צריך להניח לבניו אחריו שהם ישלימו הברור שעל ידי זה נעשה היחוד כידוע. כי האדם כל ימי חייו כפי מה שעסק בעבודתו וכפי מה שעסק בעשירותו במשאו ומתנו בכשרות כראוי על פי התורה שלא להונות את חברו ושלא לעשות שום רמאות ולהרבות בצדקה וגמילות חסדים ולקבע עתים לתורה וכו'. כמו כן זכה לברר עשירותו, דהינו לברר ניצוצות מעמקי הקלפות להעלותם אל הקדשה וכמו כן זכה ליחד יחודים, דהינו יחוד הקול והדבור. וכשמגיע זמנו להסתלק ואינו יכול לברר עוד, צריך להניח עשירותו וחפציו לבניו שהם ישלימו לברר וליחד כפי מה שיתנהגו בהעשירות בכשרות על פי התורה וכנ"ל, כי עקר המיתה היא שנסתלק הנפש מן הגוף שהוא הסתלקות הקול והדבור שהם בחינת הנפש חיה שנסתלקין מן הגוף ועקר הסתלקות נמשך מהסתלקות הקול מהדבור שהוא בבחינת נפש לגבי הגוף כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן חיב האדם למנות אפטרופוס על נכסיו קדם מותו ולא יסמך את עצמו על הבית דין שהם ימנו אפטרופוס רק צריך לראות שהוא בעצמו ימנה אפטרופוס על נכסיו קדם מותו, כי עקר קיום והנהגת הנכסים והעשירות הוא על ידי הקול והדבור שהם בחינת הרוח חיים כנ"ל, על כן כל עוד נפשו בו שהוא הקול והדבור צריך למנות אפטרופוס ולמסר לו הממשלה והמלכות בקול ודבור שלו שהם חיות וקיום הנכסים והעשירות כנ"ל כדי שיוכל האפטרופוס להנהיג הנכסים והעשירות כמו הוא בעצמו, כי חיות וקיום של העשירות של כל אדם ואדם הוא מהקול והדבור שלו דיקא. ועל כן צריך דיקא למנות האפטרופוס בעצמו בעודו בחיים כדי למסר לו הקול והדבור שלו שהם חיות וקיום והנהגת העשירות והחפצים שלו וכנ"ל:

Copy passage with reference

אבל אם לא מנה אפטרופוס בעצמו אזי הבית דין צריכין להעמיד האפטרופוס. כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר תקון הקול הוא על ידי תורה שבעל פה כנ"ל והבית דין הם בבחינת תורה שבעל פה, כי כל הבתי דינים הכשרים מקבלים כח מהבית דין הגדול שבירושלים, כי אנן שליחותא דידהו עבדינן ועל כן צריכין לשמע אל דברי בית דין הכשר, כמו שכתוב, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין וכו' על פי התורה אשר יורוך ועל פי המשפט וכו', שזהו בחינת תורה שבעל פה שאנו מזהרים עליה בלאו דלא תסור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר ברור דיני התורה שהבית דין פוסקין הוא על ידי תורה שבעל פה ששם מתבררין כל הדינים. נמצא שהבית דין הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא תקון הקול שהוא קיום המלכות. ועל כן המלכות והממשלה אצל הבית דין כי הם פוסקין המשפט כמלך וצריכין לצית אותם, כי המשפט הוא בחינת מלכות, כמו שכתוב, מלך במשפט וכו'. וכתיב, משפטיך למלך תן. וזהו בחינת בי מלכים ימלכו, כי על ידי התורה פוסקין הדינים והמשפטים שהם בחינת מלכות. ועל כן כשלא העמיד אפטרופוס בעצמו צריכין הבית דין להעמיד האפטרופוס על הנכסים והעשירות שלו שהוא בחינת מלכות, כי יש להם כח לתקן בחינת המלכות שלו מחמת שאצלם התורה שבעל פה שהוא תקון הקול שהוא חיות וקיום המלכות שהוא בחינת הנכסים והעשירות וכנ"ל. אבל עקר התקון, שיעמיד האפטרופוס בעצמו בחייו כל עוד נפשו בו, שיש בו עדין הקול והדבור כדי שימסר בעצמו הקול והדבור שלו להאפטרופוס שהם קיום וחיות העשירות והנכסים כדי שיוכל להנהיג הנכסים ולהחיותם ולקימם כמו הוא בעצמו כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן אפטרופוס שמנהו בית דין צריך לשבע בנקיטת חפץ, אבל מנהו אבי יתומים אינו צריך לשבע. כי כשיש איזה הכחשה מטילין שבועה והשבועה הוא התקשרות כידוע, הינו בחינת התקשרות ויחוד הקול עם הדבור, כי כל השקרים הם בחינת עלמא דפרודא, בחינת פרוד בין הקול והדבור ועל כן נכרין דברי אמת ומי שהוא איש אמת יכול להכיר באחר אם הוא דובר שקר, כמו שכתוב בהא"ב (אות א אמת סימן ט). כי כשמדבר איזה שקר אי אפשר שיתישב ויתיחד ויתקשר אצלו הקול עם הדבור. ומי שהוא מבין ומסתכל על האמת יכול להכיר בקולו שמדבר שקר, כי בודאי אין הקול מישב עם הדבור כשמדבר שקר. ועל כן כשיש איזה הכחשה מטילין עליו שבועה שהוא בחינת יחוד והתקשרות הדבור אל הקול שעל ידי זה מתבטל השקר שאחיזתו מהפרוד שבין קול ודבור כנ"ל. כי השבועה היא בנקיטת חפץ והחפץ שהוא הספר תורה הוא כלל הנבואה, כי משה רבן של כל הנביאים והנבואה היא שרש הקול דקדשה, כי הקול דקדשה נמשך מאתר דנביאים ינקין כנ"ל. ועל כן כשמקשר הדבור אל שרש הקול דקדשה שהוא כלל הנבואה, שהוא הספר תורה שאוחז בידו על ידי זה מתבטל השקר שאחיזתו מפגם הקול שהוא הפך הנבואה שהוא הקול שאינו מתיחד ומתחבר בשלמות עם הדבור וכנ"ל. נמצא שהשבועה היא בחינת יחוד והתקשרות הקול עם הדבור שעל ידי זה מתבטל השקר. ועל כן אפטרופוס שמנהו אבי יתומים אינו צריך לשבע, כי מאחר שמנהו בעצמו לאפטרופוס קדם מותו קדם שנסתלק הקול והדבור מהגוף שנמשך מפגם אדם הראשון שגרם פרוד בין הקול והדבור, כי הוא בעצמו מנהו לאפטרופוס ומסר לו הקול והדבור בעצמו בעודם מיחדים ומקשרים, על כן אינו צריך לשבע כי אין להשקר אחיזה מאחר שהקול והדבור היו עדין מיחדים, כי עקר אחיזת השקר על ידי הפרוד שבין הקול והדבור וכנ"ל. אבל כשנסתלק ולא מנה אפטרופוס בעצמו בחייו רק הבית דין הכרחו למנות אפטרופוס אחר שנסתלק הקול והדבור שנמשך מהפרוד שבין הקול והדבור בעצמו כנ"ל על כן צריך לשבע, כי אז יש שליטה ואחיזה להשקר שאחיזתו מהפרוד שבין הקול והדבור כנ"ל. על כן צריך לשבע כי השבועה היא בחינת התקשרות ויחוד שמקשרין ומיחדין הקול עם הדבור שעל ידי זה מתבטל השקר וכנ"ל:

Copy passage with reference

הלכות אפטרופוס הלכה ד נכללת בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד אות ל:

Copy passage with reference