ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · שוכר ב

השוכר דינו כשומר שכר שחיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין:

Copy passage with reference

על פי המאמר המתחיל 'תקעו בחדש שופר' - להמשיך שלום בעולם' בספר לקוטי מוהר"ן הראשון סימן יד עין שם כל המאמר מתחלתו לסופו:

Copy passage with reference

ובקצור, כי מי שרוצה להמשיך שלום בעולם צריך להעלות את הכבוד לשרשו, דהינו ליראה וכו' ואי אפשר להעלות את הכבוד כי אם על ידי תורת חסד, דהינו על ידי שמלמדין לאחרים ומחזירים אותם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים על ידי זה עקר עליות הכבוד וכו'. ואי אפשר לעררם בתשובה כי אם על ידי התורה, כי על ידי התורה מעוררין זווגי הנפשות ששרשם במחשבה תחלה וכו' ועל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים וכו' ועל ידי זה עולה הכבוד לשרש היראה ועל ידי היראה נעשה שלום הפרטי בין הגוף והנפש ועל ידי השלום הפרטי יכולין להתפלל וכו' ועל ידי התפלה נעשה השלום הכללי שלום בכל העולמות ואזי כל הבריות מרחמין אחד על חברו כמו שיהיה לעתיד שיהיה השלום המפלא בעולם, כמו שכתוב, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' לא ירעו ולא ישחיתו וכו', עין שם כל זה היטב. ואיתא שם על מאמר רבה בר בר חנא שקליתא לסלתאי ואנחתא בכותא דרקיע, כי אפלו התפלות המפרשים בתפלה לצרך הגוף, כגון רפאנו וברך עלינו וכו' צריך לכון בהם גם כן רק עבור צרכי הנשמה, דהינו על פרנסת הנשמה ורפואתה וכו', עין שם כל זה היטב היטב:

Copy passage with reference

והנה עקר השמירה מן ההזקות הוא על ידי שממשיכין שלום בעולם, כי על ידי זה נשמרין מכל ההזקות כמו שיהיה לעתיד שאז יהיה השלום המפלא בעולם ואז יתבטלו כל ההזקות שבעולם, כמו שכתוב (ישעיה יא), וגר זאב עם כבש וכו' לא ירעו ולא ישחיתו, כי אפלו בין בהמות וחיות רעות יהיה שלום ולא יזיקו זה את זה כלל, כי כל ההזקות הם באים מכעס ומחלקת ומשם נמשכין כל מיני הזקות שבעולם, אבל על ידי שלום מתבטלין כל ההזקות נמצא שכל השומרים צריכין להמשיך שלום בעולם כדי שיתבטלו כל מיני הזקות הבאים מכעס ומחלקת הפך השלום, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא שמשם באין כל מיני הזקות הוא מבחינת מחלקת וכעס שהם בחינת דינים. אבל על ידי שלום בחינת רחמים שכל אחד מרחם על חברו נתבטל אחיזת הסטרא אחרא ונתבטלין כל מיני הזקות הנמשכין מהם. ולהמשיך שלום הוא על ידי העלאת הכבוד לשרשו לבחינת יראה וזה נעשה על ידי תורת חסד על ידי זווגי הנפשות במחשבה תחלה שעל ידי זה ממשיכין נפשות הבעלי תשובה והגרים וכו' ונתעלה כבודו יתברך על ידי זה, עין שם. וזה עקר בחינת השמירה להעלות הכבוד לשרשו כמו יעקב שהיה שומר שכל השומרים נלמדין ממנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמובא בשלחן ערוך. וכל כונת יעקב אבינו בעת שמירתו צאן לבן היה בשביל העלאת הכבוד לשרשו על ידי המשכת נפשות ישראל והגרים. כי באמת בכל החפצים וכל העשירות של האדם יש בהם בחינת ניצוצי הכבוד, כי העשירות הוא בחינת כבוד, בחינת מלכות ובשביל זה רבי מכבד עשירים, כי שם שרש העשירות בבחינת כבוד וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקומות אחרים, כי העשירות הוא שרש הנפש בבחינת ואליו הוא נושא את נפשו, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן סח) כי העשירות הוא בבחינת כבוד ששם עקר שרשי הנפשות בבחינת בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי, כמו שכתב כל זה רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. וזה שנאמר בעשירות של יעקב אבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, כי העשירות הוא בחינת כבוד כנ"ל. כי יעקב כל השתדלותו בבית לבן בעת שמירת צאנו היה בשביל העלאת הכבוד לשרשו להעלות כבוד דקדשה מזילותא דגלותא על ידי המשכת נפשות ישראל והגרים, כי על ידי שמירת הצאן זכה שיזדוגו לו שם רחל ולאה שהם שרש נפשות ישראל ומהם נולדו לו שבטי ישראל נמצא שהמשיך שם בבית לבן נפשות ישראל. גם המשיך נפשות גרים, כי כל האבות היו מגירי גרים, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (סימן רכח) וכמובא במדרש (בראשית רבה פרק פד) וכל זה עסק יעקב בעת שמירתו את צאן לבן, כי השתדל להמשיך שלום בעולם שעל ידי זה עקר השמירה:

Copy passage with reference

וזה בחינת, ויבא יעקב שלם בעת שובו מבית לבן, כי זכה להמשיך שלום, כי זה עקר השמירה כנ"ל. והמשכת השלום הוא על ידי עלית הכבוד וכו' על ידי תורת חסד וכו' כנ"ל, כי יעקב אבינו הוא בעצמו בחינת התורה, כמובא. וכמו שכתוב (דברים לג(: תורה צוה לנו משה וכו' קהלת יעקב ועל כן הוא עקר שרש נפשות ישראל שיצאו ממנו, כי שרש נפשות ישראל הוא בתורה בחינת יעקב כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו שהוא בחינת התורה היה יכל לזוג הנפשות ששרשם במחשבה תחלה ועל ידי זה המשיך גם למטה נפשות ישראל והגרים ועל ידי זה נתעלה הכבוד לשרשו כנ"ל. כי המשכת נפשות ישראל על ידי יעקב, דהינו מה שהוליד שבטי יה זה גם כן בחינת בעלי תשובה, כי מתחלה היו במקום שהיו מחטא אדם הראשון ויעקב אבינו החזירם אל מקומם והמשיכם בקדשה למטה וזה גם כן בחינת בעלי תשובה וכל זה עשה בעת שמירתו צאן לבן, כי הכבוד שהוא בחינת עשירות היה בזילותא דגלותא אצל לבן הארמי ושם היו כל נפשות בית ישראל שיצאו מבנותיו, כי שרש הנפשות בעשירות כנ"ל. והיה משתדל יעקב להעלות הכבוד לשרשו ועל ידי זה זכה שם לעשירות גדול בחינת כבוד, כמו שכתוב, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. 'הכבוד הזה' דיקא, כי העלה את הכבוד לשרשו, כי המשיך שם נפשות ישראל וגרים כנ"ל ועל ידי זה המשיך שלום שזה עקר השמירה כנ"ל:

Copy passage with reference

וכל השומרים נלמדין מיעקב כנ"ל ועקר השמירה הוא על ידי המשכת השלום כנ"ל. וזה שכל הארבעה שומרים חיבים שבועה ואפלו על טענת ספק מה שאין כן בכל הדינים שבתורה שאין שום שבועה דאוריתא על טענת ספק כי אם בארבעה שומרים לבד, כי השבועה הוא בחינת תורה, כי התורה נתנה באלה ובשבועה, כי שבועה בחינת שבעה, בחינת כלליות השבע מדות וזה בחינת התורה שכלולה מכל המדות וזה בחינת שבועה בנקיטת חפץ, כי השבועה הוא בחינת תורה כנ"ל. וזה בחינת שבועת התורה המטלת על השומרים ותכף שנעשה שומר מטל עליו שבועת התורה, כי על ידי שבועת התורה המטלת עליו שהיא בחינת תורה על ידי זה דיקא יכול לשמר, דהינו להמשיך שלום בעולם שעל ידי זה עקר השמירה, כי על ידי התורה על ידי זה יכולין להעלות הכבוד לשרשו כנ"ל ועל ידי זה ממשיכין שלום שזה עקר השמירה ועל ידי דיני התורה המלבשין בארבעה שומרים ועל ידי שבועת התורה המטלת עליהם נמצא שהשמירה מקשר לתורה ועל ידי זה דיקא יכולין לשמר, כי על ידי התורה מעלין הכבוד וממשיכין שלום שזה עקר השמירה כנ"ל, כי גם עקר השמירה בעצמה הוא בבחינת העלאת הכבוד, כי ממון ישראל יקר מאד וצריכין לשמרו כי הוא בחינת כבוד בחינת שרש הנפשות כנ"ל וצריכין לשמרו מאד מכל מיני הזק וכששומרין ממון ישראל מהזקות, דהינו מהסטרא אחרא שמשם באין כל ההזקות זה בחינת עליות הכבוד שמעלין ניצוצי הכבוד המלבשין בעשירות לשרשו על ידי ששומרין אותו על פי דיני התורה מכל הזק ונזק שלא יתאחז בו הסטרא אחרא חס ושלום, ויפגם את בחינת הכבוד חס ושלום, שהוא בחינת עשירות כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נצולין מכל ההזקות, כי על ידי עליות הכבוד ממשיכין שלום שעל ידי זה נתבטלין כל מיני הזק כמו שיהיה לעתיד כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת החלוק שיש בין שואל לשוכר, כי שואל חיב אפלו באונסין אבל שוכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין, כי עקר הוא השלום ויש בחינת שלום הפרטי בחינת שלום בעצמיו בין הנפש והגוף ויש שלום הכללי שלום בכל העולמות וזה השלום הכללי נעשה על ידי התפלה, כמבאר שם כל זה במאמר הנ"ל ואיתא שם שאפלו הבקשות המפרשין בתפלה שהם לצרך הגוף צריך לכון בהם גם כן לצרך הנפש, עין שם כמו שמבאר שם על מאמר רבה בר בר חנא שקליתא לסלתאי ואנחתה בכותא דרקיע, עין שם. ולכאורה אין לזה שיכות וקשר אל המאמר המדבר שם מענין השלום הכללי הנעשה על ידי התפלה, כי המאמר מקשר היטב בלא ענין זה וזה נראה כענין בפני עצמו, אך באמת עקר השלום הכללי נעשה על ידי זה דיקא. על ידי שמבטלין את הגוף לגמרי עד שאפלו הבקשות שהם לצרך הגוף יכון הכל לצרך הנפש כנ"ל וזה בחינת בטול שמבטל את עצמו לגמרי ואזי כשנתבטל ונכלל בשרשו בו יתברך אזי יכול להמשיך שלום הכללי שלום בכל העולמות כי ה' יתברך ברוך הוא כביכול, הוא בחינת שלום, כמו שכתוב, ה' שלום. וכשנכלל בו ממשיך שלום ממנו יתברך לכל העולמות וזה בחינת שלום הכללי, כי הגוף הוא בחינת צמצום ודין ומשם נשתלשלין ונאחזין כל הדינים שהם בחינת מחלקת וכעס הפך השלום, אבל כשמבטל את הגוף לגמרי עד שאינו משגיח כלל על צרכי הגוף ונכלל בו יתברך אזי הוא מבטל כל הצמצומים וכל הדינים ואזי נמשך שלום ורחמנות בכל העולמות. והנה בין בני אדם יש גם כן בחינת שלום הפרטי ושלום הכללי, כי כשאחד מתנהג בישר עם חברו ואינו גוזלו ואינו עושה לו עולה זה בחינת שלום הפרטי שמתנהג עם חברו בשלום ואינו נכנס לתוך גבולו וזה בחינת השלום הפרטי שיש בין הנפש והגוף, כי כשהאדם עושה חס ושלום, איזה חטא וממלא תאות גופו יותר מתאות נפשו הקדושה זה בחינת מחלקת בחינת אין שלום בעצמי וכו', כי הגוף גוזל את הנפש וחולק עם הנפש ועושקו חנם. אבל כשאדם נשמר מכל חטא ועון ומתנהג על פי התורה אזי יש שלום בין הגוף והנפש ואף על פי שעושה גם רצון גופו קצת בדברים ההכרחים המתרים על פי התורה, אף על פי כן זה בחינת שלום הפרטי שיש שלום בין הנפש והגוף. שאין אחד גוזל את חברו ואינו עושה עמו מריבה רק מתנהגין בשלום כראוי לכל אחד על פי התורה:

Copy passage with reference

אבל כשהגוף מבטל את עצמו לגמרי לגבי הנפש עד שאפלו התפלות שהם לצרך הגוף שזהו ודאי דבר המתר על פי התורה להתפלל עבור צרכי הגוף ואדרבא, הוא מצות עשה להתפלל על כל מה שיחסר לו, ואף על פי כן הוא מבטל הכל ומבטל את גופו לגמרי אפלו בדבר המגיע לו ומתר לו הוא מבטל הכל, ואפלו התפלות שהם לצרך הגוף הוא מכון הכל רק עבור הנפש וזה בחינת רבוי השלום שכל כך אוהב את הנפש ויש לו שלום עם הנפש כל כך עד שמבטל עצמו לגמרי כנגד הנפש. ואזי נכלל בו יתברך לגמרי וממשיך שלום הכללי וכו' כנ"ל, כי כל זמן שיש שלום הפרטי נמצא שיש עדין איזה צמצום מאחר שהגוף חפץ את שלו אף על פי שמגיע לו ומתר לו אף על פי כן מאחר שאינו מבטל עצמו וחפץ בשלו זה בחינת צמצום. אבל כשהגוף מבטל את עצמו לגמרי כנ"ל נמצא שנתבטלין כל הצמצומים ואזי נמשך שלום הכללי, כי כל מיני מחלקת נמשכין מבחינת צמצום ודין, אבל כשנתבטלין כל הצמצומים על ידי שמבטל את עצמו לגמרי כנ"ל אז נתבטל כל מיני מחלקת וכעס ונמשך שלום הכללי כנ"ל. וכמו כן בין אדם לחברו, כי כמו שצריכין לבטל את עצמו לפני ה' יתברך, כמו כן צריך כל אחד לבטל את עצמו לפני חברו כדי שיהיה כל אחד נכלל בחברו, כי אוריתא וישראל וקדשא בריך הוא כלא חד, וכשאחד מתנהג עם חברו כדת וכדין ואינו גוזלו ואינו עושה עמו מריבה ומחלקת רק כל אחד אוחז בשלו זה בחינת שלום הפרטי, אבל כשאחד מותר לגבי חברו ומותר משלו לחברו נמצא שמבטל עצמו לגבי חברו זה בחינת שלום הכללי, כי אינו מתנהג בצמצום נגד חברו אפלו בדבר שהוא שלו רק מותר משלו לחברו נמצא שמבטל בחינת הצמצום וזה בחינת שלום הכללי וזהו מעלת ותרן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ותרן בממוני הייתי. וזה בחינת צדקה שנותן משלו לעני מתנת חנם וצריך להרבות בצדקה יותר מהחיוב כדי לבטל כל הצמצומים והדינים ולזכות לשלום הכללי בבחינת מרבה צדקה מרבה שלום, מרבה שלום דיקא בחינת שלום הכללי שנתרבה השלום בכל העולמות:

Copy passage with reference

וזהו החלוק שבין שואל לשוכר, כי המשאיל לחברו בחנם וכל ההנאה של השואל זהו בחינת ותור שמותר לחברו ומשאיל לו בחנם וזה בחינת שלום הכללי כנ"ל ועל כן השואל חיב אפלו באונסין, כי על ידי שלום הכללי נתבטלים כל מיני הזקות שבעולם כנ"ל ואפלו אונסין הבאין על ידי חיות רעות ולסטים הכל נתבטל על ידי שלום הכללי שנמשך השלום בכל העולמות וכל הבריות מרחמין זה על זה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק, ורחמיו על כל מעשיו, עין שם. אבל שוכר זה בחינת שלום הפרטי, כי אינו מותר נגדו רק משכיר לו בעד מעות שכירותו וזה בחינת שלום הפרטי וכנ"ל ועל כן אינו חיב באונסין רק בגנבה ואבדה, כי עקר גנבה ואבדה באים מפגם הדעת, כמו שמבאר לעיל, כי עקר הגנבה בלילה בעת השנה, כמו שכתוב, ובלילה יהי כגנב. הינו בעת הסתלקות הדעת, וכן האבדה הוא על ידי הסח הדעת נמצא שגנבה ואבדה באין מפגם הדעת. ושלום הוא בחינת דעת, כי עקר השלום תלוי בדעת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. וכשיש שלום הפרטי זה בחינת שלמות הדעת שנתתקן הדעת ונשלם מבחינת פגם וחסרון הדעת ואזי נתבטל הגנבה ואבדה הבאין מפגם והסתלקות הדעת כנ"ל. אבל האונסין הם באים אפלו ביום אפלו כשדעתו שלמה. ואין נתבטלין כי אם על ידי רבוי השלום רבוי הדעת כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב, ומלאה הארץ דעה כמים וכו'. שאז יהיה השלום המפלא בחינת וגר זאב עם כבש וכו', שזהו בחינת שלום הכללי ואז נתבטלין כל האונסין וכל ההזקות שבעולם וכנ"ל. ועל כן השואל חיב אפלו באונסין, כי מאחר שחברו ותר נגדו והשאיל לו בחנם שזהו בחינת שלום הכללי שעל ידי זה נתבטלין כל האונסין, על כן השואל חיב באונסין, כי בודאי האנס מצד השואל ובגירא דילה, כי מצד המשאיל אין שום הזק ונזק מאחר שותר נגדו שזהו בחינת שלום הכללי. אבל שוכר, שזה בחינת שלום הפרטי, שעל ידי זה אין יכולין להשמר כי אם מגנבה ואבדה התלוי בחסרון הדעת אבל לא מאונסין כנ"ל. ועל כן השוכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין, כי מאונסין אינו יכול לשמר, כי מה לעשות כנגד האנס כי אם על ידי בחינת שלום הכללי שעל ידי זה נצולין מכל האונסין, כי נתבטלין כל מיני הזק כמו שיהיה לעתיד כנ"ל וזהו רק במשאיל לחברו שהוא בחינת ותור שזהו בחינת שלום הכללי כנ"ל, אבל השוכר שהוא בבחינת שלום הפרטי אינו יכול לשמר מאנס ועל כן השוכר פטור מאונסין כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ברכת כהנים. 'יברכך ה'' בממון 'וישמרך' מן המזיקין (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה) זה נעשה על ידי השלום. שזהו עקר ברכת כהנים שמברכין אצל שים שלום ומסימין 'וישם לך שלום'. כי עקר השמירה על ידי השלום כנ"ל וזה נמשך על ידי התורה. וזה בחינת 'יאר ה' פניו אליך', בחינת אור הפנים שהוא בחינת התורה, כמו שכתוב, כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וכו'. בחינת תורת חסד ועל ידי אור הפנים בחינת התורה על ידי זה מעלין הכבוד וזה בחינת ויחנך בחינת חן וכבוד יתן ה' וכו' ועל ידי זה ישא ה' וכו' וישם לך שלום בחינת להמשיך שלום על ידי הנ"ל ועל ידי זה נמשך השמירה בחינת יברכך ה' וישמרך, כי עקר השמירה על ידי השלום כנ"ל:

Copy passage with reference

כי הכהנים הם בחינת חסד ועקר התורה הוא אצלם, כמו שכתוב (דברים לג), יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. וזה בחינת תורת חסד, כי הכהן הוא איש החסד ועל כן הרב שמלמד תורתו לאחרים שזהו בחינת תורת חסד, כמו שמבאר במאמר הנ"ל הוא נקרא כהן, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות וכו', (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מועד קטן דף יז) כי הכהן הוא בבחינת תורת חסד כנ"ל ועל ידי תורת חסד מעלין את הכבוד כנ"ל ועל כן עקר הכבוד אצל הכהנים, כמו שכתוב: "וקדשתו", לפתח ראשון ולברך ראשון. כי לכהנים מגיע כל הכבוד דקדשה, כי הם מעלין את הכבוד על ידי תורת חסד כנ"ל ועל כן הם יכולין להמשיך שלום כנ"ל. ועל כן הכהן הוא בבחינת שלום, כמו שכתוב הנני נתן לו את בריתי שלום והיתה לו כו' ברית כהנת עולם ועל כן הם מברכין את ישראל בשלום, כי הם ממשיכין שלום בעולם וזה עקר ברכת כהנים אצל שים שלום בחינת וישם לך שלום. ועל ידי זה ממשיכין שמירה על ידי השלום בחינת יברכך ה' וישמרך על ידי השלום כנ"ל:

Copy passage with reference

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

Copy passage with reference