ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה ה
Reading settings
על פי התורה 'תשעה תקונין' סימן כ', עין שם כל התורה. מבאר שם ענין פגם הכאת הצור שהוא בחינת מה שטעה משה והשתמש עם מטה עזו שהם הכח של מעשים טובים שלו בשעת המשכת התורה. ובאמת לא צוה לו ה' יתברך לקח את מטה עזו הנ"ל כי אם בשביל להקהיל את העדה להכניע רשעותם וכו'. אבל בתפלה צריך לעמד כדל וכרש וצריכים לקשר את עצמו עם כל הקהל הבאים לשמע את התורה כדי שתהא תפלת רבים וכו' וכו' ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן לו ה' יתברך יתן ואם לאו לאו, כי אסור לדחק את השעה, כי הוא כמו שלוקחין איזה דבר באנס ובכח, כמו כן הוא כשמתעקשין ודוחקין עצמו בתפלתו שה' יתברך יעשה דוקא בקשתו וכו'. ועל ידי זה נסתלק משה, כמו שכתוב, לכן לא תביאו וכו' אל הארץ וכו'. כי על ידי התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל וכו'. והעקר שימשיך תורה בתקונים הנ"ל לשפך לבו כמים נכח פני ה' עד שימשיך דבורים חמים כגחלי אש וכו' ויבקש בתחנונים דיקא וכו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
ועין עוד בסימן קצו מה שמבאר על מאמר רבותינו זכרונם לברכה וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע, שהוא מי שדוחק את עצמו ומתעקש שבהכרח יעשה ה' יתברך את בקשתו, שזהו בחינת תפלות קבע לשון גזלה כמו וקבע את קבעיהם נפש וכו' אלא יתפלל רק ברחמים ותחנונים וכו', עין שם:
וזה בחינת והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק שהוא מרמז על תשובה על כל העונות שבעולם, כמבאר בהרבה ספרי מוסר שהביאו פסוק זה לענין תשובה. כי הבעל עברה הוא נקרא גזלן בחינת גוזל אביו ואמו שהם קדשא בריך הוא ושכינתה, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן כל הנהנה מעולם הזה בהתר רק שהוא בלא ברכה נקרא גזלן בחינת גוזל אביו ואמו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכל שכן כשנהנה באסור חס ושלום, ועל כן גם היצר הרע נקרא גזלן וחמסן, כמו שכתוב: מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, שנאמר על היצר הרע, (כמבאר במדרש בראשית פרק נד) היש גזלן גדול מזה וכו'. וזה בחינת מאיש חמסים תנצרני. ועל כן תקנו תקנת השבים ביותר בדיני גזלה, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בכמה דיני השבת הגזלה שהקלו עליו מפני תקנת השבים:
כי עקר כח התשובה לשוב לה' יתברך על כל העונות שבעולם מקבלין רק מצדיקי אמת שעוסקין בזה כל ימי חייהם ולאחר הסתלקותם להשיב הכל לה' יתברך וכל התורה שממשיכין ומגלין לישראל הכל בשביל להחזירם למוטב להשיבם בתשובה שלמה, כי זה כל כונתם הקדושה בהתגלות תורתם להביא את ישראל לידי תשובה ומעשים טובים כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. אבל זה העסק להחזיר בני ישראל בתשובה קשה וכבד מאד, כמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה, כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר, כמבאר בדבריו זכרונו לברכה (בספר חיי מוהר"ן). ועל כן צריכין להמשיך התורה בכל התקונים המבארין בהתורה הנ"ל עד שיזכה להמשיך קדשת ארץ ישראל כנ"ל שמשם עקר תקון התשובה, כמו שכתוב: ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב וכו'. וכמו שכתוב בפרשת התשובה, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך וכו' עד והביאך ה' אלקיך אל הארץ וכו'. ועל כן צריכין לזהר מאד להמשיך החדושי תורה רק ברחמים ותחנונים ולא בכח ובאנס חס ושלום, כי אז אי אפשר לבא לארץ ישראל, כמו שמבאר שם. ויש לבאר יותר בזה, כי איתא בדבריו זכרונו לברכה שעקר קדשת ארץ ישראל ממשיכין על ידי כח מעשיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשביל זה פתח בבראשית שאם יאמרו העכו"ם לסטים אתם שכבשתם ארץ ישראל הם אומרים כל הארץ של הקדוש ברוך הוא ברצונו וכו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו'. נמצא שאי אפשר לכבש מהם ארץ ישראל כי אם על ידי התורה על ידי שמראים להם על ידי התורה שפותחת בבראשית שכל הארץ של הקדוש ברוך הוא וכו'. ועל כן כשאין שלמות בהמשכת התורה, דהינו שאין ממשיכין התורה ברחמים ותחנונים וכו' רק בכח ובאנס וכו' כנ"ל שהוא בחינת פגם האמונה, כמו שכתוב, יען לא האמנתם בי וכו'. כי לפי עצם קדשתם נחשב זה לאיזה פגם באמונה הקדושה, על כן אז אי אפשר לגלות האמונה לכל באי עולם לגלות להם שה' יתברך ברא העולם ואז אי אפשר לכבש ארץ ישראל מהם כי יאמרו לסטים אתם מחמת שבאים לכבש ארץ ישראל בכח התורה שנמשכה על ידי תפלת קבע שנחשב כגזלה כנ"ל על כן אז אין כח לבטל קטרוגם של העכו"ם מארץ ישראל כי יאמרו לסטים אתם, לסטים דיקא מאחר שגם כח התפלה שמשם נמשכה התורה שעל ידה באים לכבש ארץ ישראל היתה גם כן בבחינת גזלה ואנס על כן עדין הם יכולים לומר לסטים אתם וכנ"ל. וכשאין להתורה שלמות עד שיכולין לגלות קדשת ארץ ישראל על ידה אזי אי אפשר להשיב בתשובה על ידה. כי עקר תקון התשובה הוא דיקא על ידי התורה שממשיכין בתפלת רחמים ותחנונים וכו' עד שממשיכין קדשת ארץ ישראל על ידה וכנ"ל. ועל כן עקר תקון התשובה מרמז בדיני השבת הגזלה כנ"ל. כי עקר בחינת תקון התשובה על כל החטאים הוא לתקן פגם הגזלה בחינת גוזל אביו ואמו וכו' כנ"ל וזה אי אפשר כי אם על ידי התורה שממשיכין בתקונים הנ"ל, דהינו על ידי התפלה שהיא ברחמים ובתחנונים דיקא ולא בכח ובאנס שהוא בחינת גזלה. נמצא שעקר תקון התשובה הוא על ידי הצדיקים שמתקנים שרש פגם הגזלה בקדשה העליונה, דהינו שגם בתפלתם הקדושה אינם באים בבחינת גזלה. ועל כן נקרא תקון הגזלה בחינת והשיב את הגזלה וכו', כי עקר תקון התשובה נמשך רק מבחינת תקון הגזלה בשרשה שהוא מה שאין באים בתפלתם בכח בבחינת גזלה שעל ידי זה דיקא ממשיכין תורה בתכלית השלמות שעל ידי זה מחזירין בני אדם בתשובה וכנ"ל:
כי משה רבנו אחר שטעה בסוד זה בהכאת הצור שעל ידי זה נסתלק, כמו שכתוב, יען לא האמנתם בי וכו' אחר כך בודאי שב בתשובה שלמה על זה ומאז התפלל כל תפלותיו רק ברחמים ובתחנונים, כמו שכתוב, ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. לשון רחמים ותחנונים ומתנת חנם, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה וכמובא שם בהתורה הנ"ל פסוק זה. והתפלל הרבה תפלות מאד ברחמים ותחנונים כמנין ואתחנן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ואף על פי שעדין לא מלא ה' יתברך שאלתו ואמר לו רב לך וכו' אף על פי כן בודאי פעל הרבה על ידי תפלותיו שבקש ברחמים ותחנונים ושב ותקן הפגם שפגם בהכאת הצור, ובפרט על ידי הסתלקותו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל שמה שנחסר על ידם נתתקן על ידם. ומשם מקבלין עתה כח כל הצדיקי אמת להמשיך תורה בתקונים הנ"ל ברחמים ותחנונים עד שממשיכין קדשת ארץ ישראל ומחזירין ומשיבין בני אדם בתשובה וכנ"ל. כי הצדיק הגדול כשנכשל באיזה שגיאה דקה היא לטובתנו כדי שישובו על ידי זה בתשובה שלמה כדרכם הקדוש שעל שגיאה פחותה מחוט השערה עושים תשובה גדולה ורבה מאד ועל ידי זה מזכים אותנו בתשובה בבחינת אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין דוד המלך עליו השלום לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה וכו' (וכמובא בהתורה חותם בתוך חותם סימן כב) מכל שכן משה רבנו עליו השלום, על כן עתה כל תקונינו וכל תקותנו לזכות לתשובה הוא על ידי התורה שממשיכין עתה הצדיקי אמת ברחמים ותחנונים ולא בבחינת קבע וגזלה וכנ"ל. ועל ידי זה נמשך התעוררות לכל הפוגמים ולכל בעלי עברות שנקראים אנשי חמס וגזלנים כנ"ל לשוב בתשובה על ידי התורה שממשיכין הצדיקים ברחמים ותחנונים שהוא בחינת תקון הגזלה וכו' וכנ"ל. על כן מרמז תקון התשובה בהשבת הגזלה וכנ"ל:
והנה התורה הנוראה הזאת אם אמנם נאמרה ברום גבהי מרומים, כי מבאר שם סוד שגיאת הכאת הצור שהוא בודאי דק מן הדק, כי משה רבנו בודאי ידע שצריכין להתפלל ברחמים ותחנונים וכאשר נהג כל ימיו, ובפרט בחטא העגל ומרגלים שבקש סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכו' וכן הרבה רק בעת הכאת הצור בלבלו אותו המתנגדים והחולקים עד שבא לידי טעות, כמו שכתוב, כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה לענין הטעיות של משה רבנו עליו השלום וזהו, כי העשק יהולל חכם, 'עשק' דיקא, כי כל רשעותם ומחלקתם של דתן ואבירם וכל החולקים הם בחינת עשק וגזל וכנ"ל. ועל ידי זה גרמו גם איזה שגיאה דקה למשה שלא המשיך התורה ברחמים ותחנונים. וזהו, ויאבד את לב מתנה, 'לב מתנה' דיקא בחינת לבו של משה שבודאי היה דרכו תמיד להתפלל ברחמים ותחנונים. ועל ידי העשק והגזל הוללו חכם בחינת משה עד ויאבד לב מתנה. לב מתנה דיקא בחינת לבו של משה שלבו היה בחינת לב מתנה שבקש והתפלל תמיד ברחמים ומתנת חנם ועכשו על ידי העשק שלהם טעה גם כן ודחק את השעה שהוא בחינת עשק וכו' וכנ"ל:
נמצא שעקר התורה הזאת נאמרה לענין צדיקים הגבוהים מאד גבה מעל גבה. אף על פי כן צריך כל אחד להוציא מזאת התורה עצות עמקות לנפשו אפלו הקטן שבקטנים (וכמו שמבאר בהתורה חדי רבי שמעון סימן סא שמכל מקום שלומדין צריכין להוציא לנפשו עצות ומשפטי אמת והנהגות ישרות). והיוצא לנו מהתורה הזאת הוא מה שכתב שם הוא זכרונו לברכה בעצמו וזה לשונו, ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן ה' יתברך יתן ואם לאו לאו וכו' וזה אזהרה על כל אדם. וכן שארי ההקדמות הקדושות המבארים שם הם נצרכים מאד לכל אדם הרוצה לילך בדרך ה'. כי כל אחד מישראל צריך להמשיך תורה בכל יום כמו שאנו מברכין בכל יום 'נותן התורה', שלא יהיה עץ יבש חס ושלום וכו'. ואפלו מי שאינו בר הכי צריך על כל פנים להשתדל ללמד בכל יום בחשק חדש שזהו גם כן בחינת חדושי תורה, כמו שמבאר במקום אחר. גם כל מי שלומד תורה אי אפשר שלא יצטרך לבאר איזה באור ופרוש במה שלומד. ועל כל זה צריך כל אחד לפי בחינתו לילך עם התורה הנ"ל, דהינו שידע כי עקר שלמות הלמוד הוא שימשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש שילמד עם חמימות והתלהבות דקדשה. וצריך לשפך לבו כמים לפניו יתברך עד שימשיך מלב העליון דבורים חמים כגחלי אש ועל ידי כן ימשיך באורי תורה גם כן משם, כמו שמבאר שם. וצריך לזהר מאד באזהרה הנ"ל לבלי לדחק את השעה שלא ישתמש עם המטה עז שהם המעשים טובים בשביל המשכת התורה רק להכניע את הרע על ידי בחינת מטה עז, הינו כי כל אחד מישראל אפלו הגרוע שבגרועים בודאי יש לו איזה מעשים טובים, כמו שמבאר על פסוק, ועוד מעט ואין רשע בסימן רפב. וכשרוצה לגשת אל הקדש לעסק בתורה ומעשים טובים והבעל דבר רוצה להפילו מרבוי קלקוליו העצומים ואומר לו מי אתה שתעסק בתורה אחרי שקלקלת כל כך, אזי צריך לבקש בעצמו איזה נקדות טובות שזהו בחינת מטה עז שלו, גם ישתמש עם המטה עז של הצדיקי אמת שהוא חוסה בהם ועל ידי זה יכול להכניע את הרע בבחינת ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו. אבל אף על פי שהוא מכרח להשתמש עם המטה עז להכניע את הרע אף על פי כן כשעומד לפני ה' יתברך להתפלל שיבאר לו התורה שיזכה להבין היטב מה שלומד או לחדש בתורה, ומכל שכן כשצריך ללמד עם רבים או לדרש ברבים, צריך להתפלל רק ברחמים ותחנונים ולא יתלה בשום זכות ולא ידחק את השעה כלל רק אם יתן ה' יתברך יתן וכו':
כי בענין זה של פגם הדוחק את השעה בזה נכשלים הרבה בני אדם גדולים וקטנים עד שנוגע הפגם גם בצדיקים גדולים ונוראים בבחינת כי העשק יהולל חכם וכו' וכנ"ל. כי כל העברות והפגמים של כל בעלי עברה רחמנא לצלן, נמשך רק מבחינת דוחק את השעה שאינו רוצה להמתין כי אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואם היה ממתין איזה שעה היה זוכה בעולם הזה ועולם הבא. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אותן מצעות שהציעה לו באסור הציעה לו בהתר וכן הרבה. וזה עקר החטא והפגם של אדם הראשון שלא המתין עם זווגו עד ליל שבת ולא די בזה רק רצה תכף לידע כל הידיעות שהיו נעלמים ממנו שזה היה עקר הסתת הנחש, כמו שכתוב, והייתם כאלקים ידעי טוב ורע, נמצא שדחק את השעה בכל הבחינות. וכמו שכתוב על אדם הראשון, אויל ביום יודע כעסו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה פסוק זה על אדם הראשון. וכתיב, קצר אפים יעשה אולת. ואפלו אם היה כובש תאותו ולא היה אוכל מעץ הדעת וכו' גם כן היה צריך להמתין לישועת ה' ולהתפלל בתחנונים עד שהיה משיג מה שהיה מוכן להשיג. והוא אזיל בתר אפכא שלא כבש תאותו ולא רצה להמתין אף גם רצה לידע ולהשיג מיד כל הידיעות הנעלמות. וזהו בחינת הפגם של כל המחקרים שלא שברו תאותם כלל ורוצים תכף לידע הכל לידע מאלקותו יתברך אשר באמת אי אפשר לידע שום השגה אמתית כי אם כשמשברין תאותו כמו אבות העולם, ואחר כך צריכין להרבות בתפלה ותחנונים ולא ידחק את השעה רק להתפלל הרבה בתחנונים ויבקש מתנת חנם עד ירחם ה' כנ"ל:
ועל כן אפלו הצדיקים הגדולים מאד מאד, זכרם יגן עלינו, שגו בזה כל אחד איזה שגיאה דקה. ואם נדקדק בזה נמצא שכל הפגמים שחשבו רבותינו זכרונם לברכה על גדולי הצדיקים אבות העולם כלם היו בבחינה זאת שלפי בחינת קדשתם דחקו את השעה כמו ענין אברהם אבינו שאמר במה אדע כי אירשנה. שעקר הפגם והשגיאה שהיה דוחק את השעה, כי תכף כשהבטיחו ה' יתברך אז על ירשת ארץ ישראל היה רוצה שיגמר הדבר מיד ולידע מיד באיזה דרך ואפן יירשו אותה. כי זה כלל גדול שכל אבות העולם הסתכלו על הקץ האחרון שיתאחר מאד ורצו להשיגו מיד. ועל כן שאל אברהם במה אדע כי אירשנה, כי ראה מרחוק ברוח קדשו שאף על פי שישראל יכבשו ארץ ישראל אבל אחר כך יגלו משם וארץ ישראל לא יהיה בידם ותארך הגלות מאד. על כן רצה לדחק את השעה שה' יתברך יודיע לו תכף הקץ האחרון איך יירשנה לנצח. ועל כן פגם בזה כי אסור לדחק את השעה כנ"ל ובפרט בענין הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות:
וכן יעקב אמר נסתרה דרכי מה', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שזהו היה הפגם שלו מחמת שראה צרותיו המרבים מעשו ולבן וכו'. בפרט צרת יוסף והיה צריך על זה רק להתפלל ברחמים ותחנונים לפני ה' יתברך. ובודאי עשה כן יעקב אבינו והתפלל בודאי הרבה אבל מעצם צרותיו בלבלו דעתו הקדושה עד שאמר נסתרה דרכי מה' וכו'. כי דחק את השעה לפי בחינת קדשתו ולא המתין כראוי וכו':
ויצחק טעה בעשו ורצה לברכו כי ציד בפיו. כי היה עוסק תמיד ללחם עם חרבו, כמו שכתוב, יודע ציד איש שדה. וסבר יצחק שכונת עשו לטובה ללחם עם חרבו בשביל יעקב וזרעו כדי להחזיר להם ארץ ישראל, כי ראה שאי אפשר לכבש ארץ ישראל כי אם כשמקבלין כח מאדום לענש המונעים בחרבא וקטלא וסבר יצחק שזה הדבר יהיה נעשה תכף. אבל באמת טעה בזה, כי עשו היה רשע גמור ולא חפץ בברכה והיה שונא גדול ליעקב ולא לחם כלל בשביל יעקב. כי אף על פי שכתב שם בהתורה הנ"ל שצריכין לכבש ארץ ישראל על ידי הכח שמקבלין מאדום וכו' כנ"ל. זה יהיה רק לעתיד בקץ האחרון שיזכו הצדיקים האמתיים להמשיך תורה בכל התקונים הנ"ל ואז יהיה אדום מכרח בעל כרחו לתן כח לישראל לכבש ארץ ישראל על ידי כח החרב שלו. אבל אז לא היה עדין הכח לזה ועשו היה שונא גדול ליעקב על כן שגה בזה שקרב את עשו. והוא גם כן בחינת דוחק את השעה שכבר הגיע העת שיעקב יקבל כח מחרבו של עשו וכו' ובאמת טעה בזה כנ"ל:
וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב אבינו בקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה אמר, שמא יש ביניכם פסול כשם וכו'. מיד פתחו כלם ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ואז התחיל לדבר דברים אחרים וקנטר את השבטים ראובן ושמעון וכו', הינו כי יעקב טעה שבתחלה סבר שכבר הגיע העת לגלות להם את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה ועל כן סבר שיש בהם איזה פסול כנ"ל. כיון שאמרו שמע ישראל וכו' וראה שכל העדה כלם קדושים ואף על פי כן נסתלקה ממנו שכינה על שבקש לגלות את הקץ שאז הבין מיד שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר ובפרט בענין הקץ האחרון לשוב לארץ ישראל ושתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות שזה נעלם מכל הצדיקים הגדולים ואפלו הצדיקים היודעים בזה קצת אסור לגלות כי לבה לפומה לא גלי, ואז הבין גדל הפגם של הדוחק את השעה אפלו צדיקים גדולים. ועל כן אז התחיל לקנטר את השלשה שבטים על פגמיהם ועקר הפגם שלהם היה בענין דוחק את השעה בחינת פחז כמים אל תותר, הינו שהלך בחפזון ובהלה גדולה ובלבל יצועי אביו ועקר הפגם היה בבחינת דוחק את השעה בחינת פחז כמים, כי ראובן היה בודאי צדיק גדול וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. רק שהפגם שלו היה שקנא קנאת אמו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובאמת גם זה היה פגם גדול ועקר הפגם בבחינת דוחק את השעה. ובזה פוגמים גם עתה צדיקים וכשרים וכמו ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש זכר צדיק לברכה שאמר שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם, ובפרט הגדולים במעלה שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לידי קלקולים רבים ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלקת. וכשתעין בכל המעשיות שהיה בין הצדיקים בכל דור ודור הכל היה בבחינה זאת שהבעל דבר הטעה אותם כאלו שכנגדו פוגם הרבה ומצוה למסר נפש לרדפו וכו', ובאמת שגו בזה מאד כי על ידי המחלקת והכעס אי אפשר לתקן בשום אפן רק צריכין להתישב הרבה איך להתנהג בזה. והעקר לבקש מה' יתברך שינחהו בדרך האמת ולהתישב עצמו הרבה אם יש לו כח לרדפו, ואולי כונתו של השני לשמים רק שאי אפשר להבין דבריו. וגם אמרו עליו הרבה שקרים וכזבים בחינת אשר לא גזלתי אז אשיב. ויש בזה הרבה לדבר. וזה היה בחינת הפגם של ראובן שכונתו בודאי לשמים כי קנא קנאת אמו. אף על פי כן פגם בזה מאד עד שאבד על ידי זה הכהנה והמלכות וכל הפגם היה בבחינת דוחק את השעה בחינת פחז כמים אל תותר וכו' וכנ"ל:
ובפרט שמעון ולוי פגמו בזה הרבה יותר, כי מכרו את יוסף שהכל היה בבחינה הנ"ל שדחקו את השעה. וסברו שיתקנו העולם על ידי מכירת יוסף, כי ראו שמביא את דבתם רעה אל אביהם וראו שיצאו ממנו ירבעם ואחאב. על כן לפי דעתם רצו להרגו וכונתם היה בשביל תקון העולם שלא יצא ממנו ירבעם ואחאב וכן שארי סברות של טעות שהיה להם בזה. כי בודאי היו צדיקים גדולים אך שגו הרבה ועקר הפגם היה בבחינת דוחק השעה כנ"ל. וזהו שקנטרם:
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. כלי חמס דיקא בחינת חמס וגזל שזה היה הפגם שלהם, כי הדוחק את השעה אפלו אם הוא צדיק הוא בחינת גזלן וחמסן כנ"ל:
וזה, יהודה אתה יודוך אחיך. כי יעקב אבינו נחם בדעתו להתחיל לקרב את יהודה, כי ראה אף על פי שהשבטים פגמו בזה, אף על פי כן ראה שסוף כל סוף יתתקן הכל על ידי בחינת יהודה, שהוא בחינת משיח, שהוא ימשיך התורה בכל התקונים הנ"ל עד שיגמר את שלו ויכבש ארץ ישראל. ועשו יהיה מכרח לתן לו כח החרב, כי ימשיך התורה רק ברחמים ותחנונים. ועם המטה עז לא ישתמש כי אם להכניע הרע שבעדה וכו', כמו שמבאר שם. וזהו, יהודה אתה יודוך אחיך וכו'. 'יודוך' דיקא בחינת רבוי תפלות של דוד משיח שיצא ממנו, כי הוא יקשר את עצמו בתפלתו עם כל נפשות השומעים עד שתהיה תפלתו תפלת רבים ויהיה לכל אחד חלק בהתורה.
וזהו:יהודה אתה יודוך אחיך. כי בודאי יודו וישבחו אותו כל אחיך על ידי שיקשר עצמו עמהם בתפלתו וכנ"ל. וזהו ידך בערף איביך וכו' גור אריה יהודה וכו'. הינו אף על פי שלחם מלחמת ה' הרבה וכבש מלחמות רבות שזהו בחינת שהשתמש עם המטה עז, אף על פי כן לא השתמש עם גבורתו ומטה עזו כי אם להכניע הרע, אבל כל תפלותיו היה ברחמים ותחנונים. וזהו בחינת מה שברכו הרבה ברבוי יין, כמו שכתוב, חכלילי עינים מיין וכו' אסרי לגפן עירה וכו'. הינו כי יין הוא בחינת גבורות כידוע ויהודה בחינת משיח השתמש הרבה עם המטה עז שהוא בחינת יין. ואף על פי כן התורה קבל רק ברחמים ותחנונים כנ"ל. וזהו, חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב. יין בחינת גבורות בחינת מטה עז הנ"ל וחלב הוא בחינת רכות מאכל תינוקות רכים, הינו שברך את יהודה בחינת דוד משיח שיזכה לשני התקונים הנ"ל בשלמות ולא יטעה בזה, שזהו חכלילי עינים מיין, בחינת גבורות מטה עז, ולבן שנים מחלב בחינת רכות ותחנונים, כמו שכתוב, ואנכי היום רך ומשיח מלך (וכמבאר מזה במקום אחר). וזה בחינת מה שכתוב בדוד (שמואל ב) עדנו העצני, כשהיה יוצא למלחמה היה מתקשה עצמו כעץ וכשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כנ"ל. ועל כן נמשלה התורה ביין וחלב, כי צריכין לשתי הבחינות אלו להמשכת התורה כתקונו וכנ"ל. וזהו לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה וכו'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו הנשיאים וראשי גליות של מלכות בית דוד שלא יתבטל מישראל, כי כל המושלים של מלכות בית דוד שמושלים בישראל ומעמידין הדת על תלו על ידי זה, כל זה הוא בחינה הנ"ל מה שמקבלין כח מהעכו"ם בחינת עשו להכניע המונעים כדי לבוא לארץ ישראל, כמובן שם בהתורה הנ"ל ואף על פי ששם במדינת ארץ ישראל אין ממשלתו של עשו עתה אף על פי כן כל העכו"ם נמשכים מכחו כידוע. וזהו, לא יסור שבט מיהודה וכו' שלא תתבטל הממשלה מבית דוד בכח העכו"ם שהוא בחינת שמקבלין הכח מאדום וכו' עד כי יבא שילה שהוא משה משיח שממשיך מעתה התורה בתקונים הנ"ל עד שיבא משיח ויכבש ארץ ישראל על ידי זה וכנ"ל:
וזה בחינת מראה הסנה שראה משה והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל ויאמר אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה, הינו שמשה ראה מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה שהוא בחינת שראה שזכה לבחינת גחלי אש הנ"ל בחינת דבורים חמים כגחלי אש שעל ידי זה עקר המשכת התורה כנ"ל. על כן התפלא מדוע לא יבער הסנה, כי הסנה הוא בחינת החוחים והקוצים הסובבים וכו' את הקדשה שהם המונעים מלבוא לארץ ישראל ומכל הדברים שבקדשה, שעקר הכנעתם על ידי התורה שממשיכין על ידי גחלי אש הנ"ל שעל ידי זה זוכין לקבל כח מאדום להכניע כל השונאים והמונעים ולהעמיד הדת על תלו ולבא לארץ ישראל וכנ"ל, אבל הוא ראה מלאך ה' בלבת אש שנתגלה אליו לתן התורה על ידו ונתגלה אליו בלבת אש בחינת דבורים חמים כגחלי אש שעל ידי זה עקר המשכת התורה כנ"ל ואף על פי כן הסנה בוער באש הנ"ל והסנה איננו אכל שעדין אי אפשר לכלותו לבטל ולשבר המונעים. ועל כן התפלא מאד ואמר אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה על ידי אש התורה הנ"ל. 'וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו משה משה ויאמר הנני'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, הנני לכהנה הנני למלכות. כי סבר שבודאי יכלה הסנה שהם המונעים כנ"ל ויבוא לארץ ישראל ויגמר הגאלה בשלמות ששם הכהנה והמלכות שנמשכין משני בחינות הנ"ל, הינו בחינת התורה שממשיכין ברחמים ותחנונים זה בחינת כהנה בחינת כהן איש חסד בחינת רחמים ותחנונים שעל ידי זה זוכין לתורה בחינת כהן בחינת יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ומלכות זה בחינת מטה עז הנ"ל בחינת ה' בעזך ישמח מלך, בחינת עד אשית איביך הדם לרגליך מטה עזך ישלח ה' מציון רדה וכו'. בחינת הכנעת הרע על ידי מטה עז שזה עקר בחינת המלך ללחם מלחמת ה' להכניע הרע. וסבר משה שכבר נמשכו כל התקונים האלה בשלמות על כן אמר הנני לכהנה ולמלכות וכנ"ל. ויאמר ה' אליו אל תקרב הלום וכו'. כי עדין לא הגיע העת. של נעלך מעל רגליך, נעל זה בחינת מטה עז הנ"ל, כי עקר חזק האדם הוא על רגליו, כמו שכתוב, ויקם על סלע רגלי משוה רגלי כאילות. ועל ידי חטא אדם הראשון נפגמו הרגלין ששם עקר אחיזת סטרא דמותא בחינת רגליה ירדות מות שהוא בחינת ברכים כושלות. וכששב וה' יתברך עסק בתקונו כתיב, ויעש ה' וכו' כתנות עור בחינת מנעלים שהם שמירה לרגלין שיוכל להתקים ימי חייו לעמד על רגליו על ידי מנעלים שהם שמירה לרגלין שהם עקר קיום ועמידת האדם בזה העולם ללחם מלחמת ה' להכניע ולבטל הרע:
ועל כן באמת הזהירו רבותינו זכרונם לברכה מאד על המנעלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים, לרגליו, ועל כן גבורת המלחמה נזכר בבחינת קיום המנעלים כמו שכתוב, ולא נתק שרוך נעליו (ישעיה ה). נמצא שהמנעלים בקדשה הם בחינת התגברות האדם להכניע הרע שעקר אחיזתו ברגליו כנ"ל שזהו בחינת מטה עז הנ"ל. אבל אף על פי שהמנעלים יקרים ומכרחים מאד ללחם על ידם כי הם בבחינת מטה עז כנ"ל, אף על פי כן כשנכנסין לתכלית הקדשה העליונה להתפלל לה' יתברך להמשיך תורה צריך לחלץ אותם בבחינת לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו ולא במנעלו. כי בבית המקדש שם עקר התפלה להמשיך תורה היוצא משם, כמו שכתוב, כי מציון תצא תורה. על כן אסור לכנס לשם במנעלו בחינת מטה עז הנ"ל. וזהו, במקלו ובמנעלו, כי הם בחינה אחת בחינת מקל ומטה עז הנ"ל, כי שם צריכין רק רחמים פשוטים ותחנונים גדולים וכנ"ל. וזהו, של נעליך מעל רגליך וכו', כי עדין צריך להשליך בחינת מטה עז הנ"ל בשעת המשכת התורה שאז דיקא תזכה לכל התקונים הנ"ל עד שיכלה הסנה שהם המונעים כנ"ל. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא בחינת קדשת הבית המקדש ששם כל תפלות ישראל בחינת ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, הינו שכאן אין צריכין להשתמש כלל עם בחינת המטה עז בחינת מנעלים כנ"ל רק ברחמים ותחנונים וכו' וכנ"ל. ועל כן כשהבין משה שלא יגמר הגאלה להביאם לארץ ישראל מאן בשליחותו לגמרי וה' יתברך טען עמו שבעה ימים ולבסוף אמר, שלח נא ביד תשלח, כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד. אבל ה' יתברך הכריחו לילך ואמר לו, אם אין אתה גואלם אין מי שיגאלם, כמו שאמרו במדרש, כי אף על פי כן אתה מכרח לילך בשליחות ותצליח בשליחותך ותגאלם ותתן התורה לישראל באש בוערת, כמו שכתוב, ודבריו שמענו מתוך האש. וכתיב, קול ה' חצב להבות אש, ואם לא תוכל להכניסם לארץ ישראל מחמת ענין הנ"ל, אף על פי כן כל מה שתמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי גם זה בכלל דוחק את השעה כשאין רוצין לעשות המצוה כי אם כשיוכל לגמרה בשלמות וכשרואה שלא יוכל לגמרה אינו רוצה לעשותה כלל. וזהו פגם גדול כי אטו מאן דלא יכיל למעבד כלי מצוה וכו'. מכל שכן עסק נורא הזה כי באמת משה התחיל וגמר וגם סוף כל סוף יגמר הכל בשלמות, כי מה שהיה הוא שיהיה ומה שנחסר על ידם נשלם על ידם. על כן הכריחו לילך ולגאלם וכן עשה והצליח:
וזה שכתוב במדרש שהשבטים מכרו יוסף וקנו להם מנעלים, כמו שכתוב, ואביון בעבור נעלים. הינו כי הם פגמו מאד בענין מטה עז הנ"ל ודחקו את השעה מאד, על כן הפגם שלהם היה במנעלים כי סברו שעל ידי מכירת יוסף הכניעו הרע על ידי המטה עז שהוא בחינת מנעלים. ועל כן קנו להם בעד הכסף מנעלים, אבל באמת שגו בזה הרבה:
וזה שכתוב במדרש, ומשה היה רעה את צאן שהיה מרחיקן מן הגזל והיה מרחם על הצאן מאד. ועל ידי זה דיקא זכה להיות רועה ישראל, כמבאר שם במדרש באריכות. וכן דוד זכה להיות רועה ישראל על ידי זה כמו שמבאר שם. והוא פלא מדוע על ידי זה דיקא זכו לגדלה כזאת להיות רועי ישראל, אך על פי הנ"ל מבאר היטב. כי עקר מתן תורה ולהנהיג ישראל זוכין רק על ידי רחמנות עצום מאד בחינת כי מרחמם ינהגם. והעקר להתרחק מבחינת גזל שהוא בחינת דוחק את השעה כנ"ל:
וזה שכתוב במדרש רבה (בשלח פרק כב) שעקר תקון התפלה לנקות את עצמו מגזל, כמו שאמרו שם, אדם צריך לטהר לבו קדם שיתפלל וכן איוב הוא אומר על לא חמס בכפי ותפלתי זכה אמר רבי יהושע הכהן וכו'. אלא כל מי שידיו מלכלכות בגזל הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו וכו'. עד מנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה, שנאמר, נקי כפים ובר לבב וכו', עין שם כל זה באריכות, הינו כנ"ל, כי עקר תקון התפלה בתכלית השלמות שלא יתעקש יותר מדאי שלא יעשה תפלתו קבע חס ושלום בחינת גזל וכו' כנ"ל. ועל כן בודאי כשיש בידו חס ושלום גזל ממש אין תפלתו מקבלת כלל כי עקר תקון התפלה להתרחק מבחינת קבע וגזל אפלו ברוחניות ובדקות כנ"ל. ועל ידי זה נתתקן הכל עד שבאים לארץ ישראל וזוכים לתשובה וכנ"ל:
וזה בחינת כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה. 'כשעת הגזלה' דיקא, כי עקר פגם הגזלה הוא בחינת דוחק את השעה כי אם לא היה דוחק את השעה בודאי לא היה בא לעשות שום עולה קלה והיה עושה משא ומתן באמונה, מכל שכן שלא היה גזלן חס ושלום. ועל כן כשהגזלן משלם שזהו בחינת תשובה בחינת והשיב את הגזלה אשר גזל וכו' כנ"ל, על כן עקר תקונו לתקן את בחינת השעה שפגם בה בעת הגזלה שהיה דוחק את השעה, על כן צריך לשלם כשעת הגזלה דיקא לתקן בחינת דוחק את השעה כנ"ל:
ועל כן באמת עקר תקון התשובה לכל החוטאים והפוגמים שבעולם הוא על ידי הצדיקים הגדולים בחינת משה שאתפשטותה בכל דרא ודרא, שמלבש בהצדיקי אמת שעוסק עתה לתקן פגם הכאת הצור שהוא על ידי שממשיכין חדושי תורה נפלאים ונוראים ברחמים ותחנונים לבד בלי שום דחיקת השעה כלל שעל ידי זה ממשיכין בכל פעם כח לכבש ארץ ישראל לקבל על ידי התורה שממשיכין בשלמות התקונים הנ"ל לקבל על ידה כח מאדום והעכו"ם שתחתיו להעניש את המונעים שלא יוכלו לדבר סרה למנע מארץ ישראל ומכל הדברים שבקדשה וכו' שעל ידי זה עקר המשכת התשובה בעולם, כי עקר התרחקות האדם מה' יתברך מלשוב אליו יתברך הוא על ידי המתנגדים המונעים אנשי לצון דוברי חלקלקות וכו' הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז שהם מרחיקים את האדם ביותר מהכל מלשוב לה' יתברך. כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו שבני אדם הם מונעים גדולים מאד יותר מהיצר הרע כמבאר אצלנו כמה שיחות קדושות בזה, וכנראה בחוש למי שמסתכל על האמת. על כן על ידי אלו הצדיקים הממשיכים תורה בכל התקונים הנ"ל עד שמקבלין כח להעניש או להשתיק את הרשעים החולקים המונעים הנ"ל על ידי זה נמשך התעוררות התשובה בעולם. כי לב ישראלי בוער לה' יתברך תמיד, כמו שכתוב, רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו'. ואף על פי שהתאות ומדות רעות רודפין אחריו אף על פי כן בודאי סוף כל סוף היה מתגבר עליהם. אבל עקר המניעה ביותר הוא מבני אדם המונעים כנ"ל. ועל כן על ידי שמכניעין המונעים על ידי התורה שנמשכת בתקונים הנ"ל שעקרו שלא יהיה דוחק את השעה וכו' כנ"ל, על כן על ידי זה נמשך תשובה בעולם כנ"ל. גם מאחר שאינו משתמש עם המטה עז בשעת התפלה כלל על ידי זה יש לו כח ביותר עם המטה עז להכניע הרע שבעדה, כמובן שם היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. וכשנכנע הרע זוכין לתשובה על כן מרמז בחינת תשובה בהשבת הגזלה כנ"ל. ועל כן נקרא היצר הרע גזלן, כמו שכתוב, מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו. וכמבאר במדרש על פסוק זה, עין שם (בפרשת וירא נד). וכן צעק דוד חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו'. ועל כן בדור המבול לא נחתם דינם אלא על הגזל וכמו שאמרו במדרש (פרק לג) מי מכריע הכל גזל וכו'. כי עקר כל הפגמים נמשך מבחינת גזל שהוא בחינת דוחק את השעה, כי אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו ואם יעמד בנסיון בשעה קלה אזי אחר כך ממילא יתבטל וילך ממנו היצר הרע. ועל כן עקר תקון התשובה נמשך על ידי הצדיקים שיש להם רחמנות ואריכת אפים מאד ואינם דוחקים את השעה כלל כנ"ל:
וזה גזל את הרבים ואינו יודע למי יעשה צרכי רבים. כי יש שפגם וחטא כל כך עד שגזל את הרבים שהפגמים שלו נוגעים לכלל ישראל בחינת גוזל אביו ואמו דא קדשא בריך הוא וכנסת ישראל ואזי כל תקונו הוא רק לעסק בצרכי רבים לשמים. ועקר צרכי רבים הוא לזכותם לתכלית הנצחי שצריך כל אדם, בפרט מי שחטא ופגם הרבה לעסק בזה. ועקר להשתדל שיהיה לו חלק בהמשכת התורה הנמשכת בתקונים הנ"ל שתתפשט ותאיר בעולם שעל ידי זה עקר תקון התשובה לכלל ישראל כנ"ל. הן על ידי שיסיע בממונו להעוסקים בזה הן בגופו הן בשאר בחינות, כי כל אחד יכול לזכות שיהיה לו חלק בזה ועל ידי זה יזכה את הרבים בחינת צרכי רבים וזהו עקר תקון הגזלה שהוא בחינת כלל כל החטאים כנ"ל, כי על ידי המשכת התורה הנ"ל על ידי זה עקר תקון התשובה כנ"ל:
ועל כן גזל הגר שאין לו יורשים צריך להחזיר לכהנים העובדים בבית המקדש. כי הכהן הוא איש חסד שכל עבודתו בקרבנות שהם בחינת תפלה שעקרה בבית המקדש שהוא בית תפלה ששם ממשיכין תורה ברחמים ותחנונים כנ"ל בחינת כי מציון תצא תורה ששם עקר תכלית תקון התשובה כשזוכין לעלות לשם בבחינת מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב, הינו שנקי מבחינת גזל כנ"ל במדרש. על כן אל הכהנים מחזירים הגזלה של הגר שאין לה בעלים כי על ידם עקר תקון התשובה שהוא בחינת השבת הגזלה וכנ"ל:
שיך לעיל:
וזה בחינת אין להקדש אלא מקומו ושעתו, הינו מי שרוצה להקדיש את עצמו בקדשת ישראל עקר עצתו שידע שאין לו אלא מקומו ושעתו, דהינו אותה השעה והמקום שהוא עומד בה ולא יחשב על שעה האחרת ועל מקום אחר כלל רק ישתדל לקדש את עצמו באותו השעה והמקום כי השעה והמקום האחר הוא ענין אחר לגמרי וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת מה שאמר יעקב לעשו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד וכו'. כי אי אפשר לדחק את השעה כלל, כמו שאמר מקדם, כי הילדים רכים וכו' ודפקום יום אחד וכו', על כן צריכין לילך ולהתנהל רק לאט לאט בחינת הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן. כי אף על פי שצריכין להיות זריז גדול בעבודתו יתברך, בפרט מי שכבר נכשל וכו' אף על פי כן אי אפשר לדחק את השעה כלל. ויש בזה הרבה לדבר אך לא נכתב בזמנו. וכבר מבאר מזה כמה שיחות במקום אחר:
וזה בחינת שבועות ועמר שעורים וספירה. וענין אסור חמץ בפסח, ובשבועות מביאין חמץ דיקא לקרבן בשתי הלחם, כמו שכתוב, חמץ תאפנה:
ונתחיל לבאר מעט דברי התורה הקדושה הנ"ל על פי דרך מוסר ועצות לעבודת ה' השיך לכל אדם בכל זמן, כי זה היה רצונו זכרונו לברכה מאד שיוציא כל אחד לעצמו עצות ומוסר מכל תורה ותורה שגלה. אף על פי שנאמרה ברום גבהי מרומים וכו' אף על פי כן כל כונתו הקדושה היה להגיע ולכון לכל אחד ואחד לתוך נקדת לבבו בכל מקום שהוא וכו'. וכבר כתבנו מעט מזה למעלה (באות ו). ולבאר יותר כי צריך כל אדם למשך עצמו לארץ ישראל, כי שם כל קדשת איש הישראלי כמו שהתחיל התורה הנ"ל בשעת אמירתו (אבל בהכתיבה התחיל, דע שיש נשמה וכו', כמו שכתוב בספר חיי מוהר"ן) מי שרוצה להיות איש ישראלי שילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וכשנוצחין המלחמה אז נקרא איש מלחמה וכו' ולבא לארץ ישראל הוא על ידי התורה שמגלין בכל התקונים המבארים שם ואם כל התקונים האלו נאמרו על גדולי מבחרי הצדיקים הקדושים מאד הממשיכין תורה מן השמים בבחינת רוח הקדש אמתי. אף על פי כן כלם נאמרים גם על כל אחד ואחד, כמו שמבאר מזה קצת לעיל. כי כל אחד צריך לחשב על תכליתו וסופו האחרון וצריכין להתחזק להתחדש בכל יום להתחיל ללמד תורה באפן שיזכה להתקרב על ידי זה לה' יתברך שיזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו'. וצריך שימשיך על עצמו כל התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל, כי כמו שהצדיק שהוא הרבי שבדור צריך כל התקונים הנ"ל באפן שימשיך תורה כזאת עד שנזכה על ידה לשבר כל המניעות ולבוא לארץ ישראל, כמו כן צריך כל אחד שרוצה לינק ולקבל מהתורה הזאת שישתדל להמשיך עצמו לילך בדרכי התקונים האלה כדי שיוכל לקבל מהתורה הזאת באפן שינצח המלחמה ויבוא לארץ ישראל ששם כל קדשת איש הישראלי, כמו שכתוב, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכו', שנאמר על כל איש ישראל קדם שבא לארץ ישראל שעדין אינו במקום המנוחה והנחלה של ישראל, הינו שצריך כל אחד להרבות בתפלות ותחנונים לה' יתברך שיזכה להבין היטב ולהכניס בלב דברי חדושי התורה של הצדיק האמת באפן שיזכה לקימם שזה העקר. וכשמתפלל צריך להתפלל ברחמים ותחנונים כעני ורש השואל על הפתחים ויותר מזה ולא ידחק את השעה, אף על פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד רחמנא לצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחק השעה. וצריכין להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. וזה בחינת ספירה שהוא הכנה לקבלת התורה שאין עושין שום דבר רק סופרין הימים והשבועות ובזה ממשיכין על עצמו קדשת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה, הינו בחינה הנ"ל שאנו רוצין וחפצים לקבל את התורה וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה היינו חפצים לקבלה בזריזות תכף ומיד אך באמת אי אפשר לדחק את השעה כנ"ל. ועל כן ברחמיו נתן לנו מצוה הקדושה הזאת למנות ולספר את הימים תכף ממחרת השבת שהוא יום שיצאנו ממצרים עד יום החמשים הקדוש שהוא קבלת התורה, להורות גדל תשוקתנו ורצונינו החזק לקבל את התורה כי רצוננו היה לקבלה מיד אך אי אפשר בחפזון כי אסור לדחק את השעה כנ"ל וצריכין להמתין. אבל אף על פי כן אסור לשכח ולהסיח דעתו מזה חס ושלום, על כן סופרים הימים, כי הספירה מורה על גדל עצם התשוקה והגעגועים כמו מי שמתגעגע וחושק מאד לאיזה דבר אזי סופר הימים עד שישיג תשוקתו, כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות שהוא מורה על עצם התשוקה והרצון החזק לקבל את התורה שאנו מונין הימים כדי שנזכה להתקוה הקדושה הזאת. ועל כן באמת נוהגין כל ישראל לקים מצוה הקדושה הזאת של ספירת העמר בהתעוררות גדול בתשוקה גדולה לה' יתברך ולהרבות בתפלות ותחנונים לטהר עצמנו מזהמת מצרים, כי כל זה הוא הכנה לקבלת התורה כנ"ל, כי התורה נתנה באש, הוא בחינת אש הנאמר בהתורה הנ"ל שאי אפשר להמשיך התורה כי אם מי שדבריו כגחלי אש וצריכין לשפך שיחו בתפלה ותחנונים עד שימשיך דבורים חמים כגחלי אש וכו'. אבל כשמתפלל צריך שלא ידחק את השעה ולא יתלה בשום זכות רק יעמד כעני וכרש וכו' אף על פי שאז נתעורר מטה עז וכו' אין זה כי אם להכניע את הרע וכו'. וכבר כתבנו לעיל שזה צריך גם כל הרוצה לקבל מהתורה של הצדיק וכו', עין שם. אבל לפני ה' יתברך יעמד כרש ויבקש רק ברחמים ותחנונים וכו':
וזה בחינת עמר שעורים שהוא בחינת התחלות תקון הדבור, כי שעור"ה גימטריא שתי פעמים מנצפ"ך שהם בחינת חמש גבורות בחינת חמש מוצאות הפה וכו', כמובא בכונות האר"י ז"ל, כי הגבורות הם בחינת אש, הינו כי על ידי העמר שעורים מתחילים לתקן הדבור להמשיך על עצמו דבורים חמים כגחלי אש. ואז מתחילים לספר ספירת העמר שהוא בחינת השתוקקות וגעגועים לקבלת התורה שאנו עומדים לפניו יתברך כאלם לא יפתח פיו רק אנו מונין וסופרין הימים לזכות לקבלת התורה. ועל ידי זה בעצמו נמשכין עלינו דבורים חמים כאש בבחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כי כך הוא הדרך האמת של כל הרוצה לגשת את הקדש להתקרב עצמו לה' יתברך שהעקר להרבות בתפלה ושיחה בינו לבין קונו, כמבאר כבר כמה פעמים. אבל גם זה בעצמו כבד מאד, על כן צריכין בתחלה לשהות שעה אחת לעמד כאלם, רק ישתוקק ויצפה ויתלה עיניו למרום שישפיע לו דבורים חמים ויישב את דעתו היטב היכן הוא בעולם ולהיכן נתעה. וישתמש עם המטה עז שהם מעט הנקדות טובות הנמצאים בו עדין וכו' וזכות של הצדיקי האמת שנשען עליהם. ובכל זה ישתמש רק להכניע הרע, דהינו שלא יפיל אותו רבוי הרע שלו ליאש את עצמו חס ושלום, רק יחזק עצמו בכל הנ"ל וכו' להכניע הרע ולצפות לישועת ה'. אבל כשרוצה להמשיך לעצמו בחינת קדשת התורה שיזכה מעתה לקבל ולקים את דברי התורה צריך לעמד כרש וכאלם עד אשר על ידי זה בעצמו יתחמם לבבו וידבר בחמימות דקדשה בבחינת נאלמתי דומיה וכו', על ידי זה דיקא חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, שיתחיל ברחמיו לדבר דבורים חמים כאש. וזה בחינת כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבתיה שדיקא על ידי עצם האהבה והתשוקה שאנו משתוקקים לה' יתברך בחינת כי עזה כמות אהבה על ידי זה רשפיה רשפי אש וכו'. על ידי זה ממשיכין רשפי אש הנ"ל בחינת דבורים חמים כגחלי אש עד שנזכה שיהיה לנו גם כן חלק בהתורה שממשיכין לנו הצדיקי אמת בכל עת. שכל זה בחינת ספירת העמר שמקריבין תחלה עמר שעורים שהוא מאכל בהמה, שהוא בחינת העדר הדבור. להורות שבתחלת התקרבותנו לה' יתברך אנו יודעים האמת שאנו כבהמה ממש שאין לנו שום דבורים ואין יודעים לפתח פינו לבקש לזכות לקבלת התורה. ועל ידי זה בעצמו הוא ברחמיו משים פה לאלמים כמונו עד שמתחילין לדבר עד שממשיכין לפי בחינתנו דבורים חמים כאש, שזהו בחינת ספירה שהוא רק השתוקקות וגעגועים וכו' כנ"ל שעל ידי זה דיקא ממשיך כל אחד לפי בחינתו דבורים חמים כגחלי אש ששרשם בחינת יראה, בחינת חמש אותיות מנצפ"ך, שהוא בחינת גבורות קדושות, בחינת שער"ה כנ"ל. ועל כן סופרים הימים לעמר, כי על ידי בחינת עמר שעורים שהוא שרש הדבור הקדוש, שהוא בחינת אש, שהוא גדר המדבר כידוע, בחינת גבורות קדושות בחינת יראה. על ידי זה מתחיל הדבור להתתקן בתחלת שרשו ועל ידי זה ממשיך כל אחד משם כפי בחינתו דבורים חמים כגחלי אש על ידי שסופרין הימים לעמר שהוא בחינת השתוקקות וגעגועים בחינת שמבקשין רק ברחמים ותחנונים כרש וכעני ואביון, ועל ידי זה זוכה כל אחד שיהיה לו חלק בקבלת התורה שממשיכין מתוך האש בשבועות בחינת ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. גם עמ"ר שעורים מרמז עי"ן מר שממשיכין בחינת באורי וחדושי תורה שכלולים בשבעים פנים לתורה. וכל זה ממשיכין מהנשמה שנקראת מרים על שם המרירות שסובלת מרירות השעבוד על התורה וכו', כמו שמבאר שם וזהו בחינת עמ"ר - עין מ"ר שמקבלים בחינת שבעים פנים לתורה בחינת כלל באורי וחדושי תורה מבחינת מר, דהינו מהנשמה שסובלת מרירות על התורה וכנ"ל:
וזה בחינת חשמ"ל בחינת חש מל שדרשו רבותינו זכרונם לברכה לשון שתיקה ודבור בחינת עתים חשות עתים ממללות, הינו שעקר תקון הדבור הוא על ידי שחשים ושותקין תחלה כאלם לא יפתח פיו רק משתוקקין ברצון חזק לה' יתברך ומרחמין על עצמו ברחמנות גדול כאשר כל אחד יודע בנפשו גדל הרחמנות שעליו בכל עת ועל ידי זה דיקא נתעוררין רחמי ה' יתברך עד שמתחילים לצפצף ולדבר קצת בבחינת ומעפר אמרתך תצפצף עד שברחמיו יתברך המרבים נכמר לב העליון עד שממשיך משם דבורים חמים כגחלי אש כדי שיוכל לינק ולקבל מהתורה שממשיכין הצדיקים וכו' וכנ"ל. וזהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על חשמ"ל חיות אש ממללות, הינו כנ"ל כי על ידי בחינת חש מל שתיקה ודבור כנ"ל על ידי זה זוכה לדבורים כגחלי אש בחינת חיות אש ממללות וכנ"ל. ועל כן מפטירין בשבועות במעשה מרכבה שעקרה נתגלה מתוך החשמל, כידוע ומובן שם ביחזקאל. כי משם עקר:
קבלת התורה בשבועות שאז עקר המשכת התורה. וכן הוא בכל עת שצריכין להמשיך תורה שהוא בחינת שבועות וכנ"ל, כי מתחלה ראה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת שהם בחינת הקלפות הטמאות שהם בחינת כלל כל המונעים מלפרש שיחתו לפני ה' יתברך ולהמשיך תורה ולבוא לארץ ישראל, ומשם דיקא ראה בחינת נגה לו סביב בחינת מערב טוב ורע כידוע. ומשם ראה בחינת חשמל, כמו שכתוב ומתוכה כעין החשמ"ל, הינו בחינה הנ"ל להמשיך דבורים חמים כגחלי אש על ידי ההשתוקקות וכו' שהוא בחינת שתיקה בחינת נאלמתי דומיה וכו' חם לבי וכו' כנ"ל שעל ידי זה ראה המרכבה הקדושה שמשם כל קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה אמתית, בחינת ואשמע קול מדבר וכו' וכנ"ל:
הכלל שכל אחד הרוצה לחוס על עצמו ולהתחיל בכל פעם לחשב על תכליתו וסופו באמת. עקר תקנתו הוא על ידי שיחה בינו לבין קונו בכל דרכי עצות הנ"ל, ומשכיל על דבר יבין בעצמו לפי העת והזמן איך לרחם על עצמו בכל עת באמת בדרכים הנ"ל כי אי אפשר לבאר כל זה היטב. רק החפץ באמת לרחם על עצמו להטיב אחריתו יבין מאליו דברים הרבה מתוך דברינו אלה, כי אסור לדחק את השעה כנ"ל ואף על פי כן צריכין למהר מאד להמלט על נפשו, על כן העקר הוא דרך הנ"ל בחינת ספירת העמר שאין דוחקין את השעה חס ושלום, רק ממתינים שבעה שבועות שלמות, אבל בכל יום ובכל שבוע מהשבעה שבועות אין מסיחין דעתם מלחפש ולבקש ולצפות ולחכות לרחמיו המרבים מאד להמשיך על עצמו בכל יום ובכל שעה בחינת דבורים חמים וכו' כנ"ל. שעל ידי זה ממשיכין בכל יום בחינת הארת קבלת התורה מעט בכל יום ובכל שבוע שזהו בחינת המשכת המחין שממשיכין בכל יום ובכל שבוע מהספירה, כמבאר בכונות, כי עקר המח והחכמה הוא התורה עד שזוכין על ידי זה שיהיה לו חלק בקבלת התורה וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת פסח שאז אסור החמץ באסור חמור מאד ובשבועות מביאין לקרבן בשתי הלחם חמץ דיקא:
כי בפסח בהתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שצריכין לצאת מטמאה לטהרה מזהמת טמאת מצרים ועדין אין לנו שום כח להמשיך עלינו כל הבחינות והתקונים הנ"ל עד שנזכה לבוא לארץ ישראל, כי היו משקעים בהגלות מאד, כמובא בכונות ולא היו ראויים לגאלה על ידי מעשיהם, כמו שכתוב, ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. וכמו שכתוב, ואת ערם ועריה וכו' וכמובא. ועל כן לא היה אפשר להוציאם מזהמת הגלות כי אם בבחינת אתערותא דלעלא שנשפע עליהם אור גדול ועצום ברגע אחת וכו', כמבאר בכונות. על כן הכרחו לצאת בחפזון שמחמת זה צריכין לאכל מצה והחמץ אסור מאד, כמו שכתוב, שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת וכו'. וכתיב, ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו':
כי בשעת יציאת מצרים צריכין לקדש אכילתו מאד. והעקר הוא קדשת הלחם עקר האכילה והשביעה שהוא הראש מכל השבעת מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, כמו שכתוב, ארץ חטה ושעורה וכו', כי עקר הגאלה הוא לצאת מזהמת מצרים ולזכות לבא לארץ ישראל על ידי התורה שאנו עתידין לקבל, כמו שכתוב: ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו', ולארץ ישראל אי אפשר לבוא כי אם על ידי שממשיכין תורה בכל התקונים הנ"ל. וכמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' שהוא קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן בפסח בתחלת הגאלה צריכין להמשיך על עצמו בחינת קדשת ארץ ישראל. ועקר קדשת ארץ ישראל הוא בקדשת אכילת ישראל כי כל המצות התלויות בארץ הם רק בענין האכילה שהם בכורים ותרומה ומעשרות וחלה וכו'. כי עקר תחלת הפגם והקלקול היה על ידי פגם האכילה שהוא על ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ומשם היה כל גלות מצרים כידוע. ועל כן עתה בפסח בתחלת יציאת מצרים צריכין לתקן פגם האכילה, להמשיך קדשת הלחם מקדשת ארץ ישראל שנמשך על ידי התורה כנ"ל. אבל באמת אנו רחוקים עתה מהמשכת התורה בתקונים הנ"ל ועל ידי זה ממילא אנו רחוקים מקדשת ארץ ישראל וכנ"ל. על כן עקר הגאלה בפסח הוא רק בבחינת אתערותא דלעלא שה' יתברך ברחמיו משפיע עלינו אור קדשת מחין גדולים ועצומים מעצמו שלא על ידינו כלל שהוא בחינת הארת התורה שהיא עקר המחין כנ"ל. ועל כן צריכין לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה וכו' שלא יאחז בהם זהמא הקשה של מצרים כמובא. על כן צריכין לקדש את האכילה בבחינת מצה שעקרה הוא למהר מאד לאפותה על האש תכף כשנתנו מים בהקמח ויזהרו מאד שלא להמתין ולהתאחר עד שתחמיץ חס ושלום:
כי תקון הלחם בקדשה נמשך מקדשת המשכת התורה בתקונים הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל ששם עקר קדשת הלחם שתלויים בו כמה מצות התלויים בארץ כנ"ל. ועל כן נקרא התורה בחינת לחם, כמו שכתוב, לכו לחמו בלחמי. וזה בחינת אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח, כי הם בחינה אחת כנ"ל ותלויים זה בזה וכנ"ל. ועל כן כל תקוני הלחם בשרשם שבקדשה נמשכין מהתקונים הנ"ל של המשכת התורה. כי המים שנותנין בהקמח שרשו מבחינת התפלה הנ"ל בבחינת שפכי המים לבך נכח פני ה'. ואחר כך אופין אותה על האש ששרשו נמשך מבחינת דבורים חמים כגחלי אש שמשם זוכה לבנות הדרוש והחדוש שרוצה להמשיך שהוא בחינת לחם בחינת לכו לחמו בלחמי ועל כן עקר גמר הלחם הוא על ידי האש וכנ"ל. אבל בכל השנה אין הלחם מתקן בשלמות כי אם על ידי שמחמיצין אותה ושוהין הרבה מעת נתינת המים עד האפיה, כי אי אפשר להמשיך באורי התורה שמשם תקון הלחם בשלמות כי אם על ידי שהיה והמתנה הרבה וכנ"ל, כי אי אפשר לדחק את השעה כנ"ל:
אבל בפסח בתחלת הגאלה לצאת מזהמת מצרים אז אין בנו כח להמשיך התורה בתקונים הנ"ל כנ"ל. ואז כל המשכת המחין שהם הארת התורה הוא רק מלמעלה שלא על ידינו כנ"ל, על כן צריכין למהר מאד לאפות הפת על האש תכף כשנתנו עליו מים, כי אי אפשר להמתין כלל עד שיתחמץ שלא יתאחז בחינת חמוץ המח בחינת כי יתחמץ לבבי שהוא בחינת זהמת מצרים שנאחז בהם מאד. כי בענין זה של ההמתנה והשהיה שצריכין להמתין ולצפות הרבה ולהרבות בתפלה ותחנונים ושיחה הרבה עד שיזכה להמשיך על עצמו בחינת קדשת התורה כנ"ל יש בזה נסיון גדול וכמעט עקר הבחירה תלוי בזה, כי זה ידוע שהכל חפצים ליראה את שמך ואפלו הגרוע שבגרועים כל זמן שאינו בכלל הפורקי על חס ושלום, בודאי הוא חפץ ומשתוקק הרבה לשוב לה' יתברך אפלו אם נפל ונתרחק כמו שנתרחק, כמו שכתוב, כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. וכמו שפרש רש"י שם, שזה נאמר על האהבה של כל אחד מישראל לאביו שבשמים, כי עקר העכוב הוא מחמת שצריכין להמתין הרבה ולהרבות בתפלה ותחנונים ולהתחזק עצמו מאד מאד בכל מה שעובר עליו על כן רבים לא יכלו לעמד בנסיון זה ומתרשלים מלפקח על חייהם הנצחיים עד שמתרחקים כמו שמתרחקים חס ושלום, ואפלו כל אלו שה' יתברך בעזרם ונשארים קבועים בקדשתם ואינם מניחים עצמן לפל ולהתעצל חס ושלום, מלהרבות בתחנונים ושופכים בכל יום ובכל מה שעובר עליהם, את לבם כמים וכו' גם הם לא היה להם כח להתחזק ולהמתין כי אם בכח התורה הקדושה שכבר קבלנו בכלל בשעת מתן תורה ומה שאנו מקבלין חדושי תורה אמתיים בכל דור ודור מהצדיקי אמת בבחינת תקונים הנ"ל, שהם בקדשתם הגדולה והנוראה ממשיכים תורה ברחמים גדולים כאלה עד שנמשך גם עלינו מקדשתם שיהיה לנו כח גם כן להתחזק ולהמתין ולהרבות בתחנונים ושיחה וכו' עד ישקיף וירא ה' משמים. אבל בפסח שאז לא נמשך עלינו קדשת הארת התורה בתקונים הנ"ל רק הכל בבחינת אתערותא דלעלא כנ"ל, על כן אי אפשר לנו להמתין ולהחמיץ מחנו כלל, כי צריכין לצאת בחפזון גדול, על כן אסור להמתין עד שיתחמץ עסת הלחם שלא יתחזק ביותר חס ושלום, חמוץ הרע שבלב בחינת כי יתחמץ לבבי שמבלבל דעת האדם מאד מאד כשרואה ששוהה הרבה ועדין לא יצא מטמאתו וכו'. כי אז בהתחלה הסטרא אחרא אורב על זה מאד ואין בנו כח להכניעה מחמת שעדין לא קבלנו שום תורה כלל. וכל המחין והדעת נמשכין רק מלמעלה ברחמיו אשר מחמת זה הצרכו לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה. על כן החמץ אסור, כי אז אי אפשר להמתין כלל כי יתאחז בו חס ושלום, טמאת מצרים ויעקם את לבו מאד. אבל אחר כך אחר שכבר התחילו לספר ימי הספירה והתחילו להמשיך בחינת הארת התורה על ידי תשוקתם, אז החמץ מתר, כי אז החמץ נמשך מבחינת חמוץ המח בקדשה שהוא מה שצריכין להמתין הרבה לישועת ה' כנ"ל. כי אז יש כח להמתין על ידי כח הארת התורה שהתחילו להמשיך על ידי השתוקקותם וכו' שהוא בחינת ספירת העמר כנ"ל. ועל כן התר החמץ אחר שביעי של פסח שאז נבקע ים החכמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי צעקו אל ה', דהינו שנמשך עליהם הארת התורה ביותר ואז יש כח להמתין וכנ"ל על כן אז התר החמץ. ועל כן בשבועות שהוא עקר קבלת התורה מתוך האש על כן אז מביאין לקרבן חמץ דיקא, כי עקר תקון קבלת התורה הוא על ידי שממתינים הרבה ואין דוחקין את השעה וכו' כנ"ל ומשם נמשך החמץ בקדשה שמביאין אותו לקרבן בשבועות וכנ"ל:
וזה בחינת שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה וכו', כי אסור לקצר קדם קצירת העמר שהוא ראשית קצירכם, כי מחמת חטא אדם הראשון נתערבבו כל הדברים וצריכין כמה ברורים. ועקר הקלקול נגע בהלחם היוצא מן הארץ כמו שכתוב, ארורה האדמה בעבורך וכו' בזעת אפך תאכל לחם וכו', ובשביל זה היה גלות מצרים כנ"ל. על כן צריכין לקדש מאד את הלחם בשעת יציאת מצרים שזה בחינת מצות אכילת מצה בפסח ואסור חמץ כנ"ל, ועל כן אסור לקצר את התבואה קדם קצירת העמר במחרת הפסח כי על ידי העמר שעורים מתחילין לתקן הדבור שנוכל להמשיך עלינו דבורים חמים כגחלי אש שעל ידי זה עקר נתינת התורה כנ"ל. ועל כן אז מתחיל להאיר עלינו בחינת קדשת קבלת התורה כי כן דרכו יתברך שתכף שהאדם מתחיל לעסק ולהמשיך על עצמו איזה דבר שבקדשה תכף נמשך עליו הארה מכלל הקדשה הזאת אף על פי שעדין לא זכה לזה כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית (וכמבאר מזה במקום אחר). ועל כן תכף שמתחילין לעסק בקצירת העמר נמשך קדשת ארץ ישראל שזוכין לקבל החרב מעשו להכניע המונעים מארץ ישראל על ידי שאנו מכינים עצמנו לקבלת התורה שעל ידי זה נוטלין מעשו כח החרב להכניע המונעים כמו שמבאר שם. ועל כן אסור לקצר שום תבואה עד שקוצרין העמר שאז נמשך המגל והחרמש שבו קוצרין התבואה מכח החרב שמקבלין מעשו על ידי קדשת קבלת התורה שעל ידי זה חותכין ומבערין ומכניעין השונאים והמונעים מארץ ישראל, כי אפלו כשישראל על אדמתם בארץ ישראל עדין צריכין בכל עת לבער ולבטל מוציאי דבת הארץ רעה שהם המונעים מקדשת ארץ ישראל שעל ידם היו כל הקלקולים והפגמים כשהיו ישראל בארץ ישראל שהתגברו המונעים מהקדשה כל כך עד שהסיתו את ישראל למה שהסיתו עד שנתגרשו מארץ ישראל כי הם אורבים תמיד על ישראל לגרשם מארץ ישראל מהסתפח בנחלת ה'. ועל כן אנו צריכין בארץ ישראל לקדש את הלחם בכמה מצוות התלויות בארץ הכל כדי לברר הלחם מזהמת הנחש שמשם כל המונעים מארץ ישראל. כי אדם הראשון נתגרש מקדשת ארץ ישראל שמשם נברא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהוא בחינת קדשת הגן עדן שישב שם ואז נתקללה האדמה כנ"ל. על כן אפלו כשבאים לארץ ישראל צריכים ברורים ותקונים גדולים לבער המונעים מקדשת ארץ ישראל שהוא כלל קדשת איש הישראלי. ועל כן אי אפשר לקצר התבואה עד שקוצרין העמר שאז מתחיל ההכנה לקבלת התורה כנ"ל שעל ידי זה נמשך עלינו קדשת התורה שעל ידי זה נמשך כח החרב של עשו שאנו מקבלין כח החרב ממנו להכניע המונעים מארץ ישראל, ומשם מקבל כח החרמש והמגל שהוא בחינת חרב לקצר התבואה בקדשת ארץ ישראל לבררה מחטא אדם הראשון מהקללה שנתקללה האדמה בעבורו בזעת אפך תאכל לחם כנ"ל. ואז מתחילין לספר ספירת העמר שהוא עקר ההכנה לקבלת התורה על ידי שהתחלנו לתקן הדבור החם כגחלי אש על ידי קצירת והקרבת העמר וכנ"ל. ועל כן תלתה התורה הקדושה מצות ספירה מהחל חרמש בקמה. כי החרמש בחינת חרב הינו כי אז החרמש בחינת חרב מקבל כחו מחרב הנ"ל שעל ידו מבערין המונעים מארץ ישראל. ויש לרמז שזה בחינת אותיות חרמ"ש, בחינת ח"ש מ"ר הינו שאז מקבלין הדבור החם שהוא בחינת חש בחינת חשמ"ל בחינת חיות אש ממללות שמקבלין אותו מהנשמה שנקראת מרים על שם המרירות שסובלת על שעבוד התורה שכל דבריה כגחלי אש, וזהו ח"ש מ"ר, מ"ר זה בחינת המרירות שסובלת הנשמה שמשם מקבלין כח הדבור החם בחינת חש חיות אש ממללות וכו' כנ"ל. ועל כן אז ביום קצירת העמר נפלו מפלה גדולה כמה שונאי ישראל כגון סנחריב ומדין וכו' ובפרט המן עמלק ימח שמו כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא. כי דיקא על ידי חרבו של עשו מכניעין והורגין אותם על ידי שנמשך עלינו בחינת קדשת קבלת התורה שעל ידי זה לוקחין כח החרב ממנו להכניע האויבים והמונעים מארץ ישראל. כי כל האויבים שעמדו על ישראל כלם התקנאו בקדשת ארץ ישראל ורצו לגרש את ישראל מארצם ועל כן נפלו ביום קצירת העמר כנ"ל:
וזה מנצפ"ך צופים אמרום, צופים בחינת המצפים ומיחלים לחסד ד' תמיד בחינת ואני בה' אצפה אוחילה לאלקי ישעי, הם זוכים להדבור השלם שהוא בחינת חמש אותיות מנצפ"ך וכנ"ל:
ראשי פרקים להלכות ספירה הנכללת בהלכות גזלה הנ"ל:
עשו בגימטריא מנצפ"ך שהם בחינת פ"ר דינים וצ"ו. אין צו אלא עבודה זרה שהוא גימטריא המן עם הכולל. מרדכי גימטריא רע"ד. בחינת יראה ורעד יבא בי וכו'. ועם חמש אותיות והכולל גימטריא מנצפ"ך. כי אתם המעט שממעיטין עצמכם ובכל דבר שבקדשה חסר להם תמיד ומלאים יראה קדושה בבחינת אשרי אדם מפחד תמיד ונדמה להם תמיד שאין להם שלמות הדבור ששרשו מנצפ"ך, אבל המן סבר שכבר הדבור שמשם הממשלה כבר היה בידו ועל ידי זה נפל בבחינת לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה, מנצפ"ך צופים אמרום. צופה לשון צופה ומיחל ומחכה כמו שכתוב, ואני בה' אצפה אוחילה לאלקי ישעי, על ידי זה זוכה להדבור בחינת מנצפ"ך בבחינת נאלמתי דומיה וכו' חם לבי וכו'. כי גדר האדם הוא מדבר. והוא כנגד יסוד האש כי דומם צומח חי מדבר הם בחינת ארבעה יסודות אש רוח מים עפר והאדם שהוא המדבר עקרו מיסוד האש. ועל כן עקר שלמות הדבור הוא בחינת אש בחינת וגבורתך ידברו והגבורות הם בחינת אש. וכל עבודת האדם היא בענין הבחירה שזה מעלתו שבשביל זה נברא לסור מהרע של היצר הרע המסית ולמשך עצמו להטוב להיצר טוב כי כל התאוות והמדות רעות בחינת אש כי מהאש יצאו. כי אף על פי שהאדם כלול מכל הארבעה יסודות שמהם כל המדות והתאוות כמובא במקום אחר ובדברינו. אבל הכל מהאש שבאותו היסוד. כי כל יסוד כלול מכל הארבעה יסודות והמדבר כל הויתו מיסוד האש שבאש שבארבעה יסודות כמובא. כי עקרו נברא להכיר הבורא יתברך על ידי לבו ודעתו. וידיעת ה' יתברך הוא בחינת אש בבחינת כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. כי הדעת והשכל הוא כמו נר דולק בחינת נר ה' נשמת אדם וכו'. והלב הוא בחינת נר דלוק ושם בבחינת הלב עקר הבחירה כי האש שבלב בוער לכל התאוות ובפרט לתבערת המדורה וכו'. ולהפך הוא בוער מאד עד לב השמים לה' יתברך וגם זה אינו טוב בשלמות כי הוא חוץ מהמדה. ועל כן כל התקון על ידי התורה שנתנה באש שהיא מצמצמת האש בשתי הבחינות (כמו שמבאר בהתורה ויתן עז למלכו וכו' בסימן עח) בבחינת אלמלא כנפי ריאה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא בשתי הבחינות הנ"ל כמו שמבאר שם:
ועל כן כל התקון על ידי חדושי תורה שממשיכין הצדיקים עתה שהם בחינת משה בכל התקונים הנ"ל. דהינו ברחמים ותחנונים ובאריכת אפים מאד מאד ואינם דוחקים את השעה כלל וכו'. כי עקר המשכת התורה הוא רק להביא לידי מעשה להחזיר את העולם למוטב וזה קשה מאד מאד על כן צריכין אריכת אפים גדול מאד וכנ"ל. כי אפלו צדיקים נוראים ונשגבים כל שגיאותם היה בענין זה, אך מה לנו להבין ולהתבונן בשגיאותם אך תורה וללמד אנו צריכין להבין על ידם רמזים לעצמנו אם בארזים נפלה שלהבת על ידי דחיקת השעה לפי נשגבות מעלתם ברום גבהי מרומים מה יעשו אזובי קיר כמונו. כי מכל שכן וכל שכן כמה אנו צריכין להזהר מבחינת דוחק את השעה שמשם כל הפגמים והקלקולים רחמנא לצלן. ואפלו כשמתחילין להתעורר להתקרב לה' יתברך אסור להיות דוחק את השעה. וזה בחינת ספירה שהוא הכנה לקבלת התורה וכנ"ל. כי צריכין לספר הימים בבחינת למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, כי סדר הזמנים הם על ידי הגלגלים שהם למעלה מיסוד האש וכל יסוד האש נמשך מהם וה' יתברך מסדר הזמנים ומבדיל בין יום ללילה ובין יום לחברו בחכמתו. ועל כן מנה הימים בבריאתם כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן יום שני וכו' הכל כדי לתת גבול וגדר לכל יום ויום שלא יבער יותר מדאי ועל כן החשך קדם לאור כי הדבור בחינת אש כנ"ל בחינת אור כמו שכתוב: פתח דברך יאיר. והחשך בחינת חשכת הדעת העדר הדבור שזהו בחינת חש מל הנ"ל שצריכין להקדים השתיקה קדם הדבור וכנ"ל. כי בלילה אז הוא בחינת השתוקקות וכסופין לה' יתברך בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וכו'. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. כי עקר עבודת האדם להמשיך על עצמו קדשת המרכבה הקדושה שהיא בחינת אש. כמו שכתוב, כמראה אש היא מתהלכת בין החיות. ששם התגלות אלקותו יתברך. כי כל אדם צריך לעשות עצמו מרכבה לשכינה כמו שנתתקן מהאר"י ז"ל לומר הנני מכון לעשות כל גופי מרכבה לשכינה וכו'. אך יש ארבע קלפות המונעים שהם שלש הרעים והארבע בחינות נגה וכו' והם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, שהרוח סערה מלהיב האש המתלקחת, והענן מחשיך מלראות שרש אור האש דקדשה, וצריכין להמשיך על עצמו אור החשמ"ל שמשם התחלת המרכבה דקדשה. ועקר המשכת קדשת החשמ"ל הוא על ידי בחינה הנ"ל בחינת ח"ש מ"ל וכו' כנ"ל. ואז מתקרבין להאש דקדשה בבחינת כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכלי כלא ושצי כלא, ואתם הדבקים בה' אלקיכם וכו' כמובא במקום אחר. ועל ידי זה שורפין ומכלין האש דסטרא אחרא בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם וכו'. ועל כן צריכין לספר הימים קדם מתן תורה לספרם לעמר בחינת גבול ומדה להמשיך על עצמו הגבורות הקדושות שהם בחינת שעורים הנ"ל בחינת שרש הדבור החם כאש כנ"ל להמשיך על עצמו בהדרגה ובמדה שזה עקר בחינת קדשת המשכת התורה כנ"ל. וזה בחינת יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת. כי הדבור והדעת להכיר כבודו יתברך שנמשך כפי סדר מעשה בראשית מהגלגלים שעל ידם סדר הזמנים שזה בחינת השמים מספרים כבוד קל ומעשי ידיו מגיד הרקיע. כי יסוד האש שהוא גדר האדם המדבר נמשך מהם כנ"ל הכל נמשך מיום ליום ומלילה ללילה אשר חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם שלא לצאת מהגבול וכנ"ל. ועל כן אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. כי בהכרח להקדים השתיקה להדבור בבחינת ח"ש מ"ל כנ"ל. אך העקר הוא הרצון והקווי והגעגועים וכו' כנ"ל ועל ידי זה נתחמם הלב בקדשה וכו'. וזהו בכל הארץ יצא קום לשון קווי ותקוה ותוחלת ועל ידי זה ובקצה תבל מליהם וכנ"ל:
וזהו לשמש שם אהל בהם ופרש רש"י בשם התנחומא מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו. הינו כנ"ל כי האש והחמימות נמשך מהשמש שעל זה צעק שלמה איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים בעת תקף חם השמש כמו שפרש רש"י. וכמו שכתוב, עד שיפוח הקץ וכו' וכמו שפרש רש"י שם. ועל כן השמש נתון בתוך תיקו שלא יחריב העולם חס ושלום וכמו שפרש רש"י שם על ואין נסתר מחמתו אלמלא נתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו וכו'. וכל התקון להנצל מתבערת האש הזה הנמשך מהגלגלים והעקר מהשמש שעל זה אמר קהלת את המעשה הרע הנעשה 'תחת השמש' דיקא, כל התקון הוא על ידי התורה שמרחפת על הלב וכו' כנ"ל. וזהו תורת ה' תמימה משיבת נפש ועין פרוש רש"י שם שני הפרושים ושניהם אחד לעניננו שפרש שם תורת ה' תמימה. גם היא מאירה כשמש וכו'. דבר אחר ואין נסתר מחמתו ליום הדין, ולהט אותם היום הבא, אבל תורת ה' תמימה משיבת נפש לדרכי חיים ומגנה היא על לומדיה מאותו להט וכו'. וזהו שסים יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכו' כי התקון לכל זה הוא רק תפלה ותחנונים בבחינה הנ"ל שזהו בחינת אמרי פי והגיון לבי בחינת אמרי האזינה ה' בינה הגיגי וכו'. כי אי אפשר לבאר ולדבר הכל וכו' כי צריכין שתיקה בחינת געגועים קדם הדבור ואחר כך בבחינת חסידים הראשונים היו שוהין קדם התפלה ואחר כך וכנ"ל:
ועל כן הזהירם ביותר כמה פעמים בשעת מתן תורה והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יהרסו אל ה' וכו' כי תכף כשרוצין להתקרב באמת לה' יתברך צריכין לזהר מאד מהריסה שלא ידחק השעה חס ושלום כי רב ההרפתקאות חס ושלום הוא על ידי זה כנ"ל. ועל כן הקדים מצות ספירת העמר וכנ"ל:
ובשביל זה צריכין לזהר מאד להשתדל להתקרב לצדיקי אמת הממשיכין דרכי התורה מחדושי תורה שנמשכו בתקונים הנ"ל. כי זה עסק הצדיקי אמת להלהיב לב בני ישראל לעוררם ולהקיצם שיתלהבו לה' יתברך. אבל נזהרים מאד מרוח סערה שלא יבער האש יותר מדאי בבחינת הריסה חס ושלום (כמו שמבאר בהתורה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' עין שם סימן ט לקוטי תנינא). וזה שכתוב במדרש רבה בפרשת העמר שבזכות העמר באין לארץ ישראל והינו כנ"ל:
שיך לעיל:
וזהו והוא כחתן יוצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח, הינו בחינת התגלות התורה כמו שכתוב, ביום חתנתו זה מתן תורה. וזהו. ישיש כגבור לרוץ ארח הינו שעל ידי התורה שנמשכת בתקונים הנ"ל על ידי זה זוכין להתגבר לרוץ ארח לעשות דרך לארץ ישראל. כי עקר הארח והדרך שהולכין בכל מקום בגשמיות ורוחניות הכל הוא לבא לארץ ישראל כנשמע מפיו הקדוש כי שם עקר המנוחה והנחלה כנ"ל. כי אנו צריכין כל אחד לרחם על עצמנו לילך בדרכים קדושים ועצות עמקות הנ"ל להשמר מאד מאד מתבערת האש דסטרא אחרא ולהמשיך על עצמו בכל עת דבורים חמים כגחלי אש ולבלי לדחק את השעה להמשיך הדבור בבחינת ח"ש מ"ל וכו' כנ"ל כדי שעל ידי זה נזכה לבא לארץ ישראל כנ"ל. כי גם כל השגיאות דקות של הצדיקים הנוראים ששגו בזה הכל היה על ידינו בבחינת כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה וכנ"ל. וכמו שכתוב ויתעבר ה' בי למענכם וכתיב גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה אותו חזק וכו', כי אף על פי כן יגמר משה על ידי תלמידיו שהם בחינת יהושע שהמשיכו על עצמן כל התקונים הנ"ל אחרי הסתלקותו שאז תקן בשלמות השגיאה הנ"ל כנ"ל. ועדין הוא עומד ומשמש במרום ומרבה תפלות ותחנונים בבחינת תקונים הנ"ל עד שנמשכין עלינו התעוררות לילך בדרכי התקונים הנ"ל להמשיכם עלינו שעל ידי זה יתתקן הכל ונשוב לארצנו וכו' וכנ"ל,:
ועל כן בגאלה האחרונה כתיב כי לא בחפזון תצאו וכו'. כי עקר התקון לשוב לארץ ישראל הוא על ידי מתינות רב לבלי לדחק את השעה כלל וכו' וכנ"ל:
[א"ה שמעתי מאחד מאנ"ש הענין לאשמה בה וכו' לכן הצגתיה פה:
שיך לעיל לאות ז אשר מבאר שם שפגם אדם הראשון היה אשר היה דוחק את השעה שזהו בחינת פגם גזלה וכו' ותקונו היה על ידי שבת כי שבת אגין עלוהי וזה שמסימת פרשת גזל (ויקרא ה) לאשמה בה, ראשי תבות לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי כמובא והבן[: