ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אבדה ומציאה
Reading settings
וזה בחינת מצות השבת אבדה. כי כל האבדות חס ושלום נמשכין מפגם הדעת שהוא בחינת פגם כל החטאים שכלם כלולים בחטא העגל שאז אבדו ישראל שני הכתרים הנ"ל שהם בחינת נעשה ונשמע, שהם עקר המחין והדעת שהוא ידיעת הנגלה והנסתר וכו'. שזה עקר דעת האדם שבשביל זה בא לעולם. ומהאבדה הגדולה הזאת שהיא אבדת הדעת משם נמשכין כל האבדות שבעולם חס ושלום בגשמיות ורוחניות, כי גם האבדות בגשמיות נמשכין מפגם הדעת על שלא השתדל בשכלו ודעתו לשמר את הדבר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין שוטה ממש, איזהו שוטה, זה המאבד מה שנותנין לו. ועל כן עקר תקון כל האבדות הוא על ידי בעלי דעה האמתיים שהם הצדיקי אמת, שהם בחינת משה משיח, שהם הדעת של כל העולם, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בסימן קפח) שהצדיק מחפש ומוצא כל האבדות של כל העולם וכו', עין שם. כי הצדיק הוא בחינת משה משיח שהוא הדעת של כל העולם שעל ידי זה תקון כל האבדות שבאים מפגם הדעת כנ"ל, כי כל עבודת הצדיק להחזיר לעצמו ולכל ישראל בחינת שני הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע שאבדו ישראל. כי ה' יתברך עתיד להחזירם לנו על ידי משיח צדקנו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ופדויי ה' ישבון וכו' ושמחת עולם על ראשם וכו'. וגם עתה כל הצדיקי אמת מתיגעים לתקן כל החטאים שכלם כלולים בחטא העגל. ולהחזיר לעצמן ולכל הנלוים אליהם את בחינת שני הכתרים הנ"ל לכל אחד ואחד כפי יגיעתו וטרחו בעבודת ה'. והעקר כפי השתוקקותו וכסופיו ורצונות טובים שלו וגעגועיו ורבוי שיחותיו ותפלותיו לה' יתברך וכנ"ל:
ועל כן עקר השבת האבדה הוא דיקא קדם יאוש, כי אין יאוש אלא מדעת שמיאש דעתו מהאבדה ואז אין צריכין להחזיר לו האבדה, כי כל דבר מקבל חיות מהתורה שכלולה בנעשה ונשמע, ועל כן בכל דבר ובכל חפץ יש שתי בחינות אלו, כי גוף החפץ הוא בחינת נעשה בחינת עשיה גשמית. ומה שהחפץ מקשר בדעת האדם ושכלו זה בחינת נשמע בחינת רצון, כי שם בדעת האדם עקר קנית החפץ, כי כל החפצים שהם ברשותו של אדם והוא מתענג מהם עקר הרשות הוא בדעת ורצון שהדעת יודע שיש לו חפץ זה ועל כן נקראים כל הדברים חפצים, כי חפץ לשון רצון, כי עקר הוא הרצון והדעת ששם עקר רשות והממשלה שיש להאדם הקונה החפצים, כי הרצון והדעת יודע שיש לו אלו החפצים וזה הרצון והדעת של החפץ זה נמשך מבחינת נשמע שהוא השגת הדעת נגד גוף גשמית החפץ שהוא בחינת עשיה גשמיות, בחינת נעשה כנ"ל. ועל כן אפלו אם נאבד החפץ מרשותו כל זמן שאינו מיאש דעתו ורצונו ממנו צריכים להחזיר לו האבדה מי שמוצאה, כי עקר כח כל ההלכות של כל האבדות בגשמיות ורוחניות הוא על ידי שישראל לא אבדו רק בחינת כתר הנעשה אבל כתר הנשמע נשאר להם כנ"ל. ועל כן כל זמן שאינו מיאש דעתו מהאבדה עדין היא ברשותו ויש תקוה שתחזר לו כי אף על פי שאבד גוף האבדה לא אבד רק בחינת הנעשה, אבל עדין קשורה בדעתו ורצונו ואינו מיאש ממנו שזה נמשך מבחינת כתר הנשמע שעדין לא אבדו שעל ידי זה יש תקוה להחזיר גם בחינת כתר הנעשה וכמבאר לעיל שעקר התקון על ידי הרצון וההשתוקקות שהוא בחינת נשמע שזה נשאר לישראל וכנ"ל. אבל כשמיאש דעתו לגמרי מהאבדה שזה נמשך מבחינת פגם כתר הנשמע שאינו משתדל בהדעת ברצונות וכסופים חזקים להשיב אבדתו. אזי האבדה נאבדת לגמרי ואין מחזירין לו עוד, כי עקר השבת האבדה הוא על ידי בחינת הנשמע שנשאר לישראל כנ"ל. אבל בודאי כל אחד צריך להשתדל מאד מאד להחזיק עצמו בכל כחו בבחינת כתר הנשמע שנשאר לו, דהינו שיחזיק עצמו מאד מאד בהרצון וכסופין טובים וכו' כנ"ל וכמו שאיתא במדרש המובא לעיל על פסוק ועתה ישראל שמע אל החקים וכו' שהזהיר אותם מאד שעתה ישמרו היטב את בחינת הנשמע מאחר שאבדתם את הנעשה וכו', הינו כנ"ל:
ומאליך תבין שכל זה הוא בגשמיות ורוחניות. שבכל ענין עבודת האדם בזה העולם ובכל פגמיו חס ושלום, וחסרונותיו שחסר לו בעבודת ה' שכלם הם בחינת אבדות כנ"ל, שכל אבדותיו צריך לבקש אצל הצדיקי אמת כנ"ל. אבל העקר תלוי בהרצון וכסופין טובים שהם בחינת נשמע וכנ"ל שכל זמן שאינו מיאש עצמו מהרצון והתשוקה ומצעקה ותפלה ותחנונים לה' יתברך עדין יש לו תקוה לעולם להחזיר לו כל אבדותיו. כי על ידי שישמר על כל פנים את הנקדה מבחינת כתר הנשמע שנשאר לו שהוא בחינת הרצון על ידי זה יכול להחזיר לו גם בחינת הנעשה שנאבד ממנו וכנ"ל. וכמו שהוא ברוחניות כן הוא בגשמיות לענין מצות השבת האבדה ממש, כי הכל אחד כי שרש האבדות והשבתם נמשך מזה וכנ"ל. וזה שכתוב ביחזקאל (לד), ונתתי להם רועה אחד את עבדי דוד וכו' את האבדת אבקש וכו' כי כל האבדות ישובו על ידי דוד שהוא משיח וכנ"ל:
וזה בחינת על שור על חמור וכו' וכן בפרשת כי תצא כתיב: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' וכן תעשה לחמרו. שור וחמור בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כמובא לעיל בשם המדרש שהם מכניעים ומבטלים קלפות עשו וישמעאל שהם בחינת שור וחמור דקלפה שמשם כל ההזקות והאבדות שהכל מתתקן על ידי צדיקי אמת שהם בחינת תרין משיחין הנ"ל. כי כבר מבאר לעיל (באות לז לח) שעשו וישמעאל הם בחינת הקלפות שהם כנגד בחינת משפט וצדקה, שעקר התקון כשנכללים יחד בשלמות שזה זכה רק יעקב וכו'. ומשפט וצדקה זה בחינת נעשה ונשמע כנ"ל, וכשנפגמים חס ושלום על ידי שאין נכללין יחד כראוי מזה יונקים חס ושלום בחינת קלפות עשו וישמעאל שמהם כל ההזקות והאבדות, כי על ידם אבדנו מה שאבדנו. והתקון על ידי בחינת צדיקי אמת שהם בחינת כלליות תרין משיחין וכנ"ל. וזה בחינת מה שהתורה חשבה לענין השבת האבדה שור וחמור ושה ושלמה וכל אבדה, כמו שכתוב, לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וכו'. וכן בפרשת משפטים שמזכיר שם אבדה מזכיר שם גם כן כל אלו הבחינות, כמו שכתוב שם, על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה. ובודאי יש בזה רזין עמקים מאד ומה שאפשר לרמז בהם חובה עלינו לחפש ולבקש ולמצא בהם איזה רמז. והענין על פי הנ"ל שהתורה הקדושה מרמזת לנו באלו הדברים שור וחמור שה ושלמה וכל אבדה, כל בחינת התקונים שמתתקנים על ידי השבת אבדה, הינו שמתתקנים הקלקולים שמשם באה האבדה, כי האבדה נמשכת מאבדות הכתרים של נעשה ונשמע הנ"ל שהם בחינת צדקה ומשפט וכו' כנ"ל. וזה בחינת שור וחמור שהם בחינת תרין משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שמכניעין קלפות עשו וישמעאל וכו' כנ"ל. וכשמקימין מצות השבת אבדה אזי נמשך עליו הקדשה מבחינת צדיקי אמת שהם בחינת תרין משיחין שהם מוצאין כל האבדות ומשיבין אותן לבעליהם, שזהו בחינת תקון שני הכתרים הנ"ל כנ"ל, ועל ידי בחינת תקון שני הכתרים הנ"ל על ידי זה זוכין לעזות דקדשה ועל ידי עזות דקדשה זוכין לאמונה שלמה ועל ידי זה זוכין לחותם הרגלין שהוא בחינת שלום בכל הבחינות שנעשה על ידי מוכיחי הדור שעל ידי זה נתבטל גרוש וטלטול וכו'. וזה בחינת על שה ועל שלמה על כל אבדה. שה זה בחינת עזות דקדשה שהוא בחינת עשירות דקדשה שהוא בחינת הברכות שקבל יעקב מיצחק להכניע את עשו שהוא עזות דסטרא אחרא כנ"ל, כי עקר העזות על ידי עשירות, כמו שכתוב ועשיר יענה עזות. וכתיב, הון עשיר קרית עזו. ועל כן סבב ה' יתברך ברחמיו שיקבל יעקב ברכת הפרנסה והעשירות כדי שיזכה לעזות דקדשה בחינת הקל קול יעקב על ידי שיזכה לשמחה שזה עקר תקון העשירות דקדשה בבחינת איזהו עשיר השמח בחלקו שעל ידי זה מתגברין על עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עשו כנ"ל:
וזה בחינת שה שהוא בחינת עשירות דקדשה, בחינת ועשתרת צאנך, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שמעשרות את בעליהן. ועל כן נקראים עשתרות לשון חזוק כמו עשתרות קרנים. ועל כן כל העשירות של יעקב היה על ידי צאן שמרמזים על ישראל, כמו שאיתא במדרש הנ"ל, כי הם בחינת עשירות דקדשה בחינת עזות דקדשה שנמשך מנעשה ונשמע שהם בחינת כלליות צדקה במשפט שזכה לזה יעקב בשלמות כנ"ל. ועל ידי עזות דקדשה זוכין לאמונה. וזהו בחינת על שלמה, בחינת עטה אור כשלמה, כי אמונה הוא עקר אור המאיר, כמו שמבאר במקום אחר, כי עקר האמונה על ידי אמת שהוא בחינת אור הפנים וכו', כמו שמבאר כמה פעמים במקום אחר, וזה בחינת לבש ה' עז התאזר שהוא בחינת אמונה, כמו שכתוב, ואמונה אזור חלציו, שהאמונה הוא בחינת לבושין, בחינת שלמה הנ"ל שנמשך מעזות דקדשה בחינת לבש ה' עז התאזר וכו' כנ"ל. וזהו על כל אבדה וכן בפרשת כי תצא כתיב, וכן תעשה לשלמתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וכו'. זה מרמז על תקון חותם הרגלין שהוא גמר התקון הנעשה על ידי מוכיחי הדור שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומכפרין עון העגל בשלמות, כי אצלו יתברך מקטינים החטא ואומרים, למה ה' יחרה אפך בעמך ואצל ישראל מגדילים החטא ומחזירים אותם בתשובה שלמה, כמו שכתוב, אתם חטאתם חטאה גדלה, שכל זה נאמר אצל חטא העגל, ועל ידי אלו המוכיחי הדור על ידי זה עקר גמר התקון בשלמות, כי כל התורה הנ"ל נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה (וכאשר יבאר קצת לקמן). וזה בחינת על כל אבדה, כי עקר תקון כלל כל האבדות שהם הפסד העשירות דקדשה חס ושלום, הוא על ידי תקון חותם הרגלין שמשם כל העשירות בבחינת ואת כל היקום אשר ברגליהם, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. כי על ידי תקון חותם הרגלין נעשה שלום כנ"ל ונתבטל הגרוש והטלטול שהוא בחינת ברכת הפרנסה והעשירות שעקרו על ידי שלום בבחינת לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום ונתבטל הגרוש והטלטול שהוא בחינת אבדות בבחינת תעיתי כשה אבד. נמצא שהתורה הקדושה רמזה לנו באלו הדברים שהזכירה שור וחמור, ושה ושלמה וכל אבדה, את כל התקונים הנמשכים מהשבת אבדה כנ"ל. ועקר כל התקונים נמשכין על ידי הצדיקי אמת שהם בחינת תרין משיחין הנ"ל שהם בחינת שור וחמור ועל כן בפרשת משפטים הזכירה התורה רק שור וחמור כמו שכתוב, כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו, כי שם עקר התקון כנ"ל:
וזה ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני וכו' יהודה בחינת משיח בן דוד שיצא ממנו. יוסף בחינת משיח בן יוסף וכמו שאיתא בזהר ומדרשים על פסוק זה ויגש אליו יהודה, דא תקרובתא דמלכא במלכא, כמו שכתוב, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו שעברו ונתבטלו כל המחבלים והמזיקי עלמא שכלולים בקלפות עשו וישמעאל שמהם עקר הגלות הזה. ועקר התקון הנמשך על ידם הוא על ידי שהם מתיגעים תמיד ברצונות חזקים לעשות מהנשמע נעשה מהתפלה תורה עד שנכללים בתפלת ה' ובתורת ה' ממש עד שממשיכים חסדים חדשים נפלאים שהם בחינת צדקה הנכלל במשפט עד שמתבטלים כל מיני דינים וחרון אף מישראל וכו' וכנ"ל. כי יהודה זה בחינת תקון הנשמע שהוא בחינת תפלה, בחינת הפעם אודה את ה'. יוסף בחינת תקון הנעשה, בחינת תורה בבחינת אסף אלקים את חרפתי, בחינת גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי, וכתוב:
העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים, משפט זה בחינת תורה כנ"ל ועקר התקון כשנכלל יהודה עם יוסף יחד שהם בחינת כלליות התרין משיחין יחד, שזהו בחינת מה שכתוב בהפטרת ויגש שעקר התקון כשיכללו שני העצים יחד יהודה ויוסף, כמו שכתוב שם, והיו לאחדים בידך וכו'. כי כלליות יהודה ויוסף זה בחינת כלליות הנשמע בהנעשה שיהיה מהנשמע נעשה, מתפלה תורה עד שהצדקה יהיה נכלל בכלליות נפלא בהמשפט עד שיהיו נמתקין כל הדינים והחרון אף שבעולם וכנ"ל. וזה בחינת שור וחמור שהתפאר יעקב ויהי לי שור וחמור, שהם בחינת תרין משיחין כנ"ל, כי שור בחינת תקון הנגלה, כי שור לשון ראיה והסתכלות, כמו שכתוב, אשורנו ולא קרוב, זה בחינת הנגלה שרואין אותו בגלוי. חמור זה בחינת נסתר, בחינת חמרא דשמעתתא שהוא בחינת הנסתר שקשה להשיג כי אם ביגיעה גדולה. וזהו, ויגש אליו יהודה, בחינת נשמע, בחינת נסתר, בחינת תפלה, בחינת צדקה ויאמר אליו, הינו ליוסף בחינת תורה בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני. ופרש רש"י, יכנסו דברי באזניך. 'דבר' זה בחינת דברי תורה המבארים שם בתורה הנ"ל שהם בחינת נסתר וכו' הנ"ל. וזהו יכנסו דברי באזניך שמבקש שיכנסו הדברי תורה בחינת הנסתר בתוך התגלות התורה, הינו שיזכה לגלות הנסתר שהם סתרי תורה ולהכניסם בתוך התורה שבנגלה, כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא, והצדיק כשמשיג סתרי נסתרות אינו מסתפק בזה עד שמכניס אותם בתוך התורה שבנגלה עד שיוכל לגלות על ידם תורה לרבים. ועקר שימשיך מהם עצות ודרכים והתעוררות והתחזקות לכל אחד לכל מקום שהוא. שהוא עקר כלליות הנשמע בהנעשה וכנ"ל (באות כד). וזה בחינת ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, יכנסו דברי באזניך, שיכנסו דברי התורה שהם בחינת נסתר בתוך התורה שבנגלה עד שיוכל כל אחד להאזינם ולשמעם ולהבינם להוציא מהם עצות למעשה. וזהו, ואל יחר אפך בעבדך, כי על ידי כלליות הנשמע בהנעשה על ידי זה נכלל הצדקה בהמשפט שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל מיני חרון אף ודינים וכנ"ל. וזהו, כי כמוך כפרעה. שהצדקה נכללת במשפט כל כך עד שכל המשפט הוא רק בצדקה וחסד גדול. וזהו, כי כמוך כפרעה, פרעה בחינת התגלות החסד העליון, כמו שאיתא בזהר הקדוש דכל נהורין אתגלין מתמן, הינו שהחסד העליון מאד נכלל ביוסף בבחינת תורה בבחינת משפט בכלליות גדול עד ששניהם אחד שעל ידי זה מתבטלים כל הדינים שבעולם ונמשכין כל החסדים על ישראל בבחינת ועשה חסד למשיחו וכנ"ל:
השמטות מארח חיים הלכות ראש חדש הלכה ו ושיכים גם כן להלכות מתנה הנ"ל:
שיך לאות א אחר שורה י"ח אחר תבת ממעמקים:
וזהו בחינת קימת חצות שאז צועקין מאד על חרבן בית המקדש שנחרב על ידי פגם אמונה ומאז נעלם סוד העבור מאתנו וכו'. וזהו, מגו שאגין וקלין וכו', הינו על ידי צעקת הלב נגדלת בחינת הלבנה שהיא בחינת אמונה:
ועל כן קורין רות בשבועות שמתחיל, ויהי בימי שפט השפטים, ששפטו וכו' שהוא פגם המשפט ומסים בלדת דוד משיח שהוא עקר תקון המשפט שזה צריכין להמשיך בשבועות, שזהו בחינת שתי הלחם שבאים מחמץ דיקא כנ"ל. והכל היה על ידי בחינת גרי צדק שהיא רות. וערפה נתרחקה בחינת הגרים שצריכין לרחק שהם בחינת עשו וישמעאל שזה עקר תקון המשפט, ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים מתחלה דומה כקרני חגבים בחינת מים עמקים עצה ואחר כך מתגבר וכו' עד שנתתקן המשפט ויגל כמים משפט שהוא תקון מעשה שטים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
שיך לסוף אות ואו:
וזה בראשונה היו משיאין משואות לתקן האש והחמימות להעלותן אל הקדשה שזה נעשה בניסן ראש חדשים וכו'. משקלקלו המינין על ידי שנדמה להם שהוא עוות המשפט צדיק וטוב לו וכו', כמו שכתוב, ואמרו איכה נדע וכו'. התקינו שיהיו שלוחים יוצאים שיודיעו קדוש החדש בפה מלא שזהו בחינת תקון המשפט בחינת מופתיו ומשפטי פיו:
שיך לאות י"ד ט"ו:
ועל כן אסור החמץ עד קריעת ים סוף שאז היו ישראל נתונים בדין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועל כן היה קשה לפניו קריעת ים סוף. אבל בנפלאותיו יצא משפטנו לאור ונבקע הים והעלה המשפט מהתהומות ונטבעו המצרים על ידי זה וישראל נצלו בבחינת תהמת יכסימו. וכתיב, קפאו תהמת, כי המשפט כפי היום וביום צאתם ממצרים עדין לא נתמלאה סאתם של המצרים שיפלו לגמרי על כן הכרחו לברח בחפזון. על כן אסור החמץ מחמת שעדין אי אפשר לכנס אל עמק המשפט עד שביעי של פסח קריעת ים סוף שאז העלה המשפט מהתהומות כנ"ל ואז התר החמץ אחר כך. ועל כן בשבועות מביאין דיקא שתי הלחם מחמץ, כי אז החמץ בבחינת תקון המשפט קשר המרכבה שנתתקן אז, שזהו בחינת מעשה מרכבה שמפטירין אז. ועל כן קדם קבלת התורה נאמרה פרשת יתרו שתקן המשפט ויעץ למשה שיעשה שרי אלפים ושפטו את העם וכו'. ועל כן יתרו דיקא הוסיף פרשה זאת, כי היה גר צדק שצריך לתקון זה, כמו שמבאר שם, כי הוא הפך קלפת עמלק כידוע בכתבי האר"י ז"ל, כי עמלק בחינת משפט מעקל בחינת טפת עשו וישמעאל ערב רב, ויתרו ההפך מהם בחינת גר צדק שהוסיף הפרשה של תקון המשפט שעקר קבלת התורה תלויה בזה, כי עקר התקון של יציאת מצרים נשלם בשבועות בעת קבלת התורה שבשביל זה היה עקר יציאת מצרים, כמו שכתובף בהוציאך וכו' ועל כן התחיל אנכי וכו' אשר הוצאתיך וכו'. אבל מחמת הערב רב עדין לא נשלם בשלמות תקון המשפט, על כן הוה מה דהוה והתקון בראש השנה וכו' שאז עקר תקון המשפט. ועל כן ביום הכפורים נמחל העון, כי אז גמר המשפט אמת אבל אין התקון נשלם בשנה אחת וכו' כי אם עד שיבוא משיח כנ"ל:
על כן צריך כל אחד לראות להמשיך על עצמו בחינת תקון המשפט. ואם לאו כל אדם זוכה לידע פרוש ענין זה בשלמות על כל פנים מה שאפשר להמשיך על עצמו צריכין להשתדל בזה. והעקר הוא האמונה לידע שצדיק ה' וישר משפטיו ולא יהרהר כלל חס ושלום אחריו יתברך בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו, כי זה שמהרהר חס ושלום זה חס ושלום בחינת פגם המשפט, כמובן בסוף התורה הנ"ל. וכן שלא ידין את חברו לרעה חס ושלום ויפשפש בעצמו אם הוא ראוי לשפט את חברו רק ישפט את עצמו בכל עת כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים. וכשיש דין למטה אין דין למעלה. ואז יוצא כאור משפטו:
ועל כל זה צריכין לצעק הרבה הרבה מעמק הלב מאד מאד כדי לחתר עצות אמתיות וכו'. כי כל התקונים הנ"ל צריכין עצות הרבה וכו'. וגם כי כל אחד תלוי בחברו כנ"ל, על כן צריכין בכל פעם לצעק הרבה מעמק הלב עד ירחם מן השמים וישפיע לו עצות טובות אמתיות שעל ידם תגדל האמונה עם כל התקונים הצריכים לזה, שהעצות יושיעו לו לכל התקונים הנ"ל. ואפלו כשמגיע לכל התקונים הנ"ל בודאי הוא רק איזה בחינת תקון אבל עדין צריך תקון אחר תקון (ואפלו אם לא קלקל בינתים כלל). על כן צריך בכל פעם לחזר ולהתחיל לצעק מאד מעמק הלב כנ"ל וכן כל ימי חייו עד שיתתקן בשלמות. ועל כן כל גאלת מצרים היה על ידי צעקה הרבה, כמו שכתוב, ונצעק אל ה' אלהינו וירא את ענינו וכו'. וזה בחינת מרור להמתיק קלקול המשפט בחינת ההפכים ללענה משפט. וטובלין אותו בחרסת שהוא חס רות, בחינת דוד משיח שיצא מרות וזהו ח"ס גימטריא חיים בחינת דוד מלך ישראל חי וקים. כי בעז ורות תקנו חטא ער ועונן כידוע שהוא בחינת פגם הברית הנ"ל ועל כן יצא מהם דוד משיח שאז יהיה עקר תקון המשפט בשלמות כנ"ל, ארבע כוסות של יין כנגד ארבעת מלאכי המרכבה להמשיך איזה הארה משם. יין למעלה מהמשפט בחינת מצה שדלג על הקץ. קרבן פסח בחינת ברור מהחתים בשרו לחותם דקדשה, שזהו בחינת כל הקרבנות להעלות מבהמה לאדם, מחלום על ידי שד לחלום על ידי מלאך ועל כן היתה הגאלה בלילה. ליל שמורים היא שמשמר מהנ"ל, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' כי אז המשפט על ידי ה' יתברך בעצמו, כי לא זכו עדין לתקון המשפט למטה שזה העקר:
שיך לאות י"ג:
וזה בחינת ההלולא ביום הסתלקות הצדיק, כי אז הוא בחינת שנה שאז עקר תקון המשפט להשיג דרכי ה' שלא זכה בחייו, כמו שמבאר שם. וזהו גדל המעלה לבוא על קברו ששם עקר בחינת תקון המשפט שהוא עקר תקון הברית. ועל כן העקר בימי ראש השנה שאז עקר תקון המשפט. וזה שאומרים בספירה 'לדעת בארץ דרכך', בחינת דרכי ה' שהם תקון המשפט יודוך עמים וכו' בחינת גרים. ישמחו וכו' בחינת תקון השמחה, כי תשפט עמים בחינת תקון המשפט. והתחיל:
אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו בחינת אמונה שהוא מקור הברכה אור הפנים. ארץ נתנה יבולה בחינת תקון המאכלים, ועין בהלכות תחומין מענין התורה הזאת שכלול שם שבועות וספירה, ועל כן אומרים פרקי אבות בספירה ומתחילין משה קבל וכו' שמדבר מכל הישיבות הקדושות שהיו בכל דור שהם עקר תקון המשפט כנ"ל. וזה, הוו מתונים בדין בחינת תקון המשפט, והעמידו תלמידים הרבה שתהיה ישיבה גדולה כדי שיוכלו לתקן ביותר תקונים הנ"ל, כמובן שם במאמר רבותינו זכרונם לברכה כד הוו קמו במתיבתא דרב הונא וכו'. ועשו סיג לתורה גדר ומחצה שלא יתערב זר שלא יעלו חס ושלום בחינת טפת עשו וישמעאל, שזהו עקר תקון המשפט:
שיך לאות יד:
ועל כן אחר שביעי של פסח התר החמץ, כי אז בקריעת ים סוף התחיל בחינת תקון המשפט שזכו לזה על ידי שקפץ נחשון לתוך הים, שזהו בחינת תמימות שצריכין להתגלגל ברפש וטיט בשביל רצונו יתברך ועל ידי זה זוכין לתקון המשפט. ועל כן אז נצחו המשפט וזכו על ידי זה שיקרע הים לפניהם להעלות המשפט מהתהומות, והעקר על ידי האמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק "ויסעו", כדאי הם והאמונה שהאמינו בי וכו'. כי עקר תקון המשפט הוא על ידי שמאמינים שצדיק ה' וישר משפטיו ואז על ידי זה בעצמו יזכה במשפט, כי זה עקר הנסיון שלו בחינת שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, שנאמר אחר קריעת ים סוף. כי כשיודע שישר משפטיו נמצא שזוכה לבחינת תקון המשפט ועל ידי זה נתתקן הכל וגם אז יוכל להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך מאחר שיודע באמת שישר משפטיו וכו'. ואז זוכין לשירה בחינת וישירו בדרכי ה', 'בדרכי ה'' דיקא, בחינת חסד ומשפט אשירה וכו' אשכילה בדרך תמים וכו', כי השגת המשפט הוא כמו ים שאי אפשר לכנס בו בחינת משפטיך תהום רבה. אבל על ידי אמונה ותמימות הנ"ל נעשה נתיב לעבר הים בשלום בבחינת הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה , בחינת נתיבות משפט [ובכל זה צריכין לדבר ולבאר הרבה למעשה ולעצה ועל כן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, כי הוא ראה קשר המרכבה גם בגלות להורות שלא אבדה תקותנו חלילה אבל אז היה בחינת תקון זה יותר[:
שיך לאות י"ד י"ח י"ט:
כי עקר הבחירה כדי שלא יאכל נהמא דכסופא רק יהיה נזון לעולם הבא על ידי מה שירויח שכרו במשפט ועל כן יש כח גדול מאד מאד להבחירה, כי בשביל זה נברא ונשתלשל הכל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הכל בשביל הבחירה שהוא בחינת משפט. ובשביל זה היה קשה לפניו מאד יציאת מצרים וקריעת ים סוף והצרך לשלח לו פעם אחר פעם שישלחם ברצונו ועשה בשביל זה מופתים נוראים כאלה והלא היה יכל לכלותם בפעם אחד כמובא במדרש ענין זה, יכל היה הקדוש ברוך הוא לשלח ברק אחד למצרים וכו', אך הכל היה מחמת בחינת משפט הנ"ל שהוא בחינת כח הבחירה, כי עדין לא נתמלאה סאתם על פי משפט ולא היה אפשר מחמת זה להוציאם ממנו בעל כרחו רק היה צריך לשלחם ברצונו, כי זה ביד הבעל בחירה, כי באמת אף על פי שעל פי משפט היה מגיע שיהיו ישראל משעבדים עדין אבל פרעה ומצרים בודאי עשו עמהם שלא כמשפט. וענין זה הוא נפלאות תמים דעים שאי אפשר לאנושי להבינם בשום אפן, כמובא מבוכה זאת בין המחקרים, כי הרוצח והגזלן שהורג או גוזל את אחד בודאי מגיע לזה הנהרג והנגזל שיהרג במשפטו יתברך ואף על פי כן הרוצח הוא רוצח והרגו שלא במשפט ויקבל ענשו הקשה. ובשביל ענין זה קשה מאד לברר המשפט וכל זה נוגע לענין צדיק וטוב לו וכו' שאי אפשר להבין הנהגת משפטו בשכל אנושי בשום אפן רק באמונה ובתמימות, כמובן שם בסוף ממעלת התמימות וכו'. ועל כן היה אז ההכרח שישלחם פרעה מעצמו מחמת שלא נתתקן המשפט עדין בשלמות. ועל כן צריכין לאכל מצה שהוא בחינת מאכל המלאכים בחינת מן, הינו בחינת מזונא דלעלא של המלאכים שאוכלים שלא במשפט. וזהו נפלאות רחמיו יתברך שצוה לנו אז לאכל מצה כדי להיות נזון בפסח ממזון דלעלא שמקבלים אף על פי שאינו מגיע על פי משפט כמו המלאכים שנזונים בחנם. ועל כן נקרא לחם עני דלית לה מגרמה כלום, כי אז יצאו בבחינת אתערותא דלעלא כידוע, זהו בחינת בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, דהינו רק במשפט ובדין שבשביל זה נברא הכל אך ראה שאין העולם מתקים הקדים מדת הרחמים וכו', דהינו שבעת שאין זוכין במשפט יתקים העולם ברחמים בבחינת חסד חנם, ויהיו נזונים כמו המלאכים בחנם שזהו בחינת מצה. ועל כן צריך האדם לידע שכל מה שעובר עליו כל ימי חייו הכל בצדק ובמשפט בחסד וכו', כי ישר משפטיו, כי בחירתו הוא דיקא באפן זה, כי ה' יתברך שקל בדעתו שזה האדם עקר בחירתו כשיהיה עשר מפלג, וזה דיקא על ידי עניות ודחקות גדול וכו'. כי הכל בשביל הבחירה שהוא בחינת משפט כנ"ל ואסור להרהר אחריו יתברך כלל, כי בזה תלוי הכל שיאמין שישרים דרכי ה', שזהו, בחינת תקון המשפט שהוא עקר התקון כנ"ל וצריכין לחזר זאת היטב. וזה, ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, כי רדף אויב נפשי, שמבקש מה' יתברך שימחל לו ולא יבוא במשפט עמו, כי אף על פי שהכל במשפט אף על פי כן בודאי ביד ה' יתברך למחל כשמבקשין ממנו כי על פי משפט אינו ותרן, כמו שכתוב, אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, אבל יכולין לרצותו שימחל הכל, כמו שכתוב, שחד מחיק רשע יקח. כמו למשל מלך בשר ודם שעל פי משפט יקום הדין וכו', אבל אם רוצה למחל מוחל הכל. וזה, אל תבוא במשפט וכו' כי לא יצדק לפניך כל חי, כי הכל יהיו חיבים כי רדף אויב נפשי ועל כן באתי למה שבאתי, ואם חס ושלום תבוא במשפט ותחיבני חס ושלום יתחיב האויב יותר מחמת שהכל על ידו וכן יתחיבו יותר ויותר כל המסבבין לזה. אבל אם תמחל לי הכל יקל מכלם המשפט, כי בודאי אינו דומה ענש הרוצח שגומר המעשה והורג חברו לענש של הרוצה לרצח והוא נצול ממנו:
שיך לאות כ"א שורה י"ט אחר תבת כנ"ל:
וזהו משכן העדות, כי זהו עקר העדות שהשכינה שורה בישראל תמיד על ידי שממשיכין קשר המרכבה אפלו כשפורקין אותו וזהו מרמז על בחינת שנה של הצדיק שהוא הסתלקות המחין שהוא בחינת פריקת המשכן, כי מי שיש בו דעה וכו' שעל ידי זה דיקא משיג בחינת תקון המשפט שהוא בחינת צדיק וטוב לו וכו', כמו שמבאר שם. וזהו בחינת הסתלקות הצדיק שאז הוא בבחינת שנה שאז דיקא נמשך תקון המשפט ביותר שעל ידי זה עקר התקון וכנ"ל. ועל כן עקר התקון על ידי שבאים על קברי הצדיקים, כי שם בחינת תקון המשפט קשר המרכבה שהוא עקר תקון הברית כנ"ל:
שיך לתחלת אות כב:
וכל זה הוא בחינת תקון פגימת הלבנה על ידי סוד העבור שבזה תלוי תקון המשפט שהוא בראש השנה, כמו שכתוב תקעו בחדש שופר בכסא וכו', שמרמז על תקון פגימת הלבנה, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכו', כי המשפט נמשך כפי היום שקובעין בו ראש חדש, כמו שכתוב, לעשות משפט עבדו וכו' דבר יום ביומו וכמו שאיתא במדרש שכל הכסאות למשפט ממתינים על יום שישראל קובעין בו ראש חדש ועדין צריכין לבאר בזה הרבה בעזר ה' יתברך:
הלכות מתנת שכיב מרע הלכה א בהלכות מתנה הלכה א: