ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מאבד ממון חברו ומסור ב

ענין מסור שהחמירו בו חכמינו זכרונם לברכה מאד מאד יותר מכל עברות שבתורה ודינו כמומר גמור. וגם אפלו גרוע ממומר, כמובא בש"ך שם. ומורידין אותו ולא מעלין. ופסול לכתב ספר תורה ותפלין ומזוזות וכו':

Copy passage with reference

על פי המאמר המתחיל 'בסבי דבי אתונא' סימן כה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו'. משחרב בית המקדש בטל השמיר וכו'. כי צריך כל אחד להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכו' וכו':

Copy passage with reference

ודע שבכל דרגא ודרגא יש אלו הדמיונות והן הן הקלפות הקודמין לפרי הסובבים את הקדשה בבחינת סביב רשעים יתהלכון וכו'. ואי אפשר להכניע את הקלפות והדמיונות וכו' אלא על ידי התגלות גדלת הבורא. והתגלות גדלת הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון וכו'. והכלל היוצא משם, כי בממון דקדשה שם מלבשין גונין עלאין, כי גונין עלאין הם בחינת כסף וזהב וכו'. ואלו הגונין המלבשין בממון דקדשה אין מאירין אלא ביד ישראל כי שם מקומם ונכללין זה בזה ומתנהרים אלו הגונין בבחינת ישראל אשר בך אתפאר כי מקום הגונין אינו אלא אצל איש הישראלי. וכשמתנהרין הגונין אזי הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתפאר בהם בבחינת לי הכסף ולי הזהב ונעשה מהם בגדי ישע, ישע אסתכלותא וכו'. אבל כל זמן שהכסף והזהב אצל העכו"ם אזי הגונין נעלמין אורם ואינם מאירים כי אין שם מקומם, כי אין מקומם אלא אצל איש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל וכו' מחמת ששם פאר הגונין וכו'. אבל תכף ומיד כשהעכו"ם מקבל ממון מישראל תכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו' וכו'. ועל ידי צדקה נתתקן כל ממונו ונתגלין הגונין ומאירין וכו' ואזי נתגלה גדלתו יתברך, כי עקר גדלתו ותפארתו יתברך הוא בחינת התגלות הגונין המלבשין בממון כנ"ל. ועל ידי התגלות גדלת הבורא יתברך, על ידי זה נכנעין הקלפות שבמדרגה ועל ידי זה עולין ממדרגה למדרגה וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

והנה בזה המאמר מבאר באר היטב חמר האסור והפגם הגדול והנורא מאד של המסור שמוסר חס ושלום, ממון של ישראל, שהוא ממון דקדשה ששם מתגלין ומאירין גונין עלאין וכו', ביד גוי חס ושלום. כי הגונין עלאין המלבשין בממון ישראל זה עקר גדלת הבורא יתברך כנ"ל, שעל ידי זה משברין הקלפות ועולין מדרגא לדרגא שזה עקר כלליות הקדשה כלליות התורה לשבר הסטרא אחרא והקלפות והדמיונות ולעלות מדרגא לדרגא כדי להתדבק בו יתברך. וכל זה נעשה על ידי התגלות הגונין המלבשין בממון ישראל כנ"ל. שהם עקר גדלת הבורא יתברך, והמסור חס ושלום, פוגם בכל זה. ולא די שפוגם בזה אלא שעושה מהפוך להפוך שלוקח ממון דקדשה ממון ישראל שמלבש שם גונין עלאין וכו' כנ"ל ומוסר אותו ביד ההפך ביד גוי ששם אין מאירין הגונין, אדרבא שם נעלמין אורות הגונין, כי אין מקומם אלא ביד ישראל כנ"ל. נמצא שפוגם בכלליות הקדשה כלליות התורה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על המסור, מורידין אותו ולא מעלין, כי בודאי ראוי לו זה הענש כי פגם בזה, כי על ידי פגם המסור שפוגם בגונין הנ"ל המלבשין בממון ישראל שעל ידי זה עקר כל העליות מדרגא לדרגא, על ידי זה אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא, כי עקר העליה על ידי התגלות הגונין שמאירין ביד ישראל דיקא. ועל כן המסור שפגם בזה, על כן מורידין אותו ולא מעלין, כי בזה דיקא פגם, כי על ידי שהעלים אורות הגונין על ידי שמסר ממון ישראל ביד עכו"ם, על ידי זה אין יכולין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל, כי באמת צריך כל אחד מישראל להשתדל בכל עז לגלות אורות הגונין המלבשין בממון של ישראל, כי לאו כל אחד זוכה שיתגלה בממונו אורות עלאין גונין עלאין וצריך לזה זכות גדול. וזוכין לזה על ידי צדקה שעל ידי זה נתתקן כל ממונו וכו' כנ"ל. ואז דיקא יכול לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. והמסור לא די שפגם ולא השתדל לגלות אורות הגונין אף גם עשה מהפך אל הפך שמסר ממון דקדשה של ישראל ביד עכו"ם והעלים במזיד אורות הגונין על כן ענשו מגיע לו ההפך מעליה, דהינו ירידה. ועל כן מורידין אותו ולא מעלין וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן דינו כמומר וכו', כי יוצא מקדשת ישראל, כי עקר קדשת ישראל הוא בבחינת ישראל אשר בך אתפאר, שזהו עקר קדשת ישראל שה' יתברך מתפאר בהם וכל אחד מישראל אפלו הקטן שבהם יש לו חלק בזה ההתפארות כי ה' יתברך מתפאר אפלו עם הקל שבקלים, כמובא במקום אחר. וההתפארות של ה' יתברך זה בחינת הגונין הנ"ל שהן מלבשין בכסף וזהב בממון של ישראל. והמסור שפגם בזה נמצא שפגם בבחינת ההתפארות שזה עקר קדשת ישראל כנ"ל ועל כן המסור הוא יוצא מכלל כל ישראל, כי כל אחד יש לו חלק בזה ההתפארות, אבל הוא פגם ביד רמה בזה ההתפארות על ידי שמסר ממון ישראל ששם מלבש גונין עלאין בחינת התפארות הנ"ל ביד עכו"ם ששם נעלם הפאר כנ"ל. ועל כן הוא יוצא על ידי זה מכלל ישראל מכלל ההתפארות ועל כן הוא כמו מומר ממש וגרוע ממנו. כי קלקל ופגם בשאט נפש במזיד את עקר ההתפארות שהם הגונין עלאין שהעלים אורם על ידי שמסר ממון ישראל ביד גוי כנ"ל:

Copy passage with reference

כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, שהרשעים מוליכין אותם סביב סביב הקדשה בבחינת סביב רשעים יתהלכון. כי שבת הוא בחינת הנקדה הפנימית וממנה יונקים העגולים שהם בחינת הששה ימים כמובא בזהר. והקלפות מוליכין את הרשעים סביב סביב הנקדה. ואין מניחים אותם להתקרב לפנים וכו' וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפלו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי חס ושלום וכו'. אבל מי שכבר יצא לגמרי חס ושלום מן העגולים כגון משמדים. אזי אי אפשר לו להתקרב כלל וכו', עין שם. ושבת שהוא הנקדה הפנימית של ששת ימי החל שמקבלים ויונקים ממנה היא בחינת אורות הגונין, כי שבת הוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין שהם בחינת הגונין הנ"ל, שהם בחינת עינים, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל בחינת כסות עינים, עין שם, כי עקר הגונין עלאין הם מאירין בשבת ועל כן אוכלין בשבת שלשה סעדות דאברהם יצחק ויעקב כלולין בהן שהם אורות הגונין כידוע. ועל כן על ידי שבת על ידי השלשה סעדות מתברכין כל שיתא יומין, כמו שאיתא בזהר, כי עקר הברכה הוא על ידי אורות הגונין כשמאירין בבחינת עיניך ברכות בחשבון, כמו שמבאר שם ואז דיקא נתברך כל ממונו וכל מעשה ידיו וזה נמשך על ידי שבת שאז עקר הארת הגונין כנ"ל, כי בשבת עולין כל הצדקות שעושין בימי החל, כמו שמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בבחינת שמש בשבת צדקה לעניים וכו', עין שם, ועל ידי הצדקה שמאירה בשבת דיקא על ידי זה מאירין הגונין המלבשין בכסף וזהב כנ"ל ועל ידי זה נמשך ברכה לכל ששת ימי החל כנ"ל, כי ששת ימי החל שהם יונקים כלם משבת כנ"ל הם תלת יומא דקמי שבתא ותלת יומי לאחר שבתא. ושבת הנקדה באמצע כמובא. והשלשה ימים הללו בהם מלבשין אורות הגונין הנמשכין משבת משלשה סעדות כנ"ל, כי שלשה ימים הם כנגד תלת גונין זהב וכסף ונחשת שהם בבחינת אברהם יצחק ויעקב, שזה בחינת שלשה ימים שקדם שבת ושלשה ימים שאחרי שבת שכלם מקבלים אורות התלת גונין משבת כנ"ל. ועל כן בשבת היא שביתה ממלאכה ועבדין דחל שטורחין בכל ששת ימי החל בשביל פרנסה ובשבת הוא שביתה, כי עקר הטרחא שטורחין בשביל ממון ופרנסה בששת ימי החל זה מחמת שאין הגונין מאירין אז כל כך ועל כן צריכין לטרח אחר הממון בבחינת שטו העם ולקטו - בשטותא. כי הגונין הם בחינת הדעת, כי שם שרשם כמובא במקום אחר ובשבת מאיר הדעת ואז נתגלין אורות הגונין ואז היא שביתה לגמרי ואז אין צריכין לטרח כלל בשביל פרנסה וממון, כי שרש הממון שהם הגונין עלאין הם מתגלין בשבת ועל כן משבת נמשך ברכה לכל ימי החל, כי מתברכין הגונין המלבשין בכסף וזהב על ידי שבת כנ"ל. אבל בשבת בעצמו אין שום עסק בממון ומשא ומתן כלל, כי אז מאירין הגונין בעצמן ואז אין מתלבשין עצמן בממון כלל רק מאירין בעצמן כנ"ל ומשם מתברכין כל שיתא יומין וכו' וכנ"ל, ועל כן בשבת עולין כל העולמות כלם מדרגא לדרגא בכמה וכמה עליות מתחלת שבת עד הסוף, כמו שאיתא ב"פרי עץ חיים", כי אז בשבת מאירין הגונין שהם בחינת גדלת הבורא יתברך שעל ידי זה כל העליות כנ"ל. ועקר עבודת ישראל להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל, דהינו להמשיך אורות הגונין המאירין בשבת שיאירו גם בימי החל שאז הם מלבשין בכסף וזהב ועל ידי זה ימשך ברכה בכל מעשה ידינו, שזהו בחינת 'ויהי נעם' שאומרים במוצאי שבת להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל שעל ידי זה נתברכין מעשה ידינו בבחינת ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו'. וכשזוכין שיתגלו הגונין בהממון בימי החל שזה עקר הברכה כנ"ל. אז נתגלה גדלת הבורא יתברך ויכולין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל, כי אז כשזוכין שיתגלו הגונין בהממון אז אין לו שום תאות ממון, כי התגלות הגונין שבממון הוא הפך תאות ממון ואז נשלח ברכה בכל מעשה ידינו כנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא שעקר הקדשה שמקבל כל אחד משבת הוא בחינת הארת הגונין הנ"ל שכלולין בשבת שמהם יונקים ששת ימי החל שיאירו בהם גם כן הגונין הנ"ל כנ"ל. ויש מי שפוגם בזה ואינו יכול לגלות הגונין ואינו יכול לכנס לבחינת הנקדה לבחינת שבת לינק משם הארת הגונין הנ"ל, אבל עדין לא יצא מן העגולים לגמרי, אבל זה המסור שמסר ממון ישראל שבהם מלבש גונין עלאין ביד עכו"ם והעלים אורות הגונין במזיד ביד רמה על כן על ידי זה הוא יוצא מן העגולים, שהם בחינת ששת ימים שיונקים משבת לגמרי כי אין לו חלק בקדשת שבת שיש בימי החל שהם בחינת הגונין הנמשכין משבת ומתלבשין בתוך ימי החל בכסף וזהב, כי הוא פגם בזה ומסר הממון של ישראל שמלבש בהם גונין עלאין ביד ההפך ביד עכו"ם על כן הוא יוצא מן העגולים לגמרי, על כן הוא כמומר ממש שגם המומר יוצא מן העגולים לגמרי כנ"ל ועל כן בכל מקום מומר ומחלל שבת ומסור הם שוין לכמה דינים. כי עקר הקדשה היא שבת כנ"ל ומי שמחלל שבת הוא פוגם בכלליות הקדשה כמו המומר וכנ"ל. וכן המסור שוה להם וגרוע מהם, כי פוגם בהגונין ממש, כי בהממון של ישראל שם עקר הגונין שהם עקר בחינת קדשת שבת קדשת ישראל, כי ישראל ושבת ואורות הגונין הנ"ל כלו חד. והעכו"ם הם ההפך מכל זה בבחינת המבדיל בין קדש לחל בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, אור זה בחינת אורות הגונין שהם עקר האור המאיר, כמובן במאמר הנ"ל וזה עקר הקדשה בחינת שבת בחינת ישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר כנ"ל. והעכו"ם הם מבדלין מכל זה כי הם בחינת חשך, בחינת ששת ימי המעשה ממש שאין בהם קדשת שבת אורות הגונין כלל, כי אין הגונין מאירין כי אם אצל ישראל שהם ממשיכין הקדשה של שבת גם בימי החל כנ"ל. אבל העכו"ם הם בחינת ששת ימי המעשה ממש שאין בהם קדשת שבת אורות הגונין כלל כנ"ל ועל כן המסור שמוסר ממון ישראל ביד גוי הוא יוצא מקדשת שבת לגמרי ויוצא מן העגולים לגמרי ועל כן הוא כמו מומר וכו' וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן עקר פגם המסור הוא בעינים, כי הוא חיב על שהראה ממונו של חברו להעכו"ם, כמובא בשלחן ערוך, עין שם, כי פגם הגונין הנ"ל הוא בחינת פגם העינים, כי הגונין עלאין הם בבחינת בגדי ישע אסתכלותא בחינת כסות עינים, עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שהמסור פסול לכתב דברים שבקדשה, דהינו ספר תורה תפלין ומזוזות, כי עקר הפסול של הפסולים לכתב ספר תורה תפלין ומזוזות למדו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה. כי תפלין נקראין פאר בחינת כלליות הגונין ועל כן כל התורה כלה הקשה לתפלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כל התורה כלה היא בבחינת פאר, כי עקר כל התורה היא בשביל התפארות בחינת ישראל אשר בך אתפאר, כי על ידי התורה והמצות שישראל עושין ה' יתברך מתפאר בהם ובשביל זה נתנה כל התורה כדי שיתפאר בנו על ידי זה על ידי שאנו מקימין כל מצות התורה. נמצא שכל התורה הוא בבחינת תפלין שנקראין פאר כלליות הגונין, כי כל התורה היא בחינת התפארות בחינת ישראל אשר בך אתפאר, כי הם כלולים מגונין סגיאין שהם כל מצות התורה ועל כן ה' יתברך מתפאר בהם. ועל כן מי שאינו בכלל ההתפארות פסול לכתב דברי התורה שנתנו לכתב, דהינו ספר תורה תפלין ומזוזות. ועקר הלמוד מתפלין שנקראין פאר כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה, וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה, דהינו בתפלין ישנו בכתיבה, כי הכתב הוא בבחינת התפארות כלליות הגונין, כי עקר הכתב הוא שחור על גבי לבן שהוא בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, כמובא במקום אחר. שזהו בחינת שחורה אני ונאוה וכו'. וכשנתחבר שחור ולבן. זה בחינת כלליות הגונין שנכללין הגונין זה בזה שזה עקר בחינת הפאר, כמבאר במאמר הנ"ל. כי שחור ולבן הם עקר שרש כל הגונין, כי הם בחינת זהב וכסף, כי האי שחור אדם הוא וכו', ועקר כלליות הגונין שזה עקר הפאר כנ"ל. הוא כשנכלל יחד שחור ולבן, שזהו בחינת הכתב שחור על גבי לבן וזהו בחינת שחורה אני ונאוה, שזהו בחינת הכתב כנ"ל. וזהו ונאוה, כי זהו עקר הנוי והחן והפאר כנ"ל:

Copy passage with reference

כי האותיות שכותבין כל אות ואות יש לה גון מיחד כידוע. ועל ידי הכתב מתחברים כמה וכמה אותיות ונעשין תבה. וכן כל התבות סמוכין זה לזה עד גמר הפרשה וכו' וזה בחינת כלליות הגונין. שהגונין שהם האותיות נכללין זה בזה. וכל זה על ידי השמות הקדושים שיש בתוך הכתב. כי עקר הקדשה על ידי השמות וגם כל אותיות התורה כלם הם בחינת שמות, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא. ושם ה' זה בחינת כלליות הגונין בחינת ה' אורי, כמבאר שם במאמר הנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא שהכתב הוא בבחינת תפלין בחינת פאר כלליות הגונין. ועל כן מי שיצא מכלל ישראל ואין לו חלק בההתפארות כגון מומר ומחלל שבת וכיוצא פסול לכתב אותיות התורה שצריכין לכתבן, דהינו ספר תורה תפלין מזוזות שהם בחינת שמא דקדשא בריך הוא בחינת כלליות הגונין, בחינת פאר כנ"ל. ועל כן המסור פסול גם כן לכתב, כי עקר פגם המסור הוא בבחינת הגונין הנ"ל כנ"ל, כי הגונין מלבשין בכסף וזהב שבקדשה, דהינו ממון ישראל ועל כן המסור פסול לכתב כל דברים שבקדשה כנ"ל. וכל זה נלמד מתפלין כל שאינו בקשירה, דהינו בתפלין שנקראין פאר כלליות הגונין, וזה בחינת המסור שפגם בבחינת פאר כלליות הגונין על ידי שמסר ממון ישראל ביד גוי כנ"ל, על כן אינו בכתיבה, כי הכתב הוא בבחינת פאר כלליות הגונין כנ"ל ועל כן אפלו אם ירצה המסור להניח תפלין אף על פי כן פסול לכתב ונאמר עליו גם כן כל שאינו בקשירה וכו', כי כבר יצא מבחינת תפלין בחינת פאר כלליות הגונין על ידי שמסר ממון ישראל שבהם מלבשין אורות הגונין כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ציצית, כי ציצית הם בחינת עינים, כמו שכתוב (במדבר טו), וראיתם אתו. כי הם בבחינת בגדי ישע אסתכלותא, כי הכל תאבין להסתכל בהם בחינת כסות עינים, כמו שמבאר שם. וזהו בחינת תכלת כי תכלת הוא התחברות שחור ולבן בחינת כלליות הגונין. ועל כן המצוה הוא וראיתם אתו, כי הכל תאבין להסתכל בהם כשנכללין הגונין יחד כנ"ל. ועל כן הציצית הם שמירה מן המזיקין, כי על ידי הציצית שהם בחינת גונין עלאין בחינת בגדי ישע על ידי זה נכנעים הקלפות והדמיונות שהן מזיקי עלמא ואזי זוכין לעלות מדרגא לדרגא. ועל כן עקר תקון התפלה הוא בציצית ותפלין גם צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כי בשעת התפלה עולין מדרגא לדרגא כידוע שזהו עקר תקון התפלה ועל כן צריכין מקדם לגלות גדלת הבורא יתברך על ידי התגלות הגונין. ועל כן צריכין לתן צדקה קדם כדי שיתנהרו הגונין שיש בכסף וזהב. ואזי כשמתנהרין הגונין הם נעשין בבחינת בגדי ישע מעיל צדקה בחינת כסות עינים וזהו בחינת ציצית כנ"ל. ואזי נתגלין אורות הגונין בעצמן וזהו בחינת תפלין שנקראין פאר כי תפלין הם אורות הגונין בעצמן. ועל כן כל אלו הבחינות שהם בחינת הארת גונין עלאין על ידי זה דיקא יכולין להתפלל התפלה כתקונה ולהעלות כל העולמות מדרגא לדרגא, כי עקר כל העליות על ידי התגלות הגונין כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל שבבית המקדש היה שבירת המדמה שהוא רוח הבהמיות, כי שם היו מקריבין הקרבנות וכו', עין שם. כי בבית המקדש היו כלולים כל הגונין עלאין זהב וכסף ונחשת ותכלת וכו' שהם כלל כל הגונין שכלם היו כלולים בבית המקדש ועל ידי זה שם דיקא היו מקריבין כל הקרבנות שהם בחינת הכנעת המדמה והקלפות, כי עקר הכנעתם על ידי התגלות הגונין הנ"ל. ועל כן בית המקדש גבה מכל הארצות כמו שכתוב, וקמת ועלית וכו', כי שם כל העליות של הקדשה, כי כל העליות כלם מדרגא לדרגא הם על ידי הבית המקדש ששם הוא בחינת כלליות הגונין שעל ידי זה מכניעין הקלפות שבכל דרגא ודרגא שהם בחינת כח המדמה רוח הבהמיות כנ"ל. ועל ידי זה יכולין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. וזה בחינת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך וכו' ולא יראו פני ריקם, כי שלש רגלים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם בחינת כלליות הגונין, כי עקר הגונין הם תלת בחינות שלשה אבות כידוע, ואז צריכין לעלות ולראות את פני ה' כי אז בהשלש רגלים נתגלה כביכול, בחינת פני ה', שזהו בחינת הארות הגונין שהם בחינת פאר שזהו בחינת יעקב שהוא בחינת פנים בחינת כלליות הגונין ועקר ההתגלות בבית המקדש ששם הארת כל הגונין, אך לא יראו פני ה' ריקם כי צריך להביא מממונו קרבנות איש כמתנת ידו כברכת ה' וכו', ועל ידי אלו הקרבנות שמביא כל אחד מממונו ויגיע כפו על ידי זה נתתקן כל ממונו כמו על ידי צדקה כי צדקה הוא גם כן בחינת קרבן כמובא, ואזי מאירין הגונין שיש בכסף וזהב ועל ידי זה זוכה כל אחד לפי בחינתו לעלות ולראות את פני ה', כי הגונין עלאין מאירין על ידי הקרבנות שמביא כל אחד מממונו שעל ידי זה נתתקן כל ממונו ומאירין הגונין המלבשים שם כנ"ל. וזהו בחינת ולא יראו פני ריקם הנאמר ברגלים כשעולין להבית המקדש לראות את פני ה' כנ"ל:

Copy passage with reference

ברוך ה' לעולם אמן ואמן: שיך לעיל:

Copy passage with reference

ועל כן אין כותבין כי אם על גבי עור בהמה וחיה. כדי להכניע כח המדמה. שהוא רוח הבהמיות, שזהו בחינת קרבנות כנ"ל. כי על ידי הכתב אותיות התורה שהם בחינת גונין עלאין שנכללין יחד כנ"ל על ידי זה נכנע המדמה, שזהו בחינת הקרבנות שהיו בבית המקדש דיקא ששם כלולין כל הגונין עלאין כנ"ל:

Copy passage with reference