ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · חובל בחברו ד
Reading settings
על פי התורה 'חותם בתוך חותם' הנזכר לעיל בהלכות נזקי ממון הלכה ד:
וזה בחינת גדל האסור החמור להכות את חברו ואפלו בהרמת יד נקרא רשע ואם חבל בו חיב בחמשה דברים, כי המכה את חברו פוגם בעזות דקדשה, כי נפל אל עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת עז פנים לגיהנם מאחר שהעז פנים כל כך נגד חברו ישראל עד שהכהו:
ועל כן האסור חמור מאד ונקרא רשע, כי הוא כעובר על כל התורה שזהו הרשע באמת, כי מאחר שפגם בעזות כל כך על כן בודאי פגם בכל התורה כלה שעקרה תלויה בעזות דקדשה, כמבאר בהתורה הנ"ל. ולהפך עזי פנים דסטרא אחרא אין להם חלק בתורה, כי הם בחינת התתקע"ד (תשע מאות ושבעים וארבעה) דורות אשר קמטו בלא עת (חגיגה יד) וכו', כמבאר במקום אחר. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אפלו בהרמת יד נקרא רשע 'בהרמת יד' דיקא, כי על ידי שפוגם בעזות פוגם באמונה, כי אינו יכול להתקרב להשבעה רועים שהם בחינת צדיקי אמת שבדור. ואמונה הוא בחינת חותם הידים, כמבאר שם כל זה היטב, ואז הוא בחינת ידיכם דמים מלאו וכו', כמו שמבאר שם שכל זה הוא בחינת פגם המכה חברו שפגם בעזות כנ"ל שעקר הפגם בהידים בבחינת 'בהרמת יד נקרא רשע', כי פוגם על ידי העזות דסטרא אחרא בהידים הנ"ל ואז הוא בחינת ידיכם דמים מלאו, דהינו בחינת הכאה שהוא בחינת שפיכת דמים, כי עקר חיוב החמשה דברים הוא בהכאה שיש בה חבלה, דהינו שנצרר או יצא דם, שזהו בחינת ידיכם דמים מלאו וכו' וכנ"ל. ועל כן חיב בחמשה דברים, כי פגם בכל התורה כלה שהיא חמשה חמשים שפגם בכלם על ידי העזות דסטרא אחרא שהוא פגם כל התורה כלה שהיא תלויה בעזות דקדשה וכנ"ל:
ועל כן משה רבנו שהיה מוכן לתן התורה לישראל, על כן בתחלת גדולו כשיצא להסתכל בישראל נתן לב על זה ביותר וכשהסתכל וראה שני אנשים עברים נצים חרה לו מאד ואמר לרשע למה תכה רעך, כי ידע שבזה תלוי קבלת התורה שיהיה שלום בין ישראל ולא יהיה ביניהם קטטות ומריבות והכאות חס ושלום, שהם בחינת עזות דסטרא אחרא, שהם פגם בכל התורה כלה כנ"ל. ועל כן כשהשיבו לו עזות אמר, אכן נודע הדבר. ופרש רש"י, שנודע לו מפני מה הם מתעכבים כל כך בגלות, הינו כנ"ל כי על ידי עזות דסטרא אחרא מתגבר מלכות הרשעה שעקר ממשלתם על ידי עזות דסטרא אחרא בבחינת עזות מלכותא בלא תגא ועל כן הם מתעכבים בגלות תחת מלכות הרשעה, כי עקר הגאלה ממלכות דסטרא אחרא ועקר קבלת התורה וקיומה תלויה בבחינת עזות, דהינו להגביר עזות דקדשה להיות עז כנמר בעבודתו יתברך ולעמד כנגד עזי פנים שבדור שהם כל המונעים מעבודתו יתברך להכניע ולבטל עזותם הרע דסטרא אחרא וכנ"ל:
ויש לרמז שזהו בחינת החמשה דברים שחיב החובל בחברו, שהם:
נזק וצער ורפוי ושבת ובשת. וביותר החמירו על הבשת שאף על פי שנותן לו אין נמחל לו עד שיפיסנו, כמבאר במשנה, כי זה החובל בחברו ופוגם בעזות דקדשה הוא פוגם בכל בחינות התקונים המבארים בהתורה הנ"ל שהם כלולים בחמשה תקונים, כי מבאר שם שיש בחינת חותם הרגלין שהוא בחינת שלום וחותם הידין שהוא בחינת אמונה, ולבוא להם הוא על ידי צדיקי אמת, שהם בחינת שבעה רועים, ולהתקרב לאלו הצדיקים אי אפשר כי אם על ידי עזות דקדשה ולבטל עזות דסטרא אחרא של העזי פנים, ולזכות לעזות דקדשה הוא על ידי נעשה ונשמע שהוא בחינת שמחה. והם חמש בחינות, דהינו שלום שהוא חותם הרגלין שזהו תקון ראשון. ואמונה חותם הידין, בחינת תקון שני. והתקרבות לצדיקים תקון שלישי. ועזות דקדשה תקון רביעי. ושמחה תקון חמשי. ובכל אלו התקונים פוגם החובל בחברו ועל כן חיב בחמשה דברים, כי כנגד מה שפגם בעזות חיב לתן בשת מה שביש פני חברו שזהו עקר פגם העזות שהוא הפך הבשת. ועל ידי ההכאה פגם בשמחה, כי הכאות ומריבות הם הפך השמחה ועל כן חיב לתן צער כי צער, הוא הפך השמחה. וכמו שכתוב, למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם וכו'. כי מדינים ופצעים והכאות הם בחינת צער, בחינת אוי ואבוי שכל זה הפך השמחה. וכנגד מה שפגם על ידי העזות בכבוד הצדיקי אמת חיב לתן רפוי, כי הצדיק האמת הוא המנהיג ורועה ישראל שמשגיח שיהיה שלום בין ישראל, כי זה עקר הנהגתו את ישראל לעשות משפט שלום בין אדם לחברו, כמו שכתוב במשה, ושפטתי בין איש ובין רעהו וכו'. וזה שהכה את חברו ורחוק משלום על כן פוגם בכבוד הצדיק. גם הצדיק הוא שרש נשמות ישראל וכלול מכלם, כי כל ישראל הם בחינת ענפים היוצאים ממנו וכשפוגם ומכה אחד מישראל כאלו הכה את הצדיק בעצמו, כי כל אחד מישראל הוא בחינת חלק ואיבר מהצדיק. וכנגד פגם זה שפגם בכבוד הצדיק הוא חיב לתן רפוי, כי הצדיק הוא הרופא לנשברי לב ומחבש וכו', כמו שכתוב (בישעיה סא) לחבש לנשברי לב וכו'. ולהפך בנביאי השקר כתיב, וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום וכו'. וכתיב:
ואת החולה לא רפאתם. ובצדיקי אמת כתיב, וציר אמונים מרפא ועל כן כנגד הפגם שפגם על ידי ההכאה בכבוד הצדיק הוא חיב לתן רפוי. ושבת הוא בטול מעשה ידיו זהו כנגד פגם שפגם בחותם הידים כנ"ל. ונזק הוא שמשלם בעד החסרון איבר והמום שעשה בו, זהו כנגד פגם הרגלין שהוא פגם השלום, כי שלום בחינת שלמות ומום וחסרון הוא הפך השלום על כן כנגד פגם השלום צריך לשלם נזק שהוא על שחסרו איבר, שהוא הפך השלום:
הלכה ה על פי התורה 'תקעו אמונה' בהלכות נזיקין הלכה ה: