ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מעקה ושמירת הנפש ד
Reading settings
על פי התורה 'חותם בתוך חותם' בסימן כב הנזכר לעיל בהלכות נזקי ממון הלכה ד, עין שם:
וזה בחינת מצות מעקה וההרחקת ההזק מביתו כו' כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו:
כי מבאר בהתורה הנ"ל שעזות דקדשה זוכין על ידי נעשה ונשמע שהוא בחינת תורה ותפלה נגלה ונסתר בחינת בראשית ברא וכו'. וצריך לילך מדרגא לדרגא, כי צריכין להשתדל לעשות מהנשמע נעשה, מהנסתר נגלה וכו' ואז יש לו נשמע בחינת נסתר גבה ממנו ואחר כך ילך לדרגא גבה עוד יותר להשיג גם זה הנשמע והנסתר לעשות ממנו בחינת נעשה, בחינת נגלה ואז יהיה לו בחינת נשמע, בחינת נסתר גבה עוד יותר וכן ילך להלן יותר מדרגא לדרגא עד וכו' וכו', עין שם כל זה היטב ומבאר שם שכשעולין מדרגא לדרגא צריך שיהיה ירידה קדם העליה, כי הירידה תכלית העליה וכו', עין שם:
וזה, כי תבנה בית חדש, הינו כשמגיע לבחינת נעשה ונשמע גבה יותר דהינו שנתגלו לו חדושי תורה ומשיג הנסתר שבתורה זה בחינת שבונה לו בית חדש, כי התורה, שהיא החכמה האמתית נקרא בית, כמו שכתוב, בחכמה יבנה בית. ועל כן היא מתחלת בבית דבראשית, גם בראשית הוא ראש בית, כמו שאיתא בתקונים, ועל כן כשמגיע לנעשה ונשמע גבה יותר ומשיג הנסתר שבתורה זה בחינת שבונה בית חדש וזה, ועשית מעקה לגגך, כי הבית כלול מבית ועליה [ואפלו בית שאין בו עליה יש בו קרקע הבית וגגו שהוא התקרה שלמעלה] וזה בחינת נגלה ונסתר שהם בחינת תורה ותפלה, כי הנסתר בחינת תפלה הוא בחינת עליה שעומד על הבית, כי הנסתר הוא בחינה גבה ומרומם וכמו שכתוב, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם, שנאמר על דרכיו יתברך הנסתרים מאתנו. וגוף הבית שעומד על הארץ זה בחינת הנגלה בחינת בעליל לארץ (תהלים יב וכו') והעליה בחינת תפלה בחינת נסתר בחינת וכוין פתיחן לה בעליתה (דניאל ו). ועל כן כשרצו החכמים להשיג הלכות הנעלמות מהם שהם בחינת נסתר אצלם עלו על העליה לדרשן, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא שהעלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן כמו שאמרו במשנה ואלו מן ההלכות שאמרו בעלית חנניא וכו'. ועל כן כתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב שלדור בעליה הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדור בבית תחתון, כי עקר העבודה של כל אדם הוא לילך מדרגא לדרגא לפי בחינתו ולהשיג בכל פעם בחינת הנסתר ממנו בחינת תפלה שזה זוכין בעליה יותר, כי עליה בחינת תפלה בחינת נסתר כנ"ל. וזה: ועשית מעקה לגגך, כי כשבונין בית חדש, דהינו שמגיעין למדרגה גבה יותר שמשיגין בחינת נעשה ונשמע וכו' הגבה יותר שזהו בחינת בית ועליה, אזי צריכין לזהר ביותר לעשות מעקה לגגו ועליתו שהוא תיק וגדר ומחצה שלא יפל משם. כי זה ידוע שהבעל דבר מתגרה מאד באדם העולה מדרגא לדרגא על כן צריך לזהר מאד בנפשו לעשות מעקה לגגו ועליתו לעשות לו מחצה וגדר שלא יפל חס ושלום. וזהו, ולא תשים דמים בביתך. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שלא ישים סלם רעוע בתוך ביתו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו. כי על ידי נעשה ונשמע וכו' זוכין לעזות דקדשה שהוא בחינת קולות, בחינת הן יתן בקולו קול עז. וזהו שלא ישים סלם רעוע בתוך ביתו שלא יפגם בהעזות דקדשה, כי העזות דקדשה הוא בחינת סלם, כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה ולעלות מדרגא לדרגא כי אם על ידי עזות, כמו שמבאר שם על פסוק, נהלת בעזך אל נוה קדשך:
כי באמת הא בהא תליא, הינו על ידי השגת נעשה ונשמע שהוא כלל התורה זוכין לעזות, וכן להפך על ידי עזות זוכין לעלות למדרגה גבה יותר להשיג הנעשה ונשמע הגבה יותר, כי הם תלויים זה בזה וכמבאר מזה במקום אחר, עין שם (בסימן קמז ובסימן רעא לקוטי א) שאין יודעין מהיכן ההתחלה. על כן צריכין לזהר מאד שלא להחליש לב אחד מישראל, מכל שכן שלא לבישו:
וזה עקר אסור החמור של המלבין פני חברו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא, כי על על ידי שמבישו מחליש דעתו ויכול לפל ממעט עבודתו ויהדותו שתלויה בעזות דקדשה. כי עקר היהדות תלויה בהתחזקות שהוא בחינת עזות דקדשה שכל מי שמחזק את עצמו בכל פעם אפלו כחוט השערה, כמו כן הוא נכנס בגבול הקדשה בבחינת נהלת בעזך אל נוה קדשך ומתקרב יותר אל התורה והתפלה ולצדיקי אמת, וכל מה שזוכה לתורה ותפלה יותר, כמו כן זוכה לעזות דקדשה יותר וכן חוזר חלילה עד שיכול לבוא למדרגות גבוהות מאד לבחינת נעשה ונשמע הגבה ביותר אם יזכה לחזק ולאמץ את עצמו תמיד בכל עת ולהיות עז כנמר בכל הבחינות הן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד גופו המגשם שהוא עז פנים ביותר בעניני התאות והן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד כל מיני עזי פנים שבדור שהם כלל כל המונעים והמסיתים והמפתים והמטעים מדרך האמת לאמתו. ולהפך להפך חס ושלום שעל ידי חלישות הדעת כל שהוא יכול לפל בדעתו ועל ידי זה יתרחק מהתורה ותפלה וכמו כן נחלש דעתו יותר חס ושלום חס ושלום וכן חוזר חלילה חלילה עד שהרבה נפלו לגמרי על ידי זה דיקא. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו וכו'. כי עקר התגברותו הוא להחליש לב האדם בתחבולותיו וכנ"ל ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר בכל יום לחזק לבנו בכמה מיני התחזקות שחזקו אותנו צדיקי האמת בתורתם ושיחתם הנפלאות הנוראות והעמקות מאד היה מה שהיה חס ושלום. על כן עקר בחינת הסלם לעלות מדרגא לדרגא הוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, גם סלם בגימטריא קו"ל, כמובא, שהוא עקר בחינת עזות דקדשה. בחינת הן יתן בקולו קול עז:
וזהו בחינת הסלם שראה יעקב אבינו במקום הבית המקדש, כמו שכתוב, והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. כי יעקב בחינת קול, כמו שכתוב, הקל קול יעקב. וזהו, הן "י"תן "ב"קולו "ק"ול "ע"ז, ראשי תבות יעקב על כן הוא דיקא ראה הסלם מצב ארצה שדרך בו עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים, מנגלה לנסתר וכל זה ראה במקום הבית המקדש שעומד על האבן שתיה, כי הבית המקדש כלול מתורה ותפלה, כמו שכתוב, כי מציון תצא תורה. וכמו שכתוב, כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית אל המקום וכו' ושם מקום התפלה, כמו שכתוב, כי ביתי בית תפלה. ועל כן היה כמה מדרגות ומעלות בכל העזרות וההיכל, כי שם עקר העליות מדרגא לדרגא ומשם עקר קדשת ירושלים, כי עקר קדשת ירושלים הוא מחמת ששם עומד הבית המקדש, כמו שכתוב, ירושלים הבנויה וכו' ששם עלו שבטים וכו'. הינו ירושלים הבנויה מבתי בני ישראל, כי עיר הקדושה מכל ערי ישראל וכל העירות והבתים של ישראל מקבלים קדשתם מעיר מלכותנו וקדשתנו שהיא ירושלים, שהוא בחינת אמונה, בחינת עיר הצדק קריה נאמנה (ישעיה א). שעקר בנינה על ידי עזות דקדשה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק ולירושלים מבשר אתן, עין שם. ועל כן כל קדשתה מהבית המקדש שכלול מתורה ותפלה, נעשה ונשמע שמשם עקר עזות דקדשה. וזה בחינת עיר עז לנו (ישעיה כו) הנאמר על ירושלים, כי עקר בנינה על ידי עזות דקדשה ועל כן שם במקום הבית המקדש ראה הסלם מצב ארצה שהוא בחינת עזות, בחינת קולות דקדשה שדרך שם עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים:
וזה בחינת האזהרה שלא ישים סלם בתוך ביתו שלא יפגם בהעזות דקדשה שלא יהיה חלוש ועצל (שקורין שלימזלניק) ולא יהיה קולו בבחינת קול ענות חלושה חס ושלום, רק יהיה עז וחזק בכל עת ויהיה קולו עז וחזק בבחינת הן יתן בקולו קול עז וכנ"ל. וזהו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו, כי אף על פי שצריכין שיהיה לו עזות דקדשה ואי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על ידי עזות כנ"ל, אף על פי כן צריכין לזהר מאד מעזות דסטרא אחרא שהוא בחינת כלב רע, בחינת והכלבים עזי נפש (ישעיה נו) ועל כן נקרא כלב רע שהוא עזות הרע לגמרי. כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם, כי הצדיקים עובדים ה' עם כל הדברים שבעולם בבחינת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, כי כל הדברים הרעים וכל התאות מהפכין אל הקדשה ועל כן בענין העזות לפעמים צריכין הצדיקים להשתמש עם עזות ממש להיות עז פנים ממש כנגד המתנגדים והחולקים, וזה בחינת שמהפכין בחינת והכלבים עזי נפש, דהינו בחינת עזות פנים מהפכין אותו אל הקדשה כדי שלא ימנעוהו המונעים שעקר התקיפות שלהם הוא על ידי עזות כנ"ל. אבל צריכין לזהר שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו שהוא בחינת עזות הרע לגמרי, שהוא מי שהוא עז פנים ממש חס ושלום, שאינו מתכון בשביל עבודת ה' כלל, אדרבא, הוא מעז פנים כנגד יראי ה' באמת:
נמצא שאזהרת שלא ישים סלם רעוע ולא יגדל כלב רע הם שיכים זה לזה בקשר נפלא, כי הם דבר והפוכו, דהינו שיהיה לו עזות דקדשה שהוא בחינת סלם עז וחזק הפך סלם רעוע, אך יהיה נזהר מעזות דסטרא אחרא שהוא בחינת כלב רע כנ"ל. וזהו, ולא תשים דמים בביתך, שעל זה נאמרו דרשות אלו, כי על ידי פגם העזות חס ושלום, על ידי זה אין יכולין להתקרב לצדיקי אמת שממשיכין האמונה הקדושה בעולם ואז נפגמים חס ושלום, שני החותמות הנ"ל ונעשין בבחינת דמים בחינת דם נדת שהוא הפך החותם, כמו שמבאר שם. ועל כן הזהירה התורה ולא תשים דמים בביתך שלא ישים סלם רעוע ולא יגדל כלב רע שלא יפגם בהחותמות שלא יהיו נעשין מהם דמים חס ושלום כנ"ל. וזהו כי יפל הנפל ממנו וקראו נופל על שם שראוי לפל, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שצריכין לזהר להתחזק מאד מאד בעבודתו כי צריך לעלות בכל עת מדרגא לדרגא. ואז בהכרח שיהיה לו ירידה קדם העליה שהוא בחינת נפילה, אבל הוא לצרך העליה ועל כן צריך לעשות מעקה וסלם חזק וכו' שלא תהיה נפילה וירידה ממש חס ושלום, רק תהיה הירידה לצרך העליה בבחינת כי יפל לא יוטל וכו', רק הנפילה לטובה בבחינת ירידה תכלית העליה, כי כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו אם יזכה להתחזק ולהתאמץ בכל עת יהיה איך שיהיה יתהפך סוף כל סוף כל הירידות והנפילות לבחינת עליות גדולות בבחינת ירידה תכלית העליה עד שיתקים ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כמו שמבאר שם, עין שם, אמן כן יהי רצון:
וזה כי' תבנה' בית' חדש' סופי תבות שתי"ה, כי כל בתי בני ישראל מקבלים קדשתם מהבית המקדש שעומד על האבן שתיה שממנו השתת העולם ומשם נמשכין יסודותם וקיומם וחזוקם של כל הבתים. וכמובא בדבריו זכרונו לברכה בשיחות הר"ן שיסוד הבית כפי העליות והירידות של האבן שתיה, עין שם, ושם מקום הבית המקדש ששם כל העליות של כל אדם בעולם שהכל הוא בבחינת בנין בית חדש, בחינת בית ועליה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת נגלה ונסתר, בחינת עזות, שזהו בחינת הסלם שראה יעקב במקום ההוא, דהינו במקום האבן שתיה וכנ"ל. ועל כן כי תבנה בית חדש סופי תבות שתיה וכנ"ל:
על פי הנ"ל נבוא לבאר מאמר הפליאה המובא בספר מאמר מרדכי פרשת ויקרא וזה לשונו, ויקרא אל משה וגו' ואיתא בספר הפליאה, הדא הוא, דכתיב שמע ישראל וגו', בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא גדילים תעשה לך אמר משה, רבונו של עולם, למה מעטת את הירח? אמר הקדוש ברוך הוא, והלא הרביתי לה כוכבים. אמר, והלא כתבת אל תלבש שעטנ"ז ולא נתקררה דעתו עד שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, עד כאן, והוא פליאה נשגבה:
אך זה כלל גדול שכל הבריאה לא היתה אלא בגין דישתמודעין לה כדי לדעת ולהכיר אותו ואי אפשר לדעת אותו יתברך כי אם על ידי כמה צמצומים שהם בחינת לבושין כידוע. אך בתחלה קדם החטא והקטרוג היה מתלבש האור בבחינת לבושין דקים וזכים ומצחצחים מאד בבחינת כתנות אור, כמובא. אך אחר החטא היה בהכרח להעלים ולמעט האור בכמה העלמות והסתרות בבחינת כתנות עור ונמשכו ונעשה כמה מסכים המבדילים שהם בחינת חשך ענן וערפל המסתירים את האור. והכל בשביל התקון, כי עתה אי אפשר לקבל האור כי אם על ידי זה, דהינו על ידי הצדיקים שעוברין בכל המדרגות התחתונות ומשברין בכחם הגדול כל מיני מסכים ומהפכין חשך לאור עד שזוכין בכל פעם לאור הגנוז מדרגא לדרגא וכל זה הוא בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל בענין שני הכתרים שנעשו מנעשה ונשמע שהם נגלה ונסתר, תורה ותפלה שצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא להשיג הנשמע והנסתר הגבה יותר, וצריכין בכל פעם שיהיה ירידה קדם העליה ואז בודאי האדם בסכנה גדולה ויש עליו מלחמה גדולה וצריך להתחזק הרבה הרבה עד שיבטל המסך המבדיל והחשך שהיא בחינת הירידה שקדם העליה עד שיתהפך הירידה לעליה וזה עבודת הצדיקים כל ימי חייהם. כי על כל אדם שבעולם עובר כל זה, כי אפלו מי שהוא במדרגה פחותה מאד מאד ואפלו אם עבר מה שעבר וגם עתה הוא כמו שהוא, אף על פי כן בכל עת שמתעורר באיזה תנועה קלה להתקרב לאיזה דבר שבקדשה, אזי לפי בחינתו יש לו תכף עליות וירידות הרבה כפי התעוררותו להתקרב לה' יתברך. כי אפלו מי שהוא בתוך הארץ ממש אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו, חס ושלום גם משם כשמתעוררים לעלות משם גם שם יש בודאי כמה וכמה מדרגות בלי שעור. כמו למשל שרואין בגשמיות כשרוצין לעלות מבית לעליה יש מדרגות רבות וכן מעליה לעליה, מכל שכן אם ישער בדעתו כמה מדרגות יש מארץ לשמים ואפלו כשמגיע לבחינת שמים עדין יש בחינת עליה, מכל שכן משמים למעלה ולמעלה למעלה. וכמו שיש מדרגות הרבה מארץ לשמים ולמעלה יותר, כמו כן בתוך גוף עבי הארץ בודאי יש שם גם כן כמה וכמה מדרגות אם ישער בדעתו מרתפות ובורות ומחלות בעמקי הארץ הרבה בודאי אם רוצה לעלות משם מעמקי הבורות והמחלות בהכרח שילך מדרגא לדרגא. וזה נשמע מפיו הקדוש בפרוש אצל התורה אחוי לן מנא (בסימן כה) שמדבר שם מעליות מדרגא לדרגא שמתגברת ומשתטחת הסטרא אחרא והקלפות וכו' בכל פעם ואמר אז בפרוש שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם בהכרח שילך מדרגא לדרגא ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם על כן יש להאדם מלחמות גדולות ומניעות רבות בכל פעם שרוצה לגשת לאיזה עבודה. וגם כי לפעמים מעצם המלחמה הוא נכשל ואינו עומד בנסיון חס ושלום וצריך להתחיל מחדש, על כן צריכין התחזקות גדול ועצום מאד בכמה פעמים בכל יום ובכל עת לרחם על עצמו ולחשב על תכליתו וסופו בכל פעם, כי סוף כל סוף מה יהיה ממנו ואיך שיהיה איך שיהיה הוא מחיב ומשעבד ללחם מלחמת ה' בכל מה שיוכל כי היגיעה בעצמה מה שמתיגע וחותר לצאת ולעלות מפחיתות מדרגתו זה גם כן יקר מאד מאד בעיני ה' יתברך ואם יתיגע ויחתר ויצפה ויתפלל בכל יום לה' יתברך שיוציאהו ממקומות אלו שנפל בהם בודאי יהיה אחריתו לטובה, כי סוף כל סוף יתהפך הכל לטובה כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש בכמה וכמה לשונות ובכמה רמזים שונים:
והנה חטא אדם הראשון וקטרוג הירח הם בחינה אחת כמובן בספרים. וקדם הקטרוג שהוא בחינת קדם החטא היה בחינת שני המאורות גדולים, כי היו שניהם שוין, כי שני המאורות נמשכין משני הכתרים הנ"ל שהם בחינת בראשית ברא וכו' ובתחלה היו שניהם גדולים, כי היו שניהם מאירין בזה העולם בשוה. כי היו יכולים להשיג גם את הנסתר עד שקטרגה הירח ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. ועקר הקטרוג שלה היה בבחינת קטרוג המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו', כי עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך וכו', הינו שהלבנה קטרגה מאחר שהאדם עתיד לחטא איך אפשר שיאיר אור הנסתר בעולם שמשם אור החמה, והשיב לה ה' יתברך לכי ומעטי את עצמך, הינו כי מאחר שעוררת הקטרוג של חטאי הדורות בהכרח שאתה דיקא תמעט את עצמך כי עקר הפגם מגיע בבחינת הלבנה בבחינת הנגלה, דהינו שבעונותינו נתעלם ונסתר הנגלה מאתנו, דהינו מה שהיה אפשר להשיג תחלה ועתה נחשך האור ונתעלם הכל מאתנו ואזי ממילא אין משיגין הנסתר ממש. ועל כן בבחינת הנסתר שהוא בחינת החמה אין מגיע הפגם כל כך מאחר שגם בלא זה היה נסתר, אדרבא, מגדל הסתרתו יכולין לקבל מאורו וכמובן במקום אחר שבעת הפגם יונקים דיקא מבחינה הנעלמת ונסתרת מאד, כי לשם אין מגיע הפגם כל כך. אבל עקר הפגם הוא בבחינת הנגלה שהוא בחינת הלבנה שנעלם ונחשך אורה מאד עד שכל הנגלות קשים לנו להבין ולהשיג וכל הנגלה נחשב נסתר מאתנו ואי אפשר להשיגו כי אם על ידי יגיעות וטרחות רבות ועצומות שזה כלל עבודת ישראל שעל ידי עבודתם הם ממלאים בכל פעם פגימת הלבנה ונתגלה להם האור שהיה נעלם מהם ואחר כך עולים מדרגא לדרגא ומדרגא לדרגא עד שזוכין הצדיקים למה שזוכים וכו' וכו':
וכל זה הוא ענין שני העדיים המבארים בהתורה הנ"ל כי בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת והכתירו את ישראל בשני כתרים וכשחטאו נלקחו מהם ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן והיו כמו אדם הראשון קדם החטא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חרות חרות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות, ואז היו שני העדיים שהם שני הכתרים בבחינת שני המאורות הגדולים כמו שהיו קדם המעוט, כי אז קימא סהרא באשלמותא, אבל כשחטאו נלקחו מהם כי חזר הדבר לקלקולו כמו שנעשה אחר חטא אדם הראשון שהוא בחינת אחר הקטרוג ואז נעלמו ונסתרו מאתנו כל האורות. ועקר הפגם מגיע ביותר בבחינת הכתר התחתון שהוא כתר הנעשה שהוא בחינת נגלה, דהינו שנסתר ונעלם ממנו הכל אפלו בחינת הנגלה וגם הנגלה בחינת נעשה נסתר מאתנו בבחינת נשמע ועתה הכל אצלנו בבחינת נשמע בחינת נסתר. ועל כן אנו צריכין בכל פעם להתיגע ולחתר בכמה יגיעות ולבטל עצמנו ולדבק עצמנו לה' יתברך עד שנזכה להשיג זאת הבחינה שהיא נסתרת מאתנו שהיא עתה אצלנו בבחינת נשמע וכמו שמבאר בהתורה הנ"ל, כי שמיעה בלבא תליא שהיא בחינת דבקות ובטול אל האין סוף, כי אי אפשר עתה להשיג שום דבר כי אם על ידי יגיעה גדולה בבחינת בטול ממש אל האין סוף על ידי רבוי תפלות ותחנונים שכל זה הוא בחינת נשמע כנ"ל ועל ידי זה עושין מהנשמע נעשה, דהינו מה שהיה נסתר אצלנו לפי בחינתנו עושין ממנו נגלה בחינת נעשה וכן עולין אחר כך מדרגא לדרגא וכו' וכו' כנ"ל. כי עכשו יש הפסק גדול ומסך המבדיל הרבה בין דרגא לדרגא שהוא החשך שנתהוה ממעוט הלבנה ועל כן צריכין שיהיה ירידה קדם העליה ולהתיגע הרבה עד שישבר הקלפה והחשך שבבחינת ירידה ולהפך הירידה לעליה:
וזה שאיתא במדרש על פסוק שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, משל למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת, אמר לה המלך, אבדת אחת שמרי את השניה, כך קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את נעשה שעשו את העגל, אמר להן משה, אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עד כאן לשונו, הינו כי בחטא העגל אבדו הנעשה שאי אפשר לנו עתה לעשות שום דבר כי אם על ידי בחינת נשמע שהוא בחינת יגיעות וטרחות, בחינת בטול ודבקות אל האין סוף, הינו שהכל נסתר מאתנו ואין יכולין לעשות ולגלות שום דבר כי אם על ידי יגיעות רבות ולהתפלל ולהתחנן הרבה לה' יתברך עד שנבטל עצמנו בבחינת בטול אל האין סוף ואז עושין מהנשמע נעשה ונתגלה לנו מה שהיה נסתר מאתנו וכן מדרגא לדרגא. ומי שהולך בדרך זה ומתיגע עצמו בכל פעם כראוי אזי אשרי לו ואזי אצלו מעוט הירח הוא לטובה גדולה בבחינת ירידה תכלית העליה, כי דיקא על ידי זה זוכה למה שזוכה אשרי לו, כי לפום צערא אגרא. ובודאי כל מה שהאדם מכרח להתיגע יותר ויותר מחמת מעוט האור והחשכתו בודאי הוא זוכה אחר כך לשכר כפול ומכפל לקבל אור גדול ונפלא יותר ויותר. וזה בחינת כל מעשי המשכן וכליו שנצטוו אחר חטא העגל כשנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ביום הכפורים, ולמחרתו נצטוו על מעשה המשכן, כי אחר החטא אי אפשר לקבל האור כי אם על ידי כמה וכמה כלים רבים שהם בחינת כל מעשה המשכן וכליו, כי עתה אי אפשר לקבל האור כי אם על ידם וביגיעה גדולה על ידי תפלות הרבה שהם בחינת נשמע, כי הכל בבחינת נשמע אצלנו, כי צריכין לשמע ולשום לב הרבה לכל דבר שרוצין להשיג ואחר כך משיגין מה שמשיגין וגם כשמשיגין ומקבלין איזה אור צריך לירד דרך כמה השתלשלות ולבושים הרבה שישתלשל וירד מנשמע לנעשה ומנשמע לנעשה דרך כמה מדרגות עד שיגיע אליו לפי בחינתו, כי מחמת החטא אי אפשר לקבל האור כי אם דרך כמה לבושין והשתלשלות שכל זה הוא בחינת מעשה המשכן וכליו וכנ"ל:
וזה בחינת ויקרא אל משה הדא הוא דכתיב שמע ישראל וכו', כי זה המקרא נאמר אחר גמר הקמת המשכן המבאר בכל הסדרים הקודמים בספר שמות עד שמסים ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וכו' ואחר כך מתחיל, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. ויקרא הוא לשון סתום ונעלם, כי לא נאמר כלל מי קרא אותו, כי מרמז על ההוא טמיר ונעלם שהוא למעלה מכל השמות שמשם קרא אותו ואחר כך וידבר ה' אליו כי אחר כך נתלבש בבחינת שמותיו הקדושים ודבר עמו. וזה בחינת אלף זעירא דויקר'א' שמרמז על אלף אורות שנעלמו ממנו על ידי חטא העגל שמחזירים לו בכל שבת, שזהו בחינת ישמח משה וכו', כמובא, הינו כי אחר החטא נעלמו ממנו כמה אורות על כן אי אפשר לקבל האור כי אם דרך כמה בחינות שזהו בחינת ויקרא אל משה ואחר כך וידבר ה' אליו, כי צריך להקדים הקריאה להדבור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לכל דברות וכו', כי אי אפשר לקבל האור בפעם אחד רק צריך להקדים הקריאה ולהלביש ולמעט האור עד שיקבל הדבור וכנ"ל. וזהו הדא הוא דכתיב שמע ישראל וגו', הינו כי כשרצה משה לגלות לישראל יחודו ואחדותו יתברך התחיל מקדם בתבות 'שמע ישראל' ואחר כך אמר 'ה' אלקינו ה' אחד' ולא אמר תכף ה' אלקינו וכו' בזה הורה שאי אפשר להכלל באחדותו יתברך כי אם על ידי בחינת שמיעה בחינת שמע ישראל, דהינו שצריכין לשמע ולדבק עצמו היטב אליו יתברך ולבטל עצמו לגמרי, ואז יכול להמשיך על עצמו אחדותו ויחודו יתברך וזהו, שמע ישראל, שמע דיקא בחינת דבקות ובטול אל האין סוף ועל ידי זה יהיה נמשך עליך אמונת אחדותו יתברך בחינת ה' אלקינו ה' אחד (וכן מובן בכונות קריאת שמע שעל ידי שמע ישראל נעשה יחוד עליון מאד ואחר כך נמשך על ידי זה התגלות יחודו יתברך בחינת ה' אלקינו ה' אחד עין שם היטב והבן מאד):
ועתה מובן ומקשר היטב דברי הפליאה הנ"ל שמקשר פסוק שמע ישראל לפסוק ויקרא אל משה, כי הם בחינה אחת ממש, כי ויקרא אל משה ואחר כך וידבר ה' אליו, שזהו מחמת שצריכין לקבל האור דרך כמה מדרגות והתלבשות מנשמע לנעשה וזהו בעצמו בחינת שמע ישראל וכו' שצריכין מקדם לשמע ולהכין עצמנו היטב ולבטל ולדבק עצמנו אל אור האין סוף ועל ועל ידי זה נמשך עלינו אמונת אחדותו יתברך בשלמות כנ"ל. וזהו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא גדילים תעשה לך אמר משה, רבונו של עולם, למה מעטת את הירח וכו', הינו כי מצות ציצית הם בחינת התלבשות האור כדי שנוכל לקבלו בבחינת הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה וכו', שזהו בחינת חלוקא דרבנן, וזהו ששאל משה, מאחר שאתה נותן לנו מצות ציצית שעל ידי לבושין קדושים אלו אנו יכולים לקבל האור, אם כן למה מעטת את הירח והחשכת אורה מחמת קטרוג וחטאי הדורות הלא יש תקון על ידי התלבשות האור בבחינת ציצית? השיב הקדוש ברוך הוא, והלא הרביתי לה כוכבים, שהם הצדיקים, שהם בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים, שהם מצדיקים את הרבים ומחזירים כל העולם למוטב ומהפכים עונות לזכיות והם באמת ממלאים פגימת הלבנה ומשלימין אותה, הינו כי זהו בעצמו התקון של ציצית שהוא הלבשת האור, אבל אי אפשר לקבל האור דרך הלבושין כי אם על ידי שהיה תחלה מעוט האור והחשכתו שמשם נמשכין כל הירידות על ידי המסכים המבדילים ועל ידי זה הוא מעלת הצדיקים העומדים בנסיון ומשברים ומבטלין החשכים והמסכים המבדילין, ומהפכין החשך לאור, הירידה לעליה, על כן בהכרח שיהיה מעוט האור, כי אי אפשר לקבל אור הציצית, שהוא התחלת קדשת ישראל, כי בכל בקר העבודה הראשונה היא מצות ציצית וכן התינוק תחלת חנוכו הוא במצות ציצית הקדושים, כי ציצית הוא בחינת התלבשות האור העליון עד שכל אחד יוכל לקבלו לפי בחינתו. אבל זה האור אין נמשך כי אם על ידי הצדיקים בחינת כוכבים, בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים ודיקא על ידי שהיה מעוט האור שעל ידי זה עקר מעלתם וכנ"ל. ואז שאל משה, והלא כתבת לא תלבש שעטנז? הינו אמת שהצדיקים ממשיכין חלוקא דרבנן ומלבישין האור בכמה דרכים בלבושים נפלאים ונוראים בבחינת ציצית עד שהכל יכולין לקבלו עד שהיה כל העולם כלו חוזרין למוטב. אך בעונותינו הרבים יש שעטנז, דהינו העזי פנים שבדור שהם מתלבשים בטלית שאינו שלהם ונדמה כאלו הם מעטפים בטלית של מצוה, בחלוקא דרבנן, אבל באמת לבושיהם בחינת שעטנז שהוא מערב מצמר ופשתן, צמר בחינת רחמים, בחינת תקוני דיקנא, בחינת ושער ראשה כעמר נקא, בחינת אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' ואם וכו' כצמר יהיו, בחינת התהפכות עונות לזכיות שזהו בחינת לבושי הצדיק האמת, אבל מערב בו פשתן שהוא בחינת קין שהביא מהפסלת שראה חוב לכל אחד, הינו שלבושיהם מערבים בבחינת שעטנז שמראים עצמם כאלו מזכים את הרבים, אבל באמת מהם כל המניעות ומוצאים פסלת וחוב בכל הכשרים באמת והן הן העזי פנים שבדור הרוצים לרחק מדרך האמת לאמתו:
וזהו בחינת שעטנז שהוא אותיות שט"ן ע"ז, כמובא, הינו עזות דסטרא אחרא שמשם עקר התגברות השטן שהם עומדים כנגד הכשרים למנעם מדרך האמת ומלהתקרב לצדיקי אמת. ולא נתקררה דעתו עד שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שמרמז שסוף כל סוף יגמר ה' יתברך את שלו, כי אתה מרום לעולם ה' ולעולם ידך על העליונה, כי מלכותו בכל משלה, כי אף על פי שעזות הוא מלכותא בלא תגא וכל הרוצה לטל את השם נוטל עכשו בעונותינו הרבים, אף על פי כן הוא בלא תגא בלא כתר מלכות ואף על פי שמתגבר לפי שעה סוף כל סוף יתבטל מלכותם וממשלתם של השקרנים והעזי פנים וישכח שמם וזכרם, כמו שכתוב, ואנשי השם כלא היו, אבל מלכותו נצח ומלכותו בכל משלה וכל הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם שמלכותם וממשלתם נמשך משני הכתרים הנ"ל בודאי יתגברו עליהם וכלם יהיו מכרחין לשוב אליהם שכל זה הוא בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמורה שמלכותו מברך תמיד לעולם ועד, כי הוא יתברך יגמר את שלו כרצונו. וזה בחינת ציקי קדרה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמרמז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הינו בחינת קדשות הנפולות שכלם יתעלו על ידי הצדיקי אמת שמהפכין כל הירידות לעליות:
ועל כן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי כדי שלא יתגרו בנו החיצונים, כמובא, הינו כנ"ל, כי על ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מעלין כל הקדשות הנפולות המנחים במדרגות התחתונות על כן אנו מתיראין שמא יתגרו בנו, כי בתחלה אומרים שמע ישראל בקול רם, שהוא בחינת נשמע כנ"ל שעל ידי זה זוכין לעזות שהוא בחינת קולות ועל ידי זה באים לאמונה, כמו שמבאר שם, שזהו בחינת ה' אלקינו ה' אחד שהוא עקר האמונה הקדושה וכנ"ל. אבל אחר כך אנו רוצין להמשיך את הנשמע לתוך בחינת נעשה, שזהו בחינת פסוק ואהבת והיה אם שמוע ששם מדבר מעשית המצות, אבל כשעולין מדרגא לדרגא, דהינו כשעושין מהנשמע נעשה צריך שיהיה ירידה קדם העליה והוא בשביל להעלות כל הקדשות הנפולות וזה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים בין שמע לואהבת כדי לברר ולהעלות כל הקדשות הנפולות וזה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים בין שמע לואהבת כדי לברר ולהעלות כל הקדשות הנפולות שהם בחינת ציקי קדרה להעלות כלם בבחינת ירידה תכלית העליה ועל כן אומרים בחשאי כדי שלא יתגרו בנו כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשעה שבקש יעקב לגלות הקץ נסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא יש חס ושלום, פסול במטתי וכו' פתחו כלם ואמרו שמע ישראל וכו'. פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הינו כי יעקב סבר מאחר שמטתו שלמה כבר ראוי לגלות הקץ. וכשנסתלקה ממנו שכינה סבר שמא אין מטתו שלמה חס ושלום ואמרו כלם שמע ישראל וכו'. ואז הבין שמה שאי אפשר לגלות הקץ אף על פי שמטתו שלמה זה מחמת שבסוף הגלות יתגבר השקר ויתגברו העזי פנים שבדור ויסתירו האמת ומחמת זה אי אפשר לגלות הקץ על כן אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמורה שהוא יתברך יגמר את שלו כי מלכותו בכל משלה וכנ"ל:
ועל כן משה לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי משה היה אז בעת גדלתן של ישראל כשהיו מוכנים לילך לארץ ישראל ולכבש שלשים ואחד מלכים ולבנות הבית המקדש, על כן לא הזכיר בפרוש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמרמז שיהיו כמה וכמה ירידות לישראל בכלל ובפרט שהם כלל הגליות ואף על פי כן ה' יתברך יגמר את שלו, כי עתה בעת גדלתן אין צריכין להזכיר זאת בפרוש וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אהיה אשר אהיה, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, אהיה עמהם בצרה זאת אשר אהיה עמהם בשעבוד מלכיות. אמר משה:
רבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה. והודה לו ה' יתברך ואמר, 'כה תאמר אהיה שלחני אליכם', נמצא שאין צריכין להזכיר אז צרת שעבוד מלכיות, על כן לא הזכיר בפרוש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וגם כי התורה נתנה בפמבי, כמו שכתוב, לא מראש בסתר דברתי. ועל כן לא היה אפשר להזכיר בתורה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי הוא בבחינת סוד, כי צריכין לומר אותו בחשאי, כי באמת יש בזה סודות נוראות עמקות מאד מאד איך ה' יתברך יגמר את שלו ויגלה מלכותו אחרי אשר התפשט השקר כל כך ונתקים ותשלך אמת ארצה ואף על פי כן ה' יתברך גומר תמיד כרצונו, ומלכותו ואמונתו לעד קימת, שזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שצריכין לומר אותו בחשאי וכנ"ל:
ועל כן ביום הכפורים אז אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי ביום הכפורים אז הוא סליחת עונות ואז נתקים מה שמובא בתורה הנ"ל ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כמו שמבאר שם, עין שם, שזהו בחינת שכל הירידות נתהפכין לעליות, על כן אז אין מתיראין מהשטן והסטרא אחרא, על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי אז ביום הכפורים הוא תקון חטא העגל שעל ידי זה נלקחו שני הכתרים מישראל ואז נחזרו הכתרים לישראל, כי אז עולין עד הכתר כידוע ואז זוכין לנעשה ונשמע בשלמות שהוא עזות דקדשה בשלמות ועל כן זוכין אז לכל הקולות דקדשה כמובא בכונות שהמלכות נזון אז מקולות, הינו כנ"ל, כי עקר מלכות דקדשה הוא על ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת קולות, על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מאחר שכבר נתהפכו כל הירידות לעליות שוב אין לנו להתירא כלל ואז צועקין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא יתברך גמר ויגמר הכל כרצונו ומלכותו מברך לעולם ועד. ועל כן מתעטפין ביום הכפורים בציצית גם בערב יותר מכל השנה, כי כל המשכות האורות שצריכין להמשיך ביום הכפורים שהם בחינת נעשה ונשמע שהם בחינת תקון חטא העגל, בחינת מלוי פגם הלבנה, הכל אי אפשר להמשיך כי אם על ידי תקון הציצית שהם בחינת לבושין קדושים להמשיך האור על ידם בחינת עטה אור כשלמה כנ"ל:
ועל כן אומרים פרשת ציצית בקריאת שמע, כי קריאת שמע שהיא אמונת היחוד שזוכין על ידי נעשה ונשמע כנ"ל כל זה הוא בחינת ציצית שהם לבושין קדושים שעל ידם ממשיכין כל האורות, גם ציצית הם בבחינת שנתהפכין העונות לזכיות בבחינת אם יהיו חטאיכם וכו' כצמר יהיו שזהו בחינת מה שנתעטף ה' יתברך בטלית וסדר שלש עשרה מדות של רחמים, שעל ידם מחילת כל העונות עד שנתהפכין לזכיות, שזהו בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה שכל זה הוא בחינת קריאת שמע בחינת שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואהבת וכו' וכנ"ל על כן קבעו שם פרשת ציצית, כי הם בחינה אחת וכנ"ל:
ראשי פרקים:
בין המצרים ואחר כך תשעה באב שאין מניחין בבקר טלית ותפלין שהם בחינת עזות דקדשה 'לבש ה' עז', מנין שהתפלין הם עז לישראל וכו' ואחר כך שבת נחמו שמנחמין משמחין ומחזקין ישראל בכל מיני התחזקות שהם בחינת עזות דקדשה והם שבע דנחמתא כנגד שבעה רועים שאי אפשר להתקרב להם כי אם על ידי עזות ותרתי דתיובתא כנגד שני הכתרים נעשה ונשמע שעל ידי זה זוכין לבחינת ביום ההוא וכו' כנ"ל):
הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ה בהלכות נזיקין הלכה ה:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: