רמזי המעשיות · מעשה א (מאבידת בת מלך)
Partial book: see the table of contents for what is missing.
Reading settings
מבואר בזוה"ק בכמה מקומות מענין הששה בנים ובת אחת שיש להמלך והמובן שמרמז לבחי' הוא"ו קצוות ובחי' מלכות. ואותה הבת חביבה היא אצלו ביותר והיה משעשע עמה מאד כידוע. "פעם אחת וכו' ואמר שהלא טוב יקח אותה וכו'" זה סוד לכי ומעטי את עצמך, שתרד ותהיה ראש לשועלים וכו' עד שישתלשל מזה כמו שכתוב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו בכדי לברר ממנו בירורים וכו' ולעת עתה בשעת התגברות ההסתרה היא מתעלמת ומסתתרת בבחי' זאת ירושלים שמתיה וכו' ויש כביכול לאביה צער גדול מזה בחי' הביאו עלי כפרה וכו'.
ומתעוררים נשמות ישראל ובפרט נשמות הצדיקים שהם בחי' שני למלכות (כי המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וצדיקים מתדמים ליוצרם) ומבקשים שיתנו להם משרת וסוס ומעות (שהם בחי' נפש וגוף וממון בהרחבה) והם ילכו לבקשה והבקשה בעצמו היא ג"כ דבר גדול כי לע"ע מגלים שיש לה עדיין איזה בחי' הויה ומציאות בעולם רק שצריכין לבקש אחריה כי לפי התגברות הסט"א רוצים להעלימה כ"כ ח"ו עד שיהיה נדמה כאלו אין לה עוד שום מציאות ח"ו כי הסט"א מתגברת לומר אני ואפסי עוד ח"ו, רק הצדיקים עוסקים בזה לגלות קדושתה אף אם היא במקום שהיא בבחי' ואף גם זאת בהיותם וכו' עד שזוכים למצאה ולהחזירה אל מקום אשר היה שם אהלה בתחלה. והנה אפס קצה מענין המעשה זאת מבואר קצת בההקדמה השניה ע"ש:
והנה בפעם הראשון שאכל התפוח וישן זמן מרובה אעפ"כ אח"כ כשנתעורר הלך לשם ומצאה במקומה הראשון רק שלא היה יכול להוציאה משם והיתה מצטערת לפניו מאד וכו' אבל בפעם השני כששתה מהיין וישן עד שבעים שנה שזה בחי' שנפל מכל הע' פנים לתורה כמובן במאמר פתח ר"ש אז כביכול גם לענין הבת מלך בעצמה התגברה ההעלמה כ"כ עד שגם היא נסעה ממקומה הראשון למקום אחר רחוק ונעלם מאד עד שמשם קשה ביותר לבקש אחריה ולמצאה. אך אעפ"כ -- ואתה מרום לעולם ה', כי כשהאדם חזק בדעתו לבלי להניח את מקומו ולבלי לייאש עצמו לעולם מן הבקשה והחיפוש אחר הקדושה אז יוכל לזכות שהירידה תהיה תכלית העליה שזה בחי' מה שאלו שנפלו מכל הע' פנים לתורה עד שא"א לעורר אותם עוד בשום פנים לתורה שהם בבחי' השבעים שנה אעפ"כ כשגם אלו מתעוררים קצת אז הצדיק האמת עוסק לעורר אותם ולהחיותם ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם כביכול למעלה מבחי' השבעים פנים לתורה כי הם בבחי' ורב חסד בחי' עתיק. ועיין בפרפראות לחכמה על מאמר פר"ש מבואר קצת ברמז. ואולי שזה בחי' מה שהודיעה לו שכעת הוא צריך לבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות שם תמצאנו היינו כנ"ל. והנה גם בפעם הא' קודם שבא השני למלך אל מקומה הראשון מבואר שם שהניח והשאיר הסוס והלך להמבצר ועכשיו מבואר שהשאיר גם את המשרת והלך לבדו לבקשה וכ"ז רמזים לעבודת ה' לכל חד כפום מה דמשער בלביה:
והנה הג' בחינות אדם המבואר שם, אחד ממונה על החיות ואחד על העופות ואחד על הרוחות וכו', ידוע ומבואר בזוה"ק ובתיקונים כי אית אדם ואית אדם אדם דאצילות ודבריאה וכו' וכן בבחי' הספירות בעצמם כביכול יש כמה בחי' אדם, וכן יש כמה בחי' אילנות כמבואר בזוה"ק אילנא עילאה -- בינה, אילנא תתאה -- מלכות, כמבואר במקובלים הרבה מענינים אלו. וכן החיות והעופות והרוחות מרמזים למה שמרמזים כידוע. וע"כ גם האדם הממונה על החיות הי' אדם גדול מאד ונשא אילן גדול מאד ואעפ"כ דחה את השני למלך וכו' אך אח"כ שלח אותו אצל אחיו הממונה על העופות ואמר לו שאחיו שלחו אצלו וגם הוא דחה אותו ואעפ"כ שלחו אצל אחיו הממונה על הרוחות וגם הוא דחה אותו וכל זה כי גברה ההעלמה כ"כ עד שמכל הבחי' הגבוהות הנ"ל לא היה יכול לקבל ישועתו בשלימות רק בתחלה נדמה לו כאלו כל אלו הנ"ל מרחיקים ומדחים אותו מענינו ח"ו שזה בעצמו הוא בחי' הנפילה מכל הע' פנים לתורה עד שא"א להחיות אותו בשום פנים מהם, כי השבעים פנים לתורה כלולים מכל הג' בחינות הנ"ל שהם בחי' חיות ועופות ורוחות שמרמזין בשרשם העליון למה שמרמזים, וכן הם כלולים מג' בחינות אדם הממונים עליהם ומבחי' האילנות הגדולים שנשאו. (ועיין בליקוטי מוהר"ן ח"א סי' ט"ו על מה שאמר רבב"ח סליק יתיב באילנא שזה בחי' מ"ש בזוהר משפטים דף צ"ט ע"ב כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין וגם הוא בחי' סתרי תורה וכו' ע"ש וידוע שגם הע' פנים לתורה כלולים בהם)
אך לפי שלא הניח השני למלך את מקומו והיה חזק בדעתו מאד ובכה הרבה שישיג את בקשתו בשלימות, זכה אחר כך שנגמר ישועתו ונתמלא רצונו בשלימות דייקא ע"י כל אלו הנ"ל שנדמו לו בתחלה למדיחים ומרחיקים כי זה שלחו לזה וזה לזה עד שבא למקום הבת מלכה וזכה להוציאה ולהביאה לבית אביה בשלימות, ומחמת שכל אלו הדברים עולים לרום גבהי שמים וכו' ואין לנו שום השגה בהם ע"כ אין להאריך:
(לקוטי עצות מהדורא בתרא רצון ג') עיקר עבודת ישראל הוא לאקמא שכינתא מעפרא ולהוציא השכינה כביכול מגלותה כידוע אך א"א להוציא אותה כ"א ע"י שיבחר לו האדם מקום מיוחד שיהיה יושב שם בכל יום ובכל זמן שיהיה לו פנאי יהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותה ובוודאי מה טוב היה שהיה רגיל בתעניות, אך מחמת שתענית הוא דבר קשה בפרט בדורות הללו החלושי כח, ע"כ העיקר לבחור לו מקום מיוחד שיהיה יושב ומתגעגע ומשתוקק ונכסף ומצפה בכל יום ובכל עת להוציא השכינה שהיא שורש קדושת נפשות ישראל מגלותה, וימעט בתאוות אכילה כל מה דאפשר ובפרט בשתיית היין, בכדי שלא יבוא לידי שינה היינו כי ע"י תאוות אכילה ושתיה עי"ז אובד את פניו שהוא בחי' השכל והחיות דקדושה ונופל למוחין דקטנות שהוא בחי' שינה (ועיין בהקדמה השניה ובמאמר פתח ר"ש):